צריכה את עזרתכם בבקשה..

היי..אני חדשה פה ואני מקווה שזה המקום הנכון לשאלותיי.. אני אובדת עצות. מיואשת לגמרי. אתחיל מהתחלה..אני בת 31, לא נשואה, וחזרתי לגור בבית לאחר שנים של מגורים בדירות שכורות לאחר שבן זוגה של אמי עזב אותה לאחר 23 שנים ביחד. אבי נפטר לפני 28 שנים. יש לאמי היסטוריה של דכאון והיא היתה מאושפזת לאחר מות אבי במשך שבוע עד לייצוב. לאחר שבן זוגה עזב אותה (בערך לפני שנה) היא שוב שקעה בדכאון ואושפזה שוב למשך שבוע והתחילה לקבל "וייפקס" ו"לוריוון". סידרתי לה שתוכל ללכת למועדון אנו"ש והיא לוקחת בו חלק חמש פעמים בשבוע. בזמן האחרון הפסיכיאטר שלה העלה את כמות הוייפקס במעט ואז התחיל שינוי. היא התחילה לדבר לעצמה בשקט ויש לה פרצי צחוק בלתי הגיוניים ופתאומיים. מעבר לכך רמת התפקוד שלה בבית ירדה(יכולה לעבור כמה פעמים ליד קערת המים של הכלבים במידה וריקה ולא להיות מודעת לעניין החשיבות שבדבר. ניסינו לקבל סל שיקום אבל אמרו שהיא מבוגרת מדי לסל שיקום אבל צעירה מדי למטפלת לכמה שעות ביום כך שנפלנו בין הכסאות. אני ממש לא יודעת מה לעשות יותר..לקח לי כמעט שנה להבין שעל רוב המצב של אמי אין לי שליטה ויש דברים שהם לא בידיים שלי. השאלה מהן האפשרויות שעומדות בפנינו? איך אוכל לעזור לה ולהתאים לה מסגרת מתאימה מעבר למועדון אנו"ש? (דיור מוגן/אפשרויות אחרות? באמת שאין לי מושג..התפקידים ביני לבין אמא שלי התחלפו לגמרי והלחץ הנפשי נותן את אותותיו גם בי אך לא אשקוט עד שאמצא לה מסגרת מתאימה. תודה על ההקשבה למי שנשאר עד כאן...חג שמח..

לקט שלום רב, ברוכה הבאה לפורום שלנו. מדברייך נשמע שאת מתמודדת עם קשיים לא פשוטים. הליווי של אדם קרוב הסובל מדיכאון הוא כבר דבר לא פשוט ובמיוחד כאשר זהו הורה. את מציינת שאת ואימך החלפתן תפקידים שזהו קושי נוסף. ראשית, כל הכבוד לך שאת לא מרימה ידיים ומחפשת פתרונות. את כותבת שפנית כבר לכמה גופים. את מציינת שאימך נמצאת במועדון אנוש 5 פעמים בשבוע. האם ההשתתפות במועדון זה לא דורשת הכרה ע"י סל שיקום ? אם כן, אז גם דרך סל שיקום ניתן לקבל שעות סומך/סומכת. בכל זאת את מציינת שאמרו לכן שהיא מבוגרת מידי לסל שיקום. זה לא מובן לי ואשמח אם תסבירי. אם אמך מטופלת ע"י פסיכיאטר במרפאה לבריאות הנפש יש לה בודאי גם מתאם/ת טיפול. אפשר לנסות להתייעץ איתו/ה. אפשר לנסות לפנות לשרותי הרווחה במקום המגורים שלכן. לעיתים אפשר להעזר על ידם. אשמח אם תפרטי מעט יותר למי עוד פנית ואיזה תשובות קיבלת משם. מעבר לכל הנאמר, כמעט בכל סניף אנוש קיים ייעוץ למשפחות. אני מציעה לך לפנות למסגרת זו לצורך תמיכה לעצמך. חשוב שבשעה שאת מלווה את אימך במסירות כה גדולה תהיה גם לך מערכת תמיכה. חשוב שיהיה מי שילווה גם אותך ויעזור לך לשמור על כוחותייך. אשמח לשמוע ממך שוב, ופרטים נוספים. ענת

אוקיי..אני אסביר בדיוק מה היה.הפעילויות באנוש ראשל"צ הן חצי שבוע בערב וחצי שבוע בבוקר. הם אמרו לאמא שלי שלפעילות בבוקר היא לא תוכל להגיע משום שצריך ביטוח בשבילה וזה חלק מסל שיקום וכל עוד אין לה את זה היא תוכל להגיע רק בערבים למקהלה+דרמה. (בבוקר אלו שיעורי מלאכת יד ופיסול וכד'). לאחר מאמצים הצלחנו לעשות משהו גם עם הבקרים. היא נחשבת מתנדבת וכך יכולה להגיע גם בבקרים. בעניין סל השיקום..לקחתי מביטוח לאומי טפסים לקביעת אחוזי נכות משום שהעובדת הסוציאלית באנוש אמרה שאת זה בדיוק אנחנו צריכים. כשהגעתי עם הטפסים ממולאים הפקידה אמרה שאם אמי מקבלת פנסיה היא לא יכולה למסור את הטפסים האלו. שהם לא מתאימים ושאנסה לבקש עזרה סיעודית עבורה, ולא זה המצב. היא לא צריכה עזרה סיעודית. דיברתי עם הפסיכיאטר שלה לפני כשעה ואמרתי לו שאני מרגישה שיש נסיגה במצב שלה. קבענו תור ליום שני הקרוב. אני כל כך מיואשת. אני לא האפוטרופוסית שלה והיא פשוט משתוללת ומפזרת צ'קים ולא מתפקדת בבית כמעט בכלל בזמן שאני עובדת בשתי עבודות כדי שיהיה בסדר. האם כדאי לבקש להיות אפוטרופוסית שלה ואיך זה עובד? היא מטופלת אצל פסיכיאטר דרך הקופת חולים והיא בסה"כ מגיעה אליו כל חודש לקחת מרשם חדש לכדורים וזהו. המצב הוא בלתי אפשרי ואני לא רוצה לחשוב על אשפוז ומנסה למצוא פתרונות. אני יודעת שיש..אני פשוט אובדת עצות...תודה וסליחה שאני ככה דרמטית..המצב באמת בלתי אפשרי כבר.