פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שלום לכל מי שקורא ויכול לעזור אני בת 26, יש לי חברה הכי טובה בת 25, אנחנו כבר 7 שנים בחברות חזקה, החברות הכי טובות, היינו פה אחת עבור השנייה בכל הרגעים, אושר ועצבות, כאב ושמחה. סיפור החיים של חברה שלי הוא מאד כואב ועצוב. תמיד ידעתי זאת, אך האמנתי כי הכול נובע עקב משהו מסוים שעברה, ושזה יעבור. בעקבות אירועים מסוכנים בזמן האחרון אשר חברתי הייתה מעורבת בהם, החלטתי לדבר עם אמה ולפתוח את הכול, וכן, לשאול אותה שאלות, שמעולם לא הייתה לי תשובה עבורן. אתחיל בלהציג את חברתי, צד אחד שבה- החברה שאני מכירה, החברה שיש לה המון חברים ותמיכה ומקבלת המון אהבה וחום מהסביבה. היא אדם טוב במהותה, נאמנה מאד, תמיד מקשיבה לאחרים,חברותית, עוזרת ואוהבת, תעשה הכול בשביל חברים שלה, תומכת, חיננית, יפה ומקסימה, כובשת, אשת שיחה, נבונה, מתוקה, בוגרת במחשבתה, עם המון שמחת חיים ואהבה לצחוק ושמחה. יש לה המון חברים. מקרה אישי שלי אשר מוכיח האמור – עברתי תאונת דרכים קשה, בעקבותיה במשך חצי שנה הייתי בכיסא גלגלים, במשך כל התקופה של חצי השנה, היא הייתה שם בשבילי , תמכה בי בצורה ובאופן שאף חבר מעולם לא עשה עבורי, כמעט 24 שעות ביממה, הייתה אצלי בבית בכל יום עם משפחתי. בחצי שנה הזו, היא הקשיבה לי ולחששותיי, שמה אולי מעולם לא אחזור לתפקוד מלא, וכן חששות טבעיים שקיימים אצל נפגעים לאחר תאונת דרכים. וכן, שמחה אותי והעבירה את זמני. אני רואה בתמיכה הזו, כמשהו מדהים, של אדם חזק, מוסרי ונאמן אשר מאד רגיש למצוקות של אחרים. לאחר שהצגתי את הצד שאני אוהבת בה, אציג את הצד האחר שבה, הצד אשר נחשפתי בטיפות קטנות בכל השנים, ובימים האחרונים, נחשפתי אליו באופן מוחלט וברור עקב שיחה עם אמא שלה ואחותה בת ה-20. חברה שלי מגיעה מבית "הרוס", יש לה 2 אחיות ואמא, אביה נטש את ביתן (מוחית לא פיזית) כשהיא הייתה בת 4, מעולם לא היה שם עבור אף אחד מבני המשפחה, היה המון בחו"ל והתכחש לחייו כאבא וכאיש משפחה. אביה הוא שקרן אובססיבי, גנב כפייתי, אשר גנב מכל המשפחה, מהאמא, מהילדות, את החסכונות שלהן, מההורים, מכל אחד אשר היה לו קשר מולם, רוקן את כל כספי המשפחה (באופן "חוקי" עם עורך דין") הוא הוביל את המשפחה למצוקה כלכלית קשה, ומציאות מאד כבדה, אשר הובילה את אמה לעבוד 14 שעות ביממה, עם 3 בנות בבית, אשר לא זכו להדרכה, חינוך ותמיכה. חברתי, כשהייתה בת 10, גידלה את אחותה הקטנה אשר הייתה תינוקת, לבדה מכיוון שלא היה איש בבית, האב מעולם לא היה שם, ואמה עבדה בפרך בכדי לקיים את המשפחה ובכדי לצאת מהמצוקה הכלכלית הקשה שאביה הוביל את ביתה. בשנים לפני גיל 15, אמה מספרת שהיא הייתה אדם נורמטיבי, עם שמחת חיים, ולא היו תסמינים אשר מראים על בעיה או מצוקה. בגיל 15, חברתי עברה אונס, אביה באותו זמן היה בחו"ל, וכשסיפרו לו על כך, הוא לא חזר ארצה, ונשאר שם כמה חודשים (חודש, או חודשיים אני לא זוכרת) היא לא הלכה לטיפול, ועקב חוסר התמיכה מחוסר הברירה בביתה, פשוט המשיכה הלאה. אמה מספרת שכמה חודשים לאחר מכן, החלו תופעות אשר תסמיניהן זהות לאביה. היא החלה לגנוב כספים, לשקר באופן אובססיבי (כלפי חייה בלבד ולא על אחרים) , גנבה מאמה חסכונות, עשרות אלפי שקלים, אם ארנקים היו זרוקים בבית, הייתה גונבת כל מה שיש. בכל שנות החברות שלנו, לא ידעתי על הכספים ועל הצורך שלה לגנוב, ידעתי שהיא עברה אונס, ושייכתי את כל מעשיה להרס עצמי של בחורה שלא טיפלה בעצמה כמו שצריך, תמיד הייתי שם בשבילה, להקשבה, לתמיכה, ולעזר. בכל שנות חברותינו, היו לה 3 קשרים ארוכים עם גברים, הקשרים היו אובססיביים, לא טובים, הרסניים מאד, ובסוף לקראת פרידתם ממנה, היו לה רגעים מאד קשים מחשש עצום מנטישה. יש לה חרדת נטישה מאד חזקה, ובכדי להתמודד עם זה, בכל קשר כשעמד להסתיים, היא החלה קשר חדש עם בחור חדש "כל הבא ליד", וכל התהליך חזר חלילה, גם בשני הקשרים שלאחר מכן. חשוב להדגיש כי לפני כשנה וחצי היא החלה לעבוד, פעם ראשונה בעבודה שהיא החזיקה בה מעמד כשנה וחצי, ולא התפטרה אחרי שבוע, (כמו בעשרים העבודות שהייתה בהן) , אני וחברותיי גם זיהינו כי היא פוגעת בעצמה פיזית, הייתה מופיעה עם שריטות וחתכים בגוף, והוצאנו את זה בפניה, היא הייתה משקרת המון שהיא נפלה, שהיא נדרסה ע"י אופנוע, שהיא נפלה בדרך לעבודה וכו. בסופו של דבר עקב שיחה נוקבת וקשוחה, היא הודתה באמור ואמרה שהיא משקרת ופוגעת בעצמה כי היא לא מרגישה טוב עם עצמה מיום האונס, שהיא בהרס עצמי בלתי פוסק. אמרנו לה שהיא צריכה ללכת לטיפול, היא הלכה לטיפול פסיכולוגי (גם אנחנו היינו איתה חיכינו בחוץ) אך הטיפול לא עזר, כי היא בחורה מאד פקחית, נבונה וכובשת, והיא הצליחה "לעבוד" על הפסיכולוג, ולא סיפרה לו את כל האמת. היא סיפרה לו מה שהוא רוצה לשמוע, וכיוונה אותו לרחם עליה ולהוביל אותו להגיד שהיא בסדר ושהיא יכולה לחזור לחייה. בחודשים האחרונים הגיעו תסמינים נוספים, היא גנבה כספים משני בני הזוג האחרונים שלה, מכמה חברות, לפני כחודש פיטרו אותה מהעבודה + מקרה קשה הוא בסוף השבוע האחרון הקשור לבן זוגה, אשר הוביל אותו להיפרד ממנה למרות האהבה הגדולה שהייתה בניהם. שהמעשה שהיא עשתה לו הוא הדבר הכי חמור שהוביל אותי ואת חברה שלי לדבר עם אמה. התבשרנו כי זו אכן סוג של הרס עצמי, אך הרבה מעבר. שאביה הוא כזה, שהיא גונבת כספים מגיל 17, ללא הכרה, שיש לה כנראה "הפרעת אישיות גבולית" כמו לאביה ושהיא שקרנית כפייתית. אני וחברתי עשינו איתה שיחה והצגנו בפניה את כל האמור, הסברנו לה שהיא עושה מעשים קשים ורעים, אשר עלולים להוביל אותה להסתבך עם החוק, שהיא כבר בגיל אשר יש תוצאות למעשים שלה, שהיא לא יכולה להמשיך כך, שהיא בגילה צריכה לקחת אחריות למעשיה, שהיא מסכנת את עצמה, את משפחתה ואת הסובבים. היא יודעת שדיברנו עם אמה, אמרנו לה שאנחנו יודעת הכול, שהיא לא יכולה להמשיך כך ושהיא חייבת ללכת לטיפול ולא, היא תהרוס את חייה, והבהרנו לה שביום שהיא תוותר על עצמה, לא תשתף פעולה, ולא תיקח את הטיפול ברצינות, גם אנחנו נוותר, כי אנחנו לא יכולות להציל אותה מעצמה. שהיא חייבת להראות רצינות. היא הודתה בכל האמור, אמרה שהיא בדיוק כמו אביה, גנב ושקרן, ושהיא יודעת שהיא הורסת לעצמה את החיים, ושהיא לא רוצה לסיים כמוהו, ורוצה ללכת לטיפול. מאותו יום אני וחברתי מנסות למצוא לה פסיכולוגים אשר מקבלים מטופלים דרך קופת חולים, מכיוון שהיא לא יכולה להגיע באופן פרטי עקב מצוקתה הכלכלית. החיפושים לא מניבים תוצאות, כל פסיכולוג ששומע על מה מדובר, ישר אומר שהיא צריכה פסיכיאטר, או שהיא צריכה להיות במסגרת, במכון לבריאות הנפש, או לא משנה מה. ושטיפול פרטני מול פסיכולוג לא יוביל לתוצאות טובות, בקיצור, הם פסיכולוגיים קליניים אשר לא מוכנים לקחת על עצמם "תיק" כזה. ניסיתי להסביר להם שאני לא בעלת מקצוע, ואני לא יכולה להגיד לחברתי שהיא צריכה ללכת למוסד, או למכון לבריאות הנפש, או לפסיכיאטר, כי הם צריכים לאבחן ולהסביר לה שהמקרה שלה קשה ושדרך הטיפול האפקטיבית ביותר היא X. אני לא רוצה לקחת אחריות על עצמי בדבר שכזה, לא רוצה להיות האדם הרע שמאפיין אותה כ- "חולת נפש" בשביל זה יש בעלי מקצוע. הצרה היא שאף פסיכולוג לא מוכן לקחת זאת כתיק דרך קופת החולים, אלא רק באופן פרטי. אני מתוסכלת, ממורמרת מהמצב, כמעט ומרימה ידיים, ולא יודעת מה לעשות יותר. האין טוב בעולם הזה? האם הכול מסתיים בכיס שלנו? איפה לבם של אנשים? גם ככה המצב קשה, כל זה לא תורם, אנא עזרו לי, אנא הציעו לי מה לעשות, אני במבוי סתום וחברתי מתדרדרת מיום ליום.

שלום לך, קראתי את סיפורה הכואב של חברתך. [אגב, קצת קצת דומה ניתן לשמוע מסיפור חייה של פנונה ב"אח הגדול". לא? ולכולם יש תקוה בכל מצב]. במקרה קראתי את תגובתה של שרון לויט בפורום אובססיה וטורדנות, ואני מסכים עם כל מילה שם! רק אוסיף: ראשית, כל טיפול ובפרט בהפרעה גבולית [כאן בעקבות ובהחמרת האונס] הוא לא קל בכלל. לא למטפל ולא למטופל. לכן, אני כן מבין את 'ההתחמקות' של הפסיכולוגים. אם כי בודאי לא בתיאורים שלהם שחייבים פסיכיאטר וכו' וברור כדברי שרון שהיא לא חולת נפש. ואגב, חשוב שתאמרו לה את זה. את מתמודדת כעת [לא "יש לך.."] עם הפרעה קשה [הנקראת הפר' גבולית] ואדרבה יש לזה סיבה, ושאת לא אשמה בה! וגם חוץ מהאונס היא באה ממצב חיים קשה מאד. אגב, מדברייך נשמע שאתן קצת מאיימות עליה ושתקחי את עצמך ברצינות.. לדעתי זה רק ירחיק אותה במהירות ממכן, ואולי לכן יהיה קל, רק השאלה אולי כדאי להשקיע קצת בכל זאת חברות והרי היא מאד התמסרה אלייך אחר התאונה. וכאמור בהפרע' גבולית כבר 'נמאס' ממנו.. וזו אחת הדוגמאות לקושי הגדול בקשר ובטיפול. -מה שכותבת שרון: עלייך לזכור, כי הטיפול שחברתך תעבור הוא קודם כל תלוי בה, גם מבחינת ההגעה לטיפול עצמו וההשתתפות בו, וגם מבחינת שיתוף הפעולה. –הלא זה בכל טיפול פסיכולוגי ונפשי ככה. ואין כאן איזה עצלנות או זלזול מצד חברתך, תאמיני לי כמה קשה זה טיפול ושינוי. מה שכותבת שרון: עם זאת, מסגרות שבהן הטיפולים אינטנסיביים וניתנים על ידי צוות רב מקצועי (כמו מרפאה ציבורית) הן אכן, פעמים רבות, יותר אפקטיביות וללא עלות כספית כלל. ייתכן שהפסיכיאטר ימליץ בתוך התחלה על "אשפוז יום" במחלקה פסיכיאטרית, שהיא מסגרת שבה המטופל מגיע לטיפולים שונים במהלך היום ולאחר מכן חוזר לביתו. ישנן מסגרות כאלה הפועלות רק מספר ימים בשבוע. בהמשך, ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי במרפאה הציבורית של בית החולים. קיימות מרפאות טובות מאוד המותאמות במיוחד לטיפול בבעיות מסוג זה. -אני ממש מצטרף לכל מילה כאן. ואגב, אפשר לפנות ישירות למיון לבקש פגישה אצל מנהל ה"אשפוז יום", ולפחות דרך עו"ס. אבל לא צריך לשלם פגישה לפסיכיאטר שיעשה את זה לכם. וגם אני מציע לך להראות לה את ההודעה בפורום, כולל התשובה שלי, ולתת את הבחירה עבור המשך הטיפול בידיה. כל טוב ובהצלחה!

האם חברתך עבדה במקום עבודה רגיל או מקום לפגועי נפש? באיזה סוג עבודה חברתך עבדה ? האם היא שנאה אהבה או את מקום עבודתה ? איך היגעת למסקנה שהיא שקרנית אובססיבית ? מה הסיבה המדויקת שבגללה חברתך פוטרה?

אשמח אם תוכל לעשות לי סדר- מה ההבדל בין השירותים שמציע בט"ל לבין סל השיקום של משרד הבריאות? כי הבנתי שגם בט"ל מציע קורסים להכשרה מקצועית? כמו"כ מה פירוט הזכויות שמעניק בט"ל לנפגעי נפש? אשמח לתשובתך המהירה.. תודה רבה רבה..

יש שם פורום זכויות ב.ל. בהצלחה רבה!

שלום.אני כבר שנה וחצי עובדת במפעל מוגן .ועכשיו כבר מדברים איתי על תעסוקה נתמכת.רציתי לשאול כמה שאלות. 1.האם קיימת עבודה בשוק החופשי שהיא חלקית.? לא 8 שעות? 2.האם קיימות עבודות שהן בלי הרבה אינטרקציה עם אנשים.כלומר.עבודות בלי הרבה אנשים? 3.האם זה שאתחיל לעבוד בעבודה נתמכת יגרום לכך שיורידו לי את הקיצבת נכות? זה מאוד מאוד מדאיג ומפחיד אותי כי אני חיה על הקיצבה ומתפרנסת ממנה. תודה.

1. בודאי 2. כנ"ל 3. לא יורידו לך כתבתי מנסיוני

אני נכה נפשית 25 שנים עם סל שיקום כבר 5 שנים לאחרונה הדרדר מצבי הכלכלי והחלטתי לעבור לדיור מוגן.מיד מצאתי עבודה במקום רגיל,כאשר שיגרת חיי מופרעת בלי סוף ע"י פגישות עם מטפלים.טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטר שהיו לי מהעיר שבאתי ,שאת הפגישות האלה רציתי להמשיך.אליהן נוספו פגישה פעם בשבוע עם עוסית מחוץ לדירה ושתי פגישות עם מדריכת שיקום,בדירה.אמרו לי,האחראים על דיור מוגן, שאין דיור ללא הטיפול,שבעצם הכסף מתקבל ממשרד הבריאות על הליווי ולא על הדיור,ושאם אני לא רוצה את הטיפול אני אצטרך לוותר על הדירה.לעזוב את הדיור אי אפשר מפני שהמצב הכלכלי קשה מאוד גם לאנשים ללא נכות.ואני לאט לאט מקבלת את ההפך משיקום.אני מתוחה ועצבנית ,העבודה נפגעה לי,שזה אומר שהפרנסה נפגעת.בקיצור הצילו משיקום גרוע מבורות חוסר רגישות אין אונות וחוסר אכפתיות מרווחתו של המטופל.מי שמרגיש כמוני מכווץ,פגוע לא מטופל בצורה ראויה מוזמן להגיב. מעוצבנת נורא

שלום לך ! ראשית מאוד נגע לי ללב הסיפור שלך .. תהיי חזקה כמו שרק את יודעת .. ועליי לומר לך שגם אני הייתי במסגרת של דיור מוגן וקיבלתי המון עזרה וליווי מצידם . את פשוט צריכה לומר לך בראש שהם כאן רקבשביל לעזור ולקדם אותך . ואם זה לא נתפס לך או לא מוצא חן בעינייך את יכולה לעזוב ולהשכיר דירה בצורה עצמאית ואז תהיי לבד ללא העזרה של המדרכים ןהעו"ס . ואוליי זה יהיה חבל . אבל רק את צריכה להחליט . אציין > שאת זכאית לקבל ממשרד השיכון עזרה גם ללא דירה במסגרת דיור מוגן . שיהיה לך ברור . בהצלחה .

באמת מרגיז האילוץ הזה לקבל שירות. אבל נכון שעיקר השירות הוא הליווי כי הרי יש אנשים שמקבלים דיור מוגן בביתם עליו הם משלמים שכ"ד או משכנתא במיטב כספם ובכ"ז נפגשים עם עו"ס ומדריכה. ולכן השאלה היא איך אפשר לתמרן בין שני אלו. אני לא יודעת איפה וממי את מקבלת שירות ולכן אני אנסה להציע אפשרויות באופן כללי. צודק מי שכתב קודם שאת יכולה לעזוב ועדיין לקבל סיוע בשכ"ד (אם את זכאית כמובן). את יכולה גם להיעזר בשירות כדי למצות את הפוטנציאל הכלכלי שלך (ניהול תקציב ועבודה...) ואז יהיה לך יותר קל לעזוב. את גם מקבלת שירות די אינטנסיבי אז את יכולה לפנות לקבלת הפחתה (למשל מדיור מתוגבר למוגן רגיל או מדיור רגיל ללוויין) ואז יהיו לך פחות פגישות עם הצוות. אני מקווה שעם הזמן תוכלי להשתמש בשירות הזה בצורה שתהיה יעילה עבורך. בהצלחה.

הנך אדם עם יכולות גבוהות ועם מוגבלות, יש לנו הצעה בשבילך ! • אנו מעסיקים אנשים המעוניינים להשתלב במעגל העבודה בהתאם ליכולתם האמיתית • אנו מציעים לך הזדמנות להשתלב בסביבת עבודה דינאמית ומאתגרת • אנו ניתן לך הזדמנות אמיתית להצליח ולהתפתח בשוק מתגמל ונחשק למרות המגבלות והקשיים • אז, מה בעצם אנחנו מציעים? חברת Abilities Solution מתמקדת בהעסקת אנשים עם יכולות גבוהות ועם מוגבלויות שונות. אנו מספקים שירותי מיקור חוץ בתחומים של בדיקות ופיתוח תוכנה. אנו מגייסים אנשים מכל קשת המוגבלויות, ובלבד שיש להם את ההכשרה המתאימה והיכולות הגבוהות בתחומי עיסוקנו. אנו מציבים את עובדינו בקרב חברות וארגונים מובילים במשק. כדי לעזור לך להתפתח מקצועית ולהצליח בעבודה, פיתחנו שיטה ייחודית להעסקה, במסגרתה נכין אותך לקראת ראיונות עבודה אצל לקוחותינו, ניצור יחד כתב התאמות בו יפורטו המוגבלות וההתאמות הדרושות לך בסביבת העבודה, נדריך ונלווה אותך אישית ומקצועית ונהיה לצידך לאורך כל הדרך, גם ברגעים הקשים וגם בהצלחות. השכר בהתאם למקובל בשוק. המוגבלות לא משפיעה על השכר. הזדמנויות קידום אטרקטיביות. עבודה בסביבה תומכת, צעירה ודינאמית. כל מה שנשאר לכם לעשות הוא להרים טלפון ולהתקשר. המחר שלכם מתחיל היום, עשו את הצעד הראשון והתקשרו - Abilities כאן בשבילכם. צור עימנו קשר, טלפון: 077-5011643 (עדי) פקס: 077-5021002 דוא"ל: [email protected] אתר הבית: : http://www.abilities.co.il

אני גרה כרגע בקריות . אשמח מאוד לשמוע, אם לא יותר מידיי קשה לכם , עוד פרטים . בנוסף אשמח מאוד לדעת באיזו מסגרת עליי לעבור קורסים במחשבים . אני מוגדרת כפגועת נפש וזכאית ,גם ,לסל שיקום.השכלתי הפורמלית ברות פלוס מספר שנים באוניברסיטה לא יכולתי להקדיש את זמני מרצי ללימודים האוניברסיטאים בשל בעיות קיומיות או השרדותיות ולכן החלטתי בסופו של דבר ,למגינת ליבי, לעזוב את לימודיי בלי לסיים את התואר. בתודה מראש על תשובתכם.

שלום לכולם, אולי מישהו יודע, בקשר למועדון תעסוקתי, האם יש התחייבות במועדון תעסוקתי לימים ושעות מסויימים, ומה השכר במועדונים הללו?

עניתי על כך לפני כמה שאלות [שם השואלת נטע] בהצלחה

האם יש החייבות לשעות ולימים מסויימים במועדון תעסוקתי? וכמה כסף מרוויחים שם. אם תוכל לענות לי ולהרחיב אודה לך כי לא כל כך הבנתי מה שענית לנטע. תודה!

יש לי 100% נכות על אי כושר יציבות. העובדת הסוציאלית שלי הציעה לי לפנות לסל שיקום.היא אמרה שלא ברור שמגיע לי כי יש לי 75% נכות רפואית מתוך 100%. בועדה דורשים נכות על סעיף 33 או 34 שאין לי מושג מה זה. אני מבולבלת לגמרי.

יש פורום זכויות בביטוח לאומי בהצלחה

שלום רב, אני בן 28 ומעוניין להשלים בגרות דרך סל שיקום. כרגע אני במגעים עם מלווה מטעם חברת ''מתן''. אני גר באיזור עכו והסביבה. אני רוצה לדעת עם איזה בתי ספר חברת ''מתן'' עובדת? כלומר חברת ''מתן'' ברשות סל שיקום מספסדת את הלימודים ולכן אני צריך לדעת עם איזה מסגרות להשלמת בגרות החברה עובדה?

עליך לפנות לחברת "מתן" לקביעת פגישה, ותקבל את כל המידע בשלימותו. בהצלחה רבה

ברצוני למצוא מסגרת לאחי בן ה42 אשר חולה במחלת הסכיסופרניה כרונית למעשה נמא באישפוזים בבריאות הנפש ברצוני למצוא לו הוסטל אנא מבקשת את עזרכתכם בתודה קרן

שם תמצאו את כל המקומות והמידע שיוכל לעזור לכם בהצלחה

שלום רב! חבר קרוב שלי עבר לפני חודש התקף פסיכוטי כתוצאה ממצב נפשי מעורער ושילוב של סמים, הוא נכנס למחלקה פסיכיאטרית סגורה למשך שבועיים ושוחרר לפני זמן קצר לביתו. הוא ישן בבית הוריו אבל בשעות היום מסתובב בחוסר מעש ורוב היום נמצא לגמרי לבד. אני דואגת מכיוון שהוא נכנס לדיכאון מאוד קשה ולא מוצא את עצמו, יש הרגשה שהוא זקוק בדחיפות לליווי מקצועי שינחה אותו במהלך ההתמודדת עם כל מה שקרה. המשפחה תומכת בחזרה לשיגרה כאילו כלום לא קרה ומאיצה בו לחזור לעבודה ולשיגרת חיים רגילה, דבר שנראה לי בלתי אפשרי עבורו בשלב זה, מה שהופך אותו למתוסכל עוד יותר מהקושי לחזור לשיגרה כאילו כלום לא קרה. גם לאחר ששוחחתי עם המשפחה ושיתפתי אותם בהרגשה שלי נראה שהם מסרבים לראות את המציאות הקיימת. מדאיג אותי שהוא יפגע בעצמו עקב הדיכאון שהוא נכנס אליו, לא הגיוני שאין שלב ביניים בין המוסד הסגור לחזרה לשגרה. המשפחה אמרה לנו שהוא יראה פסיכיאטר אחת לחודש וזה נראה ממש לא מספיק רציתי לדעת אם יש לאן לפנות או לאן להפנות את החבר שלי מכיוון שאין עם מי לדבר במשפחה. אשמח לתשובה בהקדם תודה

אינני מכיר את המקרה לגופו, יחד עם זאת מכיון שהיה במחלקה רק שבועיים זה מראה שהמקרה יחסית קל [אבל מצד שני חשוב לזכור שזה היה מחל' סגורה.], יותר תמוה שהביה"ח שחרר אותו בלי לקבוע לו מסגרת המשך, ואם כי בודאי קבע לו המשך טיפול פסיכיאטרי וכדו' [אולי לא?] אז אם הם לא נלחצו מענין המסגרת, אז אולי זה אומר משהו. מה שברור שלא מחכים עכשיו חודש לתור של הפסיכיאטר, אלא עוד השבוע שיפגש עם פסיכיאטר, ולהסביר לרופא מהיכן יצא וכו' ושצריך לראות אותו יותר מהר. ואז אפשר לסמוך על הרופא, כמובן אם יש לך אפשרות לשמוע ולייעץ זה טוב מאד, כי למשל גם אם הרופא ימליץ מיד על מסגרת אולי ההורים לא ייששמו זאת. יחד עם זאת מלבד אי המסגרת והבלבול [שזה ודאי תקופה לא קלה מאד אחרי התקף פסיכוטי ותקופת אשפוז] את מציינת שיש בבירור מצב דכאוני, וזה בהחלט מדאיג. לא הייתי חושש שיפגע בעצמו אבל זה מדאיג ביחס שאם לא יעצרו את זה מי יודע לאן נגיע,וחבל עליו. ובהחלט מומלץ שיהיה מישהו מקצועי ברקע. לגבי התעלמות ההורים, תוכלי להתייעץ עם מל"מ שהם מטפלים במשפחות. אמנם הם יותר כאשר המשפ' וההורים באים לבקש את העזרה, אבל אולי דרכם תוכלי לקבל מידע או הכוונה.

שלום במידה והצורך דחוף,, כמה זמן יקח לעובדת הסוציאלית שלי לשכן אותי בדיור מוגן?? האם זה יקח בערך חודשיים גם אם זה דחוף?

היום הדברים יותר מהר. יחד עם זאת יתכנו עיכובים כמו הועדה יכולה רק עוד כמה שבועות, או הדיור מוגן קצת תקוע. אבל מנסיוני דברים היום יותר מהירים. והערה: אני מכיר את הפחד והאיבוד סבלנות הזה עקב המעבר, אבל מבטיח לך שתעמוד בזה. וכאמור היום זה יותר מהיר.

מה מאפיין תפקוד גבוה יותר בדרך כלל? מפעל מוגן או מועדון תעסוקתי? ואיפה משלמים יותר לעובד בעל אותה רמת תפקוד?

מועדון תעסוקתי, לא נועד כלל לעבודה, אולי איזה משהו קטן כזה קיוסק קטן. [הייתי במועדון תעסוקתי]. מטרתו הוא זמן המעבר עד לעבודה. ובודאי שבמפעל מוגן מקבלים יותר [אם כי גם שם לא הרבה] אבל זה בהחלט לעבוד.

מעוניין מאוד בקבוצה טיפולית להעצמה והדרך להבריא.. קרי<> להרגיש יותר טוב עם עצמי . אשמח לרעיונות . תודה

שלום אייל שמעת על קבוצות "ניהול מחלה והחלמה"? (ידוע גם בקיצור הלועזי .I.M.R) זו לא קבוצה טיפולית ממש אלא יותר לימודית וחוויתית. בכל מקרה המוקד שלה זה ממש מה שכתבת העצמה, ומציאת דרכים בדרך להרגיש טוב יותר. תכלס אני יודעת שלא תמיד קל למצוא קבוצה שבדיוק נפתחת וגם מתאימה מבחינת זמן ומקום. אבל ממש בימים אלו יש אנשי מקצוע שלומדים להנחות קבוצות ניהול מחלה בבי"ס לשיקום.זה אומר שהם גם יצטרכו לפתוח קבוצה כזו. אז זו יכולה להיות הזדמנות בשבילך. אם הצלחתי לעניין אותך אני בטוחה שתוכל למצוא גורמים מקצועיים שיעזו לך לאתר קבוצה כזו.

ואני מחפש מישהו שילמד אותי אנגלית 1 על 1 אני חי מקצבה לא חייב להיות מורה מוסמך אני רוצה ללמוד רמה בסיסית אשמח לעזרה תודה...

איני יודע איפה אתה גר. אבל למשל פה בירושלים יש במסגרת של 'שקל' לימודי מורה פרטי אנגלית במחיר מוזל מאד. ובטח יש דברים כאלו [כנראה גם 'שקל' עצמם] בכל מקום. בהצלחה

ליעקב שלום יש מצב לשוחח איתך בפון .תודה מראש.

[email protected] אולי אין לך מייל ואינטרנט. תצייני את מס' הפון שלך. אבל נא לכתוב לי על מה הנושא בדיוק.

שלום, אני בן 26 וגר צמוד להורים. דוד שלי (אח של אבי) הוא אדם בן 70+, גרוש, חי לבד. אבי בן 60. הדוד לדעתי חולה במחלת הסכיזופרניה. הוא לא הובחן ע"י גורם מקצועי. הסיפור הוא כזה: מדובר באדם מברית המועצות שמתגורר בעשרות שנים האחרונות בארה"ב וישראל. הוא נוהג להחליף דירות כל כמה חודשים ובין דירה לדירה כאשר הוא בישראל הוא נעזר באבא שלי ומתגורר אצלו בבית. הסיבות למעבר הדירות הן: מרעילים אותו, גונבים לו, הסתכסכויות עם בעל הדירה, רודפים אחריו... זה מה שהוא טוען. היו מקרים בהם הוא נעל את המקרר, שם פתקים במקומות מסויימים כמו דלת או חלון כדי לראות אם מישהו היה בדירה וכן הלאה... כשהוא מתגורר בבית הוריי הוא טוען לעיתים שאימי מרעילה אותו ולכן אינו מוכן לאכול מבישוליה. הוא טוען שאבא שלי/מישהו אחר רוצה לקחת לו את הפנסיה. יש לו מאבקים עם ביטוח לאומי על זכאויות לפנסיה והוא טוען שחייבים לו הרבה כסף. הבנקים רוצים לקחת לו את הכסף ולהעביר לאדם אחר... הסיפור חוזר על עצמו בכל פעם שאני מקשיב לו. עקב העברית החלשה שלו הוא לא מבין ולא מבינים אותו בבנקים/חברות/מוסדות ציבוריים. כיום הוא עצמאי (מתנייד לבד, מכין אוכל לבד, הוא משתמש רק בתרופות טבעיות), והחשש שלי הוא מהיום בו הוא יצטרך עזרה בתפקוד היומיומי - הוא לא יתן לאף אחד לתת לו תרופות ולהכין לו אוכל.. כמובן יש לציין שהוא לא מודע למחלה שיש לו(לפי דעתי). אחרי הסיפור הארוך יש לי כמה שאלות: 1. האם לדעתך הוא חולה? ובאיזו דרגה (אם קיימות דרגות)? 2. האם קיימת עזרה מהמדינה בטיפול/קצבה/כל דבר אחר לחולים במחלה? 3. כיצד עלינו להתמודד איתו ביום יום? להתעמת איתו על דברים/להסכים על טענותיו? 4. כיצד עלינו להערך ליום בו הוא יצטרך את העזרה שלנו? המחשבה ההגיונית שלי אומרת שביום שזה יקרה והוא יאלץ להעזר באדם אחר הוא ישים קץ לחייו. אלו השאלות שצצו לי בינתיים. תודה מראש על העזרה, אור.

כידוע לנפגעי נפש יש קיצבה וסל שיקום.

אהלן. נעים מאד גם אני פגועת נפש שמתמודדת עם מחלת נפש לגבי הקורס - אני חושבת שזה של צרכני נותני שירות אשמח לפרטים זה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי וזה בדיוק מה שאני מחפשת. כל טוב לך ותודה

לא הבנתי כל כך את שאלתך, בכל אופן מקווה מאד שידידי בני כהן רכז צנו"ש אולי יכתוב לנו כאן כמו תמיד. בכל אופן תוכלי בגוגל להגיע לצנו"ש ולכל הפרטים ומשם אל הרכז האזורי שלך. מאחל לך מאד בהצלחה

העתקתי מהודעה של בני כהן: כל מי שקרא ומעונין ליצור קשר עם תכנית "צרכנים נותני שירות" יכול לפנות אלי למייל : [email protected] בברכה, בני כהן רכז הסברה תכנית "צרכנים נותני שירות"

שלום לכולם ! מחפש בדכיפות אישיות רבנית מוכרת .. (לא חובה) אך יודעת ומבינה במצבים נפשיים כמו ocd שיכול לעזור לי בהתמודדות עם ההפרעה . תודה

המענה המוסכם לכולם כיום לאוסידי הוא טיפול סיביטי= קוגניטיבי התנהגותי, כך ממליצים הפסיכיאטרים כולם. ואם אתה מעוניין במטפל מרקע תורני דתי וכו' תברר באתר 'כיפה'. אני ממליץ לך על מכון 'פסגות' או 'קויתי' שהם מטפלים סיביטי מרקע חרדי כולל באוסידי שקשור לענינים הדתיים. בהצלחה

אני בשנות ה40 שלי מגיל 17 סובלת מדכאונות ומקבלת טיפול תרופתי בתחילת שנות העשרים חליתי באנורקסיה נורווזה בעקבותיה איבדתי את כל שיניי כיום אני עם תותבות. (מזה כשנתיים וסובלת מאד מכך) יש לציין שאני עובדת נשואה ואמא לילדים (תודות לתרופות) האם ישנו איזשהו ארגון שיכול לעזור לי בהגעה לשיניים שלי? אנו עם בעיות כלכליות חמורות ומטופלים ע"י הרווחה (שהם אגב לא יכולים לעזור בנושא של שיקום פה עם שתלים) אודה על תשובתכם

נסי אצל הרב פירהרר

שלום לכם/ן ברשותכם, איפה אני אמצא חומר טוב על טיפול בפגועי נפש? תודה מראש

אינני יודע למה בדיוק כוונתך. אם למידע על ההפרעות הנפשיות [יש שאינם מבינים וקוראים לזה מחלות נפש] או על התרופות. כמו כן לגבי מערכת השיקום. אני ממליץ לך בפירוש על האתר ממ"נ. בהצלחה

היי קשה לכתוב אך הנשה מקווה שתבני היתי מואשפזת הרבה במחלקות פסיכיאטרי בגלל חרדות ודיכאון מחפשת עבודה אבל אין לי את הביטחוןלכנס למקמות ושלשאול חפשתינכנסתי לכוח אדם אך הם מבקשים קורות חים לא עבדתי מעולם אולי תוכלי לעזור לי למצוא עבודה עים בכלל תודה מראש מירית

שלום לך ! דבר ראשון > תתעודדי את עצמך ותנסי שלא להתיאש .. האם יש לך עו"ס בקהילה .? איפה את מטופלת ? אני שואל בשביל לכוון אותך לאנשים המתאימים שילוו אותך בשיקום האישי שלך . וכן - כן אפשר להשתקם ולחזור או להתחיל במקרה שלך בחיים טובים ונורמטיבים . תאמיני בזה ותצליחי . אשמח לתת לך ייעוץ והכוונה עד כמה שאני אוכל . אז תבררי מי יכול ללוות אותך .. ויהיה יותר מבסדר בעזהי"ת . כלנו כאן עברנו זה . ביי ובהצלחה

שלום איל תודה אני יכולה לקבל את המייל שלך לקבלת יותר פרטים השמח מאוד תודה מראש.

יש לך אימייל שבו אפשר לדבר איתך יותר בהרחבה ? שמעון ,

[email protected]

(אם אתה זוכר אותי.. אני זו שהותקפתי ע"י הגיס ושאלתי כאן אם זה שאני נוטלת כדורים עושה אותי לחולת נפש..., אם לא לא נורא) יש לי שאלה: חברה שלי הובחנה כמישהי שיש לה חרדה, היא מטופלת כבר כמה זמן עם כדורים, ניסתה להפסיק איתם וחזר לה הכל בצורות שהיא טוענת שזה לא חרדה אלא משהו אחר. היא חשה דברים לא ברורים כאבים בעיניים בראש רעידות בוכה... יכול להיות שזה אכן סימפטומים של חרדה עדיין? היא חזרה בעקבות זאת לכדורים והיא נוטלת כדור ליום כבר שבועיים ועדיין לא חל שיפור אלא הוחרף המצב... נשמע חרדה? משהו אחר?

ראשית, זה שאלות ששואלים בפורום פסיכיאטריה וכדו'. כי אני לא 'מומחה'. שנית, לדעתי זה בכלל הסיפטום של הפסקת תרופות. יתכן גם שעשתה זאת בבת אחת. וזה לא מחרדה אלא פיזיולוגי כלומר לא נפשי. אבל טוב שחזרה לזה כעת ותפסיק לאט לאט בהדרגה, ובעיקר, תתייעץ עם הרופא, איך וכמה. בהצלחה

שלום רב הייתי בועדת סל שיקום ואני מחפשת שירותי חונכות עבורי האם יש דבר כזה חונכת שהיא מתמודדת ולמי לפנות בקשר לנושא חונכות כי כל זה חדש לי בתודה מראש ויום טוב

ובקשר לחונכות עצמה, זה דרך 'סל שיקום'. בהצלחה רבה

אבקש לדעת: לאיזה טיפולי שיניים, אני זכאי במסגרת סל שיקום ? כמה זמן הזכאות בתוקף ? תודה

פירוט על טיפולי שיניים במסגרת סל שיקום ניתן למצוא בנוהל משרד הבריאות (העתק והדבק קישור) : http://www.old.health.gov.il/download/forms/a2745_shen8-9.pdf את רשימת מרפאות השיניים בהן ניתן הטיפול במסגרת סל שיקום ניתן למצוא בחוברות שירותי השיקום לפי מחוזות באתר ממ"נ (העתק והדבק קישור) : http://www.maman.org.il לבריאות,

נכי-נפש בתחום התעסוקה והעבודה. תודה מראש.

צור איתי קשר במייל [email protected]

יש לי אחי חולה נפשית המקבל קיצבה מביטוח לאומי אי כושר 75% אי יצביות 75% מזה אומר, והאם הוא נכה בעל 100% ?

הקצבה היא מלאה כמו 100 אחוז נכות. אבל בפרמטרים אחרים נחשב 75 אחוז, אבל כמעט אין לזה השלכות בשטח.

מה מידת הסיכון של מי שלוקה בסכיזופרניה להרות וללדת ילד שיפתח מחלת נפש? האם כדאי לה ללכת לייעוץ גנטי עם בן זוגה? בירושלים זה בבי"ח שערי צדק?

תוכל להתייעץ שם. התשובה תהיה שאין לזה תשובה ברורה, ואחוזים לכאן ולכאן.

שלום לכןלם ! גר בהוסטל כשנה + .. במרכז . מחפש לצאת לדיור-מוגן עם ליווי של עו"ס ומדריך . אבקש לקבל פרטים ודרך למצות זה . תודה

בהוסטל יעזרו לך. במידה ואתה רוצה לעשות זאת עצמאי, תברר רשימת מסגרות של דיור מוגן בעיר, תבחר אחת מהן [מומלץ שתשווה ותברר קודם], תגש אליהן לשיחה מיוזמתך, ואם הם יתרשמו ממך, הם יעזרו לך בטפסים וכו'. בהצלחה רבה

שלום, רציתי עזרה באבחון משהו שיש לי... אני מרגישה בחודש האחרון דיכאון קשה מאוד, פחד ממחלות, היו לי כאבי ראש עשיתי בדיקות וסיטי ויצא תקין לאחר מכן החל לכאוב לי הגב ואני בסטרס מה יש לי, אני כל היום בבית, לא רוצה לצאת, בוכה , נתקפת חרדה מדברים שאני קוראת באינטרנט ירדתי בתוך חודש 3 וחצי קילו שבד"כ מאוד קשה לי לרדת, אין לי תאבון אני בקושי אוכלת, בקושי כמעט ולא הולכת ללימודים ולעבודה,הפסקתי לשמוע מוזיקה ולעשות ספורט, רוב היום אני מול המחשב מחפשת תסימנים למחלות ונתקפת חרדה. הרופאת משפחה שלי נתנה לי רמוטיב שהתחלתי לקחת לפני כשבוע וחצי, מה עליי לעשות? מאוד קשה לי קשה לסובבים אותי ואני מרגישה אבודהההההה

ראשית, אינני איש מקצוע, ויש כאן בפורום של פסיכיאטריה וכן דכאון, הם יותר טוב ממני. ואגב, גם אני כאן בפורום שיקום. ולשאלתך, ראשית, מה פירוש בחודש האחרון? מה היה קודם? הכל היה רגיל? משהו קרה? היה מאורע מסוים? היה איזה קונפליקט פנימי שעושה קצת בלגן? את מציינת דכאון אך בעיקר חרדה וגם קצת חרדה תמוהה לכאורה, ממחלות, דברים באינטרנט [אגב המצב הבטחוני לא מדאיג?] ומדגישה בעיקר ממחלות. האם את חוששת מאיזה מחלה ספציפית? היה איזה מאורע? האם את חושבת על המוות, [מישהו קרוב חולה, או נפטר?] וזה דוקא מתקשר עם הדכאון, חושבים על המוות יש דכאון. ואכן זה מגיע בעקבות פחד בפנים מהתפוררות ממשהו שמאיים ומזכיר ממילא את המוות. אחד הצורות זה המחלות. תחשבי על הנקודות הללו. ולגבי טיפול? בדכאון וחרדה, תפני רק לטיפול קוגניטיבי התנהגותי [סיביטי] ולא דינמי, אין לך 'זמן מיותר' לבזבז. בהצלחה

כן דווקא קרה, סבתא שלי נפטרה לפני כ 4 חודשים, ראיתי אותה מתה וכל הזמן אני חושבת עליה...

שלום שמי ניסים נפגעתי בתאונת קטנוע ב2009 מאז מטופל אורטופדית ונפשית פוסט טראומה ובעיות זכרון כבר פעמים רופאים ממלצים על אישפוז יום רופאה זכרון ופסיכיאטרית והפסיכיאטרית שלי לא שולחת אותי מה עושים תוזה ניסים

מדוע היא מסרבת? האם היא נתנה הסבר? והאם ניסית לשכנע? אתה כותב רופאים ממליצים, אז תבקש מהם. ובכלל, פשוט פונים למיון בביה"ח [זה בבי"ח?] ומבקשים שהרופא יפנה אותך לאשפוז יום, או להפגש עם המנהל של אשפז"י. פשוט לכאורה.

שלום יעקוב תודה על התשובה המהירה בקשר לאישפוז יום מסתומרת ללכת לבית חולים של אישפוז יום או רגיל.אני יכול להיתעקש לפסיכיאטרית לאישפוז יום ואם אני גר בחולון אני יכול באיכילוב

שלום רב לפורום! אני שמחה שמצאתי אותכם! יש לי התלבטות או חוסר אונים.אני אחות במקצועי ואין לי שום כילים לעזור לבן אדם שמסרף לקבל טיפול כלשהוא במיוחד תרופתי במצב של דיכאון. מדובר באיש צעיר בן27 נשוי ואב לילד ועוד מעט ילד שני.עובד בעסק משפחתי.עקב סירוב ומודעות לקבלת טיפול הורס חיים אישיים שלו,של אישתו אשר נמצאת בהריוןועוד חיי 2משפחות-הוריו והוריי אישתו וגם הילד הפעוט מתחיל ליסבול.מצב של מבוי סתום וחוסר שליטה מילולי והתנהגותי מצידו-מצב מצוקה.זקוקים לייעוץ ,הכוונה ומתיכה דחופה.מצפה לתשובה באימייל.נייד 0544331137

תראי, אני לא 'מומחה' אני ממליץ לך לשאול בפורום פסיכיאטריה או פורום דכאון, הם יותר יודעים ממני. למעשה, צריך לברר את הסיבה ממה הוא נמנע מהטיפול. האם מחשש, פחד, רתיעה. או סטיגמה. או יאוש? דכאון חזק אף מטיפול? האם 'לא בא לו' האם יש כאן אי לקיחת אחריות במקום שיש זכות לבקשה ממנו? וכו'

משתוקק ומייחל להרגיש טוב .. להרגיש בריא .. כיום אני "קונה" את הבריאות שבי ולהשלים את כל מה שחסר לי . האומנם .? אפשר להבריא ? נמאס לי להרגיש חולה וליטול תרופות ( ועוד כמה ... ) . נכון שקימים לי כוחות אך משתמש איתם בשביל לשרוד ולא לחיות . לצערי האיכות חיים שלי שואף ל---... ? האומנם ? תודה

רצון עצום להתפתחות האישיות שלי .. בעבודה .. ולשעות הפנאיי שלי . מרגיש יכולות ומסוגלות להגיע רחוק . אך לצערי מרגיש חסום וקבוע במקום .. כן -כן -- בעיקבות הocd ממנו אני סובל בנוסף לסכיזופרניה .. יחד עם ההתמודדות בהצלחה עם הלקויות מעוניין מאוד להרחיב אופקים..כפי שאומרים ו"להתחיל" לטפס למעלה . כפי שרבים אמרו לי שהשמיים הם הגבול . תודה

יש לי התמודדות לא פשוטה בכלל.. יש לי הפרעת ocd ונורא קשה לי לתפקד . בשנה האחרונה מקבל --לפונקס-- מרגיש עדיין לא מאוזן . הלפונקס מאוד מרדים ומחליש אותי .. קשה ..

אייל שלום, הטיפול באוסידי הוא לא בעיקר התרופתי, אני עובר גם טיפול סי.בי.טי. כלומר טיפול קוגניטיבי התנהגותי, בעקבות האוסידי שאני קצת [יחסית] סובל ממנו. וכולם מודים, שלאוסידי וחרדה ופוביות, לא דינמי אלא סיביטי. וההצלחות ידועות!! השיטה פשוטה: ללמוד לשלוט בעצמך, במחשבות, ובמעשים. פשוט. בהצלחה

י. שלום!!! שמי טניה, מזה כמה שנים אני עובדת כעובדת סוציאלית בתחום בריאות הנפש. הרגע במקרה נתקלתי בהודעה שלך,בה אתה מספר על ניסיונך השיקומי, ועל מרכיב התקווה, אשר נראה מאוד משמעותי בדרך שעברת. דבריך מאוד ריגשו אותי, ואין ספק שגם חיזקו מאוד. הייתי רוצה להזין אותך אלינו לשתף אותנו בדרכך השיקומית, בכדי שנוכל ללמוד ממנה גם אנחנו - הצוות הטיפולי, ובכך לסייע למתמודדים שלנו בדרכם. בבקשה תיצור עימי קשר במאיל. תודה! טניה

תודה על דברייך, אך למעשה תוכלי להעזר ברבים המשתקמים ומתמודדים יפה. אשמח גם אם ימליצו על עצמם כאן בפורום, בבקשה!! אולי ידידי בני כהן מצנו"ש מכיר גם כן. בהצלחה רבה

איני מספיק עצמאית מבחינה כלכלית כדי לעבור לגור בהוסטל, האם אוכל גם להמשיך לגור עם הוריי וגם לקבל עזרה של איש מקצוע שיבוא לביתי פעם בשבוע או שבועיים? כמו למשל זה הניתן ב"דיור לווין"? האם ישנה אפשרות שבית הוריי ישמש כ"דיור לווין"?

אין לי מספיק מידע בנושא, כדאי שתפנה לאתר ממ"נ יש שם פורום בנושא זכויות ב.ל. לענ"ד, אין שום בעיה בכך, אינני יודע ההגדרות של "דיור לוין", אבל בגדול יתנו לך. לא הבנתי מה שכוונתך "אין לי אפשרות כלכלית ללכת להוסטל" הלא בהוסטל משלמים הכל עליך? אז מה הבעיה הכלכלית?

קודם כל תודה על תשובתך. הבעיה הכלכלית היא שבהוסטל אני צריכה לשלם בסביבות 1,000 שקל בחודש,וספציפית נכון לעכשיו אפילו זה קשה לי.

חבורת זמר או פיתוח קול בחינם של אנשים מתמודדים? תודה...

אין בחינם. אבל ידוע לי ש"עמיתים" נותנים הנחה במתנסי"ם שיש שם בין השאר גם חוג פיתוח קול.

מעמיתים אין שם משהו בשבילי תודה

כמה שאלות, ביתי הובחנה כחולת סכיזופרניה(אחרי אשפוז) ביטוח לאומי הפנה אותנו ליעוץ עם עובדת שיקום בשבוע הבא. רציתי לדעת כמה דברים לפני המפגש איתה: 1) מה זה אומר המפגש הזה ומה מטרתו? 2) מה אמורה להציע לנו עובדת השיקום? 3) איך היא אמורה לעזור בהגדלת אחוזי הנכות כדי לזכות בקצבה חודשית מהביטוח הלאומי? 4) מה צריך לבקש מעובדת השיקום? תודה.

ראשית, אומר את האמת, אני כותב מה שנראה לי בלבד, אין לי ידיעה ברורה. ואגב, תתייעצי גם באתר ממ"נ יש פורום זכויות בב.ל. בעיקר אינני יודע איך זה מתנהל בפגישה עם עובדת שיקום, כי בדר"כ ב.ל. שולח לאבחון וכדו' ולכן אינני יודע בהחלט מה הגדרת הפגישה שלכם. מה שכן ברור שאם את רוצה לקבל קיצבה אז לא תספרי שם את הדברים הטובים של הבת שלך אלא את כל הקשיי תפקוד וכל הבעיות וכו'. בנוגע לשיקום, היא תציע לך ותספר לך מה שמערכת השיקום מציעה, החל מדיור, תעסוקה או מסגרת "מועדון חברתי" קדם תעסוקה. וכן שאר מסגרות חברתיות לשעות הפנאי. היא בודאי תשים דגש על התעסוקה, שיש עבודה מוגנת וכמובן עבודה בשוק החופשי עם ליווי ותמיכה. וכדאי לך לשמוע ולקבל מידע כדי שהבת תוכל להעזר בכך. מאחל לכן בהצלחה

אם מדובר על פגישה עם עובדת שיקום של ביטוח לאומי התחום העיקרי הוא תעסוקה והכשרה לקראת תעסוקה (מגוון אפשרויות לימודים), נושאים כמו דיור, חברה ופנאי, לימודים ותעסוקה (במתכונת שונה מביטוח לאומי) ניתנים במסגרת סל שיקום של משרד הבריאות לזכאים בהתאם להמלצת ועדת סל שיקום. פרטים נוספים אפשר למצוא באתר ממ"נ או להפנות שאלות בפורום זה או בפורום זכויות שבאתר ממ"נ. בהצלחה, משה

שלום אני נשוי לאישה המאובחנת במאניה דיפרסיה לאחר הכחשה של שנים החליטה אישתי לנסות ניגשנו בהתחלה לפסכיאטרית ששאלה אותה כמה שאלות ומהר מאוד הבחנה אותה רשמה לה מרשם לכדורים לאחר שבועים הכדורים התחילו להראות רגיעה אך יחד אם זאת היו פשוט זורקים אותה רוב היום אישתי הייתה בחוסר תיפקוד מוחלט כשברקע יש לנו ארבעה ילדים ניגשתי לפסכיאטרית לראות אם זה נורמלי ואיך מתמודדים הפסכאטרית המליצה בנוסף לגשת לשיחות אם פסיכולוגית הנוגעת בתחום התחלנו מפגש ראשון ביחד שבשיחה זו נגלתי לעולם שלא הכרתי אך הבנתי שאנחנו במקום הנכון אישתי חזרה מאוד מותשת מהשיחה והתבקשנו למפגש השני שאישתי תגיע לבד וכך היה לאחר המפגש השני באמת התחלטי לחשוב שעלינו על דרך המלך אך לאחר המפגש השלישי הכול ירד לטימיון חזרנו לנקודת התחלה כאילו לא התחלנו שום תהליך אישתי החליטה שלשם היא יותר לא חוזרת ורק בכדורים היא מוכנה להעזר ורק היא יודעת מה טוב בשבילה והשיחות רק מחבידות עליה ומאז עברה שנה של עליות ומורדות במצבה הנפשי היא נכון להיום נוטלת כדורי קלונקס הילדים ביום נמצאים במזגרות בשעה שלוש בכול יום כשהם חוזרים אני מקבל טלפונים לעבודה לזרז אותי להגיע כי אישתי מתקשה בלהתמודד מולם אני מוצא את עצמי בהתמודדות אם הילדים שזה פחות בעיתי אך בחוסר אונים בהתמודדות מול אישתי שפשוט חדלה מלתפקד לא מוכנה ולא מאמינה בשום עזרה מוצא את עצמי מתקשה לנהל איתה שיחה פשוטה על כול דבר בלי שהיא תפענח את הנאמר אחרת לא מצליח לעזור לה אני שומע ממנה על סוף העולם על כמה היא לא יכולה להיות בבית לבד כשהילדים לא בבית מצד שני היא לא רוצה להיות בסביבת אנשים פוחדת מרעש מטוסים אני מבין את החוסר אונים המוחלט שהיא נמצאת בו אבל אני שואל איך במצב הזה ניתן לעזור לה אני מבין שההחלטה לעזדה אמורה לבוא ממנה אך במצב הנוכחי שאישתי הולכת לי לאיבוד בין הידיים מה עושים?

לדני שלום, א. יש לי שאלה מתמיהה, מדוע כל הבעיות התחילו רק כשניגשתם לפסיכיאטרית? ז.א. עד אז הסתדרתם? החיים לא היו מסובכים כמו עכשיו? דבר זה אומר דרשני. [אני אישית מפרש את זה כמהלך טעות של הפסיכיאטרית, שברוב המקרים מתעים, ומסבכים, ולא אאריך]. יתכן גם שבאמת סיבכת אותה יותר, היא מאמינה כבר שהיא חולה, והיא לוקחת את זה ברצינות.. גם זה בודאי מעיק עליה ולא פלא שהמצב רוח שלה ירוד. כמו כן, היא 'גילתה' בזכותך את התרופות, ומה טוב.. ב. לגבי טיפול פסיכולוגי, אני מבין אותך וגם אותה. אני חוויתי על בשרי טיפולים פסיכולוגיים, ובאמת באמת 'זה מכביד' זה קשה. אנשים רבים טועים, לא באים מראש לטיפול ויודעים מה זה. ולדעת שזה בכלל לא קל.. זה לא תרופות! [לכן היא העדיפה בקלות לחזור לתרופות, שזה רק לבלוע..- אגב, גם אני עשיתי ככה] לכן, בכל הנוגע לטיפול פסיכולוגי, זה צריך לבוא מהפנמה וידיעה למה הולכים, מהו הטיפול, מה עושים בו, במה הוא מתמקד ויעזור, ולשאול ולברר איך זה עוזר. ואז, יש את המוטיבציה, ואפילו שהתהליך לא קל, יש את הכוחות במלואם, כי יש מוטיבציה, וגם יודעים מראש שזה לא אמור להיות קל. [החיים קלים??] לכן, לגבי הטיפול פסיכו' מצד אחד אל תכריח אותה [זה לא יצליח! גם אם היא תלך היא תעזוב אחרי חודש] אבל תבררו יחד, 'תלמדו' את הנושא, ואני חושב שאם יש בה כן רצון להשתנות, היא תעשה את זה. והעיקר שתלך מתוך הפנמה פנימית. ג. לגבי המצב הכואב כעת, מה אומר? מצד אחד צריך למצוא דרך לעזור לכם, ובעיקר לך בכל הבלגן. אך כמובן הרבה תמיכה לאשתך. אך כאן אומר את דעתי שלי, אבל אולי אני לא מבין בכלל. טעות רבה יש היום, "אני חולה" וזהו, אני פטור מהכל. [אגב, זו אחת הטעויות שעשתה הפסיכיאטרית בטיפולה המהיר..] אתה חולה?? אז מה, גם חולים ממשיכים להתמודד, גם חולים עדיין הבעל עובד, הילדים צריכים לקבל מה שמגיע להם. נכון, אתה חולה וקשה לך, ואני אתמוך בך תמיד, אבל יש כאן גבולות ברורים. את אמא, את אשה, את בן אדם. אז מה אם את "חולה"? זו זכותך לעמוד על כך, ובאמת זה ככה. ותנסה להגיד לה את זה. שוב, לא בכעס ולא כ'דרישה ואיום' אלא לעזור לה להסכים לזה. אגב, זה כבר סוג מסוים של 'טיפול' ז.א. ויסות מסוים של העוצמות של המניה דיפרסיה. אז נכון, אם היא קצת חכמה, היא תגיד לך, ש"היא מאד רוצה, אבל איננה מסוגלת" ו"מאד מדוכאת היום" וכו'. אבל דוקא כאן, מתפקידך וזכותך כבעל, לעמוד על כך. יש גבולות. את רוצה שלא אקנה לך כך וכך, כיון שבין כך את בדכאון? לא נקנה אוכל בבית "כי אמא בדכאון" לא, יש גבולות בסיסיים בכל דבר. על הגבולות האלו תעמוד בחוזק [אבל מתוך אהבה] כי זה זכותך המלאה לגמרי. וגם "זכותה" שתעזור לה להפנים את זה, כי זה אמת ברורה ופשוטה. [כיום, בעידן הדכאון, והרחמים הגדולים של הפסיכיאטריה, המתמודד או יותר נכון "החולה" מרשה לעצמו הכל.. כי גם אם יהיה אסון, יקחו אותו לשבועיים נופש בבית חולים פסיכיאטרי]. אני מקווה מאד להצלחתכם ולרפואה [יותר נכון התחזקות מול השקר שבדכאון] של אשתך שתחי'

אני מודה לך על ההתיחסות \ לגבי תמיהתך האם לפני שהגענו לפסכיאטרית אם הכול היה בסדר התשובה היא שלא ואני מתנצל שלא צינתי שאישתי מעולם לא שיתפה אותי בעברה במשך כול תקופת היכרותי איתה היום בדיעבד כשאני משחזר את כול מה שעברתי איתה במצבי רוח שונים ומשונים אם רגעי כעס והתפרצויות לא מובנים שזה בעצם הכעס שלי על עצמי איך בנאדם שיודע דבר או שתיים בחיים לא מבין שיש פה משהו לא נורמטיבי מצבה היה משתנה מפעם לפעם שלפני שתהיתי מה קורה פתאום הכול רגיל ופתאום שוב חוזר כנראה שזה בילבל אפילו אותי נכון שמעולם לא נקלעתי בזוגיות קודמות למצבים דומים אפילו לא בין חברים או שיחות אם אנשים על פלוני אלמוני במצב מזוג זה לא יודע אולי נאיביות מצדי או לא יודע איך לפרש זאת. עד לפני שנתיים שמצבה באמת החמיר אולי סוג של התמוטטות מצידה פניתי למשפחתה הסברתי שמשהו קורה ואני לא מצליח להבין מה ופה הבנתי שיש משהו ניתקלתי בחלק מאחיה שפשוט התחמקו ולא רצו אפילו לדון איתי ואלה שכן יותר נכון אחות אחת שבישבלי זה היה באמת התחלה של משהו כי האחות הספציפית הזאת היא דמות מאוד משמעותית בעיני אישתי וניסית ככה להתחבר ולהסביר שאני באמת רוצה להבין בכדי לעזור באמת ובתמים שאישתי באמת חשובה לי ואיכפת לי ממנה ואל אחת כמה שיש פה ילדים ובאמת ראיתי שהמסר עובר ויש פה איזה שהו אימון שנבנה אבל אם המון חששות מצד האחות שעד היום מתברר לדעתי כמעשה שגוי שלה כי עובדה שאם הכול אני עדיין כאן שאלתי את האחות לא פעם למה לא לדבר גלוי שתהיה לי איזו דרך מאיפה להתחיל איך להתמודד הרי ברור לי שאת רוצה בטובתה לא פחות ממני ואז קרה משהו אחותה בחרה לעשות זאת אבל בדרך שלה כלומר נוצר איזשהו מרתון שיחות בינהם על בסיס יום יומי שבישבילי זה היה איזה קצה אור ואז אחותה הבהירה לי שכך זה יעבוד כי אישתי לא מוכנה שהיו שיחות ביני לבין אחותה לא רוצה שאחותה תשתף אותי בעברה האמת לא הייתה לי ברירה אמרתי לפחות אישתי תתחיל תהליך עדיף המצב הקים שברקע הבערתי לאחותה שמתי שאישתי תרצה אותי בתהליך אני כאן וכך היה לאחר שאחותה דיי הצליחה להוביל אותה להכנס לטיפול אצל פסיכאטרית וכך הגעתי איתה גם לשיחות אצל פסיכולגית ששם התברר לי מהשיחה אם אישתי שבעצם זאת הייתה הפעם הראשונה שבעצם אישתי חשפה אותי לעולמה שם התבררה לי התמונה שאישתי עברה דברים בילדותה לא נכנסה לפרטים אך הסבירה שאימה שעובדת בבית חולים דאגה להביא לה כדורים בזמנים שהיא הייתה עוברת את המצבים שהיא היום שרויה בהם כשאישתי נשאלה מדוע לא פנית לעזרה מקצועית טענה מחששות שלא ידעו שזה לא יעבה לה בעיה להמשך חייה אז שאלתי אבל היית ילדה קטנה הוריך לא היו אמורים לקחת צד בענין ושם זה התפרץ זה שהוריה גרושים זה ידעתי עוד בתחילת הכירותינו אבל כנראה שגם לזה היו השלחות אף אחד מההורים שם לא לקח אחריות הם 8 אחים שנזרקו ממקום למקום גדלו בפנימיות חסרי כול חסרי ישע חלקם הגדול של האחים שרד ואישתי היא כנראה ספגע בשביל כולם וזהו פה זה נעצר כול מה שעשיתי כדי לתת לאישתי להבין שאני לצידה שאני הביטחון שלה תמיד פה בשבילה לא עזר אישתי דאגה להסביר לי שכול המשברים שאני והיא עברנולא פוסחים עליי מבחינתה גם אני שיך לאותה קבוצה של האנשים שהכזבו אותה בחיים כשהסברתי לה שאני יכול להבין אותה ולקבל את מה שהיא אומרת אבל שתחשוב כמה קל היה לי ולה ואיך הדברים יכלו להיות אחרת אם היא לא הייתה שותקת במשך 10 שנים ואז באה התגובה שהיא לא מוכנה לדבר יותר לא לשתף לא ללכת לטיפולים כי אין אף אחד בעולם הזה שיוכל לעזור לה ושם זה נעצר אישתי חיה בתוך החומה שיצרה סביבה אם הכדורים שגורמים לה לברוח מהמציאות ואם האשמה כלפי כול העולם שמדוע העולם מתבונן בה ובלי שהיא תדבר העולם אמור לדעת מה היא מרגישה מה רצונותיה מה היא אוהבת איך אפשר לשמח אותה איך אפשר להתנהל מול אדם שתמיד מדבר איתך על כול דבר אבל לעולם לא שיחת נפש לא נותן לך לחדור לבפנים שבפנים ללב ובנוסף לכול להבין שעומדת פה בנוסף לא יודע אם נכון להגיד מחלה דיכאונות מה אני אמור להבין מכול מה שקרה וקורה מה אני צריך לעשות איך להתנהל לא יודע בשלב זה אני דיי עובד עצות?הייתי שמח להתיחסות בעצם עצה עצה לחיים מצטער אם הסיפור שלי נשמע כבד אבל אני חיב עצה

אתה אומר: "כיום בעידן הדיכאון, והרחמים הגדולים של הפסיכיאטריה, המתמודד או יותר נכון "החולה" מרשה לעצמו הכל" זה לא קצת מוגזם לדעתך להכליל? אני בטוחה שיש אנשים שמאד מתאמצים כדי לתפקד!

ההתמודדות לבד היא קשה ומורכבת ,תוכל להיעזר באחד ממרכזי היעוץ והתמיכה לבני משפחות בהתאם למקום מגוריך, בחלק מהם יש קבוצות תמיכה שמיועדות לבני זוג. פרטי קשר למרכזים תוכל למצוא באתר ממ"נ שנועד לסייע לבני משפחות : http://www.livecity.co.il/50217/support_group בהצלחה,

אשתי מטופלת בתרופה ושנה שלמה דברים עובדים אצלה יפה, אפילו חזרה לעבד, אך תפקוד עם אחד הילדים בעייתי ופעם בשנה יש לה "התקף" ששובר אותנו.צור קשר ונוכל לסייע אחד לשני.

אני מאוד מיזדהה איתך!אני אקדמאית בת 35+ילדה בת 4 נשואה לחולה זכיזופרניה שלא סיפר לי לפני החתונה.כאשר הכרתי את בעלי היה חכם,נאה,אמבציוני,עצמאי בעל עסק משגשג,חרוץ.סופר לי על העבר שלו הורים גרושים,חוסר יציבות,אימא חולה נפשית,הזנחה של הילדים,שימוש של בעלי בסמים,התעללות מינית על ידי שכן בגיל 5ו וחיים קשים בילדות.בכל זאת רציתי לעזור לו.אני נשואה 7 שנים היו לבעלי 3 התקפים פסיכוטיים קשים וגם אלימים ומחשבות שווא,שיחות עם אלוהים,לימודי דת,קבלה,טקסים מוזרים ואישפוזים פסיכיאטריים.המשפחה שלו מכחישה שהוא חולה נפש וגם בעלי חי בהכחשה ואומר שזה דיכאון קל או עקב שימוש בגראס אלו תופעות לוואי.אני יודעת את ההבחנה דרך מיכתב שנכתב על ידי הברבנאל סיכום אישפוז.בעלי לפני שנה סגר את העסק עקב עקיצה כלכלית ומאז הוא לא עובד מקבל קיצבה דלה מביטוח לאומי ובדיכאונות.התמודדות שלי קשה מאוד הוא לא מתפקד:כאבא,בן זוג,שותף כלכלי כל האחריות נופלת עלי והמצב הכלכלי שלנו לא טוב!אני עדיין אוהבת אותו אבל לא יודעת איך לעזור לו אים יש תיקווה שיחזור למעגל העבודה בכלל?לפעמים אני חושבת שכדאי להתגרש ולחיות בשקט נפשי ולהקים חיים חדשים ולהגן על הילדה שלי.אני חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות?אים יש מישהו בעולם שמרגיש כמוני?או מזדהה איתי?המיואשת אור...

http://ind.beersheva.biz/index.php?m=ar&artd=5570

הקישור הנכון הוא : http://www.yozma4u.co.il/

שלום ד"ר יץ בן יעקוב, אני הולכת לרשום הודעה ארוכה אבל זה מאוד חשוב לי שתענה לי בבקשה. אני סטודנטית לרפואה בחו"ל. לפני כשנה התחלתי לצאת עם בחור (היום הוא בן 30). הוא מעצב במקצוע וכשהכרנו הוא היה ניראה לי מוזר אבל מוזר פשוט אולי כי אני תמיד בסביבת רופאים וחשבתי שהוא פשוט אחר, היום אני חושבת שיש לו סכזופרניה, היות ויש לי דוד פסיכיאטר הוא עשה את דיאגנוזה די מהר (רק שהוא דוד שלי ונתן לי עצה לברוח משם כמה שיותא מהר וההבחנה הייתה ישרה מאוד ומהירה "סכזופרניה)... האמת שהיום אנחנו כבר זמן מה לא יחד אבל הוא לבד ואני רוצה לעזור לו. אולי לא ישירות אבל בדרך כלשהי אני חייבת דעה מקצועית קודם כל ואולי יש לך רעיונות מה אוכל לעשות ככה שואלי מישהו יתעסק בזה (אני לצערי לא יכולה לעשות את זה כי אנחנו לא יחד יותר ואין לי השפעה עליו .. ובכלל... ניראה שזה הוא תפקיד הוריו). אז ככה גבר בן 30 גר מזה 10 שנים לבד. מעצב מקצוע. חברים אין לו. רצון ליצור קשרים חברתיים אין לו, המתקשר עם אנשים רק אם יש בזה מורך ממשי שמגיע בדרך כלל מהצד השני. הוא לא יציב בדעותיו והחלטותיו (כדוגמה ניפרדנו 3 פעמים ב 9 חודשים כי הוא פשוט סיפר לי כל פעם על חוסר היכולת שלו להיות עם בני אדם ועל כך שהשדות האנרגתיים שלנו אחרים), אחרי הפרדות הוא היה מספר לי שלא יכול בלעדי. לפי מה שהוא אומר אף פעם לא היו לו חברים והוא לא צריך את זה היות והתקשורת שלנו מתנהלת אצלו איתו מבפנים. הוא תמיד חזר ואמר שהוא יכול לדון עם עצמו בפנים שיש לו שם תמיד חילוקי דעות שגורמות לו לחשוב ולהעמיק במחשבותיו והבנת עולם. לאורך כל ההכרות שלי איתו הוא תמיד אמר שהוא רצה להיות לבד בדרך כלל, לראות תמונות באינטרנט שעות על גבי שעות ולהתעסק בעבודה שלו (עיצוב, עשיית פרסומות ועוד..) היו לו תמיד תקופות, פעם הוא היה מגיע שמח עם מתנות ואז אחרי מספר שעות הוא יכל להתעצבן ללכת לישון ובבוקר בלי סיבה לנסוע הביתה, בלי הסבר וגם אחרי שהיה נירגע היה אומר שהוא לא יודע מה זה היה. רקע משפחתי: הורים שלא אוהבים אחד את השני נשואים אבל גרים חצי שנה יחד חצי שנה בניפרד בילדות ההורים לא נתנו לו תשומת לב והוא היה תמיד לבד ובנעורים אביו תמיד העביר עליו ביקורת. היחסים שלו עם אביו פשוט מתחת לכל ביקורת ועם כל מפגש גרמו לבחור לשבת יומיים בבית מבלי ליצור קשר עם העולם החיצון(אבא פסיכולוג שטען בצעירותו שיש לו סכזופרניה). באימאייל האחרון שקיבלתי הוא ניסה להסביר לי שהוא צריך את הבפנים שלו שהבפנים שלו שחור וכהה ועמוק ושפ קר אבל זה הוא המקור שלו ליצירה. בתקופה מסויימת היה מביע רצון למשפחה ואז מספר חודשים לאחר מכן היה אומר שאף פעם לא היה מעוניין במשפחה. יש לו התעניינות רבה בחייזרים והוא קורא בלי סוף חומר על הנושא ... וכלפי הוא טוען שאני בעלת אנרגיות על טבעיות ולכן צריכה ללמוד טוב בשביל לרפא כמה שיותר אנשים.בנעורים לפי מה שהוא סיפר הייתה לו תקופה מאוד קשה שבה הוא צייר הוא סיפר שפשוט היה לו רע בפנים (משהו שלדעתי פעם קראתי על המחלה)... אני ניסיתי לתת כמה שיותר פרטים רלוונטים להיבחון מינימלי ואפשרי, אני מאוד מאוד הודה לך אם תוכל לומר לי האם אתה חושב גם שזה סכזופרניה ? מה אני כאדם שכבר לא בתמונה יכול לעשות בשביל לעזור לו...? האם בכלל צריך לעזור ? בבקשה תאמר לי מה דעתך כי אני לא יכולה לחשוב על זה שאני עוזבת בן אדם שהיה צריך בעצם עזרה. תודה רבה מראש

אנא פרסמו לי תשובה באתר ולא במייל בני יוצא מזה מספר חודשים עם בחורה שיש לה סכיזופרניה קטטונית -אני דואגת הם מאוד אוהבים ורוצים להנשא -מה קורה לחולים אילו האם המחלה עוברת בתורשה -האם אפשר להקים בית נורמטיבי עם חולת סכיזופריה -תודה יעל

לצערי, אין לי מושגים בענין. אני מתוודה גם שאינני יודע מה זה סכיזופ' קטוטונית. רק משונה בעיני שאם יש לה כזו סכיזופ' שהיא בולטת מאד, מה מצא בה?? ואיך לא קשה לו בקשר הזה? ואולי גם לו יש קשיים מסויימים בחיים [אולי קצת נפשיים] שהוא בחר מזה מרצון. לגבי תורשה, יש אומרים כך ויש אומרים כך, בקיצור, אין מאה אחוז גם לא חמישים, אבל עדיין יתכן שיעבור. בהצלחה

אז ככה.. ואגב, אני לא ד"ר, ודוקא בגלל שאני למזלי לא ד"ר, אני לא מאבחן כל כך עקום ו'במהירות'.. אז לבחור אין שום סכיזופרניה!! כל התיאורים על הפרידות שלכם וכו', הלא כולנו ככה.. תשאלי מסביבך מי לא יצא לה בחיים סיפור פרידות שכאלו.. שנית, אם הבחור עובד, הוא בריא! כך אמר פרויד עצמו. והרי הוא מתמיד בעבודתו, לא? גם אם לפעמים נשאר יום אחד בבית עדיין הוא כמו כולנו.. הוא יושב הרבה מול המחשב עם התמונות וכו' כי אמרת שזה העבודה שלו. אינני רואה בזה שום קצה של סיפטום. יש לו בעיה אחת מרכזית: הוא לא התבגר כראוי, והוא סובל מבעיות רגשיות קשות. כפי שכתבת יחס של הוריו אליו וכו' וכן הזוגיות ביניהם. אגב, אם אביו שידר לו שהוא 'סכיזופרני' לא פלא שהוא לפעמים 'אכל' את זה, ומדבר שרע לו מבפנים וכל כיוצ"ב. בעיות רגשיות קשות אלו, מביאים למצב עצוב שלא רוצים חברים. אבל לא שהוא באמת לא רוצה, רק איננו מסוגל לכך. אבל עובדה ברורה שהוא כן היה איתך בקשר. קשה לו קבלת החלטות [וכן היה בקשר איתך] כחלק מבעיות הרגשיות שלו. גם הנושא של חייזרים, הוא ענין רגשי, כאילו עדיין ילד. אבל ללא שום קשר כלל למחלת נפש כמו סכיזופרניה. פשוט ביותר. [אני עצמי אובחנתי לצערי על ידי רופא יהיר ומהיר, באבחנה כזו, ואני יודע על בשרי את 'עיוותי החשיבה' של הפסיכיאטריה]. אגב, בנושא של אנרגיות וכו', לצערינו הרבה אנשים 'בריאים' מאמינים בזה, עוד יותר ממה שהבחור שלך עשה מזה. לא חסר טפשות בעולם. [אך עדיין זו לא מחלה]. ולסיכום: על אף שאינני חושב שאת צריכה להיות ידידה שלו בשביל לעזור לו. אבל אם את באופן כללי רוצה לעזור לו [ושוב אני לא חושב שהוא היחיד המתאים שלך..] תדברי על ליבו ללכת לטיפול פסיכולוגי! כן, לא פסיכיאטרי ובודאי לא סכיזופרניה.. טיפול פסיכולוגי שיקדם אותו מבחינה רגשית. תוכלי לציין בפניו את הנקודות הללו, של חוסר עמידה בהחלטות, הריחוק החברתי שלו, ההתכנסות בתוך עצמו לרוב, והקשר שלו עם הוריו [שהוא בסיס ידוע לבעיות רגשיות]. ובטיפול מוצלח הוא יוכל לצאת מכל זה! אך כמובן עם הזמן. אגב, לדעתי ולנסיוני, הטיפול הרגשי פסיכולוגי, עדיף טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ולא ליפול לדינמי ארוך ומסובך. ואני כותב מנסיוני [ואחרי ש'בדקתי' על בשרי את הדינמי, ואת עולם הפסיכיאטריה]. אך בשביל טיפול כזה, צריך באמת 'להאמין' בו, ובעיקר 'להבין' את גישתו של הסיביטי [כך קוראים לזה cbt] על ידי שמפנימים [מרצון!] שהחשיבה היא המנווטת אותנו, והכל מתחיל מדברים שהחלטנו מראש, כגון אמונות וגישות בחיים, [קורים לזה 'קוגניציות' ו'סכמות'] בקלות, אפשר לצאת מהכל. ורואים איך דברים השתבשו בילדות, עד כדי גישה כללית מעוותת לחיים. ולומדים את הגישה הנכונה. שיהיה לכם בהצלחה רבה

עובד בסופר במרכז כ-5 או 6 שעות בערך וחש בכל תחילת יום התמודדות קשה ולא פשוטה בכלל .. חש דיכאון ועצב בנשמה ולמרות זה אני כן קם בבוקר מהמיטה ונוסע לעבודה . כל יום שכזה .. חש ניצחון וחוזק עצמי שייש לי ברוך ה . לא קל לי בחיים .. חיים קשים יש לי אך אני נותן לעצמי ומוציא מעצמי את כל השואו שאני יכול לתת לי ולסביבה .

כל הכבוד לך.אתה אמיץ וחזק. אתה דוגמא טובה להתמודדות עבור כולנו.

לצערי יש לי חיים לא פשוטים בכלל , עם הרבה ירידות ודיכאון קשה . כבר מגיל צעיר יחסית . המצב בו אני נמצא אינו פשוט וכאילו אבל כאילו שאין מזור לנשמה הסובלת שלי . אני עדיין רווק ומחפש את האחת שנועדה לי ..אשמח להכיר בנות .. לילה-טוב

ברשותכם, אספר ממה שעבר עלי. לפני כמה שבועות משום מה התחלתי להיות בחרדה, מהמצב הבטחוני. אני גר במרכז העיר בי"ם, ופחדתי שזה מקום מרכזי ומועד לסכנות. גם היה אז הרבה פיגועי דקירה. למזלי הרב, ''לא עשיתי מזה ענין''! במקום לרוץ לפסיכיאטר [שאני במעקב אצלו] או לשתף את המדריך שלי. החלטתי בשכל ''להתעלם''. כיום אחרי שלושה שבועות, זה פשוט 'עבר מעצמו' פשוט 'נעלם'. 'התאדה'. למה אני כותב את זה? כי הרבה פעמים אנחנו מבלבלים את עצמינו, דוקא על ידי שעושים ענין ורצים לבקש מיד עזרה. במקרה הזה, וזה מאד נכון אצל מקרי חרדה. דוקא אם לא תעשה ענין זה פשוט יעבור מעצמו. ולהיפך, למרבה הצער, דוקא אם תעשה ענין, זה ילך ויתעצם. כך זה גם באובססיה, וגם בזה אני כותב מנסיון. לצערי.. אך לשמחתי. היום זה 'אופנתי' כל דבר להתלונן ולהלחץ. יתירה מכך בעקיפין מעודדים אותנו ''למה לסבול?? תרוץ לפסיכיאטר. ולמעשה, על ידי שרצים ונלחצים, רק בגלל זה בכלל סובלים. ודוקא אם מתגברים קצת ולא מרחמים ואומרים ''למה לסבול'' דוקא אז באמת לא סובלים. נקודה למחשבה. מאחל לכולנו, שבוע טוב, ולהרגיש טוב.

בן יעקב שלום. רצוני לומר לך תודה על התמיכה וההשתתפות ההבנה וההיזדהות. וכן שלא שכחת אותי והוספת תגובה. מצטערת לשמוע שגם לך יש עבר קשה ספוג בניסיונות...שמחה שזה עבר לך כאילו לא היה... גם אני חושבת שאנשים ממהרים מידי לתת לדברים שונים שמות של מחלות וכד' [אני לא מיהרתי חיכיתי 6 שנים עד שנטלתי כדורים -אני לוקחת מזה 4 חודשים] מאחלת לך ולכולם שבוע טוב ושנשמע רק בשורות טובות. א.

בת 22 עברתי אונס מטורף לפני 4 שנים הלכתי לטיפול פסיכולוגי והיא שלחה אותי לפסיכיאטר, הוא נתן לי 2 תרופות: ריספרדל וסרוקסט כיום אני נוטלת 1 ריספרדל ו 3 סרוקסט מעוניינת לדעת האים זה נקרא שאני חולת נפש? האם אוכל להיגמל מהתרופות הללו עוד כמה זמן ואוכל לתפקד טוב? אשמח אם תענו לי זה דחוף כדי לשמור על שפיות....

ראשית אני באמת לא מתמחה בכך.. וכאן זה פורום של שיקום.. אבל אכתוב את דעתי. עברת דבר קשה, שלא נאחל לאף אחד. אך לפי מה שאני מבין, מתוך כל המצב הקשה את לקחת את זה יותר קשה, והגעת כנראה לחרדות וטראומה שאין לך מנוחה עד עכשיו. למעשה, את היית צריכה ועדיין צריכה לקבל בעיקר תמיכה, ולעבד ולעכל את מה שעבר עלייך. ואז פשוט לצאת מזה הלאה. הרבה שקרה להם כך לצערינו יוצאים מזה. ואגב, יש מטפלים מיוחדים לכך, אפילו מטעם הרווחה בעיריה ואת זכאית לכך. לדעתי, קפצת גבוה ל'טיפול פסיכולוגי' עמוק.. וגם לדעתי היא עשתה טעות ושלחה אותך לפסיכיאטר. במקום לעמוד על התפקיד שלה ולהרגיע לתמוך ולאזן אותך איך שאת לוקחת את הדברים קשה. והיא לא עשתה את תפקידה כראוי. [שוב ככה אני מבין.] כי בעצם לפנות לטיפול פסיכולוגי מעמיק זה טעות במקרה הזה. ואת צריכה תמיכה נכונה ומה שמקבלים ברווחה במקרי אונס, ולא טיפול פסיכולוגי. ודוקא בגלל שהתחילה להעמיק איתך הסבל שלך התגבר וישר היא רצה לתרופות. חבל. אבל לסיכום, הדבר תלוי בידים שלך. איך את תנהלי את זה. כי כל עוד זה בשליטה ותלכי לטיפול נכון, לקבל תמיכה וכמו שאומרים להתגבר להמשיך הלאה. את בהחלט תצאי מזה, ואינך חולת נפש ופשוט כמו רבים רבים תצאי מזה. אך אם 'תקחי את זה' קשה, ואת מרגישה שאין ברירה רק לקחת תרופות. אז נכנסת פה באמת לקטע נפשי. אינך חולת נפש או משוגעת ח"ו, אבל לקחת את זה עוד צעד קדימה, וכעת המצב שלך הוא כבר נפשי ושצריך תרופות. כך שהכל בידים שלך, ותקחי את השליטה אלייך. ובצורה הנכונה. אני מקווה שתצליחי, וכואב לך בכאבך, ושוב, אני אומר מה שאני חושב, אבל ממש אינני איש מקצוע וכדו'.

אשמח מאד אם תקראי את ההודעה שלי האחרונה בפורום בכותרת ''לקחת בקלות!''

1.אם משרד הבריאות לאחר ועדה אישר לי סל שיקום עם כמה דברים כמו לדוגמא חונכות,פנאי ,מפעל מוגן,תעסוקה נתמכת,השלמה לבגרותףטיפול שיניים האם זה מונע ממני לקבל גם מטעם ביטוח לאומי השתתפות בפעילויות לימוד ושיקום. 2. אילו הכשרות של ביטוח לאומי יש כי באתר שלהם לא מצויין בתודה מראש שלי

לצערי אינני בקי בדברים אלו. ובכך עוסקים העו"ס. תפנה ותקבל מענה, זה תפקידם. אגב, באתר ממ"נ יש פורום של זכויות ב.ל. וכדומה תוכל גם לשאול שם. בהצלחה

היי, אני גר בדירת "עמידר" ,ללא הנחה,כי כרגע נגמר לי נכות זמנית לא קיבלתי נכות לצמיתות.אין גם כרגע קצבה חודשית אני זכאי לסל שיקום.אבל אין לי עו"ס . הייתי רוצה לדעת מה זה דיור מוגן,אם ניתן להפוך דירה של "עמידר" לדיור מוגן?איזה סיוע כספי ניתן לקבל למימון שכר דירה.

לעניות דעתי, כיון שאין לך זכאות לקיצבה ממילא אינך זכאי גם לסל שיקום. כך אני יודע. ממילא אינך זכאי כרגע להשתתפות בשכר דירה שמקבל כל זכאי בסל שיקום בסך 750 ש"ח.אבל אולי אני טועה. לגבי עו"ס, אתה צריך לפנות וזכאי לכך כמו כל אדם במדינה, תוכל לפנות אצל התב"ן באזורך לעו"ס. ולבקש עזרתה, ולקבל גם מידע על הכל. שיהיה בהצלחה

שלום אני בחור בן 21 אשר אובחן עם PTSD הפרעה חד קוטבית והפרעות חרדה, חלק מהבעיה היא שאני עם אינטילגנציה הרבה מעל הממוצע והרבה מאד מסגרות טיפוליות סוגרות לי את הדלת בפנים. אני נמצא בטיפול פרטי פעם בשבוע, אצל פסיכולוגית שחושבת שפעמיים בשבוע אני צריך להיות לפחות. דרך קופת החולים הפסיכולוגים והפסיכולוגיות מלאים מאד שאף אחד מאיזור המגורים שלי לא פנוי לקבל אותי. בנוסף הייתה לי התנסות לא כל כך חיובית עם תרופה נגד דיכאון שסיכנה את חיי והפסיכיאטרית( מטעם הקופה) לא ממש לקחה אחריות , מה גם עד שהצלחתי להשיג אותה. אני מחפש מסגרות כמו מרפאת הנוטרים, מחלקת היום באיכילוב משהו שיעמיד אותי על הרגליים, אבל היות והמיקום הגיאוגרפי שלי לא מאפשר להתקבל לאותן מסגרות נותרתי בבעיה . אני מאיזור ראשון, בת ים, חולון. אני מחפש עזרה שתעמיד אותי על הרגליים כי אני ניסיתי להתאבד כבר פעמיים בחודש וחצי האחרונים. אני פשוט רוצה להרגיש יותר טוב ולהיות נורמטיבי עד כמה שיש ביכולתי. אני מבקש עזרה וייעוץ , אם אתם מכירים עוד מקומות דומים. תודה מראש, מישהו.

ראשית בלי קשר לכל הדברים, אני ממליץ לך לצאת מההלחצה העצמית ומהתוארים הנכבדים שכתבת על עצמך אני מאובחן כך וכך, ואני ניסיתי להתאבד וכו'. זה שטויות, אתה בחור רגיל לכל דבר, תשמח שיש לך אינטלגנציה טובה, זה יקדם אותך תמיד, וגם בענין הנפשי, למי שיש יותר מודעות ושכל בסוף עוזר לעצמו טוב. תמיד כואב לי איך שהאדם מכנה את עצמו באבחנות וכו' ומתחיל להאמין בהם. דוקא בגלל שאתה 'מבין ענין' [לפי דבריך!] אז אתה לוקח ללב יותר מדי, ואמנם ברור לי שאתה סובל מאד, אבל חבל להאמין מאד באבחנות, ולהדאיג את עצמך שרצית להתאבד.. זה שטויות, אתה יודע באמת שלא באמת רצית.. [נכון?? אני מכיר את זה..]. יחד עם זאת אני מבין לגמרי את הסבל שעובר עליך, ובודאי שכיון שאתה רוצה לעמוד על הרגליים ולא מצליח ולא מוצא את זה כראוי זה מתסכל ושובר אותך. אך אחי, אל יאוש. [לכן, לגבי טיפול פסיכולוגי, הכלל הוא: אם באמת יש שינוי מהותי בעקבות הטיפול. והכוונה, לא בגלל שהיא מקשיבה לך וכו' וזה נותן איזושהו תרפיה.. אלא באמת שינוי התנהגותי. אז מומלץ להשקיע בו, אבל לגבי פעמיים בשבוע, ועוד שאינך לגמרי מתקדם בטיפול, זה פשוט חבל. הפסיכולוג נוח לו ככה, והוא רואה את הדברים מהעינים שלו, אבל מנסיון תמיד צריך לבדוק מצידך האם באמת יש שינוי התנהגותי]. לגבי מסגרות, אני לא יודע בדיוק, אולי באתר ממ"נ בפורום שם יוכלו לעזור לך. וגם יש שם רשימת מסגרות במרכז וכו'. בהצלחה, מקווה מאד שדבריי יובנו לנכון, ותהיה חזק.

נשמע שאתה מרגיש במלכוד- בין הרצון להיות במקום שישמור עליך, יתן כוחות להתמודד ואת הטיפול הכי מתאים שיש לקשיים שלך, לבין הגדרות וסידורים בירוקרטיים שצריך לעשות שלפעמים לוקחים זמן ובירורים. בינתיים נשמע שממש לא קל לך להחזיק מעמד, עד כדי כך שניסית להתאבד. אני מקווה שתמצא במהרה את המסגרת המתאימה לך (אולי באתר הזה תוכל למצוא.. http://www.psychiatrist.org.il/ , יש רשימת מרכזי טיפול מצד ימין למטה) אבל בכל מקרה רציתי להזמין אותך בשעת הצורך גם אלינו לסה"ר- סיוע והקשבה ברשת. בכל לילה בין תשע לחצות יש באתר מתנדב שפנוי לשיחות צ'אט פרטיות. בשבילך זה בטח לא פתרון קבוע, אבל אם תרצה, תמיד תוכל למצוא אצלנו מישהו שפנוי להקשיב ולהשתתף גם ברגעים שקשה במיוחד. שמור על עצמך, אתה מאד מאד מוזמן.. מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il

ל"מישהו" שלום, כתבת שאתה מחפש באזור מגוריך משהו דומה למחלקת היום באיכילוב. יש ביפו (ברח' הרבי מבכרך) מרכז קהילתי לברה"נ של משרד הבריאות (כלומר ללא תשלום) ויש בו גם מחלקת יום. תרגיש טוב, ובהצלחה, בני

שלום קוראים לי שי אני בן 24 בשנה האחרונה באסון הכרמל ניפטר בן דוד שלי וקשה לי אם זה נורא.. אני כל הזמן חושב עליו אני חולם על האסון בכרמל ויש לי הרבה מחשבות על בן דוד שלי חולם שאני מדבר איתו לפעמיים. אפילו חלמתי שפעם אחת אני מנסה לדבר ואף אחד לא שומע אותי כאילו ממש מפחיד... חלמתי שאני לא יכול לזוז ואז כאילו מישהו נוגע לי ביד ואני צועק את שם של בן דוד שלי .. ואז אני קמתי כולי מזיע אני לא יושן הרבה בלילות וכל הזמן חושב עליו קשה לי מאוד ואני לא יודע למי ליפנות ומה לעשות בקשר למה שקורה לי... תודה רבה על ההקשבה מחכה לתשובה ...

ראשית תפנה לרופא המשפחה שלך ותספר לו, ותוכל להעזר באיש מקצוע. בפרט שאחרי אסון הכרמל ודאי יש מטפלים בענין, ויתנו לך טיפול חינם כזכאי מאסון הכרמל. נוסף על כך, אני ממליץ לך לא לקחת את זה קשה, כלומר, לא להלחץ מזה שאתה מרגיש ככה. נכון, תבקש קצת לדבר ולהעזר, אבל תדע שזה דבר שיחלוף, אפילו שעכשיו אתה מאד מוטרד מזה, אבל זה דברים שחולפים. כך שתראה את הדברים מראש בצורה פחות מלחיצה. ויחד עם זה תפנה לקבל תמיכה. בהצלחה

שלום אני איתי בן 24 עבדתי מ 3.4.11 בחברת אבטחה לאחר כמה זמן קיבלתי הצעה מכלל ביטוח בריאות לעשות ביטוח בגלל אובדן כושר עבודה או חס וחלילה פגיעה כלושהי.. בהוראת קבע בזמן אחרי סוכות הפסקתי לעבוד כי המנהל שלי רצה להעביר אותי מקום אחר גם באבטחה אבל במקום אחר...כרגע אני בבית כי לא מצאו לי מקום לאבטח בו חשבתי לעזוב אבל אז המנהל שלי היתקשר ואמר לי שאני לא יכול לעזוב את העבודה כי אני חתום ל10 חודשים בהסכם אם החברת אבטחה ואם העזוב את העבודה זה יכול להגיע לתביעות ודברים כאלה .. העדפתי להישאר בבית עד שיקראו לי לעבוד בחברה.. עכשיו עוד מעט עברו 10 חודשים והסתיים החוזה שחתמתי עליו ה10 חודשים בחברת אבטחה... עכשיו השאלה שלי היא כזאתי האם אני יכול לבטל את ההוראת קבע של הכרטיס האשראי שלי ? בגלל שאני כבר לא עובד איתם בתור מאבטח אז אני לא צריך את זה.... תודה על ההקשבה מחכה לתשובה....

רק מי שמוכר מסל שיקום יכול להיות "צרכן נותן שרות" ?

לילי שלום, באופן עקרוני על מנת לעבוד כצרכן נותן שירות אין בהכרח צורך בסל שיקום. יש צורך בסל שיקום במידה והמתמודד/צרכן מעונין להעזר בשירותי תכנית "צרכנים נותני שירות" בתהליך ההשתלבות בעבודה במערך השיקום וההתמקצעות כעובד שיקום/צרכן נותן שירות. התכנית יכולה לעזור מאד בתהליך ומספקת למשתתפים בה ליווי תעסוקתי מומחה, אפשרות להשתתף בהשתלמויות ייחודיות ובקבוצה של צרכנים נותני שירות. בהצלחה, בני כהן רכז הסברה תכנית "צרכנים נותני שירות" [email protected]

תודה רבה:-)