פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

בשיתוף עם סל שיקום אנו פותחים שני מסלולים להכשרה מקצועית המיועדים לנשים זכאיות סל שיקום מהמגזר הדתי- חרדי. א. לימודי ניהול מערכות משרדיות (מזכירות) ב. לימודי מטפלות בסיום הלימודים יוענקו תעודות של המרכז החרדי להכשרה מקצועית ותעודה של התמ"ת למי שתיגש למבחן. ניתן להפנות אלינו נשים מתאימות בטלפון: 02-5302705 או בפקס: 02-5376830 ובמייל: [email protected]

חן חן... יפה מרכז רעות . יש גם תוכנית כזו לגברים דתיים ??? תודה על התשובה. אייל

כתבתי לעצמי רשימת אתרים בבריאות הנפש, אשמח שידעו אחרים. ראשית כל האתר הנפלא דוקטורס בו פורומים רבים בבריאות הנפש. יש אתר ממ"נ מרכז בתוכו מידע רב בכל עניני הנפש. כולל הפניות למקומות אחרים, וכן הודעות על אירועים כנסים ועל פורומים. אתרים נוספים הם אנוש, בנפשנו, עוצמה, לשמ"ה. אני רגיל לקרוא בבלוג של צביאל רופא וכן בפורום של ד"ר חי שם דוד וכן ד"ר לוינסקי וכן ד"ר אילן טל. יש אתר מצויין של בי"ח גהה. בלוגים נוספים נקראים: בחברת חולי נפש, בריאות הנפש בלוגים. ספרים שאני ממליץ עליהם: שיקום והחלמה בבריאות הנפש, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. הפסיכולוגיה של הילד [ש' שלוסברג], סערת נפש, האיש שחשב שאשתו היא כוכע.

אני מחפש מישהי שהיינו ידידים מאוד טובים בבית חולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב,פשוט איבדתי את המספר שלה, ועכשיו אני מחפש אותה בתקווה שהיא תקרא את זה ואני ימצא. קוראים לה שלי והיינו ביחד במחלקה ג' בבאר יעקב לפני בערך 4 שנים. ואם היא לא אז אני שואל אתכם מה אני יכול לעשות כדי למצוא אותה,אולי דרך הבית חולים עצמו? אני כבר אבוד, מחכה לתגובות...

לאבי שלום, אני אשמח מאד אם שלי תראה את הודעתך והקשר ביניכם יתחדש דרך הפורום. במידה וכך יקרה, נשמח מאד אם תרצה לעדכן ולשתף אותנו. לגבי הבית-חולים, למיטב ידיעתי אסור להם למסור פרטים ללא הסכמה מהאדם עליו מדובר. בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אובחנתי בתור מישהו שנמצאת בספקטרום הביפולרי (בנוסף להפרעת אישיות גבולית). זוהי אבחנה חדשה, לפני כן אחוזי הנכות שלי עמדו על 65%. בקרוב ועדה. יש סכוי שהאבחנה החדשה תעלה את סיכוי לקבל קצבה מלאה? בתודה מראש.

לבירוקרטיה שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, הכינוי הזה ממש מקשה עלי לברך את בואך לפורום :-) ובכל זאת ... אמנם המומחה המקומי לענייני ביטוח לאומי הוא בני אבל אני אנסה לענות בכל זאת. אני מניחה שאם יש איזושהי החמרה ונוספה אבחנה נוספת אכן יש סיכוי להעלות את אחוזי הנכות הרפואית. קיצבה תלוייה לא באחוזי הנכות הרפואית אלא באחוזי אי כושר השתכרות. האם יש שינוי ביכולת ההשתכרות שלך מאז הועדה הקודמת ? אם כושר ההשתכרות קטן מאז הועדה הקודמת אז יש גם סיכוי שתשתנה הקיצבה. אני מקווה שאני לא מטעה אותך (ואם כן אני מניחה שבני יתקן את הטעות) נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ענת

ל"בירוקרטיה" שלום, התנאי לקבלת קצבה מלאה הוא לפחות 75% אי-כושר (מדובר על דרגת אי-כושר ולא על אחוזי הנכות הרפואית!). דרגת אי-כושר קובעת באיזו מידה המצב הרפואי (ללא קשר לאבחנה כזו או אחרת) פגע ביכולת של האדם לעבוד ולהשתכר. מקווה שהצלחתי להבהיר את העניין, נשמח להמשיך ולפגוש אותך בפורום, בני

ניקבע לי 60 אחוז רפואי. רוצה הסבר בבקשה

זוהר שלום וברוכה הבאה לפורום, בביטוח לאומי קיימים 2 פרמטרים שונים, האחד נקרא "אחוזי נכות רפואית" והפרמטר השני זה "אחוזי אי-כושר השתכרות". לכל אדם שמוכר בנכות כללית בביטוח הלאומי נקבעים 2 הפרמטרים האלו. מדובר ב-2 מספרים שונים לחלוטין, לדוגמה לאדם מסוים יכול להיות 40% נכות רפואית ו-100% אי-כושר השתכרות. אני מבין שהגשת בקשה לוועדה רפואית עקב החמרה במצבך, והטיפול בעניין זה עדיין לא הסתיים. בסיום התהליך את אמורה לקבל מכתב מהביטוח הלאומי שבו מצוינים 2 פרמטרים אלו שנקבעו לך. לפרמטרים אלו יש השפעה על הזכויות שמגיעות לך. אני מבין שאת מבקשת הסבר בקשר לזכויות שמגיעות לך , אז כדאי שתכתבי לנו את הנתונים המדויקים בסופו של התהליך וננסה לעזור מכאן כמיטב יכולתנו. אני ממליץ לך לבדוק את זכויותיך בביטוח הלאומי באופן ישיר מולם, מכיוון שלמשל גובה קצבת הנכות מושפע במקרים מסוימים מפרמטרים אישיים נוספים (כמו מצב משפחתי , הכנסות נוספות ועוד) ולכן התשובה שלנו כאן תוכל להיות כללית מבלי להתייחס למקרה הספציפי שלך. לפרמטרים הנ"ל , שנקבעים ע"י הביטוח הלאומי יש השפעה גם על זכויות מגופים אחרים כמו : סל שיקום ממשרד הבריאות , סיוע בשכ"ד ממשרד השיכון וכד' . במידה ואת מתעניינת במימוש זכויות אלו, חשוב לדעת בסוף התהליך (מול הביטוח הלאומי) מה אחוזי "אי-כושר השתכרות" שנקבעו לך , ולגבי אחוזי הנכות הרפואית שבמקרה שלך מורכבים מסעיפים שונים (פיזיים ונפשיים) , חשוב לדעת כמה אחוזי נכות רפואית נקבעו על רקע נפשי (סעיפים 33 או 34 של הביטוח הלאומי) וכמה על רקע פיזי. מקווה שהצלחתי קצת להבהיר את הנושא, שיהיה בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אני בדיכאון וחרדות אני לא מוצא את עצמי בעבודות מאוד קשה לי אני רוצה לעבודה 4 שעות ביום ואני לא מוצא שום דבר שמתאים לי מאוד קשה לי אין לי ניסיון בעבודות ואני מאוד חסר ביטחון מה עושים? תודה רבה...

ל-29 ת"א שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אתה לא מציין בשאלתך אם אתה מוכר בביטוח הלאומי או בסל השיקום. בשני המקומות יש פתרונות למציאת מקום עבודה ולהשתלבות בו. אני אשמח אם תחזור ותוסיף את הפרטים החסרים ואז אוכל יותר בקלות לכוון אותך. ערב טוב ענת

לי סל שיקום ובכל זאת אין עבודה שמתאימה לי וגם יש י עוד בעיה שאני זקוק לשיחות אצל פסיכולוג ואני צריך להמתין עוד הרבה זמן לזה אני ממש לא טוב...

ל29. אין כיום מושג כזה בשוק של עבודה 4 שעות, אלא אם כן במפעל מוגן.

...

שלום, כיום אני לאחר התקף פסיכוטי בו התבטא תחושת גדלות שביכולתי לחשוב להרגיש להבין רגשות, קיבלתי השראה מסרטים שראיתי לפני ההתקף עיינתי בהם בחנתי אותם עד שזה יצא לאור- ההתקף. היום אחרי שנה מההתקף, אני מרגיש בידיוק הפוך, אם בהתקף חשבתי אז כעת קשה לי לחשוב וכן על זה הדרך ברגשות. אני רוצה להתאבד כי אני מרגיש שאין תקווה, שהמצב לא ישתנה ואני אשאר ככה כל החיים, אני מעדיף לחוות התקף ולא להיות בתסמינים השליליים האלה. תסמינים שליליים עליהם אני מדבר- זה חוסר מחשבה התבטאות.אין לי בעיה לקום בבוקר פשוט אני מרגיש שזה חסר טעם כי במילא אני לא חושב ולא מרגיש. מן ריקנות בעולם הפנימי. דבר חשוב שאני רוצה לציין זה שאני בוכה מוריד דמעות אך לא מרגיש ששחררתי אבן מהלב, אין איזשהו תוכן לבכי, אני לא יודע על מה נפשי בוכיה, זה קורה כשאני שומע מנגינות או שירים מהעבר. כל כך הרבה כוחות נפש השקעתי בהתקף פסיכוטי אחד שאני לא יודע אם יהיו בי הכוחות לבצע התקף כזה נוסף. מה שאני מבקש, זה האם יש תקווה האם זה שלב שכל מי שעובר התקף פסיכוטי עובר אותו. והאם בכלל זה שלב או מצב קבוע איתו אני יהיה תקוע כל החיים?

לשלום שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, מצער לשמוע על הקשיים איתם אתה מתמודד. אני חושבת שלגבי התסמינים השליליים שאתה מדבר עליהם כדאי לבדוק עם רופא שיכול לתת לך תשובה מדוייקת יותר ממני שאינני רופאה. אני מבינה את הקשיים עליהם אתה מדבר אך אולי כדאי בכל זאת למצוא עיסוק אפילו קטן שאתה יכול להנות ממנו מעט. אתה מציין שאתה שומע מוזיקה. למרות שאתה מספר ששמיעת שירים ומנגינות מסויימות מקשה עליך אולי כדאי למצוא מקום בו אתה יכול לפגוש אנשים נוספים ולשמוע מוזיקה יחד איתם (זו רק הצעה לדוגמא). אני חושבת שאם תוכל למצוא איזשהו עיסוק זה יכול לעודד אותך מעט וגם לגרום לך לצאת מהבית (ומהמיטה) ולפגוש אנשים אחרים. כאשר אתה נשאר לבד עם המחשבות והרגשות נשמע שזה גורם לך רק לשקוע בתוך עצמך יותר ויותר. אני מאחלת לך שתרגיש טוב יותר ונשמח לשוב ולפגוש אותך בפורום ענת

לשלום גם אני עברתי התקף פסיכוטי ואני שותף לכל אחת מהרגשות שאתה מתאר החוסר מחשבה הריקנות אפילו ההאזנה לשירים מן העבר גם אני בתחושה שזה ימשך לעד ואיני יודע אם זה ישתפר חזק ואמץ ניסים בן סימון

האם יש קבוצת תמיכה לאקדמאים שסובלים מבעיה נפשית? ואם כן, בדרום? בב"ש?

לאקדמאית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, לצערי, אני לא מכירה קבוצה כזו כמו שאת שואלת עליה. אולי מישהו מגולשי הפורום יוכל לעזור בנושא. ערב טוב ונשמח לשוב ולפגוש אותך בפורום ענת

שלום אקדמאית, בירושלים יש קבוצה שמתפתחת, אני יודע שבבאר שבע יש קבוצה מאוד פעילה של מתמודדים שחלקם אקדמאים. יתכן ששוה שתפני לאתר של עמותת לשמ"ה לפורום שלהם. יקי

נניח שהנכות שלי אינה צמיתה, גבוהה מ-40% לבטח, אבל לא בטוח שמדובר בקצבה מלאה (העניין בדיון, לנצח). האם אני עדיין זכאית לסיוע בשכר דירה והאם אני מחוייבת בליווי כלשהו? תודה.

ל' שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, נושא הליווי בדיור אינו קשור לנושא הסיוע בשכר דירה. אלה שני דברים שונים המתקבלים משתי רשויות שונות ואינם תלויים זה בזה. הליווי בדיור הוא שרות שיקומי שניתן ע"י סל השיקום שניתן ע"י משרד הבריאות. הסיוע בשכר דירה הוא סיוע שניתן ע"י משרד השיכון באמצעות שלוש חברות שמטפלות בכך (עמידר, מתן-חן ומ.ג.ע.ר). זהו סיוע שזכאי לו כל מי שמקבל קיצבה מלאה (למיטב הבנתי 75% דרגת אי כושר ומעלה). אבל מי שאחוזי הנכות שלו אינם קבועים אינו יכול לקבל את הסיוע הזה. נשמח לשוב ולפגוש אותך בפורום שיהיה יום טוב ענת

אם כך, הליווי אינו כולל או הפחתה בשכר הדירה, אלא רק הסיוע. מתסכל קצת, למרבה הצער, משום שאני במגעים עם בט"ל כבר למעלה משנתיים ונכות צמיתה לא נראית באופק והכסף לסיוע בשכ"ד יכול היה באמת... לסייע. שוב תודה.

blog.tapuz.co.il/manbehind

שלום רב, בימים אלו מופצים ברשת מכתבים היוצאים כנגד הרפורמה בבריאות הנפש והקוראים לאנשים להתנגד לה, מטעמים שונים. מכתבים אלו כוללים מידע מוטעה ומטעה באשר למשמעות הרפורמה ולהשלכותיה. מכיוון שכך, אנו נציגי ארגוני מתמודדים, בני משפחותיהם, ארגוני סנגור וארגוני זכויות אדם: לשמ"ה, מטה מאבק הנכים, 'בחברה טובה – רואים מעבר', 'עצמה', 'אנוש', 'בזכות' והאגודה לזכויות האזרח, התומכים בקידום הרפורמה בבריאות הנפש ראינו לנכון לפנות אליכם במכתב זה, היות ואנו רואים ברפורמה פתרון הכרחי למצב החמור והבלתי אפשרי בו נמצאת היום רפואת הנפש בישראל. הרפורמה נועדה בראש ובראשונה לעגן את זכותם של תושבי מדינת ישראל לקבלת טיפול נפשי, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. לא מדובר בתהליך של הפרטה - הרפורמה מבקשת להעביר את האחריות הביצועית על מתן שירותי בריאות הנפש לקופות החולים שהן גופים ציבוריים, הנמצאים בפיקוח ציבורי וניתנים להיתבע על פי חוק במקרה של הפרת חובתם. כל זאת במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, המסדיר את כלל שירותי הבריאות במדינת ישראל. מעבר לכך, הבה נהיה מציאותיים: גם אם האחריות להפעלת שירותי בריאות הנפש תישאר בידי משרד הבריאות, כעמדת מתנגדי הרפורמה, הרי שהפעלתם של שירותים חדשים, שהם הכרח בשל החסר העצום, תועבר לידי יזמים פרטיים באמצעות מכרזים. משרד הבריאות נוהג כך כבר היום כשהוא מבקש להקים מרפאות חדשות. לא נכון לומר שהרפורמה תותיר אנשים רבים ללא טיפול – ההפך – הרפורמה תיצור חובה חוקית לספק שירותי בריאות נפש ותאפשר לתבוע בגין חוסר בשירות, מצב שאינו קיים כיום. ועוד - על פי הצעת החוק, הטיפול אכן יהיה תלוי אבחנה, אך לא נכון לומר כי מי שלא היתה לו בעבר אבחנה פסיכיאטרית לא יקבל טיפול או כי מרבית האנשים הזקוקים לטיפול לא יוכלו לקבלו! הצעת החוק כוללת רשימה נרחבת של אבחנות, הכוללות גם מצבי דיכאון וחרדה, הפרעות התנהגותיות ורגשיות, הפרעות אכילה, מצבי פוסט טראומה, הפרעת הסתגלות (הפרעה בה המדד הוא המצוקה הסובייקטיבית של האדם) ועוד - חשוב לזכור כי הרפורמה במהותה אינה חייבת להיות מוגבלת לרשימת האבחנות הקיימת. כך, הצענו להוסיף גם מצב בו קיים חשד לקיומה של אבחנה, הצעה שכבר הוכנסה לנוסח המעודכן של הצעת החוק, ולגבי קטינים הצענו להוסיף גם מצבים בהם קיים חשש מפני התפתחות עתידית של הפרעה נפשית. תיקונים אלו יבטיחו כי כל מי שנזקק לטיפול נפשי אכן יקבלו (כולל מי שמוגדר כיום ב'קד Z') לא נכון לומר כי השכבות מעוטות היכולת יפגעו מהרפורמה - ההפך הוא הנכון – כיום, כ 75% מהאנשים הזקוקים, לא זוכים לקבל טיפול במרפאות הממשלתיות, ומי שנותר ללא טיפול הם אלו שידם אינה משגת לשלם עבור טיפול פרטי יקר להחריד. לעומת זאת, במסגרת הרפורמה המוצעת, כל אדם שיהיה זכאי לקבלת טיפול יוכל לקבלו בקופת החולים בה הוא מבוטח ללא תשלום, למעט השתתפות עצמית כזו הנהוגה כיום בביקור אצל רופא שניוני, אחת לרבעון שעמדה בשנת 2009 על 26 ¤ לרבעון! פנייה למטפל עצמאי, שם ההשתתפות העצמית גבוהה יותר, תיעשה רק אם בחר בכך המבוטח. לא מדובר ב'בעלי הון שחברו לבעלי אינטרס המקדמים את הרפורמה' -גופים רבים שלהם אינטרס ציבורי ובהם: מתמודדים, משפחות שבהן אנשים עם מוגבלות נפשית, ארגוני זכויות אדם, אנשי מקצוע רבים ובכירי מערכת הבריאות הסבורים כי רק קידום הרפורמה ישפר את המצב הם התומכים ברפורמה ופועלים לקדמה. הרפורמה הכרחית כיוון שהמצב בשטח בלתי נסבל: · רק חלק קטן מהזקוקים מקבלים טיפול מרפאתי - קרוב ל 75% מהאנשים הזקוקים לטיפול אינם מקבלים טיפול במסגרות ציבוריות. הנפגעים העיקריים הם אלו שידם אינה משגת לפנות לקבלת טיפול בשוק הפרטי. · באזורים שלמים בארץ אין כלל או כמעט שאין שירותים מרפאתיים. · תורי המתנה בלתי נסבלים - במקרים רבים זמן ההמתנה לתור ראשון במרפאה ציבורית אורך חצי שנה עד שנה ואף יותר, לרבות במקרים שלקטינים; · אנשים רבים מגיעים לאשפוז שניתן היה למנוע – בהעדר טיפול בקהילה, יש המתאשפזים והשוהים באשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים ללא הצדקה. · התנאים הפיזיים בחלק מהמרפאות לבריאות הנפש קשים · התקציב הציבורי המיועד לבריאות הנפש בישראל מהווה רק 40% מהתקציב המוקצה במדינות מערביות אחרות. מצב בלתי נסבל זה הוא בראש ובראשונה תולדה של המצב המשפטי הקיים בו: · אמנם אין הגבלה חוקית על מי שיקבלו טיפול ועל משכו, אך גם אין זכות חוקית לקבלו; · אין סל שירותים מחייב לפרט; · אין גוף אחראי למתן השירותים המרפאתיים בקהילה. המדינה נותנת 'כפי יכולתה'. · אין כלים משפטיים-חוקיים לתבוע על חסר בשירותים או היעדרם; · בשעה שתקציבם של תחומי הרפואה האחרים מובטח באמצעות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תקציבו של תחום בריאות הנפש נשחק ונוצרים חסרים חמורים. צודק מי שטוען כי המצב הקשה הוא תולדה של 'ייבוש' השירות הציבורי, אולם מצב זה התאפשר, בשל המצב המשפטי הקיים כיום. רפורמה בבריאות הנפש היא, לאור זאת, הפתרון הנכון היחיד לתחלואיה של המערכת. הרפורמה המוצעת כוללת את היסודות החיוניים הבאים: · עיגון בחוק של הזכות לקבלת טיפול · הגדרה חוקית ומחייבת של מי זכאי לטיפול · הגדרת סל שירותים מחייב · הגדרה ברורה ומחייבת של הגורם האחראי למתן שירותי בריאות הנפש · הסרת ההפרדה בין רפואת הגוף לרפואת הנפש בקבלת שירותי הבריאות, כאחד הגורמים המרכזיים לסטיגמה כלפי מתמודדים. · פיקוח ובקרה – המצב כיום, לפיו הגוף האחראי על מתן הטיפול מפקח על עצמו, אינו ראוי. העברת האחריות למתן השירותים לידי קופות החולים, תאפשר למשרד הבריאות לעסוק בפיקוח על אופן מתן הטיפול, הן ברמת הפרט והן ברמה המערכתית. · מתן זכות בחירה בידי מטופלים הצעת החוק אינה מושלמת ויש בה נושאים שחשוב לתקן ולעמוד עליהם. אולם ברור כי הדבר הנכון כעת יהיה לחבור למאמץ משותף לקידום ולשיפור הרפורמה, בו חשובה עמדתם של אנשי המקצוע ויותר מכך של המתמודדים, בני משפחותיהם וכל מי שתחום בריאות הנפש יקר לליבו ולא להתנגד לעצם קיומה ובכך להנציח את המצב הקיים ולהביא להחרפתו. בברכה, קואליציית הארגונים הפועלים בתחום בריאות הנפש (הארגונים החברים בקואליציה : לשמ"ה, מטה מאבק הנכים, 'בחברה טובה – רואים מעבר', 'עצמה', 'אנוש', 'בזכות' והאגודה לזכויות האזרח)

מה יקרה לסודיות הרפואית ? חלק גדול מהאנשים שסובלים מבעיות נפשיות מודעים לצורך בפרטיות ולסודיות המידע הפסיכיאטרי, חולים לא היו רוצים שבכל פניה לקופת החולים מידע פסיכיאטרי יהיה בהישג של כל פקיד או של כל רופא. ברגע שחולה יפנה פעם אחת לבקש טופס השתתפות עצמית לטיפול נפשי [לטיפול במרפאה בריאות נפש שהקופה תפעיל ולא לטיפול במוסד פרטי או מכון פרטי שבהסדר] מאותו רגע ירשם מידע פסיכיאטרי אישי שהיום חסוי. מידע כמו שמות מטפלי בריאות הנפש, תאריך ביקור, מטרה של הביקור ויש סיכוי שכל סיכום מפגש של מטופל ממטפל בריאות נפש יהין נגישים לכל פקיד ולכל רופא. צריך למצוא פתרון לנושא, לבדוק את האפשרות מפטור בהתחייבות כספית לטיפול במרפאת בריאות נפש שהקופות יפעילו,למצוא פתרון בו חולה יוכל לקבל טיפול ללא צורך במסירת מידע פסיכיאטרי וללא צורך בהתחייבות שתדרוש רישום מידע שהיום חסוי

היום הכללית מפעילה חלק מהמרפאות לברה"ן ובמכבי יש שירותי פסיכיאטריה בקופה. אני לא יכול לספר על מכבי , אך אספר על הכללית שהייתי מטופל הן בסורוקה והן במרפאה של משרד הבריאות , בשקט אני מעדיף את הטיפול של הכללית ולא הטיפול שניתן בכעת בעיר מגוריי על ידי מרפאה לבריאות הנפש. נתחיל מהתורים: בסורוקה כל פונה ממתין בין מיידי לשלוש שבועות לכל היותר במקרה ראשוני או דחוף לבדיקת רופא , לפסיכותרפיה במקרה דחופים תמיכתית מיידית על ידי הרופא המטםל םסיכותרפיה להפרעות אכילה כחודשיים וכללית כחצי שנה. במרפאה של משרד הבריאות לעומת זאת רק בשביל שידברו איתך לוקח בין חודשיים לארבעה חודשיים לאינטייק או לבדיקת רופא. יש מרפאות שמפעילות שירותי רופא תורן אך הן מעטות והרוב מפנים למיון פסיכיאטרי. פסיכותרפיה פרטנית התור נע בין שנה לשנתיים לקבוצתית קצת פחות ותמיד מעדיפים אותם מתנגדי הרפורמה לכאורה להפנות לשירותים מחוץ למרפאה בגלל שהם יודעים שהם לא יכולים לתת אותם במרפאה. בסורוקה יש עבודה קלינית תחת חוק זכויות החולה, המאפשר למטופל לבחור את הגורם המטפל , להלין עליו במידה והוא לא מרוצה ממנו ולדרוש ריוורזיה או חוות דעת נוספת במרפאה. במרפאה לברה"ן לרוב אין את האפשרויות האלו. בסורוקה יש הקפדה מאוד גבוהה על סודיות רפואית, ועובדה שלפסיכיאיטרית בסורוקה הייתה גישה למחשב רופאת המשפחה שלי בעיקר בבדיקות מעבדה, אך לרופאת המשפחה, גם אם רצתה לא יכלה לראות את תכני השיחה שנערכו בסורוקה למרות שמדובר במתקן של הכללית. גם כיום יש מכתבים לרופאי המשפחה שמספקים פסיכיאטרים מכל המרפאות . התרופות והאבחנות מצויינות בתיקים הממוחשבים של הקופות ואין לאחיות המרפאה או למזכירות המרפאה גישה לנתונים אלו. לעומת זאת, בבריאות הנפש של משרד הבריאות הנתונים לא מאובטחים כראוי, רופאים ומטפלים מדברים על מטופלים במסדרון בקולי קולות ולא מאפשרים למטופלים זכות בסיסית של סודיות ופרטיות- ההבדל הזה הוא לא מקרי- בקופות החולים מנהל המרפאה הוא גם נציב פניות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולחוק זכויות החולה או מי מטעמו [בסורוקה זו האחות הראשית, אך ברוב התלונות והבעיות מטפל מנהל המרפאה דרך המזכירות], מעליו בקופה יש נציב הפניות המחוזי או נציב הפניות המוסדי [נניח בסורוקה נציבת פניות הציבור של סורוקה] ומעליהם נציב פניות הציבור של הכללית ומעליהם נציבת פניות הציבור של משרד הבריאות. בבריאות הנפש, נציב פניות הציבור לרוב לא מצויין במרפאות [אלא רק בבתי חולים] מעליהם עומדים נציב פניות הציבור בלשכת הפסיכיאטר המחוזי מעליהם הפסיכיאטרים המחוזים ומעליהם משרד הבריאות בירושלים. פסיכיאטרים בקהילה יודעים שללקוחות שלהם יש חשש מהפסיכיאטר המחוזי לכן חלקם עוברים על חוק כבוד האדם מעליבים ופוצעים בעוד שיש מערכת גיבוי שמנה ומפחידה בעיקר המערכהת הטוענת שהמטופל עקב מצבו הנפשי לא הבין . בקופות החולים והן במסגרות השיקום יש הקשבה למטופל שאינה קיימת במרפאות הציבוריות הממשלתיות.[לפחות לא בזו שאני מכיר] הפקידה היא אלוהים והיא מרשה לעצמה לפגוע ולצעוק על הפונים שבטוח שאם הייתה עובדת בסורוקה או בכל מתקן של קופות החולים היא הייתה עפה לאלתר.

שלום, עברתי ניצול בתוך טיפול. חזרתי למטפל שהפנה אותי לאותו מטפל (מטפל א) והוא המליץ על טיפול אצלו (מטפל ב). הטיפול היה לא מוצלח כי בחר גישה דינמית שלא התאימה לטראומה ורק העצימה אותה ולא הקשיב לכך שהדרך פוגעת בי ומשחזרת את הכל למרות שאבחן אותי כפוסט טראומטית. החלטתי לעזוב כדי לנסות ולהציל את עצמי ולהגיש תלונה נגד אותו מטפל א'. כשביקשתי סיכום טיפול ממטפל ב' לא הסכים ושלח לי רק תעתיקי פגישות שכתובה בהם בערך מילה אחת על כל פגישה, מילים בסיקול אותיות מעורבבות זו בזו ושינוי של העובדות שסיפרתי בלי שום יכולת להבין מי ומה אני. שאלתי מדוע ולא היה מוכן להסביר. תחושתי היא שהעדיף את היחסים הקולוגיאלים עם אותו מטפל קודם שהמליץ לי עליו. שאלתי היא האם לא מקובל לקבל סיכום טיפול במצבים של תלונה ממטפל שהכיר אותי כ"כ הרבה שנים? מדוע להעדיף את 'שלום הבית' על פני האתיקה הבסיסית של העדפת הברית עם המטופל? כואבת מאוד.

נגה שלום וברוכה הבאה לפורום, עצוב וכואב שפנית לעזרה ולטיפול לאחר טראומה ויצאת מהטיפול כואבת מאד ואולי אפילו עם טראומה נוספת. מקווה שבעתיד תצליחי לחוות חוויה מתקנת, להתגבר ולהתמודד עם הטראומה והכאב. השאלה שאת שואלת היא שאלה די מורכבת ובעלת אופי משפטי. אני רוצה להדגיש שאני לא משפטן ואנסה לשתף אותך במה שידוע לי בהקשר זה. לפי חוק זכויות החולה מ - 1996 , המתייחס לכלל מקצועות הרפואה (וחל גם על פסיכולוגים) , למטופל יש זכות לקבל מידע רפואי על מצבו כולל הרשומות הרפואיות, אך יש שם מקום לשיקול דעת של המטפל בכפוף לוועדת אתיקה (ולפי ה"חוק לטיפול בחולי נפש" שיקול הדעת של המטפל אפילו רחב יותר ולא כפוף לוועדת אתיקה). במקרה שאת מתארת הפסיכולוג מסר לידיך תעתיקי פגישות וכמובן שזה נתון לפרשנות משפטית האם זה עומד בדרישות החוק או לא (החוק לא מגדיר מה בדיוק אמורות להכיל הרשומות הרפואיות בהקשר זה). את מדברת על ניצול, במידה ומדובר על דברים שגלשו למעשים פליליים אז הכתובת להגשת תלונה היא במשטרה. במידה ומדובר על רשלנות ו/או התנהגות שאינה הולמת או ראויה של הפסיכולוג את אמורה להגיש תלונה לוועדת התלונות שבודקת תלונות על עבירות משמעתיות של פסיכולוגים (מכוח חוק הפסיכולוגים). בכל מקרה , מכיוון שמדובר פה בנושאים רגישים וגם בעלי אופי משפטי הייתי ממליץ לך לקבל סיוע משפטי ולא להגיש את התלונה לבד ובכוחות עצמך. בהצלחה, שבוע טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

סוציאליים , כוס מיים לא מקבלים שם .אני עובדת בקניון פתוח אומנם עם גג אבל מרגישים טוב מאוד כשיש 36 מעלות צלסיוס ו 80 אחוז לחות . וכל הזמן חסרה סחורה . כך שלהיות תלויה בכל הגורמים המכונים סוציאלים זה פשוט סיוט . ואשמתי היחידה שנולדתי להורים שהתעללו בי והזניחו אותי והמשכורת דיי זבל . הגעתי ל 800 שקל על חודש עבודה .אני מרגישה שלא שמים עליי קצוץ . כדי להיפטר מהמנהלת משק או איך שלא מכנים אותה צריך ללכת על ביצים . אומלל מי שצריך עזרה מכל המטפלים למינהם כולל פסיכולוגים .מהניסיון שלי עדיף למות קודם .

דונה שלום וברוכה הבאה לפורום, קשה ועצוב לקרוא את מה שכתבת ובמיוחד את משפט הסיום. לדעתי כאשר אדם מרגיש כל כך רע לגבי מקום העבודה שהוא צריך לקום אליו בבוקר, אין סיכוי שזה יקדם אותו במסע ההחלמה שלו! אני רוצה שוב להדגיש את נושא זכות הבחירה שאמורה להינתן היום לכל מי שמקבל שירותים דרך סל שיקום. לצערנו, בפועל זה לא תמיד קורה. אבל חשוב מאד להיות מודע לזכות חשובה זו ולנסות לממש אותה. אני מבין שאת עובדת בעבודה שיקומית דרך סל שיקום. מכיוון שהמצב שאת מתארת בעבודה שלך הוא בלתי נסבל מבחינתך וסביר להניח שלא יקדם אותך במקרה הטוב ואולי אפילו יגרום (או שכבר גרם) לייאוש ולאבדן תקווה, חשוב לדעתי שתבקשי וועדת מעקב שבה תתארי את הרגשתך כלפי עבודה זו וגם תציגי מה מבחינתך יכולה להיות מטרה בתחום התעסוקה שהיא משמעותית וחשובה עבורך וגם מתאימה לרצונותיך ויכולותיך (נכון להיום) ותנסי להיעזר בוועדה על מנת לחשוב ולמצוא ביחד שירות בתחום התעסוקה שמתאים יותר לרצונותיך ויכולותיך ויוכל גם לקדם אותך במסע ההחלמה האישית שלך. בהצלחה, שבוע טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום רב, מתמודדת אשר יש לה דירה בבעלותה וכרגע מתגוררת בהוסטל, מעוניינת לקבל שירותי סומכות דרך סל שיקום. הבנתי שכל עוד הינה מתגוררת בהוסטל, סל שיקום אינו מכסה זאת. על מנת שתהיה זכאית לשירות זה, עליה להגדיר את דירתה כדיור מוגן. האם הדבר נכון ומה צריך לעשות לשם כך? יש לציין כי שהות בהוסטל אינו מתאים לצרכיה ולכן חשוב לנסות להחזירה לביתה ולהצמיד שירותי סומכות אינטנסיביים תודה רבה, שרית עו"ס

שרית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, חשוב לומר ששרותי הסומכות האינטנסיביים ביותר (למיטב ידיעתי) הם 10 שעות שבועיות. אני גם לא בטוחה שניתן לקבל במקביל שרות של דיור מוגן ושרות של סומכות. האם הליווי של המדריך/ה של הדיור המוגן לא יהיה מספיק ? (בדיור מוגן מתוגבר זה 5.5 שעות שבועיות). אם את חושבת ששעות המדריך הם מעטות מידי, ואם הדירה היא בבעלות המתמודדת אז לא צריך להגדיר את הדירה כדיור מוגן. אפשר לבקש רק שרותי סומכות. בנוסף, אני חושבת שאם את חושבת שצריך שרותי סומכות אינטנסיביים כדאי לדאוג לכך לפני עזיבתה את ההוסטל. אני מקווה שעזרתי ומאחלת לשתיכן הצלחה וסופ"ש נעים ענת

שלום האם ניתן מעל גיל 40 למצוא עבודה במקצוע זה[במימון ביטוח לאומי]?הבנתי שצריך סטאז של שנה.

לאקו שלום רב וברוך/ה הבא/ה לפורום שלנו, אינני יודעת מה דרישות המקצוע של ייעוץ מס. ייתכן שאכן צריך סטאז' כפי שאת/ה אומר/ת. אבל גיל 40 ? זה רק 40 ! בודאי שניתן למצוא עבודה מעל גיל 40. כמו בכל מקצוע אחר. שיהיה בהצלחה ענת

שלום לך! אני אישה +2 יוצאת לעבוד כל יום ואני נפגעתי בלב ולא מוכנה לסלוח לו על מה שהוא אמר, אני מרגישה הרבה פעמים לא טוב עם עצמי וריקנות ואני מאוד מעסיקה את עצמי אני סטודנטית לניהול משאבי-אנוש ויש מצבים שמאוד לא טוב לי עם ההרגשה הזאת וכשאני מדברת עם בעלי מבקש סליחה ומאוד לא טוב לי,איך אני אמורה להסתדר עם הרגשה כזאת?

מיכל שלום, את מספרת סיפור מצער. יחד עם זאת הפורום שלנו עוסק בנושאי שיקום של אנשים המתמודדים עם מחלת נפש. אני מציעה לך להעלות את שאלתך בפורום העוסק בנושאים הקשורים לזוגיות. ערב טוב ענת

שלום לכולן, אני פונה בפורום הזה כי אין מקום אחר כדי להעלות את נושא ההכרויות לחולי הנפש, ההתעסקות העיקרית בעניין היא בדר"כ סביב התרופות תופעות לוואי, קשיים בחיים וכו' אני חושבת שחלק נכבד מהריפוי או התגברות על הקשיים היא מציאת בן זוג, שותף או חברה תומכת ולצערנו אין שום מסגרת שמאפשרת הכרויות לפגועי נפש. הייתי שמחה להעזר בכם, לעצות/רעיונות להקמת אתר מהסוג הזה. מה דעתכם על העניין, מה הדעות בעד ונגד.אשמח במידה ומישהו מוצא לנכון אף לשתף פעולה עימי בעניין. בכל אופן הרעיון הזה עלה במוחי כי יש לי אח פגוע נפש שאני חווה עימו את הדרך הלא קלה שהוא עובר והייתי שמחה אם לפחות היתה לו אהבה, מדובר באדם אינטילגנט בן 33 שעשה המון בחיים, ניהל עסק מצליח, מאוד חברותי ונראה מעולה. בינתיים אם יש מישהי שמעוניינת להכיר אשמח לפניות. תודה

לילך שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, ראשית אם את מעוניינת שאנשים ייצרו איתך קשר את צריכה להוסיף דרכי התקשרות (מייל/טלפון). שנית, את צודקת בכך ש"חלק גדול מהריפוי או התגברות על הקשיים היא מציאת בן זוג, שותף או חברה תומכת". הרעיון של הקמת אתר הוא רעיון מעולה לדעתי, אם כי קיים כבר אתר הכרויות לאנשים שמתמודדים עם מוגבלויות והוא נקרא (למיטב ידיעתי) "לאו דוקא". בנוסף יש מסגרות שונות בהם אנשים יכולים להכיר. מסגרת אחת היא מועדונים חברתיים כדוגמת המועדונים של "אנוש" הפזורים ברחבי הארץ. מסגרת נוספת היא ערבי פנויים פנויות שמתקיימים ב"קפה בעלמא" הנמצא בפתח-תקוה. מסגרת נוספת היא "מק@יבים" - זהו מועדון חברתי באינטרנט. אז בנוסף לרעיון שלך אפשר בינתיים לנסות את המסגרות הקיימות לנושא. בכל מקרה אני מאחלת לך הצלחה ומאחלת לאחיך שימצא אהבה ענת

אני מכיר את הפרוייקט בת"א , הפועל בימים ראשון וחמישי בשעות הצהריים.

הזמנה להשתתפות במחקר - אחאים לפגועי נפש שלום רב, שמי שלומית ואני סטודנטית לתואר שני בתרפיה באמצעות אומנויות באוניברסיטת חיפה. במסגרת מחקר עבור עבודת התזה, אני מחפשת אחים ואחיות בוגרים (מעל גיל 18) של פגועי נפש. במסגרת המחקר תתקיים קבוצת פסיכודרמה בת 12 מפגשים, אחת לשבוע בימי חמישי בין השעות 17:00 – 19:00 ברעננה. המפגש הראשון יתקיים בתאריך 24.6.10. הקבוצה תונחה על ידי פסיכודרמטיסטית מוסמכת. המפגשים יתקיימו ללא תשלום. כל משתתף יקיים עימי שני ראיונות – ראיון אחד יתקיים לפני תחילת הקבוצה וראיון שני יתקיים בתום שנים עשר המפגשים. הראיונות יתקיימו בזמן שיקבע מראש. הראיונות הינם חסויים וזהות המשתתפים תישאר חסויה לאורך כל הדרך. אני רואה במחקר זה חשיבות ראשונה במעלה. אחים רבים לפגועי נפש חיים בצל המחלה של אחיהם/אחיותיהן, ללא היכולת לעבד את הכאב, את הבדידות, את הפחד מהמחלה, את נוכחות הסטיגמה החברתית ואת האחריות המוטלת עליהם כאחים הבריאים. לדעתי, תהווה הקבוצה מקום בטוח שיאפשר למשתתפים להתמודד עם תחושות ורגשות בסביבה בטוחה ותחת פיקוח מקצועי. מטרת הקבוצה והמחקר הינה לבדוק באיזו דרך מאפשרת העבודה הפסיכודרמתית לעבד את התחושות הקיימות אצל החיים בצל מחלת הנפש. בהמשך אני מקווה, שממצאי המחקר יביאו להעלאת המודעות הציבורית והמוסדית את הצורך בתמיכה ובטיפול גם באחים של פגועי הנפש כיחידה נפרדת מהתא המשפחתי. מכאן, שיתוף הפעולה שלכם חשוב לעין שיעור. בעזרתכם אוכל להעלות את העניין למודעות ולהביא לשינוי בהתייחסות לנושא החברה והמוסדות אליו. לפרטים נוספים ולתיאום: שלומית [email protected] 052-3283824 תודה על שיתוף הפעולה.

שלןומית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, המחקר שלך נשמע ממש ממש חשוב. לאחר סיומו נשמח "לשמוע" כאן את תקציר המחקר והתוצאות. בהצלחה ענת

תודה לך ענת על הדברים, אשמח לכל סיוע (אישי או "פורומי") בגיוס משתתפים למחקר. רק טוב ושבוע נעים שלומית

שלום . אני "עובד" באולם אירועים , מסדר שולחנות וכיסאות כשעתיים 3 בבוקר אשר מתוכם אני נח הרבה מאוד. מנהל העבודה מבין למצבי ומעלים עיין , אך לא נוח לי עם זה . קשה לי פיזית לעבוד ולתפקד . אציין ש- המקום הוא נחשב למפעל מוגן . אך בכל אופן קשה לי גם מנטאלית אני אחרי אישפוז ועדיין לא חזרתי לכושר שאליו הייתי רגיל שנים. אני מאוד רוצה לעזור לעצמי אך לצערי התחלתי גם לעשן וזה כואב לי נורא. אשמח לקבל תגובות והצעות כרגיל . ערב-טוב וסופ"ש נעים . אייל

היי אייל, זה לוקח זמן לחזור למה שהיית קודם. העניין הוא לדעתי מה יש עכשיו. תיקח לך זמן. עדי

שלום לך, זה כבר מתחיל להיות הרגל להסכים עם מה שכותבת עדי :-) ההתאוששות אכן לוקחת זמן. אני מניחה שקשה להיות סבלני למישהו שרגיל לכושר אחר אבל תן לעצמך את הזמן. בזמנים כאלה צריך ללמוד להסתפק ב"שמחות קטנות". למשל בעובדה שאתה בכל זאת מצליח להגיע לעבודה. שאתה מצליח ככל יכולתך לעשות את המתבקש ממך. שמנהל העבודה מבין ללבך ונמצא שם בשבילך. בעצם אפשר לומר ששום דבר לא מובן מאליו. אני מקווה שתרגיש טוב יותר במהרה ושיהיה לך וגם לעדי סופ"ש מצויין ענת

הנכונה. אתה מתאמץ ומתפקד, וזה כלל לא קל בפרט בתחילת הדרך. וגם הרבה זמן אתה חושב הרבה על עצמך ובוחן את עצמך והתקדמויותיך בכל הצורות. גם זה נורמלי. בתקווה שעוד חודש חודשיים כבר תוכל להסתכל על זה אחרת, ותבין שכך היא ההתחלה. בהצלחה.

היום הייתה לי את הפגישה עם רכזת השיקום האיזורית ומנהל הדיור מוגן.בסוף אחרי הרבה התחכמויות ונסיניות שיכנוע הם הפסיקו טוטאלית את הליווי.אך אמרו כי ..הדלתות תמיד יהו פתוחות בפני..השאלה שלי היא.האם הם עדיין יכוליעם להמשיך לעקוב אחרי המצב שלי בלי ידעתי עם המרפאה שלי .אני מטופלת המרפאה ציבורית לברהנ.כי הרי אני עזבתי כאילו על דעת עצמי.

לאנונימית שלום, אני שמחה לשמוע שהועדה הסתיימה לשביעות רצונך. אין להם סיבה להמשיך לעקוב אחרייך אם את לא חלק מהשרות שלהם. כאשר את חלק מהשרות הם מקבלים עבורך תשלום ממשרד הבריאות. כאשר השרות נפסק כך גם התשלום. אז אין להם סיבה להמשיך לעקוב אחרייך. מה הם אמרו לגבי טיפול השיניים ? מקווה להמשיך ו"לפגוש" אותך בפורום ענת

קודם כל הפתיע ממש מה שכתבת שעל כל בנאדם מקבלים תשלום.אם כך זאת מערכת ממש אינטרסנטית לדעתי.ברוך השם שנפטרתי מזה.וכן.נראה לי שאת עניין השינים הם לא יבטלו .תודה על כל העיצות.

למי ניתן לפנות בראשלצ בנושא שיקום למי שמטופל אצל פסיכיאטר באופן פרטי ומוכר כנכה בביטוח לאומי?

צביה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, קשה לי לענות על שאלתך משום שלא ציינת לאיזה סוג של שיקום את מתכוונת. אם את מעוניינת רק בשיקום מקצועי את יכולה להסתפק, אולי, במחלקת השיקום של הביטוח הלאומי. אם את רוצה יותר שרותי שיקום ורוצה להיות מוכרת בסל שיקום אז גם הפסיכיאטר הפרטי יכול למלא איתך את הטופס ולשלוח למשרד הבריאות. בעיקרון, המשרדים המחוזיים של סל שיקום שרשל"צ שייכת אליהם נמצאים ברמלה בקרית הממשלה. מספרי הטלפון שם הם: 08-9788616 08-9788617 08-9788618 בהצלחה ענת

תודה על התשובה. מדובר בבחור בן 20 ללא מסגרת(שעד לפני שנה היה במסגרת ביס תיכון. מדובר בשיקום מקצועי (השאלה איזה שיקום נוסף קיים), כמו כן אנו מעוניינים בחונכות ובהיצמדות לעובדת סוציאלית ולא יודעים כיצד ולאן להתקשר(מגורינו בראשלצ)

מה בני משפחה של חולי אלצהיימר או דימנסייה יכולים לעשות , כדי לא להגיע למצב של דימנסייה??? האם זה נכון שהתופעה גנטית ? אם אתם מתעניינים בתופעה צרו קשר עמיחי

עמיחי שלום, הפורום הזה עוסק בנושאים שקשורים לשיקום של אנשים שמתמודדים עם מחלת נפש. שאלותיך אינן שייכות לנושאים בהם הפורום עוסק. אתה מוזמן להעלות אותם בפורום המתאים. ערב טוב ענת

כפי שאתם יודעים.מחר יש לי ועדת ועדת מעקב שבה אני רוצה לסיים טוטאלית את סיפור הדיור מוגן ולבנות חיים נורמליים יותר.אך במהלך החודשים שהיה לי את הדיור.גם קיבלתי אישור לטיפול שינים.ופעם אחת הייתי .האם עכשיו שלא יהיה לי את הדיור המוגן הם גם יבטלו את האישור לטיפול שינים.תודה.

לאנונימית שוב שלום, בדרך כלל כדי לקבל טיפול שיניים יש דרישה להיות באיזושהי מסגרת שיקום במשך שלושה חודשים. אינני יודעת לומר לך מה קורה כאשר מתחילים כבר בטיפול ופורשים ממסגרת השיקום. האם את מקבלת שרותים נוספים מסל שיקום ? למשל בתעסוקה או פנאי ? אם כן אז לא צריכה להיות בעיה שתמשיכי בטיפול. אני מאחלת לך הצלחה בועדה מחר ענת

אני קיבלתי חוץ מההדיור מוגן גם שירות של עבודה מוגנת.שגם אותו כמובן אני העפתי.

שלום, יש לי אח חולה נפש כבר עכשיו באתי לפה לא כדיי לדעת איך להתמודד עם המחלה עם המחלה אנחנו מתמודדים מצויין (לאבי יש היסטוריה ארוכה עם חולי נפש] באתי לכאן בכדיי לדעת איך אני מתמודד עם הסטיגמה עד עכשיו שמרנו בסוד את המחלה של אחי והסתדרתי מצויין אבל עכשיו איכשהו זה הגיע לחברים שלי ואני פשוט מרגיש חרדות שיעלה הנושא למרות שדיברתי איתם על הנושא כבר ,אני מפחד סתם לדוגמה אני יציק למישהו והוא יעלה את הנושא או אני יצחק על מישהו ויעלה הנושא , זה אומר שאני לא יכול לרדת על אנשים עכשיו ? אנא אם תוכלו לתת לי דרכיי התמודדות או מה לעשות אני ישמח מאוד למה אני מתפרפר פה מלחץ נ.ב : אני בן 17 וחצי, הורים גרושים חמישה אחים כולל אותי , אני ואחי החולה הגברים היחידים בבית כל השאר בנות אשמח לעזרה בברכה שמוליק

היי, קודם כל שתבין אתה בעצמך שלאחד יש סכרת, שניה מתמודדת עם חירשות, שלישי מתמודד עם סרטן ואחיך עם מחלת נפש. בקיצור זה מחלה ככל המחלות! ככה גם תסביר לחברים שלך. מי שירצה להיות חבר שלך כי הוא באמת רוצה, אז סבבה. חברות מתוך רחמים זה מאוד לא טוב. מי שאומר לך אתה עם בעיות, אז זה אומר שהוא בעצמו עם בעיות רק שהוא לא רוצה להסתכל על עצמו בראי. ככה אני מתייחסת. עדי

שלום לשניכם, עדי, תודה על דברייך. אני מסכימה עם מה שאמרת. שמוליק, תודה על שאלתך וברוך הבא לפורום. למרות מה שעדי אמרה ולמרות שאני מסכימה עם דבריה אני חושבת שאתה צודק והסטיגמה היא אכן קשה. אנשים שלא מכירים מקרוב אנשים שמתמודדים עם מחלת נפש מתקשים להתייחס אליה כמו למחלות אחרות. אבל יכול להיות שעדי צודקת בדבר אחד. שאם זו תהיה התייחסותך אתה, כך יקבלו זאת גם החברים. אם הם יכירו את אחיך כמו שאתה מכיר אותו, כמו שמכירים כל חבר/אח על הצדדים הטובים והטובים פחות, זו בעיני הדרך להקטין את הסטיגמה. ככל שמנסים להסתיר כך היא גדלה. אם החברים יראו שלאחיך "אין קרניים" הם יצליחו להבין שההתמודדות שלו עם המחלה היא כמו כל התמודדות עם כל מחלה אחרת. בנוסף, היות והמסגרת הוירטואלית שלנו היא מוגבלת, אני יכולה להציע לך ולבני המשפחה האחרים לפנות למסגרת של ייעוץ למשפחות. יש מסגרות כאלה ברחבי הארץ. באיזור תל-אביב זו מסגרת של ויצ"ו שנקראת "שלנו" ובאיזורים האחרים זו מסגרת של אנוש ונקראת "מיל"ם". (תנסה לכתוב בגוגל ולמצוא את המסגרת באיזור שלך). מה שטוב במסגרות האלה שיש בהן גם אנשי מקצוע שאפשר להתייעץ איתם וגם קבוצות שבהם משתתפים בני משפחה אחרים ואפשר להיעזר בניסיון שלהם. אני מאחלת לכולכם הרבה הצלחה והרבה כוחות ערב טוב ענת

הזמנה להשתתפות במחקר - אחאים לפגועי נפש שלום רב, שמי שלומית ואני סטודנטית לתואר שני בתרפיה באמצעות אומנויות באוניברסיטת חיפה. במסגרת מחקר עבור עבודת התזה, אני מחפשת אחים ואחיות בוגרים (מעל גיל 18) של פגועי נפש. במסגרת המחקר תתקיים קבוצת פסיכודרמה בת 12 מפגשים, אחת לשבוע בימי חמישי בין השעות 17:00 – 19:00 ברעננה. המפגש הראשון יתקיים בתאריך 24.6.10. הקבוצה תונחה על ידי פסיכודרמטיסטית מוסמכת. המפגשים יתקיימו ללא תשלום. כל משתתף יקיים עימי שני ראיונות – ראיון אחד יתקיים לפני תחילת הקבוצה וראיון שני יתקיים בתום שנים עשר המפגשים. הראיונות יתקיימו בזמן שיקבע מראש. הראיונות הינם חסויים וזהות המשתתפים תישאר חסויה לאורך כל הדרך. אני רואה במחקר זה חשיבות ראשונה במעלה. אחים רבים לפגועי נפש חיים בצל המחלה של אחיהם/אחיותיהן, ללא היכולת לעבד את הכאב, את הבדידות, את הפחד מהמחלה, את נוכחות הסטיגמה החברתית ואת האחריות המוטלת עליהם כאחים הבריאים. לדעתי, תהווה הקבוצה מקום בטוח שיאפשר למשתתפים להתמודד עם תחושות ורגשות בסביבה בטוחה ותחת פיקוח מקצועי. מטרת הקבוצה והמחקר הינה לבדוק באיזו דרך מאפשרת העבודה הפסיכודרמתית לעבד את התחושות הקיימות אצל החיים בצל מחלת הנפש. בהמשך אני מקווה, שממצאי המחקר יביאו להעלאת המודעות הציבורית והמוסדית את הצורך בתמיכה ובטיפול גם באחים של פגועי הנפש כיחידה נפרדת מהתא המשפחתי. מכאן, שיתוף הפעולה שלכם חשוב לעין שיעור. בעזרתכם אוכל להעלות את העניין למודעות ולהביא לשינוי בהתייחסות לנושא החברה והמוסדות אליו. לפרטים נוספים ולתיאום: שלומית [email protected] 052-3283824 תודה על שיתוף הפעולה.

מעוניינת להרחיב מעגל החברים שלי, סובלת מדיפרסיה ומנהלת אורח חיים בריא ועצמאי לגמרי מעוניינת להכיר אנשים דומים במידה וזה מתאים נא ליצור קשר לאי מייל - [email protected] או לטלפון - 0509-305057, אשמח לשתוף פעולה ולחברות מוצלחת. תודה אורלי

אורלי שלום, כפי שכבר כתבתי לך בהודעה הקודמת כולי תקווה שהיוזמה שלך תצליח ותצליחי להרחיב את המעגל החברתי ולצאת מהרגשת הבדידות המאד לא נעימה ולא קלה להתמודדות. המשך יום נפלא, נשמח להמשיך ו"לפגוש" אותך בפורום, בני

אני בת 46 ומעוניינת להרחיב את מעגל החברים והחברות שלי, אני סובלת מדיפרסיה ומרגישה בדידות, בגדול אני עובדת בשוק החופשי ומנהלת אורח חיים עצמאי לגמרי ואשמח להכיר אנשים דומים ומעניינים, תחומי ההתעיינות שלי הם קבלה, רוחניות ורצון לחיים טובים יותר, מאושרים יותר.

אורלי שלום וברוכה הבאה לפורום, כל הכבוד שאת לוקחת יוזמה על מנת להתגבר ולצאת מהרגשת הבדידות, שהיא בהחלט הרגשה לא נעימה. אם את מעונינת שאנשים שרואים את הודעתך בפורום יצרו איתך קשר אז כדאי שתצייני דרך ליצירת קשר (למשל כתיבת המייל שלך בגוף ההודעה). בהצלחה, מקווה שאכן תצליחי להרחיב את המעגל החברתי, בני

שלום ידוע לי שיש בבית לוינשטיין קורס למדריכי שיקום ומנהלי כוח אדם בדגש שיקומי[במימון ביטוח לאומי] אך אני מעל גיל 40 וקשה בשוק הישראלי למצוא עבודה סבירה בכלל.האם במקצוע זה ניתן למצוא בגילי? איזה פרופיל אישיותי נדרש למקצוע?

לוטוס שלום רב, קורס מדריכי שיקום התקיים בבית הספר לשיקום כאשר הוא פעל. עד כמה שאני יודעת היום בית הספר לא פועל והקורס לא קיים. לאחרונה התחיל קורס של "צרכנים נותני שרות" אך גם הוא לא קורס ששייך לבית לוינשטיין. בכל מקרה אני לא מכירה קורס מנהלי כח אדם בדגש שיקומי. לא שמעתי על קורס כזה. ניתן למצוא עבודה כמדריך/ת שיקום גם מעל גיל 40. יחד עם זאת קשה למפות פרופיל אישיותי ספציפי שמתאים לעבודה כמדריך/ת שיקום. בדרך כלל לתפקיד כזה יידרש אדם שיש לו יכולת הכלה, אחריות וסבלנות, יכולת הנעה כלפי אנשים אחרים ומישהו שבאופן כללי יהיה "מענטש". אדם שאוהב לעבוד עם אנשים. אני מקווה שעניתי על שאלתך יום טוב ענת

אני יודע מהזמו האחרון ממש ,שיש להם אותו אבל הם עושים מבחני אישיות באבחון בנוסף לועדת הערכה הכוללת פסיכולוגים.מה המטלות בועדה כזו והאם ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת פרופיל אישיות על סמך אבחון?זה מדע מדויק?

לוטוס שלום, אתה שואל לגבי קורס למנהלי כוח אדם אך נראה לי (תקן אותי אם אני טועה) שאתה מתכוון לקורס להכשרת עובדי השמה שמתקיים במרכז להכשרה מקצועית ליד בית לווינשטיין. הקורס מיועד בעיקר להכשיר עובדי השמה (ובמיוחד עובדי השמה בתחום ההשמה של אנשים עם מוגבלות) ויש בו גם "מסלול" למדריכי שיקום שמתבטא בכך שאנשים עושים את ההתנסות המעשית שלהם (שהיא חלק מהקורס) במקום/בתפקיד של מדריך שיקומי. אפשרות נוספת להשתלבות בעבודה כמדריך שיקום (או כל תפקיד שיקומי אחר) היא דרך תוכנית "צרכנים נותני שירות" (של משרד הבריאות ותב"ת). כפי שענת הזכירה לאחרונה התחיל קורס , אך ניתן להשתלב בתוכנית ובעבודה בתחום גם ללא הקורס ולעשות את הקורס בהמשך. לגבי הגיל, בהחלט ניתן למצוא עבודה כמדריך שיקום בגילך (גם אני אישית התחלתי את דרכי כמדריך שיקום כאשר הייתי מעל גיל 40). בהצלחה, נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אני מחפש פסיכולוג באזור הקריות. אני בשנות ה30 הראשונות שלי ואובחנתי עם הפרעת אישיות. (כרגע ללא סווג מוגדר). אני סובל מאד, ובקשי מתפקד. אנא אם אפשר לעזור לי בעניין /או להפנות אותי לכתובת אינטרנטית אחרת ששם אוכל לקבל המלצה. רצוי איש מקתוע (פסיכולוג( שמומחה בהפרעות אישיות וקשיי תפקוד.אני מנצל את האינטרנט כדי לשאול כי ידוע לי שכאן יש אפשרות אמיתית לקבל סיוע בגלל התפוצה הנרחבת של הדברים. תודה

אני שלום, מצטער, אך בפורום זה אסור להמליץ ולהפנות לאנשי מקצוע שעובדים באופן פרטי. שבת שלום, סופ"ש נעים, ונשמח להמשיך ו"להפגש" בפורום, בני

לא אוכל להמליץ על פסיכולוג, רק אוכל לומר שתכין את עצמך לפני הטיפול, מה הציפיות שלך, מה האבחון שלך, ושאתה באמת רוצה להתאמץ ולהשתנות.

יש לי סל שיקום ואני רוצה להתחיל ללמוד במכינה ייעודית במכללה /אוניברסיטה. אמרו לי שאני צריכה לעבור אבחון רציתי לשאול מה זה מבחן ההתאמה ללימודים אקדמאים ??-ממה הוא מורכב???.-מאיזה סוג של שאלות ?? ומה קורה אם אני לא עוברת אותו ויש לי ציון של פסיכומטרי -זה אומר שזרקתי כסף על פסיכומטרי לפח??.. ואז אני לא אוכל ללמוד ??. תסבירו לי איך זה עובד

ליאת שלום וברוכה הבאה לפורום, לצערי לא הצלחתי להבין מהודעתך למה בדיוק את מתכוונת. סטודנטים שמלווים ע"י השכלה אקדמית נתמכת של סל שיקום אמורים להתקבל לאוניברסיטה בדיוק כמו כל אחד אחר (על בסיס הדרישות הרגילות של האוניברסיטאות : ציון פסיכומטרי, בגרות וכו'). למה בדיוק כוונתך במבחן התאמה ללימודים אקדמיים? מבחן שנדרשת לעבור ע"י איזה גוף? מה הכוונה במכינה ייעודית? האם את מתכוונת למכינה כמו אפיק, מעברים וכד' דרך סל שיקום ו/או שיקום מקצועי של הביטוח הלאומי? האם כוונתך במבחן התאמה לאבחון שנשלחת אליו ע"י פקידת שיקום של הביטוח הלאומי? אשמח אם תוכלי להבהיר קצת יותר למה כוונתך על מנת שאוכל להתייחס באופן מדויק יותר. שיהיה סופ"ש נפלא, ולהשתמע בפורום, בני

שמחלקת שיקום בביטוח לאומי עושים- כן הם שלחו אותי למבחן התאמה. אני מקבלת קצבת ביטוח לאומי(קבועה)נכות כללית , ורוצה את המלגה ללימודים מהשיקום וזה התנאי שלהם -אתה אמור לדעת לא ? * מכינה זה מסלול לימודים במכללה ועוד שאלה חברה שלי שגם מקבלת ביטוח לאומי -קצבה קבועה רוצה ללמוד במכללה, ועדיין לא עשו לה וועדה לסל שיקום -ככה שאין לה סל שיקום היא יוכלה לקבל מלגות לימודים בלי סל שיקום ?

שלום לכולם אני וליאור סטודנטיות לע"ס באוניברסיטת ת"א. ביום 17.6.10 אנחנו מקיימות יום עיון באוניברסיטת ת"א, בנושא נגישות לשירותים לנפגעי נפש. לכל המעונין להשתתף בכנס שיהיה מאד מאד מעניין, אנא פנו אלינו ונשלח לכם את ההזמנה עם טופס הרישום. 050-6655911, או במיילף [email protected] נשמח לראותכם ג'ני

ג'ני שלום וברוכה הבאה לפורום, תודה על המידע החשוב. קבלתי את ההזמנה וזה אכן נשמע יום עיון חשוב ומעניין. נשמח להמשיך ו"לפגוש" אותך (וגם את ליאור) בפורום זה, בני

בני, תודה על התשובה אך לא בדיוק הבנתי איך קיבלת את ההזמנה שלנו וגם, האם אתה מגיע או מישהו מהפורום מעוניין להגיע?

שלום אושר לי סל שיקום שכולל טיפול שיניים, ובהסדר עם משרד הבריאות יש מספר מרפאות בהן ניתן לקבל טיפול. ברם אולם, יש בפי עבודה שנעשתה לפני כעשרים שנה, אז שוקם פי בעקבות איבוד השיניים עקב בולימיה, ע"י מומחה לשיקום שבדרך נס הציל אותי . אבל למרות העבודה המעולה, ובעיקר מכיוון שמאז שאינני עובדת אין באפשרותי לבצע תחזוקה חיונית(ויקרה) לפי, המצב הדרדר והיום אני חייבת טיפול של מומחה לשיקום. בכל המרפאות הללו, אין באפשרותם לטפל בי, גם מכיוון שאינם מאשרים עבודה עם שתלים, וגם כי איש אינו מעז לגעת בעבודה כ"כ מורכבת ומקצועית. התשובה שלהם היא: כשיפלו לך כל השתלים..תבואי ונעשה תותבות. אין לי בעיה לעשות תותבות, אבל מה לעשות שהשתלים..לא רוצים ליפול!!!! הם רק מתנדנדים, גורמים לדלקות כואבות, ברגים משתחררים והכל רעוע וזקוק לחיזוק, שיקום. פניתי לרופא השיניים המחוזי מס. פעמים אך אינני זוכה למענה. יש למישהו עצה מועילה? תודה

שלום לך . כ"כ כאב לי לקרוא את דברייך , מאחל לך מכל הלב שתחלמי מהכאבים ושיהיה לך בעזהי"ת החלמה מהירה ורפואה שלימה אמן . כל-טוב ורק בשורות טובות ותחזיקי מעמד .

לאני (ולאייל) שלום, קודם כל אני מצטרף לכל מה שאייל כתב ומודה שאותם תחושות של כאב מקריאת הודעתך עברו גם עלי. למיטב ידיעתי, ולצערי הרב, אין תקנות ברורות שאושרו (תקנות אמורות לעבור אישור בוועדת העבודה והרווחה בכנסת) בהקשר של תחום טיפולי השיניים בסל שיקום. מכיוון שמדובר במקרה מיוחד אני ממליץ לך לפנות לארגון "בזכות" (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות) על מנת שהם יעזרו לך לערער על התשובה שניתנה לך וגם להפעיל לחץ ולקדם את קבלת התשובה מרופא השיניים המחוזי ו/או מכל גורם אחר במשרד הבריאות שיוכל לשנות את התשובה שניתנה לך. מס. הטלפון של "בזכות" : 02-6521308 . בהצלחה, נשמח לשמוע ולהתעדכן ממך על התפתחויות בהקשר זה, ובכלל נשמח להמשיך ו"לפגוש" אתכם (אני ואייל) בפורום, בני

חבל שאנשים כמוכם שמבינים את גודל המצוקה, לא יושבים במקום שם צריכים לקבל החלטות. פניתי ל"בזכות" במייל(כן, אחת מבעיותיי היא ל"נחות" על מישהו טלפונית ולבקש עזרה,נוח לי יותר לתת להם מרווח נשימה ע"י פנייה בכתב...), אולי אקבל מהם תשובה מועילה. היום כרגיל ארוץ שוב לרופא שחיזק לי הברגים שלשום(תמורת 300 ש"ח)..נקווה שהפעם (אם יצליח בכלל) יקח פחות.. קמתי לבוקר מאד מפחיד, לא יודעת אם מי מכם חווה חווית איבוד שיניים ואי יכולת לאכול..אצלי זאת חוויה חרדתית ענקית, בנוסף לכל מה שממילא עושה את חיי "תענוג".. מקווה ש"אתאכזב לטובה". תודה לכם, כולכם, על האכפתיות.

שלום אבי בן 67 הובחן לפני 30 שנה חולה סכיזופרניה ,משתמש בתרופות נגד דיכאון על בסיס יומי ותפקד עד לפני שבועיים בסדר גמור,לפני שבועיים המצב שלו התחיל להתדרדר בהתחלה היה לו קשה ללכת ועכשיו הוא בקושי עומד ואת הצרכים שלו עושה על עצמו ,המצב בבית על הפנים ,האם לדעתך מדובר בתסמונת היאפים?נ.ב שנים שהוא סובל מעודף משקל,סוכר גבוה ,לחץ דם גבוה נתונים אלו לא השתנו בצורה חריגה ממה שהיה לו בעבר .

לגולן שלום וברוך הבא לפורום, אתה מתאר התדרדרות די מהירה ודרמטית במצב הרפואי של אביך בשבועיים האחרונים. פורום זה הוא לא פורום רפואי (אף אחד ממנהליו הוא לא רופא) אלא פורום שעוסק בשיקום, ונראה לי שעל שאלתך צריך לענות רופא ונדמה לי גם שעדיף שזה יהיה רופא שיראה את אביך ולא באמצעות פורום באינטרנט לאור ההתדרדרות המהירה והדרמטית שאתה מתאר. במידה ואתה מעוניין בתשובה של רופא בפורום, אז יש רבים כאלה בפורטל זה, יש גם פורום שמנוהל ע"י פסיכיאטר למרות שלעניות דעתי (ושוב אני מדגיש שאני לא רופא) לא בטוח בכלל שהעניין קשור בהכרח לתחום הנפשי והיה מאד כדאי לפחות לשלול את האפשרות שמדובר במשהו פיזי לחלוטין. מאחל לאביך בריאות ואריכות ימים, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

תודה לתשובתכם . אבל עוד שאלה ..האם על סוכרת נעורים וחרדותצ נכות נפשית וכללית . זה לא יכול לפגוע ברישיון נהיגה ? בעבודה? בלימודים ? אנו מפחדים שזה יזיק לה במהלך חייה .. הודה להסבר

שוב שלום, אתם שואלים שאלה שמאד קשה לענות עליה בצורה גורפת וחד משמעית מכיוון שכל מקרה לגופו. בכל זאת אני חייב לציין שלדעתי האישית כמו בכל דבר בחיים ובכל החלטה שאנחנו לוקחים שיש בה סיכוי לדברים חיוביים בד"כ יש לצידה גם סיכונים. אני אתן דוגמה למשל בהקשר של רישיון נהיגה. אנשים שיש להם אבחנה פסיכיאטרית אמורים לעבור במשרד התחבורה בדיקות (כמו גם אנשים עם אבחנות רפואיות אחרות מהתחום הפיזי) שאמורות לקבוע האם לאותה אבחנה רפואית יש השלכות שיכולות להשפיע ולהפריע על יכולת האדם לנהוג. אני מכיר באופן אישי לא מעט אנשים עם אבחנות פסיכיאטריות שונות שמקבלים קצבת נכות מביטוח לאומי ומחזיקים ברישיון נהיגה ונוהגים כמו כל אחד אחר במשך שנים רבות. מצד שני יש אכן אנשים שרישיון הנהיגה נשלל מהם , אולם בכל המקרים שאני מכיר המידע הגיע למשרד התחבורה לא מהביטוח הלאומי, שהרי מי שמוכר בביטוח הלאומי כבר אובחן ונמצא בטיפול עוד קודם לכן אצל גורמים אחרים שלחלקם יש חובת דיווח במקרים מסוימים (בד"כ מדובר על מקרים קיצוניים). אני באופן אישי לא מכיר אף מקרה שבו רישיון הנהיגה נשלל עקב דווח מהביטוח הלאומי. בהצלחה, הרבה בריאות והחלמה לבתכם, ונשמח להמשיך ולשמוע מכם בפורום, בני

מזה שלוש שנים יש לי קצבת נכות כללית. עברתי שיקום 6 חודשים ואני עובדת באותו מקום עבודה כבר שלוש שנים. לא מבינה את ההבדל בין תעסוקה נתמכת לשיקום מקצועי? תעסוקה נתמכת ע"י מי? כמובן שרכשתי תעסוקה חדשה לאחר שעבדתי 22 שנה באותו מקצוע, ללא קצבת נכות כלשהי.אני עובדת במצוע שרכשתי לפי שעות.

מאיה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, תעסוקה נתמכת היא סוג של שרות בתוך השיקום המקצועי. זהו שרות של ליווי בתהליך החיפוש של מקום העבודה, בהשתלבות במקום העבודה ובהמשך העבודה בו. התמיכה ניתנת ע"י רכז/ת שעובדת בחברה שנותנת שרותי תעסוקה נתמכת. נשמח לשוב ו"לפגוש" אותך בפורום ענת

בהכשרה המקצועית לא קבלתי עצות מאף אחד, יכול להיות שפנו ישירות לעובדת הסוציאלית? בעבודה הנוכחית לא מקבלת עזרה מאף אחד. מה קורה? אם מפסיקים לי את העבודה נוכחית? יש סיכוי ששוב אקבל הכשרה? אני חייבת לעבוד אני חייבת לקיים את עצמי ואני לא יכולה לחיות מקצבת נכות בלבד?

הייתי בועדת סל שיקום. התלבטו בין שיקום מקצועי של ביטוח לאומי לבין תעסוקה נתמכת (זה מה שביקשתי. יש לי הכרה נפשי 40%) בסוף לאחר דיון, אישרו לי תעסוקה נתמכת. האם זה אומר שהסל שיקום אושר? אני לא מצליח להבין כלום מרוב הגדרות. מה ההבדל בעצם בין שיקום מקצועי לתעסוקה נתמכת? מי משלם שכר, כמה? האם אני זכאי לקבלת ליווי בתהליך השיקום יחד עם הסל או שזה במימון פרטי אם אני מעוניין בליווי כזה?

ירון שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, כל ההגדרות האלה באמת מבלבלות :-) אם אמרו לך בועדה שאישרו לך תעסוקה נתמכת אז אני מבינה מזה שאישרו לך סל שיקום ובתוך הסל שרות של תעסוקה נתמכת. תעסוקה נתמכת היא סוג של שיקום מקצועי. משמעות הדבר היא שיש רכז/ת של אחת מהחברות שנותנת שרותי תעסוקה נתמכת. הרכז/ת אמור/ה להיפגש איתך וביחד אתם אמורים למצוא עבורך מקום עבודה בשוק החופשי עפ"י רצונותיך וכישוריך. השכר משולם לך במקום העבודה ושרות הליווי של הרכז/ת משולם ע"י סל השיקום. אם אתה עומד בתנאי העבודה של השוק החופשי אתה אמור להשתכר שכר מינימום לפחות. אני מקווה שהצלחתי לעשות לך קצת סדר בבלגן ומקווה "לפגוש" אותך שוב בפורום שלנו ענת

שלום,עקב מחלת סוכרת נעורים התפתחו חרדות.הגשנו לביטוח לאומי לתביעת נכות כללית מכתב מפסיכאטרית. ובועדת הנכות הכללית לסוכרת טענו שיש לקבוע לועדת נכות נפשית. אנחנו לא רוצים להוסיף 'עוד ''גיבנת'' לבתי .היא מפחדת שזה יפגע לה בלימודים ברישיון נהיגה ובעבודה .אנחנו לא רוצים לגשת לועדה הנפשית בכלל במלל . 1 איך מבטלים את זה לגמרה ?אנחנו רןצצים לאזן אותה עם הסוכרת ולשקם אותה שתעבוד ותילמד .אז איך מבטלים את הועדה הזו לגמרה ? ומה כן הביטוח לאומי יכול לעזור לה?

שלום וברוכים הבאים לפורום, על מנת לקבל עזרה מביטוח לאומי יש צורך שהוועדה הרפואית בביטוח הלאומי תכיר בבתכם עם לפחות 20% נכות רפואית (ללא קשר בסעיף הרפואי : פיזי או נפשי). 20% יתנו לה את הזכות לשיקום מקצועי שמשמעותו מימון לימודים (בד"כ לימודי מקצוע, אך יש גם מקרים שמממנים לימודים אקדמיים) באמצעות הביטוח הלאומי (הביטוח הלאומי מממן את שכר הלימוד, הוצאת נסיעה , הוצאות על קניית ספרים וקצבה במהלך הלימודים). על מנת לקבל קצבה שלא בזמן הלימודים (השיקום המקצועי) יש צורך במינימום 40% נכות רפואית ובנוסף מינימום 60% אי-כושר עבודה/השתכרות. כאשר צריך לקבוע את אחוזי הנכות שמבוססים על סעיפים רפואיים שונים (כמו במקרה הזה סוכרת וחרדות) אז קורה שיש צורך בוועדה נוספת עם רופא/ים מומחה/ים מהתחומים הרלוונטיים. אם אתם לא מעוניינים בהכרה ובעזרה מהביטוח הלאומי אז אתם פשוט צריכים להודיע לביטוח הלאומי שאתם מבטלים את התביעה לקצבת נכות שהגשתם ולבקש חזרה גם את כל המסמכים שצרפתם לבקשה. בהצלחה, הרבה בריאות והחלמה לבתכם, ונשמח להמשיך ולשמוע מכם בפורום, בני

שלום גרתי בהוסטל לניפגעי נפש יש כמוני, עצמאיים, שמנהלים את הכספים שלהם בצורה עצמאית ויש אחרים, שיש להם אפוטרופוס מטעם המדינה. שאלה לי אליכם, כאשר הבנאדם שיש לו אפוטרופוס רוצה כסף, עליו לפנות לאפוטרופוס בלבד? או שיש גוף נוסף במטפל בזה? שבוע טוב

גל שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, כאשר למישהו יש אפוטרופוס על רכושו תנאי הקשר עם האפוטרופוס תלויים בהסכם שעושה כל אחד. יש אנשים שפונים ישירות לאפוטרופוס ויש אחרים שנמצאים במסגרת מסויימת, הכסף מועבר למסגרת והפניה היא לאנשי הצוות של המסגרת. אני מקווה שעניתי על שאלתך ומקווה "לפגוש" אותך שוב בפורום יום טוב ענת

כחונך בתחום הציעו לי עבודה עם בחור צעיר הסובל מפיגור קל מאד.וכן ממחלת נפש.הוא מטופל גר אצל הוריו וההורים ביקשו ממני (עקב הכרות ממש אקראית ) לעבוד איתו שלוש פעמים בשבוע כשעה וחצי בכל פעם.אם יצטרכו יותר הם מוכנים לשלם עוד שעות . כמה מקובל לבקש על עבודה פרטית. אציין שמדריך אצלינו בהוסטל שעובד בפרטי 5 שעות אצל מישפחה פרטית הוא מטפל באבא שחולה בסכיזופרניה מקבל 40 שח לשעה . זה בערך מה שמקבלות חברות הסיעד אני אשמח אם תכתבו לי מה דעתכ בברכה , ירון

ירון שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אני חושבת שהמחיר שחברך מבקש נשמע סביר. בפרט אם זה המחיר שגובות חברות הסיעוד. למיטב ידיעתי זה גם קרוב לסכום שמשלמים למתאמים שילוב שעובדים בתוך בתי הספר (כאשר חלק משולם על ידי המשפחה וחלק על ידי הרשות בדר"כ). אני מאחלת לך הצלחה בכל עיסוקיך ונשמח "לפגוש" אותך שוב בפורום ענת

כתבתי פה בעבר וקיבלתי את הצעתכם לשוב היות והדיון שנערך פה בעץ למטה משך את עיני. אני אמנם באה מתחום הטיפול אבל כל העת מנסה לשמור על עיין ביקורתית כדי שלא אטבע בתוך מה שהמקצוע כביכול מייצג. הדברים שנתן אומר אולי חדים בעוצמתם ונשמעים מתלהמים אבל משהו בכנות ובדיוק שלהם ראויים לדעתי לשיח ממושך ומעמיק יותר ובייחוד כדי ליצור דיאלוג אמיתי יותר בין מה שהשפה קוראת לו 'מטופל' ל'מטפל'. למרות שאני מתנגדת לחלק מההכללות שנעשו שהופכת את את מקצוע הטיפול למעין 'כלי ענישה כוחני' על מי שמגדירים/ מוגדרים חסרי ישע ואינם מסוגלים לייצג את עצמם (כי בסופו של דבר נועד המקצוע להעניק עזרה ולאפשר לכל אדם להפוך לאוטונומי ולחיות חיי רווחה)- אני חושבת שיש כמה נקודות שהיו בהם אמיתות כואבות הקשורות הן לפרוצדורות המערכתיות והן לאפיונים אישיותיים של מטפלים שונים שמנציחים תחושה של נחיתות בקרב המסתייעים בשרותי הנפש. ואני אולי אחזור עליהן דווקא מנקודת מבט של אדם שנמצא בתחום הטיפולי. אני בכל זאת מקווה שאנו מדברים על יוצאים מן הכלל- למרות שכל אחד עלול להתקל בכך. מבחינת פרוצדורת הרישום- אני חושבת שמוטיב 'האח הגדול' - מקשה באמת על אנשים שתוייגו ואובחנו להשתחרר מהסטיגמה ולהשתקם באמת. הרישום שנחרץ ולא נמחק גם כשתהליך 'הכיבוס' הנפשי אכן התרחש הוא כמו אותו מספר חקוק על היד של ניצולי שואה. יש משהו דמוני בעקשנות הזו לשמר תיקים ואבחנות שנס ליחם. הגדרת הזהות של האדם לא יכולה להתעלם מהמראה החברתית שמקרינה את 'ההפרעה' מכל תחום ותחום עימו האדם נפגש. אפשר לראות את הנסיון לחמוק מתוך התיוק הזה בהעדפה של בעלי אמצעים לפנות לטיפול באופן פרטי ואפילו להמנע מלהמיר מרשמים רפואיים באלו של קופות חולים כדי לא להכנס לשום מאגר של 'חולי' שנשמר עד קץ הימים. הרי תמיד יבוא יום בו יהיה צורך לויתור על סודיות רפואית מטעמי עבודה, ביטוח, תביעות וכו'. לכן החשש וחוסר האמון שמדבר עליו נתן כלל אינו מופרך ומשותף לכל אחד ואחד ברמה זו או אחרת. ולגבי סגנונות אישיותיים- תמיד נוכל למצוא מטפלים שמשתמשים בכוח המקצועי שלהם כדי לבוא לידי ביטוי במקומות שבמציאות אינם מצליחים לבוא ולפתור את קשייהם האישיים מול מטופלים. העבודה מול אנשים שנפגעו מהחיים חייבת להעשות בחמלה ובכבוד ובאנושיות- וככל שהאדם פגוע יותר- יש סיכוי רב יותר שיזכה ליחס מזלזל ולא מכבד, וציבור המטפלים לא מחוסן לגמרי מכך. עוד אוסיף ואומר שככל שלאדם יש יותר תובנה למצבו- החשש מפני תלונה הוא גבוהה יותר ולכן נקיטת זהירות רבה יותר מולו- והדבר לא נוגע רק כלפי התחום הנפשי. לכן הכעס וחוסר האמון של נתן הם באיזשהו מקום מובנים ולא מופרכי מציאות. יש צורך בשינוי מערכתי ובעיקר בעבודה פנימית של כל מטפל עם עצמו- מה שיאפשר הגינות ועבודה אתית נקיה, כנה ומסורה.

היי אני לא בני או ענת או נתן, אבל יש לי גם משהו להגיד. היום באתי עם החבר שלי לפסיכיאטרית והיא דיברה על הצורך בשימוש באמצעי מניעה. אני לא יודעת אבל הרגשתי שם כמו ילדה בת 3!!!! כאילו, מה? זה לא ברור מאליו? עוד טוב שלא המליצה על כריתת רחם. עדי

שלום לשתיכן, ראשית, אני שמחה "לפגוש" אתכן שוב. שנית, אני מסכימה עם שתיכן. אם תשימו לב הכותרת של הודעתי מתייחסת לעובדה שהמערכות לא מושלמות. אבל אלה המערכות שיש וכאשר צריך את עזרה או את השירותים שהן מספקות אין אלטרנטיבות לבחור מהן. יש אולי כאלה ששפר עליהם מזלם (או מצבם הכלכלי) ויכולים לבחור לא להשתמש במערכות הציבוריות אבל יש גם כאלה שאין להם את הפריווילגיה הזאת. במקרה הזה הם צריכים את עזרת המערכות וכל שנותר להם הוא לבחור מתוכן את העזרה או השרות המתאים להם ביותר ולהשתמש בהם כל זמן שיש צורך. אין לי ספק שכמו בכל מערכת ובכל קבוצה אנושית גם במערכות האלה יש את ה"טובים" ויש את ה"רעים". ובשנים הרבות שאני מכירה את המערכות האלה פגשתי ואני עדיין פוגשת גם את ה"רעים" אבל גם הרבה מאוד "טובים". אני מאמינה שאם יותר ויותר אנשים ידרשו את היחס והשרות המגיע להם (בזכות ולא בחסד) לאט לאט, עקב בצד אגודל, יחול שינוי. השינוי הזה יארך זמן רב כפי שזה קורה במערכות גדולות, בירוקרטיות וסטיגמטיות אבל שוב, ככל שיותר אנשים ידרשו את השינוי הזה הסיכוי שהוא יקרה – גדול יותר. תמר, את מתייחסת בדברייך לחד משמעיות, לחדות ולהכללות של הדברים שנכתבו. חשוב לומר שמה שהפריע לי בדברים היה בדיוק זה. לא היה בכוונתי חלילה לחלוק על תוכן הדברים אלא רק על הסיגנון. אם תשימי לב לכל אורך שהותנו בפורום הזה אנחנו משתדלים לשמור על תרבות דיון מכובדת ומכבדת ואם השתמע מדברי שאני מתכוונת להיות הסנגור של ביטוח לאומי או של סל שיקום לא לכך הייתה כוונתי. מה שהתכוונתי לומר היה רק מה שאמרתי בהודעה הזאת. שכאשר אין ברירה, (שזה מה שהשתמע מדברי הכותבת שהתחילה את הדיון) אז אין ברירה ואלה המערכות שבשרותיהן ניתן להשתמש . אני מקווה שעכשיו הצלחתי להסביר את כוונתי היטב וגם שנמשיך ו"נפגוש" את שתיכן בפורום שלנו ענת

שלום לכולם, חברת אשנ"ב (השכלה מקצועית ותעסוקה נתמכת) שמחה לבשר על פתיחת קורס חדש בתל אביב למתמודדים - קורס מכונאות רכב. הקורס יתקיים בתל אביב, יועבר ע"י איגוד המוסכים וימשך 4 חודשים שישלבו עבודה עיונית ומעשית. הקורס כולל לימודים בכל תחומי מכונאות הרכב, החל מהקניית ידע בסיסי (כגון: צמיגים, בלמים, שמנים, הכנה לטסט), ועד לתחומי חשמל ודיאגנוסטיקה. הקורס שם דגש על פיתוח יכולות מקצועיות ואישיות, לצד רכישת השכלה בתחום המכונאות הקורס מעניק תעודת הסמכה מטעם איגוד המוסכים. בנוסף לכך, בסיום הקורס תבוצע השמה למקום העבודה כשכל התהליך ילווה על ידי צוות עובדי אשנב. להלן תנאי קבלה: סל שיקום או נכות המוכרת בביטוח לאומי ראיון קבלה ע"י צוות מקצועי יכולות מוטוריות ומוטיבציה לעבודה. נוכחות בכל המפגשים העיוניים וימי ההתלמדות. מצורף טופס הרשמה בקרוב יפתחו מספר קורסי הכשרה נוספים באזורים שונים בארץ. לפרטים נוספים ניתן לפנות בטלפון: עומרי – 052-4058886 הזדרזו להירשם המיונים בקרוב בברכה, צוות אשנב

אני לפני כמה חודשים הסכמתי לדיור מוגן.בהתחלה הייתי גרה בדירה עצמאית 3 שנים אך כשהייתי באישפוז הציעו לי דיור מוגן כדי שיעזרו לי יותר.יש לציין שאני מאוד עצמאית יחסית למשתקמים אחרים.יודעת לנקות.ללכת לסופר.לבנק.לשלם חשבונות.אז בקיצור הפכתי את דירתי לדיור מוגן.ועכשיו ובעצם במשך כל החודשים שיש לי אותו אני מרגישה שהמערכת הזאת חונקת אותי.אני הייתי צריכה לעבוד עם אנשים שאפילו לא יודעים איך לנסוע באוטובוס.ואני ממש מרגישה לא קשורה למערכת הזאת.יש לציין גם שאין לי מחלת נפש.יש לי הפרעה נפשית בלבד .מעולם לא שמעתי קולות ..רק עברתי ילדות מאוד קשה ובגללה הגעתי לבתי חולים שהגעתי..אני מרגישה שמאוד לא מתאים לי שנכנסים אלי הביתה ומה גם שאני יודעת טוב צמאוד לתפקד.עכשיו אני ביקשתי רישמית מהצוות המלווה לא ללוות אותי יותר.לא להופיע בדירתי.אך הם מתעקשים ואני זועמת כי אין זה משהו שיכולים לכפות.וזאת הדירה שלי.יש לי חלומות נורמליים.ללמוד להשלים בגרויות.ואני לא מוכנה לדיור הזה.איך לגרום לכך שיעזבו סופית.

לאנונימית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, כדי לעזוב את הדיור המוגן, את יכולה לפנות למי שאחראי על המסגרת של הדיור המוגן ולבקש לזמן ועדת מעקב בנוכחות רכז/ת השיקום האזורי/ת או מישהי/ו מעוזריה/עוזרותיה. אם הפניה לא עוזרת את יכולה לפנות בעצמך למשרדי סל השיקום האיזוריים ולבקש להיפגש עם רכז/ת השיקום האזורי/ת. אני מאחלת לך הצלחה ושתצליחי להגשים בקרוב את החלומות שאת מספרת עליהם. נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ענת

מהי ועדת מעקב.והאם זה אומר שאצתרך להמשיך להיות איתם במגע.ובקשר..כי אם כן.אני ממש לא מעונינת להמשיך להיות איתם במגע ושימשיכו להתערב לי בחיי.השאלה היא איך לגרום לכך שיפסיקו את הליווי בלי להתערב לי בחיים.כרגע כשהצוות המלווה מגיע לדירתי אני לא פותחת להם את ביתי.לא עונה לטלפונים שלהם.האם אי שיתוף פעולה גורם לכך שיפסיקו את הליווי.תודה.

האם אפשר לקבל קצבת נכות "על" דכאון קליני? ואם כן- אם אבחנו אותי בגיל 15 ולאחר מכן בגיל 20 האם אוכל לקבל כסף רטרואקטיבית? תודה!

לזאתי שלום, מה שיקבע אם את זכאית לקצבת נכות זו לא הכותרת "דכאו קליני" (או כל דבר אחר) אלא עד כמה המצב הנפשי פוגע בתפקוד שלך נכון להיום. למשל, אם את סובלת מדכאון קליני שכתוצאה ממנו את לא מסוגלת לעבוד באופן מסודר נכון להיום, אז סביר להניח שאת זכאית לקצבה. יש מקרים שבהם משלמים רטרואקטיבית, אך בטח שלא על 10 שנים וגם לא על 5 שנים. למיטב ידיעתי, משלמים רטרואקטיבית עד 3 שנים. בהצלחה, נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום, אדה לכם אם תעבירו הזמנה זו למשפחות להן בן משפחה המתמודד עם מגבלה נפשית. משפחות יקרות שלום, כמדי שנה, גם השנה אנו מקיימים את כנס המשפחות המסורתי המיועד עבורכם. כנס משפחות 2010 "לבד וביחד"- מהתמודדות אישית לשותפות מחזקת. הכנס יתקיים בימים ג' –ד', 8-9 ביוני 2010 בבית המלון בקיבוץ שפיים. גם השנה יכלול הכנס תכנים חשובים ומעניינים בתחום בריאות הנפש והשיקום שנבנו תוך התייעצות ושותפות של המשפחות שהיו חלק מוועדת ההיגוי של הכנס. שמחנו מאוד לשמוע מכם בני המשפחה את ההדים החיוביים שעלו לאחר הכנס האחרון, כמו גם אחרי קודמיו,ובמיוחד שהדגשתם את תחושת השותפות שלכם, כמו גם את הכוח שאתם מקבלים מכנס זה. אנו רואים בכנס משפחות הזדמנות חשובה עבורכם להתעדכן בכל הנעשה בתחום בשנה האחרונה. נשמח מאוד לראותכם לוקחים חלק ביומיים מיוחדים אילו שהופקו על ידי בני משפחות ואנשי מקצוע- יומיים מלאים בתוכן, חוויה, שותפות והנאה (יש אפשרות גם ליום בודד על פי בחירתכם). הנכם מוזמנים ליצור עימנו קשר לפרטים נוספים. הקדימו להירשם! ניתן לצפות בהזמנה לכנס בקישור: http://www.enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=36&ArticleID=457 הכנס מסובסד ועלות יומיים בפנסיון מלא כולל הפעילויות, ליחיד בחדר זוגי 380 ש'. בברכה מילם- מרכזי ייעוץ למשפחות מתמודדים מילם אשדוד 08855125 מילם ירושלים 026522147 מילם נתניה 098335042 מילם חיפה 048642644

הי , יש לי שאלה: אני מקבל קצבת נכות נפשית מלאה , ועובד בעבודה מסודרת חלקית (בערך 1000-2000 לחודש) בשוק החופשי. לאחרונה שקלתי לעזוב את ההורים ולעבור לדירה שאני שוכר לבד. השאלה היא - האם אני אקבל סיוע בשכר דירה למרות שאני עובד , או שהסיוע ניתן רק לאנשים שנמצאים בדיור מוגן או בתעסוקה מוגנת? אני שואל את זה, כי אני תוהה אם כדאי לי להשאר במסגרת העבודה הזו - נניח שהעבודה מכניסה לי 1000 שח בחודש והסיוע נותן משהו כזה גם כן, ואי אפשר גם לעבוד ולקבל אותו בו זמנית, אז למה לי להמשיך לעבוד? עדיף לי לקבל את הסיוע ולהתנדב במשהו מהנה באותו זמן (במקום להתנדב פעמיים בשבוע אני יכול לעשות את זה 4 ימים למשל, ולהינות מהסיוע - ואז גם יהיה לי יותר כיף ומספק\ ואותו כסף מבחינה כלכלית..)

לזימזום שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, סיוע בשכר דירה אינו קשור לעובדה שמיזהו עובד או נמצא במסגרת דיור מוגנת כלשהי אלא לעובדה שיש לו אחוזי נכות. לכל מי שיש קיצבה מלאה זכאי לסיוע בשכר דירה. הסיוע מתקבל ממשרד השיכון דרך חברות שמטפלות בכך (עמידר, מ.ג.ע.ר ומתן-חן). נשמח לשוב ולשמוע ממך שוב בפורום ענת

אח, אחות או הורים למתמודד או מתמודדת עם מוגבלות נפשית ? תצטרפו לכנס המשפחות השנתי של עמותת "אנוש" ב-8.6.10 ותוכלו לשמוע על דרכי התמודדות שונות מבני משפחה אחרים ומאנשי מקצוע. לפרטים והרשמה באתר "אנוש" (העתק והדבק) : http://enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=36&ArticleID=457

כדי לעבוד בתעסוקה נתמכת צריך ועדת סל שיקום משפילה עם צוות שלם או משהו פשוט יותר? מה אפשרויות העבודה הנתמכת בשוק החופשי, באיזה סוג עבודות משתלבים, ? אפשר להתקדם בהן? מה השכר (בערך)? מקבלים תנאים סוציאליים (פנסיה, ביטוחים סוציאלים, וביטוח רפואי , וקרן השתלמות כמו בעבודות רגילות?)

נתן שלום וברוך הבא לפורום, לא הבנתי מהודעתך האם כבר עברת בעבר וועדת שיקום (של סל שיקום), ובמידה ולא מדוע אתה חושב שמדובר על וועדה משפילה? אני מזמין את מי מגולשי הפורום שעבר וועדת שיקום של סל שיקום ומוכן לשתף אותנו בחוויה שלו מהוועדה והאם היא באמת כרוכה בהשפלה?? אם עברת את הוועדה הראשונית ואתה מוכר בסל שיקום אז אין צורך בוועדה זו שוב, צריך רק להגיש בקשה לתעסוקה נתמכת ולפעמים יש צורך גם בועדת מעקב. במידה ואתה לא מוכר בסל שיקום , אז כמובן שצריך להתחיל מוועדת שיקום שתקבע את זכאותך לסל שיקום. העבודות דרך תעסוקה נתמכת הם בעצם כל עבודה בשוק החופשי שמבחינת היכולות, הכישורים והמיומנויות שיש לך תוכל להתאים עבורך. השכר כמובן תלוי בסוג העבודה וביכולות האישיות שלך. מבחינת החוק המעסיק חייב לשלם את התנאים הסוציאליים הקבועים בחוק (כלומר הפרשות לביטוח לאומי, ביטוח בריאות ופנסית החובה, הדברים הנוספים שהזכרת בהודעתך הם לא חובה מבחינת החוק לגבי כלל העובדים במדינת ישראל ולא רק לגבי עובדים דרך תעסוקה נתמכת). בהצלחה, נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

תראה, לגבי החוויה מהועדה, אני יכול להגיד שהרגשתי בפעם הראשונה שעשו לי ועדה כזאת (לא לגבי תעסוקה אלא לגבי מסגרת אחרת של עבודה מוגנת) כמו איזה קוף בקרקס, באה איזה רופאה מהבית חולים ועוד כמה עובדות סוציאליות ונראה לי שגם איזה 2 טאז'ריות או סטודנטיות למדעי המשהו, וכולם הסתכלו עלי כמו איזה חולה נפש שצריך לרחם עליו ודיברו אלי כמו לילד מפגר למרות שאני אקדמאי (לא רופא פסיכיאטר גאון אמנם, אבל עדיין יש לי תואר ראשון). היתה לי הרגשה של גועל כללית מהמעמד. אני יכול להגיד לך שבאופן כללי בהרבה סיטואציות של "בדיקות" וועדות רפואיות למיניהן בשנים האחרונות הרגשתי מושפל, נשאלתי שאלות מטומטמות לגמרי , ואפילו הייתי אומר די מתנשאות. זהו. אני בא במגע עם המערכת רק כדי להעביר את הבירוקרטיה הזאת ולמצוא מסגרת שנוחה לי.. לא סובל אותם. באמת

אני בת 25. בקצרה אני יכולה לספר שמבחינת עבודה מעולם לא הצלחתי להחזיק באחת, מלבד בייביסיטר. הבייביסיטרים שאני כן עושה קשים לי מנטלית, אבל אני עושה אותם בכל זאת. עם זאת,מבייביסיטר קשה להתקיים,ולעבוד בזה משרה מלאה,(כמו כל עבודה אחרת שניסיתי לעבוד בה משרה מלאה) עושה לי לא טוב. למעשה אני מנסה להחלים מדכאון, ממשבר, ומתקשה גם לנסות להחזיק דירה (אני גרה לבד) וגם לנסות להשאר שפויה..כלומר לטפל בעצמי ולחיות טוב יותר. התחלתי לחשוב על אופציית הקצבה. מעבר לסטיגמה, לתהליך הארוך, ולעובדה שאולי זה לא יהיה הרבה כסף, אני חוששת מ"הפתעות" לא צפויות שיבואו במידה ואקבל קצבה, ושלא מספרים לי עליהן כרגע. הכוונה שלי היא הגבלות מסויימות, כמו למשל שלא יקבלו אותי לכל מני עבודות או לא יתנו לי לעשות רשיון לכל מני דברים. אני לא מצליחה למצוא על זה מידע. אנא עזרתכם! תודה!

מה בעניין הסכומים? מצד אחד הבנתי ש-2800 הוא הסכום הגבוה ביותר שאפשר לקבל דרך הקצבה לחודש, ומצד שני, באתרים כמו האתר של המרכזלמימוש זכויות רפואיות האנשים שם מתארים שהם קיבלו בערך טריליונים. ואולי בכלל כדאי ללכת דרכם?

רוב הסיכויים שהמרכז הזה למימוש זכויותמטפל בתביעות מול פוליסות ביטוח אבדן כושר עבודה פרטיות (של חברות ביטוח), ולא מול ביטוח לאומי. ולכן זה לא רלוונטי אליך אלא אם כן רכשת בעבר פוליסה כזו או קרן פנסיה מקיפה\ביטוח מנהלים עם רכיב ביטוחי וכדומה.. כנראה שבזה מדובר באתר שקראת.. בביטוח לאומי יש מה שנקרא -"רטרו" - תשלום רטרואקטיבי על תקופת הזמן שהיית חולה לכאורה, אבל לא היית "מוכרת" לממסד. כמובן שלמרות שיכול להיות מדובר בסכום לא קטן - לדעתי האישית המנומקת בהוודעות האחרות - זה לא שווה את הכסף לאור הבעיות המגוונות שציינתי, וגם כאלה שעלולות להיווצר בעתיד (מדי פעם צצים חוקים ותקנות מפתיעות ומבהילות שמגבילים אנשים מעיסוקים שונין - במיוחד על רקע ההתמקצעות שעוברת החברה המערבית והתקנוניזציה). לגבי מה שבני אמר - אני רק רצה להוסיף ולחדד , שיש, למיטב הבנתי והיכרותי, הבדל לא מבוטל בין תיעוד "קל" בתחנה לבריאות הנפש שבה את מטופלת רק שיחתית עם פסיכולוגית\עו"סית (לא תיעוד מחמיא במיוחד מבחינת הרזומה אבל גם לא ממש קטסטרופה) , לבין תוית של "חולת נפש" בביטוח לאומי או בבית חולים פסיכיאטרי (אשפוז סגור או פתוח), וגם כשמתחילים לתת לך תרופות אנטי פסיכוטיות בתחנה לבריאות הנפש - נראה לי שמתחילה להתעורר בעיה. בקיצור - אם את רק אצל פסיכולוגית ואת שוקלת לקבל הכרה "מורחבת" ב'מחלתך' (במאמר מוסגר: תהרגי אותי אם אני מבין איך נפש מופשטת רוחנית והכרתית יכולה להיות "חולה" כמו איבר אחר בגוף - לבלב או כליה או טחול. כנראה שבבית ספר לרפואה פסיכיאטרית מבינים יותר לעומק מהדואליסטים והאפסטימולוגים הגדולים ;דקרט, יום , לייבניץ, קאנט , פרויד , וישעיהו לייבוביץ', ביחד, - את פתרון החידה הפסיכופיזית. הרי רופאים ובפרט פסיכיאט' הם גזע עליון עם 750 בפסיכו - בתקווה שהם לא למדו באוניברסיטה על שם סטאלין בכיכר האדומה, מי אני שאפקפק..אני הרי רק חולה נפש נרפה שסובל משיפוט לקוי ,אפקט שטוח ,וחשיבה לא מאוגנת במבנה אישיות רעוע..), הייתי מציע לשקול זאת היטב ולהתיעץ הרבה לפני שעושים. הפסיכולוגית שלך מן הסתם היא האחרונה שאובייקטיבית (לא בטוח אבל בסבירות לא נמוכה מהיכרותי עם לא מעט אנשי מקצוע בתחום, אבל אני כמובן לא מכיר אותה אישית),סוד מפורסם הוא שלפעמים גם אינטרסים לא טהורים עובדים כשמדובר בברה"ן ציבורי. (כמו צורך במילוי תקני שיקום, פונקציונאליזם כללי של המערכת השיקומית בעיני המטפל, ועוד כהנה)

לזאתי שלום וברוכה הבאה לפורום, אני מניח שאת מתכוונת לקצבת נכות כללית של הביטוח הלאומי וזו אכן קצבה בסדר גודל של 2000 ומשהו ¤ לחודש (זה תלוי גם בכל מיני פרמטרים שמשתנים מאדם לאדם) ובטח שלא מדובר על קבלת טריליונים. את מתארת סיטואציה שבא לאור התמודדות עם קשיים נפשיים אין לך כמעט הכנסות ודרך לפרנס את עצמך. במקרה שכזה קצבת הנכות בהחלט יכולה לעזור, בנוסף במידה ותמצאי זכאית לקצבה זה ייתן לך אפשרות לקבל גם דברים נוספים כמו למשל סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. לגבי ה"הפתעות" שאת שואלת לגביהם, ברוב המקרים זה לא אמור לשנות דבר. אבל כשאת מדברת על רישיון ו/או הגבלות השאלה באיזה תחומים. אם את מעוניינת להוציא רישיון לנשק יתכן וזה יפריע, אם תרצי לעבוד במקום שדורש סווג בטחוני גבוהה ו/או רישיון למשל לאחד מהמקצועות הרפואיים זה גם עלול להפריע. אבל ברוב המקרים,ובמיוחד אם את נמצאת בטיפול במקום ציבורי, אז יש שם רישום לגבי העניין הזה והרישום הנוסף בביטוח הלאומי לא ישנה מאומה. בהצלחה, נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

במידה ואכן ארצה לעסוק בעתיד במשהו שהגדרת הנכות עומדת בדרכו, האם אפשר יהיה לוותר על הנכות? כי אמנם זה נשמע כרגע (בעיקר לסביבה שלי אבל האמת שפחות לי) כמו חלומות באספמיה, אבל אולי ארצה באמת ללמוד רפואה או להיות דיילת-ששמעתי שגם את זה לא נותנים, או להיות מאבטחת. מצד אחד אני צריכה את העזרה הזאת אבל מצד שני אני לא רוצה לחסום לי דרכים לכל מני דברים. הפסיכולוגית שלי אומרת דבר נכון- אם לא איעזר עכשיו בכסף הזה, ממילא לא אגיע ללימודים או לעבודות מהסוג הזה (כאמור, בייביסיטר בשבילי כרגע הוא המקסימום) אבל בכל זאת- איך אפשר לדעת מה ילקח ממני? איפה יש את המידע כולו? וסליחה על ההצפה בני, אבל אני גם מאוד חוששת ממשהו: איך אפשר להתקיים מאלפיים שקל לחודש כשרק הדירה שלי לחודש עולה יותר מאלפיים?(ואני גרה בדירת חדר! המחירים הארורים של ירושלים..) מה יהיה אם לא יתנו לי כסף ממשרד השיכון? בכל מקום כתוב שחייבים ללכת עם עורך דין או עם גוף כמו המרכז למימוש זכויות רפואיות כי לא מתייחסים שם אף פעם. במלים אחרות- אני מפחדת! מה יהיה אתי?! סליחה על השיגוע ותודה.

מה שבני אומר לך כאן לצערי חסר ביסוס. מניסיוני האישי ושל מכרים שלי: התיעוד הרפואי\סוציאלי או בביטוח לאומי יהרוס לך את החיים. דבר ראשון - רישיון נהיגה, יכולים לזמן אותך מדי פעם למבחנים משפילים של משרד התחבורה (על חשבונך), מעבר לזה - כל חברה מכובדת במשק או חברת כח אדם מחזיקה אנשים מהקליקה של מדעי ההתנהגות ו"הרשימות השחורות" של אנשים עם בעיות פסיכיאטריות שקופות לכולם. את יכולה לשכוח מעבודה בשירות הציבורי כולו, ומעבר לזה בחברות מסחריות גדולות. כמובן , שגם בחברות קטנות, כמו הייטק, מרחרחים עליך הרבה לפני הקבלה. כלל האצבע אומר שככל שמרויחים יותר כסף במשרה, כך החברה עושה תחקיר יותר מעמיק על המועמד ומגששת עליו (וזאת ממש ממש לא בעיה לגלות דברים במדינתינו הקטנה). מעבר לזה- ביטוחים, ביטוח בריאות פרטי (לא של קופ"ח), ביטוח חיים, פנסיה מקיפה, לא תוכלי לעשות. (זה אומר שגם לא תוכלי לקחת משכנתא בלי ביטוח חיים). ספק אם תוכלי לקחת הלוואה גדולה מהבנק כמו משכנתא בלי קשר לביטוח (שמעתי שגם בנקים מסמנים אנשים "בעייתיים"). לגבי רישוי - את יכולה לשכוח מכל מקצוע שקשור למושג "אחריות". אני לא מדבר על פראמדיק, אחות, שוטר או כבאי. אני מדבר גם על מורה לנהיגה, מורה בבית ספר (יש מגמה של חקיקה לאישורים נפשיים להוראה) , עבודה בחברות שדורשות סיווג בטחוני (ולא חסרות כאלה , למשל חברות תעופה, הייטק, ועוד אלף ואחד דברים שלא העילית בדעתך), רישיון טיס אזרחי, רוב מקצועות הרפואה והפרא-רפואה יחסמו בפניך, עורכת דין אולי תוכלי להיות - אבל שופטת לא (תופס גם לגבי פרופיל נפשי בצבא), פסיכולוג מקצועי (לא רק קליני, אפילו ארגוני לא) . ועוד כהנה. יש בודאי עוד מיליון דוגמאות. הכלל אומר שאף גוף שנותן רישיון לא רוצה לחטוף תביעה כי הוא נתן רישיון\משרה ל"חולה נפש" עם קבלות. מעבר לזה הסטיגמה חזקה הרבה יותר ממה שאת רואה מבחוץ. כשתבואי לרופא משפחה הוא יראה שאת "סכיזופרנית" וכדומה וישר ידבר אליך בטון של ילד קטן. כל מי שישמע על זה - ובסוף אנשים שומעים, כי אנחנו ישראלים ורכלנים - יחשוב מיד שאת "חולת נפש" . תמיד יהיה לך מה להסתיר בביוגרפיה, ואף פעם לא תדעי מה רשמו עליך איפה ומה יודעים. זה ירדוף אותך כל החיים כמו צל. הזוגיות שלך תידפק קרוב לוודאי. כי ככה זה. אנשים מפחדים מחולי נפש, ובנים "בריאים" לא רוצים להתחתן עם בחורות "משוגעות" - ולהיפך (גם אצל בנים זה ככה כמובן ) .. כל זה לא שווה 2300 שח לחודש. (אלא אם כן המקרר שלך ריק, וגם אז לא בטוח שכדאי) מה שכתבתי לך "נכתב בדם" , כמו שאומרים בכניסה למטווח בצבא, מניסיון אישי ומר. בכובד ראש, שלך , נתן.

ואם פעם תהיה לך בעיה עם החוק או בעיה משפטית אזרחית - תמיד, העדות שלך בבית מפשט, ולא משנה אם זה כי חס וחלילה נאנסת, או אם את תובעת מוכר בחנות מוצרי חשמל על מכשיר פגום - תמיד העדות שלך תחשב פחות, ותלקח בעירבון מוגבל. כי הרי את ידועה בבט"ל כ"חולה", ותמיד יכול להיות שדימיינת. בעיה נוספת איומה: אם תתחתני , עם בעל בריא, יש סיכוי טוב שבמקרה שתתגרשו - הילדים, ורוב הנכסים , ישארו אצלו. ושיתנו לך לפגוש את הילדים לשעה בשבוע רק עם פיקוח צמוד של עו"סית במרכז שלהם. וזה באמת סוף העולם (בלי צחוק, במובן המילולי). ועוד לא אמרנו מילה על הקלות שבה יוכלו לאשפז אותך בכפייה אנשים שירצו להתנכל לך .. את נמצאת בקבוצת סיכון להפרת זכויות ולאשפוז שווא קליל מתוך נקמה של כל אחד .. הערה חותמת: כמובן, שכל מה שאני אומר לך נכתב על דעתי ומתוך ניסיוני. אינני איש מקצוע, ואת צריכה לקבל את ההחלטות שלך בעצמך. אני לא לוקח אחריות על כל דבר שתבחרי לעשות לטוב או לרע.. וגם ככה אף אחד בטח לא יחשוב שאני אחראי למשהו, אני חולה נפש "מאובחן" "מקצועית".. :-)

שלום רב, אשמח אם אוכל לקבל הכוונה או עצה- אחותי בת 33, מאובחנת כסכיזואפקטיבית. מגיל 20 היא יוצאת ונכנסת למסגרות שיקום שונות (הוסטלים, תחנה לבריאות הנפש, מפעלים מוגנים, בתי חולים...).היא בחורה שקטה ונעימה, חסרת מוטיבציה ובעיקר חסרת ביטחון באופן קיצוני. בארבעת השנים האחרונות מצבה רק הולך ומתדרדר. הבעיה העיקרית שלה היא שהיא לא מצליחה להשתלב חברתית ותעסוקתית- נוטה להסתגר, לא מרגישה בנוח ליד אנשים, חושבת שכולם נגדה ושאף אחד לא יכול לעזור לה. היא לא עבדה בצורה מסודרת כבר שלוש שנים, מתקשה להתמיד אפילו יום אחד. לפני חצי שנה היא חזרה לגור עם ההורים, אחרי עשר שנים שבהם היתה עצמאית יחסית וגרה במסגרות שונות. כמובן שהחזרה לבית הוריי רק מחריף את מצבה, היא לא יוצאת כמעט מהבית, ישנה הרבה, ובסך הכל- אדישה ומטושטשת. העובדים הסוציאלים והמטפלים שלה ניסו לתמוך בה ככל שיכלו, אבל היא פשוט לא מתמידה ולא מראה נכונות לשפר את מצבה, עד כדי כך שהם כבר הרימו ידיים ולא מוכנים לעזור לה יותר. מה עושים במצב כזה? איזה מסגרת שיקומית תוכל להתאים לה? חשוב לציין שהיא מסוגלת להיות עצמאית, וזה מאוד חשוב לה, אך היא צריכה עזרה בכל הקשור להתמדה בעבודה וגם סביבה תומכת של אנשים במצבה. עד היום רוב המסגרות שהיתה בהם לא היטיבו עם מצבה, מפני שהיא היתה בסביבה של אנשים עם רמות שונות של פגיעות נפשית ופיזית, והיא הרגישה לא שייכת. אשמח לקבל עצה. תודה רבה!

גילת שלום וברוכה הבאה לפורום, קודם כל מאד מרשים וראוי לציון ההתגייסות שלך למען אחותך שהיא לא מובנת מאליה. בלא מעט מקרים לצערנו הקושי של אחים ואחיות במצב הזה גורם להם להתרחק ולא להתגייס ולנסות לעזור. את מתארת מצב מורכב, מצד אחד את מדברת על התדרדרות במצב בארבע השנים האחרונות ומצד שני את כותבת : " שהיא מסוגלת להיות עצמאית, וזה מאוד חשוב לה". אני חושב שהמילים "זה מאד חשוב לה" הם מאד משמעותיות והם המפתח על מנת שהיא תעלה על המסלול הנכון של תהליך שיקום והחלמה. תוכנית שיקום טובה מציבה מטרות שהם חשובות ומשמעותיות למשתקם ואז בונה את התהליך על מנת להגיע למטרות. כאשר יש לאדם מטרה שהיא חשובה לו ומשמעותית עבורו הוא בד"כ יהיה מוכן להתאמץ על מנת להגיע אליה. את כותבת שבעשר השנים האחרונות היא גרה מחוץ לבית ההורים, האם מדובר רק על הוסטלים או שהיה ניסיון גם בדיור מוגן? אני בהחלט מסכים שהחזרה לבית ההורים כמו שאת מתארת היא לא פתרון טוב עבור הוריך וגם לא עבורה. דרך הפורום יהיה קשה לנו מאד להבין במדויק את המצב המורכב ולהמליץ על כוון מסוים (אם היא תסכים לכתוב ישירות בפורום , אולי נוכל גם לעודד אותה ולתמוך בה ואולי אפילו לכוון קצת יותר טוב). כרגע שהיא בבית ההורים, אולי כדאי להתחיל מלבקש חונכות ו/או מתאמת טיפול דרך סל שיקום (לפי הודעתך אני יוצא מנקודת הנחה שכרגע אין לה שירותים של סל שיקום, תקני אותי אם אני טועה), ומשם להתחיל את הדרך ולבנות עבורה תוכנית שיקום חדשה ומתאימה. בנוסף, לאור ההתמודדות הלא קלה ופשוטה של הוריך ושלך, אני ממליץ לכם גם לפנות לאחד ממרכזי הייעוץ ותמיכה למשפחות. (אם תכתבי מאיזה אזור אתם בארץ, נוכל להפנות אתכם למרכז באזור מגוריכם). את כותבת : " העובדים הסוציאליים והמטפלים שלה ניסו לתמוך בה ככל שיכלו, אבל היא פשוט לא מתמידה ולא מראה נכונות לשפר את מצבה, עד כדי כך שהם כבר הרימו ידיים ולא מוכנים לעזור לה יותר". אני באופן אישי מאמין שהבסיס לאיש שיקום טוב היא האמונה הבסיסית שכל אדם בכל מצב ובכל גיל יכול להשתנות ולהתקדם. חשוב גם שהמסר החשוב הזה שיש תקווה והיא יכולה להשתקם וניתן להחלים זה המסר שגם המשפחה וגם המטפלים חייבים לשדר לה (גם אם וכאשר המצב קשה). שהרי ברור שאם המסר שהיא מקבלת (גם אם הוא לא מילולי) הוא מסר שאנשים הרימו ידיים, ואין תקווה אז זה מאד הגיוני שאין לה טעם להתאמץ ולעשות דבר מלבד לישון ולהיות אדישה (כפי שתיארת שזה בערך מה שהיא עושה בבית ההורים). את והוריך צריכים להיות חזקים ולגייס הרבה כוחות (אפשר למשל לקבל לא מעט כוח מקבוצות של המשפחות שמתקיימות במסגרת מרכזי הייעוץ והתמיכה שהזכרתי) וסבלנות ולהמשיך לשדר לה שיש תקווה והיא בסה"כ בת 33 ויכולה לבנות לעצמה חיים עצמאיים עם איכות חיים טובה יותר ממה שיש לה היום, ולמצוא אנשי מקצוע אחרים שגם יעבירו מסר דומה כי התקווה היא הבסיס החשוב ביותר על מנת להתחיל תהליך של החלמה!! בהצלחה, כולי תקווה שאחותך תצליח להיכנס לתהליך של שיקום והחלמה, כמובן שנשמח להמשיך ולשמוע מכם (ממך ואולי גם מאחותך?), בני

שלום בני והמון תודה על התגובה המפורטת והתומכת. אכן התמודדות לא קלה, ולפעמים גם המשפחה מאבדת כוחות. כמה הערות למה שכתבת: אכן כתבתי שחשוב לאחותי להיות עצמאית (הכוונה למגורים בדירה משלה), אבל כרגע אין לה ממש מוטיבציה לכך, נוח לה לגור עם ההורים כדי לא להתמודד עם החיים. אין ספק שאתה צודק במאה אחוז- הסיבה שמצבה מתדרדר קשורה בהכרח לתחושה המתסכלת שאף אחד לא נמצא שם בשבילה, ואין מי שיטפל בה. יש לציין שהיא היתה בכל המסגרות שציינת- חונכות, סל שיקום, דיור מוגן, הוסטלים... בשנים הראשונות חייתה בהוסטל לצעירים בעלי הפרעות נפשיות קלות בלבד, והיא תיפקדה מצוין- עבדה באופן קבוע והתמידה, היו לה חיי חברה תוססים, וגם מערכת יחסים טובה, היא חשבה על לימודים, ובאופן כללי היתה אופטימית ומאושרת, למרות הקשיים הנפשיים כמובן. אני מניחה שהעזיבה את ההוסטל הראשון וחוסר יכולת להתאקלם במקומות אחרים- הם אלו שגרמו למצבה להתדרדר. לדעתי המסגרת שהכי מתאימה לה היא מסגרת של כפר שיתופי או משהו דומה, שתהיה לה סביבה תומכת שמתאימה לגילה ולמצבה הנפשי (כאמור, מצבה לא מוגדר כחמור או קיצוני) שתהיה לה פרטיות ופינה משלה, ולא תנאי פנימיה. שאלתי היא יותר קונקרטית- האם יש מקומות כאלו שיכולים להתאים לה? איפה אפשר למצוא מידע בעניין? המון תודה! גילת

אשמח לשתף אותכם במשהו שעברתי והאמת עדיין עובר במשך כל השנתיים וחצי האחרונות... מסתבר שהשורש של הבעיה שלי, עדיין, זה פשוט דיכאון, שבא מהמחלה לאחר האפיזודה הפסיכוטית הראשונה והיחידה שעברתי שזה בעצם די ברור שאחרי התקף ראשון וממושך יבוא דיכאון כזה,כי הרי אחרי דבר כזה אתה מתחיל לשאול את עצמך כל מיני שאלות מאוד קשות שלחלק מהן אפילו לרובן אין הסבר כלשהו ונוסיף לזה את בעצם הטריגר של הדיכאון לפחות ככה אני קורא לזה שהוא בעצם העובדה שלא פעלו איתי נכון ובשורה התחתונה אני לא יספר את כל הסיפור כמה שזה נשמע מעניין... :) בשורה התחתונה לא הייתה לי אוזן קשבת וגב תומך לרעיונות למחשבות ולרצונות שלי אם זה מצד המטפלים או מהמשפחה ובקיצור זהו הטריגר שגרם לדיכאון שבכל מקרה היה מופיע הם רק זירזו אותו או גרמו לי פשוט להיות יותר מתוסבך ויותר מוקף בסימני שאלה שהציפו אותי במהלך תקופת הדיכאון. טוב זה ככה על קצה המזלג מה שכן אפשר להוסיף זה שנשרפו לי שנתיים מהחיים על פרש...אני פשוט לא יכלתי לספר מפחד שמה יאשפזו אותי על אובדנות מהעובדה שהתסמין העיקרי של הדיכאון הוא זה שנכנסו לי לחיים מחשבות אובדניות מפחידות ביותר, לא קונקרטיות,לא שלא ידעתי מה זה אני מכיר מקרוב את כל הנושא הזה במהלך התקופה הפסיכוטית, לפחות... אני לא רוצה להכינס לכל מה שקרה לי בדקדקנות יתר כי זה פשוט לא מעניין וגם אין לי ממש כוח להתעסק עם זה, אני לא עו"ס,אני גם לא רוצה להיות ולא מתיימר להיות, אני יודע מה עברתי על בשרי ואני בוחר מה רלוונטי לספר ומה לא...טוב זה הסיפור בקצרה היום אני מתמודד בנוסף על כל הדבר הזה עם עניין נוסף שהוא האם להחליף כדורים על מנת שאני יוכל לקום בבוקר וללכת לעבודה/לימודים כמו כל בן אדם אחר נורמלי, או לא...שמה שזה אומר בקיצור זה שזה או שאני לוקח ריזיקה על החיים ומסכן אותם בצורה כזאת שאני יכול לאבד עכשיו בוא נגיד...מממ...תקופה של 3-4 שנים מהחיים במקרה שהמצב יחריף כמובן וזה מן הסתם יכול לקרות ובגדול, או שאני נותן לעצמי להחלים מהדיכאון הזה עם נוגדי דיכאון וסוגר אחת ולתמיד את נושא המחלה לאחר שאני בשלבים די גבוהים של החלמה מהמחלה ויכול להיות שאחרי הדיכאון אני יהיה במצב של החלמה מלאה שלפחות לפי מה שאני יודע החלמה מלאה אומר שהמחלה לא יכולה לגעת בך לא עכשיו אם זה התסמינים שלה או בעתיד, שכל עוד תיקח כדורים שום דבר לא יפגע בך. שלא ממש מעניין אותי מה אנשים חושבים, זה מה שאני שואף אליו בכל מקרה...חשוב לי הבריאות הנפשית יותר מכל דבר אחר בעולם שכולל בתוכו גם תפקוד...ו...מה שרציתי להגיד זה שיותר נכון בשבילי הוא לא להרוס את המצב הקיים וזהו סגירת המעגל עם המחלה וזהו סוף סוף סיומה הפעיל והתחלת חיי העצמאיים הלא קשורים למחלה שכן כל פעולה שתילקח על ידיי, אם היא תצליח או שלא זה כבר קשור אליי ואשמתי היחידה ולא של אף אחד או אף דבר אחר בעולם...זהו סיימתי היה כיף לחזור לכתוב ולהתכתב שוב, אשמח לתגובה. 

אבי שלום, אתה מסיים את הודעתך במילים : "כיף לחזור לכתוב ולהתכתב שוב". גם אני מאד שמח על כך שבמהלך השנתיים וחצי מאז "הכרנו וירטואלית" לראשונה אתה תמיד חוזר כותב, מעדכן ומשתף אותנו בפורום. מהודעותיך שבהם אתה תמיד משתף גם בהתקדמות ובהצלחות לצד הקשיים המורכבים והשאלות הלא פשוטות שעולות לך במהלך מסע ההחלמה האישי שלך אני (ונראה לי שגם הגולשים האחרים בפורום) למדים שההחלמה אכן אפשרית למרות שהיא לא תמיד תהליך לינארי. אני משוכנע ובטוח שגם עם המצב של הדיכאון שאתה מתאר נכון להיום אתה תתמודד. אנשים רבים מתמודדים עם מצבים ותקופות של דיכאון בתהליך ההחלמה שלהם וממשיכים הלאה את מסע ההתקדמות וההחלמה שלהם. זה בהחלט לא פשוט וקל אבל חשוב תמיד לזכור שזה בהחלט אפשרי!! שבת שלום וסופ"ש נעים, ונשמח כתמיד להמשיך ו"לפגוש" אותך בפורום, בני

שלום, לי אח עם בעיה נפשית, מטופל במרכז בריאות הנפש. לאחרונה הוחלט שם על טיפול בזריקות. אחי גם עם אימי, אשה מבוגרת, שמטפלת בו, אולם סבלה הוא גדול מנשוא. התנהגות אחי בבית: צועק, מקלל את כל השכנים, מקלל את עצמו, לא שומר על הגיינה אישית שלו, מדבר, ממלמל ללא הפסק, ישן ביום עד הצהריים, בלילה ער ומפריע לאימי לישון, לא נותן לאימי מנוחה, חייה הם גיהנום. אחי אינו משתף פעולה לגבי הטיפול בו, השיקום, הוא אינו רואה תקווה למצבו, הוא איננו רוצה להמשיך לחיות (כך לפחות הוא טוען כל הזמן). המצב בבית אימי בכי רע. שאלתי: כיוון שאימי לא מסוגלת יותר לטפל בו בבית ולחיות במחיצתו, היא ממש באפיסת כוחו, תשושה נפשית ופיזית - מה ניתן לעשות? האם יש מקום מגורים לאנשים במצבו? נא להפנות אותי. מה ניתן לעשות כשאחי אינו משתף פעולה לשיפור מצבו. מה גם שהוא לא מקבל ברצון את הטיפול התרופתי שהוחלט בשבילו במרכז לבריאות הנפש. מודה מראש. עינת

עינת שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, את מספרת על התמודדות לא פשוטה בכלל. קיימים מקומות מגורים לאנשים במצבו של אחיך. כדי להשתלב בהם צריך להיות מוכר על ידי סל השיקום. אין לי תשובה לגבי שאלתך על שיתוף הפעולה היות ואני לא מכירה את אחיך. הדרך להגיע לכל אחד היא דרך אחרת. ייתכן שתוכלי להיעזר בצוות במרכז לבריאות הנפש שם הוא מטופל. אולי מישהו/י מהצוות שמכיר/ה אותו ושהוא סומך עליו/ה יוכל ללוות אתכם בתהליך. אני מאחלת לאחיך בריאות שלמה ולך ולאימך הרבה כוחות להתמודדותכן. נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ענת

לעינת שלום וברוכה הבאה לפורום. את מתארת בכאב את הקושי שבהתמודדות המורכבת של אימך ושלך עם מצבו של אחיך. אימך ואת יכולות לפנות לייעוץ ותמיכה לאחד ממרכזי הייעוץ לבני משפחות בהתאם למקום מגוריכן,שירות זה הוא ללא תשלום. כמו כן יש מספר סניפים של אנוש בהם ישנו ליווי ויעוץ של עובדות משפחות. פרטים על המרכזים הנ"ל תוכלי למצוא בקישור (העתק והדבק) שבאתר מידע לבני משפחות : http://www.maman.org.il/50217/support_group בהצלחה, משה