פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה
מנהלי פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה
אני בת 37 סובלת מדיכאון וחרדות נוטלת כדורי הרגעה כגון לוריוון קלונקס שוקלת לקחת טיפול טרופתי שיטפל בשורש הבעיה מחשש תופעות לוואי ששמעתי עליהם אני רוצה לקבל יעוץ.
סמדר שבוע טוב, היות ואף אחד מאיתנו לא רופא נסי לקבל תשובה לשאלתך בפורום פסיכיאטריה. שם מנהל הפורום הוא רופא. בהצלחה והרבה בריאות ענת
של צרכנים נותני שירות?
קוראים לי איילת, אני בת 20 וחצי ואני מעוניינת להיות חונכת (בתשלום). תודה רבה.
איילת שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אני מצרפת לך קישור לרשימת שרותי השיקום במשרד הבריאות. כשתפתחי את הרשימה של מחוז חיפה תהיה שם רשימה של חברות באיזור שנותנות שרותי חונכות. את יכולה לפנות לאחת החברות ולהציע את עצמך כחונכת. http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=204&pageid=1662 (צריך להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת) בהצלחה סופ"ש נעים ענת
כמה זמן לוקח לאשר תעסוקה נתמכת למישהו שכבר היה לו פעם את זה ?
שלום V וברוך/ה הבא/ה לפורום שלנו, הזמן שלוקח לאשר תעסוקה נתמכת הוא בדיוק הזמן שלוקח לרכזת השיקום לחתום על האישור ולשלוח אותו בחזרה לגורם המפנה. בקיצור ... אי אפשר לדעת. זה תלוי בקצב שבו עובד המשרד במחוז שאליו שולחים את הבקשה. שיהיה סופ"ש נעים ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום ענת
אם יש לך כח וסבלנות אז בהחלט זה טוב. אבל אני תמיד מתפלא עם כל ההסבר שלוקח זמן במשרד וכו' [וזה נכון] אבל איך אפשר להשאיר אנשים תלויים באויר בלי תעסוקה באותם שבועות בלי תמיכה וכו'. ואז אני אומר לעצמי: שאם האדם מרגיש באמת חוסר אונים והוא תלוי באויר, שיפנה לפסיכיאטר ו'ילחיץ' אותו לזרז את הענין, וכשינאם בפניו על סבלנות, יגיד לו שיחשוב בכינות על הקושי והשעמום כל אותה התקופה. ואם הרופא יתייחס כראוי, הוא כבר יפנה אל הגורמים [לכל רופא יש איזה מישהו שמכיר]. האם אני צודק?
שלום יעקב, רכזות השיקום עובדות כבודדות מול כל הפונים השייכים למחוז האחריות. הפסיכיאטר בדר"כ לא מתעסק בשיקום אלא מתאם הטיפול או עובד הסוציאלי שלך. אם אינך עובד, תפקיד העו"ס לדאוג לפתרון מיידי, התעסוקה הנתמכת היא לא רק מציאת עבודה ואת זה אתה יכול לעשות כבר עכשיו לבדך, סה"כ תעסוקה נתמכת היא שירות תמיכה לתעסוקה בשוק החופשי היא לא באה במקום זאת אלא כתמיכה בך. הכתובת למצוקות תעסוקה מיידיות היא מתאם/ת הטיפול או העו"ס המטפל
מה שלומכם.? בעצם "גם " מה שלומי .?.. אני פשוט לא כותב כאן בפורום., כי עברתי מהדירה או יותר נכון זרקו אותי מהדירה בה הייתי כ- 8 שנים ואני נורא הייתי ועדיין עסוק בהעברת התכולה וכ"ו. אין מילים שאני מרגיש שנעשה לי עוול רציני ומרגישו כמכוון אליי ולא אל הבחור " הנרקומן לשעבר.... " שלמעשה היו צריכים לזרוק אותו ולסדר לו מקום יותר ראויי ונכון למצבו. אז אין לי גישה לאחרונה לאינטרנט כך שאיני יכול כ"כ לשתף במה שעובר עליי . אך בקצרה : יש לי אובססיות בראש ודיכאון גדולים ממני וכעת אני מטופל אצל פסיכולוגית מעולה שאני והיא עוזרים לי למצוא בתוכי את הדרך הנכונה והטובה עבורי . ברוך ה אני כבר לא באישפוז זה מעל כחודשיים אך יש לי הרבה על מה לעבוד ולהתגבר ותודה לכול אותם האנשים כ-בני , ענת ועידית ועוד - שכרגע איני זוכר את שמם שייעצו ןעודדו אותי . אשמח להמשיך לעדכן וכן לשמוע מכם . לילה טוב , אייל .
אייל שלום רב, טוב לשמוע ממך. אני שמחה שלפחות חלק מהבשורות שאתה מבשר לנו הן בשורות טובות. מכך שאתה מספר שאתה עסוק בהעברת התכולה אני מבינה שכבר מצאת לך דירה אחרת אני מקווה שהמעבר יהיה פשוט וקל. שנמשיך ונשמע ממך בשורות טובות ענת
שלום לך ענת . ותודה על תגובתך. ככל הנראה אני יעבור למספר חודשים להוסטל . אני נמצא ממש בשלבי סיום של המעבר תכולת הדירה לבית הוריי היקרים. כרגע חיי אצל ההורים - העניין אינו פשוט בכלל . הכי -חשוב הוא שאני כבר לאחר האישפוז --- אך איני יודע מה לעשות עם עצמי במהלך היום , עבודה או תעסוקה כלשהיא . באם תוכלו כאן להמליץ לי להיכן ומה לעשות עם עצמי אשמח ואודה לכם ע"כ מאוד. תודה ולהשתמע בקרוב . ביי -- ויום טוב .
עם כל הקושי אתה מתמודד יפה. אבל לא נעם לי איך שאתה מתלונן ש"אחרים" לא בסדר.. גלה אחריות, ואפילו אם הם אשמים. בהערכה אליך..
שלום לכם כתבתי כאן לפני זמן מה אני משתדל לעשות דברים בדרכי ולא פניתי לעזרה לסל שיקום וכו... לא מתוך עקשנות .. פשוט כי כך זה מרגיש בכל מקרה עברתי דירה יצאתי מבית ההורים עברתי סמוך לטבע ולשקט כבר הוקל לי לאט לאט אני מנסה להחזיר איכשהו שליטה לחיים - לעשות קניות לראות מה אני צריך מה עושה לי טוב מה נכון לי מה אני מסוגל עכשיו לעשות. יש נקודה אחת מאוד משמעותית ( מעבר לבריאות הנפשית הגופנית והמוחית - שהיא אני חושב לא כל כך טובה ...בעקבות מה שקרה) עבודה/תעסוקה - אני מספר כאן לכם שבמשך שנתיים וחצי לא עבדתי בעבודה (פרט לשבוע אחד).. עכשיו אני חייב תעסוקה ורוצה לעבוד ופה השאלה שלי - כיוון שהראש שלי מרגיש שעוד לא החלים - שלא לדבר על הנפש ואיך שאני מרגיש עם עצמי ועם העולם. זה קשה. כי אני צריך להראות שאני מסוגל לעבוד ואני לא יודע בכל מקרה כמה כוחות יש לי אם לפני 5 חודשים זה היה השיא של המחלה.... מה דעתכם עליי לעשות? להמתין עוד קצת להרגיש יותר טוב? מקווה שהינכם מבינים אותי אשמח לתשובה או לשאלה תודה וחג עצמאות שמח
שלום אדם מאוד מרשים לשמוע על ההתקדמות והתהליכים שאתה מקדם בכוחות עצמך. אני מוביל פרויקט תעסוקה שיקומית שנקרא סיפור חוזר. זהו פרויקט לעבודה עם ספרים בבתי קפה. די נחמד וגמיש על מנת לאשפר תהליך שיקומי דווקא לחברה שלא היו זמן רב במעגל התעסוקה או שזקוקים לתמיכה. ההשתתפות בעבודה כרוכה בזכאות לסל שיקום. אם אתה מעוניין אתה מוזמן להתקשר (0509020367) או לשלוח מייל. חג עצמאות שמח לך ולכל אורחי הפורום :-)
בוקר טוב לשניכם, אדם, אני מסכימה עם ההתרשמות של דולב מהתהליכים שאתה עושה בכוחות עצמך. יכול להיות שאם בעבר לא התאימה לך פניה לסל השיקום אולי היום היא כן מתאימה. לראיה, הפרויקט שדולב מספר לך עליו. סל השיקום מתחדש כל הזמן ויש עוד ועוד פרויקטים חדשים שמנסים לתת מענה למגוון רחב של צרכים ושל אנשים. דולב, תודה על הפירוט של הפרויקט. יום טוב לשניכם ענת
קודם כל הייתי שואלת מה הם הכישורים שלך . האם יש לך איזה שהוא מקצוע או תחום שבו עבדת בעבר ? שנית : לעבוד תמיד כדאי זה רק יכול לעזור . מסגרת זה דבר טוב . וכדאי סל שיקום כי שם אתה יכול לקבל עזרה בכל אלה : גם באיבחון לדעתי וגם בהשמה לעבודה ובליווי. אם הזמן עדיין לא מתאים לעבודה ממש אז יש מסגרות מקדימות . בהצלחה !
אם אתה 'נגד' הסל שיקום כנראה יש לך סיבות. אז חוץ מלהציע את הדבר הפשוט והנכון הזה [כפי שכתבו לך] אני אכתוב לך, שאכן זה לוקח זמן ואל תקפוץ לעבודה מהר אפילו שברגע אחד ביום זה נראה כל כך זוהר ונפלא, אתה מכיר את עצמך שיש גם הרבה זמנים קשים. מה שכן חשוב וחובה שלא תשאר בבית כל הזמן אלא תצא מהבית, ובעיקר שיהיה לך למה לצאת. גם קניות זה סוג של יציאה עם מטרה, אבל הכסף.. תחפש סיבות נוספות לצאת, כך שגם תצא וגם יהיה מטרה ועשייה. הכל בהדרגה, אבל בעקביות!!
תודה על התגובות האמת שאינני יודע דבר על סל שיקום , איך זוכים לו - ולאן פונים. בגלל זה לא עשיתי בקשר לזה שומדבר - מחוסר ידע. מה זה יכול לעזור וכו לגבי הכישורים... אין לי מקצוע ואני לא יודע בכל אופן שיהיה יום טוב לכולם ובריאות לכל המבקשים
שלום לכולם ! רציתי לספר להם על פעילות מבורכת שמתרחשת ממש בימים אלה . קמה עמותה חדשה (בתוך עמותה קיימת) בשם לשמ"ה : לשילוב מתמודדים והעצמה . העמותה בשלבי תכנון ובנייה ויש כבר אתר שגם הוא בשלבי בנייה . הכתובת היא : lishma.co.il זוהי עמותה של מתמודדים ולמענם . שמי שולה ואני פעילה בתחום כבר כמעט 17 שנה כולל עבודה וניהול של 'בנפשנו' מ-2003 . כיום אני חברה בועד המנהל של לשמ"ה ועובדת בעמותת רעות בבית כרמלה שם אני מלמדת 'הקשבה הדדית מיטיבה' . מי שיש לו סל שיקום יכול להצטרף לבית כרמלה (בירושלים קרית היובל) לשלושה ימי פעילות אחה"צ . אפשר ליצור קשר מכאן או דרך אתר לשמ"ה . מברכת את כולכם בחג שמח ובהחלמה !
שולה מקסימה !!!! את מכירה אותי..מאיפה ??? נו תנחשי.... לפני מליוני שנים...מילים דומות ל"הקשבה הדדית מיטיבה".. נזכרת ??? מנחשת ??? פעם פעם מאותו איזור.. שולה-הגדולה מכולן !!! מברוק !!! אם את מנחשת מי הכותבת תני בבקשה רמז דק דק (בכדי שלא יזהו אותי כאן בפורום )... (פעם אפילו סישנו מס' פעמים...) :)) כל הכבוד לך!!! את גדולה !!!
חושבת שכן .. בזהירות כמו שביקשת . מישהי עם חיוך ענק וקצת קפה בצנצנת ... אני צודקת ? כן . הקשבה הדדית מיטיבה זה בגלל ההתנגדות הגורפת של ייעוץ הדדי לתרופות . אני לא יודעת במדוייק עד כמה בעיות נפשיות הן מחלות גנטיות ביולוגיות או תוצאה של סביבה מנוכרת ופוגעת , אבל לפעמים לא מספיק רק פורקן . מה את חושבת ? נדמה לי שאת מסכימה . ואם אני טועה לגבי מי את אז תני אולי עוד רמז קטן ?
יש לי אחות בת 37 לוקחת... מכורה לכדורים לדכאון , ואני לא יודעת איך לאוצי אותה מיזה, היא לא עובדת כבר מעל 20 שנה היא מוכרת בנכות, אבל היום היא רוצה לשתקם אני רוצא לעזור לה ולא יודעת איך אולי אתם יכולים לפנות אותי היא במצוקה נפשית קשה מאוד והיא מאוד רוצה לשתקם..
היי אפרת, נשמע שאת אחות מאוד דואגת וכל הכבוד על כך. אך יחד עם זאת נראה שאת עושה עימה עוול בהגדרתך אותה כ"מכורה לכדורים לדיכאון" , כאחותה אין לך זכות ואין לך ידע מקצועי לעשות כך. רק פסיכיאטר רשאי במידת הצורך לעזור לה להפסיק עם התרופות, אם הוא יתרשם שיש צורך בכך. צריך להבדיל בין תרופות נוגדות דיכאון שאינן משפיעות על התפקוד, אינן ממכרות, אם כבד אז משפרות את התפקוד , המוטיבציה , החשק , ובעיקר את התפקוד לבין תרופות נוגדות חרדה שאכן ניתן להתמכר אליהן והן משבשות את התפקוד. במקרה של התמכרות לתרופות נוגדות חרדה, שוב תפקיד הפסיכיאטר לגמול אותה בדרך מקצועית ולא בדרכים לא מקצועיות ולא מוכחות שיכולות להסב יותר נזק מתועלת. אם היא מוכרת לפי ביטוח לאומי עם נכות של 40% ומעלה בסעיף נכות 33 או 34 , היא זכאית לסל שיקום . על מנת להתחיל תהליך שיקום יש למלא טופס כחול גדול על ידי הגורמים המטפלים , יחד איתה, לאחר מכן יקבע תור לועדת שיקום ראשונית וועדה זו תחליט על אילו שירותי שיקום מתאימים לאחותך. את יכולה להיות נוכחת עם אחותך בועדה במידה והיא תביע הסכמתה לכך. שיקום אינו תחליף לטיפול מקצועי , למרות שחלק מהשיקום [בעיקר שירותי השיקום בדיור ] מלווה בשיחות טיפוליות. תעסוקה ולכן רק הגורמים הטיפולים שמכירים אותה יוכלו להחליט יחד איתה ואיתך מה עדיף לה - ואילו שירותים מתאימים לה. כעיקרון יש לפנות לפסיכיאטר המלווה, ואם לא אז לפנות לכל מרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריכם , העובדים הסוציאלים ידעו לכוון משם , בחלק מן המרפאות מתקיימות ועדות סל שיקום וחלק מהועדות מתקיימות בלשכות המחוזיות
היי.. לא משנה מה השם שלי או בן כמה אני מה שכן משנה זה שזה עוד יום עצמאות שאני לבד שאני בודד שאף אחד לא העלה על דעתו להזמין אותי.. אני לא יודע מה לעשות יותר למרות שאני מצליח מקצועית אני מרגיש כמו כלום אני מרגיש שכלום גדול משתלט עליי מבפנים ואני לא מצליח לבקש עזרה מפסיכיאטר או פסיכולוג כי אני פשוט לא אוהב אותם.. אני לא סומך עליהם.. אם למישהו יש עצה בשבילי.. משהו.. בבקשה.. אני מאבד החזקה בדבר השברירי והמיותר הזה שהוא החיים שלי.. תעזרו לי
לבן אדם שלום . מצטערת שכל כך קשה . מכירה את התחושה , אבל בעיקר מתקופות של דכאון . הבדידות היא לא אחת לא רק עצם הלהיות לבד , אלא בדידות קיומית ישנה מאד שאנחנו סוחבים מגיל מאד צעיר (לדעתי) לפעמים היא מלווה באיזו תחושת אימה (משהו שחוויתי לא אחת בעבר) קשה בדרך הוירטואלית לתת עצת קסמים , כי אין כזו . מה שאני כן מציעה זה למצוא את הדרך לעוד מתמודדים ולא להיות לבד . קמה ממש לאחרונה עמותה חדשה של אנשים נהדרים . יש אתר ופורום (הכל חדש ואתה מוזמן) והכתובת היא : lishma.co.il בהבנה וידידות רבה , שולה
בוקר טוב, תודה על התשובה ועל השיתוף. ענת
שלום רב לכולם , אמי בת 60 אלמנה 75% נכות גרה בדירה שכורה שאני שוכר לה וחייה עם פילפינית . רציתי לבדוק אפשרות להמלצה לדיור מוגן/ בית אבות ברמה טובה שיהיה לה חדר משלה והצוות מקצועי ולעניין . אני מוכן לתת תקציב לעניין ץמי יכול לכוון אותי לפי הרצון והיכולת הזו? אני מבין את כל עניין סל השיקום .אנשי המקצועי שפניתי אליהם קצת מקשים עלי .אבל אני אתחיל בתהליך. מי יכול לעזור לי ולכוון אותי לפתרון כמה שיותר מהר ?
א.ס שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, במסגרת סל השיקום אין מסגרות של בתי אבות היות וסל השיקום מכוון לתהליך שיקום. אני אצרף קישור לרשימת השרותים של השיקום בבריאות הנפש ושם תוכל לראות ולבדוק בעצמך את המסגרות. אני חושבת שאתה צריך לקחת בחשבון שלעיתים מסגרות דיור כמו שאתה מחפש (הוסטלים למיניהם) לא ששות לקבל אנשים בגילה של אמך. http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=204&pageid=1662 (צריך להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת) בכל מקרה אני מאחלת לאמך בריאות ולך הצלחה במציאת מסגרת עפ"י רצונך ענת
שלום ענת , תודה רבה על התגובה המהירה . הבנתי את הבעיה עם סל השיקום ולכן פניתי לכאן להכוונה רציתי לברר איזה אופציות יכולות להיות לאמי (בית אבות מיוחד שיכול לקלוט אישה בנתונים המצוינים ).אין לי בעיה לשלם סכום מסוים כמובן . אשמח לעזרה יותר ספציפית אם אפשר תודה וחג שמח א.ס
שלום רב רציתי לשאול מי מרכז את פרוייקט "דו שיח" באיזור המרכז והאם ניתן לקבל את מס' הטלפון שלו.
אושרית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אינני יודעת לענות לך על השאלה אבל אני מצרפת קישור לפרסום של פרוייקט "דו שיח" בירושלים. בפרסום הזה יש גם כתובת מייל וגם מספרי טלפון שאני בטוחה שבאחד מהם תוכלי לקבל את התשובה לשאלתך http://www.maman.org.il/image/users/50217/ftp/my_files/organizations/enosh_du_siah_2009.pdf (צריך להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת) בהצלחה ענת
אני בחורה בת עשרים, גרה בהוסטל לצעירים באיזור הדרום. בגיל 14 אובחנתי כסובלת מדיכאון חמור מאוד שלווה בתסמינים פסיכותיים.עד היום אני ממשיכה לתהות האם עשיתי את הדבר הנכון כשביקשתי מהורי להתאשפז.עד אז הייתי נראת לכולם בסדר גמור. ואפילו היום אחרי שנים של התערבבות במסגרות טיפוליות שונות ומשונות, אני עדייןנראת בעיני אנשי מקצוע רבים כ"אחת מהעם", אף אחד לא מסוגל כבר לאבחן אותי. בהתחלה חשבו שההבחנה נכונה ואז התחילו לחשוב שמדובר בהורמונים לא מאוזנים, בהמשך חשבו שאולי המצב הוא ניורוגי ועכשיו כבר לאף אחד אין מושג. אני ממשיכה לסבול, אבל כבר לא מהמחלה אני כבר לא "חולה" אבל אני נעשית חולה מעצם ההתעסקות בעיניין הזה ואני לא יכולה כמובן להמנע מלהתעסק בזה משום שאני גרה כאמור הבהוסטל וחשוב "לדבר על הכל" חשוב לי לציין שעבדתי בעבודות "רגילות" מה שנקרא "בשוק החופשי" ולא הייתי מלווה והרגשתי טוב. אך לאחרונה אני כל כך מתוסכלת ההעובדה שאני ממשיכה לגור במקומות כאלה גם אחרי שנראה ש"הבראתי". אני לוקחת תרופות פסיכיאטריות בקביעות ובדיקנות כבר מספר שנים, ואני מרגישה כמו כל אדם מהשורה, אפילו בן זוגי מזה 10 חודשים מעולם לא התייחס לעובדה שאני גרה במקום כזה כי לתענתו אני בסדר גמור. אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם לצאת על דעת עצמי מהמצב הזה ולשכור דירה מכיוון שלא יהיה איש מאחורי. בן זוגי גר עדיין עם ההורים ומצבו הכספי לא מאשר לו לעבור לגור לבד או איתי. ולמרות שהורי מבבוססים כספית (בלשון המעטה) הם לא מאפשרים לי לחזור לגור איתם כי לתענתם זה לא יכול לעזור לי כי עזבתי לפנימייה בהמלצתם בגיל 15. הם לא יתמכו בי אם העשה את הצעד הזה,אימי אפילו אמרה שתנתק איתי את הקשר ולא תרצה לשמוע ממני גם אם בסוף אחיה ברחוב. אני לא רואה את ההוסטל כמצב זמני, אני די בטוחה שאם אני אמשיך לחיות לצד אנשים חולים בסוף אני לגמרי יאבד את זה והמחלה תפרוץ שוב. אני מפחדת בבקשה שמישהו יעזור לי כי אין לי למי לפנות ואין מי שיקים אותי אם אני אפול לבד. אודה לכם אם תתנו לי עצה שעוד לא שמעתי כגון" את לא לבד" או את יכולה לבקש דיור מוגן" זה לא עוזר כי מי כמוני יודעת שדברים מהסוג הזה לוקחים חודשיפ ואף שנים עד שעינייני הבירוקרטיה של הוועדות מסתדרים ובינתיים אף אחד לא חושב שאני "מחוייבת לתהליך שיקום" תודה רבה מראש.
לי שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, הסיפור שאת מספרת אכן נשמע לא פשוט אבל נראה שבמשך השנים הצלחת וידעת להתמודד. המעבר לדיור מוגן אינו אמור לקחת כל כך הרבה זמן. אם את מרגישה שצוות ההוסטל לא עוזר לך להתקדם לכיוון הזה אולי כדאי לפנות ישירות לצוות במשרד הבריאות ולנסות לבקש את עזרתם. לעיתים כאשר נמצאים זמן רב במקום מסויים האנשים הסובבים לא מצליחים לחשוב בצורה יצירתית ואז האדם עצמו צריך להפעיל את היצירתיות שלו כדי להתקדם. מה שצריך כדי לעבור לדיור מוגן הוא אישור של משרד הבריאות (שלא צריך לעבור עבורו ועדה אלא רק לשלוח בקשה לשינוי החלטה) ואז לפנות לחברה שמפעילה דיור מוגן. זה לוקח זמן אבל לא זמן כל כך ארוך. אולי תצליחי לשכנע את הצוות הסובב אותך שאת "מחוייבת לתהליך השיקום" כדברייך. יכול להיות שאת צריכה להעלות מולם את השאלה ששאלת כאן בפורום. ייתכן שהעלאת השאלה תביא גם אותם לחשיבה מחודשת. את מבקשת עצה שעוד לא שמעת. אבל לפעמים צריך לנסות להעזר במה שהמערכת מאפשרת כדי להתקדם הלאה למקומות שבהם אפשר כבר לבד. אני מאחלת לך הרבה כוחות והצלחה. נשמח לענות על כל שאלה נוספת אם תהיה וכמובן לשוב ו"לפגוש" אותך כאן בפורום. ענת
חשבתי שכבר עברתי את הגרוע מכל, חשבתי שכשיגיע הקיץ ויהיה יותר אור בכלל אשכח ממנו, אך שוב הוא חוזר קשה מתמיד, הדיכאון... אני שבע קרבות, כבר מכיר את האויב יותר מדי טוב, כבר התמודדתי איתו פעם ועוד פעם ועוד פעם. ובכל זאת, על אף שחשבתי שאני מחוסן, הרי הוא שוב ניצב מולי תקיף מתמיד, הדיכאון. אצל הרופא סירבתי לקחת ליתיום, אבל נגד הדיכאון אני מוכן לקחת כל דבר, רק שיחלוף, רק שיעבור כבר, אז חזרתי לקחת ליתיום, יש לי כמה קופסאות שמורות במגירה שנשארו כשהפסקתי. אולי אני צריך גם תרופה נגד דיכאון, אבל איכשהוא תרופות כאלה בעבר תמיד גרמו לי לתופעות לוואי מעצבנות. חשבתי להתאשפז, אבל אין מה לעשות שם, ואיך בכלל אפשר לחשוב לחזור לשם, באותה מידה אני יכול להשאר בבית. קיבלתי את התוצאות של ועדת הביטוח לאומי. המכתב של הפסיכיאטר שלי היה יותר מדי אפקטיבי וקיבלתי 100% אי תפקוד לצמיתות. ועכשיו אני באמת מרגיש 100% אי תפקוד, אבל אני יודע שזה יחלוף. יודע. אבל זה לא עוזר. סיגריה ועוד סיגריה ועוד סיגריה. שיטוטים חסרי מטרה, הכל מסביב תפל וחדגוני ואין שום מוצא. הכלא הוא אני, הכלא הוא הדירה שלי, הכלא הוא הפארק, הכלא הוא הכל ואי אפשר להיחלץ. וחוץ מזה, אני צריך גם להשתקם, למצוא עבודה, לעשות משהו. ויש לי חברים, ומשפחה והכל נשאר אותו דבר כמקודם. לא איבדתי כלום. ובכל זאת, הדיכאון ימח שמו. חבר אמר לי אתמול שאני לא חולה נפש ושאני אפסיק להציג את עצמי ככזה, והוא דווקא חושב שאני אחד האנשים היותר מאוזנים שהוא מכיר. אני יודע את זה, לכולם יש בעיות, אבל זה לא מבטל את הבעיות שלי. צריך למצוא עבודה... לתפקד... לקום בבוקר ב-6:00 ולנסות איכשהוא לחזור לישון וכמובן לא להצליח. לקום לכלום. אוי, הדיכאון, כמה אני מכיר אותך, כמה פעמים כבר באת והלכת, ובכל זאת אתה מצליח להביס אותי שוב, למחוק אותי, לקחת אותי אליך בלי לתת לי שום אפשרות לצאת, לתוך האי נחת הלא נגמרת, המעגלית, שאי אפשר להיחלץ ממנה.
כ"כ מבינה את הואקום הזה את הקיום נטול הזמן. אבל משהו בהסחת הדעת הזו של החיים החיצוניים החומריים יכול לעזור אם לא לרפא לגמרי. מקווה בשבילך לטוב- כן גם אני בתוך סוג של גיהינום.
אני פועל עכשיו להשיג עבודה למרות שמצבי לא כל-כך מזהיר מהבחינה הזו, אבל יש לי הרגשה שמסגרת כזו יכולה לחלץ אותי, רק למצוא משהו זה לא הכי פשוט...
בוקר טוב, זה ממש לא מתאים לתוכן הודעתך אבל בכל זאת אני שמחה "לפגוש" אותך שוב. כמובן שהייתי שמחה יותר לו זה היה בנסיבות יותר נעימות. וגם הייתי שמחה יותר לו היתה לי איזו שהיא אמירה חכמה או מעודדת. נראה שאתה מכיר היטב ויודע גם את המצב וגם את כל הדרכים להתמודד כך שזה לא משאיר לי אמירות חכמות ... כל שאני יכולה לומר הוא שקראתי את הודעתך, אני משתתפת במלחמתך להביס את הדיכאון כמיטב יכולה של המדיה הוירטואלית הזאת. בתקווה לשמוע ממך בשורות טובות יותר בקרוב מאוד, הכי בקרוב שאפשר ענת
לא יודע כמה בקרוב זה יהיה אפשר, מקווה להיחלץ מזה במהרה. אני ממש עשיתי טעות שהזנחתי את השיקום שלי והייתי ממש שאנן. שכחתי לאן אני יכול להגיע...
לפחות אנחנו "בעלי המחלה" לא עיוורים... כולם חיים חיים חסרי כל מטרה הם פשוט לא רואים את זה. הם קמים בבוקר שותים קפה הולכים לעבודה חוזרים ועושים כביסה, אבל בתחל"ס מה הם עושים? הם מדוכאים בידיוק כמונו, תעשה לעצמך טובה, אם כבר קיבלת על עצמך את העול של קיצבת נכות וכן הלאה, לפחות אל תיפול ותיהיה צל. צא החוצה אל תישאר בבית ותחשוב על כמה מגעיל העולם הזה כי הוא באמת מגעיל. אישפוז לא יעזור, כדורים אני בספק שיעזרו, כל מה שנשאר לך ולי ולכל שאר האנשים על הכדור הזה הוא פשוט להעביר עוד יום ועוד יום ולהנות לפחות ממה שנשאר לנו להנות ממנו. לפחות אל תתן לאנשים לשכנע אותך ללכת להוסטל או למסגרות אטומות אחרות שלא שמות עליך זין. תשאיר לעצמך את מה שנשאר לך את החברים שלך את המשפחה ואם יש אז גם את האהבה, כי אותי המסגרות האלה פשוט שברו ואין לי כוח לקום כבר, לי כבר לא נשאר כלום.
למעשה בדיוק בגלל תפיסה דומה לשלך הפסקתי תרופות פעמיים. בפעם הראשונה זה החזיק מעמד חצי שנה, בפעם השנייה הגעתי לשנה וחצי. בשתי הפעמים זה הסתיים רע מאוד, בהתקף מאני/פסיכוטי קשה ביותר ואישפוז טראומטי. כאשר בכל פעם כזו לוקח לי הרבה מאוד זמן להתאושש ולחזור לחיים. לא הולכת להיות פעם שלישית. אני אקח תרופות כל החיים אם צריך... יש לי מזל, שלא הזדקקתי אף פעם להוסטל או דיור מוגן ואני מסתדר בכוחות עצמי במובנים האלה, אבל התפיסה שלך מוכרת לי מאוד, למעשה את צודקת- הלא מאובחנים יכולים להיות הרבה יותר גרועים מהמאובחנים במובנים רבים וחלק גדול מהם אכן חיים ללא מטרה ומצליחים להמשיך את החיים ולא ליפול כמונו רק בגלל הרבה מאוד הסחות דעת ובעצם עיוורון למצבם, אבל כל זה לא מבטל את הרגישות הגדולה שלנו ואת המצבים שאנחנו מגיעים אליהם. בכל זאת, יש אנשים שפשוט סובלים הרבה יותר מאחרים מהקיום. ככה זה... אילו היינו חיים בעולם טוב יותר, יכול להיות שהיו מוצאים לנו פתרונות יותר סבירים, אבל אנחנו חיים בעולם הזה על מגבלותיו הרבות ועל חוסר הרגישות שלו כלפי מי שלא מסוגל להרגיש כמו כולם ועובר תקופות קשות... אני מקווה שאני לא אזדקק לדיור מוגן, למרות שאינני פוסל את האפשרות הזו לחלוטין, בינתיים אני מצליח להסתדר גם בלי זה. אני מקווה בשבילך שתגשימי את שאיפותייך ותצליחי לצאת מההוסטל...
מיכאל, אתה לא חולה נפש אתה מתאר בצורה כל כך ברורה את הסבל [ואני כואב בכאבך] ומצד שני את הרצון להשתנות ולתפקד. אז יש תקווה! מהנסיון שלי.
מצטערת שכל כך קשה . מכירה את זה לצערי ומבינה . יודעת עד כמה הדכאון משתק ומצמית . מקווה ומאחלת שיעבור מהר .
שלום מי העמותות אשר דרכן ניתן לקבל החזר לשכר דירה בדיור המוגן? תודה
מטילד שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, המסגרות דרכן ניתן לקבל סיוע בשכר דירה אינן עמותות אלא חברות. החברות שעוסקות בעניין הן עמידר, מתן-חן ומ.ג.ע.ר. כדי לקבל את תעודת הזכאות צריך לפנות לסניף של אחת החברות באיזור מגורייך ולהביא תעודת זהות, חוזה שכירות ואישור של הביטוח הלאומי על גובה אחוזי הנכות. נשמח לענות על כל שאלה נוספת אם תהיה ולפגוש אותך שוב בפורום יום טוב ענת
לאחרונה אובחנתי ב"הפרעת אישיות קשה/חמורה מאוד" ולאחר אשפוז של חודש וחצי במח' פסיכיאטרית, המח' העבירה תביעת נכות נפשית לביטוח לאומי. שאלותיי הן: מהם אחוזי הנכות שמקבלים בשל הפרעה זו? וכן האם ניתן לקבל לצמיתות בוועדה ראשונה או כפי ששמעתי שמקבלים לפעמים לשנה אחת ואז ישנה עוד ועדה? לתשובתכם אודה
מירב שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אחוזי הנכות מתקבלים בדר"כ גם לפי ההפרעה המסויימת וגם לפי התיפקוד. כך שאינני יכולה לענות על השאלה בצורה מדוייקת. בדר"כ הביטוח הלאומי מאשר את אחוזי הנכות ואחוזי אי הכושר באופן זמני לתקופה מסויימת ורק אחריה מאשר אותם לצמיתות. נשמח לענות על כל שאלה נוספת אם תהיה ולפגוש אותך שוב בפורום יום טוב ענת
שלום! שמי מיה ואני רכזת בחברת אשנב שעוסקת בהשמה בתעסוקה לאנשים עם מוגבלויות.. אשמח לפרסם באתר שלכם את המודעה הבאה עם קישור לטופס הרשמה: אשמח באם תעדכן אותי בנוגע לפרסום, תודה שלום לכולם, חברת אשנ"ב (איתור, שילוב ונגישות בעבודה - תעסוקה נתמכת והשכלה מקצועית) שמחה לבשר על פתיחת קורס חדש לאנשים עם מוגבלויות - קורס פקידות בסביבה מתוקשבת. הקורס יועבר ע"י חברת "מחשבה טובה" וימשך 5 חודשים שישלבו למידה עיונית ומעשית. במסגרת המסלול, יוכשרו הסטודנטים לעבודה פקידותית הכוללת ידע בשימושי מחשב כגון OFFICE, אינטרנט וoutlook, בניית אתרים, ניהול משרד, גביית כספים והקלדה עיוורת. כמו כן, יועברו תכנים של העצמת עובדים, פיתוח אישיות עובד, סדנאות למתן שירות ועוד. הקורס מעניק תעודת הסמכה מטעם מחשבה טובה ומיקרוסופט בסיום הקורס תבוצע השמה מקום עבודה ליווי של צוות אשנב תנאי קבלה: · סל שיקום או נכות המוכרת בביטוח לאומי. · ראיון קבלה ע"י צוות מקצועי · מבחן יישומי מחשב שכולל הבנת הוראות ויכולת כתיבה חופשית · נוכחות בכל המפגשים העיוניים וימי ההתלמדות הקורס יתקיים ברמת גן במתחם הבורסה - (5 דקות הליכה מרכבת מרכז) בנוסף, בקרוב יפתחו קורסי הכשרה נוספים במכונאות רכב, טבחות ופקידי מודיעין בטופס המצורף, ניתן להירשם כמועמד אפשרי לקורסים הנ"ל. מצורף טופס הרשמה. לפרטים נוספים ניתן לפנות בטלפון מיה 052-6115938 מור 052-4058883 הזדרזו להירשם המיונים מתחילים בקרוב
האם היית קודם רכזת בעמיתים? הקורס לא מתאים לכל אחד, גם אם חושבים שהוא מספיק חכם
שלום רב, היכן אני יכול לבדוק איזה לימודים ואיזה קורסים אני זכאי להם בתור נפגע נפש. אני מעוניין לעשות השבה מקצועית והיתי מעוניין לדעת כיצד אני מתחיל לבדוק זאת תודות
דני שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, בנושא לימודים יש כמה אפשרויות. אפשרות אחת היא לבחור לימודים כפי רצונך ולנסות לקבל עליהם מימון מהביטוח הלאומי. אם אלה לימודים אקדמיים אז בחלק מהאוניברסיטאות (חיפה, ירושלים, ב"ש, תל-אביב) יש גם מסגרת של סל שיקום שנקראת השכלה אקדמית נתמכת. זאת אפשרות לקבל תמיכה עפ"י הצורך במהלך הלימודים באוניברסיטה. אפשרות נוספת היא לפנות לרכזת השכלה נתמכת של סל שיקום במחוז אליו אתה שייך ולברר איזה קורסים יש דרך סל שיקום. אני מצרפת קישור לרשימת המחוזות של סל שיקום ומספרי הטלפון שלהם. http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=29&pageid=144 (אתה צריך להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת). נשמח לענות על כל שאלה נוספת ולהמשיך ו"לפגוש" אותך בפורום ערב טוב ענת
ברצוני לברר היכן ניתן ללמוד להיות מוסמך כמדריכי שיקום בכל סוגי המסגרות או מסגרות של שיקום בקיהילה לנפגעי נפש או נוער, או משהו בסגנון. האם אלו לימודי אוניברסיטה או לימודי תעודה? אשמח לכל המידע שתוכלו להעניק לי בנושא. וכיצד משתלבים בזה בעבודה. תודות וסוף שבוע נעים שני
שני שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, כאשר בית הספר לשיקום היה קיים ניתן היה ללמוד בו קורס מדריכי שיקום. נכון להיום, בית הספר לשיקום אינו פועל ולמיטב ידיעתי לא קיים מקום אחר ללמוד קורס כזה. לגבי השתלבות בעבודה - באתר "שתיל" יש הרבה מודעות דרושים בהם מציעים עבודה כמדריך/ה במסגרות שיקום ו/או במסגרות לנוער. אני אצרף קישור לאתר http://www.shatil.org.il/modaot/joboffer_lastweek (צריך להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת) נשמח לשוב ולפגוש אותך בפורום ענת
קיבלתי את תשובתך ועל כך תודה. האם העבודות באתר הן עבודות בשכר? האם לא צריך שלמדריכים יהיו תעודות של מדריך? תודה שוב
שני שוב שלום, העבודות המפורסמות באתר "שתיל" הן ברובן עבודות בשכר אלא אם כן מצויין שזו התנדבות. נכון להיום, מדריכים מועסקים כמדריכים גם אם אין להם תעודה. יום טוב ענת
מה אגיד לכם ומה אומר? האם שמעתם חוויות חוץ ממה שאתם יודעים שהערבים האלו קיימים? אני מתכוונת להיכרויות
בכל מקרה אשמח להכיר אותך, נראה לי שאנחנו באותו ראש [email protected]
האם היית בקבוצת הכנה לדיור בחברת קידום שלא מקדמת?
הדיור המוגן של חברת ק.ט.ב. מודיע בזאת על פתיחת פרויקט שיקום מיוחד! במסגרת הדיור המוגן של חברת ק.ט.ב. חיפה והקריות נבנית בימים אלו תוכנית שיקומית ייחודית המותאמת למועמדים שבעיותיהם העיקריות הם בתחומים של: יחסים בין אישיים, ויסות רגשי (כגון שליטה בכעסים), אימפולסיביות וחוסר יציבות בתחומי החיים השונים (מקום עבודה, לימודים, מגורים וכו'). זאת בשונה ממתמודדים הצריכים עזרה בתפקודי ADL, כגון: בישול, ניקיון, ליווי לקניות וכדומה. מטרת התוכנית היא לאפשר למתמודדים הסובלים מבעיות אלה תהליך שיקומי אמיתי המותאם לצרכיהם. בבסיס התוכנית מצויה ההבנה כי מתמודדים אלו מתקשים להשתקם במסגרות הקיימות היום, וקיים צורך ממשי להתאים את תהליך השיקום למתמודדים ובעיותיהם (להתאים את המסגרת לדייר ולא את הדייר למסגרת). המשתקמים יתגוררו בדירות יחיד (דיור מוגן לבודדים) וילוו על ידי צוות מקצועי שעבר הכשרה ספציפית בתחום מיומנויות תקשורת וויסות רגשי. הפרויקט מיועד למועמדים זכאי סל שיקום. לפרטים: הדס צור מנהלת דיור מוגן ק.ט.ב. חיפה וקריות 052-4267332.
מטופלת מהרהרת על מטפלת. היא זקוקה לע?רו?י של אהבה. אין לנו מ?ז?ה. יש לנו חיבה כ??תח?ליף זמני טוב, באמת רק תמיכה של המערכת מפני קריסה עד שיבוא מילוי-הצורך האמיתי. הבעיה היא שהיא צורכת את החיבה המוצעת וכעבור זמן מה ממשיכה הלאה משום שהחיבה המקומית מאבדת את השפעתה והיאוש הפנימי מבצבץ מחדש. היא משכנעת את עצמה שאול?י תמצא את האהבה במקום חדש, אבל גם ש??ם... אולי הבעיה היא בה, אולי יש אצלה נו?גד?נים, א?ילו? מ?קרו?פ?אג?ים שזוללים ומנ?ט?ר?לים את הרגשות הניתנים לה - אבל זוהי רק השערה - אנחנו באמת קצת מיואשים, אין לנו אבחנה. כפי שיבחינו הקוראים הרגישים, השיר משחק עם מושגים רפואיים, גם בגלל התוכן וגם כדי לתת לו אופי מעניין. הוא עצוב, אבל בסוף יש הערות הומוריסטיות שאני מקווה שלא נעלמו מעינם של הקוראים המבחינים. ודאי שמתם לב שהמטופלת בעצם משליכה מצרכיה הנפשיים שלה על המטפלת. אבל אפשר לקבל את השיר גם כתאור מציאותי: הלא גם למטפלים יש צרכים רגשיים, וגם הם לא תמיד מאושרים... הכרתי מטפלת אחת באמנות שהיתה אשה רגישה ושברירית. היא השקיעה באנשים מסוימים, אך שעות הציור איתה היו בדרך כלל "רגילות", ללא ערך מוסף פסיכולוגי. היא כנראה לא היתה מקצועית במידה הראויה. היא פשוט היתה אשה נחמדה וזהו. היו לה ולבני זוגה (אמריקאים) קשיי התאקלמות בארץ, ולבסוף עם חזרו לארצם... כך נוצר השיר הזה. בכלל עליי לומר לפסיכולוגים: הרבה מאד טיפולים מסתיימים בלא כלום כמעט. במקצוע שלכם צריך להיות מאד מנוסה, לדעתי. כפי שברפואה הנסיון הוא מכריע, כך בפסיכולוגיה צבירת ידע מן החיים עושה את ההבדל בין המטפל היעיל לזה שאינו יודע ממש מה לפניו, ובעיקר - לא יודע להביא לפתרונות של הבעיות. לדעתי יש יותר מדי טירונים ובכלל לא טובים במקצוע הזה. המקצוע כנראה מושך מאד, ורבים שאינם מתאימים נוהרים אליו כנראה. אנשים סובלים משקיעים מכספם (הרבה) ומרגשותיהם, ולבסוף יוצאים בלא כלום, או לא הרבה. אגב, גם קבוצות-התראפיה הן בעיתיות במקרים רבים. פגועי הנפש המשתתפים חושבים בדרך כלל בעיקר על עצמם, ואינם ממש מושיטים עזרה לאחרים בקבוצה. בכלל, שעה אחת כל פעם אינה מתאימה לדיון אמיתי בבעיות נפשיות, מה גם שבמקרי הקבוצות התרפויטיות היא מתחלקת על אנשים רבים. ברור לי היום שהמטופל(ת) צריכ(ה) להבין, נגד נטיית(ו)(ה)הראשונית, שהמטפל(ת) אינו תחליף לידיד, אינו ידיד אמיתי. אין פה שום סימטריה, כמובן. הוא-היא איש מקצוע, שבאים אליו לדון בבעיות חיים, ונתינת אמפתיה מצדו היא בערבון מוגבל. אין היא דומה לאמפתיה של ידיד אמיתי, מן החיים. רצוי להשתדל מאד להתמודד עם הבעיות גם בעצמך, עם עצמך, ולא לרוץ למטפל(ת) מיד עם כל דבר. וחשוב מאד להיות רציני(ת): השיחות אינן מפגש ידידותי בו "מאווררים" בעיות וגם מפטפטים על כל מיני דברים אחרים. דרישות התשלום הגבוהות כבר יעמידו אותך על כך... דליה אפרת
אפרת שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, תודה על השיר. הוא מעלה מחשבות רבות על תפקידם ותיפקודם של מטפלים ושל מנחי קבוצות וגם על רגשותיהם ורגישותם של מטופלים. על המקום שהם תופסים בחייהם אלה של אלה ... יום טוב ענת
הייתי רוצה להעלות לכם קובץ שקבלתי על מרכז שיקום, איך אפשר להעלות מסמך כזה?
לאחת שאכפת לה בוקר טוב, לצערינו אין אפשרות בפורום שלנו לצרף קבצים. האם יש אפשרות לצרף קישור לקובץ שקיבלת ? יום טוב ענת
את יכולה לעשות "העתק" לתוכן של המסמך, ו"הדבק" בגוף ההודעה שאת מעלה פה בפורום. נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני
http://www.makshivim.com/Docs/Mercaz_kivun.pdf אתה בני בטח כבר מכיר, קיבלתי את זה ממקשיבים.
שלום, בהכשרה המעשית שלי בלימודי העו"ס אני מנחה קבוצת אמהות שלצד גידול הילדים סובלות ממחלה נפשית כלשהי (בעיקר סכיזופרניה והן במקרה כולן חד הוריות). אני מעוניינת לצפות איתן בסרט שמדבר על הנושא..הייתי שמחה אם תוכלו להציע לי רעיונות. לאו דווקא סרט הוליוודי, כל דבר שיעלה לכם בראש..אני די נואשת מחיפושים :) תודה.
שלום לסטודנטית. אשמח אם תוכלי למקד יותר, איזה נושא את מחפשת: סרט על הורים בעלי מחלה נפשית וילדיהם? סרט על סכיזופרניה באופן כללי? סרט על הצלחות של אנשים הסובלים ממגבלה פסיכיאטרית? או נושא אחר? אינני מכירה סרט על הורים בעלי מגבלה פסיכיאטרית, אך מכירה סרטים רבים הקשורים במחלות פסיכיאטריות ובאנשים המתמודדים עמן. מקדי אותנו, ואשמח להציע רעיונות. גלית.
למעשה כל מה שהצעת יכול להועיל לי. אבל חשוב לי יותר ההתמקדות של הורות עם המחלה, אז סרט על הורים בעלי מחלה נפשית וילדיהם יכול להיות מצוין. כמו שאמרתי,אני לא מוצאת כלום..ולכן כל דבר יכול להתקבל בברכה כרגע. תודה רבה :)
לדעתי ישנה בעיה טכנית באתר מקשיבים , הוא לא מסכים שאני אהיה חברה שלו
איה שלום וברוכה הבאה לפורום, לצערי לא כל כך הצלחתי להבין את אופי הבעיה (טכנית באתר או בעלת אופי אחר), ולכן קשה גם להתייחס ולהגיב. אם זה יכול לעזור, את יכולה לפנות לאיתן,מנהל אתר מקשיבים, למייל : [email protected] בהצלחה, נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני
אתר מקשיבים פתוח רק לבעלי אישור סל שיקום נא להצטייד באישור ולשלוח לאיתן בן קלוטוש
יש לי סל שיקום, אך לא הבנתי איזה אישור נדרש. תודה.
אחי בן 36, מתוק עם סכיזופרניה, כרגע באשפוז, טופל עד עכשיו ע''י אבי שכעת בריאותו רופפת. אחי מתקשר מילולית ברמה בסיסית ( משתנה מתקופה לתקופה בין שתיקות של ימים ומלמול לעצמו לבין יכולת לנהל שיחה רצופה של מספר דקות ויכולת לשמור על ריכוז) יש לו קושי במילוי מטלות לכן אני מניח שהוסטל כוללני יתאים לו יותר. אני מעדיף הוסטל עם מעט אנשים (עד 8) עם אנשים צעירים בני גילו פחות או יותר. עם צוות צעיר דינמי ואכפתי. בקיצור הוסטל ברמה גבוהה!!! אני מודה מראש על ההמלצות ועל ההתייחסות אח אוהב
רונן שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אני מצרפת עבורך קישור לאתר של משרד הבריאות שם תוכל למצוא רשימת שרותי שיקום. הרשימה מחולקת עפ"י אזורים. אזור השרון שייך למחוז מרכז. הרשימה לא הכי מעודכנת אבל זה מה שיש. http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=204&pageid=1662 (אתה צריך להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת) אני מאחלת הצלחה לך ולאחיך ענת
שלום רב, אחי סוף סוף הודה שהוא מזריק. הוא לא הודה שהוא אלכוהוליסט אבל הוא גם זה. חוץ מזה הוא סובל מדיכאון, אבל ברור לי שהוא סובל מעוד מחלה נפשית וטרם אובחן. איך אפשר להביא אותו לידי אבחון? האם במרכזים לתחלואה כפולה מבצעים גם אבחונים נפשיים וטיפולים נפשיים במקביל לגמילה? כי גמילה בלבד לא תעזור לו. ניסיתי לקחת אותו לקופת חולים אבל כששם שומעים שהוא משתמש בסמים לא רוצים אפילו לקבוע לו תור. היכן יש מרכזים פרטיים לתחלואה כפולה באיזור הצפון, מה אורך הטיפול ומה עלותו? בתודה
ל-HBOG שלום וברוך הבא לפורום, לאחרונה עלתה שאלה בהקשר זה בפורום , וגולשים נוספים גם שיתפו מהידע שלהם. אני פשוט ממליץ לך לקרוא את כל השרשור הזה שמתחיל בהודעה עם הכותרת : "תעזרו לי לעזור" שנכתבה ע"י אן בתאריך 26.3.10 . (פשוט תגלגל את הדף קצת למטה ותמצא את זה בקלות). מקווה שהאינפורמציה שרשומה שם תוכל לסייע לכם במצב. שבת שלום וסופ"ש נעים, בני
היי אני בת 42 מזה 15 שנה טיפול אמבוליטרי. כמו כן אין לימקצוע ואין לי בגרות.מגיל 17 השתמשתי בסמים נרקוטיים ואף אחד לא הרגיש בי לא בצבא וכמו כן שהגעתי למרכז האבוליטרי עזרו לי וכך עד היום אני מטופלת בכדורים. לפני כשנה ניכנסתי לדיכאון קשה וקיבלתי רסיטל וטריגיטול זה השפיע עליי לרעה והפסקתי עם התרופות. מה שאני היום מבקשת זב ללמוד מקצוע או קורס להכנס לאיזב מסלולל בחיים ואין לי אף אחד שיכול לעזור לי כל הרשויות חושסים שאני רוצה כסף ואני לא. אני מבקשת עזרה אני במצוקה נפשית קשה. אנא כוונו אותי. מיואשת מהחיים!!!!!!!!
גלית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, כשאת אומרת כל הרשויות - לאיזה רשויות את מתכוונת ? האם את מוכרת בביטוח הלאומי ? אם התשובה חיובית ויש לך מעל 20% נכות את יכולה לקבל הכשרה מקצועית דרכם. אם יש לך מעל 40% נכות על רקע של מגבלה פסיכיאטרית את יכולה בנוסף לפנות לקבלת הכרה בסל שיקום וגם דרכם ניתן לקבל הכשרה מקצועית. יכול להיות שתהיה בעיה לקבל הכרה בסל השיקום אם את עדיין משתמשת בסמים (שימוש בסמים הוא מניעה לקבלת סל שיקום). האם ניסית את אחת הדרכים האלה ונענית בשלילה ? אשמח אם תחזרי ותוסיפי את הפרטים החסרים כדי שאוכל להמשיך ולכוון אותך. בינתיים יום טוב ענת
00שלום רב אני בחור בן 27. הייתי שרוי בדיכאון רב ייאוש וחוסר מעש מלפני שנה. במהלך השנה נפגעתי בנפשי. הייתי נכה או כמעט נכה בזמן מסויים. ואז גם חליתי בנפשי. פסיכוזה. היום ברוך השם אני מרגיש יותר טוב. אין לי פסיכוזה ויש לי כח מסויים לעשות דברים. אני לא לוקח ולא לקחתי תרופות. שאלתי היא- איך ממשיכים הלאה אחרי דבר כזה. לצערי אין לי עזרה שיקומית כלשהי חוץ מטיפול בדיקור סיני. ואני מוכרח לעזור לעצמי וזה קשה כי הדברים מבולבלים. אני צריך להתייעץ עם מישהו. אשמח לתגובה תודה
לאדם שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אני שמחה לשמוע מדבריך שאתה לאחר המשבר ושאתה מרגיש טוב יותר. לא כתבת בשאלתך האם אתה מוכר ע"י הביטוח הלאומי וע"י סל השיקום. דרך המסגרות האלה ניתן לקבל עזרה שיקומית לפי צרכיך וכישוריך. מי שיכול/ה לכוון אותך בדרכך הוא/היא מתאם/ת טיפול. האם אתה בקשר עם איזושהי מסגרת שדרכה יש לך קשר עם אדם כזה ? אשמח אם תחזור אלינו ותוסיף עוד פרטים כדי שאוכל לתת לך תשובה יותר מלאה. בינתיים יום טוב ענת
תודה רבה על תגובתך אני לא מוכר בביטוח לאומי ואין לי סל שיקום - עד עתה לא ממש הבנתי ויכולתי לשאת מה שקורה לי. אני לא מכיר את הלך הדברים. לא יודע בדיוק מה עליי לעשות. היכן אני יוצר קשר עם מתאם טיפול? ואיך אני זוכה להכרה על מה שעברתי או עובר. האם אני חייב לקחת תרופות בשביל זכאות לסל שיקום? האם לפנות לרופאת המשפחה? אשמח לתשובה תודה רבה
כבר יותר ממחצית חיי אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, הטיפול הפסיכולוגי שכל כך קיוויתי שיעזור להגיע להישגים פרקטיים גם מעבר להתחזקות נפשית לא הצליח עד כה להגיע לזה ואני בספק אם אי פעם זה יקרה,לא מאבדת תקווה אבל כבר לא מחכה שיעבור זמן וזה יעזור, הבעיה היא שהטיפול הזה הכרחי לעבור את הימים כמה שיותר אפשריים ועם הראש "מעל המים" כמה שניתן, הבעיה העיקרית היא מימון הטיפול הזה לאורך שנים, לא ניראה שאוכל ללא טיפול שכזה (וניסיתי בלי עד הנפילות הנוראיות הגיעו והחריפו) הטיפול הוא שני מפגשים שבועיים, דרך קופ"ח כך שזה לא עולה כמו פרטי אבל זה עדיין יקר, עם נסיעות לשם ועוד תרופות , הטיפול בסכנת הכחדה וזה שווה לזה שאני בסכנה כזו.... אני יודעת שאני "נופלת בין הכיסאות" כי אני לא מוגדרת כ"חולת נפש" אבל גם לא בריאה ולא מצליחה לתפקד ולהיות פרודוקטיבית גם לא כלכלית, מה עושים?????????????????
את מתארת מצב קשה אך לצערינו די שכיח. טיפול פסיכולוגי זה לא קל בכלל לרכות שלא תמיד רואים את התוצאות. מה שלי לא ברור, מדוע את 'טובעת' בלי הטיפול. והאם פיתחת תלות בזה? או במטפל? בכל אופן אם את מרגישה שהקשיים הרגשיים כה חזקים אז את צריכה יותר תמיכה מלבוא לשיחה עם פסיכולוג, ותצטרכי מערכת יותר תומכת. יש אפשרות ב'אשפוז יום' שיש שם מערך שלם רפואי ופסיכולוגי, והם יכוונו אותך. כמו כן חשוב לדעת מבחינת סל שיקום אם יש לך ואז תוכלו להעזר יותר.
אני לא פה ולא שם..... אני לא "חולה" ולא ממש בריאה, עד כמה שאני שונאת את ההגדרות האילו, אישפוז יום הינו מצב מסובך במקרה שלי, ובנוסף רוב הסיכויים שעצם השהות שלי בין אנשים במצב קשה ממני יביא לרגרסיה אצלי. בוודאי שפיתחתי תלות בטיפול, אני לא מכירה אדם שהחלקים הבריאים שלו לא מפתחים תלות מסויימת במטפל טוב,זה חלק מטיפול- היכולת להיות תלוי באחר והיכולת לאט לאט לצאת מהתלות הזו כמו תינוק שלומד ללכת בהתחלה עם ידיים ואח"כ לבד... רק שעד שהלבד הזה יגיע....הכסף אוזל ואוזל ואוזל, וגם השחיקה במצב הקיים לא פשוטה. אין לי מושג מה אחרים עושים, גם פה עניין סל שיקום הינו בעיה, כי נוצרה מחלה ש"התלבשה" על המצב הנפשי ובעתייה ישנה קיצבה מועטה, אך היכולות הקוגניטיביות לא נפגעו כמעט בגלל המצב הנפשי המתמשך ואת ביטוח לאומי זה ממש לא מעניין אם אני לא מצליחה לממש את היכולות שלי. ולהגיש עירעור זו סכנה גדולה מדי כי על הקיצבונת הזו אני חיה.....
לבן יעקב, תודה רבה על תרומתך לפורום. ערב טוב, בני
ויכול לספר על המקום מהחוויה האישית? עד כמה המקום הזה אכן עוזר? תודה וחג שמח
כן חברה סכיזופרנית שלי היתה שם לא אהבה את המסגרת ניסתה להתאבד לא הצליחה לא הזיז לאף אחד ועזבה את המקום
שלום, בני התחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, הוא אובחן כסכיזופרן לפני כשנתיים. יש לו כעת חשק ללימודים אבל מאחר והוא ליקויי למידה גם בילדותו קשה לו מאוד ללמוד ולהתרכז. אנו מממנים לו הלימודים, וגם שיעורים פרטיים. האם יש הקלות לסטודנטים במצבו? והיכן אפשר ללמוד לימודים גבוהים לבחורים עם בעיות נפשיות? תודה רבה מראש!
שלום וברוך/ה הבא/ה לפורום, לא ידוע לי על מקום מיוחד ללימודים גבוהים עבור אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות. בחלק מהאוניברסיטאות (ת"א, חיפה, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן-גוריון) יש אפשרות לקבל שירות שנקרא "השכלה אקדמית נתמכת". זהו שירות של סל שיקום שנותן לסטודנט חונכות אקדמית. כלומר, חונך (שגם הוא בד"כ סטודנט באוניברסיטה) שיכול לעזור לסטודנט שמתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית עם הלימודים עצמם, ברכישה/חיזוק של אסטרטגיות למידה , עזרה במישור החברתי ועזרה מול גורמים שונים באוניברסיטה במידת הצורך. בכל האוניברסיטאות (ללא קשר לשירות הנ"ל) ניתן בד"כ לקבל התאמות כמו למשל תוספת זמן בבחינות. אם נכון לעכשיו הלימודים קשים מדי עבורו, כדאי לבדוק את האופציה של מכינה מהסוג של אפיק או מעברים, שהם מכינות לקראת לימודים אקדמיים ו/או לימודי מקצוע שמיועדות לאנשים שמתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית. חג שמח!! נשמח להמשיך ו"להיפגש" בפורום, בני
אני עם 'תסמינים שליליים' לא נהנה כמעט מתפקוד, אפילו שיש לי הכשרונות יש לי רגש [אם זה לא נוגע לתפקוד ומאמץ] יש לי מודעות, אבל כאמור החלק החולה אצלי לא נהנה ואדיש מול החיים. שאלתי הם: מה יעזור לי להתמקד בכוחות הבריאים בזמן שהבסיס לחיים איננו. וגם שהתסמינים הללו הם 'פעילים' אני לא יכול להתעלם מהם. אני מאד מצפה לתשובתכם, ותמיד אתם עונים לענין ומחזקים.
בני חג שמח, ראשית תודה על הפירגון. חשוב לנו לשמוע שתשובותינו אכן מסייעות לגולשי הפורום. בגלל שהמפגש בפורום הוא וירטואלי אנחנו בדרך כלל לא יודעים מה קורה לאחר המפגש הזה. לגבי שאלתך - אני מאמינה שכאשר מצליחים למצוא משהו שחשוב ומעניין לאדם המסויים, למרות חוסר ההנאה והאדישות שאתה מתאר, מצליחים גם להתחבר לכוחות הבריאים. אני חושבת שכוחות כאלה קיימים בכל אחד גם אם כרגע הם חבויים עמוק בפנים. תהליך החיפוש של ה"משהו" הזה שתארתי קודם יכול להיות תהליך ארוך אך אם יש ליווי נכון וגם שמץ מוטיבציה ניתן להגיע למקום הזה. משאלתך ברור שהמוטיבציה הזאת אכן קיימת ולכן אני חושבת שבסופו של דבר תימצא הדרך. הכיוון הראשוני יכול להיות בכל תחום. בתחום התעסוקה, בתחום הפנאי, בתחום היחסים הבינאישיים וכו'. אני מקווה שתשובתי עזרה במשהו שיהיה המשך יום טוב ענת
תודה רבה על התשובות. אני רוצה לשאול: האם הגישה השיקומית לא רואה כדבר נכון את המושג 'תסמינים שליליים' כדבר שהנפש נחלתה ואין לה אותו? כך אני רואה בתשובותיך וזה אכן מאד מעודד, ורציתי לשמוע דעתך על זה.
איך עושים תעסוקה נתמכת למי שלא נמצא כרגע במסגרת שיקומית ויש לו כבר אישור ממשרד הבריאות ?
F חג שמח וברוך הבא לפורום שלנו, תעסוקה נתמכת היא מסגרת שבה רכז השמה עובד יחד עם האדם על מנת ללוות אותו במציאת מקום עבודה מתאים בשוק החופשי ובעזרה בהשתלבות בו. התהליך בדר"כ כולל פגישות עם רכז ההשמה, בניית תוכנית שיקום ועבודה משותפת בהתאם לתוכנית השיקום. כדי להשתלב במסגרת של תעסוקה נתמכת צריך לפנות לאחת החברות שנותנות את השרות הזה באיזור שלך. אני מקווה שהבנתי נכון את שאלתך וגם עניתי עליה המשך יום טוב ענת
חג שמח לכולם, הערב נשב רובנו לשולחן הסדר. אני יודע (גם מניסיוני האישי בעבר), שעבור חלק מכם ליל סדר , החג והמפגשים המשפחתיים זו לא חוויה פשוטה. כולי תקווה שתצליחו כולכם, מי יותר ומי פחות, בכל זאת להנות מאווירת החג. לכו עם מה שהלב שלכם אומר שנכון וטוב עבורכם לעשות בערב החג ובחג (אין צורך לנסות ולרצות את הסובבים אתכם). תחשבו חיובית, תשתדלו לעשות כמה שיותר מהדברים שעושים לכם, או עשו בעבר, נעים (אפילו דברים קטנים). אני יודע שזה קל מאד להגיד, ובמצבים מסוימים קשה מאד לעשות. האמת שאין שום "מרשם" שמתאים לכל אלה שקשה להם עם החג. חג פסח שמח וכשר (לאלה ששומרים) לכל גולשי הפורום!! שהאביב הזה יהיה האביב של השיקום של כל אחד ואחת מכם שנמצאים בתהליך השיקום, שבו תתחיל הפריחה האישית שלכם, שתכלול החלמה ושילוב מלא בקהילה. ולכל הגולשים והמשתתפים האחרים בפורום אני מאחל שהאביב הזה יביא עמו המון פריחה, התחדשות, צמיחה ושגשוג בכל תחומי החיים לכם ולכל בני ביתכם. להשתמע בפורום, בני
"אמן" על מה שכתבת
עוזר במימון של "כפר איזון"?
לילדה שלום וברוכה הבאה לפורום, יש אפשרות להגיע לכפר איזון במימון סל שיקום. פרטים מלאים בקשור : http://www.izun.org.il/about_village.htm חג שמח!! בני
אני באמת מקווה שזה אפשרי הם הסיכוי האחרון שלי... שיהיה חג חירות שמח... מי ייתן וכולנו נצא מהשעבוד המוחלט לחופשי...
שלום רב לפני שנה ושלושה חודשים נכנסתי למערכת יחסים זוגית עם בחור בן 25, מספר שבועות לאחר שהתחלנו לצאת הוא חשף בפני שהוא חווה מחשבות רדיפה וניסה להתאבד. אני , שהגעתי ממשפחה של פסיכולוגים ולומדת פסיכולוגיה בעצמי, לא נבהלתי והחלטתי ללוות אותו , יהיה מה שיהיה , וככה עברה עלינו חצי שנה שבמהלכה הוא הגיע לשלושה אישפוזים , ניסה להתאבד פעמיים, ואובחן כסכיזופרן , במהלך החצי שנה הזו הוא קיבל טיפול תרופתי אבל נשאר פסיכוטי. אחרי חצי שנה הוא החליט להתאשפז בכפר איזון, אני לא תמכתי בהחלטה ונראה לי שהוא קיבל אותה מתוך לחץ של ההורים וחוסר יכולתם להתמודד איתו. בשלושת החודשים הראשונים של האשפוז מצבו היה רע ביותר והוא נהג להשתכר כשהוא חזר הביתה עד מצב של עלפון, כמו כן הוא נמנע מלחזור אל בית הוריו והיה נשאר בדירה שלי. לאחר שלושה חודשים בכפר האיזון הוא פגש שם בחורה שהייתה גם היא מאושפזת. אני קלטתי שמשהו קורה וזה התפתח לריב, שלצערי גרם לו לנתק איתי את הקשר לכמה שבועות ולהתחיל לצאת עם הבחורה המאושפזת. אחרי כמה שבועות נוספים שבהם נאלצתי להתנצל אין ספור פעמים על המריבה ודברים קשים שנאמרו חזרנו להיות בקשר כידידים, היינו מתכתבים כול יום , והמשכנו להתכתב גם כאשר הוא יצא מכפר האיזון ונראה שמצבו השתפר, אך הוא נמנע מלהפגש איתי, פרט לפעמים אחדות שבהם היה כלול יום ההולדת שלו. נוצר מצב שבו כאשר אני ניסיתי לקבוע איתו להפגש הוא היה מבטל ברגע האחרון ולוחץ עלי לבוא להפגש איתו כאשר אותה בחורה שהוא פגש בכפר האיזון נוכחת. אני סרבתי לפגוש אותה, וכאשר נשברתי והסכמתי לבוא לפגוש אותה ,הגעתי למקום שבו קבענו להפגש הוא נתן לי נשיקה על הלחי ואז שניהם קמו והלכו. כשביקשתי הסבר לכך נתקלתי ברצף של תגובות לא הגיוניות בעליל מצדו (שהיו מוכרות לי מקודם ותמיד התייחסתי אליהן בסלחנות) אך הפעם לוו בצחוקה של הבחורה מהאשפוז, ולא יכולתי לעבור על כך בשתיקה- כך שבשנית התפתחה מריבה קשה בטלפון, והקשר נותק. אני מודעת לכך שכול הסיפור נשמע לא טוב מכול בחינה אפשרית, כול מכרי אומרים לי להתרחק מהסיפור, העניין הוא שאני אוהבת את הבחור מאוד ודואגת לו מאוד. אני יודעת שהרבה דברים שהוא אומר ועושה הם א רציונליים ואני לא יודעת מה מצבה של הבחורה ההיא אך היא נראתה לי מאוד לא ממוקדת , מסוממת מתרופות וחסרת בוחן מציאות. בהנחה שהם מאושרים ביחד, האם שני סכיזופרניים מסוגלים לנהל מערכת יחסים? האם הם מסוגלים לגור ביחד ולטפל זה בזו? כמו כן, האם עלי לקבל את המצב כפי שהוא מתוך הנחה שחברי לשעבר בחר בו ולהניח לו ? או האם עלי להשאר בסביבה למקרה שהוא יזדקק לי? חשוב לי לציין שבאחת מהמריבות הקודמות שלנו שבוע אחרי המריבה הוא ניסה להתאבד בבית של ההורים שלו ושלח לי הודעה עם הזמן והמקום ורק כאשר התייצבתי שם הוא היה מוכן לחזור לדבר איתי (ההורים שלו תפסו אותו לפני שהגעתי עם סכין). דבר נוסף, הבחור כרגע עובד בעבודה אשר כוללת הרבה שעות ולחץ נפשי והמשפחה שלו מאוד גאה בו שהוא עובד אך בפגישות האחרונות שלנו שמתי לב כי הוא מאוד מאוד השמין והפסיק להסתפר והוא נראה מאוד רע ומוזנח הערתי לו על זה בעדינות אך זה לא עזר ,אני יודעת שהוא לא יפנה מיוזמתו לעזרה , היות שגם כאשר אנחנו היינו בקשר מיני ובעקבות הטיפול התרופתי הוא חדל לתפקד מינית הוא לא הסכים לבקש שיחליפו לו את הטיפול ולדעתי הוא התבייש להודות שיש בעיה, אני חוששת שמצבו הפיזי והנפשי מתדרדר והמשפחה שלו בוחרת להתעלם מזה , ואני גם חוששת שהבחורה ההיא מהאשפוז שהוא יוצא איתה כבר חצי שנה גורמת לו להיות יותר עיוור למצבו. האם יש טעם להמשיך לנסות ולדבר איתו על הדברים הללו?
למודאגת שלום וברוכה הבאה לפורום, אני חייב להדגיש שאני לא מומחה ולא בעל הכשרה פורמאלית כל שהיא על מנת לתת לך ייעוץ מקצועי בכל מה שקשור לזוגיות, אבל בכל זאת אני ינסה לשתף אותך במה שחשבתי והרגשתי כאשר קראתי את הודעתך. קודם כל מאד יפה וראוי להערכה בעיני (בשל העובדה שזה לגמרי לא מובן מאליו) שהתחלת לצאת עם בחור שבתחילת הקשר חשף בפניך את העובדה שהוא מתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית ואת החלטת שאת מעוניינת להמשיך איתו בקשר זוגי. מצד שני, מקריאת הודעתך נוצר אצלי רושם (ותקני אותי אם אני טועה) שהקשר שלך איתו הוא לא ממש קשר זוגי (שאמור להיות קשר שוויוני) אלא מעין "קשר טיפולי". כבר כאשר הוא נחשף בפניך בתחילת הקשר ,את מספרת שכיוון שאת "לומדת פסיכולוגיה בעצמי, לא נבהלתי והחלטתי ללוות אותו...." (ללוות??....לא בטוח שאני מבין למה התכוונת, אבל זה לא בדיוק מושג שמתקשר בד"כ לזוגיות ואהבה זה יותר מושג שקשור, באסוציאציה שלי, לאיש שיקום שמלווה משתקם....). בהמשך, לטעמי , הדברים אפילו יותר בולטים. נראה שהוא בחר לעצמו (ולא משנה מאיזה סיבות) בת-זוג אחרת והם בקשר זוגי כבר כחצי שנה, ולא ברור באיזה "תפקיד" את נמצאת כרגע.......את מגדירה זאת כידידות (שיש בה המון אהבה ודאגה אמיתית אליו) וגם מביעה רצון לחזור להיות איתו בקשר זוגי (למרות שנראה שבשלב הזה הוא לא מעוניין בכך), ושואלת : "האם עלי להישאר בסביבה למקרה שהוא יזדקק לי?" מדובר על אדם בוגר שזכותו לקבל החלטות על חייו (גם אם הוא טועה). נראה שנכון לעכשיו הוא בחר לעצמו בת-זוג אחרת. אם את באמת מעוניינת בו כבת-זוג (ולא כ"מטפלת"!!), אז את באותו מצב כמו אם היית יוצאת אם כל בחור אחר והוא היה מחליט לבחור במשהי אחרת, ואמורה לנהוג באותה דרך שבה היית נוהגת במצב שכזה. שבוע טוב, וחג פסח שמח! בני
כתבתי ללוות כי זה מה שעשיתי בחצי שנה הראשונה שלנו, נסעתי לבקר אותו בבתי חולים, במוסדות פסיכיאטריים, הרגעתי אותו, עשיתי דיונים עם המשפחה והחברים על המצב שלו...כול מה שקשור לזוגיות, לצאת, להנות ביחד כול זה אף פעם לא היה בגדר מובן מאליו כי אף פעם לא ידעתי באיזה מצב אני אמצא אותו שאני מגיעה, אם הוא לא עונה כי הוא עסוק או כי הוא פגע בעצמו, ואם כשאני אגיע הוא יהיה זומבי או שנוכל לדבר , ברמה כזו שהייתי צריכה להיות מספיק רגישה לעלות על משפטים כמו "את תראי שהכול מצולם" "את לא איתם נכון? אני סמכתי עליך" ועוד כול התקפי רדיפה שהוא לא ממש טרח לחלוק כי הוא הבין שעדיף לו לא לדבר על דברים כאלה ובגלל שהוא תפס את המחשבות האלה כאמתיות ביותר ולדעת אם להרגיע אותו שלא רודפים אחריו ולעזור לו לחפש מצלמות או שעכשיו זה בסדר לחבק אותו ולנשק אותו וסתם לדבר- הגבול לא תמיד כול כך ברור. אז כן, רוב הזמן זה היה ללוות לא בגלל שרציתי להיות העובדת הסוציאלית שלו אלא בגלל שזה מה שהוא היה צריך. אני מבינה שזו לא מערכת יחסים אידיאלית ואולי זה מה שגרם לו להאמין שזה בסדר ונכון לחתוך כול חלק רומנטי ומיני במערכת יחסים שלנו כשהוא התאשפז בכפר איזון- אני לא יודעת מה קורה עם הבחורה ההיא כי הוא אסר עלי לדבר עליה עד לאותו רגע שבוא הוא החליט שאנחנו צריכות להפגש. אני יודעת שבכפר איזון היה אסור להם להפגש או בכלל לדבר והם רק שלחו אחד לשני הודעות - והוא השתחרר חודש וחצי לפניה ככה שתכלס זה ארבעה וחצי חודשים של הודעות וחודש וחצי של זוגיות, שרוב הזמן הזה פעם בשבועיים הם היו ישנים אחד אצל השני אצל ההורים כמובן. אני לא תוהה ביחס אם אני צריכה או יכולה להיות איתו בזוגיות, ברור לי שזה לא יקרה מבחירה שלו, אבל אני בפאניקה כי אני לא חושבת שהוא עבר תהליך, אני יודעת מה היה מצבו לפני האשפוז, פעם אחרונה שהוא ניסה להתאבד הייתה לפני שלושה חודשים והבחורה הזו מפחידה אותי. הוא מתנהג לא כמו עצמו , הוא נראה מוזנח... ואני מתוסכלת כי אני גם לא יודעת מה מקומי בעניין, אז בלי קשר לשאלה אם יש עתיד לקשר שלי איתו, אני יודעת שאין. אני שואלת האם בחורה סכיזופרנית יכולה לשמור עליו ולייצב אותו או שהיא תחמיר את מצבו? יש תקדימים לקשר זוגי שכזה שמצליח? כי אם אני יודעת שהיא מסוכנת לו, אני אנסה לפתור את המריבה הזאת כדי לשמור עליו למרות שאני מתוסכלת מכול המצב, אני יודעת שהוא אדם בוגר אבל הוא אדם בוגר שהיה מאושפז בשנה ושלושה חודשים האחרונים במשך כמעט שמונה חודשים במצטבר, זו השנה הראשונה שהוא מתמודד עם המחלה וכול פעם שקשה לו הוא מנסה להרוג את עצמו- שלוש פעמים השנה!!!אז אני מפחדת, וקשה לי להסתובב ולעזוב כמו שהייתי עושה עם כול בחור אחר באותו מצב
היי שמי בתיה בת 28 אני עברתי לא ממזמן מערכת יחסים עם סכיזופרן שכמעט גרם לי להתמוטטות בגלל כל מה שעברתי איתו למרות שבהשוואה אליך זה יחסית פחות חמור,אני חושבת שנוכל למצוא נקודות ההזדהות משותפות, אני מאוד ישמח אם נוכל לפתח את שיחתנו יותר לעומק,מקווה שתראי את ההודעה ותסכימי ליצור איתי קשר ל-0502412612
לעונים בפורום שלום- האמת שהגעתי לפורום תוך כדי בדיקה באינטרנט שאני עורכת על מנת לנסות (ולהצליח כמובן בסוף!) לעזור לחבר. בחור בן 30 שסובל מדיכאון. הוא היה מטופל במשך 3 שנים (טיפול משולב בתרופות) ולפני חודשיים בערך הוא הפסיק את הטיפול ביוזמתו. הוא חזר לגור בבית הוריו והפסיק לעבוד. הוא טוען שהטיפול התרופתי אינו עוזר לו והוא מעוניין ללכת לשיקום ממושך יותר בהוסטל או מרכז כזה או אחר. כמו כן הוא גם רוצה וזקוק לגמילה מסמים (קלים). לצערי אני לא מבינה כלום בנושא ורק מחפשת באינטרנט מידע.. בבקשה מכם- אם תוכלו לתת לי קצת מידע ו/או לקשר אותי לאתרים הרלוונטים לנושא. נ.ב הוא לא נפגע נפש עקב שירותו הצבאי. תודה. אן
ישנו מקום מצוין מלכישוע שמו והמכון מטפל גם בתכלואה כפולה שזה בעיות נפשיות ושימוש בסמים ....חפשי בגוגל אתר בשם מלכישוע....
לאן שלום וברוכה הבאה לפורום, אני מסיר בפניך את הכובע על מאמציך לעזור לחבר שכנראה נמצא במצוקה לא קטנה. העובדה שהוא רוצה ומעוניין בגמילה ובשיקום, בשילוב מערך תמיכה (כמו חברים שרוצים לעזור) נותנת הרבה מקום לתקווה ולאופטימיות. לצערנו הרב , נכון להיום, יש מעט מאד מענים ראויים לאנשים עם תחלואה כפולה (כפי ששמעון כתב, אנשים הסובלים מהפרעות פסיכיאטריות ומהתמכרות לסמים או אלכוהול). מערך השיקום של משרד הבריאות, שירותי סל שיקום, בד"כ לא מקבלים אנשים שמשתמשים בסמים ובאלכוהול. בשנים האחרונות , לצערנו הרב, אנו עדים לכך שהתופעה של תחלואה כפולה, הולכת ומתרחבת, ועקב כך יש ניסיונות לתת מענה לאוכלוסיה זו. למיטב ידיעתי, יש מעט מאד מקומות שמתמחים בנושא הזה של תחלואה כפולה. אני לא מאד בקיא ולא ממש מכיר את הנושא של תחלואה כפולה מקרוב, ולכן אני יכול לספר לך רק על 2 מסגרות (אחת שיצא לי לבקר בה, והשנייה ששמעתי עליה מאנשים שטופלו בה). באשדוד, יש את "מאור" שזה מרכז לתחלואה כפולה בקהילה (שמשלב יחידה מרפאתית שמתמחה בתחלואה כפולה עם "מועדון תעסוקתי" נחמד שנמצא בתוך מתנ"ס עירוני רגיל). אם אתם מהאזור, תנסי ליצור איתם קשר בטל. : 08-8562891 או במייל : [email protected] המקום השני הוא "כפר איזון" שתוכלי למצוא מידע לגביו בקשור הבא : http://www.izun.org.il/about_village.htm תודה רבה לשמעון, על התרומה מהידע שלו, ואני מזמין אנשים נוספים שיודעים על מקומות מתאימים לתחלואה כפולה לשתף את כולנו בידע ובמידע שיש להם בנושא הכאוב הזה. שבוע טוב, וחג פסח שמח! בני
שלום רב! בית חולים קרית שלמה הינו מסגרת מתרחבת בשנים האחרונות בתחום הטיפול במכורים לסמים ואלכוהול המתמחה בעזרה למכורים הסובלים מתחלואות כפולות שונות גופניות ונפשיות כולל גמילה מסמים ברשיון משרד הבריאות והרווחה.
יש בעוד 3 בתי חולים בארץ מחלקות של תחלואה כפולה המחלקה הפסיכאטרית באר שבע בי"ח פרדסיה (נתניה לב השרון) בי"ח אברבנל (בת ים)
פרסטי 0546134177
לשמעון, לאבי ולילדה, תודה על שנענתם לקריאה ועל ניסיונכם לעזור לאן, ועל המידע החשוב שהבאתם לכל גולשי הפורום. חג שמח!! בני
על העזרה והפרטים.. אולי אחזור לכאן בהמשך
אני קיבלתי דיור מוגן מתוגבר בדירה שלי ואני מתחילה ביום ראשון לעבוד עם רכזת שיקום ומדריכה. הבית שלי כרגע מלוכלך ואני מתלבטת אם בכל אופן קצת לנקות אותו או שלהשאיר אותו ככה ולהראות להן איפה אני צריכה עזרה. עדי
עדי שלום רב, אני חושבת שאם כרגע לא נוח לך שהבית לא נקי אין צורך להשאיר אותו במצב הזה כדי להראות לרכזת השיקום והמדריכה מהם המקומות בהם את צריכה עזרה. זה משהו שיכול להעשות גם באופן המילולי. בכל מקרה זה לא משהו שהן יעשו עבורך אלא ידריכו אותך כיצד לעשות זאת בעצמך. אני מקווה שתוכלי להפיק את המירב מהמפגש והעבודה המשותפת איתן ומאחלת לך שבת שלום. ענת
. דירה בת 4 חדרים מרוהטת מלא, שיכולה לקלוט 2 דיירות בגילאי 30-50 לאימון אינטנסיבי לתפקוד adl ותיאום טיפול . הדירה מתאימה לדיירות בעלות זכאות לדיור מוגן מתוגבר. היא קרובה לצירי תחבורה ראשיים ועולה 1400 ש"ח בחודש דמי שכירות לא כולל מיסים ניתן להפנות אלינו באמצעות טופס פנייה של העמותה ואישור זכאות לדיור מוגן מתוגבר מסל שיקום. הפקס שלנו הוא 02-6780376. טופס הפנייה ניתן לבקש בפקס. כמה כיוונים נוספים שיכולים לעניין אתכם : 1. אנו מרחיבים כרגע את השירות ומעוניינים לקלוט גם משתקמים חדשים הגרים כבר בדירות משלהם או המעונינים לחפש דירה ושותפים וזקוקים לעזרה בכך ובהמשך. 2. בשנה האחרונה התנסינו בליווי מאתגר של זוגות צעירים חולים שהחליטו להביא ילדים לעולם. התנסות זו וקשר טוב שנבנה עם מערכות הרווחה והבריאות בתחום, הוליד רצון לסייע לזוגות נוספים שהם הורים צעירים אשר שניהם קיבלו זכאות לדיור מוגן מתוגבר ומוכרים בלשכה . 3. בעקבות עבודה משותפת עם מסגרות אמבולטוריות סביב משתקמים שסובלים מ-ptsd ו מ-ptsd complex - עבודה מערכתית שהניבה תוצאות יפות, אנו מעוניינים לקלוט משתקמים נוספים הסובלים מ-ptsd ממושך ואשר זכאים לדיור מוגן . לאור זליגת תחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי למסגרות השיקום בהשפעת משרד הבריאות, אנו מעונינים לעשות עבודת שיקום סביב הטראומה בכלים הרחבים הקיימים היום לרשותנו. בדיור המוגן עובדים 2 מומחים לטיפול קוגניטיבי התנהגותי המעונינים לתרום למשתקמים בתחום זה. 4. הדיור המוגן , בשיתוף עם היחידה למאושפזות על רקע פגיעה מינית בבי"ח כפר שאול, ובגיבוי מרפאת תמר המטפלת בנשים הסובלות מכך, מעוניין לפתוח דירות ייחודיות לאוכלוסיית נשים זו ,הזכאיות לדיור מוגן מתוגבר מועדת סל שיקום. לנשים אלו, התאמנו עוסית שיקומית העוסקת גם בהדרכה על קרב מגע והגנה עצמית עבור נפגעות תקיפה מינית ומקיימת סדנא מתאימה לדיירות המעונינות להתחזק מנטאלית ולשמור על עצמן טוב יותר מפגיעות נוספות. כל זאת בנוסף לעבודה השיקומית הקלאסית המקובלת סביב תפקודי יום יום , ותיאום טיפול. נשמח לעמוד לרשותכם להתייעצות על כניסה לאחת או יותר מהתוכניות שלנו להתראות וחג שמח http://www.amutatreut.co.il/
שלום רב, אני עוזרת לידיד, עולה חדש, הסובל מתסמונת ביפולרית להשתלב בישראל. אין לו משפחה כאן, חברים מעטים וגם משפחתו בארץ המוצא אינה מסייעת. הוא משכיר כמה דירות אך לא מצליח להתמיד בעבודה ובקרוב ימצא עצמו ברחוב. הוא אינו מדבר עברית טובה, אך הוא לומד לאט לאט. האם ישנה מסגרת בה הוא יוכל להתגורר, שתעזור לו לעמוד על שתי רגליו? איני יודעת עוד למי לפנות. תודה על כל עזרה. עדי
היי תנסי דרך העובדת הסוציאלית במשרד הקליטה.בכל איזור בארץ יש עובדת סוציאלית מחוזית במשרד הקליטה. הן בד"כ עמוסות מאוד אך במקרים דחופים הן מתערבות. בברכה נטלי
עדי שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, מעורר הערכה לקרוא את דברייך ולשמוע על המחוייבות שאת מתארת לעזרה לידידך. מעבר למה שכתבה נטלי יש עוד כמה פרטים שעלי לשאול אותך כדי לכוון את המשך הדרך. האם ידידך מוכר בביטוח הלאומי ? האם קיבל אחוזי נכות על רקע התמודדותו עם התסמונת הביפולרית ? האם הוא מטופל במסגרת מרפאה כלשהי ? אני שואלת שאלות אלה משום שיש מסגרות דיור רבות לאנשים שמתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית אך הפניה למסגרות אלה דורשת הכרה של "סל שיקום". זהו סל שרותים שניתן לקבל דרכו שרותים רבים אם כי זה לא משהו מיידי. אשמח אם תחזרי ותעני על שאלות אלה כדי שאוכל להמשיך ולכוון אותך בינתיים שבת שלום ענת
תודה על התשובות המהירות. הוא כרגע בהליך להכרה בביטוח לאומי ומטופל במסגרת מרפאת בריאות הנפש בירושלים. הוא טרם קיבל זכאות מהביטוח הלאומי על אחוזי נכותו. אשמח לעזרה נוספת. תודה ושבת שלום!
אני בן 24 שאובחן מניל 15 כבורדרליין ומאז כבר 10 שנים ללא הצלחרה להתקדם הלאה המצב אף פעם לא ניהיה יותר טוב ניסיתי כבר כמעט הכל ואני כל כך עייף כרגע אני שוכר דירה לאחר שהות ביותר מידי מסגרות שיקום שלא הועילו האם יש סיכוי? אני ממש מיואש!!!!!!
למיואש שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, ממעט דבריך נראה שההתמודדות לא פשוטה לך ובכל זאת אתה מנסה שוב ושוב שזה כבר מעורר הערכה. לגבי שאלתך האם יש סיכוי - ובכן, כאשת שיקום התשובה שלי תהיה - תמיד !! בפרט שברור שאתה רוצה שיהיה שינוי שזה בעיני השלב הראשון והחשוב ליצירת השינוי הזה. מעבר לדבריך לגבי נושא הדיור לא ציינת עוד נושאים. גם לא כתבת מה היית רוצה לעשות. מה מטרותיך בנושא התעסוקה, הפנאי וכד'. אולי אם תסכים לפרט יותר אוכל לנסות לכוון למשהו שעשוי לעניין אותך. בינתיים שיהיה יום טוב ענת
קודם כל תודה על התגובה ולשאלתך כרגע אני לא עושה כלום אני כמעט חודש יושב בבבית אין לי כוח לעבודות בזויות ב5 ש"ח ולגבי טיפול אני כבר ממש לא מאמין יותר מידי ניסיונות שלא עוזרים לא נראה לי שיש משהו שלא ניסיתי נמאס לי לסבול אולי ידוע לך לך על משהו אחר שיכול לעזור "לבורדרליין"?
לאחר כשנה בה היא רושמת לי כדורים, ענתה לי הפסיכיאטרית: "אם אתה רוצה חוות דעת, תחזור לפסיכיאטר הקודם שלך" מה עושים במקרה כזה?
ארי דן בוקר טוב, האמת שאין לי ממש תשובה מושכלת לתת לך. אינני מבינה מדוע הפסיכיאטרית הנוכחית לא מסכימה לתת את חוות הדעת הזאת, אלא אם כן היא מרגישה שאינה מכירה אותך מספיק. זה באמת נשמע מכעיס. אבל אם חוות הדעת חשובה לך אולי באמת תפנה לפסיכיאטר הקודם שלך. שיהיה יום טוב בכל זאת ענת
האם מנהלת הדיור מוגן (אלונים) יכולה לזרוק אותי על דעת עצמה מהמסגרת, ואצל מי אני יכול לערער
לארי דן בוקר טוב וברוך הבא לפורום שלנו, מצער לשמוע את שאלתך ועוד יותר מצער לראות את הכותרת שנתת לה. מנהלת מסגרת של דיור מוגן אכן יכולה להחליט להוציא דייר מן המסגרת. היא צריכה לכך את אישור רכזת השיקום המחוזית. חשוב לציין שאם אתה נמצא במסגרת מעל שלושה חודשים מחובתה למצוא לך מסגרת חלופית. היות ולא ציינת את הסיבה שבגללה מנהלת הדיור המוגן מוציאה אותך מהמסגרת חשוב לומר שכאשר הדייר עובר באופן בוטה על חוקי המסגרת (מעשים כגון אלימות מילולית/פיזית, אלכוהול, סמים וכד' או אי שיתוף פעולה) ייתכן שרכזת השיקום תאשר להוציאו מן המסגרת לאלתר, במיוחד אם הדייר הוזהר מספר פעמים לפני שהוחלט על ההוצאה הזאת. רכזת השיקום היא גם הכתובת שלך לערעור על החלטה זו. אני מצרפת קישור למשרדי סל השיקום בכל האיזורים - תוכל למצוא שם את מספר הטלפון המתאים לאיזור שאליו אתה שייך. http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=29&pageid=144 (צריך להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת). אני מקווה שתשובתי עזרה להבהיר את העניין ומאחלת לך הצלחה בהמשך. נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ולענות על כל שאלה נוספת ענת
אז מקידום"אם אפשר משם להתקדם" הם עשו לעצמם עבודה קלה? פשוט להוציא אותי?
שלום לפני 8 חודשים אובחנתי כלוקה בפוסט טראומה על רקע של תקיפה מינית. מאוד קשה לי לשאול וכאן בפורום שאלות אישיות אבל כעיקרון התיפקוד הכללי שלי הדרדר ןמאוד. השאלה שעד עכשיו לא קיבלתי עליה תשובה האם אדם שעבר פגיעה שכמותה אני עברתי האט על פי ההגדרה הוא פגוע נפש? ובכלל מה ההגדרה והקריטריונים לפגוע נפש תודה
למוריה שלום וברוכה הבאה לפורום, "פגוע נפש" הוא מושג כללי שהחליף בשפה את מה שפעם היו קוראים "חולה נפש" והיום בהמשגה החדשה "אדם עם מוגבלות פסיכיאטרית". זו לא "מושג מדעי" או דבר דומה שיש עבורו קריטריונים. כשאת מדברת על הגדרה וקריטריונים , למה בדיוק את מתכוונת ולאיזו מטרה? אנשים שמתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית מגדירים את עצמם בצורות שונות. אם את מדברת על הגדרה או קריטריונים מבחינת הממסד על מנת לקבל למשל זכויות כאלו או אחרות, אז יש קריטריונים אבל הם לא קשורים ל"הגדרה של פגוע נפש". מקווה שהבהרתי קצת את הדברים, ולמרות שאני מבין את הקושי שלך לשאול שאלות אישיות, את יכולה לנסות לנסח אותם בקווים כלליים ו/או להשתמש בשם בדוי על מנת לקבל תשובות לשאלותיך. נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני
בני אשאל אחרת אדם הלוקה בפוסט טראומה הוא עם מוגבלות פסיכיאטרית? איך ומי קובע את אותה רמת המוגבלות הפסיכיאטרית שעבורה הוא זכאי כפרט להתייחסות ארחרת מהממסד? אינני יודעת רע לי מאוד בתקופה האחרונה ותפקודי הכללי יורד,בכל תחומי החיים .להרגשתי אינני מתפקדת ברמת ה - 10% שהייתי מתפקדת בה עד לפרוץ הפלאשים האיומים האלה לצערי מדובר בתקיפה מינית חמורה אותה חוויתי במשך זמן רב בילדותי ושהדחקתי עד לפני כ - 9 חודשים. אני נמצאת בטיפול הן פסיכולוגי והן פסיכיאטרי-תרופתי ללא הטבה אולם להרגשתי הן שיפור. אני זקוקה לסיוע תודה
שלום רב, אני בחורה בת 23 שנמצאת מזה 4 חודשים בזוגיות עם חולה סכיזופרניה בן 25, אשר המחלה התפרצה אצלו בערך לפני כשנה וחצי ובעקבות ההתפרצות הוא אושפז בכפייה למשך חודש ומאז הוא נוטל ריספרדל קונסטה בהזרקה פעם בשבועיים וחי חיים נורמליים לחלוטין, עוד לפני שהתחלנו לצאת הוא סיפר לי על המחלה, כמו רוב האוכלוסיה לא ממש הבנתי או הכרתי את המחלה קודם לכן, קראתי עליה קצת והחלטתי שמכיוון והבן אדם "נראה" ו"מתנהג" נורמלי לחלוטין ומנהל אורח חיים נורמלי, אין שום סיבה להמנע מקשר זוגי איתו, כמו כן אני לא מאמינה בסטיגמות של מחלות נפש. אולי מכיוון שלא באמת חוויתי התקף סכיזופרני של מישהו קרוב אליי ולא ידעתי במה הדברים אמורים. כל תקופת הזוגיות שלנו הוא מספר לי מידי פעם על מחשבות שרצות לו בראש, אך בידיעה מלאה שמדובר במחשבות והוא שולט עליהן (המחלה מתבטאת אצלו בתסמינים החיוביים ולא השליליים, של הזיות ושמיעת קולות ומחשבות שווא), אך בשבועיים האחרונים מצבו הדרדר ללא סיבה נראית לעין והוא התחיל לדבר המון על גאולת עם ישראל, טוען שהוא המשיח (וכועס כשהוא מבין, למרות שאני לא אומרת את זה ישירות, אבל מדובר בבחור אינטיליגנט למדי - והוא מבין, שאני לא מאמינה לו) ומדבר על תחיית המתים (משהו שלדבריו יהיה אפשרי בעוד מספר שנים והוא יהיה אחראי לזה), כמו כן לפני כמה ימים הוא שלח לי הודעה שהוא נמצא בבית החולים לחולי נפש בו היה מאושפז והגיע לשם על מנת להציל את כל החולים הכרוניים שמאושפזים שם. אם עד אותו רגע חשבתי שלהקשיב לו ולהיות שם בשבילו זה מספיק - באותו רגע הבנתי שהבחור במצוקה ושאני כבר לא הכתובת ואיני יכולה לעזור לו יותר, שוחחתי עם אביו וסיפרתי לו על המצב ועל השיחות שלנו (הוא מספר לי דברים שאף אחד אינו יודע, למרות שהוא גם די קרוב לאביו, והיה לי חשוב שאביו יידע את הדברים ויבין שכנראה המחלה חוזרת אצלו), הוא נלקח לפסיכיאטר ונשלח לבצע בדיקות שלא ידוע לי מהן (החלטתי בימים הקרובים לתפוס מרחק, על מנת לתת לו את ה"ספייס" שהוא צריך להתרכז בריפוי המחלה והשבת-עצמו במקום בתיקון הקשר שלנו). כמו כן מספר ימים קודם לכן אמרתי לו שאני צריכה כמה ימים לעצמי, ביקשתי שיתאפס על עצמו (זה היה כשעדיין הייתי סבורה שהוא יודע שהוא מדבר שטויות ועושה זאת במודעות מלאה, כשטרם הבנתי שהמחלה התפרצה בו שוב וזה כבר לא הוא שמדבר, ושהוא הוזה) ויומיים לאחר מכן אחרי מספר שיחות טלפון מצידו שלא נענו הוא הגיע מתחת לבית שלי (יש לציין שאני עדיין גרה עם ההורים) ופשוט חיכה לי כל הלילה על מנת שאני ארד ואשוחח איתו, והודיע לי שהוא יחכה עד שאני אצא ואומר לו שאני אוהב אותו לנצח. אני לא בדיוק יודעת אם אני מחפשת לפרוק את שעל ליבי בפני אנשי מקצוע ולא רק בפני חברות שאין להן את התשובות על מנת לעודד אותי, או שאני מחפשת יותר מזה, השאלה היא - האם יש טעם להמשך הקשר? כרגע אני ממתינה מספר ימים לבדוק האם הוא חוזר לעצמו, ובמידה והוא יחזור לעצמו (ואני מאמינה שזה יקרה), האם אני באמת צריכה לנהוג באצילות ולומר 'אני אוהבת אותו ואהיה איתו לא משנה מה' או פשוט לקום ולעזוב כי באמת אי אפשר לדעת מתי זה יקרה בפעם הבאה, ואיך זה יתפתח הפעם, והאם בעצם אפשר "לבנות" על עתיד עם בן אדם כזה - להקים איתו משפחה וכדומה? מה גם שכרגע הוא עובד בעבודות מזדמנות בלי תכנונים להתחיל ללמוד בזמן הקרוב, איזה ביטחון כלכלי יכול להיות לי עם בן אדם כזה? (כמובן שזה לא הנושא העיקרי אבל זו גם שאלה שעולה ומטרידה אותי מאוד) אשמח אם תענו לי בהקדם, אני ממש מבולבלת. תודה רבה.
למתלבטת שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, מאוד מרגש לקרוא את הודעתך ולחוש את האכפתיות שלך כלפי בן זוגך. אני חושבת שעד כה פעלת ממש נכון. גם התמיכה שסיפקת לו בשיחותיכם (שבעקבותיה הוא הרגיש נוח לספר לך על מחשבותיו), גם הרגישות לתכנים שהוא העלה באוזנייך, גם המרווח שניסית לתת לו וגם הפניה שלך לאביו. לפי תיאורך יכול להיות שהוא אכן מרגיש פחות טוב מבדר"כ בימים אלה אבל היות והעברת את המידע צריך לקוות שזה יטופל והוא ירגיש טוב יותר בקרוב. לגבי המשך הקשר אני לא ממש יכולה לתת תשובות מוחלטות. אני יכולה לומר לך לגבי שאלותייך על לימודים ועתיד כלכלי שיש אנשים רבים שמתמודדים עם סכיזופרניה ומקיימים חיים מלאים בכל מובן: גם במובן של השכלה גם במובן של עבודה וגם במובן של הקמת משפחה. יחד עם זאת, כאשר מישהו שיקר לנו מרגיש פחות טוב (ולעניין זה לא משנה אם זה התקף פסיכוטי או כאב גרון) היות ואנחנו לצידו אנחנו שותפים להתמודדות. אני מקווה שעזרתי מעט להפיג את הבלבול. בכל מקרה נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ולענות על כל שאלה. יום טוב ענת
ענת שלום רב, קודם כל תודה רבה לך על התגובה המהירה. שנת כל, אני רוצה להודות לך שעזרת - כמו שאמרת - ולו במעט, להפיג את הבלבול ואת המצוקה שחשתי בכל הנוגע לצעדים שנקטתי ולמעשיי או החלטותיי בעתיד לגבי הזוגיות שלנו. לקח לי הרבה זמן לאזור אומץ וללקט את כל המחשבות שלי להודעה מסודרת בפורום שלכם, ובזמן הזה שוטטתי רבות באתרים שונים וקראתי בפורומים רבים על סכיזופרניה, ברובם תגובות של אנשים שחיו או חיים כיום עם חולים, קראתי הסתייגויות רבות בנוגע לעתיד עם בן אדם החולה במחלה, דברים בסגנון 'לא להכניס ראש בריא למיטה חולה'וכדומה. כמובן שבתור בן אדם רציונלי גם המחשבה הזו הייתה אחת מיני הרבות שעברה בראשי, אבל אני, אולי בגלל איך שחונכתי ואולי בגלל (או בזכות?) השקפת העולם הקצת-רומנטית שלי, לא רואה סיבה לעזוב בן אדם רק בגלל מחלה שהוא לא החליט עליה או ביקש אותה, ושסך הכל הוא חי איתה חיים נורמליים ותקינים. כמובן שישנה ההתלבטות של - מה יקרה בפעם הבאה, מתי זה יקרה, ובאילו עוצמות זה יקרה, והאם אני באמת אוכל לעשות משהו, או שאולי כדאי לעזוב עכשיו כל עוד לא "מאוחר מידי". כמובן שבכל הדברים שכתבתי כאן אני לא מחפשת תשובות או פתרונות , אני מנסה לשתף ולשפוך את הלב במקום שהוא קצת יותר רשמי מאשר אצל חברות שלא באמת יודעות מה להגיד. בסופו של דבר ההחלטה אם להמשיך או לא והסיכונים הנלקחים בעקבותיה היא שלי ושלי בלבד, על כל ההשלכות שלה. על כל פנים, רציתי להודות לך על תשובתך כאשת מקצוע, שפעלתי נכון. לא הייתי בטוחה בזאת כלל וכלל, פחדתי שאולי דווקא ההתרחקות שאני נוקטת ממנו בימים אלה היא זו שתגרום להתפרצות המחלה להחמיר ולהכות בכל הכוח, אני סך הכל פועלת לפי האינסטינקטים והתחושות שלי אבל אף אחד מאיתנו לא בדיוק נולד עם אינסטינקטים להתמודד עם משהו כזה, מעולם לא הכרתי את המחלה הזאת קודם. אני שמחה שאזרתי את האומץ לפתוח את ליבי והתלבטויותיי בפורום שלכם, ואני שמחה על התשובה שקיבלתי ממך גם אם אין בה פתרונות לכל בעיותיי (ולא שציפיתי לקבל כאלה), ואני שמחה לדעת שיש לי לאן לפנות במקרים של בלבול תהייה או התלבטויות בנושאים רציניים שכאלה, זו הקלה גדולה. תודה רבה ויום טוב.
ותראי שדברים יזוזו כמו שצריך אך לא להעיק יותר מדי {סבלנות}
מעוניין לברר אודות קורסים בבי"ס "תדמור" לבישול/טבחות ועוד הממומנים על ידי משרד הבריאות לאוכלוסיות נפגעי נפש. מתי מתקיים הקורס הבא וכיצד ניתן להירשם ולמי לפנות? הנ"ל עבור מספר מתמודדים שאני חונך שלהם תודה ישי
ישי שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, הקורסים ב"תדמור" הם באחריות חברת "אשנב". להלן הקישור לאתר שלהם http://www.eshnav-ltd.co.il/index.html? (צריך להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת). נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ובהצלחה ענת
תודה
שלום רב, אני עובדת סוציאלית בדיור מוגן. לאחד הדיירים יש אפוטרופוס. לא ברור כל כך מתי ולמה נקבע לו אפוטרופוס. הוא מעוניין, כבר שנים רבות לקבל חזרה את האפוטרופסות לידיו. הוא פנה לסיוע המשפטי, אך לעת עתה הם לא יוצרים עימו קשר ועוד לא הצלחנו ליצור עמם קשר בעצמנו. בכל האתרים המדברים על אפוטרופסות לא מצאתי שום מידע לגבי הליך ביטול האפוטרופסות, רציתי לשאול כאן בפורום, האם ידוע לכם כיצד ניתן לפעול בנושא ובמי ניתן להיעזר. אם מישהו עבר כבר תהליך כזה, נשמח מאוד להתייעץ ולקבל תמיכה תודה
לויקטוריה שלום וברוכה הבאה לפורום, קודם כל אני מאד מעריך את ההתגיסות שלך לשינוי המצב שאת מתארת שבו אדם שאין לו צורך באפוטרופוס ממשיך ליהיות במעמד של חסוי, ובעצם נשללות ממנו זכויותיו לקבלת החלטות ללא הצדקה. למיטב ידיעתי, הליך ביטול אפוטרופסות הוא הליך משפטי שבד"כ מתנהל בבית משפט לעניני משפחה. את יכולה לנסות לברר פרטים לגבי ההליך במזכירות בית משפט לעניני משפחה. כמובן, שכאשר מגישים בקשה שכזו לבית המשפט עדיף שהיא תעשה בצורה מסודרת ע"י עו"ד, ולכן פנייתכם לסיוע המשפטי היא מהלך מצוין. לא ברור לי למה אתם לא מצליחים ליצור קשר עם הסיוע המשפטי? המשך ערב נעים, ונשמח להמשיך ו"לפגוש" אותך בפורום (את מוזמנת גם לתרום לדיונים פה בפורום מהידע ומניסיונך כאיש מקצוע), בני
אחי הינו בשנות הארבעים לחיו, מוכר כנרקומן שעבר גמילות רבות במהלך השנים,בימים האחרונים מתנהג כחולה סכיזופרניה ברמה קשה מאוד ונראה כמסכן את עצמו ואולי את הציבור. אנו מחזיקים בו בבית ביומיים האחרונים מאחר ובקופת החולים לא יכולים לטפל בו, הוא לא מוכן להגיע לרופא, ניסינו לקבוע תור לרופא בריאות הנפש, גם לשם הוא לא מוכן להגיע.אנו אובדי עצות מאחר ואיננו יודעים אל מי לפנות. כרגע אנו נאלצים להחזיק בו בבית בכח, הוא בטוח שרודפים אחריו ומנסים להזיק לו (גם בבית) אנא עזרא דחופה.
ניתן לפמות לפסיכיאטר המחוזי ולבקש צו אשפוז בכפייה ( במידה ואכן יש הצדקה לכך והוא מהוה סכנה לעצמו או לסביבה) אם אכן יש לו סכיזופרניה מומלץ לקבל טיפול תרופתי. בשביל זה כמובן שצריך לפנות לפסיכיאטר ולעבור אבחון... אם הוא יהייה מאובחן, מעבר לזה שיוכל לקבל טיפול שיקל עליו, אפשר יהייה גם לפנות לבטל"א ע"מ שיכירו בו כנכה ואז יוכל גם לקבל קצבת נכות... ( צריך לעבור ועדות רפואיות לשם כך)
רחל שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, את מתארת מצב לא פשוט בכלל. נראה שאת ומשפחתך מתמודדים עם קשייו של אחיך וגם עם הצורך לנסות לטפל בו. כמו שאמר/ה לך ר. (ותודה על כך) אכן ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי אם אתם חושבים שאחיך מסוכן לעצמו ולסביבתו. לעיתים אפשר לבקש במרפאה לבריאות הנפש גם ביקור בית. אולי אפשר לנסות להזמין רופא הביתה (אם זה אפשרי כלכלית אולי אפילו מישהו פרטי). אני מקווה שההתמודדות של כולכם תסתיים במהרה בתוצאות חיוביות לכולכם ומאחלת לכם הרבה כוחות ולאחיך הרבה בריאות נשמח לשוב ולשמוע ממך ענת
איזה סוגים של לימודים סל שיקום מאשר?
שלום לא' מהצפון, נחמד לשמוע ממך שוב. סל שיקום לא מממן לימודים אקדמיים. מימון כזה אפשר לקבל מהביטוח הלאומי. מה שאפשר לקבל מסל השיקום היא תמיכה בתהליך הלימודים. יש מסגרת שנקראת השכלה אקדמית נתמכת שקיימת בינתיים באוניברסיטאות בחיפה, ת"א, ירושלים וב"ש. במסגרת הזו ניתן לקבל ליווי של חונך/ת, תיווך מול רשויות האוניברסיטה ועזרה בנושא של אסטרטגיות למידה. לגבי השכלה דרך סל השיקום את צריכה לברר במחוז שאת שייכת אליו איזה קורסים יש בתקופה מסויימת. זה לא משהו קבוע. מידי פעם נפתחים קורסים שונים. מקווה שעזרתי, נשמח לשוב ולשמוע ממך ענת
איפה מוצאים מתאמת טיפול בפתח תקווה שתעזור לי במילוי טפסים של ביטוח לאומי ובכלל. רציתי להודות על התשובות והסבלנות שלכם פה בפורום תודה
לעומדת במקום שלום רב, ראשית, נחמד לשמוע ממך שוב ותודה על הפירגון. מתאמת טיפול ניתן למצוא במרפאה לבריאות הנפש, בקופת החולים או בשרותי הרווחה העירוניים. יש גם שרותי תיאום טיפול פרטיים שהם כמובן בתשלום. שיהיה ערב טוב ונשמח לשוב ולשמוע ממך ענת
