פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שלום רב אני חדשה פה שמעתי מאמא של חברה שלי תוך כדי שיחה על עמותה שנקראת עמותת כנפיים. אני מתעניינת בתחום השירה כי כיום כותבת שירים שלי שרוצה להלחין אותם וגם בהמשך אם אוכל להתגבר על הפחד הבמה גם להופיע רציתי לדעת איזה מגמות יש פנויות שניתן עדיין להתקבל אליהן.? וכן אם אדם נמצא מתאים לאחר שיחת הכרות בעמותה והתאמה למגמה כלשהי מה התנאים שעומדים לפניו על מנת להתקבל רשמית הן דרך סל השיקום והן באופן פרטי ,מה העלויות תהליכים והם יש מסגרת דומה כמו עמותת כנפיים עם דגש ספציפי על פן שירה . בתודה מראש

לנפש בוכה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אני מצרפת לך קישור לאתר של "כנפיים". באתר יש מספר טלפון שבו תוכלי לשאול את כל השאלות שאת שואלת כאן (שלצערי אינני יודעת לענות עליהן). אני לא בטוחה שאפשר להשתתף ב"כנפיים" ללא סל שיקום אבל גם זאת שאלה שתוכלי לשאול אותם. להלן הקישור http://www.kenafayim.org.il/viewer.aspx?id=1 (את צריכה להשתמש ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת) אני מחזיקה אצבעות ומאחלת הצלחה רבה ענת

הי שלום. לפני כ3 חודשים עזבתי את ההוסטל שבו גרתי ועברתי לדירה משלי. הנני מקבלת סיוע בשכ"ד ממשרד השיכון (מ.ג.ע.ר). מישהי שהיתה איתי בהוסטל רוצה לעבור לדירה שלי לגור איתי. מבחינה טכנית זה הגיוני שמשרד השיכון ייתן גם לה סיוע בשכ"ד ? גם היא פגועת נפש

שלום אנאבל, לגבי סיוע בשכ"ד אין כאן שאלה של היגיון. כל מי שמקבל קיצבה מלאה זכאי לסיוע בשכ"ד. זה לא משנה אם הוא גר בהוסטל, בדיור מוגן או בשכירות רגילה. הדבר היחיד שמשנה הוא אם יש לחברתך נכס על שמה שאז היא אינה זכאית לסיוע הזה. יום טוב ענת

י לי אבא חולה נפש עד עכשיולא הוגדר שיש צורך למנות לו אפטרופוס , לצערנו אביו מת, ועכשיו יש מלחמה מי יהיה אפטרופוס עליו, כידוע לי ברגע שהוא בעל שטיון ילדים של חולה הנפש יכולים להיות אפטרופסים שלו, אנחנו מעל גיל 21 והאם נכון הוא המחלמה גדולה 2 האחים רוצים וניסו שנחתום להם על ויתור אך לא הסכמנו כי ידוע לנו שהם רוצים יותר את הכסף מאשר הטיפול בו האם אנו יכולים להיות אפטרופסים וכיצד לעשות זאת

לנויה שלום וברוך הבא לפורום, מאד מצער לשמוע על הסיטואציה המשפחתית שלכם. מינוי אפוטרופוס הוא תהליך משפטי שנעשה דרך בית משפט. בד"כ השופט מבקש חוות דעת מפקיד סעד שאמור לבדוק את הסיטואציה המשפחתית המורכבת שלכם ולוודא שאכן יש צורך אמיתי במינוי אפוטרופוס וכן שהאדם שמבקש להתמנות לאפוטרופוס אכן ידאג לטובת החסוי. מקווה שכולכם תשכילו להניח בצד את המלחמות על הכסף ותדאגו באמת לטובתו של אביכם. לילה טוב, בני

1.האם קבלת אחוזי נכות בביטוח הלאומי עלולה לפגוע בסיכויי המתמודד למצוא עבודה נורמטייבת, לנהוג וכו'? 2. כיצד פועלים לקבלת סל שיקום ללא נכות באזור המרכז? תודה

לאוולין שלום וברוכה הבאה לפורום, לקבלת אחוזי נכות בביטוח הלאומי אין קשר עם דברים כמו נהיגה (יש אנשים לא מעטים עם אחוזי נכות על רקע נפשי שמחזיקים ברישיונות נהיגה) ומציאת "עבודה נורמטיבית" (מלבד העובדה שאם מדובר בעבודה עם שכר גבוה היא תגרום להפסקת הזכאות לקבלת קצבה). לגבי סל שיקום ללא נכות, אני מניח שאת מדברת ללא הכרה באחוזי הנכות מהביטוח הלאומי, שהרי נכות רפואית של לפחות 40% חייבת להיות, אחרת האדם לא זכאי לסל שיקום. במידה והאדם לא מעוניין לפנות לביטוח הלאומי, הוא יכול לפנות לפסיכיאטר שהוסמך ע"י משרד הבריאות לקבוע אחוזי נכות לקבלת סל שיקום. במידה והפסיכיאטר המוסמך קובע לו לפחות 40% נכות רפואית על רקע נפשי הוא יכול להשתמש בקביעה זו כתחליף לקביעה של אחוזי נכות ע"י וועדה רפואית של הביטוח הלאומי ולהגיש בקשה לוועדת שיקום בצרוף קביעת הפסיכיאטר המוסמך. את רשימת הפסיכיאטרים שהוסמכו לכך , בכל אזור בארץ, ניתן לקבל ממשרדי סל שיקום במחוז אליו אתם שייכים. (אם תצייני אזור יותר ספציפי מ"מרכז" , אוכל להפנות אותך באופן יותר מדויק). בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

האם תוכל להפנות אותי לרשימת הפסיכיאטרים שהוסמכו עי ידי משרד הבריאות באיזור הצפון?(מעלות/עכו/נהריה/קריות) תודה רבה

קודם כול תודה על העזרה ובאמת הרבה זמן לא ראיתי מישהו שעונה באמת מיכול הלב אז שאפו.. לשאלתי אני בחור בן 21 שאובחן כסכיזופרן בגיל 16 עקב שימוש ממשוך במגוון סמים.(נקי מאז) אבל לקח הרבה זמן להבין מה יש לי בגדול אני סובל רק מתסימינים שליליים. אני נותן את כולי לטיפול פסיכולוגי גם פיננסית וגם נפשית רוב הקיצבה. אך יש לי קשיים רבים בלהשתקם עקב חרדות חברתיות קיצוניות ממש מפחד אני לא יודע מה לעשות אני מנסה הלכתי לקבוצות תמיכה ברחתי אישפוז מרצוני ברחתי שעה אחרי מפחדים ביקשתי לעלות את המינון לא עוזר מצד אחד אני רוצה מאוד להשתקם אך לא מסוגל עקב חרדה זאת. יש איזה שהו האם במקום שבו כול המערכות נכשלו וגם אני יש מקום למדריך שיקום? האם באמת זה יכול להועיל? או גורלי כתוב כבר למעלה אני על סף ויתור. בתודה שורד בקושי

ל"שורד" שלום וברוך הבא לפורום, קודם כל תודה לך על הפרגון. אתה בחור בן 21, למעשה רק עכשיו אתה מתחיל את חייך הבוגרים , ואתה כותב בסוף הודעתך : "אני על סף ויתור", למה? כל החיים עוד לפניך, ואני בטוח (גם מבלי להכיר אותך לחלוטין) שיש לך חלומות ודברים שרצית להגשים בחיים וכמו שאתה רואה מההודעות פה בפורום ניתן להגשים ולממש דברים משמעותיים בחיים גם אחרי תקופות משבריות חריפות במיוחד וגם אחרי אשפוזים. אם תדפדף ותעבור על דפי הפורום, תראה הודעות של אנשים שלא ויתרו, בחרו בחיים, וחזרו לחיות חיים משמעותיים ומספקים, כל אחד בדרכו שלו, ובהתאם לרצונותיו ,יכולותיו ומגבלותיו. חלקם למדו, חלקם רכשו מקצוע, חלקם השתלבו בעבודות ברמות שונות, חלקם הקימו משפחות ועוד ועוד. בהרבה מקרים, הדרך לא קלה, אבל היא בהחלט אפשרית! אתה מדבר על חרדה חברתית שמאד מקשה עליך כרגע, וכותב "שכל המערכות נכשלו וגם אני...." לגבי העניין הזה. אני לא איש טיפול (יש הבדל בין טיפול לשיקום), אבל יודע שניתן לטפל בחרדה חברתית בשיטות שונות (הן בשיטות ובגישות שונות של פסיכותרפיה והן בתרופות שונות) ואם השיטות שניסית עד כה נכשלו (בתנאי שבאמת ניסית באופן רציני ומשמעותי, ללכת לפגישה אחת ולברוח, זה לא נחשב לנסות.......) , תמיד ניתן לנסות לטפל בכלים ובשיטות אחרות. במקביל לטיפול (בין אם זה בשיחות או בתרופות או בשילוב של שניהם) ניתן בהחלט להיעזר גם בשירותי שיקום. למשל, במידה ואתה כרגע מתגורר עם הוריך, אתה יכול לבקש חונך. החונך יוכל לעזור לך בכל הקשור להתמודדות החברתית, הוא למשל יוכל בהתחלה ללכת איתך בצורה הדרגתית למקומות חברתיים שמעוררים אצלך חרדה. בהרבה מקרים של טיפול בחרדה (מכל סוג שהוא) ניתן להפחית את עוצמות החרדה ע"י חשיפה הדרגתית לגורם לחרדה. לפעמים עצם העובדה שהחונך יהיה איתך בהתחלה תוריד את עוצמת החרדה, בנוסף הוא יוכל לעבוד איתך על שיפור מיומנויות חברתיות שיתכן וגם יוכלו להוריד את רמת החרדה. אני אומר את כל זה כדוגמה אפשרית, שהרי אני לא מכיר אותך ואת הקושי שלך באופן ספציפי, אבל בהחלט יש אפשרויות לשלב כלים טיפוליים ביחד עם שירותי שיקום שיעזרו ביחד להתמודד עם הקשיים שמלווים אותך. בקצור , לא לוותר, צריך להמשיך ולנסות. גם אם נכשלים בדרך מסוימת, צריך ללמוד ממנה, לנסות להפיק ממנה לקחים ולנסות דרך אחרת שתועיל יותר. בהרבה מקרים בחיים , כשלון/ות יכולים להוביל דווקא לצמיחה במידה ויודעים לעבד אותם נכון (לבד או בליווי אנשי מקצוע). בהצלחה, שבוע טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

מהנסיון שלי מי שיש לו רצון בפנים יגיע רחוק. גם אם המחלה פגעה בכל הכח. [ראה למשל את צביאל רופא]. המשפט אין דבר עומד בפני הרצון, הוא אמיתי ובדוק. אתה מכנה את עצמך שורד. ואני רואה מזה כוחות חזקים שיש לך שאתה שורד, ובכוחות האלו תוכל להתחזק עוד מהשרדות לתפקוד ומשם להחלמה ובריאות. זכור: עם תקווה, אמונה, ותעוזה- תגיע להכל! עוד מילה: המחלה מכסה ומפילה אותך לארץ, עלינו להעיז להציץ מבעד לכיסויה ולהתרומם אט אט בכח ובתעוזה, מתוך ידיעה ברורה שיהיה קושי אך אנו מודעים אליו.

לבן יעקב שלום, תודה לך על שאתה משתף את כולנו מהניסיון האישי שלך שהוא חשוב מאד. לילה טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום, שמי עמית, סיימתי לאחרונה תואר ראשון באוניברסיטה במחשבים ומצאתי עבודה דרך חברת אלווין - דרך ביטוח לאומי שיקום - התחלתי לעבוד לפני כשלושה חודשים ואני מקבל שכר מינימום לפי שעה - אני מבין שאני אמור להעביר תלושי שכר לבט"ל - ואני גם רוצה לראות אותם - אבל עד כה לא קיבלתי תלוש (המשכורת הועברה ישירות לחשבון) - רציתי לדעת אם המעסיק מחוייב להגיש לי תלושי שכר ? בתודה, עמית

עמית שלום וברוך הבא לפורום, קודם כל , מזל טוב לרגל סיום לימודיך באוניברסיטה. תודה , על שאתה מספר זאת פה בפורום. אני באופן אישי מאד שמח על כך שבזמן האחרון עוד ועוד אנשים שמתמודדים עם מגבלה ותיוג פסיכיאטרי מספרים פה בפורום על כך שהם לומדים באוניברסיטה, ובמקרה שלך שכבר סיימת. זה נהדר מבחינתי, מפני שלפני שנים לא רבות התפיסה השלטת בתחום בריאות הנפש הייתה שמתמודדים, באופן גורף, לא מתאימים ללימודים אקדמיים, מפני שהלחץ של הלימודים יגרום להם "להתמוטט"......... לצערנו, גם נכון להיום, חלק מאנשי המקצוע עדיין מאמינים בתפיסה זו, וכל שיהיו יותר ויותר סטודנטים ובוגרי אוניברסיטאות שגם חושפים את היותם מתמודדים, אני מאמין שהתפיסה הלא ראויה הזו תלך ותעלם לחלוטין מהעולם, וזה גם יתרום לצמצום הסטיגמה החברתית. ולשאלתך, במידה ואתה מועסק ישירות ע"י החברה בה אתה עובד (כלומר העברה הבנקאית מגיעה ישירות מהמעסיק) ביחסי עובד-מעביד, אז כמובן שאתה צריך לקבל תלושי שכר רגילים מהמעביד כמו כל עובד אחר. אבל מהודעתך , לא ברור בדיוק באיזה אופן אתה מועסק, וליתר דיוק מה החלק ומה התפקיד של "אלווין" בהעסקה שלך? האם הכסף שמועבר לחשבון הבנק שלך מגיע מ"אלווין"? או ש"אלווין" אמורים לספק לך רק שירותי השמה וליווי , ואת השכר אתה מקבל ישירות מהמעסיק אצלו אתה עובד? שבוע טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

כל מעסיק מחויב להעביר תלוש משכורת , זה כלל בסיסי שכל מעסיק יודע, נראה לי שאתה רק צריך לבקש מהמעסיק.

אני סובל מהסימנים השליליים בסכיזופרניה כלומר חוסר מוטיבציה ואין לי כוחות. אני רוצה לדעת איך שייך להעזר בשיקום? האם מישהו יעמוד לידי 24 שעות ביממה כדי שאתפקד? הרי בכל רגע בו הדבר יהיה בשיקול דעתי אני מעדיף לישון.. ברצוני לציין שאני כבר כמה חודשים במסגרת תעסוקתית ואני מסוגל ללכת לשם אבל לא יכול להתקדם יותר מזה, בפנים אני חלש.. וה'שלילי' לא מתרפא. כשאני שואל את עצמי במערך של השיקום היום מדברים על החלמה אבל זה עד גבול מסוים לפי איך שאני רואה את עצמי אני לא מסוגל לסחוב את עצמי לבד ויותר מכמות מסוימת, האם זה אכן כך? סליחה שהארכתי, אבל אני מאד מחכה לתשובה, ואשמח אם תהיה ברורה ומפורטת. תודה רבה רבה!

לבנימין שלום רב וברוך הבא לפורום, סימפטומים שליליים וחיוביים של סכיזופרניה אלו מושגים שלקוחים מהמודל הרפואי. השיקום המודרני בבריאות הנפש מבוסס על עקרונות של מודל חברתי (כפי שאתה כתבת "במערך של השיקום היום מדברים על החלמה"), ששם את הדגש ואת הפוקוס בעבודה על הכוחות והיכולות של האדם, ולא על הסימפטומים. מטרת השיקום היא לחזק ולפתח את הכוחות והיכולות הקיימות ולרכוש מיומנויות ויכולות חדשות ונוספות, ולפעמים אף להחזיר יכולות/מיומנויות שנחלשו (ולפעמים אפילו נראה שאבדו). בבסיס גישת השיקום ניצבת האמונה כי לכל אדם ובכל שלב בחייו יש את היכולת להשתנות ולהתקדם. התפיסה (לפי המודל הרפואי) לפיה "חוסר המוטיבציה" היא סימפטום שלילי של הסכיזופרניה, היא בהרבה מאד מקרים תפיסה "בעיתית מאד". הניסיון מלמד שאנשים שנחשבו "חסרי מוטיבציה לחלוטין" ויצאו ממערכת שמשדרת מסרים מגבילים וחסרי תקווה ועברו למערכת שמשדרת להם תקווה וציפיות לתפקוד חיובי ומלמדת אותם להאמין ביכולות ובכוחות שלהם ומסייעת להם לממש את רצונותיהם (ובהתחלה אפילו מלמדת אותם לרצות מחדש.....) התגלו כבעלי שאיפות וכבעלי יכולת להתאמץ ולממש אותן ונעלם אצלם "חוסר המוטיבציה". לא נראה לי שיש צורך שמישהו יעמוד לידך 24 שעות ביממה על מנת שתתפקד ולא תעדיף לישון. אני חושב ומאמין שבעזרת איש שיקום טוב תוכל להגדיר מטרות משמעותיות עבורך שאתה מעוניין לממש ולהגשים , ובד"כ כאשר אדם עוסק בדברים שיש להם משמעות עבורו הוא מוכן להתאמץ עבורם. גם אם בהתחלה קשה וההתמודדות לא פשוטה, בדיוק עבור זה קיימים סוגי התמיכות והליווי השונים ברצף שירותי השיקום שאמורים לסייע ולתמוך בך על מנת , שלמרות הקשיים שעולים, תוכל להתמיד ולהמשיך במסע למימוש המטרות שמשמעותיות עבורך. אתה צריך לחזור ולהאמין שיש תקווה ולהאמין בעצמך וביכולת שלך להתקדם. אם תעבור על הודעות פה בפורום, תוכל למצוא הודעות של אנשים שמספרים בגוף ראשון על התקדמות משמעותית מסוגים שונים (שהרי הרצונות והדברים המשמעותיים לכל אדם הם שונים) שהם עשו גם לאחר תקופות משבריות קשות במיוחד. בהצלחה, שבת שלום, המשך סופ"ש נעים, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני .

ממש תודה, הדברים היו כמים צוננים על נפש עייפה. רב תודות, והמשיכו בעבודת הקודש! הראיתי את הדברים לעוד מתמודדים, וחובה גם על הפסיכיאטרים לדבר כאלה דיבורים.

הייתי בת 42 כשקבלתי 1000 ש"ח קצבה. הייתי שנתיים בקצבה זו ובקושי התפרנסתי.בגיל 44 היתה ועדה נוספת ואז נתנו לי אי כושר 75. מה הסיבה שהחזיקו אותי כל כך הרבה זמן? ולמה קבעו לי 1000 ש"ח קצבה? ממה בן אדם אמור לחיות?

לדורותיאה שלום וברוכה הבאה לפורום, ממה שכתבת אני מניח שקבלת קצבה של 1000 ש"ח מכיוון שקבעו לך בוועדה (זו שהיתה בגיל 42) דרגת אי-כושר זמנית נמוכה מ-75%. זה אומר, שלדעת הוועדה היית מסוגלת לעבוד ולייצר הכנסה בנוסף ל-1000 ש"ח. בכל אופן חשוב לדעת שכאשר מקבלים החלטה לא סבירה של הוועדה הרפואית בביטוח הלאומי יש אפשרות להגיש ערעור. (אין צורך לחכות לסוף תקופת האישור הזמני שבו הביטוח הלאומי מזמין שוב לוועדה רפואית). לילה טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אחותי סכיזופרנית שסל שיקום הכיר בה והולכת להוסטל מתוגבר שאלתי כמה עולה לה השתתפות בהוסטל ואם רשומה על שמה דירה זה אמור להשפיע על ההישתתפות

לאבי שלום וברוך הבא לפורום, בהוסטלים שכר הדירה מכוסה בד"כ באמצעות הסיוע בשכ"ד שלו זכאים אנשים שמוכרים בביטוח לאומי עם 75% אי-כושר ומעלה. הבעיה שכיוון שלאחותך יש דירה שרשומה על שמה זה אומר שהיא לא זכאית לסיוע בשכ"ד של משרד השיכון, ולכן יהיה צורך לשלם להוסטל את הסכום שבד"כ מגיע מהסיוע של משרד השיכון(כ-760 ש"ח). בנוסף, בהוסטלים גובים סכום מכל דייר עבור כלכלה (כלומר עבור דברים כמו : תשלומי ארנונה, חשמל , מים ואוכל). מדובר בסכום בסדר גודל של כ-1000 ש"ח. לילה טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום, אני ובן זוגי ידועים בציבור מטעם ביטוח לאומי. יש לנו בן משותף. חשבונות הבנק שלנו נפרדים. בן זוגי מקבל קצבת נכות ובנוסף גם כסף עלי ועל בנינו. שאלתי היא, האם יש אפשרות להעביר את הקצבה החודשית לחשבון שלי? וזאת מכיוון שרוב ההתעסקות עם הילד והבית היא שלי. הוא אינו מעורב כל כך בטיפול הילד\סידור וארגון הבית וכו בגלל המחלה הנפשית. כמו כן, הוא אינו מנהל את תקציב הבית בצורה מאורגנת ולכן אני מעוניינת הגישה ישירה לכסף. ברצוני לדעת אם בכלל יש אפשרות שהקצבה תכנס לחשבוני כל חודש במקום לחשבונו. תודה רבה מראש.

לרוני שלום וברוכה הבא לפורום, פרט מאד חשוב בעיני שלא כתבת עליו הוא : מה דעתו של בן זוגך על העניין הזה ומה הוא חושב על כך? או שאת מתכוונת, שאתם לחלוטין לא משוחחים על כך ואת מעונינת לעשות זאת ללא ידיעתו ו/או ללא הסכמתו? אני חושב שאת מדברת על מהלך קצת יותר מורכב (מעבר לקטע הטכני/"הבנקאי"). ולזה, קשה לי מאד להתייחס, כי לא ברור מהודעתך באיזה מצב נמצא בן-זוגך. אני חושב שאת צריכה לדבר על זה קודם כל איתו, במידת האפשר. להתייעץ גם עם הגורמים הטיפוליים והשיקומיים שנמצאים בתמונה שמכירים יותר מקרוב את המצב. רק בשלב האחרון, לפנות לביטוח הלאומי ולברר במידת הצורך (במידה שצורך כזה יעלה מהשיחות הנ"ל) לגבי הקטע "הטכני/בנקאי". לילה טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום לכולם, הקורס שיפתח באפריל הקרוב, יפתח ב-29.04.10 ויתקיים בימי חמישי בשבוע ולא כפי שפורסם בהודעות קודמות. ההרשמה בעיצומה ותסגר בקרוב, לכל מי שמעונין מומלץ לפנות בהקדם (מספר המקומות בקורס מוגבל). למי שלא ראה את ההודעה הקודמת, אז שוב הסבר כללי על הקורס : קורס "מצרכנים לנותני שירות" מיועד למתמודדים העובדים או מעוניינים לעבוד כאנשי שיקום מן המניין במערך שירותי השיקום, בעבודה בעלת משמעות, סיפוק ואתגר. הקורס שם לו למטרה להכשיר מתמודדים לעבודה השיקומית תוך עידוד תהליך של העצמה, החלמה וגיבוש זהות רב ממדית. במסגרת הקורס רוכשים המשתתפים ידע פורמאלי בתחום בריאות הנפש ובתחום השיקום וכן כלים ומיומנויות מקצועיות. הקורס שם דגש על תהליך המעבר (שאינו מובן מאליו) מ"צרכן של שירותי שיקום" בלבד ל"נותן שירותי שיקום" לאנשים אחרים. הקורס בחסות אקדמית של אוניברסיטת תל-אביב ויתקיים בביה"ס למקצועות הבריאות באוניברסיטה. בוגרי הקורס יקבלו תעודה מטעם אוניברסיטת ת"א. לפרטים נוספים ולהרשמה לקורס : משרדי תוכנית "צרכנים נותני שירות" : טל. : 09-7656475 , נייד: 050-3772127 E-MAIL : [email protected] לכל הנרשמים והמועמדים לקורס, בהצלחה, בני

שלום. הקורס נשמע לי מאוד מעניין. יש לי כמה שאלות נוספות: מישהו יודע מה עלות הקורס...? וגם, האם ידוע על מועד הסבב הבא, פחות או יותר? יש לי קצת לחץ בלימודים והייתי מאוד רוצה לקחת בזה חלק...

להילה, אחרי כל ההודעה הארוכה שרשמתי לגבי "השאלה המהותית" , כמובן שחשוב גם הפרטים ששאלת בהודעה זו. השתתפות עצמית שיש לשלם עבור הקורס : 1270 ש"ח (מתוך 8468 ש"ח שזה המחיר המלא של הקורס). לגבי מועד למחזור נוסף של הקורס, אין כרגע מועד ידוע לקורס נוסף. לילה טוב, ולהשתמע בפורום, בני

הקורס נשמע ונראה לי מעניין מאוד והייתי רוצה לקחת בו חלק אולם אני נמצאת בהתלבטות מהותית... ובכן, אני סטודנטית שנה ב' בפסיכולוגיה וכמו כן אני עובדת בעבודה טיפולית עם ילדים בסיכון. אני נמצאת במסגרת של דיור מוגן רגיל, אך מתפקדת באופן רגיל לחלוטין ואף מעל הממוצע. כמובן שעלתה במוחי, יותר מפעם אחת האפשרות שאעבוד בעתיד עם אוכלוסיית מתמודדים, וכן גם חשבתי שאוכל להועיל ולהיות חיונית, מתוך ההבנה כי במקרים רבים פשוט "אין חכם כבעל נסיון". אם כן, אני יכולה להגיש את קורות החיים ה"משופצים" שלי לעמותות שונות ולהתקבל לעבודה בתור מדריכה\עובדת שיקום\מתאמת טיפול או כל תפקיד שיתאים, אך ללא התגית של "מתמודדת". כלומר, כעובדת מן המניין. כאן ההתלבטות שלי, למי שלא הבין: למה לי ללכת לקורס? מה הוא יתרום לי, בתור מי שאני והחיים שעברתי? האם עליי לאחד בין היותי מתמודדת לבין נטילת תפקיד טיפולי כלשהו...? כן, אני גם מפחדת מהסטיגמה. לא בטוחה שלא עדיף להמשיך להסתיר, או לא לחשוף ולספר... תודה בכל אופן.. הילי.

שלום הילי, את שואלת שאלות מצוינות. לפי הבנתי (אני מכיר את הקורסים הקודמים כחוקר ומרצה) הקורס יכול לתרום בהבנת הנושא של "ידע ומומחיות מנסיון אישי". מנסיוני כבוגר מסלול טיפולי זה נושא שלא מתעסקים בו ויותר מכך לפחות בתקופתי מאוד חוששים ממנו במסלולים פורמאלים. מעבר לכך בקורס יש נושאים רבים נוספים שיחודים להכשרה בתחום השיקום כגון מושג ההחלמה, בחירה והבנת החוקים ומערכת השיקום. בצדק את מפחדת מסטגימה במערכת הטיפול והשיקום מפני שהיא קימת אצל אנשי מקצוע ויש מחירים ורווחים לחשיפה. לפי ידעתי לא מחיבים להחשף כאשר נכנסים לתפקידים במערכת השיקום. אני חושב שיש לשקול בצורה אינדיבדואלית את נושא החשיפה תוך הבנה הרווחים והסיכונים. אני יודע על מספר מתמודדים שעסקו/עוסקים בתחום השיקום והטיפול ונאלצו ל"פלס" את דרכם ללא סיוע מקצועי של אנשים ומסגרת שמבינה בנושא של "צרכנים נותני שירות". אנשים אלו שילמו מחירים. אני גם מכיר אנשים שעובדים בתחום הטיפול והשיקום שהינם מתמודדים ובחרו לא להחשף לשום גורם מפני שהם מעדיפים לעשות הפרדה בין המקצוע לבין "ההפרעה/מחלה/משבר/התמודדות". אין תשובה אחידה ויש לשקול באופן אישי מה נכון עבורך. אני סבור שהקורס יכול לתת מענה להתלבטויות אלו. אני מעורב בקורס הנוכחי אך אני מעריך שהוא דומה לקודמיו שאפשרו דיון בנושאים שאת העלת. אגב מתמודד שעובד במסגרת שיקום שבוחר להכנס לתפקיד כצרכן נותן שירות, הוא עובד מן המנין. יותר מכך ישנם אנשי מקצוע ומסגרות (לא מספיק) שרואים בעובדים אלו רווח בכך שיש להם נסיון וידע אישי מנסיון ו/או מוטבציה יחודית ו/או יכולת ליצור קשר יחודי עם מתמודדים אחרים. כמו כן פעמים רבות מתאפשר למתמודד שהוא נותן שירות לקבל התאמות לפי צרכי האדם במסגרת התפקיד.  תודה על השאלות יקי

הילה שלום וברוכה הבאה לפורום, קודם כל תודה רבה ליקי על תשובתו, שכמו תמיד, תורם לפורום המון מהידע והניסיון שלו בתחום. מאד אהבתי את הניסוח שלך : " כמובן שעלתה במוחי, יותר מפעם אחת האפשרות שאעבוד בעתיד עם אוכלוסיית מתמודדים, וכן גם חשבתי שאוכל להועיל ולהיות חיונית, מתוך ההבנה כי במקרים רבים פשוט "אין חכם כבעל ניסיון". ואכן זהו בדיוק הרעיון שעומד מאחורי פרויקט "צרכנים נותני שירות" (ונניח לרגע את השם בצד, אני יחזור לזה בהמשך) שבמרכזו ההבנה וההכרה ששילוב אנשים המתמודדים עם מוגבלות ותיוג פסיכיאטרי כעובדי שיקום מן המניין יכול לתרום רבות לשיפור איכות שירותי השיקום מכיוון שעובדים אלו מביאים איתם ידע ומומחיות ייחודית (שנרכשה מהניסיון וההתמודדות האישית-כמו שכתבת "אין חכם כבעל ניסיון") שלה ערך עצום לעבודה השיקומית ולכל הצדדים המעורבים בה (אנשי השיקום ומקבלי שירותי השיקום). השאלה המהותית, כהגדרתך, עלתה פה כבר בפורום בצורה כזו או אחרת מספר פעמים, והיא אכן חשובה מאד ונושא לדיון רחב. לטובת כל אלו שמתעניינים בנושא ובקורס הקרוב, אני ינסה קצת לרכז את כל האינפורמציה שכבר הייתה פה בעבר בפורום לתוך ההודעה הזו ומעט להרחיב. ראשית, אני מצרף קישור לדיון שהיה פה בפורום לפני למעלה מחצי שנה , וכדאי לקרוא את הודעותיהם של אילאיל צין (רכזת קורסים קודמים של "מצרכנים לנותני שירות") ושל יקי סינגר (רכז קורסי "מדריכי שיקום" שהיו בביה"ס לשיקום) בהקשר של ההבדלים בין הקורסים : http://www.doctors.co.il/forum-1553/message-16684#message-16684 בנוסף לפני פחות מחודש, ב-9.02.10 , תחת הכותרת "תעודת צרכן נותן שרות", שוב עלתה הסוגיה הזו לדיון פה בפורום (ואני רואה שאפילו את הגבת לדיון הזה ביממה האחרונה). חשוב להדגיש, כפי שיקי כתב, ש"צרכן נותן שירות" שבוחר לחשוף את היותו מתמודד במקום העבודה הוא עובד מן המניין!! לכל דבר ועניין, ואמור להיות במעמד שווה, עם זכויות וחובות זהות לעובדים האחרים שעושים את אותו התפקיד. לשאלתך (וגם כתגובה להודעתו של ע.מ. מה-9.02 – "תעודת צרכן נותן שרות") אני חייב לציין שלדעתי האישית כאשר אדם הולך ללמוד (ולא חשוב מה הוא הולך ללמוד) הדבר החשוב באמת זה האם הלימודים מעניינים אותו, יכולים להעשיר אותו, לתרום לו ולקדם אותו לעבר מטרות שחשובות עבורו. הרבה פחות חשוב, בעיני, ה"כותרת" שעל התעודה (לי אישית יש כזו תעודה, ולא הלכתי ללמוד על מנת שיהיה לי תעודה לתלות בסלון , כפי שנכתב בהודעתו של ע.מ., וגם לא על אף קיר אחר...... :-) ). נכון, שלמילים יש כוח , והמשגה היא מאד חשובה, ואפשר לנהל דיון רחב מאד על ה"כותרת" , אבל לא נראה לי ש"כותרת" הקורס היא השיקול המרכזי בבחירה אם ללמוד או שלא. גם כבוגרת הקורס, זו תהיה הבחירה שלך האם לחשוף את עצמך כמתמודדת במקום העבודה או שלא, והאפשרות להתקבל לעבודה עם קורות חיים "משופצים" כפי שתיארת את זה תישאר כאופציה. הדילמה של החשיפה היא למשל אחד מהתכנים שעוסקים בהם בקורס, ואין עליה תשובה אחת נכונה, לכל בחירה יש יתרונות וחסרונות, וכל אחד עושה את הבחירה שמתאימה עבורו. יש תכנים תיאורטיים בקורס שלא נלמדים, נכון להיום ולצערנו הרב , בחוג לפסיכולוגיה שבו את לומדת, שקשורים לתפיסות ולמודלים החדשים שעליהם מבוסס השיקום הפסיכיאטרי (למשל מודל ההחלמה להבדיל מהמודל הרפואי). בנוסף, הקורס מאפשר לעסוק בדילמות הייחודיות שמעסיקות עובדים במערך השיקום שהם בעצמם גם מתמודדים בתוך קבוצת לימוד הומוגנית שבד"כ מאפשרת שיח על דילמות שכאלו שבפורום אחר קשה יותר לדבר עליהם. וכפי שנכתב הקורס שם דגש על תהליך המעבר (שאינו מובן מאליו) מ"צרכן של שירותי שיקום" בלבד ל"נותן שירותי שיקום" לאנשים אחרים (ומכאן גם שם הקורס). במחזורי הקורס הקודמים השתתפו גם אנשים שהיו בוגרי תארים אקדמיים במקצועות טיפוליים, ולכן כפי שמוסבר באופן יותר מפורט בהודעות שצרפתי קישור אליהם, לא מדובר בקורס "מדריכי שיקום" למרות שיש גם תכנים שהם זהים בשני הקורסים ויש גם תכנים שהם שונים. מקווה שהודעתי הארוכה במיוחד מבהירה קצת יותר את הדברים, בהצלחה בכל דרך שבה תבחרי, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום, רציתי לשאול אם ניתן לבקש לימוד תוכנות אקסל ופאואר פוינט במסגרת סל שיקום גם אם למדתי אותן בעבר בתוכנית מעברים אך לא המשכתי בה? \ עדי

עדי שלום וברוכה הבאה לפורום, במסגרת השלמת השכלה/השכלה נתמכת של סל שיקום ניתן לעבור קורס מחשבים. בד"כ מדובר בקורס בסיס בתוכנות WORD, EXCEL ואינטרנט. אני ממליץ לך לפנות לרכזת השכלת השכלה/השכלה נתמכת במחוז של סל שיקום שבו את מוכרת (באמצעות הגורם שמטפל בך היום) ולספר לה בדיוק במה את מעוניינת ויתכן שהיא תוכל להציע לך קורס מתאים. בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום. אני ועוד כמה חבר'ה מדריכים שיקומיים בלילה, בהוסטל מתוגבר. אנחנו עובדים 14 שעות במשמרת. העמותה שאנחנו עובדים דרכה משלמת לנו שכר לפי 6 שעות בטענה שבשאר השעות אנחנו ישנים, אך האמת היא שאנחנו אחראיים על כל המתרחש בהוסטל גם בשעות הלילה. השכר הזעום שלנו הוא בלתי מתקבל הדעת וכולל בתוכו גם את הנסיעות (לא משלמים על זה בנפרד) רצינו לשאול אם אפשר לעשות משהו ואולי לאלץ את העמותה לשלם לנו גם על הלילה ?

..

מיקי שלום וברוך הבא לפורום, מה שאתה מתאר הוא בהחלט בלתי מתקבל על הדעת, ולעניות דעתי הוא גם לא חוקי, אני חייב לציין שאני לא עו"ד ואין לי שום השכלה פורמאלית במשפטים, ובכל זאת למיטב הבנתי זו אפילו עבירה על חוקי העבודה של מדינת ישראל. כמו שרועי כתב כמובן שניתן לפנות לעו"ד להתייעץ על אפשרות לתביעה בבית דין לעבודה, ניתן להתלונן באגף לאכיפת חוקי העבודה במשרד התמ"ת ואפשר גם להתלונן במשרד הבריאות שמולו יש לעמותה/יזם חוזה (שהעסקה שכזו היא הפרה של החוזה עם משרד הבריאות). לאחרונה יש גם ניסיון של קבוצה של מדריכי שיקום להקים "ארגון עובדים" של מדריכי שיקום על מנת לטפל בדברים מהסוג הזה ובכל המצב והתנאים הלא ראויים שבהם מועסקים מדריכי השיקום, ואולי אתה יכול לנסות ולפנות גם אליהם. חשוב לציין ולקחת בחשבון, שכל מהלך מהסוג הנ"ל לא ממש יתקבל באהבה ע"י המעסיק שלך....... :-) בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

הודעה שנכתבת מתוך ייאוש טוטאלי.לפני עשרה ימים,הייתי לבד בבית וניסיתי להתאבד בתלייה.לאחר זמן מסוים(לא יודעת בדיוק כמה,כי כנראה שההכרה שלי התערפלה)החגורה נקרעה והתרסקתי לרצפה.עוצמת החבטה העירה אותי לגמרי.הייתי בהיסטריה בימים הראשונים והסתגרתי בעצמי.ההורים שלי יודעים מה קרה,לא יכותי להסתיר את מה שקרה כתוצאה מהנפילה.בגלל הניסיון הרע שהיה לנו במחלקה הסגורה,הם לא אישפזו אותי בכפייה ואני כרגע בבית. כל פעם אני אומרת לעצמי שאתאשפז מרצון,אבל פתאום אני קוראת תגובה,שלדעתי נכונה,של רועי הסטודנט על החוויה שעבר(למטה)וכל הרצון להתאשפז ולהיעזר בשירותים ציבוריים בורח. אני די מתנדנדת.לפעמים אני רוצה להתחיל שיקום ואומרת לעצמי שאין ברירה חוץ מאישפוז מלא.פתאום אני נזכרת שאני כבר בת 32 ומגיל 24 לא עשיתי כלום וצריכה להתחיל הכל מאפס ויש חלומות שכבר לא יתגשמו(השכלה,קריירה,ילדים)ואני לא יודעת במה להתחיל לטפל קודם.ואז האובדנות חוזרת ומציפה אותי.אז אני לוקחת כדור שינה,כי אני לא מסוגלת,גם מבחינה פיזית,להתמודד עם עוצמת הסבל.אבל לפני עשרה ימים,עשיתי אחרת. המצב שנוצר לא קל.אבא שלי הוא רופא בכיר בבית החולים שבאזור מגוריי.הייתי רוצה טיפול אמיתי,אבל אני לא יכולה לשבת עם הקולגות שלו,שאיתם הוא עובד 20 שנה ולספר הכל.זה בעייתי מאוד.מה גם שהצוות מסתכל עליי אחרת,לטוב ולרע.יש אפשרות להתאשפז מחוץ לעיר,אבל אני מפחדת.כי האשפוז הקודם היה סיוט וזה עם כל העדינות היחסית שהתייחסו אליי.בבית חולים אחר,אני חשופה למלתעות הפסיכיאטריות,ואבא שלי לא שם כדי להגן עליי. ואז אני מתחילה לחשוב על שיקום שונה,באופן פרטי.ומתלבטת בלי סוף. אני לא יודעת אם הפורום הוא המקום המתאים להודעה שלי,אבל אני די לבד ומפני שכתבתי פה בעבר,הרשיתי לעצמי לכתוב.תודה לכל מי שקרא.

גם אם את וההורים שלך לא מעוניינים בכך, יש מספיק מנהלי פורומים שישמחו לרוץ בהרגשה כללית של קדושה ו"הצלת חיים" , לדווח לרשויות , ולסדר לך אשפוז דחוף\לא דחוף כפוי, או טיפול מרפאתי כפוי - דרך הפסיכיאטר המחוזי. ככלל, רצוי לפי דעתי האישית , להמנע מתיאורים מפורטים שחושפים מצוקה או מצוקה לכאורה על גבי פורומים ציבוריים, שיכולים להוות עילה לפעולות כאלה נגדך. אם את מעוניינת להתאשפז או לקבל טיפול מרצון - לכי לחדר המיון הסמוך למקום מגוריך או דברי עם גורם טיפולי\שיקומי ודרכך למחלקה סגורה מעופשת ומלאה בג'וקים באברבנל (לפי סגןשר הבריאות ליצמן בשבוע שעבר) ומסדרי תרופות בכפייה (לפי החוק לטיפול בחולי נפש 91) - סלולה. ואם לא, מוטב שלא ליצר לעצמך מצבים בעייתיים ולא נעימים מתוך חוסר מודעות להשלכות של כתיבה כזו באינטרנט, שאחר כך יצריכו התערבות משפטית כדי להחלץ ממנה.. * כל האמור לעיל' זה כמובן דעתי האישית בלבד שנובע מניסיון אישי מר. אני מדגיש שאני לא גורם טיפולי או מקצועי ואין לי אחריות לגבי מה שתבחרי לעשות מתוך דעה צלולה או לא, בהשפעת מה שנכתב כאן. * אני מדגיש: כמובן שרצוי וכדאי לקבל טיפול מסוג כלשהו ותמיכה לאור המצוקה , רק שמומלץ שזה יעשה מרצון ולא בכפייה בגלל תמימות של כתיבה בפורום שכזה ללא הבנה מערכתית.

בנימה אישית: אני מכיר טוב ומקרוב את התחושה שלך שהכל חומק מבין האצבעות - הזמן ההישגים (קריירה לימודים וכו') . אבל גיל 32 זה ממש לא סוף העולם . את בערך ברבע הראשון של החיים שלך (סטטיסטית) :) והניסיון הרע יכול להיות ממונף לטובת חוויה בונה וחיובית בעתיד. כדי לבנות חוויה משמעותית של הצלחה. לא הצלחה כזו של שירותי השיקום למיניהם שבהם מכניסים בלונים לשקיות ניילון ומקבלים 4 שקל לשעה במקרה הטוב) , אלא הצלחה משמעותית. אני בטוח שאיפהשהו יש לך חלומות או דברים שעושים או יכולים לעשות ממש טוב (אחרת לא היית מיואשת - אם לא היה ממה להתיאש...) . כדאי לחזור לחלומות הישנים ולנסות להגשים אותם, למרות שיגידו לך שאת צריכה לאט לאט, ויגידו שאת במשבר ואולי מתוך רצון לעזור ינסו להחליש אותך (ונראה שהצליחו לא מעט עד כה) . את חייבת לזכור שבני אדם - ואת בן אדם -הרבה יותר חזקים מהאופנות שסביבם. אני לא יודע אם זה הזמן הכי טוב להגיד לך את כל זה אבל אני מקווה שבעתיד, לפחות, משהו יחלחל ויעזור אולי . שיקום פרטי יכול להיות רעיון זמני .. אבל אני לא מת על הרעיון. מדוע? כי הבנתי יום אחד ששיקום יכול להתחיל רק מתוך עצמך, ברגע של החלטה שאתה זורק את הנאחס וקם מחדש. שיקום, מעצם טבעו תמיד גם קצת מקרקע ומגביל , והמלחמה היא כפולה - גם בך וגם בשיקום. אני אומר את זה אחרי שנתיים של שיקום במקום שנתן לי הרבה אבל גם לקח לא מעט. את חייבת להתעורר , מבפנים, ולהבין שהאפשרויות שלך פתוחות והדרך עודנה נפקחת לאורך (כמו שאלתרמן כתב :) ). עכשיו את בת 32 אחרי כמה שנים רזות וקשות - בעוד 10 שנים תהיי בשיא שלך, יפה מבוססת ומוצלחת. לדעתי, עקרונית, אין שום דבר הגיוני שיעצור אותך מלהגשים את עצמך חוץ מעצמך. זהו, עד כאן שיחת המוטיבציה - שאני באמת מאמין בה. כי הייתי בדיוק בסרט שלך (פחות או יותר) והרבה היו כמוך. חלק נשארו בשיקומים עד הפנסיה , וחלק תפסו את עצמם בידיים והבינו שהם ריבונים לגורלם. עכשיו פרקטית: אני לא רוצה לתת עצה ספציפית בפורום, כי אני לא מכיר אותך אישית אבל אם תרצי אני מוכן להתכתב איתך ולחשוב איתך ביחד על רעיונות . האימייל שלי , אם תרצי : [email protected] [email protected] (תעשי קופי פייסט, אין הגיון באותיות :-) ) ובכל מקרה, בין אם נשתמע ובין אם לא, שיהיה לך בהצלחה!

תודה על ההתייחסות.ההודעה,שבה אתה מספר על ההתמודדות שלך נגעה בי מאד,כי אתה כ"כ צודק. תודה על כתובת המייל.אני שומרת אותה.בינתיים,אין לי חשבון מייל מעודכן ואולי זה יהיה קטליזטור טוב כדי לפתוח אחד חדש. אני שמחה בשבילך שהתקדמת,למרות החוויה הקשה,ומאחלת לך בהצלחה. ושוב תודה.:-)

חן שלום, קודם כל אני רוצה להרגיע בעקבות ההודעות של רועי ולהצהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שלמנהלי הפורום הזה אין שום כוונה "לרוץ בהרגשה כללית של קדושה ו"הצלת חיים" , לדווח לרשויות, ולסדר לך אשפוז דחוף\לא דחוף כפוי, או טיפול מרפאתי כפוי - דרך הפסיכיאטר המחוזי" (כדברי רועי) בעקבות ההודעה שכתבת. רועי , עם כל הכבוד וההבנה לחוויות הקשות ,לא נעימות ואולי אפילו טראומטיות שעברת (ותאמין לי שאני מבין ומכיר בדיוק על מה אתה מדבר) נראה לי שבהודעתך "את חייבת להיזהר....." נסחפת והרחקת לכת, ובמיוחד בדברים שאתה מנסה לייחס למנהלי פורום זה. ולחן, מאד כואב היה לי לקרוא את הודעתך וממש להרגיש את הכאב, המצוקה, הבדידות בהתמודדות עם המצב הלא פשוט לחלוטין והזעקה לעזרה שעולה ממנה. למיטב זכרוני (ותקני אותי אם אני טועה) את כתבת לנו פה בעבר שאת מחפשת לעצמך את האפשרות שתתאים עבורך, והתעניינת לגבי הרדוף ואופציות נוספות כמו חונכות פרטית בשילוב עם טיפול אמבולטורי או טיפול יום (אני מקווה שאני לא טועה ומדובר בהודעות שאת כתבת). אני באמת חושב שזו הדרך הנכונה, לחפש בתוך מגוון האפשרויות הקיים את מה שהכי מתאים עבורך ויוכל לעזור לך ולקדם אותך בסיטואציה המורכבת שבה את נמצאת נכון להיום. אבל צריך לאחר ברור ובדיקת האפשרויות גם לקבל החלטה ולהתחיל לפעול. גם אם אין וודאות, צריך לבחור בשיקול דעת (תוך התייעצות עם האנשים הקרובים אליך שאת סומכת עליהם) ולהתחיל לנסות, בהמשך תמיד אפשר לשנות את הבחירה. אשפוז (מרצון) הוא האופציה האחרונה כאשר באמת אין שום דרך אחרת. אבל יש לך כרגע בית ומשפחה (שעד כמה שאני מבין יכולה לעזור ולתמוך) ויש עוד הרבה אפשרויות לפני אשפוז , שאת חלקם למיטב זכרוני את כתבת פה מיוזמתך : ניתן לקבל טיפול אמבולטורי במרפאה ולהתחיל להיעזר בשירותי השיקום (אלו שמתאימים לך בנקודת הזמן הזו שאת נמצאת), ניתן להיעזר בטיפול יום, ניתן להיעזר בשירותים ציבוריים ופרטיים (במידה ויש את היכולת הכלכלית). את בת 32 , בחורה צעירה, ואין שום סיבה לדעתי לאמירה שלך "יש חלומות שכבר לא יתגשמו (השכלה,קריירה,ילדים)", תאמיני לי אני מכיר באופן אישי אנשים שעברו משברים נפשיים קשים מאד והגשימו אחריהם חלומות – שכללו : לימודים, קרירה,משפחה וכד' (וכן, אני יכול להגיד לך שאני מכיר את זה אפילו מניסיון אישי, כמי שהגשים את חלק מהחלומות בגיל הרבה יותר מבוגר משלך ולאחר שנים קשות מאד). את חייבת להאמין שאת יכולה ומסוגלת בעתיד להגשים חלומות שיש לך, אבל כמובן שאת לא יכולה "מחר בבוקר" לפתור את כל הבעיות בבת אחת. צריך להתחיל איפה שהוא מתוך תקווה ואמונה שבעבודה קשה , התמדה ובעזרת האנשים ו/או שירותים הנכונים והמתאימים עבורך אישית תוכלי להתקדם ולחזור לחיים משמעותיים ומספקים שכוללים הגשמת חלומות. נשמח להמשיך ולהיות פה בשבילך, לתמוך, לעודד, לכוון ולייעץ (עד כמה שניתן במגבלות המדיה הזו), לילה טוב, בני

בני, אל תקח את זה אישית כי אתה נשמע לי אדם סימפטי. אני גולש חדש בפורום ולא מכיר את ההתנהלות פה של המנהלים והגולשים היטב. אולם, ישנם לא מעט מנהלים בפורומים שונים ברחבי האינטרנט שרואים שליחות בדיווחים על גולשים אובדניים . שליחות שלטעמי היא פוגענית ומפוקפקת, אבל זוהי בעיני עובדה . כנראה שאתה נופל בין מיעוט המנהלים שהם בעלי גישה הומאנית בכל מה שנוגע לכבוד לבני אדם ולזכויותיהם . אני מעריך את זה אבל ההימור שלי לרוב קולע, ואני למוד ניסיון ושבע עדויות של בעלי ניסיון אחרים .. מה גם שישנם גופים שמנהלים "מצוד" אחרי גולשים כאלה שנתפסים בעיניהם כבעלי פוטנציאל אובדני כאמור (למשל עמותת סה"ר, שמחזיקה "סיירת" שמטרתה להנפיק אשפוזים כפויים של בלוגרים וגולשי פורומים). לא הזהרתי אותה אישית מפניך, ואם השתמע כך אני מתנצל ומבקש מחילה. האזהרה או ה"טיפ" היתה גורפת וכללית. כי הרבה אנשים לא מודעים לזה שיש למחשב שלהם כתובת IP וחושבים שהם אנונימים.... זהו, סליחה על האריכות, אבל היה חשוב לי להבהיר.

ראשית,רציתי להגיד לך שאתה לא טועה בקשר לזהות שלי ואכן כתבתי את ההודעות שחשבת בעבר. בהתחלה,פחדתי לכתוב את ההודעה,מאותן סיבות שרועי הזכיר.אנחנו נמצאים בעידן של מחשוב והתפתחויות טכנולוגיות,שמצריכות שמירה קפדנית יותר על הפרטיות שלנו.העניין הוא,שבזכות ההיכרות שלי את הפורום,אותך ואת ענת דרך התשובות שעניתם לגולשים(וגם לי)הרגשתי ביטחון לכתוב.אני שמחה שהאינטואיציה שלי הייתה נכונה. כמובן,תודה על התגובה המושקעת.לקחתי לתשומת ליבי הרבה מהדברים שכתבת ואני אנסה לגבש את הלבטים ובאמת,לעשות צעד מעשי,תוך כדי התייעצות עם המשפחה. המסירות שלך ושל ענת לפורום היא מעל ומעבר.אני מקווה שכן ירבו אנשי מקצוע כמוכם.לצערי,גם אני חושבת,כמו שרועי כתב בהודעת ההתנצלות,שאתם נמצאים במיעוט. בכל מקרה,אני מקווה שאחזור לפורום כדי לספר חדשות טובות יותר. תודה,חן.

אם אני עובר לדירה בשכירות רגילה באופן עצמאי. האם אני זכאי לריהוט ומקרר ותנור\מיקרוגל מהסל שיקום ? לא דירה נתמכת\לויין - דירה רגילה ביוזמה פרטית שלי.

היי יש דבר כזה שנקרא קרן שיקום. פעם בכמה שנים מגיע לכל משתקם שיש לו סל שיקום סכום מסוים מהקרן. תפנה לעוס"ית שלך. אתה יכול גם לקבל דיור מוגן בדירה עצמאית שלך. עדי

לנתי שלום וברוך הבא לפורום, קודם כל תודה רבה לעדי על עזרתה (עדי, את מוזמנת להמשיך ולתרום בפורם מהידע והניסיון האישי שלך). רציתי רק להוסיף, שלמיטב ידיעתי, הפניה לקרן שיקום צריכה להיות חלק מתוכנית שיקום, כלומר שגם אם אתה לא זקוק/מעוניין בליווי ועזרה בתחום הדיור (שכמו שעדי כתבה ניתן לקבל אותה גם אם אתה שוכר דירה לבד) יש בתוכנית השיקום האישית שלך בקשה לשירותי שיקום אחרים מעבר לקרן שיקום. בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

חזרתי מהכנס... אני חייב לציין שהייתי חלק נכבד מהמארגנים ומהמובילים של הכנס. עושה צעד ראשון בפעילות ציבורית. כולם יצאנו נפעמים מכנס, מלטפים את האגו אחד לשני, ואני? יצאתי מבולבל, כל כך הרבה פנו אלי שאצטרף לארגון, עמותה, וכל מיני שמות שאני כבר לא זוכר. יכולתי לחוש במאבקי כוח סמויים, אנטרסים. ואני נאמתי על הבמה על אהבה !!! מה קורה לאנשים?... איך הם הופכים לעסקני שיקום?... ממש כמו בכל תחום ומקצוע, גם בשיקום היצרים, הדחפים, המנפולציות, מאבקי הכוח.... חבל !

שלום לכולם, אני רוצה לפרגן לכל מארגני הכנס של המתמודדים שנערך באוניברסיטת חיפה. הלכתי לכנסים רבים בחיי אבל הכנס של שנערך ביום שני היה מיוחד במינו. הוא היה ברמה מקצועית מאוד גבוהה ובמקביל היה מחובר לסיפורים של המתמודדים עצמם. זו יוזמה שמאוד חשובה עבור הפעילות של בריאות הנפש בארץ. אין לי ספק שישנה חשיבות עצומה לתנועה של מתמודדים שישמיעו את קולם כדי להביא שינוים שאנשי המקצוע לא יוכלו לעשות אותם. שינוים במערכת כבר נעשו ונעשים בזכות התנועה הצרכנית ובראשם חוק השיקום. חוק השיקום לא היה נראה כפי שהוא נראה אלמלא ח"כ לשעבר תמר גוגנסקי לא היתה מתעקשת שבכל דיון בחוק יהיו נוכחים משפחות ומתמודדים. בכל אופן תודה לבני שהיה בין מארגני הכנס ולכל מארגני הכנס האחרים. אני בטוח שנשמע על יוזמות מבורכות נוספות. לצערי הרב שמעתי מידידה שנעזרת בשירותי שיקום שלא שמעה על הכנס וזה חבל. צריך לחשוב איך עוזרים בכנס הבא למתמודדים נוספים להצטרף ולכך שאנשי המקצוע יראו בתנועה הצרכנית פעילות חשובה גם להם וגם לחלק מהאנשים שהם מלווים. יקי

ליקי , לע.מ. ולכולם שלום, קודם כל תודה על הפרגון. לגבי הידידה שלא שמעה על הכנס, אכן חבל. הכנס פורסם בעיקר ברשת האינטרנט ותפוצה של מיילים ולצערנו אכן יש אוכלוסיה שלא ידעה על הכנס מכיוון שלצערנו הרב אין לה נגישות למחשב ולאינטרנט. צריך לקחת בחשבון שהכנס אורגן ללא כל גורם ממן ו/או תרומות ונשען על התקציב הקטן שמקורו בתשלום הסמלי ברישום לכנס, ומכאן שלא הייתה אפשרות לצאת גם עם פרסום מסוגים אחרים. אני כמובן מסכים, שהגיע הזמן לאחר כ-20 שנה של ניסיונות והתארגנויות שונות שתצמח תנועה צרכנית בוגרת ובשלה יותר. חבל שדברים מהסוג שע.מ. הזכיר (בהודעה שמעל ההודעה של יקי) ודברים נוספים ימשיכו ,כפי שהיה בעבר, לשחוק את הפעילים ולגרום לרבים וטובים מהם לעזוב את הפעילות הציבורית שהיא כל כך חשובה לקידום התחום. הגיע הזמן שהפעילים המרכזיים והדומיננטיים בהווה ובעבר ישלבו ידיים, ילמדו מניסיון העבר (תוך הנחת המשקעים מהעבר בצד) , יפיקו את הלקחים הנדרשים ושאכן נראה צמיחה של תנועה צרכנית שיש בה שיתוף פעולה , פרגון הדדי, תמיכה של הפעילים האחד בשני (ולא ההפך!). רק כך, לעניות דעתי, תוכל לצמוח (גם אם זה ייקח זמן) תנועה צרכנית בוגרת ובשלה שכל הגורמים האחרים המעורבים בתחום יתייחסו אליה ככזו , יבינו את חשיבותה, והיא תהפוך לגורם אפקטיבי, חי ובועט ובעל יכולת השפעה של ממש על התהליכים שקורים בתחום למען קידום ושיפור התחום הכול כך חשוב הזה שלצערנו, נכון להיום, נמצא במקום די נמוך (בלשון המעטה) בסדרי העדיפויות של מדינת ישראל. לדעתי האישית, רק תנועה צרכנית בוגרת בשלה וחזקה בשיתוף פעולה הדוק עם ארגוני המשפחות ואנשי המקצוע יוכלו ביחד להוביל למהלכים משמעותיים נוספים לקידום התחום. שבוע טוב, בני

בני,אני מקווה שאני לא מגזים.האם ישנם מרכזים בתל אביב, במתכונת של המרכז בבית לוינשטיין שביטוח לאומימפנה אליהם לאבחון ולמידת מקצוע?אם כן מהם?.אני מבין שבסל שיקום,אין אפשרות ללימוד מקצועי אלא רק השמה במקומות מוגנים בשוק החופשי,כך שפרט למעברים,לא ניתן לקבל סל שיקום כאשר מתנהל עדיין שיקום בביטוח לאומי.אני מבין נכון?

הרמס שוב שלום, אם תכתוב ותבהיר מה בדיוק ברצונך לעשות ומה אתה מחפש אז יהיה קצת יותר קל להתייחס באופן ממוקד וספציפי. המשך יום נעים, בני

יש לי אחוזי נכות המקנים זכות לסל שיקום אבל במקביל התחלתי שיקום בביטוח לאומי ומכאן הידע שלי על מעברים.אני רוצה ללמוד מקצוע אבל הנסיעות האלה מתל אביב לרעננה כל יום מ7 בבוקר עלולים להיות מפרכים ומלחיצים למדי ולכן אני בודק איתך אפשרות למשהו דומה באיזור תא.מקווה שהבהרתי

שלום רב, לימודי לתואר ראשון באוניברסיטה נפסקו לפני מספר שנים עקב אשפוז כפוי שאחריו השתקמתי במשך שנתיים ב"אנוש" . השנה עזבתי את השיקום והמשכתי לשנה ב' בלימודים. נכון לעכשיו אני משלם על הלימודים עצמאית אבל זה מכביד עלי מאד (אני מתקיים מקצבת נכות - כ2200 שח). האם ישנה אפשרות לקבל מימון ללימודים לתואר מסל שיקום\ביטוח לאומי וכדו'? למי פונים וכיצד עושים זאת? בתודה רועי

לרועי שלום וברוך הבא לפורום, קודם אני רוצה להגיד שזה מאד משמח אותי לשמוע שלאחר החוויה הקשה שעברת על כל המשתמע ממנה הצלחת לחזור ללימודיך באוניברסיטה. אני גם רוצה להודות לך על כך שכתבת את זה כאן בפורום מכיוון שאני מניח (ואולי אפילו בטוח) שהסיפור האישי שלך יכול לתת תקווה ומודל לחיקוי לגולשים אחרים פה בפורום שאולי נמצאים בשלב אחר ואולי אבדו תקווה וחושבים שאחרי אשפוז (ובמיוחד אשפוז כפוי) אין דרך חזרה לחיים משמעותיים ומספקים והנה אתה עוד דוגמה חיה של אדם שהצליח למרות כל הקשיים והחוויה הקשה לחזור לחיים רגילים וללימודים באוניברסיטה שנקטעו עקב המשבר. ולשאלתך, במידה והלימודים שאתה לומד הם לימודים שמכשירים אותך לעבוד במקצוע מסוים, יש אפשרות להגיש בקשה לביטוח הלאומי להכרה בלימודים באוניברסיטה כ"שיקום מקצועי". במידה והביטוח הלאומי משתכנע שאלו לימודים שלאחריהם תוכל להשתלב ולעבוד במקצוע אותו אתה לומד הם ממנים את שכר הלימוד. סל שיקום לא עוזר במימון לימודים אקדמיים, אבל במידה ויש לך צורך באיזושהי עזרה בלימודים (כמו : פיתוח/חיזוק אסטרטגיות למידה, עזרה מסוימת עם חומר הלימודים, עזרה עם פניה לגורמים באוניברסיטה, השתלבות חברתית בקמפוס ועוד) אתה יכול לקבל דרך סל שיקום שירות שנקרא "השכלה אקדמית נתמכת" שבעצם מספק חונכות אקדמית, כלומר תקבל כמה שעות בשבוע (למיטב ידיעתי, מדובר ב-4 שעות בשבוע) של חונך אקדמי במימון סל שיקום. (השירות נכון להיום קיים בחלק מהאוניברסיטאות והולך ומתרחב משנה לשנה לעוד מוסדות אקדמיים). המון הצלחה בלימודים, נשמח להמשיך ו"לשמוע" ממך בפורום, וכן להמשיך ולהיתרם מהסיפור ומהניסיון האישי המוצלח במסע ההחלמה שלך (במידה ותסכים להמשיך לכתוב ולהגיב כאן בפורום), בני

לשאלתך: אני לא רואה את עצמי כ"מחלים". אני רואה את עצמי כאדם שעבר משבר זמני ומקומי ובאדיבות פסיכיאטרים רשלנים וחוכמולוגים תויג כ"חולה נפש". בסך הכל החוויה שלי כ"מטופל וכ"משתקם" היתה שלילית בתכלית. התחושה היא, ומתחזקת ככל שהפרספקטיבה מתרחבת, שהעובדים הסוציאלים והפסיכיאטרים ובעצם כל מי שמעורב במערכת הזאת עשה כמיטב יכולתי בכדי להחליש ולדכא אותי. אני לא מתפלא בכלל לנוכח דבריך שרבים מרגישים שאין דרך לחזור לחיים נורמאלים אחרי אשפוז כפוי. הם לגמרי צודקים - המערכת מתוכנתת לגרום ל"נפגע הנפש" לתחושה כזו. אשפוז כפוי הוא מצב לא נורמאלי שבו שוללים לך את החירות ופוגעים בגופך, חודרים אליו, קושרים אותך ואונסים אותך במחטים בניגוד לרצונך ללא משפט וללא יכולת להתגונן רק כי רופא מסוים החליט שאתה לכאורה "לא שפוי" ואין לך "תובנה" למצבך, לדעתו. כל דבר שאתה אומר שם מתפרש כ"סימפטום" ל"מחלה" וכל התנגדות שלך נרשמת כ"חוסר תובנה" , "תוקפנות" , או "חוסר שיתוף פעולה" וכיוב. באופן כללי , המחלקה הסגורה היא מן קרקס שבו מסתכלים עליך מהאקוריום מושפל בפיג'מות ומארחים סטודנטים לצפות בך. אחרי השיקום, עד היום כשאני חוזר לבקר ב"אנוש" עושים לי פוצי מוצי, איזה יופי אתה "מתקדם".. ועוד מעיזים לקחת על עצמם את הקרדיט ל"שיקומי" - שיקום שפגע לי אנושות ביכולת ההשתכרות בעתיד, גם כאקדמאי (תנסה להתקבל לחברה ממוצעת במשק כשמחלקת כח האדם שלהם מכירה את התיק הרפואי שלך - ושלא יהיה לך ספק - כולם מאותה קליקה פסיכולוגית שם). המערכת, גם פגעה קשות בביטחון העצמי שלי אחרי שנתיים שעו"סים ורופאים דיברו אלי כמו אל ילד מפגר למרות שאחרי כמה חודשים אני בדרך להיות מצטיין רקטור - ורק בזכות עצמי , למרות, ולא בגלל ה"עזרה" שלהם. התרופות שנתנו לי (ובהתחלה היה לי הרבה אמון ולקחתי מינונים גבוהים, כי לא הבנתי באיזו שרירותיות הן נרשמות עבורי) גרמו לי לתופעות לוואי קשות. אף אחד לא טרח לספר לי עליהן: רעידות קשות, אימפוטנציה, השמנה מאסיבית. היום אני מנסה נואשות לתקן את הנזקים הפיזיים. הבנתי שזיפרקסה היא הגורם מספר אחד ל"השטחה" ולפגיעה הקוגניטיבית. ברגע שפסיכיאטר אחר הסכים להתחיל לגמול אותי מהחומר הארור שניתן עקב אבחנה שגויה ורשלנית, המחשבה שלי חזרה להיות חדה, הזיכרון השתפר והרגש נהיה אנושי יותר.... ךסיכום, יש אנשים נחמדים במערכת השיקום, אבל רובם עוברים השחתה. הכח משחית את הפסיכיאטרים , ההתנשאות והזחיחות שלהם היא בלתי נסבלת והפטרונות של העובדות הסוציאליות (שבינינו, רובן רחוקות מלהיות משכילות או אינטיליגנטיות במיוחד) - מחליאה. מעט אנשים באמת משתקמים מהמחלות המדומות שלהם ובחלק מהמקרים זה בגלל שהתקנים שלהם מפרנסים את 'אנשי המקצוע' (פונקציונאליות, כבר אמרנו?). אני חושב גם שהפסיכיאטר המחוזי הוא עבריין שצריך להכלא , כי הוא עושה שימוש לרעה ועברייני בחוק לא חוקתי (אתה רואה, לומדים משהו באוניברסיטה..) ופוגע בשלום הציבור ובחפים מפשע באמצעות כליאות שווא. כמו שנעשה לי. כנ"ל שליחיו ושותפיו למעשי ה"אשפוזים הכפויים" שהם בשפה פחות מכובסת אלימות ממסדית וכוחנית כלפי חסרי ישע. זהו.. אז לי יש בחילה, וחוץ ממימון ללימודים אין לי רצון לדבר יותר עם "אנשי השיקום והרופאים האלה, מהגיהנום. למי שיושב עכשיו כ"צרכן" או "נפגע נפש" או "מתמודד" או כל מוטציה אחרת ששמעתי בשנתיים האחרונות (לפעמים 5-6 כינויים באותו משפט), אני יכול רק להציע , מכל הלב - קחו את הרגליים ותברחו כל עוד נפשכם בכם. אל תאמינו לשום עו"ס או מדריך שיקום שמפחיד אתכם שאם תשאפו ליותר "תיפלו" או תחזרו לאשפוז. רק תתרחקו מהם כמו מאש. כי אחרת תגמרו שמנים בני 50 בהוסטל שיקומי. נ.ב. בחיים לא פגשתי סיינטולוג . את כל הדעה שלי על המערכת היא הרוויחה ביושר כשבתחילה ניגשתי אליה בבקשה לתמיכה טאבולה ראסה.

שלום רב אני בת 29 ואני מתלבטת בנוגע לדרך טיפול מה יותר עדיף אני כרגע בלי הכנסה כ יוון ש השתחררתי מב ית חולים במחלקה פתוחה ואיני מסוגלת לתפקד רוצה לישון יש תחושת כבדות שם לפחות ה ייתה לי מסגרת פעילה אך יודעת ש זה ה יה זמני. וגם לא הכינו אותי לשחרור פשוט ב בוק ר יום ב היר. רציתי לדעת איזה דרך עדיפה כי כ יום התחלתי ללכת לעובדת סוציאלית מטעם מכבי הבעיה שלי שיש לי מחסור תקציבי אומנם כסף קטן יחסית אך לא עובדת ולא מסוגלת כרגע להכנס לעבודה. ושמעתי על מרפאה ק ה ילתית לבריאות הנפש אומנם זה חינם נראה לי אך התורים ארוכים מה הבדל בין השניים ואם עם אלך למשרד הבריאות זה יהווה לי מעין רישום לא כראוי. או חותמת שנותנים על מנת לקטלג אותך לפי מצבך. לדעתי זה לא פייר לקטלג אנשים על סמך כל מיני מונחים לא מספיק הבן אדם סובל ממשהו שנגרם לו ממצב כלשהו אז מקטלגים אותו במונחים למה? אז אני מתייעצת שואלת ומבולבלת האם ללכת למכבי לקבל שיחות אך זה עולה תשלום ש כרגע אין לי הכנסה אבל אולי שווה להלוות תכ מה שח בשביל זה. או ללכת למשרד הבריאות מה עדיף? ושאלה נוספת אני כרגע לא מצליחה לעבוד איזו מסגרת יש שאוכל לקבל כלים למצא תעסוקה פרנסה מתאימה שתתאים לי. בתודה מראש

ל"עומדת במקום" שלום, אם אני מבין נכון (ותקני אותי בבקשה אם אני טועה) את כותבת שהשתחררת מבית חולים במחלקה פתוחה ומצד שני את חוששת ללכת למרפאה של משרד הבריאות מכיוון שזה עלול להוות עבורך "מעין רישום לא כראוי". לדעתי, מכיוון שהיית באשפוז ויש כבר רשום לגבי זה במשרד הבריאות, אז החשש שאת מתארת הוא "קצת מוגזם". הרשום כבר קיים ועכשיו את צריכה לחשוב מה יוכל לקדם אותך בחיים בצורה הטובה ביותר. אם התחלת לקבל שיחות אצל עו"ס בקופ"ח ואת מסוגלת לממן את זה ומרוצה מהקשר איתה אז כדאי להמשיך מכיוון שכמו שכתבת במרפאות לבריאות הנפש של משרד הבריאות , נכון להיום , יש תורים ארוכים ורוב המטופלים גם לא מקבלים שם שיחות אלא רק מעקב פסיכיאטרי. במידה ואין לך אפשרות לעמוד בתשלום, אז מומלץ לפנות למרפאה ולנסות ולדרוש באסרטיביות שכן תראה אותך שם עו"ס שתוכל לעזור לך גם עם הפניה לועדת שיקום שלאחריה תוכלי להיעזר בשירותי סל שיקום על מנת לממש את רצונך "לקבל כלים ולמצוא תעסוקה ופרנסה שתתאים לי". ומעבר לזה, ויותר נכון עוד קודם לכן, כדאי שהעו"ס תעזור לך לפנות לביטוח לאומי על מנת שתוכלי לקבל קצבה ולפחות בינתיים תהיה לך איזושהי הכנסה מינימאלית. בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום אני עומד לעבור לדירה חדשה דרך דיור מוגן מתוגבר אך החברה שמטפלת בי לא מוכנה לשלם את הוצאות ההובלה למרות שהדברים הם שלה מה עלי לעשות ולמי עלי לפנות

ליולי שלום וברוך הבא לפורום, למיטב ידיעתי אין נוהל אחיד ומוסדר לגבי העניין הזה. יש למשל שירותי דיור שבהם גובים סכום מסוים מהדיירים כל חודש ואז במקרה מהסוג הזה מהכסף הזה משלמים את הוצאות ההובלה (לפעמים רק השתתפות חלקית). אשמח אם יש מי ממשתתפי הפורום שמניסיונו (כמקבל שירותי דיור או כאיש מקצוע שעובד במסגרת דיור) מכיר ויודע פרטים נוספים בהקשר זה ויוכל לשתף בידע והמידע לטובת כל הגולשים בפורום. נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום רב בני רציתי לדעת פרטים לגבי השיקום המקצועי עברתי חוויות קשות ואני רוצה לחזור לעבודה פניתי לביטוח לאומי כי אני מעוניינת בשיקום מקצועי דרכם הייתה לי ועדה שיחה אצל רופא והיום היו לי מבחנים אצל פסיכולוג רציתי לקבל קצת פרטים לגבי כל הנושא של השיקום המקצועי אף אחד לא מסביר לי מה התהליך והאם זה כדאי הגשתי טפסים של נכות כללית

לעדי שלום וברוכה הבאה לפורום, על מנת להיות זכאי לשיקום מקצועי דרך ביטוח לאומי יש צורך להיות קודם מוכר ע"י הביטוח הלאומי עם לפחות 20% נכות רפואית. שיקום מקצועי של המוסד לביטוח לאומי ניתן לאנשים המתאימים לעבודה בשוק הפתוח (במידה ולא, ניתן להיעזר בשירותי התעסוקה וההשכלה השונים של סל שיקום של משרד הבריאות בתנאי שעומדים בקריטריון של לפחות 40% נכות רפואית על רקע נפשי). לאחר שיש הכרה באחוזי הנכות , צריך לפנות למחלקת שיקום של ביטוח לאומי ומשם נמשך התהליך על מנת לבדוק את התאמה למקצוע ובהמשך במידה והאדם נמצא מתאים הוא מופנה ללימודים במימון מלא של הביטוח הלאומי. נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום רב !!!! רציתי בבקשה לדעת מה הנוהל המקובל כשנער אוטיסט בוגר בן 21 (שמוכר בהתפרצויותיו החוזרות ונשנות ) שוכן בהוסטל תוקף את אחד העובדים בהוסטל, האם זה מקובל מצד צוות ההוסטל להזמין משטרה , לעצור את הנער האוטיסט ולקחת ממנו תביעות אצבעות ?

לטובה שלום וברוכה הבאה לפורום, נראה לי שכדאי שתעלי את שאלתך בפורום "אוטיזם-תמיכה" של האתר. בצד שמאל תחת "פורומים נוספים" יש קישור ישיר לפורום זה. המשך יום נעים, בני

לא' שלום וברוך/ה הבא/ה לפורום, קרן שיקום מיועדת להצטיידות בסיסית לזכאי סל שיקום המתגוררים בדירות , בד"כ לפריטים כמו : מיטה, ארון, מקרר וכד'. למיטב ידיעתי , או ליתר דיוק לא שמעתי ולא מכיר באופן אישי , מקרה שהקרן אישרה שיפוץ בדירה. נשמח להמשיך ו"להפגש" בפורום, בני

בני, לא ברור לי משהו - לפני כמה ימים משהו פה אמר שהם מאשרים גם צביעת דירה (באופן חריג). מה ההבדל העקרוני והאם זה נכון?

בני,תודה מקרב לב על תשובותיך הטובות והמפורטות.יש לי בירור נוסף:בבית לוינשטיין ישנו מסלול "מעברים",[מותנה בסל שיקום]שמאפשר ליווי השמה לכל החיים,אך נמשך 3 חודשים.האם בסל שיקום יש אפשרות לשירותי השמה לכל החיים?האם זה מותנה בדרישות כמו של המוסד שציינתי?

להרמס שלום, תוכנית "מעברים" במרכז לשיקום והכשרה מקצועית ליד בית לווינשטיין בנויה מכמה שלבים (והיא בעצם שילוב של שיקום מקצועי של ביטוח לאומי ושירות של סל שיקום של משרד הבריאות). ה-3 חודשים הראשונים הם סוג של מכינה לקראת לימוד מקצוע, לאחר מכן אתה יכול להשתלב בלימוד מקצוע ורק לאחר מכן מגיע שלב ההשמה והליווי בעבודה שאותו אתה יכול לקבל כל זמן שתהיה זקוק לו כמו בכל שירות של סל שיקום. מקווה שעכשיו הדברים ברורים יותר, בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום

האם סל שיקום מיועד רק לבעיות חמורות כגון סכיזופרניה ובעיות פסיכוטיות למינהן או גם לכאלו שלא?האם התיק בביטוח לאומי הוא גורם מכריע במתן הסל או שישנם פרמטרים נוספים.

להרמס שוב שלום, הקריטריון הרפואי לזכאות לסל שיקום הוא לא אבחנה כזו או אחרת, אלא מינימום 40% נכות רפואית על רקע נפשי (לפי סעיפים 33 או 34 בביטוח הלאומי), אין משמעות מעבר לזה לתיק הביטוח הלאומי. הדברים החשובים הם חוות הדעת של הפסיכיאטר המטפל שקובעת שהמבקש זקוק ומתאים לשיקום. מעבר לזה הוועדה מתייחסת לדברים כמו : מידת הבשלות וההתאמה לתהליך שיקומי, שיתוף הפעולה של המבקש ושימוש בסמים ואלכוהול. הדבר הנוסף היחיד שאמור להבדק בתיק הביטוח הלאומי הוא האם המבקש ממש את זכאותו ל"שיקום מקצועי" בביטוח לאומי. בהצלחה עם התהליך המשמעותי שאתה עושה, ומתחיל אותו בצורה מאד יפה ומוצלחת עם ברור לעומק של הדברים. ידע הוא כוח, ומאפשר קבלת החלטות טובה יותר. נשמח אם תרצה לשתף את גולשי הפורום בתהליך, ובכל מקרה נשמח להמשיך ו"לפגוש" אותך בפורום, שבת שלום, והמשך סופ"ש נעים, בני

שלום יש לי מעל 40 אחוזי נכות נפשיים בביטוח לאומי וברצוני לברר כמה דברים: א.מרגע הגשת הבקשה,כמה זמן לוקחת ההמתנה לועדה? ב.הבנתי פה שסל שיקום ניתן לשנה או פחות.האם לאחר מכן צריך לבקש שוב פעם ולמלא את הטופס העבה שוב? ג.אני זקוק לטיפולים פסיכולוגים במקביל ללימוד מקצועי אבל לא יכול לממנם[במרפאות הממשלתיות זו המתנה ארוכה].האם ניתן לקבל טיפול אצל מטפל,לפי בחירתי,במסגרת הסל?אם כן האם זה מוגבל אך ורק לתקופת הסל? תודה

להרמס שלום וברוך הבא לפורום, זמן ההמתנה לועדת שיקום משתנה ותלוי בעיקר בעומס הבקשות שיש במחוז אליו הוגשה הבקשה. נכון להיום, בשל העומס הרב שיש לעומת הצוות המצומצם שעובד במטה השיקום של כל מחוז בד"כ מדובר על כחודש-חודשיים. חשוב שכל טופסי הפניה לוועדה ימולאו וכל האישורים הנדרשים יצורפו להגשת הבקשה, מכיוון שאחרת זה גורם לעיכובים נוספים ומיותרים. ועדת שיקום (ראשונית) , זאת שמתקיימת בעקבות הפניה הראשונה (באמצעות הגשת ה"טופס העבה") מתקיימת בד"כ רק בתחילת התהליך. הוועדה אמורה לבחון את הזכאות של הפונה לתוכנית שיקום, ובמידה והוא זכאי היא אמורה לאשר לו תוכנית שיקום שמורכבת משירותים הכלולים בסל שיקום. האישור לשירותים שנקבעו הוא בד"כ לשנה. בהמשך הדרך, לא ממלאים שוב את ה"טופס העבה". מדי חצי שנה או שנה אמורה להתקיים וועדת מעקב שאמורה לוודא שתוכנית השיקום שאושרה אכן מתקיימת ומתאימה לצרכים, לרצונות וליכולות של האדם באותו זמן, ולהחליט על הארכת השירותים הקיימים ו/או שינוי ואישור שירותים אחרים ו/או נוספים. טיפול פסיכולוגי הוא לא חלק משירותי השיקום, וכפי שכתבת הוא אמור להינתן במרפאות, ואכן לצערנו, במרפאות זמן ההמתנה ארוך ולרוב האנשים לא ניתן טיפול מהסוג הזה. מה שכן , בשירותי שיקום מסוימים (כמו למשל בשירותי דיור למיניהם) יש בד"כ שיחות עם איש מקצוע (עו"ס, פסיכולוג, מרפא בעיסוק) לליווי התהליך השיקומי. לגבי לימוד מקצוע, חשוב לבדוק גם את האפשרות לממש זאת דרך "שיקום מקצועי" שניתן ע"י ביטוח לאומי. מקווה שהצלחתי לענות על שאלותיך, נשמח לענות על כל שאלה נוספת, בני

אני זכאית לסל שיקום - עברתי וועדה לפני זמן רב. מהו ההליך שעלי לעשות על מנת לקבל השתתפות כספית בשכר דירה? למי לפנות באזור תל אביב ומה סך ההשתתפות?

לאלמונית שלום רב, השתתפות בשכר הדירה מתקבלת ממשרד השיכון ולא ממשרד הבריאות. התהליך שיש לעשות כדי לקבל את ההשתתפות הזאת הוא לגשת לאחת מהחברות שמטפלות בעניין: עמידר, מתן-חן או מ.ג.ע.ר. להצטייד בתעודת זהות, חוזה שכירות ואישור מביטוח לאומי על אחוזי הנכות (אישור שלושה חודשים אחרונים). סך ההשתתפות למי שאחוזי הנכות שלו קבועים הוא 763 ש"ח. החברה מבקשת עבורך תעודת זכאות ולאחר שהתעודה מתקבלת ממשרד השיכון ניתן להוציא את התשלום לפועל. שיהיה ערב טוב ענת

שלום אני ממש חסרת עונים אמא שלי עם נכות 75% על פי סעיף של בריאות נפשית (סכיזופרני) , היא אישה עצמאית ולא זקוקה לטיפול אך כרגע אמא שלה נפטרה ואין לה איפה לגור , היא לא רוצה דיור מוגן כי בשותפות רק דוברי עברית היא דוברת רק רוסית, אין לי מושג מה עוד אופציות שיכולות להתאים לה אם תוכלו לעזור לי בבקשה

אניטה שלום וברוכה הבאה לפורום שלנו, אם אימך גרה שנים רבות עם אימה ייתכן שהקושי לעבור למסגרת של דיור מוגן אינה קשורה בקושי בשפה אלא בקושי במעבר למסגרת אחרת ולא מוכרת. מעבר כזה מלווה בחששות רבים ומובנים. אני מניחה שבמצב שאת מתארת אימך זקוקה לתמיכה רבה גם ממך ואולי גם ממקורות אחרים. בדיור מוגן ניתן למצוא שותף/ים/ות דוברי רוסית אם מעמידים את הדבר כתנאי הכרחי עבור אימך. אני מניחה שניתן בנוסף למצוא מסגרת שיש בה גם אנשי צוות דוברי רוסית. בנוסף, אני רוצה להציע לך לפנות לאחת ממסגרות הייעוץ למשפחות שקיימות ברחבי הארץ. באיזור תל-אביב זו מסגרת של ויצ"ו שנקראת "שלנו" ובשאר האיזורים זו מסגרת של אנוש שנקראת "מיל"ם". היות ונשמע שאת כיום מקור התמיכה העיקרי לאימך אני חושבת שמסגרת כזאת יכולה ללוות אותך בהתלבטויות ולתמוך גם בך. אני מאחלת לשתיכן הצלחה ענת

בת 47, חולת צליאק,אושפזתי פעמיים לפני 26 שנה באותו חודש ומאז לא.מצאתי עבודה במגזר הפרטי במשך 22 שנה בתפקיד מזכירה בכירה. בגיל 42 נשבר לי מעבודה סביב השעון, נתנו לי קצבה 1000 ש"ח ועבדתי עבודות זמניות. עברתי שיקום בביטוח לאומי שנמשך שבעה חודשים,כיום עובדת בשרות לקוחות,שנה שלישית וסטודנטית באוניברסיטה הפתוחה עם קרוב לחצי תואר.גרה אצל ההורים.עשיתי גם צבא, שרתתי בחיל אויר כפקידת מבצעים. חובבת נסיעות לחו"ל. בחורה עיפה. הורי בני 84 ואין לי מושג איפה אגור. שומרת על קשר עם בריאות הנפש. מבקשת לדעת מה דעתך?

רעות שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, ראשית לגבי השאלה בכותרת הודעתך - אני חושבת שמה שנספר זו העשייה לא ההגדרות. ונשמע שאת אישה ברוכת עשייה. את עובדת, לומדת ונהנית מטיולים. לגבי עניין המגורים - האם שכירת דירה אינה אפשרית עבורך ? אם יש לך 40% נכות רפואית ומעלה על בסיס קושי נפשי, את זכאית לסל שיקום של משרד הבריאות. דרך סל השיקום את יכולה לקבל שרותי דיור מוגן. דהיינו לשכור דירה עם או בלי שותף/ים/ות ולקבל פגישות שבועיות עם מתאם/ת טיפול ומדריך/ה. בנוסף, את מציינת שאת שומרת על קשר עם בריאות הנפש. אם יש לך קשר עם מתאם/ת טיפול במקום הזה אני מציעה גם להתייעץ איתו/ה. מקווה שעניתי על שאלתך שיהיה יום טוב ענת

שלום, אני סבור שחשוב כיצד האדם מגדיר את עצמו ביחס להפרעה/מגבלה/מחלה. ישנם הגדרות שונות ומגוונות ואם תעברי על הפורום תמצאי הגדרות שונות כמו-מתמודד , צרכן , חולה נפש, סובל ממוגבלות נפשית, מתמודד עם מוגבלות נפשית, אדם שעבר משבר..... . לגבי שאלת הדיור : איך את מדמינת את מקום הדיור שהיית רוצה להיות בו ? אלו תמיכות את צריכה ? אלו מחסומים יש לך בדרך למעבר לדיור ? מהן הכוחות שיש בך שיעזרו לך במעבר? אלו שאלות חשובות כדי להתחיל לברר את המעבר לדיור. יום טוב יקי

אני נשואה + שני ילדים . אני אין לי פסיכולוגית . אני צריכה לדאוג לבשל להם . לנקות להם את הבית ולדאוג לכל מה שאמא נותת. אני לא מסוגלת לתת להם את היחס למישפחתי. קשה לי מאוד ויש לי הרבה קשיים גם טיפול קוגנקטיבי .אני לא יודעת איך להתמודד עם הילדים שלי. ולא עם בעלי . ויש לי מחלות בריאות שקשה לי לתפקד אותן. מי יכול לעזור לי האם יש אפשרות לקבל כסף מביטוח לאומי. למרות שיש לי נכות פיזית ונפשית . אני זקוקה מאוד לעוזרת בית .וברגע שאני לא מסוגלת מבכינה בריאתית לעשות זאת .אני ניכנסת לדיכאון וליאוש . עם אני גרה בבית שלי עם בעלי והילדים .איזה אפשרויות יש שיכולים לעזור לי . הינו מטופלים ברווחה והיפסקנו כי הלכנו לטיפול זוגי .ואז היפסקתי כי כלום לא עזר לי .

שושי שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, לא ציינת בדברייך האם את מוכרת בסל השיקום. אם את מוכרת, כדי לעזור לך לתפקד בבית את יכולה לקבל שרותי סמך. מדובר במישהי שמגיעה אלייך הביתה ומדריכה אותך לגבי כל הדברים שאת צריכה לעשות בבית. מהביטוח הלאומי אפשר לקבל משהו שנקרא שרותים מיוחדים. אני לא חושבת שאפשר לקבל תוספת כסף מעבר לקיצבה. אני מציעה לך להתייעץ עם מתאם/ת טיפול לגבי כל הצרכים שלך. אני מקווה שתשובתי עזרה במשהו ענת

השאלה שלי האם סומכת צריכה לעבוד יחד איתי בבית . כי לי יש מגבלות בריאות .וזה קשה לי להישתמש עם הידיים בסחיטה למשל סמרטוט. או לשטיפה לבית .לתלות כביסה .לקפל את הכביסה כי הידיים במצב דלקתי למרות הטיפול שאני מקבלת תרופתי ועדיין מידי פעם יש כאבים שמתסכלים אותי כאשר יש לי כאבים משפיע עליי יותר נפשית . כי צריכה להיתחנן למישהו שיעזור לי

מלבד הדיכאון ושאין לי חשק לעשות דברים בבית. אני אמא למישפחה לשני בנות .וחיבת לתפקד כדי להכין אוכל ולדאוג לכביסות ונקות את הבית ולסדר ולארגן . ואין לי חשק לעשות כלום בלי הסומכת. ורק כאשר היא מגיעה אליי .אני רוצה שכמו שפעם היתה לי סומכת שעזרו לי בכל עבודות הבית שיהיו איתי ביחד נעשה אני והיא. האם יש אפשרות כזאת ברור שהיא לא תיהיה עוזרת בית .אבל נעשה ביחד ככה יהיה לי מוטיבציה. למרות שיש לי דלקת פרקים ופיברלגיה עייפות וקושי במשימות הבית ..לשטיפה את הבית או לנקות אבק עד כדי כך . אז האם יש אפשרות שגם יעשו יחד איתי כולל גם באוכל. או המטרה שלה רק להיות איתי ולהדריך אותי .כי אני לא מסכימה . למרות שאני יגיש טבעיה לשירותים מיוחדים .אמרו לי להגיש

WOLIA שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, באמת כאשר מתמודדים עם כל הדברים שאת מתמודדת איתם וגם צריכים להחזיק בית ומשפחה זה לא פשוט בכלל. ובכל זאת, תפקידה של סומכת להדריך אותך ולא לעשות עבורך את העבודה. לגבי עשייה משותפת אולי את צריכה לשאול את הסומכת ואת מי שאחראי עליה האם זה אפשרי. יכול להיות שבאמת את צריכה יותר שרותים מיוחדים מביטוח לאומי מאשר שרות של סומכת. אני מקווה שתרגישי טוב יותר ותוכלי לעמוד בכל המטלות שלך ענת

והאם אני צריכה להעזר גם בעו"ס?

שני שוב שלום, למתאם/ת טיפול אפשר להגיע או דרך המרפאה בה את מטופלת (אם את מטופלת במרפאה) או דרך קופת החולים או דרך שרותי הרווחה העירוניים. מתאם/ת טיפול יכול להיות עו"ס או כל בעל מקצוע אחר (פסיכולוג/ית מטפל/ת באומנויות וכד'). שבוע טוב ענת

.

רציתי לשאול האם המטרה של כל המפעלים המוגנים היא לקדם לכיוון תעסוקה נתמכת? אודה על תגובתכם.

לא' מהצפון שבוע טוב, המטרה לא נקבעת בהתאם למקום התעסוקה אלא בהתאם לאדם. דהיינו, מי שעובד במפעל מוגן ויכול להתקדם במשך הזמן לתעסוקה נתמכת, מתקדם. מי שלא, מתקדם בעבודתו בתוך המפעל. מקווה שעניתי על שאלתך ענת

שלום,אני מנסה לדעת האם הסיוע של השכר דירה ממשרד השיכון הוא עבור אותו החודש או עבור החודש הקודם,לדוגמא אני מקבלת את הסיוע בחמישי לכל חודש,אז האם בחמישי לחודש הבא אני אקבל עבור פבואר או מרץ? תודה רבה מראש פעמונית

פעמונית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אני חושבת ששכר הדירה שמתקבל הוא עבור החודש הקודם. דהיינו בחמישי למרץ תקבלי שכר דירה עבור פברואר. אני בטוחה שניתן לקבל תשובה על כך גם בחברה שדרכה את מקבלת את הסיוע. שיהיה שבוע טוב ענת

בדיור המוגן של עמל בראשון התפנו שני מקומות לגברים בגילאי 20-40 הדירות מאובזרות באופן מלא ונגישות למרכז העיר. לפרטים נוספים ניתן לפנות לטלי מנהלת הדיור המוגן 052-5239136

נשמח לשוב ולפגוש אותך בפורום. ענת

אניבחרדות קשות מזה 6 שנים ושנה וחצי אני לא עובדת איך אני מצחילה את התהליך? האם אחוזי נכות יכולים לפגוע בי בעתיד? תודה

שני שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, כדי לפנות לביטוח הלאומי כדאי להיעזר במתאם/ת טיפול לצורך מילוי הטפסים והשגת כל האישורים הדרושים. אני לא חושבת שאחוזי נכות יכולים לפגוע בך בעתיד. מה החשש שלך ? מאחלת לך הצלחה רבה ענת

אני חדשה בפורום ..אני נשואה לבעל פגוע נפש (מאניה-דיפרסיה) אני נמצאת עם בעלי כ8 שנים והמחלה פרצה לפני 3 שנים .. ראיתי את ההרצאה של אילאיל צין מיוני 2008 ומאוד התרשמתי ממנה עלי והצליחי ואל תכנעי לסטיגמה ...אמן והעולם שבחוץ יתחיל להבין שהשד לא כזה נורא ... אשמח להמשיך ולספר בהמשך..

osher שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, ההרצאה שאת מספרת עליה בהחלט מרתקת. אנחנו נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום. שבוע טוב ענת

אני מתמודד עם מחלתי, ואני לומד לעצמי ביולוגית המוח וכל הנוגע לנפש, הייתי שמח מאד אם יהיה לי חבר/ה ללימודים, ככה בקטנה כמה שיהיה לו כח. אני גר בירושלים מרכז העיר. אשמח מאד אם יהיה דבר כזה...

בן יעקב שבוע טוב וברוך הבא לפורום שלנו, אני חושבת שזה רעיון מצויין ללמוד בצוותא. זה גם תורם לידע וגם לכך שרוכשים חברים ועניין משותף. בהצלחה ענת

שלום, רציתי לשאול יש לי אחות בת 20 שחולת נפש קשה, אימי אפוטרופוס שלה ,ואחותי לא מוכנה לצאת מהבית למסגרת אימי לא יכולה לחיות ולסבול את התנהגותה היומיומית יותר בשום פנים ואופן. כעת עושה צו הרחקה מהבית,וברצוני לשאול ברגע שמשטרה לוקחת אותה מי אחראי למצוא לה מקום?מי יסתכל עליה?

דינה , תנסי לפנות לרווחה שיכירו בכם למניעת בעיות שלא יהיו בעתיד . איני יודע מה מצבכם אך זה לענ"ד . בהצלחה רבה .

דינה שלום, שימי לב בבקשה 4 שאלות למטה עניתי על שאלתך. יום טוב ענת

שלום רב, זה נשמע מצב מורכב מאוד. מנסיוני במצבים כאלו בעבר כדי לתת לאחותך אלטרנטיבות לפני שהמשטרה תיקח. כמו כן קשה ליעץ באיטרנט כי אין את כל מכלול הנתונים. יש כאן קצת בעיה מבחינת השירותים הציבורים של סל שיקום מפני שסל שיקום לוקח אחריות לאחר שהיא עוברת ועדה. יתכן שכדי לדבר עם העו"ס במרפאה שתדבר עם אחותך על אלטרנטיבות של דיור לאור העובדה שבקרוב לא תוכל לגור עוד בבית. או לפנות לאיש מקצוע בתחום השיקום במגזר הפרטי שיעזור לאחותך לחשוב על התכניות שלה לאור זאת שתהיה בלי פתרון מגורים בקרוב ושיש לה אפשרות להשפיע על מקום מגוריה עם תחליט לשתף פעולה עם גורמים מקצועים. מדובר במצב משברי שיתכן שניתן להשתמש בו כמנוף לשינוי עבור אחותך, אבל בהחלט מדובר במצב מורכב שדורש לדעתי איש מקצוע שיוכל לעזור לאחותך לנהל אותו. יקי

שלום לכם. התגעגעתי ואכן בפוגשי מחשב - אינטרנט אמרתי לעדכן את אנשי ומנהלי הפורום שבעזהי"ת אזכה לקבל עצות להמשך הדרך . אז כך : לפני מספר ימים הועברתי למחלקה הפתוחה וזאת בזכותה של החברה שאותי מלווה לאורך כל האישפוז .פשוט חשבתי שלא אצא מכאן לעולם ושהכל שחור ונגמר , אז היה עליי לשחק את המשחק שהתברר לי שהוא אכן מוכר .. אך לא לי . לגבי חברתי,, הקשר לא הולך לאן שהיא רוצה וזה מתסכל אותה מאוד . טוב.! אני כבר אמרתי שאין לי משיכה אליה .. אז מה אוכל לעשות . אבל אמרתי לה שהיא לא תצא לי מהראש גם בעוד מיליון שנה כי היא גרמה לי לצאת מהכלא הסגור . תודה - רבה נשמה . אז במסגרת בה אני נמצא אין כמעט מה לעשות ואיך להעביר את הזמן אז גם ככה מאוד קשה , ומכיון שאני יודע שזה ייגמר בעוד כ-שבועיים בערך אני מרגיע את עצמי . כולי תקווה , תפילה ובקשה שהמצב שלי רק יילך וישתפר אמן ושלא אדע עוד אישפוזים . אז השאלה שלי מה אני הולך לעשות וכ"ו . תודה לכולכם שהייתם איתי . ביי אייל . רגע, רגע,. היתה בחורה אחת ויחידה מהפורום שליוותה אותי גם ברגעים קשים בהם הייתי , תודה לך עידית , אני מודה לך מכל הלב ומקווה בשבילך שאת בסדר . שוב תודה לכם .

אייל שלום רב, אני שמחה על העידכון משני מניעים. אחד, שתהיתי מה שלומך והשני שאנחנו שומעים ממך בשורות יותר טובות. אני מצטרפת לתפילתך לכך שהמצב רק ילך וישתפר ושלא תדע עוד אישפוזים. ולגבי ההמשך - אתה כבר מכיר את שאלותינו: מה אתה היית רוצה לעשות ? אז אני מקווה שאכן תשתחרר בקרוב ושתמשיך להרגיש יותר טוב ובכל מקרה נשמח לשמוע ממך ואם נוכל לסייע בעצה או רעיון להמשך נשמח לעשות גם את זה. בינתיים יום טוב ענת

שלום ענת. עם כל הכנות.. איני מבין שעליי לחשוב מה אני רוצה לעשות . כאילו אם לא עבודה עם עניין שמכניסה לי כסף בכדי להתפרנס ולחיות . מה יש עוד בעולם הרחב הזה שאני חי בו ??? ענת : אני רוצה להיעזר ועליי לבנות חיים לאחר האישפוז . ייעצו נא לי . תודה . אייל .

בימים אלה נרשמים אנשים לקורס "צרכנים נותני שירות"... ומקבלים תעודה כ "צרכן נותן שירות"... למה? שוב להזכיר שאתה צרכן/חולה נפש... למה לא לקרוא לקורס... מדריכי שיקום?... האם אני צריך שבסלון ביתי תופיע תעודה שאני צרכן נותן שירות, וכל פעם אצטרך להסביר... שהייתי פעם ועדיין, פגוע נפש. למה להשאיר ולהנציח את העבר... למה לא, לקרוא לקורס, מדריכי שיקום, העבר לא משנה.זה מוכיח על עתיד נקי מסטיגמה... !!!

ע.מ. שלום רב, אני חושבת שלביטוי "צרכן נותן שירות" יש שני צדדים (כמו לכל דבר בצה"ל :-)): מצד אחד יש דיבור על העבר, כמו שהזכרת, אבל מצד שני יש דיבור על ההווה ועל העתיד. יש בתוך הביטוי גם אמירה שאדם, שהוא צרכן של שירותי בריאות הנפש הוא אדם ראוי, עם יכולות וכישורים ויכול (ואולי אפילו צריך) להיות חלק מצוות שעוסק בשיקום. מעבר לזה אני חושבת שצרכנים נותני שירות מחזיקים בתפקידים נוספים ולא רק תפקידי הדרכה (ולכן אי אפףשר לקרוא לקורס קורס מדריכים). לעיתים הם מועסקים כמתאמי טיפול, לעיתים כחונכים/סומכים וכד'. האם העובדה שאתה מודאג ממה שיהיה כתוב בתעודת הקורס מרמזת על כך שאתה אחד הנרשמים ? ענת

ב. אני אנני יודע אם אוכל להתפנות עקב עומס רב בלימודים. ב. מה שכתבתי אכן מפריע לי ברמה האישית. ג. אשמח לפתוח דיון בשאלה ולהציע שמות נוספים. "אנשי שיקום"... קורס "עובדים בקהילה בבריאות הנפש?... כל שם אחר המראה על עתיד ולא מנציח את העבר?...

בצהל כל דבר מתחלק לשלוש(אבל אולי יצאת על קבן ולכן את לא מעודכנת). לגבי ההתפתלות שלך כאן כל מה שאני יכול לומר זה שיש לי תחושה כבדה של בחילה מהצביעות . את הילדים החמודים שלך (או אלה שיהיו לך בעזרת ה') - תהפכי ל"צרכנים" ואז תבואי להסביר לנו מדוע זה התעודה כל כך חביבה. הסיבה היחידה שהשם נבחר כפי שהוא נבחר זה כדי להנציח את הסטיגמה והריחוק בין "אנשי המקצוע" ל - "צרכנים" (= "חולי הנפש"). אז תרשי לי להיגעל קצת. "האם העובדה שאתה מודאג ממה שיהיה כתוב בתעודת הקורס מרמזת על כך שאתה אחד הנרשמים ?" - מה את חושבת , גברת תנעומי ? את אמורה להיות אשה משכילה, "אשת מקצוע" . אז במקום לגלגל עיניים אני מציע שתעשי קצת אנליזה מחשבתית ותגיעי לבד למסקנות הנדרשות. אני הולך להקיא בצד בינתיים

לע.מ., לאלעד ולהילה שלום, לפני כחודש לא יצא לי להגיב לדיון זה , ומכיוון שהנושא עלה שוב היום, אתם מוזמנים לראות את תגובתי לנושא בהודעה "צרכנים נותני שירות" (שכתבתי היום, 3.3.10 - יותר למעלה בפורום, בהמשך לשרשור "שינוי לגבי הקורס...." שמתחיל ב-1.3.10 ). תודה רבה להילה על התגובה המאד ראויה להודעה של אלעד. אלעד, כמו שהילה כתבה לא חייבים להסכים ואפשר עדיין לנהל דיון באופן תרבותי ועניני, מקווה שכך תנהג אם וכאשר תרצה לכתוב בפורום בעתיד. לילה טוב, ולהשתמע בפורום, בני

שלום לצוות המומחים, יש לי אח בן 35 שאובחן לפני כשנתיים כחולה בסכיזופרניה פאראנואידית.מאז הוא מתגורר אצל הוריי בני ה-60 ודבר זה מהווה נטל רב -נפשי וכלכלי. הוא אינו עובד, אין לו שום חבר והוא מבלה את רוב זמנו ברביצה מול הטלויזיה - בקיצור לא מתפקד. כרגע הוא נוטל כדורים לפי מרשם של פסיכיאטר שהוא פוגש פעם בחודש לפגישה בת 8 דקות. אין טיפול פסיכולוגי ברקע כיוון שאינו משתף פעולה. ידוע לנו על שיקום דרך ביטוח לאומי וניסינו לשוחח עימו על הדבר אבל הוא מסרב, מה אנחנו עושים? למי פונים? הוריי מזדקנים והנטל רב ואני עצמי צעירה ממנו ועסוקה בגידול משפחה משלי. איך מתמודדים ובעיקר מי הגורם הראשוני אליו כדי לפנות?? המון תודה וסליחה על אורך הפנייה.

אלה שלום וברוכה הבאה לפורום שלנו, ראשית, אני מניחה לפי דברייך שאחיך מוכר בביטוח הלאומי. אכן מציעים שם שיקום אך זהו שיקום מקצועי בלבד. מסגרת נוספת שאפשר לפנות אליה (אם יש לו 40% נכות רפואית על רקע של קושי נפשי ומעלה) היא סל השיקום של משרד הבריאות. למרות שגם במסגרת הזו, ובכל מסגרת שיקומית, יהיה צורך בשיתוף הפעולה שלו. אין אפשרות לתהליך שיקומי ללא שיתוף הפעולה של האדם עצמו. אני יכולה להציע כמה דברים: קודם כל כדאי לפנות לאחת המסגרות לייעוץ למשפחות. יש מסגרות כאלה ברחבי הארץ. באיזור תל-אביב זו מסגרת של ויצ"ו שנקראת "שלנו" ובאיזורים אחרים זו מסגרת של אנוש ששמה "מיל"ם". במקומות האלה ישנם אנשי מקצוע שתפקידם לייעץ ולתמוך במשפחות וגם ניתן לפגוש בני משפחות אחרים וללמוד מניסיונם. בנוסף, אני חושבת שהתחלה של תהליך היא בתוך הבית. גם בתוך הבית ניתן וחשוב להציב גבולות ולבוא בדרישות. אחיך אדם בוגר ואם הוא גר בבית ההורים אפשר לדרוש ממנו להשתתף בנטל ניהול הבית. ניתן לתת לו משימות ולדרוש ממנו לעמוד בהן. זה לא פשוט למשפחה לביצוע אבל זה פותר כמה קשיים. מצד אחד זה ידרוש מאחיך להיות יותר פעיל ומצד שני יקל במעט על שאר בני המשפחה. צריך כמובן להתחיל בצעדים קטנים: סידור החדר שלו, שטיפת כלים מידי פעם, תשלום חשבונות, הוצאת אשפה, כביסה של עצמו, קניות של עצמו וכד'. לא כולם יחד מהתחלה. אפשר להתחיל בקטן ולהוסיף מידי פעם מטלה נוספת. דרישות כאלה, כאמור, גם יגרמו לאחיך להיות יותר פעיל ובאותה הזדמנות יאותתו לו שהוא אדם בוגר, שיכול לקחת אחריות על חייו ושאתם סומכים על יכולותיו. אני מקווה שעזרתי במשהו ונשמח לענות על שאלות נוספות אם יהיו כאלה (ואין שום בעיה עם אורך הפניה שלך :-)) ענת

ענת היקרה, ראשית תודה על התייחסותך. שנית, אחי אינו מוכר בביטוח לאומי כיוון שלא בוצעה פנייה שלו או שלנו. לגבי ביצוע המטלות בבית, הוא אכן מבצע מספר מטלות מצומצם מאוד ועצתך להרחיבן התקבלה בברכה ואנו ננסה לעשות כן. עם זאת, באמת במידה ואינו מוכר האם ידוע לך על מסגרות אפילו פרטיות של שיקום קצת יותר רציני משיחה בת 8 דקות עם פסיכיאטר? ועוד דבר,איך גורמים לו להבין שהוא חייב לקבל עזרה מקצועית? מה להסביר על מנת שישתכנע?

שלום, רציתי לשאול יש לי אחות בת 20 שחולת נפש קשה, אימי אפוטרופוס שלה ,ואחותי לא מוכנה לצאת מהבית למסגרת אימי לא יכולה לחיות ולסבול את התנהגותה היומיומית יותר בשום פנים ואופן. כעת עושה צו הרחקה מהבית,וברצוני לשאול ברגע שמשטרה לוקחת אותה מי אחראי למצוא לה מקום?מי יסתכל עליה?

כ"כ עצוב.לא רוצה לשפוט אף אחד,אבל יש הרבה נפגעי נפש,שמשפחתם לא רוצה אותם ולא תמיד אפשר להבין.צו הרחקה מהבית ע"י המשטרה בכח?טראומה לכל החיים. לא נותר לי אלא להודות למזלי הטוב.אני סובלת שנים רבות,אך יש לי משפחה תומכת מכל הבחינות.

דינה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, נשמע שמשפחתך מתמודדת עם דברים לא פשוטים. האם סרובה של אחותך לצאת למסגרת מגורים מחוץ לבית ההורים הוא על סמך הכרות עם מסגרת ספציפית ? האם היא מסרבת בכלל לרעיון ? אני מניחה שמה שיקרה הוא שכאשר אחותך תבין חד משמעית שהיא אינה יכולה להמשיך ולהתגורר בבית היא תסכים, בלית ברירה, למסגרת מגורים אחרת שיציעו לה. במסגרת מגורים שמתאימה לה יהיה צוות שידאג לה באופן שוטף ויומיומי. מי שיכול להציע לאחותך מסגרת מגורים אחרת הם האנשים שמטפלים בה. פסיכיאטר/ית או מתאם/ת טיפול. אני מקווה שהדברים יסתדרו לשביעות רצון כולם. אנחנו נשמח לפגוש אותך שוב בפורום ולענות על שאלות נוספות אם יהיו כאלה. ענת

ענת שלום, ראשית אני מודה לאוד על תשובתך המהירה , אחותי היתה בעבר בכמה הוסטלים וכרגע לא מוכנה לשמוע על משהו שכזה היא מאוד אובססיבית לאימי,ומתעקשת שהיא רוצה רק לחיות בבית.... והפסיכיאטרית שלה אמרה לנו שאי אפשר להכריח אותה בכפייה ,ואימי ממש עם דלתות סגורות לא יודעת מה לעשות... חשבנו על צו הרחקה אבל גם אז הפסיכיאטרית שלה אמרה שהיא תהיה ברחוב זרוקה

בעלי חלה באוגוסט 2009 בסכיזופרניה פרנואידית ואושפז בבה"ח גהה, קצבת הנכות דרגת אי כושר עבודה בביטוח לאומי 100%, נכות רפואית 50%, נכות ושר"ם 2 מה זה אומר אני לא מבינה. בברכה ותודה מראש.

איריס שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, דרגת אי הכושר מצביעה על יכולתו של בעלך לעבוד. אם הוא קיבל 100% אי כושר משמעותו שהועדה התרשמה שנכון לעכשו הוא אינו יכול לעבוד לפרנסתו וזכאי לקיצבת נכות מלאה. אחוזי הנכות הרפואית מאפשרים לו לפנות לסל השיקום של משרד הבריאות(דרושים לכך 40% נכות רפואית על בסיס מגבלה נפשית, ומעלה). כמו כן אחוזים אלה מאפשרים לו לקבל שיקום מקצועי באמצעות הביטוח הלאומי (שלכך דרושים 20% ומעלה). אני יודעת שראשי התיבות שר"ם פרושו שירותים מיוחדים אך אינני יודעת מה פירוש המספר 2. אני מניחה שתוכלי לקבל על כך תשובה בביטוח הלאומי. מעבר לכל הנאמר, כדי לתמוך בך ובמשפחתך בהתמודדות הלא פשוטה, אני מציעה לפנות למסגרת של תמיכה במשפחות. היות וציינת את ביה"ח גהה אני מניחה שהמסגרת הקרובה ביותר גיאוגרפית היא המסגרת של ויצ"ו שנקראת "שלנו" ונמצאת בתל-אביב. הטלפון שלהם הוא 7303919 - 03. אנחנו בכל מקרה נשמח לענות על שאלות נוספות אם וכאשר יהיו ונשמח לשמוע ממך ואולי גם מבעלך בפורום שלנו. ענת

ענת שלום רב!!! תודה רבה לך על תשובתך יש לי שאלה נוספת איזה זכויות מגיע בסל שיקום ואיך פונים לאותם רשויות.

שלום אני בחור בן 31, כישרוני, חכם, יפה ו"בן טובים"... כל זה לא שווה כלום כשהדבר היחיד שמעסיק אותי הוא החרדה הדיכאון והכי גרוע, היאוש. אפילו היתי קצין ביחידה מיוחדת בצבא. מה שלא ממש הועיל לי כי מאז החיים שלי הפכו לרכבת שדים. אני מתמודד עם בעית חרדה קשות מאז שהשתחררתי. כבר כ 9 שנים. מוכר בביטוח לאומי ומקבל קצבא מלאה. אני עייף. עייף כמו בן 90. היתי מאושפז פעמיים בכפר איזון ופעם אחת בשלוותא לפני כחודשיים. כיום אני מרגיש כמו זומבי. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי כשאני קם בבוקר, ובכל השעות הארוכות שבהן אני ער ומתמודד. אני רוצה מסגרת שתתאים לי. אנשים איכותיים שסובלים. לא להיות עם הכאב הזה לבד. איפה מתחילים לחפש? למי לפנות? יש לי בית, משפחה תומכת וגם אמצעים כלכליים אם צריך. אני פשוט מרגיש אבוד בחלל. לא משתלב כאן בעולם הזה. ועייף, כל כך עייף. בבקשה עזרה, כיוון. תודה מראש. אני.

למחפש את הדרך שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, ראשית אני חייבת לומר שלמרות הקשיים שאיתם אתה מתמודד כל מה שאתה מספר על עצמך שווה גם שווה. אתה בסה"כ איש צעיר, אתה אומר על עצמך שאתה כישרוני, חכם ויפה ושיש לך בית ומשפחה תומכת. מה שצריך למצוא עכשו הוא כיוון לכל היתרונות האלה. אם אתה מוכר בביטוח הלאומי אז אתה יכול לפנות למחלקת השיקום שלהם. הם מציעים שיקום מקצועי בכיוונים שונים. לצורך כך צריך לפנות למחלקת נכות כללית ולבקש שם שימנו לך עובדת שיקום. בנוסף, אתה יכול לפנות לסל השיקום של משרד הבריאות (בהנחה שיש לך 40% נכות רפואית על רקע של קושי נפשי). דרך המסגרת הזאת אתה יכול לקבל שירותים שונים. דיור לסוגיו (הוסטל, דיור מוגן מתוגבר/רגיל וכד'), תעסוקה לסוגיה (מועדון תעסוקתי, מפעל מוגן, תעסוקה נתמכת וכד'), מועדון חברתי, שרותי חונכות וסמך ועוד. יש אפילו מועדון חברתי וירטואלי שנקרא "מקשיבים" שבו אנשים נפגשים בצ'ט מידי ערב ואחת לכמה זמן גם באופן לא וירטואלי. זאת יכולה גם להיות התחלה. אבל אפילו לפני הפניה לגורמים שונים אני חושבת שאתה צריך לחשוב מה אתה רוצה. להציב לעצמך שאלות שנוגעות למטרותיך מעבר לתמיכה והקלה על התחושות הקשות שאתה מתמודד איתן יום יום. יכול להיות שיהיה קל יותר לברר את השאלות האלה עם מישהו/י שמכיר/ה אותך. חבר או בן משפחה או מתאם/ת טיפול. אני חושבת שכשיהיה לך יותר ברור מה הרצונות והמטרות שלך יהיה לך יותר קל למצוא מסגרת שתתאים לך. זה נראה לי מובן מאליו שקשה לקום בבוקר ולעבור מיום ליום כאשר אין משהו שקמים לקראתו. וכדי לאסוף כוחות ולקום לקראת משהו זה צריך להיות משהו שרוצים ואוהבים. אני מקוה שהצלחתי קצת לתת לך כיוון. בכל מקרה נשמח לענות על שאלות נוספות אם יהיו כאלה ולפגוש אותך שוב בפורום. ענת

הגדרת יפה מאד את עצמך כמחפש דרך. אני כמתמודד הרבה שנים [ומאד הזדהיתי עם כל מילה שלך] יכול לומר מנסיון שמחפשי הדרך בסוף ימצאו! זה לא ביום אחד ואף לא בשנה אחת! אבל יש סוף בסוף.. לגופו של ענין אכן כל מה שכתבה לך ענת תבדוק כל דבר שכתבה ותתקדם עם זה. אני מצדיע לך! [אגב יש לי בלוג בתפוז 'מיומנו של מאושפז' אשמח אם תכנס אליו].

שלום חברים, קודם מילה טובה על הפורום.עוקב באדיקות ונעזר. אני מטופל בדיור מוגן וזכאי לסל שיקום.קיבלתי סיוע מקרן שיקום של משרד הבריאות לפני כ-5 שנים לצורכי הצטיידות וריהוט. כעת התעוררו צרכים ורצונות חדשים שמתקשה לממש כלכלית. ולשאלתי...האם ניתן להגיש בקשה חוזרת לקבלת סיוע מקרן שיקום? באיזו תדירות? מהו סכום הסיוע? ובקווים כלליים - מה ניתן לבקש? תודה ושוב תודה.

שלום, בקשה לקרן שיקום ניתן להגיש כל 5 שנים. סכום הסיוע המקסימלי שמקבלים הוא 3,500 ש"ח לכל הציוד ביחד. ניתן לבקש ריהוט בסיסי ומכשירי חשמל- מיטה, ארון, מקרר קטן, טלוויזיה, מיקרוגל, כורסה (לא מערכת סלון), מכונת כביסה. בקשות חריגות כמו צביעת דירה (שלא עולה על הסכום המקסימלי שנותנים) או התקנת סורגים מתקבלות גם הן עם הצעת מחיר. קרן שיקום נותנת את הסכום המינימלי הדרוש לקניית הפריט (לדוגמא- 1,000 ש"ח למקרר, 800 ש"ח לטלוויזיה). בהצלחה, שרון.

נשמח להמשיך ולפגוש אותך בפורום. ענת

שלום,מחפשת הוסטל בצפון לאח שלי בן 21 שנים חולה סכיזופריניה ועדיין בשלבי איזון ?מה הם תנאי הקבלה להוסטל ואם הוא לא יתקבל איזה מין עזרה או סיוע אפשר לקבל כדי לתמוך בו ובמשפחה שלי

לרנא שלום וברוך הבא לפורום, את שואלת לגבי סוגי עזרה וסיוע, אבל קצת קשה להתייחס מכיוון שכל מה ציינת לגבי המצב היום מסתכם במילים "עדיין בשלבי איזון". מה בדיוק זה אומר? האם הוא בבית חולים? בבית ומקבל טיפול אמבולטורי? נמצא בטיפול/מעון יום? מוכר או שלא ע"י ביטוח לאומי וסל שיקום? מה היכולות, הצרכים והרצונות שלו נכון להיום? אם תוכלי להוסיף פרטים, נוכל להתייחס באופן יותר ספציפי. לגבי הוסטל, על מנת להתקבל להוסטל חייבים ליהיות מוכרים בסל שיקום ולקבל אישור מתאים מסל שיקום להוסטל. לגבי סיוע למשפחה, יש מרכזי סיוע למשפחות : מיל"ם של אנוש (באשדוד, ירושלים, נתניה וחיפה) ו"שלנו" של ויצו בת"א. נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום (ואולי גם ישירות מאחיך?), בני

אח שלי אושפז פעמיים בשנה האחרונה במזרע, מקבל נכות של70 אחוז מביטוח לאומי נמצא במעקב חודשי בבריאות הנפש בנהריה רק עם הפסיכיאטרית מסרב לשתף פעולה עם פסיכולוגים,נמצא בבית איתנו לא עובד ,אנחנו כל הזמן במאבקים איתו על נטילת התרופות כי פשוט כל יום צץ לו הרעיון שהוא זהו מפסיק והוא לא חולה,ואז אני מרגישה שהוא כמעט הורס את המשפחה וגם לא טוב לו איתנו כמה שאנחנו משתדלים לתת יחס חם,יחד עם זאת קשה לנו להוציא אותו מהבית אך היום אני החלטתי שזה הטוב בשבילו ומחפשת לו מקום חם שיוכל להתמקם בו כמה שנים עד שיוכל לתפקד בצורה הכי טובה בחברה שלנו

רציתי לשתף בפורום זה את שעבר עלי :קשיים התמודדות גם הצלחות והנאות.עברתי 3 אישפוזים אחרי שנפגעתי בצבא והוכרתי כנכה צה"ל האישפוז הראשון היה הקשה והממושך מכולם קיבלתי התקף פסיכוטי קשה (כל האישפוזים היו בשער מנשה)העבירו אותי מחלקה ולא האמינו שאצא מזה הצלחתי לקום על הרגליים אחרי שהייתי קשור כחודש .... המשך יבוא

רן שלום וברוך הבא לפורום, נשמח להמשיך ולשמוע את ספורך. מהמעט שכתבת על הצלחות והנאות במקביל להתמודדות הקשה, אני חושב שספורך יכול לתת תקווה לאנשים אחרים שבשלב הזה נמצאים במקום שנראה ללא מוצא וללא תקווה או מקום שנראה כהתמודדות עם קשיים אדירים בלבד ללא אפשרות לחזור ולחוות הצלחות והנאה. נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

רן שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אנחנו שמחים שבחרת לשתף אותנו ומחכים בכיליון עיניים להמשך. ערב טוב ענת

אני נמצא ביאוש ואובדן אחרי שנים של סבל אני מרגיש רכמו מת מהלך לא מצאתי פסיכולוג -מתאים,ומאז אני ביאוש

לאבי בוקר טוב, מצער לקרוא את הודעתך. רק משפט אחד שמכיל בתוכו כל כך הרבה קושי וכאב. אתה מציין שלא מצאת פסיכולוג מתאים ואני חושבת שעצם החיפוש מראה שאתה חושב בצורה נכונה. כאשר מישהו חווה תחושות קשות כפי שאתה מתאר כדאי שיהיו סביבו אנשים שמלווים ותומכים. לעיתים ניתן להיעזר בתחילה במשפחה וחברים אך לעיתים זה לא מספיק וצריך גם עזרה של איש מקצוע. אני מאמינה שלמרות הקושי שאתה חש לאורך זמן ובמיוחד כרגע בסופו של דבר תמצא את איש המקצוע שאתה מחפש ושיתאים לך. גם במשימת החיפוש ניתן אולי להעזר בבני משפחה וחברים. לפעמים דרכם ניתן להגיע לאנשים נוספים אותם עוד לא פגשת. אני מחזיקה אצבעות לכך שתרגיש טוב יותר ולכך שתמצא את האדם הנכון שאתה מחפש. נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ענת

אני משתתף מעומק הלב בכאב שלך. אבל אני חש שאתה תהיה חזק ותמשיך לשרוד עד שיהיה יותר כח ויותר הצלחה. מזדהה עמך ומצפה לישועתך..