פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שלום רב, שמי רונן ואני מעוניין לסעוד נכה צה"ל. אודה למי שיוכל לשלוח לי במייל פרטים כיצד אני יכול לבצע זאת. תודה מראש, רונן. [email protected]

רונן שלום וברוך הבא לפורום, ישנן חברות שנותנות את השרות הזה לנכי צה"ל (מטעם משרד הביטחון) אתה יכול לפנות אליהם ולבדוק אם הם מחפשות עובדים. כדאי לך לבדוק גם במודעות הדרושים באתר שתיל שבו בד"כ חברות אלו מחפשות עובדים כאשר יש להם צורך. בהצלחה, בני

שלום, אני בעצמי מתמודדת מספר רב של שנים וניסיתי פרחי בך שלרוב לא עוזר במצב שלנו,וניסיתי עוד מגוון טיפולים אלטרנטיביים אחרים. ופתאום חברה שלומדת הומאופתיה, שאינה מתמודדת, אבל כן התנסתה בטיפול בעצמה הציעה לי ואז ניסיתי. ההומאופתיה, שבנויה בסה"כ על 2 טיפולים, אדם בא להומאופת ומספר לו הכל החל בהפרעה הנפשית שלו, והפיזית (אם יש, אפילו אלרגיות) וכלה ביחסיו עם משפחתו והסביבה וקשרי הזוגיות שלו. ההומאופת מסתכל על כל התופעות שהאדם מספר לו ונותן לו "רמדי" שזה כדורים קטנטנים של תרופה צמחית. ואז כעבור חודשיים הוא בא לטיפול נוסף. כמובן שהאדם יכול להתקשר להומאופת ולספר לו כל מה שהוא עובר בעקבות הרמדי, שלפעמים מגבירה תופעות מסויימות כדי לאזן אותם. בכל מקרה עשיתי טיפול אחד (עוד לא עברו חודשיים) ואני בעד לנסות. להזיק זה לא מזיק. מה גם שאומרים שהומאופתיה זה מלמעלה, כלומר ידע שמיימי. מה שמצא חן בעיני זה הגישה האנושית של ההומאופתיה והעובדה שגם המטפל ההומאופת עצמו מטפל בעצמו מידי פעם ברמדי. גם סיפרה לי אותה הומאופתית שהייתי אצלה שזה עובד על תינוקות וגם על בע"ה, כך שזה לא רק בכוח אמונה... בהצלחה רבה

לאחת שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אני רוצה להודות לך שאת חולקת מניסיונך עם הפורום שלנו. לאור השרשור שלפנייך נראה שההודעה שלך יכולה לעניין עוד אנשים וכך גם הטיפול שאת מתנסה בו. אני מאחלת לך הצלחה ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום ענת

שלום תמר ולכולם: לאחרונה ( זה כבר כמה חודשים ) איני מרגיש טוב בכלל . אני כבד וחלש וכל דבר אני לוקח קשה . ההרגשה קשה . פניתי לרופאה המטפלת בי שאמרה שאני צריך סבלנות . אין לי כוח יותר לסבול. 18 שנה אני עם אותו סבל עם עליות פה ושם לא משמעותי עבורי . רופאתי מקבלת רק פעם בשבוע וסבלי הולך וגודל . מה הייתם ממליצים לי לעשות????

אייל בוקר טוב, מצער אותי לשמוע שתחושתך כל כך קשה וכבדה. מנוכחותך בפורום שלנו התרשמתי שאתה אדם אכפתי ורגיש לאנשים אחרים. הלואי והיתה לי איזו תרופת פלא שהייתה יכולה לשנות את הדברים. היות ואין לי תרופה כזאת הדבר היחיד שאני יכולה להציע הוא להשתדל להיות עסוק. לפעמים העיסוקים השונים (גם אם הם כאלה שאינם מעניינים ומספקים עבורך) מצליחים מעט להסיח את הדעת מההרגשה הרעה. אפילו למעט זמן. האם יש מישהו שאתה יכול לשתף בתחושותיך פרט לרופאה ? חבר/ה ? מתאם/ת טיפול שאתה סומך עליו/ה ? בן/ת משפחה קרוב ? גם זה משהו שלעיתים יכול להפיג מעט את התחושות הקשות שהרי נאמר: "דאגה בלב איש - ישיחנה". אני מקווה שנשמע ממך שוב ושנשמע רק בשורות טובות שיהיה יום טוב ושבוע טוב ענת

שלום אני כהומאופתית הייתי חושבת שכדאי לך לבדוק טיפול הומאופתי ההומאופתיה מתייחסת לגורם לדיכאון ומטפלת בו -לדיכאון יש הרבה סוגים שונים של גורמים ואצל כול אחד הגורם מורכב ושונה מניסיון שלי מלקוחות שלי- 85% מהמקרים יכולים למצא פתרון יחסית מהיר ולא קשה לביצוע באמצעות הומאופתיה -מקרים קשים שצורכים תרופות זה לוקח יותר זמן ובשיתוף פעולה עם הפסיכיאטר או הרופא כמובן בהצלחה אדית

שלום אדית: דאווקא נאמר לי מהומהפת ברפואה משלימה בקופ"ח>> שחבל לי על הכסף והזמן , כי זה לא יעזור .אני חשבתי גם על צמחי מרפא ושללו אותי בכל מכל בעניין זה . מכיון שאני נוטל תרופות פס" . אני נורא כואב ושבור . לכן > אדית באם את מאמינה שאת תוכלי לעזור לי אשמח ליצור איתך קשר . מה את אומרת ? תודה מראש אייל

האם מישהי בפורום מעוניינת להכיר ? אני בן 33 ומעדיף מבוגרות ממני, אפשר בגילי עד גיל חמישים. אני סופר וסטודנט לתסריטאות. פורד

בוקר טוב לך : אני מאחל לך המון הצלחה בנושא . ו-לא לשכוח : ישנה מכת מדינה ..>> מיליון וחצי בנות גם מחפשות .. אתה צריך ורוצה רק אחת והיחידה -- כמוני . היכרויות נכונים ונעימים .

מזה כמה שנים אני נמצאת במצב קשה.במהלך השנים האלו עברתי אשפוז פסיכיטרי של שנה וחצי(כולל מחלקה סגורה).נחשפתי לדברים קשים באישפוז(לא אפרט)ויצאתי משם הלומה.איבדתי את כל האמון שהיה לי במערכת הפסיכיאטרית וגם בבני אדם. כרגע אני לא מתפקדת ומנוונת ומבלה את רוב הזמן בשינה.קשה לי ללכת,לעשות פעולות פשוטות,סובלת מבעיות רגשיות.לעומת התפקוד הירוד ובפער ענק נמצאות יכולות אינטלקטואליות וקוגנטיביות גבוהות.והפער הזה הוא בעייתי.אני לא יודעת אם אוכל להתמודד עם אישפוז נוסף.חשבתי על מסגרת יום חלקית,אבל הפעילויות במסגרות אלו משעממות אותי ומדכאות אותי.איבדתי את הרצון לחיות. האם,לדעתכם כדאי לנסות שוב אישפוז?או אולי יש פתרון באופן פרטי(אין לי מגבלה כלכלית)?בתודה מראש.

חן שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, את מספרת על חוויות לא פשוטות בכלל ועל קושי רב בתפקוד היום. אפשר לומר שיש היום הרבה פתרונות גם לאנשים עם יכולות אינטלקטואליות וקוגנטיביות גבוהות. לא ציינת בדברייך האם את מוכרת בביטוח הלאומי ובסל השיקום של משרד הבריאות. כמו כן לא אמרת מה את כן רוצה ואוהבת לעשות. אני אשמח אם תחזרי ותעני על השאלות האלה כדי שאוכל לתת לך רעיונות מתאימים. בינתיים שיהיה ערב טוב וחג אורים שמח ענת

ראשית,תודה על התגובה המהירה. אני מוכרת בביטוח לאומי ויכולה לפתוח סל שיקום.בנוסף נמצאת במעקב תרופתי במרפאה. אני רוצה הרבה דברים,אבל לא בטוחה שהיכולת התפקודית שלי תואמת את הרצונות.הייתי רוצה להתחיל בדברים קטנים.לקום בבוקר,לאכול בצורה מסודרת,להקפיד יותר על היגיינה אישית,לישון בשעות הגיוניות,לצאת יותר מהבית. כמעט כל יום אני מבטיחה לעצמי להתחיל בדברים האלו,אבל נשברת באמצע היום וחוזרת למיטה.לכן חשבתי לחזור לאישפוז,עם כל הקושי שבעניין.הרופאה שלי אמרה שבשנים האלו המערכת השתפרה ומה שהיה פעם זה לא מה שיש היום.אבל אני עדיין חוששת. מחשבה שנייה,כמו שכתבתי-לנסות מסגרת יום חלקית+חונכת+טיפול פסיכולוגי פרטי. כתבת על פתרונות לאנשים בעלי יכולת אינלקטואלית.אשמח לדעת על פתרונות(או מסגרות יום)כאלו.אני גרה באזור ירושלים. שוב תודה.

אשמח לשמוע מכאלה שנעזרו בסל שיקום של נפגעי נפש ומתאם טיפול, אם תוכלו לספר לי מעט על התהליך, על העזרה, על מה שחוויתם אתם,האם זה "שווה" מבחינתכם? או ש"מורחים" אתכם? אודה לכל מי שיוכל לשתף בכל הפרטים האפשריים, זה יעזור לי עד מאוד

אודה לכל מי שיוכל לשתף, זה לא עולה כסף.....

ערב טוב, אני מציעה לך להעלות שוב את השאלה בראש הפורום. זאת נראית לי שאלה חשובה ושווה להעלות אותה שוב. "להשתמע" בפורום ענת

האם קיימת מסגרת דיור סגורה לחולי נפש?

למתלבטת שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, מה פירוש מסגרת סגורה ? כמו מחלקה ? אם לזה כוונתך אז התשובה היא לא. לא קיימת מסגרת מגורים כזו. אם את מתכוונת למסגרת מגורים בה גרים יחד מספר מתמודדים ויש נוכחות מתמדת של איש צוות אז התשובה היא חיובית. זו מסגרת של הוסטל. אשמח אם תחזרי ותסבירי למה התכוונת. ענת

אוסיף על דברי תמר שייש גם מסגרת דיור -מוגן , הנמצא בקהילה , כלומר הנמצא בבנין מגורים רגיל . אך זה תלוי במצבו של האדם ואז ניתן להתאים אותו למסגרת המתאימה <> בהצלחה אייל

שלום אני בת 28 אמא ל- 2 אני סובלת מדיכאון כרוני וחרדות (התקפי באניקה)ככה מגדירים את זה 5 שנים אני סובלת הייתי באישפוז פסיכיאטרי לפני 5 שנים לפני שנה וחצי בהפרעות אכילה ולפני חודשיים שוב בפסיכיאטרי תבעתי נכות לפני שנה וחצי וקיבלתי 30% קבוע לפני חודשיים תבעתי שוב החמרה ושוב קיבלתי 30% אני כבר מיואשת כתבו לי שיער צבוע לבושה בסדר מדברת לעניין עונה על השאלות מה זה קשור אינני מבינה מה בנאדם צריך להיות גמור בשביל לזכות בנכות? מה יכול לעזור לי בשביל ערעור האם מכתב מעובדת סוציאלית וחוות דעת של פסיכיאטר יכולים לעזור? לאיזה אחוז נכות רפואית אני צריכה להגיע כדי לקבל קיצבה? תודה עדי

לעדי שלום וברוכה הבאה לפורום, בכדי לקבל קיצבת נכות יש צורך במינימום 40% נכות רפואית ומינימום 60% אי-כושר השתכרות. קשה להתייחס להודעתך מכיוון שאני לא מכיר את מצבך. לא כתבת בהודעתך האם נכון להיום את מתפקדת, עובדת ומשתכרת או שאת במצב שעקב הקשיים הנפשיים קשה לך לעבוד ולהתפרנס. אם את מתקשה לעבוד ולהתפרנס בעקבות המצב הנפשי אכן כדאי לערער על ההחלטה ולגבות את זה בחוות דעת של פסיכיאטר מומחה. בנוסף, כדאי להתייעץ גם עם עו"ד שיש לו ניסיון בתחום זה. אני מכיר מקרים של אנשים שגם וועדת הערעורים של הביטוח הלאומי דחתה אותם והם ערערו על כך לבית המשפט וזכו. בקצור , אם לדעתך את לא מקבלת את זכויותיך (ויש לך על זה גיבוי בחוות דעת של אנשי מקצוע) כדאי מאד לא לוותר ולהמשיך בתהליך (שאכן בלא מעט מקרים הוא קשה, ארוך וכרוך ביחס מאד לא הוגן) עד למיצוי זכויותיך. בהצלחה, חג חנוכה שמח, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

הוא מקום מאוד לא "סימפטי" במילים עדינות מאוד, אתן דוגמא דווקא ממחלה אחרת לגמרי לא נפשית, דלקת פרקים שיגרונית קשה, יודעת מה עושים כדי למדוד את רמת ה"קושי" כדי לקבל כאילו אמת מידה של יכולת תיפקוד? פשוט מודדים בסרגל גדול את הזוית של המרפק - עד כמה יש יכולת לישר אותו,באים הביתה ומסתכלים אם יש יכולת לנגב את הטוסיק בכוחות עצמך או לא...וזה כשיש "גיבוי" של מספר פרופסורים רציניים בתחום מכל הארץ, זה מעט בשביל לסוור את האוזניים, זה נורא מצד אחד, מצד שני כבר יצא לי לצאת מועדה שלצידי ישב גבר עם מקל הליכה וניראה היה שבקושי יכול ללכת, כשיצאתי אני יצא גם אותו הגבר והלך ללא המקל כמעט בריצה (לא מגזימה) לכיוון מכוניתו המפוארת יש לאמר ,פשוט זרק את מקל ההליכה לבגאז נכנס לרכב ונסע....בגלל שכמותו שמנסים לנצל ולרמות אנשים שזקוקים לעזרה אמיתית סובלים מאוד. האבסורד בעזרה של ביטוח לאומי הוא שאם לא הצלחת לעבוד עשרה חודשים רצוף את נחשבת עקרת בית ואז בשביל לקבל קיצבת נכות שהיא עזרה כספית קטנטנה בחודש את צריכה לעבור ועדות לא "נעימות" ואת צריכה לעבור את 50 האחוזים, אם את כן עובדת או עבדת רצוף, מספיקים גם 40 אחוזים.... לגבי מה שתיארת- לועדות של ביטוח לאומי צריך להגיע עם מכתבים מרופאים מטפלים- מרופא שטיפל בך בזמן אישפוז מרופא שמטפל בך כיום מפסיכולוג או עו"ס דבר עצוב הוא שכשאת מגיעה לועדות הללו את לא אמורה להראות את "המסיכה" שאת "לובשת" כשאת יוצאת מהבית ומסתירה את מצבך העגום, את בעצם מבקשת עזרה על המצב שלך כשהוא לא טוב, את בוודאי לא צריכה לשקר- ממש לא וגם לא לעשות הצגות, אבל גם לא לעשות הצגות לכיוון הטוב,את לא הולכת לריאיון עבודה..... שיער צבוע מראה שאת שמחה לדאוג לעצמך ולטפח את עצמך, שזה טוב מין הסתם יחד עם זה ,זה מראה על היכולת לעשות זאת ולהיות במצב בו את מרגישה טוב מספיק לעשות זאת, לי למשל אין את הכוחות בכלל להגיע למספרה והרבה פעמים גם לקום בבוקר להסתרק זה מאמץ, כך גם דיבור רהוט- בד"כ מראה על חשיבה מסודרת, אני לא יודעת ממה את סובלת, אם אילו אפיזודות חולפות ובאות וכשהן באות הן גרועות עד כדי שמצריכות אישפוז, וכשהן הולכות את חוזרת להיות אדם מתפקד, ואם זה כך כל כמה זמן יש שינויים כאלה ואיך הם משפיעים על היכולת לתפקד לטווח ארוך, או שהתיפקוד כל הזמן רדוד. ביטוח לאומי לא מודד עד כמה קשה וכמה סבל את עוברת ועם מה את מתמודדת, הוא בודק את היכולת שלך לתפקד לבד בכוחות עצמך לדאוג לעצמך כלכלית פיסית ונפשית בשורה התחתונה אני יכולה רק לאמר לך שלביטוח לאומי לא מגיעים לבד אלא עם מלווה, מגיעים עם כמה שיותר מכתבים מרופאים ואנשי מיקצוע אחרים ששייכים לתביעה שלך ומגבים את מה שאת טוענת. אם לי הייתה האפשרות הכלכלית לא להיעזר בהם, אין סיכוי שהייתי פונה ויותר מכך אין סיכוי שהייתי עומדת בכל הועדות המשפילות, אבל מכיוון שלא היה לי מה להפסיד ואכן הגעתי לקרקעית כמעט תרתי משמע, נורא ככל שהיו הועדות המציאות הייתה נוראית יותר, כשרעבים אז בסופו של דבר גם על הכבוד העצמי המינימלי מוחלים... שיהיה לך שבוע טוב וחנוכה שמח

אחי הצעיר בן ה-21 אובחן ע"י שני פסיכאטרים כבעל בפרעה פסיכוטית כרונית, שנהם המליצו על שיקום יום בשילוב תרופות, הבעייה שהוא מסרב, החשש הגדול שלי הוא סימפטומים לסכיזופרנייה והייתי מעוניינת לקבל חוות דעת של בעל מקצוע , האם יש לספר לו על המחלה בכדי לשכנע אותו ללכת לשיקום או שזה יכול להכניס אותו לחרדות ולהרע את מצבו. תודה

שירה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, מאוד מוערכת בעיני העובדה שאת דואגת לאחיך באופן כזה, זה לא מובן מאליו. לשאלה ששאלת אין תשובה אחת נכונה. זה תלוי באדם. אני יכולה לומר לך שלעניות דעתי לאדם יש זכות מלאה לדעת על המחלה שלו ושבדרך-כלל מידע מפיג חרדה ולא מעורר אותה. הדבר החשוב הוא לנסות לשכנע אותו להתחיל תהליך שיקום היות והוא אדם צעיר ויכול להתקדם ולהעלות את חייו על דרך המלך. אולי הדבר הנכון לומר לו הוא שתהליך כזה יחד עם הטיפול התרופתי יכול לעזור במניעת הסימפטומים שאת חוששת מהם (ואני מניחה שגם הוא) בנוסף, חשוב לי לומר לך שברחבי הארץ פזורים מרכזים לייעוץ למשפחות. היות ולפי דבריך אני מבינה שאת משמשת לאחיך מקור תמיכה חשוב שגם את תשמרי על כוחותייך (ואולי גם עוד בני משפחה כמו ההורים למשל). באיזור המרכז יש מרכזי ייעוץ על ויצ"ו שנקראים "שלנו" ובאזורים אחרים ישנם מרכזים של אנוש שנקראים "מיל"ם". אני מציעה בחום לפנות לאחת המסגרות האלה. הם גם יוכלו ביתר דיוק לענות על שאלתך לאחר הכרות איתך ועם הסיפור המלא של אחיך ושל שאר המשפחה. אני מאחלת לאחיך בריאות ולך ולמשפחתך הרבה כוחות. אשמח כמובן לענות על שאלות נוספות אם וכאשר יהיו לך. ענת

שוב יש לי מספר שאלות- אחרי ירורים פה ובעוד כמה מקומות הבנתי שפנייה לסל שיקום נעשית קודם כל דרך ביטוח לאומי, פנייה לשיקום, ושם יש להם את השיקום שלהם לכל אדם מעל 20 אחוזי נכות שהיא, אך יש דברים שאין להם ואז צריך לפחות ארבעים אחוזי נכות נפשית כדי לפנות לועדה של משרד הבריאות, השאלות שלי הן- האם לביטוח לאומי יש מתאם טיפול איזה עזרה אין בשיקום של ביטוח לאומי שעבורה צריך לפנות לועדה של משרד הבריאות? מאוד הייתי רוצה לנסות לעבוד מעט, ובטח ובטח ללמוד, אבל אני יודעת מניסיונות מרים מהעבר שלבד זה לא הולך לי, ושצריך להיות איזשהוא ליווי ותמיכה בתכלס, ביומיום בדברים שלכאורה נראים טריוויאלים לאחרים, ביכולת להוציא לפועל, אני לא רוצה לנסות משהו שאכשל בו שוב, תודה

ערב טוב אליה, קודם כל אני רוצה להודות לך על ההתייחסויות שלך לאנשים אחרים בפורום ועל התמיכה שאת מגישה להם. לגבי שאלתך: כדי לפנות לסל שיקום לא צריך לפנות קודם למחלקת השיקום של הביטוח הלאומי אלא רק לנכות כללית. אני לא יכולה לומר לך איזה שרותים יש בסל השיקום שאין בביטוח הלאומי כי אני לא מכירה את כל השרותים הניתנים בביטוח הלאומי. אני מניחה שאפשר לשאול את השאלה הזו עובדת שיקום של הביטוח הלאומי. זאת גם התשובה לשאלתך בעניין מתאם/ת טיפול. בביטוח הלאומי יש עובדי/ות שיקום שזה תפקידם. היות והזכרת את נושא ההשכלה אני יכולה לומר לך שבסל שיקום יש גם קורסים מיוחדים לזכאי סל שיקום ויש גם סוגים שונים של השכלה נתמכת כולל השכלה אקדמית נתמכת בכמה אוניברסיטאות (אם אני לא טועה חיפה, באר-שבע, תל-אביב וירושלים). בכל אחת מהאוניברסיטאות יש רכז/ת שנותן את התמיכה הדרושה לכל סטודנט שזכאי לה דרך סל השיקום. בכל מקרה נשמע שאת בתחילתה של דרך חשובה מאוד ואני מאחלת לך הרבה הצלחה. ענת

סוף סוף הצלחי להשיג את הפסיכיאטרית "שלי", והיא אומרת שסל השיקום ה"רגיל" של בטל"א אינו מספיק, לדבריה אם היה מספיק הייתי כבר במקום אחר טוב יותר, לדבריה אני זקוקה לסל שיקום ל"נפגעי נפש", שבו יש דברים כמו שאת הזכרת-כמו למשל סוגים שונים של השכלה נתמכת (שכשקראתי על זה קצת באחד הקישורים שנתת לי פתאום "ראיתי" את מה שהיה חסר לי בין השאר כמו- מישהו שעוזר להכין מערכת, ועוזר לקשר בין גורמים באויברסיטה בשעת משבר) וגם קורס הכנה בכלל ללימודים כאלו,עם תמיכה נפשית שזה נשמע לי כל כך יכול לתרום) אבל ופה האבל הענק- זה אומר לפתוח את כל התיק שלי מחדש, לטעון להחמרה, לעבור ועדות נוספות כדי להעלות את אחוז הפגיעה הנפשית ל-40 יש לי כיום קיצבה קטנה והיא הדבר היחיד שיש לי ועליה אני נשענת וממנה ממומנים חלק גדול מהתרופות של המחלה שנחשבת לא נפשית, וגם התרופות נוגדות הדיכאון,שלא לדבר על טיפול נפשי שמחזיק אותי בחיים פשוטו כמשמעו,זה כמובן לא מספיק לכל זה, והרבה תרופות שאני צריכה לקחת אין ביכולתי לרכוש בגלל המצב , אין לי עזרה מהמשפחה, אין לי אמא יותר והבית שלהם קרס תחת הנטל הכלכלי של המחלה ארוכת השנים של אמא, אני כל כך רוצה לעוד משהו שעזור לי ביום יום, שארגיש שאני כן יכולה יותר מאשר לא יכולה, אבל מנגד עומדתאותה קיצבה קטנטונת אבל סוף סוף יציבה,הדבר היחיד שקרוב להיות יציב בחיי, מה שלא היה אף פעם ו"תרם" רבות למצבי הנפשי שקיבל צורה של סטטיות וקימט לי את האישיות ואת החיים..... אם יש איזשהוא דבר שאת חושבת שיכול להקל/לעזור

עומדת במקום תאריך: 9/12/2009 שעה: 20:52 רציתי להגיד לכם שאין ספק לא פשוט להתמודד עם המאורעות שכל אדם ואדם מתמודד. עצם החשיפה שלי כאן בפורום על המקרה שלי במילה אחת או שתיים ולא בפירוט אישית מהווה קושי רב עבורי שהרי אחת הסיבות שהנחו אותי עד היום מרגע שחוויתי את אותן חוויות רעות זה שאני "בסדר" הגוף לא נפגע אולי מעט הנפש ואפשר להמשיך הלאה. ושאני לא רוצה להכאיב לאחרים עם הסיפור שלי. אז הכרחתי עצמי להמשיך הלאה בתיכון הייתי פעילה מאוד לימודים התנדבות ואף להקת בית ספר,מועצה ,עיתון ,רדיו,ואף תלמידה חרשנית ששוקדת על לימודים. וגם בצבא אומנם לא כמו בתיכון כי בתקופת הצבא נעלם לי האור נהייתה לי ריקנות בתחושה של מי אני איבדתי חלק מעצמי, אומנם שידרתי קוליות שהכל בסדר אך בתוכי לא הייתי אותה אחת נמחקתי. אבל הכרחתי עצמי לומר שזה לא היה על מנת להצליח לא לאבד דברים שכבר הייתי מסגרות וכובד אחריות. אני בטוחה שאילולי מנגנון הה גנה של הנפש שלי מנגנון ההדחקה כבר מזמן הייתי על הקרקעית סגורה בתוך ארון לא פעם הרהרתי על ממוות אני יודעת שניסיתי להתאבד חשוב לי לציין שנסיונות שלי לרצות למות לא נבעו מהשתעשעות עם המוות,או ללכת על חבל דק. יכול להיות שזה היה ביטוי להרס עצמי ששאבתי לעצמי בעקבות החוויות הרעות. שגם ככה קרה לי מה עוד יכול לקרות. אבל הרצון למות בא מהרצון שבעצם מה שקרה לי גרם לי להרגיש מתה חיה או חיה מתה הינו הך בפעם הראשונה קפצית לכביש אחרי האונס ולא הבנתי למה לא מתתי. ופעם השנייה שתיתי עד אובן הכרה המטרה להעלף ורציתי לקפוץ מקומה של בית של אנשים שלא הכרתי פעם ראשונה יצאתי לשאוף אויר ולהוציא את הפסולת מגופי ופעם השנייה כבר ממש באתי לשבת לקפוץ ואז ה"מלאכים" באו ומשכו אותי חזרה אני לא יודעת מה היה קורה אם הם לא היו שםקרוב לוודאי לא ה ייתי פה כותבת בכאב את אותן שורות אלה. בכל מקרה לי אישית ממש קשה לכתוב את מה שכתבתי עד כה ונראה לי ממש מוזר שככה אני משתפת כי אני לא רגילה לזה ככה מעל דפי הרשת. הנה דוגמא לשיר שכתבתי "בתקתוק ה שעון בין הערביים" "אני אהיה תלוייה על חוט לבנתיים" "עד שנשמתי תעתק" "ואת גופי זה ישתק" "היו שלום". מה שכן תחום השירים זה אולי הדבר היחיד שמחזיק את ראשי לרצות להמשיך לחיות. וגם אני לא רוצה להיות אגואיסטית הרי אני לא לבד בעולם יש לי משפחה הורים אחים וכו הרי אנשים עברו זוועות עולם מידי הנאצים באושוויץ ורצו לחיות אז שאני אתאבד. נכון לעיתים עוברת לי המחשבה הזאת אך לפחות את מכאובי הצלחתי להעביר את תוכנם לשירים וגם הצלחתי לקחת גיטרה אומנם איני יודעת תווים על גיטרה אבל לקחתי תגיטרה והצלחתי לפרוט על כמה מיתרים ולכתוב שירים. תודה לכם על ההקשבה. מאחלת לכם שתצליחו לשמור על חוזק התמודדות וכל יום שעובר להגיד תודה שהצלחתי להעביר אותו לפחות לנסות להעביר אותו על הצד המחוזק של החיים. לגבי ביטוח לאומי ומשרד הבריאות מעולם לא פניתי אליהן כי פחדתי מתיוג. אבל עכשיו החלטתי שאין לי במה להתבייש מי שפגע בי בנפש זה אותן אנשים חסרי בושה ולא אני אני זו שנלחמת עם עצמי ולא הם. אז הייתי מעוניינת למי עלי לפנות ואיך ולגבי עמותת כנפיים איך אוכל לקבל הדרכה בעניין. והאם במקרה שלי יש לי שם יוכלו לעזור לי ומה העלות שלי כלפיהם . ומה הקריטריונים ואילו טפסים עלי למלא בתודה מראש עומדת במקום

אני גם רוצה למות היום. שטויות, זה רגש סתמי רגיל, יעבור עד מחר בבוקר. רגש בנאלי אפילו. אולי בעצם יעבור עוד שעה, אולי עוד שעתיים. אולי כבר עכשיו זה יעבור. אולי איתך זה יעבור, את תעבירי לי את הרצון הזה. מה רע לי בעצם עד כדי לרצות למות? זה אבסורד מגוחך...בינתיים אני מעשן הרבה, זה עוזר. הנה, אני אדליק עוד סיגריה. אין הגבלות על סיגריות. (סליחה על הפרסומת הסמויה לסיגריות. אזהרה- עישון בזמן היריון מסכן את העובר שלך!) הכי טוב זה עמותת כנפיים. אני לא מכיר, אבל אני בטוח שהם יהיו אחלה בשבילך אם את מתעניינת בזה. לצערי אני לא מכיר את העמותה.

אני נמצאית בכנפיים במגמת תיאטרון וציור ממש טוב שם! אני בדיוק שנה שם והמקום נותן לי משמעות לחיים....ההיתי בדיכאון ..רציתי למות ..ובאמת העשייה והיצירה נותנים המון. גם החברה. אנחנו מופעים במופע שנקרא "במה במקום מיטה".קטעי תיאטרון ושירים מקוריים.אם את\ה מעוניין אוהב אומנות (תיאטרון, ציור, נגן, זמר) ויש לך סל שיקום ניתן להתקשר למנהלת דלית 03-6878981

א. היכולת שלך לכתוב ולתאר, מראה שאת אינך עומדת במקום, מביטה ממבט כנף על מאורעות העבר.

סביבה כושלת צריכה להתבייש, תיוגים תמיד יש..., בסוף גמאני הגעתי לביטוח לאומי, ואני לא אדם עם קרניים, ולא האמנתי שאגיע לזה, זה לא פשוט הפנייה לביטוח לאומי,אבל יותר לא פשוט להישאר במקום.... יש מי שעוזר לך? יש אדם מיקצועי שאת יכולה לדבר איתו ואת מעריכה אותו? יש לך אולי חברה טובה? זה עוזר שיש מישהו ליד גם אם זה לא לוקח את כל הכאב והפיכסה, אם את נמצאת במקום שבעצם אין לך מה להפסיד, אז פנייה לבטל"א מגעילה ככל שתהיה ,את כבר במצב טוב יותר, כי כשלמישהו אין מה להפסיד והוא מנסה משהו יש לו הרבה כוח, אני מקווה שתקחי את האין מה להפסיד הזה למקום של רצון לנסות לחיות כמה שיותר טוב או כמה שפחות כואב, אני לא מכירה את עמותת כנפיים, גם אני אשמח לדעת במה מדובר.

כוונה שלי של הכינוי שבחרתי עומדת ב מקום שבעצם מאז המאורעות אני לא מצליחה לעשות שום דבר גם לא לטפל בעצמי הכינוי שלי נתון לפרשנות אצלי זוו ה ייתה הכוונה

שלום קוראים לי ג'ני ואני בחורה בת 18 בגיל 16 התאשפזתי בגלל הפרעת אישיות גבולית ודיכאון אובדני, ועברתי 4 אישפוזים פסיכיאטריים עד היום. אין לי שום יכולת לעבוד כי כול העבודות בשוק הן בתחומי המכירות ושירות הלקוחות ואין לי יכולת נפשית לעבוד. חזרה לי האובדנות בגלל נסיונות כושלים רבים למצוא עבודה, והשאלה שלי אם יש סיכוי כלשהו לעזרה כספית מביטוח לאומי...?

ג'ני שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, לדעתי, כדאי לנסות ולפנות לביטוח הלאומי. מעבר לעזרה הכספית יש עוד זכויות שמגיעות לך כאשר את מוכרת על ידם. למשל זכויות לשיקום כמו למשל עזרה בהשמה בעבודה וליווי בהמשך העבודה. אני מאחלת לך הצלחה ענת

שלום, אני בן 33 מטופל בתרופות נוגדות דיכאון כ-5 שנים והייתי במצב של דיכאון ובעיות חברתיות כ-5 שנים לפני, סהכ כ-10 שנים. התרופות עוזרות "לייצב" אותי וסהכ בעזרת המשפחה אני די בסדר. הבעיה העיקרית שלי היא עבודה, כי אני אדם מאוד רגיש ולחיץ והמצאות בסביבה "רגילה" של אנשים ובוסים והוראות (והרבה פעמים במקומות עבודה יש גם לחץ) מלחיצה אוטי מאוד ואני נהיה עצבני וכועס ונתקף בחרדות ובאי שקט והמצב שלי מתערער מאוד. ניסיתי בשנים האחרונות כל מיני עבודות (המקצוע שלי בתחום המחשבים) גם בחצי משרה אבל אחרי 2-3 חודשים אני עוזב או מעזיבים אותי כי אני המצב שלי נהיה לא טוב, אני מתחיל לצעוק על אנשים (מתוך לחץ) ועקב כך להעדר. עד עתה נמנעתי מלפנות לביטוח הלאומי כי היה נראה לי שאני לא במצב נפשי קשה בשביל קצבת נכות, אבל האמת שאני לא יודע מה לעשות בעניין העבודה, העיסוק והפרנסה. (בבעיות חברתיות אני מנסה לטפל לבד) אשמח לעצות, ותודה רבה לענת כל מי שתורם מזמנו לעזור לנו, תודה

מיקו שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אני חושבת שאחד הדברים החשובים שאנחנו צריכים לדעת הוא להעזר. לעיתים קרובות אנחנו מנסים לפתור דברים בעצמנו בעוד שיש מקורות ומקומות שיכולים לעזור לנו להגיע לפתרון בדרך יותר קצרה. אז אני שמחה על שאלותיך. כדי להיות זכאי לשרותי שיקום כלשהם (ביטוח לאומי או סל שיקום) הצעד הראשון הוא כמובן לדאוג להיות מוכר בביטוח הלאומי. רצוי לעשות את התהליך בליווי של איש מקצוע שמכיר אותך. לאחר שתהיה לך הכרה של הביטוח הלאומי אפשר לחשוב על תהליך שיקום בעזרתם או בעזרת פניה לסל השיקום. זאת, בהנחה שתקבל אחוזי נכות מספיקים. לצורך תהליך שיקום בביטוח הלאומי צריך 20% ולסל שיקום 40%. אני מחזיקה אצבעות ומקווה שהתהליך מול הביטוח הלאומי יהיה מהיר ויעיל. יום טוב ענת

נעמי שלום רב לך שמחתי שהתקשרת אליי הבוקר ורציתי לדעת את ההבדל בין השיקום של ביטוח לאומי לבין השיקום של משרד הבריאות עברתי חוויות מזעזעות בחיים ואני רוצה שיהיה לי טוב!!!!

האם אדם בעל אחוזי נכות נפשית 70% יכול לבקש תכנית שיקום מביטוח לאומי או רק דרך סל שיקום? מדובר באדם שלא עבד ב-20 שנה אחרונות.

אודי שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אדם בעל 70% נכות נפשית יכול לבקש תכנית שיקום גם מן הביטוח הלאומי (ששם נחוצים 20%) וגם מסל השיקום (שם נחוצים 40%) ללא קשר למספר השנים בהן הוא אינו עובד. ערב טוב ענת

אני עו"ס בשירותי הרווחה בבת ים, בטיפולי אם חד הורית שאושפזה באברבנאל ושוחררה ללא כל טיפול משקם (למעט שיחות פעם בחודש אצל פסיכולוגית). מה התהליך לקבלת סל שיקום וכיצד אוכל להדריך אותה לגבי מימוש זכויותיה?

לעוסית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, ראשית, אני מורידה את הכובע בפנייך על המחשבה ועל הרצון ללוות את המטופלת שלך בתהליך שיקום. בקישור הבא http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catId=29&PageId=1653 תוכלי למצוא את טופסי ההפניה לסל שיקום. לאחר מילוי הטפסים (וצילומם - כי לא תוכלי לקבל העתק אחרי ששלחת למשרד הבריאות) את צריכה לשלוח אותם למשרד הבריאות. היות ואתן מבת-ים את צריכה לשלוח את הטפסים לסל שיקום ברחוב הארבעה 12 בתל-אביב. לאחר משלוח הטפסים תוזמנו לוועדה שבה ידונו בבקשות שביקשתן. אשמח לענות על שאלות נוספות אם יש ונשמח לראותך שוב בפורום ערב טוב ענת

שלום לכם, בת 30+ ,מוכרת בביטוח לאומי כעקרת בית "נכה" 64 אחוז,לא ברור לי מה האחוז על הפרעת אישיות, מפורט כך- 50 מחלה מסוימת(לא מעוניינת לפרט) 20 הפרעת אישיות 10 מחלה מסוימת 10 מחלה מסוימת אין לי מושג איך מחשבים את האחוזים ואיך הגיעו ל- 64 אחוז, כבר יותר מעשור אני נמצאת בבית ומטופלת אצל פסיכיאטר,קשה לי לקום מהמיטה, והתיפקוד שלי הולך ויורד גם בבית,כך שגם יצאתי ממגל החיים החברתיים כמעט לגמרי, כל זה ללא קשר לכישרונות וליכולת הקוגניטיבית, לאחרונה הציע הפסיכיאטר לברר לגבי סל שיקום ותיאום טיפול, הבנתי שאני זקוקה ל 40 אחוז נכות נפשית בשביל מתאם טיפול, שאלותיי הן- האם יש כאן 40 אחוז נכות נפשית? מה תפקידו של מתאם טיפול תכלס בשטח- איך זה ניראה ביומיום, מה ההבדל בין סל שיקום "רגיל" לבין סל שיקום של אדם עם 40 אחוז נכות נפשית, והאם יש לי אפשרות לדבר עם מתאם טיפול (אולי בני כהן? אם תסכים)לפני שאני עושה כל מהלך, זה עניין לא פשוט עבורי כלל. אודה לכם מאוד על כל תגובה ועל פירוט מירבי, יום טוב בברכה אליה

לאליה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, את המענה לשאלותייך בעניין אחוזי הנכות אשאיר לבני כי הוא מבין בנושאים אלה הרבה יותר ממני. לגבי שאלותייך לגבי סל שיקום ומתאם טיפול: סל שיקום יכול לקבל מי שיש לו 40% נכות על רקע של התמודדות עם הפרעה נפשית. אין שני סוגים של סל שיקום. זה הסוג היחיד. זה סל השיקום ה"רגיל". מתאם טיפול ניתן לקבל גם במסגרת אחרת לא רק דרך סל השיקום. אם את מטופלת במרפאה לבריאות הנפש, בשרותי הרווחה או אפילו בקופת החולים. בכל המקומות האלה יש אנשים שמתפקדים כמתאמי טיפול. לגבי שיחה עם מתאם/ת טיפול מטעם סל שיקום את יכולה אולי לנסות להתקשר למשרדי סל השיקום באזור מגורייך ולבקש לשוחח שם עם מתאם/ת טיפול. בקישור הבא יש את רשימת המחוזות של סל שיקום עם מספרי טלפון http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=29&pageid=144 בנוסף, היות ויש לך יותר מ-20% נכות את זכאית לשרותי שיקום דרך הביטוח הלאומי. במקרה ותרצי להשתמש בשרותים אלה את צריכה לפנות לביטוח הלאומי ולבקש שימנו לך עובדת שיקום. גם עם עובדת זו, לאחר שתמונה לך, תוכלי לשוחח ולברר את הדברים שחשוב לך לברר. מקווה שעזרתי ובכל מקרה את מוזמנת לחזור ולשאול ערב טוב ענת

מצטערת על השאלות, לא רוצה "להציק", אבל אני מבולבלת קצת, הבנתי שמתאם טיפול מטעם הביטוח הלאומי יכול לקבל רק מי שיש לו מעל 40 אחוזי נכות נפשיים,כמו שכתבת-"מי שיש לו 40% נכות על רקע של התמודדות עם הפרעה נפשית", אני מודאגת מכיוון שלאחר מספר שנים בהן ביטוח לאומי טירטר אותי מועדות לועדות ומרופאים לרופאים שונים ובדיקות משפילות ביותר, סוף סוף נקבעו אחוזי נכות קבועים, כלומר הם לא אמורים לקרא לי כל כמה חודשים... קיצבת הנכות שאני מקבלת הינה קטנה אך עבורי היא כל מה שיש לי, ואם צריך 40 אחוז נכות נפשית מביטוח לאומי אז אצטרך להגיש ערר ולפתוח את התיק מחדש מה שאומר הרבה ועדות שוב וחוסר ודאות נוראי שיקחו גם את המעט שיש... מה ההבדל בין מתאם טיפול וסל השיקום דרך שירותי בריאות-קופ"ח? (האם זה אומר רווחה של העירייה? או מישהו אחר?) לבין מתאם טיפול דרך ביטוח לאומי וסל השיקום שלו, ובעצם מה עושה מתאם הטיפול? מה תפקידו והקשר שלו איתי? לכאאורה, על פניו,אנשים שלא מכירים אותי מאוד טוב לא יבינו מה הבעיה שלי, את העייפות הנוראית,המצב רוח שמתהפך בשניות לקצוות, והכאבים והחולים השונים ממחלה ש"התלבשה" על המצב הנפשי, רק אדם מאוד אמפטי מבין ואוהב יכול להבין,למרות שיש לי רגליים אני לא מצליחה לקום מהמיטה כמעט, הרבה "נפילות" של כוחות ושל מצבי רוח במשך היום או חוסר כוחות בכלל, לבד אני לא מצליחה להרים את עצמי לתיפקוד,מה שכן אני מאוד רוצה! השאלה- איך מתאם טיפול יכול לעזור לי? שירותי הרווחה הם רק של העירייה? השם שלי פשוט מוכר מדי בעיר מגוריי,בגלל הוריי שהיו דמויות מפתח כאן, והסטיגמה והבושה... שוב תודה מראש על כל תגובה

יש למישהו את כתובת האתר???

תרשום לאוו דאווקא בהצלחה

יש מספר שירותים נוספים להכרויות עבור אנשים עם מוגבלויות נפשיות. פרטים באתר ממ"נ בקטגוריה שיקום וסל שיקום > חברה לאתר ממ"נ להקיש ממ"נ בגוגל או www.maman.org.il בהצלחה

לפני כ6 בעקבות אהבה עם עוצמות מאוד גדולות שכנראה נבעו מחסך רגשי חליתי במאניה דפרסיה ועברתי חויה של אישפוז כפוי, חייתי במאניה כשנה עד האישפוז ובמשך שנה חשבתי כל יום על התאבדות על ההלם ממה שעברתי כי לא הייתי מודעת לכך שאפשר לעבור הזיות שלא מסמים הייתי יכולה להתגבר אך היה כמעט בלתי אפשרי מבחינתי להתגבר על הסטיגמה של האישפוז. היום לאחר שנים עדיין יכאב לי אם ידען במקום עבודתי, או עם אנשים חדשים שאכיר שידעו שאושפזתי בעבר אבל היום אני כבר הרבה פחות מתביישת ומבינה שההסתברות שדוקא אנשים רגישים מוכשרים ואינטליגנטים יחוו את התופעה של מאניה דיפרסיה היא הרבה יותר גבוהה.

גלית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אין לי ספק שאת צודקת. ההתמודדות עם הסטיגמה היא התמודדות לא פשוטה בכלל. יחד עם זאת, יש היום יותר ויותר התכווננות להלחם בסטיגמה הזאת. יש קבוצה שאני גיליתי ברחבי הרשת שנקראת "הבית הורוד". בתוך הדיונים בקבוצה יש התייחסות לנושא הזה בהקשר לאנשים שמתמודדים עם הפרעה ביפולארית. הנה הקישור http://cafe.themarker.com/view.php?t=1171826 אני חושבת שאם אנשים יפגשו יותר אנשים שמתמודדים עם ההפרעה הזאת ויראו ש"אין להם קרניים" ושהם אנשים רגישים, מוכשרים ואינטליגנטיים כדברייך, זה רק יכול להועיל בהקטנת הסטיגמה. בנוסף, אני ממליצה לך לקרוא את הספר "נפש לא שקטה" שכתבה רופאה שמתמודדת גם היא עם ההפרעה הזאת. נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ענת

שפועל על הרבה אנשים. בהיפו-מאניה יש גם הרבה כריזמה שמתגלה. הרבה אנשים משתוקקים לאפשרות הזו להגיע למצב הזה ולעולם הם לא יוכלו להגיע אליו. אני מדבר על ההיפו- מאניה בלבד, כי כשזה הופך למאניה אז המצב הוא בלתי נסבל לחלוטין ויכול להיות כרוך גם בסבל רב מאוד, אבל ההיפו-מאניה היא מצב, שיש בו גם הרבה טוב ואסור לנו לרגע להתעלם מזה. אותה רופאה שכתבה את "נפש לא שקטה" כתבה גם ספר שתורגם לעברית, שנקרא "התשוקה לחיים- על השאיפה לאושר, לשמחת חיים ולהתרוממות רוח": http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=99-1326 אני מעדיף את הספר הזה על האוטוביוגרפיה הדי דיכאונית שמציגה יותר את הצדדים הלא נעימים של ההפרעה שלנו... אנחנו צריכים למצוא את הדרך לשמר את ההתרוממות רוח בלי הדיכאון. את השמחה הגדולה בלי העצב, אבל תוך כדי שאנחנו זוכרים גם את הסבל והכאב. ולגבי הסטיגמה- שילכו להזד... כל המפגרים של העולם הזה. תודה.

מיכאל, לא יכולתי להגיד את זה בצורה טובה יותר ... את הספר שכתבת עליו אני לא מכירה אבל אחפש ואקרא. ענת

תודה על המידע הזה!

אני חולה במנאיה דפרסיה. לומד פסיכולוגיה /הנחיית קבוצות ולעיתים במצב היפו. החברה סביבי כל הזמן/כולל מדריכים/אנשי שיקום מערכים אותי ככרזמטי וסוחף, הם לא מבנים, יש לזה מחיר. אבל... כמו שנכתב, רק אנו מבינים.לחיי ההיפו...

בוקר טוב לכולם/ן. רציתי להגיד לכם שאין ספק לא פשוט להתמודד עם המאורעות שכל אדם ואדם מתמודד. עצם החשיפה שלי כאן בפורום על המקרה שלי במילה אחת או שתיים ולא בפירוט אישית מהווה קושי רב עבורי שהרי אחת הסיבות שהנחו אותי עד היום מרגע שחוויתי את אותן חוויות רעות זה שאני "בסדר" הגוף לא נפגע אולי מעט הנפש ואפשר להמשיך הלאה. ושאני לא רוצה להכאיב לאחרים עם הסיפור שלי. אז הכרחתי עצמי להמשיך הלאה בתיכון הייתי פעילה מאוד לימודים התנדבות ואף להקת בית ספר,מועצה ,עיתון ,רדיו,ואף תלמידה חרשנית ששוקדת על לימודים. וגם בצבא אומנם לא כמו בתיכון כי בתקופת הצבא נעלם לי האור נהייתה לי ריקנות בתחושה של מי אני איבדתי חלק מעצמי, אומנם שידרתי קוליות שהכל בסדר אך בתוכי לא הייתי אותה אחת נמחקתי. אבל הכרחתי עצמי לומר שזה לא היה על מנת להצליח לא לאבד דברים שכבר הייתי מסגרות וכובד אחריות. אני בטוחה שאילולי מנגנון הה גנה של הנפש שלי מנגנון ההדחקה כבר מזמן הייתי על הקרקעית סגורה בתוך ארון לא פעם הרהרתי על ממוות אני יודעת שניסיתי להתאבד חשוב לי לציין שנסיונות שלי לרצות למות לא נבעו מהשתעשעות עם המוות,או ללכת על חבל דק. יכול להיות שזה היה ביטוי להרס עצמי ששאבתי לעצמי בעקבות החוויות הרעות. שגם ככה קרה לי מה עוד יכול לקרות. אבל הרצון למות בא מהרצון שבעצם מה שקרה לי גרם לי להרגיש מתה חיה או חיה מתה הינו הך בפעם הראשונה קפצית לכביש אחרי האונס ולא הבנתי למה לא מתתי. ופעם השנייה שתיתי עד אובן הכרה המטרה להעלף ורציתי לקפוץ מקומה של בית של אנשים שלא הכרתי פעם ראשונה יצאתי לשאוף אויר ולהוציא את הפסולת מגופי ופעם השנייה כבר ממש באתי לשבת לקפוץ ואז ה"מלאכים" באו ומשכו אותי חזרה אני לא יודעת מה היה קורה אם הם לא היו שםקרוב לוודאי לא ה ייתי פה כותבת בכאב את אותן שורות אלה. בכל מקרה לי אישית ממש קשה לכתוב את מה שכתבתי עד כה ונראה לי ממש מוזר שככה אני משתפת כי אני לא רגילה לזה ככה מעל דפי הרשת. הנה דוגמא לשיר שכתבתי "בתקתוק ה שעון בין הערביים" "אני אהיה תלוייה על חוט לבנתיים" "עד שנשמתי תעתק" "ואת גופי זה ישתק" "היו שלום". מה שכן תחום השירים זה אולי הדבר היחיד שמחזיק את ראשי לרצות להמשיך לחיות. וגם אני לא רוצה להיות אגואיסטית הרי אני לא לבד בעולם יש לי משפחה הורים אחים וכו הרי אנשים עברו זוועות עולם מידי הנאצים באושוויץ ורצו לחיות אז שאני אתאבד. נכון לעיתים עוברת לי המחשבה הזאת אך לפחות את מכאובי הצלחתי להעביר את תוכנם לשירים וגם הצלחתי לקחת גיטרה אומנם איני יודעת תווים על גיטרה אבל לקחתי תגיטרה והצלחתי לפרוט על כמה מיתרים ולכתוב שירים. תודה לכם על ההקשבה. מאחלת לכם שתצליחו לשמור על חוזק התמודדות וכל יום שעובר להגיד תודה שהצלחתי להעביר אותו לפחות לנסות להעביר אותו על הצד המחוזק של החיים. לגבי ביטוח לאומי ומשרד הבריאות מעולם לא פניתי אליהן כי פחדתי מתיוג. אבל עכשיו החלטתי שאין לי במה להתבייש מי שפגע בי בנפש זה אותן אנשים חסרי בושה ולא אני אני זו שנלחמת עם עצמי ולא הם. אז הייתי מעוניינת למי עלי לפנות ואיך ולגבי עמותת כנפיים איך אוכל לקבל הדרכה בעניין. והאם במקרה שלי יש לי שם יוכלו לעזור לי ומה העלות שלי כלפיהם . ומה הקריטריונים ואילו טפסים עלי למלא בתודה מראש עומדת במקום

רציתי להגיד לכם שאין ספק לא פשוט להתמודד עם המאורעות שכל אדם ואדם מתמודד. עצם החשיפה שלי כאן בפורום על המקרה שלי במילה אחת או שתיים ולא בפירוט אישית מהווה קושי רב עבורי שהרי אחת הסיבות שהנחו אותי עד היום מרגע שחוויתי את אותן חוויות רעות זה שאני "בסדר" הגוף לא נפגע אולי מעט הנפש ואפשר להמשיך הלאה. ושאני לא רוצה להכאיב לאחרים עם הסיפור שלי. אז הכרחתי עצמי להמשיך הלאה בתיכון הייתי פעילה מאוד לימודים התנדבות ואף להקת בית ספר,מועצה ,עיתון ,רדיו,ואף תלמידה חרשנית ששוקדת על לימודים. וגם בצבא אומנם לא כמו בתיכון כי בתקופת הצבא נעלם לי האור נהייתה לי ריקנות בתחושה של מי אני איבדתי חלק מעצמי, אומנם שידרתי קוליות שהכל בסדר אך בתוכי לא הייתי אותה אחת נמחקתי. אבל הכרחתי עצמי לומר שזה לא היה על מנת להצליח לא לאבד דברים שכבר הייתי מסגרות וכובד אחריות. אני בטוחה שאילולי מנגנון הה גנה של הנפש שלי מנגנון ההדחקה כבר מזמן הייתי על הקרקעית סגורה בתוך ארון לא פעם הרהרתי על ממוות אני יודעת שניסיתי להתאבד חשוב לי לציין שנסיונות שלי לרצות למות לא נבעו מהשתעשעות עם המוות,או ללכת על חבל דק. יכול להיות שזה היה ביטוי להרס עצמי ששאבתי לעצמי בעקבות החוויות הרעות. שגם ככה קרה לי מה עוד יכול לקרות. אבל הרצון למות בא מהרצון שבעצם מה שקרה לי גרם לי להרגיש מתה חיה או חיה מתה הינו הך בפעם הראשונה קפצית לכביש אחרי האונס ולא הבנתי למה לא מתתי. ופעם השנייה שתיתי עד אובן הכרה המטרה להעלף ורציתי לקפוץ מקומה של בית של אנשים שלא הכרתי פעם ראשונה יצאתי לשאוף אויר ולהוציא את הפסולת מגופי ופעם השנייה כבר ממש באתי לשבת לקפוץ ואז ה"מלאכים" באו ומשכו אותי חזרה אני לא יודעת מה היה קורה אם הם לא היו שםקרוב לוודאי לא ה ייתי פה כותבת בכאב את אותן שורות אלה. בכל מקרה לי אישית ממש קשה לכתוב את מה שכתבתי עד כה ונראה לי ממש מוזר שככה אני משתפת כי אני לא רגילה לזה ככה מעל דפי הרשת. הנה דוגמא לשיר שכתבתי "בתקתוק ה שעון בין הערביים" "אני אהיה תלוייה על חוט לבנתיים" "עד שנשמתי תעתק" "ואת גופי זה ישתק" "היו שלום". מה שכן תחום השירים זה אולי הדבר היחיד שמחזיק את ראשי לרצות להמשיך לחיות. וגם אני לא רוצה להיות אגואיסטית הרי אני לא לבד בעולם יש לי משפחה הורים אחים וכו הרי אנשים עברו זוועות עולם מידי הנאצים באושוויץ ורצו לחיות אז שאני אתאבד. נכון לעיתים עוברת לי המחשבה הזאת אך לפחות את מכאובי הצלחתי להעביר את תוכנם לשירים וגם הצלחתי לקחת גיטרה אומנם איני יודעת תווים על גיטרה אבל לקחתי תגיטרה והצלחתי לפרוט על כמה מיתרים ולכתוב שירים. תודה לכם על ההקשבה. מאחלת לכם שתצליחו לשמור על חוזק התמודדות וכל יום שעובר להגיד תודה שהצלחתי להעביר אותו לפחות לנסות להעביר אותו על הצד המחוזק של החיים. לגבי ביטוח לאומי ומשרד הבריאות מעולם לא פניתי אליהן כי פחדתי מתיוג. אבל עכשיו החלטתי שאין לי במה להתבייש מי שפגע בי בנפש זה אותן אנשים חסרי בושה ולא אני אני זו שנלחמת עם עצמי ולא הם. אז הייתי מעוניינת למי עלי לפנות ואיך ולגבי עמותת כנפיים איך אוכל לקבל הדרכה בעניין. והאם במקרה שלי יש לי שם יוכלו לעזור לי ומה העלות שלי כלפיהם . ומה הקריטריונים ואילו טפסים עלי למלא בתודה מראש עומדת במקום

שלום רציתי להגיד לכם תודה על התגובות והשיתוף והעצות. שמעתי על מקום בשם עמותת כנפיים רציתי לדעת מזה המקום הזה ואיך הוא מסייע/עוזר ומה הקריטריונים להתקבל אליו. ומה העלות שעולה להרשם לשם

ל"עומדת במקום" בוקר טוב, ראשית, אני שמחה שאת חוזרת אלינו ושמחה שההתייחסויות להודעתך סייעו במשהו. לעמותת כנפיים יש מסגרת של מועדון תעסוקתי לאנשים שעוסקים באומנות. מדובר במוזיקה, תיאטרון ואומנות פלסטית. ההשתתפות במקום דורשת להיות מוכר בסל שיקום והיא אינה כרוכה בתשלום של האדם עצמו. אני מניחה שהקריטריונים לקבלה קשורים ליכולת באחת האומנויות. האם את מוכרת בביטוח הלאומי ובסל שיקום ? אם לא ואם תרצי הדרכה כיצד לקדם את הנושא אשמח להדריך אותך כאן. להשתמע ענת

כנפיים >> זהו מקום של אנשים מתמודדים (כמונו...) שמספק ומעביר להם חוגים בנושא מוזיקה , שירה ומשחק . הם נמצאים שם בבוקר ובאם יש להם הופעות אז הם כמובן מופיעים בערב . המקום הוא שיקומי למיטב ידיעתי אשר עוזר לממש פונטציאלים הקשורים בנושאים שכתבתי . שיהיה לך בהצלחה .> את הטלפון אני אבדוק אצלי ואכתוב לך בעז"ה. לבנתיים תפני לטיפול נפשי , קרי פסיכולוגי . ואשמח לשמוע ממך בהמשך . ביי

לעומדת במקום שלום, עמותת כנפיים היא מרכז אמנות ותיאטרון לאנשים עם צרכים מיוחדים.מופע מרגש שלהם "במה במקום מיטה" מועלה ב-29.12 בת"א. לברור פרטים על הפעילויות שלהם 03-5108073 , 052-3555299 ובאימייל [email protected] בהצלחה

שלום לכם אני יודעת שהעלתי כאן דברים על קצה המזלג . לפעמעם אני מרגישה כמו סנטה קלאוס שבמקום מתנות שסוחב על הגב אני סוחבת אבנים שחורות שמהוות כל אבן ואבן כאב בלתי פתור עד היום. אני מקווה שאני לא מכאיבה לכם עם שיתוף החויות שאומנם לא פירטטי אותן בפירוט מלא אלא רק בכתיבת המקרה בשם. אך אני יודעת שעד היום אחד הדברים שהקשו אותי לשתף משפחה חברים כיוון שהרגשתי שאני חיה אומנם יש לי צלקות בנפש מאותם מאורעות שעברתי אבל אני "בסדר" אני לא רוצה להכאיב לאחרים. גם חשבתי בעבר ועדיין חושבת שלא כל אחד יכול להכיל את המטענים האלה. זה גם יכול לגרום לריחוק או אולי לסטיגמה שאני משדרת שזה יקרה וכל מיני סיבות לא סיבות אז החלטתי עם עצמי אז מהרגע של החוייה הראשונה להחליט לעצמי שאני אהיה המגוננת אני אהיה הכל של עצמי. ולא לשתף בזה אף אחד. בהתחלה זה עבד ל תקופה הצלחתי ללמוד לעבוד ב מסגרות תקופות ממשושכות ואף ללמוד במכללה הרגשתי שאני על הגל ולאחר מכן פתאום בגיל 5 שחגגתי יום הולדת למחרת הרגשתי הכי עצובה ואפילו כתבתי שיר: "בתקתוק השעון בין הערביים" "אני אהיה תלוייה על חוט לבנתיים" "עד שנשמתי תעתק" "ואת גופי זה ישתק" "היו שלום". שבעצם ניבא את עתיד לבוא הלאה. לפני הארועים הייתי פעילה בתיכון בהרבה דברים הייתי אדם אחר לומדת מוקפת חברים מתנדבת הלהקת בית ספר רדיו עיתון וכתבתי שירים ניגנתי על פסנתר וגם ידעתי תוים. וממש חיים שוקקים. וכיום ככל שעוברות השנים ממאז אותו "מהפך" שעברתי לא מרצוני שאני מסתכלת על עצמי ממש נהייתי אדם אחר. וחבל לי על כך שאולי לא הגנתי על עצמי אז יותר ממה שעשיתי. אני מאשימה את עצמי עדיין למרות שיודעת שזה לא באשמתי. גם השירים שלי סופגים כאב אני יכולה להעיד שהשירים זה אולי הדבר היחיד שמחזיק אותי עם הראש מחוץ למים. בקשר לענת לא פניתי לביטוח לאומי או למשרד הבריאות כי אולי מפחדת שייתיגו אותי בתוית אבל אני מעוניינת לשמוע על ההדרכה איך לקדם את הנושא מבחינת עמותת כנפיים. ואני מאחלת לשאר המגיבים פה בפורום יום שקט וקסום ושתצליחו להיות מחוזקים כל יום כל שעה ולא לוותר על אף תלאות החיים היומיומיות שכל אחד אחת מאיתנו עוברים

תיקון מילה 25 ולא 5 כפי שכתבתי.

ל"עומדת במקום" שלום רב, היות ויקי כבר ענה על רוב השאלות ששאלת (ותודה ליקי על כך) אני נכנסת רק כדי לחזק את דבריו ולומר לך שגם לדעתי כדאי לפנות למרפאה לבריאות הנפש/קופת חולים ולמרות התיוג להעזר בהם גם לצרכי טיפול וגם כדי לפנות לביטוח הלאומי. אנחנו נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום ונשמח שתספרי לנו איך הדברים מתקדמים. ענת

אני בן 33 דתי מתמודד עם 2מחלות... הפרעות נפשיות קשות . ואני מאוד מצליח ברוב הימים והמקרים להתמודד, ולהתגבר על הקשיים הקשורים בעניין . כמובן > אני יכול להרחיב עלי עוד הרבה מאוד אך לא כעת . יש לי דיכאון שלא עובר לי . אני לא מרוצה כ"כ מעצמי ממה שאני עושה ומאידך לא ברור לי מה אני רוצה לעשות . כמו"כ ההכנסה שלי היא זעומה מאוד ואני לא יכול להרשות לעצמי ולפנק את עצמי ואפילו בדברים קטנים. אתה מבין? מה היית מייעץ לי לעשות וכיצד לנהוג ובמה לעבוד ? תודה מראש על תשובתך. אייל גולן

לאייל גולן שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אמנם פנייתך ממוענת לבני אך בכל זאת אני מרשה לעצמי לענות לך. נראה שאתה רואה את עצמך ואת קשייך בצורה מפוכחת וישירה ובתוך כך מחפש את המשך דרכך. כתבת שאתה לא מרוצה ממה שאתה עושה כרגע אבל לא ציינת מה אתה עושה. האם אתה עובד ? לומד ? כאשר מישהו עושה ביומיום משהו שהוא אינו אוהב זה נראה לי אך טבעי שאין מכך סיפוק והרגשה טובה. בתקופה שלנו יש די הרבה פתרונות לתעסוקה ולפנאי כך שיש אפשרויות רבות להרחבת העיסוקים הקיימים. אשמח אם תחזור אלינו ותספר מה אתה עושה היום, האם אתה מוכר בסל שיקום/בביטוח הלאומי. באופן הזה נוכל יותר להתייחס לשאלתך לגבי ההמשך. בנוסף, אני מודה לך על התייחסויותיך להודעות של אנשים אחרים. אני חושבת שיש לכך ערך רב ועזרה גדולה. בינתיים שיהיה יום טוב ענת

בהקשר לדברייך .. אומרים שאלוקים נותן התמודדות רק למי שיכול לעמוד בה ..! כיום אני עובד במסעדה כ-4 שעות בבוקר זה נקרא מפעל- מוגן . אומנם אני בחור חכם עם ראש על הכתפיים. יש עליי סכיזופרניה בנוסף ocd ואני מרגיש כל הזמן שלא טוב לי . חש ביכולות שלי שלצערי לא באים לידי ביטוי כמעט > לכן: אני מרגיש שעליי לעסוק בעבודה שיותר מתאימה לי וללא לחץ כפי שייש לי היום . כפי שכתבתי -- עברתי ניצול מיני אשר מאוד השפיעה עליי ועל המיניות שלי זה כאב שאני חי איתו כבר 20 שנה . מקווה ששפכתי מעט אור ושהתמונה בקצת יותר ברורה ומאוד אשמח להיעזר כאן בפורום בהמשך . תודה והמשך יום טוב .

הי ענת, בני וכולם אני עדיין בתקופת התאוששות, אבל אני כבר מתחיל לחשוב לעתיד. אולי יהיה כדאי לי מבחינה נפשית להחזיק איזו משרה קטנה כזו של ארבע שעות כל יום. משהו שלא יכביד עלי מבחינה נפשית אבל יתן לי איזו הכנסה קטנה. יש לכם אולי רעיונות לעבודות כאלה? אני עבדתי בעבר בעבודות רגילות בשוק החופשי תוך כדי התקפים ובעיות, ואין שום סיבה שאני לא אמשיך ככה. אני שוקל אולי לחזור לתחום של הספרים, עבדתי תקופה ארוכה בחנות ספרים, אבל לא יודע אם אני אוכל להשיג שם משרה חלקית. אשמח לשמוע אם יש לכם רעיונות לעבודות כאלה בשוק החופשי, שלא מאוד מלחיצות ונחמדות. אני דווקא לא מחפש אגב עבודות שדורשות הרבה מחשבה, יש לי מספיק מחשבות בשביל עצמי- דווקא יכול להתאים לי עבודה בלי להפעיל את הראש יותר מדי.

היי מיכאל, בדיוק השבוע חשבתי עליך ותהיתי מה שלומך. אני שמחה שאנחנו "שומעים" ממך ושמחה לשמוע שאתה חושב כבר הלאה ... הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהזכרת את נושא הספרים הוא זה http://www.s-tov.org.il/Sitefiles/1/236/1946.asp זה פרוייקט של עמותת "שכולו טוב" שנקרא "סיפור חוזר". כששמעתי לראשונה על הפרוייקט הוא מאוד מצא חן בעיני. זה פרוייקט של מכירת ספרים משומשים (ואולי גם חדשים) בבתי קפה. אמנם זו לא ממש עבודה בשוק החופשי אבל הפרוייקט והרעיון נראה לי מדליק. אני מציעה להתקשר לדולב שמספר הטלפון שלו מופיע בקישור שנתתי למעלה. בנוסף, אולי כדאי להעזר בשרות של תעסוקה נתמכת ? אני משערת שלמישהו עם ניסיון ויכולות כמו שלך לא תהיה בעיה למצוא מקום עבודה בשוק החופשי ובשרות הזה יש מישהו שעושה עבורך את החיפוש. יש גם פרוייקט שנקרא "חממה תעסוקתית" שמטרתו לעזור לאנשים שהם בעלי מקצוע בתחומם להשתלב בשוק העבודה. גם כאן אתה מקבל ליווי ועזרה בהתמודדות עם שוק העבודה ובפניה למעסיקים פוטנציאליים. אני אשמח לשמוע ממך מה אתה חושב על ההצעות האלה ואז אולי אוכל להעלות רעיונות נוספים. בינתיים שיהיה יום טוב ענת

כי אני מתקשה מאוד לקבל את זה שבאמת יש לי קשיים. אני אגדיר את עצמי כמוגבל?! זה הרי מגוחך... אבל רק לחשוב עכשיו על מקום עבודה עושה לי רע ואני חייב להזכיר לעצמי שאני בחופשת מחלה. אבל אני אזכור את ההודעה שלך כשזה יהיה רלוונטי עבורי ובאמת ארגיש שאני יכול לחזור לעבודה.

שלום לכולם, פרופ' דיוויד רועה (ראש החוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה), ערך חוברת מיוחדת של ה- Israel Journal of Psychaitry, אשר הוקדשה כולה לשיקום פסיכיאטרי/שיקום בקהילה בבריאות הנפש. כלולים בה מאמרים מעניינים וחשובים, ניתן לקרוא אותם באמצעות הקישור הבא : http://www.psychiatry.org.il/journal/?info_id=61175&id=1 (למי שלא יודע, צריך לעשות "העתק" לשורה הנ"ל ו"הדבק" לשורת הכתובת של דפדפן האינטרנט). שבוע טוב, ולהשתמע בפורום, בני

תודה בני, יש לי את החוברת על דפים אמיתים אבל זה טוב גם באינטרנט. רציתי להוסיף שיש חשיבות ליציאת חוברת זאת במסגרת ה"איגוד הפסכיאטרי הישראלי". זה לחלוין לא ברור מאליו שאיגודים מקצועים מתחום בריאות הנפש ישקיעו חוברת שלמה בנושא. זהו עוד צעד קטן בהחדרת השיקום הפסכיאטרי וחזון ההחלמה לז'רגון המקצועי. יש לנו עוד צעדים רבים בדרך ליצא את הנסיון האישי והארגוני בתחום השיקום וההחלמה "החוצה". יקי יקי

האם החוברת בעברית ואם כן אשמח אם ניתן יהיה לשלוח אותה למייל המצורף תודה מראש

תודה לבני על ההפנייה,מצטרף לדבריו של יקי על החשיבות והסמליות של מאמרים בנושא שיקום בירחון זה. למעוניינים, אחרי שהודעות חדשות "יכסו" את השרשור הזה כאן בפורום, אפשר למצוא את הקישור באתר ממ"נ בקטגוריה קריאה וצפייה > מאמרים ומחקרים תחת הכותרת מאמרים בנושא שיקום.

שלום, מה אני מקיש בגוגל כדי להגיע לחוברת? והאם החוברת בעברית? תודה רבה על התשובה

http://www.maman.org.il/image/users/50217/ftp/my_files/events/event_jeru_281209.pdf ראו את הקישור למעלה, ניסיתי להבין מדוע הכנס מוגדר למשפחות ואנשי מקצוע ולא הצלחתי להבין ? בעצם השאלה מדוע מתמודדים לא נכללים במפגש המידע, (שימו לב לכותרת) ? זו מעלה שאלה מענינית הסטורית לגבי קבוצות אינטרסים בבריאות הנפש (מתמודדים, משפחות ואנשי מקצוע). יקי

ליקי ולכולם שבת שלום, אני מסכים עם כל מילה שיקי כתב. לצערנו, בלא מעט מקרים אנו עדים לכך שקבוצות אינטרסים שונות מובילות מהלכים מבלי להתייעץ ולשתף את הגורמים האחרים הרלוונטיים לענין. זה נכון בכל תחום בחיינו, וכמובן גם בתחום בריאות הנפש. אני אישית מאמין שרק שיתוף פעולה אמיתי ודיאלוג שיוויוני בין כל הצדדים המעורבים בתחום (מתמודדים, משפחות, העובדים במערך בריאות הנפש, אנשי אקדמיה ומחקר וקובעי מדיניות) יכול להוביל לתוצאות הטובות ביותר עבור כל הצדדים וקבוצות האיטרסים השונות. אני מזמין אנשים נוספים להביע את עמדתם בנושא, ובמיוחד אשמח לקבל פה תגובה והסבר ממארגני הכנס הנ"ל (מיל"ם, עוצמה,משרד הבריאות והמכינה הקוגניטיבית בירושלים) לשאלות שיקי הציג. המשך סופ"ש נעים, בני

שלום אני מחפשת שותפה לבחורה טובה לדירה בנתניה אני מחפשת בחורה טובה לדירה 3 חדרים אבל צריך להיות לה ביטוח לאומי וסל שיקום אשמח אם יהיו פניות טלפון שלי הוא 0527079183

שלום רב אני בת 28 כבר תקופה ממושכת אני מרגישה ש אני עומדת במקום הכל התחיל לי מתקופת הצבא הייתי חיילת בשירות סדיר ותוך תקופת הצבא עברתי רצף של ארועים: החל מבריחה מנסיון לאונס בגיל 18 וגם אונס בגיל 23 ועוד ארועים שקשה לי לפרט אותם. את אותם חויות שעברתי שדי הדחקתי אותם והכרחתי את עצמי לומר לעצמי שזה לא קרה והמשכתי הלאה עד לנפילה בבום עם כל הדברים בגיל 25 אני זוכרת שאפילו בתקופת הצבא ה ייתי מאושפזת במתקן אשפוז בצבא על רקע התעלפויות ולא על בסיס נפשי אני בעצם לא מתפקדת מרגישה תקועה ישנם ימים שרוצה רק לישון ואין לי כח לכלום ויש לי מצבי רוח משתנים ישנם מצבים שאני מרגישה שהגוף שלי מכבה את עצמו ואני מתעלפת. ככה לדעתי הגוף שלי מרגיש או הנשמה מרגיש במנוחה אין מחשבות אין עם מה להתמודד אבל לדעתי זה לא מצב תקין איך אני עוזרת לעצמי נוסף לכל אין לי הכנסה קשה לי להחזיק מעמד ממושך בעבודה החל מהפרטים הקטנים. לקום בבוקר שנראה לאחרים הכי פשוט לי זה ממש קשה ואני רוצה רק לישון אפילו ה ייתה תקופה שלמדתי אך חצי מהקורס ה ייתי חולה הבאתי יותר טפסי מחלה מאשר טפסים של לימודים. בעצם לא ממש טפלתי בבעיות שלי בצורה מקצועית ולא יודעת איך ולמי לפנות העניין הוא שאין לי עבודה בשביל טיפול פרטי אז איפה כן ניתן לטפל ואם יש בחינם ? או דרך הקופה במה זה כרוך אודה לכם על תשובה שאולי תצליחו לתת לי במעט פתרון

לעומדת במקום שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, נשמע שאת מתמודדת יום יום שעה שעה עם רגשות לא פשוטים אך בכל זאת מנסה להחזיק את הראש מעל המים. אני חושבת שאת צודקת באמירה שהגוף שלך מדבר בשם נשמתך. אני חושבת שאת עושה נכון בכך שאת מחפשת עזרה. אמנם פורום באינטרנט הוא מקום שאפשר לקבל בו עזרה אבל אני לא בטוחה שזו עזרה מספיקה עבורך. אני מציעה שני דברים: יש פורום באתר שלנו בנושא נפגעות תקיפה מינית וזה הקישור http://www.doctors.co.il/forum-1265#message-197130 (תשתמשי ב"העתק" "הדבק" בשורת הכתובת). בנוסף יש מרכזים המפוזרים ברחבי הארץ לעזרה שלא כרוכה בתשלום. את יכולה לנסות ולחייג 1202 ושם תוכלי לקבל גם אוזן קשבת וגם הנחיה למרכז הקרוב למקום מגורייך. אני מאחלת לך להרגיש טוב יותר ושיהיו לך הרבה כוחות להתמודדות שלך ענת

שלום רב, את מתארת שגרת חיים קשה מאוד. אני מסכים עם חלק מדבריה של ענת אבל הייתי רוצה להוסיף מספר דברים. אני חושב שנכון שתפני לגורמים שעוזרים לאנשים שנפגעו מפגיעה מינית אבל רוב המרכזים הללו עוסקים בטיפול בעיקר ולא בשיקום. אני סבור שטיפול מאוד חשוב בנושא. מבחינה מחקרית ישנם מתמודדים רבים ומתמודדות רבות (אנשים המתמודדים עם מחלה/הפרעה נפשית) שסבלו מפגיעה מינית בעברם. לעיתים נכון להתיחס באופן ממוקד לפגיעה המינית ולעיתים להתיחס לסימפטומים לאור הפגיעה. לרוב האנשים מתיחסים לשתי הרמות הנ"ל. בכל אופן את מדברת על רצון לקחת תפקידים בחיים שלך (סטודנטית בקורס, אישה עובדת...), ויש לך קושי בכך בשל קשים נפשיים. את מתארת שנים רבות עם הקשים הללו. אני חושב שכדי לפנות לאנשי מקצוע כדי שיבצעו הערכה לגבי מצבך הנפשי (במרפאות לבריאות הנפש (ללא תשלום) או גורם פרטי). במידה ותאובחני באבחנה שאת סובלת מהפרעה/מחלה נפשית יתכן ותהי זכאית לקיצבת נכות וסל שירותי שיקום. לאחר תהליך לא קצר. לסיכום, אני חושב שהשלב הראשון הוא לפנות לאנשי מקצוע שיוכלו לעזור לך להגדיר ממה את סובלת ולאור זאת אלו שירותים של עזרה (טיפול, שיקום) כדי לך לצרוך והיכן ואיך את יכולה לקבל אותם. בהצלחה יקי

הנכם מוזמנים להשתתף במפגש על כוס קפה ולדון בנושא מרכזי. השתתפות במפגש אינה מחייבת השתתפות קבועה. מפגשי שיח קפה נערכים מדיי חודש במרכז, בכל פעם יעלה נושא אחר לדיון משותף. הנכם מוזמנים למסור פרטים לצורך עידכון שוטף בפעילויות המרכז. השירות ללא תשלום. ניפגש במרכז מילם- רחוב העצמאות 93 קומה ב משרד 312, אשדוד.

גלית ערב טוב, אני שמחה "לפגוש" אותך שוב בפורום שלנו. תודה על המידע החשוב. ענת

שלום . אני מתמודד עם הפרעה נפשית "מעט " מסובכת ... אשר מקשה עליי למצוא עבודה . אני בחור נאמן ואמין ומאוד מסור . אציין שאני נותן יותר תפוקה כאשר מעודדים אותי ומעריכים מה שאני עושה > אשמח לקבל הצעות מכם המעסיקים . תודה מצו"ב טלפון : 050-9762510

אני שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אמנם הפורום שלנו עוסק בנושא שיקום אך אינני בטוחה שנכנסים אליו מעסיקים פוטנציאליים :-) אני מציעה לנסות לבדוק מקומות עבודה שמוצעים באתרים הרלוונטיים או לחילופין להעזר במסגרת של תעסוקה נתמכת. בהצלחה ענת

שלום. אני פגועת נפש אשר עזבה הוסטל ועוברת לדירה משלי,כלומר מסגרת עצמאית,במסגרת ההוסטל קיבלתי סיוע שכ"ד ממשרד השיכון ודיברתי עם החברה שממנה אקבל את הסיוע גם כאשר אגור לבד. רציתי לדעת מהו גובה הסכום שאקבל כסיוע ממשרד השיכון. אני ידעתי שהסכום עמד על 650 שקלים ולאחרונה שמעתי שהעלו את הסכום מעל 650 שקלים. בוודאי שגם אדבר על זה עם החברה אך רציתי לקבל מידע גם ממקור נוסף,במקרה זה, הפורום פה. שיהיה יום מקסים

רונה ערב טוב וברוכה הבאה לפורום שלנו, ראשית אני מאחלת לך הצלחה במעבר שאת עומדת לעשות. גובה שכר הדירה עלה ל-763 ש"ח. (הסכום הזה נכון כנראה רק לאיזור המרכז). בנוסף, אם יש לך מהביטוח הלאומי מעל 75% אי כושר את זכאית להנחה של 80% בתשלום הארנונה. נשמח לשמוע ממך שוב בהמשך הדרך - איך המעבר, איך את מסתדרת וכו' וכו'. ענת

הקואליציה של ארגוני המשפחות והמתמודדים מעוניינת ביצירת מאגר של "סיפורים" מהשטח אודות קשיים ובעיות בקבלת טיפול, ובמרואיינים אשר יכולים לספר את סיפורם. (כמובן ללא צורך בהזדהות) זאת בבמסגרת ניסיון לצאת בקמפיין תקשורתי כחלק מהמאמץ לקדם את הרפורמה בבריאות הנפש. במידה ויש לכם מידע שעשוי לעניין, אנא כתבו אליי, בתודה, מיכל רכזת פעילות: [email protected]

שלום לכולם, והיי למיכל - ברוכה הבאה לפורום שלנו, אני חושב שמי שיש לו סיפור מהסוג שמיכל מחפשת, חשוב שיפנה למיכל ויעזור למאמצים הלא פשוטים ולא קלים לחלוטין שקואליצית הארגונים עושה בתחום. מטעמי גילוי נאות, חשוב לי לציין שאני חבר בקואליצית הארגונים. המשך יום נעים, בני

שלום, האם יש מחשבה לתגובה של הקואלציה על הרעיון ההזוי שרק נשים יאושפזו ב"איתנים" ורק גברים ב"כפר שאול"? הרפורמה חשובה מאוד וכדי להזכיר לסגן השר ליצמן להתעסק ברפורמה במקום הפיכת בתי החולים הפסכיאטרים לשלוחה חרדית.

שלום, אני גר בדירה עם 3 שותפים. אחד השותפים סובל מהפרעה כפייתית שבה הוא צריך לשטוף ידיים לעתים קרובות במשך כמה דקות ארוכות. כנראה שעקב כך, קיבלנו חשבון מיים גבוה הכולל קנס. מה עלינו לעשות אם אנו יודעים שזה בגללו? האם עלינו לשלם סכומים גבוהים בכל חודש?

מני שלום וברוך הבא לפורום, אני חושב שאתה מעלה פה בעיה חדשה שנוצרה בעקבות הטלת "מס הבצורת" שכנראה מעסיקה עוד אנשים לא מעטים. לצערי הרב, המחוקק (הכנסת) בתקנות שקבעה בקשר ל"מס הבצורת" נתנה הנחות לנכים שהקריטריונים שנקבעו מתייחסים ונותנים כנראה מענה לנכויות הפיזיות ולא נותנים מענה לנכויות הנפשיות. זה מאד מצער, מכיוון שהדוגמה שנתת בהחלט ממחישה את העובדה שאנשים שצורכים הרבה יותר מים עקב הפרעה כפייתית בהחלט היה צריך לקבוע הנחות עבורם בהקשר הזה. אני מניח, שזו עוד דוגמה לבעיה הרבה יותר רחבה שנובעת מהעובדה שקולם של נכי הנפש לא ממש נשמע בדיונים בכנסת, ובייחוד לאור העובדה שלקבוצות ממוגבלויות אחרות יש הרבה יותר נוכחות בדיוני וועדות הכנסת. אני מאד מקווה שכל "מס הבצורת" השנוי במחלוקת (ולדעתי האישית מאד לא ראוי בלשון המעטה) יבוטל לחלוטין, ואם הוא יישאר אני מאד מקווה שיוכנסו בתקנות הנחות גם לנכים עם למשל הפרעה כפייתית. בשלב הזה, אולי אתם יכולים לבדוק בעירייה אם יש איזושהי וועדת חריגים שניתן לפנות אליה ולבקש הנחה עקב המצב המיוחד. שבוע טוב, נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שמעתי שהוקם הוסטל המיועד לצעירים עם הפרעת אישיות גבולית. האם זה נכון? איפה ניתן לקבל על כך פרטים : מיקום, האם זהו הוסטל ציבורי, כיצד מתקבלים ועוד. אמא לצעירה עם הפרעה זו.

לנעמה שלום וברוכה הבאה לפורום, אם כוונתך להוסטל שמיועד אך ורק לצעירים עם הפרעת אישיות גבולית, אז אני לא שמעתי על זה. אם יש מי מגולשי הפורום שגם שמע על זה, נשמח כולנו לשמוע פרטים. באופן כללי, את יכולה לבדוק ביחד עם בתך, במידה והיא מעונינת את האפשרות להשתלב בהוסטל לצעירים (שלא בהכרח כולם מאובחנים עם הפרעת אישיות גבולית). יש הוסטלים צבוריים שכאלה (בד"כ ההוסטלים לצעירים מיועדים לאנשים בגילאים 18-30 ) ועל מנת להתקבל אליהם יש צורך באשור של סל שיקום. נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, ואני מזמין גם את בתך להצטרף ולכתוב בפורום, כי תמיד חשוב מאד לשמוע ולהקשיב לאדם עצמו, בני

במכון סאמיט בירושלים מקבלים גם צעירים עם הפרעת אישיות גבולית. המקום מאד מקצועי. מומלץ לנסות לפנות אליהם.אתן מוזמנות להתקשר אלי לקבל פרטים נוספים. עדית סרגוסטי, ארגון בזכות, טלפון 02-6521308

האם ניתן להתקבל להוסטל כזה גם כשהאדם במצב של התמכרות לאלכוהול (עבר שיקום חלקי ב"הדרך", נשר אחרי ארבעה חודשים וחזר כעת שוב לשתות)?

נותרו מספר מקומות בקבוצת תמיכה לצעירים בגילאי 18- 25 אשר חוו משבר נפשי בעברם ומתמודדים כיום עם תהליך השיקום וההחלמה תוך ניסיון לחזרה לחיים נורמטיביים בקהילה. הקבוצה נפתחת באמצע דצמבר ומתקיימת במרכז ת"א, בימים אלו נערכות פגישות אישיות עם המנחות. אם את/ה בן/ בת 18-25, מתמודד/ת עם שאלות בתחומי החיים השונים (לדוגמא, מה ללמוד, במה לעבוד, איך לבנות קשר זוגי, איך להגדיל את מעגל החברים וכו') ומעוניין לשתף בקשייך צעירים אחרים אשר חווים את מה שאתה חווה ולקבל מהם כלים ורעיונות להתמודדות, אנו מזמינות אותך לקחת חלק בקבוצת תמיכה המתגבשת בימים אלה. לפרטים: הדס חרוסט- טלפון נייד: 054-7331976 מייל: [email protected] הדס פלודה- טלפון נייד: 052-4767256, מייל:[email protected]

הדס שלום, הייתי שמח אם תוכלי להוסיף פרטים לגבי הקבוצה הזו (למיטב זכרוני כתבתי זאת כבר בעבר אך לא הגבת). נשמח לשמוע באיזו מסגרת אתם מציעים את הקבוצה? האם יש צורך בסל שיקום? האם זו קבוצה לעזרה עצמית או שמדובר בקבוצה עם הנחייה מקצועית? מחכים לפרטים, בני

הבת שלנו השתחררה מאשפוז במיון השהייה שבבריאות הנפש לאחר שבוע ימים. (זה היה אשפוז ראשון ומקווים שאחרון) מסיבות לא ברורות עם העובדת הסוציאלית של המחלקה לא היתה נכונות ושיתוף פעולה להפנות אותנו ולסייע לנו בשיקום . (סיפרנו הדברים למנהל המיון)כמובן שהעו"ס מגובת ע"י המחלקה, מבקשים בדחיפות עזרתכם בסיוע ולהפנות אותנו לאפשרויות ואופציות למקומות שיקום . תודה

להורים המודאגים שלום רב וברוכים הבאים לפורום שלנו, אשפוז בכלל ואשפוז פסיכיאטרי בפרט הוא תמיד ארוע לא פשוט להורים. מטבע הדברים אתם מחפשים עבור בתכם דרך המשך וטוב שכך. כדי שאוכל להציע משהו לדרך הזאת אני זקוקה ליותר מידע: בת כמה בתכם ? האם היא מוכרת בביטוח הלאומי ו/או בסל שיקום ? מה היא הייתה רוצה ? מה היא עשתה לפני ארוע האשפוז ? אשמח אם תחזרו ותשתפו אותנו ביותר פרטים כדי שנוכל להמליץ על דרך המשך. בנוסף, אני מציעה לכם לפנות למסגרת לייעוץ למשפחות. מסגרות כאלה קיימות ברחבי הארץ. באיזור המרכז המסגרות שייכות לויצ"ו ונקראות "שלנו" ובשאר האזורים זוהי מסגרת של אנוש ונקראת "מיל"ם. חשוב שגם אתם בעצמכם תשמרו על כוחותיכם היות ואתם משמשים מקור תמיכה עבור בתכם בעוד שגם אתם מתמודדים יחד איתה. מקווה לשמוע מכם בקרוב ענת

תודה על התיחסותך ותשובתך המהירה, נתת לנו כוח, תיקווה ואופק..... תשובות לשאלותך: ביתנו בת 30, מוכרת בביטוח לאומי בנכות אך לא סידרנו סל שיקום. מהו סל שיקום? לשאלתנו מה היא היתה רוצה היא עונה ומשיבה מה האפשרויות, לפני ארוע האשפוז היא היתה פסנתרנית סולנית, לה עצמה לא ברור אם היא רוצה להמשיך בזה, (בזמן האשפו היא ניגנה כן במחלקה וממש "פרחה מאושר היתה כן מאושרת" , אנחנו משפחתנו כבר בשבוע הבא מוזמנים למסגרת ייעוץ למשפחות (: ובקשר לכוחות אזיי קצת אין לנו אבל לא מוותרים...

בני משפחה שלום רב, הנכן מוזמנים להרצאה "סיפור אישי"- סיפןר התמודדות עם המחלה מנקודת מבט של הבן המתמודד, ומנקודת מבט של אביו. ההרצאה תתקים ביום שני 23.11.09 בשעה 17:00 עלות ההרצאה, 10 ש' לאדם. ההרצאה תתקיים בבית האופרה באשדוד, נא להירשם מראש בטל 088551225 נשמח לראותכם, צוות מילם אשדוד

גלית שלום וברוכה הבאה לפורום, תודה על המידע. נשמח אם תמשיכי לעדכן את גולשי הפורום בפעילויות שלכם. ונשמח מאד בנוסף לראות אותך גם לוקחת חלק פעיל בפורום, בכתיבה ובהתייחסויות לדיונים שעולים פה. אחת מהמטרות של פורום זה, היא יצירת דיאלוג שיוויוני בין כל המעורבים בתחום השיקום בבריאות הנפש (מתמודדים, משפחות, עובדי שיקום, אנשי אקדמיה וקובעי מדיניות) שיביא להפריה הדדית והבנה טובה יותר של כל אחד מהצדדים. המשך ערב נעים, בני

שלום. רציתי לברר מה ההבדל בין השמה בעבודה של מרכז שיקום של הביטוח לאומי לבין השמה במסגרת תעסוקה נתמכת של הסל שיקום? האם יש הבדל ברמת העזרה והליווי של העובדת השמה בתוך מקום העבודה {תיווך ביני לבין המעסיק וכו'} והאם יש הבדל בתשלום? האם כשאפנה לתעסוקה נתמכת יכולים להגיד לי שבתקופה הראשונה לא ישלמו לי על העבודה?

אלכסנדרה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, בגדול אין הבדל בין שרות תעסוקה נתמכת של סל שיקום לבין שירות ההשמה של הביטוח הלאומי. בשני המקומות תפקידו/ה של עובד/ת ההשמה למצוא עבורך מקום עבודה וללוות אותך בתהליך ההשתלבות והעבודה. ייתכן שבביטוח הלאומי הליווי יותר מוגבל בזמן וכדאי לברר לגבי ההגבלה הזאת. לגבי נושא התשלום - בדרך כלל עובד/ת ההשמה ת/ישתדל למצוא עבורך מקום עבודה שבו ישולם לך שכר מהתחלה. יש לפעמים מצבים שבהם משלמים שכר מינימום מופחת אבל אז המעסיק צריך לבקש אישור מיוחד ממשרד התמ"ת. יש מסגרת שתפקידה לבדוק את התפקוד בעבודה ולאשר/לא לאשר את התשלום המופחת. אם מדובר על עבודה מקצועית, בהשמה דרך הביטוח הלאומי (ואני לא בטוחה שגם דרך סל שיקום) יש שיטה שנקראת "הכשרה אינדיבידואלית". אז עובד/ת ההשמה מוצא/ת עבורך מקום עבודה ושלושת החודשים הראשונים נחשבים תקופת הכשרה ואז לא משולם שכר. מקווה שעניתי על כל שאלותייך ואם לא את מוזמנת לחזור ולשאול. בינתיים שיהיה בהצלחה ענת

שלום, אני רוצה לברר האם יש הוסטל המיועד לנערים (גיל 19) שפגעו מינית בבן משפחה ולכן לא יכולים לגור בבית. הבחור הינו דתי ומחפש הוסטל באזור ירושלים, אם יש במקום אחר גם אשמח לשמוע. אם לא הוסטל אז אולי מרכז יום או איזה מסזקת שיכולה להתאים לו.

ר' שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, אני לא חושבת שיש הוסטלים מיוחדים לאנשים שפגעו מינית בבן משפחה. אם הבחור מוכר בסל שיקום יש הוסטלים לאוכלוסיה דתית חרדית שהם לגברים בלבד. אני יודעת על קיומם של הוסטלים כאלה בבני-ברק אבל מניחה שיש גם באיזור ירושלים. אבל כדי שאוכל לכוון אותך יותר לגבי מסגרות שמתאימות אני צריכה לדעת האם הבחור מוכר בסל שיקום ואשמח אם תחזור ותענה על השאלה. בינתיים ערב טוב ענת

לענת שלום אני אב לבן שפגע וניפגע היום הוא עצור עד סיום בתהליכים בעניינו עד אז אנו מחפשים מסגרת של הוסטל שמתאימה לו הוא צריך לעבור אבחון לבנתיים רוצים מקום חילופי מאשר כלא 0542066158 חיים

שלום ענת ובני והחברים כמו רבים אחרים מכיוון שהייתי במצב מצוין במשך תקופה ארוכה, הפסקתי לחלוטין את התרופות ולבסוף אחרי תקופה לא קצרה שהחזקתי מעמד- נכנסתי שוב למצב לא נעים שכלל אישפוז. אני חושב כרגע על ה"שיקום" שלי. דיברתי היום עם עובדת סוציאלית של המחלקה ואמרתי לה שאני לא צריך סל שיקום ואני משקם את עצמי, אבל אני חושב לעצמי- אולי בכל זאת משהו מזה יוכל לעזור לי? תראו מבחינת הדברים הפשוטים של החיים (שכר דירה, חשבונות, אוכל...) אני מסתדר מצוין ואין לי צורך בשום עזרה למרות המצב שעברתי. מה שחשבתי עליו הוא אולי איזה סוג של "חונך", אבל מצד שני הרי יש לי חברים תומכים- אז מה אני צריך חבר "בתשלום" כזה.... מה דעתכם? איך אני יכול להיעזר במערכת להקל על עצמי עכשיו את החיים?

היי מיכאל, באמת חסרת לנו בתקופה האחרונה ... אני מצטערת לשמוע שזה בנסיבות כאלה אבל שמחה שאתה מרגיש שאנחנו כתובת ראויה. אתה שואל שאלות שלא פשוט לי לענות עליהן. מצד אחד אם אתה מסתדר בלהעלות את החיים שוב על דרך המלך אז למה לך להעזר ב"מערכת". מצד שני, כמעט בכל יום יש תכניות חדשות ופתרונות חדשים אז אולי בכל זאת כדאי ? כשאתה חושב על ה"חבר בתשלום" כמו שאתה מגדיר אותו לאיזה צורך ? מה הוא יכול לתת יותר מחברים אחרים ? במה אתה רוצה להקל על עצמך ? בהכירי אותך (באופן וירטואלי כמובן ...) אני מתנצלת מראש על השאלות ה"שיקומיות" שלי אבל כשאתה פותח את הודעתך במילים "עכשיו אני צריך אתכם ..." אני מודה שאני לא מצליחה להתאפק מלשאול אותן. אבל הן נשאלות ממש בכוונה טובה. ממש עם רצון לדעת איך ובמה אפשר להקל. אז ברוח הזאת אני כמובן אשמח לשמוע ממך שוב ענת

הרי פניתי כמטופל שבא לכאן לייעוץ. אני אחשוב על השאלות האלה באמת בימים הקרובים. ואולי גם אעדכן תודה

היי מיכאל, הרבה זמן עבר מאז פגישתנו הוירטואלית האחרונה ואני מאד שמח ל"פגוש" אותך שוב פה בפורום (נראה לי שאני יכול להרשות לעצמי להגיד בשמי וגם בשמם של גולשים נוספים בפורום שהיית חסר לנו עם הזוויות המיוחדות שהיית מביא לפורום מהניסיון האישי שלך) ומצד שני היה לי עצוב לקרוא את תוכן ההודעה ולשמוע שנאלצת לעבור שוב את החוויה הלא נעימה של המשבר/האשפוז וכל מה שמתלווה לזה. אני מסכים עם האמירה שלך ששרותי השיקום הם בעצם כלים שמלווים, תומכים, עוזרים ובאים להקל על החיים בתהליכי השיקום וההחלמה שמי שאמור להוביל אותם הוא המתמודד עצמו. מהיכרותנו הוירטואלית אני מניח שאתה מכיר את סל השיקום ושרותי השיקום האפשריים באותה המידה שענת ואני מכירים אותם. אתה הרי מכיר את עצמך ואת מצבך נכון לעכשיו הרבה יותר טוב מענת וממני וצריך לחשוב עם ראש פתוח (בלי דעות קדומות שפתאום נכנסות למערך השיקולים שלנו בשלב שכזה) מה הצרכים שלך ומה יכול להקל עליך את החיים בשלב הזה. לדוגמה, אם שיחות עם עובדת סוציאלית זה דבר שיכול לתרום, לעזור לך ולהקל עליך בשלב הזה, אז אתה יכול למשל לבקש אישור לדיור מוגן לווין לבודדים (למיטב הבנתי, מהיכרותנו דרך הפורום, אתה מתגורר בדירה לבד, תקן אותי אם אני טועה) שייתן לך גם מפגשים עם מדריך/ה שיוכל לעשות איתך בדיוק את מה שעושה חונך (מדריך בדיור מוגן , לא בהכרח צריך לעזור עם חשבונות, אוכל וכד' ) וגם פגישות/שיחות עם עובדת סוציאלית (שלמשל תוכל לדבר איתה , במידה וזה מתאים לך, על המשך הדרך, למשל חזרה לעבודה שבד"כ זה מהלך לא קל אחרי תקופת משבר והתנתקות מעולם העבודה). אני יכול לשתף אותך מניסיוני, לי באופן אישי זה עזר בשלב שאחרי המשבר. אבל כמו שאתה יודע זה מאד אישי ולכן אני שוב חושב שאתה צריך באמת לחשוב עם עצמך (ואולי ביחד עם העו"ס מהמחלקה, בהנחה שיש לך קשר טוב איתה) מה באמת יכול להתאים לצרכים, לרצונות ולאופי האישי שלך ויקל עליך את החיים לפחות בשלבים הראשונים שאחרי האשפוז. כול טוב, הרבה בריאות, ואני מקווה ש"חזרת אלינו" ונמשיך ונפגש בפורום, בני נ.ב אם אתה לא בטוח, תמיד אפשר לנסות ואם לא מתאים תמיד אפשר לוותר על השרות שקבלת. המשך ערב נעים, ולהשתמע בפורום, בני

נראה לי שאני חושב על כיוון של שיחות עם עובדת סוציאלית קלינית, כי אני מעדיף זווית ראייה פרקטית יותר מאשר טיפול העומק הפסיכולוגי שאני פחות זקוק לו. כשאני חושב על השאלות של ענת, אני אומר לעצמי גם שאולי בעצם אני לא צריך שיקום ומה שאמרתי לעובדת סוציאלית במחלקה הוא נכון. שאני רק צריך את התרופות ובכל השאר אטפל בעצמי עם החברים והקהילות שאני משתייך אליהם. אני אחשוב על זה עוד... תודה רבה לכם על התשובות מ.

שלום רב, ביום א' ה-22/11/09, בשעה 18:00, באולם "כינוסים" שבמרכז ויצ"ו למשפחה, תתקיים הרצאה בנושא: מוטיבציה והיענות לטיפול. מרצה: ד"ר אילנית חסון-אוחיון, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. ההרצאה פתוחה לקהל הרחב ואינה כרוכה בתשלום!!! לפרטים והרשמה נא התקשרו לטלפון: 02-6522147. רח' החלוץ 47, בית הכרם, ירושלים

מיה שלום וברוכה הבאה לפורום, תודה על המידע. נשמח אם תמשיכי לעדכן את חברי הפורום בפעילויות שלכם, בני

נפגעתי בתאונת עבודה ב2008 ומאז אני מחפש עזרה מכל פורום ,נפלתי על הרגל וכנראה שקבלתי מכה בראש ואני לא זוכר! נהייתה אמטומה , האמטומה התנפחה וחיררוג פתח אותה לאחר ימים מספר הופיעו חום גבוה, תפרחת פצעונים, בכל הגוף כאבי ראש חזקים,נישלחתי לטיפול אצל רופא עור! שטיפל חודש ימים במשחות ואנטיביוטיקה והחליט הרופא שאני חייב לגשת לפסיכיאטר , נגשתי אובחנתי עי פסיכיאטרית כOCD? PTSD ואני נוטל טרופות מכל הסוגים ציפרלקס מירו, פראפנאן וויאפקס וואבן בונדרומיןו עוד ששחכתי ,נישלחתי ע"י הפסיכיאטרית לשיחות של פסיכולוג וכן נישלחתי ע"י פסיכיאטר של הביטוח הלאומי לאבחון נירו פסיכולוגי, רציתי לשאול מהו אבחון נוירו פסיכולוגי? האם יכול לעזור לי האבחון הזה? אני בטיפול באברבנל והרופא החליף לי תרופה והתרוםה וויאפאק עושה לי עירפולים טישטש יובש בפה וקצת סחרחורות, כאבי הראש והגירודים לא עוזבים אותי יותר משנה חלומות זוועה מאז התאונה חולם על תאונות רבות עם האוטובוס שלי, המטפלת היציע לי לגשת לרופא נוירולוג לצלום ראש אני ממש מבולבל ולא יודע מה לעשות עם עצמי ,, באיזה שהוא מקום אני בייאוש טוטאלי ועולות לי מחשבות שכדאי לי לסיים את הפרשה וללכת לנוח לעד !! אני חסר אונים ,חלומות זוועה פחד צעקות,התפרצויות זעם,חוסר הבנה עם הסובבים,רעד בשרירי הפנים גמגום,,חוסר שמחת חיים כשלפני התאונה הייתי במרכז החיים רוקד ושמח ובריא תמיד לא הייתי זקוק לרופא אם לא הרגשתי פעם טוב הייתי שולח את אישתי לרופא עם כאב ראש הייתי מתגבר עם 4 כוסות מים,היום אני אדם עלוב נפש ,מסתגר בפינתי ,חושש אפילו לצאת לרחוב כדי לצאת אני צריך הכנה נפשית של יום קודם אולי כאן יש מי שיעזור ???????? אולי מיהו שקורא המכתב יודע מה אני צריך לעשות עם עצמי ??? בתודה מראש MANOSSS

ל manosss שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, נשמע שאתה מתמודד עם קשיים רבים אבל בכל זאת בעל רצון חזק לעשות שינוי ולמצוא פתרונות. אבחון נוירו-פסיכולוגי כשמו כן הוא. אבחון של נוירו-פסיכולוג שיכול לעזור לך אולי להבין כיצד המצב הנוירולוגי משפיע על המצב הנפשי. סוג של טיפול שיכול לדעתי לעזור לתופעות של ptsd ו ocd הוא טיפול התנהגותי קוגנטיבי. זהו טיפול שעוסק ישירות בסימפטומים ובעיוותי החשיבה ולעתים קרובות מצליח לעזר בתופעות הקשות של שתי ההפרעות שהזכרת. אני מקוה שתשובתי עזרה במשהו להתמודדות הלא פשוטה שלך ומאחלת לך הרבה בריאות ענת

של חולת סכיזופרניה שכל היום ישנה ועייפה בגלל התרופות?

ליאן שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אכן קשה להתמודד עם תופעות הלואי של התרופות שחלקן מתבטאות בעייפות וברצון לישון. לדעתי, כאשר מציעים לאדם עיסוק בעל משמעות עבורו הוא ינסה להתמודד עם תופעות הלואי האלה. העניין הוא שצריך לברר עם האדם עצמו מה משמעותי עבורו. מה יהיה העיסוק שיהיה עבורו מספיק בעל משמעות כדי לנסות ולהביס את התופעות הבלתי רצויות של התרופות. זאת בעיני הדרך לעזור. בהצלחה רבה ענת

שלום לכולם, בקישור הבא תוכלו לצפות בהרצאות מיום העיון "התערבויות שיקומיות מקדמות החלמה" שנערך באוניברסיטת ת'א ב- 8 לנובמבר, ביניהן הרצאות של ד'ר דפנה כצנלסון-בנק וד'ר ורד בלוש-קליינמן. http://video.tau.ac.il/Lectures/Medicine/Health_Professions/2009/08_11/ (למי שלא יודע, צריך לעשות "העתק" לשורה הנ"ל ו"הדבק" בשורת הכתובת של דפדפן האינטרנט). אני מזמין את כולכם , אלו ששמעו את ההרצאות בכנס ואלו שיצפו בהם בווידיאו באמצאות הקישור הנ"ל, להגיב, לשתף ולנהל פה בפורום דיון בנושא. אני אישית חושב שההרצאה של ד"ר דפנה כצנלסון-בנק שהביאה הרבה חשיבה ביקורתית, אמורה לעורר להרבה חשיבה של כל הצדדים המעורבים בתחום בריאות הנפש. אני באופן אישי גם מאד מכבד ומעריך את אומץ הלב של מארגני הכנס להזמין את ד"ר דפנה כצנלסון-בנק להעביר הרצאה זו כהרצאה המרכזית בכנס. בעיני זו בחירה לא מובנת מאליה לחלוטין, שהרי בד"כ מערכות לא מתלהבות לתת במה (ובטח לא כזו מרכזית) לאנשים שמעבירים בקורת על אותה מערכת. שבת שלום והמשך סופ"ש נעים, בני

שלום בני שמחתי שהבאת לידיעת הפורום את הרצאתי בנושא ממשבר לצמיחה ביום העיון.ושמחתי גם על האופן שבו נתת קרדיט לחברי הוועדה המארגנת על שנתנו את הבמה. אשמח לקבל התייחסויות גם באמצעות תגובה לרשימה שלי (שים לב בסיומה יש קישורים להרצאות המצולמות וניתן גם לקרוא חומרים רלוונטים בגוף הרשימה. בברכה דפנה כצנלסון בנק http://www.news1.co.il/Archive/003-D-42377-00.html?tag=21-44-05

לד"ר דפנה כצנלסון-בנק שלום וברוכה הבאה לפורום, קודם כל תודה רבה על תגובתך פה בפורום, אני מאד מעריך זאת ביחוד לאור העובדה (המצערת מבחינתי) שמעט מדי אנשי מקצוע כותבים ומגיבים פה בפורום. אני באופן אישי חושב שהשתתפות יותר פעילה פה בפורום של אנשי מקצוע, לצד המתמודדים ובני המשפחות יכולה לתרום לבנית דיאלוג שיוויוני, הפריה הדדית, והבנה טובה יותר של כל אחד מהצדדים המעורבים בתחום את הצדדים האחרים. נשמח מאד להמשיך ו"לפגוש" אותך פה בפורום, ולהתרם מהחשיבה הבקורתית וזוויות הראיה המאד מיוחדות וייחודיות שיש לך בתחום. קראתי את הרשימה בקישור שצרפת. מודה שזו פעם ראשונה שאני שומע ונחשף לפעילות של "הוועדה לרופאים משוגעים", ושוב אני חייב לציין שאני מאד מעריך את נחישותך ואומץ לבך לעמוד מול מערכות שמחזיקות בידיהם הרבה מאד כוח (ולצערנו לפעמים גם עושות בו שימוש לא ראוי, וגם אני מכיר זאת קצת מהניסיון האישי שלי). ושוב כפי שכבר ציינתי גם בהקשר של ההרצאה בכנס, אני חושב שבחשיפה שלך את סיפורך האישי ובהבאת הנושאים המורכבים האלו לדיון הציבורי את עושה שרות גדול. הסיפור האישי שלך, חייב לעורר לחשיבה, שהרי סביר מאד להניח שמה שאת מתארת בצורה כזו או אחרת עובר גם על אנשים אחרים, שלהם לא בהכרח יש את הכוחות והמשאבים (מכל הסוגים) לעמוד על שלהם מול מערכת כה חזקה. וכמו שאמרת בהרצאתך בכנס, אני מניח למשל שיש לא מעט אנשים שהגיעו לאשפוז פסיכאטרי בנסיבות דומות למה שתארת (נניח מצוקות חיים כאלו ואחרות) ונשארים לכל חייהם ב"מדינה התראפויטית" (כך, למיטב זכרוני קראת לזה) מכיוון שאין להם את היכולות והמשאבים האישיים והסביבתיים לעשות את מה שאת עשית. יישר כוח, מקווה להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

קודם כל אני יגיד שאני מתעסק עם העניין הזה כבר יותר משנה אבל החדשות הטובות הם שלמרות האכזבה הגדולה סיימתי את המבחנים של הקורס שהתחלתי ולא סיימתי בציונים גבוהים ובקרוב אני מתחיל לעבוד בתחום וגם ללמוד באיזשהו שלב לתואר ראשון. מקריאת מאמרים וקצת ספרים ידוע שיש כרגע יותר הבנה שנפגעי נפש יכולים לצאת לקהילה ולהשתלב כמו כולם ושבשיקום יותר מתייחסים לחולים בתור אנשים ולא בתור חולים כלומר פחות למצבם הרפואי ויותר אליהם בתור בני אדם. אצלי קרה בדיוק ההיפך נתנו לי אחרי שיקום של שנתיים ללמוד מקצוע אחרי קורס מיומניות למידה שמן הסתם בסופו מקבלים מימון ללימודים,קיבלתי מימון לקורס אחרי שהובהר לי שאני צריך לעבור שלב ביניים לפני שאני יקבל את מה שדרשתי לפני שזה לימודים לתואר ראשון. בעצם התייחסו אליי במקום אליי כאבי אלא כאחד מכלל נפגעי הנפש וזוהי שורש הטעות,מכאן בעצם הכול התחיל. אני אומר אם כבר אתם נותנים לי מימון ללימודים ובעצם מחליטים שאני בשל ללמוד - תנו לי מה שאני רוצה, ואם לא פשוט תגידו שלא ותעשו איתי משהו אחר כמו להשתלב בעבודה בתעסוקה נתמכת וכו'...כי הרי מה שחשוב באמת זאת ההחלמה שלי לא משנה איך זה נעשה מה שחשוב זו התוצאה הסופית,ורק אחרי שאני מוכיח את עצמי או את התפקוד שלי ואני מספיק בשל תנו לי ללמוד את מה שאני באמת רוצה, אם לא אתם מפספסים בעצם את כל מהות השיקום שזה כמובן שיתוף פעולה מצד המטופל בלי זה אי אפשר להזיז כלום אבל שכחתם את הצד השני שאתם מן הסתם אחראים לו וזה התחשבות ברצונות של המטופל שזה הבסיס של תהליך השיקום מכאן נובע הכול וזה מה שקורה -כישלון,המסגרת שיקום שבה השתקמתי היא כנראה המוסד הכי טוב בארץ שיש לנפגעי נפש,באמת הצוות שם מצויין,אבל ששוכחים את הבסיס ומתעמקים יותר מידי בחומר התיאורטי, זה מה שקורה וחבל...

בהודעה למעלה התעקשתי להראות את הצד שלי מכל מיני סיבות,אחת מהם היא שאני עדיין כועס קצת על הכישלון הזה, אז אני יתייחס לצד שלהם: אז אם כבר יתעקשו שאני יעשה את הקורס ויקבל מימון ללימודי מקצוע,אז לפי דעתי כאר אני מסתכל אחורה היו צריכים לדחות את כל הסיפור הזה בשנה לפחות כאשר הייתי מתבשל קצת עם המצב החדש שנכנסתי אליו שזה עניין האיזון,כלומר אם הייתי עובר תקופה של שנה במצב מאוזן אולי הייתי מספיק חזק בכדי לעבור את כל הטלאות והפיתולים שנובעים מכל התהליך הזה ולא הייתי בסופו של דבר נופל,זאתאומרת אם כבר היו מתעקשים על הדרך שלהם. *רשמתי בטעות שלא עברתי בציונים גבוהים,הכוונה היא שכן...

נפתחת קבוצת תמיכה לצעירים בגילאי 18- 25 אשר חוו משבר נפשי בעברם ומתמודדים כיום עם תהליך השיקום וההחלמה תוך ניסיון לחזרה לחיים נורמטיביים בקהילה. אם את/ה בן/ בת 18-25, מתמודד/ת עם שאלות בתחומי החיים השונים (לדוגמא, מה ללמוד, במה לעבוד, איך לבנות קשר זוגי, איך להגדיל את מעגל החברים וכו') ומעוניין לשתף בקשייך צעירים אחרים אשר חווים את מה שאתה חווה ולקבל מהם כלים ורעיונות להתמודדות, אנו מזמינות אותך לקחת חלק בקבוצת תמיכה המתגבשת בימים אלה. לפרטים: הדס חרוסט- טלפון נייד: 054-7331976 מייל: [email protected] הדס פלודה- טלפון נייד: 052-4767256, מייל:[email protected]

הדס שלום רב, לא צינת בהודעתך באיזה איזור בארץ אתן מתכוונות לפתוח את הקבוצה. אני חושבת שאם אנשים ידעו באיזה איזור מדובר יהיה להם קל יותר להחליט אם הקבוצה מתאימה להם. יום טוב ענת

ענת שלום תודה רבה על הערתך.. הקבוצה נפתחת בת"א, במרחק הליכה מתחנת הרכבת בארלוזרוב. הדס

שלום לכלום, אני מחפש עבודה בתור מדריך שיקומי עם נפגעי נפש אשמח לשמוע לגבי עמותות שאתם מכירים שכרגע מחפשים מדריך (חולון-בת ים-תל אביב) או המלצות לגבי עמותות ששווה לבדוק איתם המון תודה מראש

לסטודנט שלום וברוך הבא לפורום, באתר "שתיל" מתפרסמות מידי יום מודעות דרושים למדריכי שיקום. פשוט תקיש "שתיל" בגוגל ותראה שיש שם היצע די גדול של משרות בתחום. בהצלחה, נשמח להמשיך "ולפגוש" אותך בפורום, בני

המון תודה בני

ביום ראשון האחרון נכחתי בכנס "התערביות בשיקום". בין שלל "עסקני שיקום" הסובבים סביב בופה בשקל, מצאתי אותם... צרכני המחמד. בסוף כל הרצאה, דיון, עלו להם צרכני המחמד, דיברו מילה שתיים, המרצה חייך בסיפוק, הקהל מחא כפיים בנימוס. ממש כמו קבוצת תמיכה מהטלוויזיה. צרכני המחמד, פעם נאמו בלהט, פעם ישבו בשורה, צעירים בחולצות תואמות, ופעם דיברו במבוכה, כמה עזרו להם אותם התערביות. הקהל לחץ, דרש, והם סיפקו את הסחורה. יום יבוא וגם אני אהיה כזה... צרכן מחמד, אני כבר ממציא מודל משלי, עליו אנאם בכנס בעוד חמש שנים, אני אקרא לו: "המשתקם מחפש משמעות"... כי אחרי את כל המודלים להעצמה אישית... מי מרוויח, המרצה או המשתקם?....

לע.מ. ערב טוב, גם אני נכחתי ביום העיון "התערבויות שיקומיות מקדמות החלמה". למרות הביקורת שמשתמעת מדבריך אני חושבת שהשינוי הגדול שעבר התהליך השיקומי בשנים האחרונות הוא שהצרכנים בכלל שותפים !! בעבר ימי עיון כאלה היו מתקיימים על טהרת אנשי המקצוע וצרכנים - אין. אני חושבת שזה משקף את השותפות גם בתהליכים האישיים ומה שחשוב בעיני זה שצרכנים יתעקשו על השותפות הזו. לגבי "משתקם מחפש משמעות" כדבריך: האם לא כולנו מחפשים משמעות ? האם לא כולנו רוצים העצמה אישית ? האם השאיפה למשמעות היא נחלתם של צרכנים בלבד ? תמהני ... ענת

לע.מ. (ולכולם) שלום, קודם כל אני שמח מאד שהשתתפת בכנס ומקווה שלמדת ונהנת. כמו שענת ציינה אפילו העובדה שהוזמנת בדיוק כמו אנשי המקצוע, והשתתפת בכנס היא שינוי לעומת העבר שבו צרכנים בכלל לא הוזמנו לימי עיון שכאלה לא כמשתתפים בקהל ובטח ובטח שלא כמרצים. אתה כותב : "בסוף כל הרצאה, דיון, עלו להם צרכני המחמד, דיברו מילה שתיים, המרצה חייך בסיפוק.....", אני חושב שכדאי לציין שהיו גם צרכנים שדברו הרבה יותר ממילה או שתיים, ולא בהכרח בסוף ההרצאה, ואפילו המרצה התקשה לחייך אליהם כי המרצה בעצמו היה "צרכן המחמד".... :-) מי שמכיר את מציאות העבר בהחלט רואה את מגמת השינוי , אך עדיין יש עוד דרך ארוכה ללכת בה. אני בהחלט מסכים עם דבריה של אילאיל צין בסיכום היום ומאד אהבתי את המושג "צרכן גדג'ט" שכפי שאילאיל הסבירה גדג'ט הוא דבר יוקרתי שאנשים אוהבים להתהדר בו אבל לא תמיד יודעים איך בדיוק להשתמש בו ולהפיק ממנו את מירב התועלת. "המשתקם מחפש משמעות" לדעתי זה המשתקם שאכן נמצא במסע ההחלמה. במסע ההחלמה, שהוא מסע מאד אישי אנשים אכן אמורים לחזור לחיים משמעותיים. לצערנו, בהרבה מאד מקרים, לאחר משבר/ים קשים אנשים מוצאים עצמם בחיים ללא משמעות, וחלק ממסע ההחלמה הוא למצוא את המשמעות שבהרבה מקרים יכולה להיות שונה מהמשמעות שהייתה לפני המשבר/ים. לסיום דבריך כתבת : "מי מרוויח, המרצה או המשתקם?......, לדעתי כאשר יש שיתוף אמיתי כל הצדדים המעורבים מרוויחים, וכאשר אין כל הצדדים מפסידים! אני מזמין אנשים נוספים שהיו בכנס (וגם כאלו שלא) להגיב ולשתף אותנו ברשמים האישיים שלהם מהכנס, בני

ראשית, אני לא השתתפתי ביום ראשון באירוע. כמה נקודות תיקון והבהרה לאלה שמדברים על מה שקורה בעולם הרחב מבלי לראות את זה פיזית ורק על סמך חומר כתוב. 1. קיים פער גדול בין מה שכתוב לנעשה בשטח בישראל ובעולם הרחב. 2. קיום תוכניות שמקדמות החלמה אינן מהוות תחליף להתארגנויות של צרכנים.....בארץ הן קיימות על הנייר וכעת??

לע.מ וכולם, ביום ראשון נכחתי בכנס באותו שם, האם נכחנו באותו כנס ? בכנס זה שמעתי אנשים צעירים (צרכני מחמד ?) משתפים בהרחבה את הקהל (עסקני שיקום ?) בחוויה שהתנסו בה בתהליך ההחלמה וחיפוש המשמעות האישית שלהם. הכנס והפעילויות שהוצגו בו משקפים,לדעתי האישית,שותפות גדלה והולכת בין הצרכנים לאנשי המקצוע לכיון מצב WINWIN - בו יש רק מרוויחים. מאחל לע.מ להיות כין היוזמים של הכנס ,שהזכיר, בעוד חמש שנים או קודם,בו ישותפו ואליו יוזמנו גם אנשי שיקום וכל מי שיש לו עניין. למען הסר ספק, איני איש מקצוע או צרכן (מחמד או אחר), אני "רק" בן משפחה למתמודד.

אני גרתי בהוסטל כמעט שנתיים. בהוסטל יש שלושים דיירים, ויש בי תחושה שאין להם שום מושג על כנסים והתערביות, פשוט הרגילו אותם, לשמוע על תוכניות חדשות, במספר דקות בישיבה החודשית. יום יבוא ובכנס של 700 איש, חצי יהיו צרכנים, אוטבוסים שלמים, עמוסים בצרכנים מכל הארץ יגיעו לכנס. זה יהיה כנס אמיתי. נ.ב בכנס הבא אקח גם את אימי.

אני מסכים עימך שהצרכנים הם לא הנותנים המרכזיים - לא ייתכן שבכנס כזה אין אף צרכן בועדה המארגנת של הכנס. יש בעיה יחודית לישראל צרכנים חושבים שהם נמצאים בקרקס - הרי המצב היום לפי נתוני משרד הבריאות מעל שישים אלף נפגעי נפש - רק כשלושים אחוזים מקבלים פריט כלשהוא מסל שיקום - לא קיימת למעשה בחירה של שירותים, והחמור מכל הצרכנים אינם שותפים בתהליכי קבלת ההחלטות - אני מסכים שקיימת בעיה של העדר ייצוג צרכנים בנושאי השיקום - בהעדר ארגוני צרכנים מי שמייצג את הצרכנים מביע את עמדתו האישית מבלי להתייעץ תוך כדי ניגוד אינטרסים למקום שאותו הוא משרת - בכל העולם כולל באפריקה אנו רואים ארגוני צרכנים לצד ארגונים של נותני שירותים שגם בהם יש מילה לצרכנים

לע.מ., למשה נ. לדני כוכבי (ברוך הבא לפורום) ולכולם שלום, קודם כל תודה רבה לכל מי שלקח חלק בדיון הזה בפורום. כמה סמלי שאפילו בדיון הקטן הזה (פה בפורום) נוצר שיתוף/אינטראקציה/דיאלוג (מאד מבורך מבחינתי) בין כמה מהצדדים שמעורבים בתחום השיקום (מתמודדים , בן משפחה ואנשי שיקום). לע.מ., לפני כשנתיים התקיים כנס בבית בארבור בת"א שאורגן ע"י התנועה הצרכנית (שיתוף פעולה של כמה ארגוני צרכנים), ואליו אכן הגיעו "אוטובוסים מלאים בצרכנים", להערכתי חצי או יותר מהנוכחים בכנס היו מתמודדים ובנוסף היו בני משפחות ואנשי שיקום ואנשי משרד הבריאות. למיטב זכרוני (כמי שהייתה לו הזכות לקחת חלק בוועדה המארגנת של הכנס) כמעט כל ההרצאות והסדנאות הועברו ע"י מתמודדים. בזמנו, עבדתי כמדריך שיקום בהוסטל, פרסמתי את הכנס בהוסטל, ניסיתי לשכנע אנשים מההוסטל להגיע לכנס, ולצערי בסופו של דבר אף אחד מדיירי ההוסטל לא הגיע לכנס. נכון , כמו שאתה כותב, זה מאד מצער שלהרבה אנשים שבמהלך הרבה מאד שנים הרגילו אותם להתנהלות מאד פאסיבית קשה מאד להשתנות ולהפוך לאנשים אקטיביים. בזמנו חשבתי (לפחות זו הייתה משאלת הלב שלי) שהדבר יהפוך למסורת וכל שנה התנועה צרכנית תוכל לארגן כנס שכזה. לצערי הרב, כמו שדני כוכבי מציין התנועה הצרכנית נכון להיום נמצאת במקום אחר מסיבות שונות , ומאז לא אורגן עוד כנס שכזה. לסיכום, אני חושב שאנו נמצאים במגמה של שינוי שאין ממנה דרך חזרה או כמו שמשה נ. כתב : "שותפות גדלה והולכת בין הצרכנים לאנשי המקצוע לכיוון מצב WINWIN - בו יש רק מרוויחים", יש עוד דרך ארוכה ללכת בה למימוש חזון ההחלמה, חשוב שהחזון הזה ישמש כל הזמן את כל הצדדים המעורבים בתחום כמעין מגדלור שמסמן לכולנו את הדרך. שוב, תודה לכל מי שהשתתף בדיון, נשמח להמשיך ולשמוע מכם בפורום, בני

גם אני, מן הסתם הייתי חלק מהכנס הזה. ואתה צודק, ע.מ., גם לי הפריע לראות בסוף המושב בו ישבתי (כצופה) שתי משתקמות שנתנו להן לדבר 2 דקות על ההתערבות בה היו שותפות, מבלי באמת להבין ולשמוע מה יש להן לומר. כן, יש צרכן מחמד, ומשה נ.;יש גם בן משפחה מחמד. ואוהבים להראות שאנחנו שותפים, גם אם מידת השיתוף שלנו היא מינימלית, כצופים בכנס ובשותפות סימלית בהשתתפות בו. וכמו שדני אמר, בוועדת ההיגוי לא היו מתמודדים, וגם אם היו, אני לא בטוחה שהיתה להם השפעה אמיתית על תוכן הכנס. גם בהזמנה לכנס צויינו קודם כל וכמובן מאליו אנשי המקצוע בסדנאות והמתמודדים צויינו כ"מתמודדים" ולא בשמם ובתואר תפקידם בתהליך, אלא כשותפים פסיביים. יעבור עוד זמן עד שנוכל להיות באמת חלק אמיתי וכוח בר השפעה במערכת. אבל כמו שאמרתי בכנס- אני אופטימית....

אני רוצה להרחיב מעט על הנושא של צרכן מחמד בכל העולם מדברים שיש צרכני מחמד ואף הצרכן עצמו לא זוכה לאהדה רבה בקרב צרכנים הפעילים במסגרת של סינגור משום שהוא TOKEN CONSUMER - מדבר אך ורק מה שאנשי מקצוע רוצים לשמוע. שילוב צרכנים בכל אירוע שקשור לצרכנים הן בשיקום והן בכל כנס או פעילות הנוגעת למתמודדים בכל שלבי הפעילות כולל דרכי הניהול נקבע על ידי ארגונים בינלאומיים באימרה פשוטה: NOTHING ABOUT US WITHOUT US OR NOTHING ABOUT ME WITHOUT ME בנושא של התייחסות המרפאות בעיסוק לנושא: קיים פער גדול בין מה שקורה בארץ למה שנהוג בחלק ממדינות המערב.....שילוב אניתי יותר של צרכנים בכל הפרוייקטים בדרג החוקרים ולא רק כסבילים......לא לחינם ארגון המרפאים בעיסוק הבינלאומי מקציב מכספו כסף לבדיקת השירותים בארצות העולם, ייתכן וגם לא קיבלו ממני אישית ומאחרים מספיק על הראש. הרי לא ייתכן שבכל הקהילה הבינלאומית טרם פגשנו איש מקצוע בריפוי בעיסוק בעל שיעור קומה, מה שכן קורא בשאר המקצועות הקשורים בשיקום בבריאות הנפש. בקשר לכנס המתמודדים לפני שנתיים אני כן פגשתי מתמודדים מהוסטלים - כנס מוזר ביותר שבה ניתן כבוד לפסיכיאטריה.....מבלי לדבר שום דבר כנגד חברות התרופות, מקום יחיד בעולם בכנס של מתמודדים בו יש דריסת רגל לנציגי חברות התרופות. ארגון בריאות עולמי שהוא ארגון רפואי החליט לעשות כנס בינלאומי למתמודדים בשנת 2006 במילנו שעל התנאי הבסיסי של המתמודדים/הניצולים לא היה צריך בכלל לדבר בשיתוף הארגון לשיקום פסיכוסוציאלי עולמי - WWW.WAPR.INFO כל לחץ חיצוני של מתמודדים לא עזר להיות מוזמנים לכנס מבחינת היותם "צרכני מחמד" - הכנס זכה לשבחים ואף ארגון בריאות עולמי יצא נשכר משיתוף הפעולה, אם כי לא הצליח לכפות את הדעה שלו - לארגן אטלס גלובאלי של מתמודדים - עקב העובדה שהמתמודדים לא רצו להיות גורם משני ורק שותפים בדלת האחורית. בארץ לא קיים שום ארגון צרכנות וכפי שכתבתי - בצורה הקיימת מי שמייצג ללא ארגון מייצג את דעתו האישית תוך כדי קידום מעמדו האישי על חשבון צרכנים.

שלום רב, אני עובדת סוציאלית בהוסטל לנפגעי נפש ברצוני לברר לגבי דיירת, בת 75, עצמאית לחלוטין בכל התחומים בעברו אשפוזים בודדים לפני כ3- שנה היא אינה תואמת לקטיגוריה של סיעודית/תשושת נפש ועל כן בית אבות אינו על הפרק מהן אופציות דיור שעומדות על הפרק במקרה הנ"ל (היא שוהה מזה 10 שנים בהוסטל מתוגבר/כוללני) תודה רבה,

כוכי שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, משאלתך לא ברור לי מדוע את מחפשת לדיירת מסגרת חדשה. האם בגלל שהיא עצמאית מידי כדי להמשיך ולהתגורר בהוסטל או בשל גילה. אשמח לשמוע ממך יותר פרטים ענת

מחפשת מסגרת דיור חלופית בעיקר בשל רצונותיה וגם מתוך אמונה וראייה שיקומית שכן יכולותיה והמוטיבציה הגבוהה שיש לה בהחלט מתאימים למסגרות מתקדמות יותר מה עמדה של משרד הבריאות במקרה שבה הדיירת בעלת הישגים מתקדמים יותר מהמסגרת בה היא נמצאת אך איננה מתאימה עדיין לבית אבות.

שלום אפוא ניתן למצוא פסיכיאטר פרטי שעובד עם רשויות צה"ל? זאת לצרכי עניינים של מילואים.

עדי שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, נראה לי שהמקום לברר על פסיכיאטר פרטי שעובד עם צה"ל הוא אולי בקצין העיר. לחילופין ניתן אולי לפנות לפסיכיאטר ספציפי שמכירים ולשאול אותו אם הוא עובד עם צה"ל. מקווה שעזרתי במשהו ענת

כבר הרבה זמן שאני מנסה לחזור לעבוד אך קשה לי ללכת לחפש עבודות וללכת לראיונות עבודה בעיקר כי אני מרגישה ישנונית ועייפה כל הזמן בגלל התרופות. יש לזה פיתרון?

הילה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, ראשית, כל הכבוד על כך שאת ממשיכה ולא מוותרת. יש לך כבר את הדבר החשוב ביותר - רצון. זו התחלה של דרך והתחלה חשובה מאוד. אני חושבת שיש פתרונות משני כיוונים. ראשית, אולי ניתן לפנות לרופא/ה שלך ולשאול האם ניתן לעשות שינוי במינון או בשעות נטילת התרופת כדי שתרגישי פחות ישנונית ועייפה. בנוסף, יש מסגרות שמטרתן לעזור לך למצוא מקום עבודה. אלה מסגרות של תעסוקה נתמכת. למיטב ידיעתי את יכולה לקבל את השירות הזה גם דרך הביטוח הלאומי במקרה שאת לא מוכרת בסל שיקום. בתעסוקה נתמכת יש עובד/ת השמה שתפקידו/ה לעזור לך לחפש את מקום העבודה המתאים לך ביותר וגם לעזור לך להתמודד עם ראיון העבודה. בהמשך, תפקידו/ה לסייע לך בהשתלבות במקום העבודה. מקווה לשמוע ממך שוב וכמובן שנשמח לענות על כל שאלה נוספת אם יש לך כזו ומאחלת לך הרבה הצלחה ענת

ישנם מס' מקומות פנויים למעוניינים להרשם לקורסים השונים במסגרת פרויקט השלמת השכלה בראשל"צ. הפרויקט כולל קורסים של השלמת בגרויות (בתיכון ת"א או ביואל גבע), השלמת השכלה תיכונית (בתיכונית בראשל"צ), לימודי העשרה באנגלית או במחשבים ולמעוניינים- לימודי אולפן. לפרטים נוספים: ניבה רטנר מתאמת השכלה, סניף אנוש ראשל"צ 03-9507940

וברוכה הבאה לפורום שלנו.