פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

לבריאות הנפש?

א' בוקר טוב, אני לא בטוחה שיש עו"ד שיש להם התמחות דווקא בנושאים הקשורים לבריאות הנפש. לגבי איך מאתרים - כמו שמאתרים כל איש מקצוע. או דרך המלצות של חברים, מכרים ובני משפחה או באמצעות דפי זהב או האינטרנט. בהצלחה ענת

למה עו"ד ?

ענת, ראשית תודה. יש לציין, שלא האמנתי שיש מקומות שכלל לא מקבלים שכר! חשבתי ומצאתי, שחסרים לי כ- 800 ע"מ להסתדר איכשהוא.האם במועדונים תעסוקתיים אפשר להרוויח סכום כזה או שזה רק במפעל מוגן? (כולם, אבל לא גורמים מקצועיים, מספרים לי על שכר של 350 ש"ח במועדונים התעסוקתיים. אגדה או שזה נכון? מי ממן את הדיור המוגן? בחוברת של אנוש הם מדברים על אותם תנאים כפי שמשרד הבינוי מדבר? והאם סל שיקום עוזר (כספית) גם לאנשים שחיים לא בדיור מוגן?

ל-א' מהצפון שוב שלום, במועדונים התעסוקתיים שאני מכירה בדרך כלל אנשים לא מגיעים לשכר של 800 ש"ח. לגבי 350 ש"ח - זה יכול להיות נכון. אני מבינה משאלתך לגבי מימון הדיור המוגן שאת מתכוונת לשכר-דירה. כל מי שזכאי לקיצבה מלאה זכאי לסיוע בשכר-דירה ממשרד השיכון והבינוי. היום הסיוע עומד על 763 ש"ח. לגבי סל שיקום - העזרה שסל שיקום נותן איננה עזרה כספית. היא יכולה להיות מתורגמת לכסף (ולהרבה !!) כי ניתן לקבל הרבה שרותים אך סל שיקום אינו נותן עזרה כספית באופן ישיר. יום טוב ענת

ראשית, תודה על תשובתך. שנית בנושא העבודה - אז מה המקסימום שמרוויחים במועדון תעסוקתי כזה? ומה הממוצע? ושנית לנושא של הדיור: אם אדם אינו זכאי לסיוע של משרד השיכון (ע"פ הקריטריונים לכלל האוכלוסיה), הוא עשוי להיות זכאי לסיוע בגלל שהוא מקבל קצבת נכות נפשית?

שלום, האם זה נכון כי לפי חוק לרון החדש, שייכנס לתוקף בחודש אוגוסט, האדם יכול להרוויח עד 7000 שקלים ועדיין לקבל את קצבת הנכות של 2000 שקלים?? כך קראתי בפורום הזה באיזשהוא מקום.

לעדנה שלום וברוכה הבאה לפורום, צר לי, אך כנראה שקראת את זה במקום אחר ולא בפורום הזה (ענת ואני מעולם לא כתבנו דבר כזה). גם כאשר חוק לרון יהיה בתוקף, אדם שירוויח 7000 שקלים לא יקבל קצבת נכות מלאה של 2000 שקלים (ליחיד). החוק יאפשר לאנשים לקבל קצבה ובמקביל להשתכר אך ככל שאדם ירוויח יותר הקצבה שהוא יקבל תקטן על פי חשוב שנקבע בחוק ותלוי גם בנתוניו האישיים של כל אדם. יום נעים, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אני מאד מבולבלת: מה ההבדל בין מועדון תעסוקתי למפעל מוגן? לפי מה נקבע קריטריון השכר במועדון התעסוקתי? (הבנתי ששם מותר להעדר/לאחר). כמה מרוויחים במועדון תעסוקתי? בני, ועוד שאלה, מה זה דיור מוגן לנכי נפש? האם הכוונה ל מין בית כזה שבו גרים כמה נכי נפש ביחד? בני בבקשה תתמקד בשאלות הריאשונות (עבודה), ואודה לך אם תענה לי במהרה.

א' מהצפון שלום רב, ראשית אני מקווה שזה בסדר שאני עונה לך ולא בני. אני מניחה שכשהוא יראה את שאלתך הוא יוסיף לדברי אם יהיה לו מה להוסיף. אשתדל לענות על ראשון ראשון ואחרון אחרון. ההבדל בין מועדון תעסוקתי למפעל מוגן הוא שבמועדון תעסוקתי הדרישות הם פחותות מבמפעל מוגן. לגבי היכולת להעדר או לאחר צריך לברר עם המועדון הספציפי מה החוקים שם. בדרך כלל סוגי העבודות במפעל מוגן מורכבות יותר מהעבודות במועדון התעסוקתי והדרישות התפקודיות גבוהות יותר. גם לגבי נוכחות וגם לגבי התמדה במשך יום העבודה. לגבי צורת קביעת השכר - תלוי במה עוסק המועדון. אם העבודות הן חרושתיות בדרך כלל ייקבע השכר על פי ההספק האישי של כל אחד. אם המועדון עוסק בנושאים אחרים (יש מועדונים שעוסקים באומנות או גינון למשל) בדרך כלל אין שכר אלא מקבלים רק החזרי נסיעות. החזרי הנסיעות מתקבלים על פי מספר ימי העבודה של כל משתקם במועדון. דיור מוגן פרושו מספר אנשים שמתגוררים יחד בדירה שכורה (מספר האנשים תלוי במספר החדרים בדירה בדרך כלל בין שניים לארבעה). אל הדירה מגיע/ה מדריך/ה מספר שעות בשבוע וכן לכל אחד מהדיירים יש פגישה שבועית עם מתאם/ת טיפול. אני מקוה שתשובתי עזרה לפזר את הערפל והבלבול. ענת

2.6.09 - יום עיון - מתמודדים מדברים בעד עצמם - סינגור עצמי למתמודדים 4.6.09 - מפגשי הסבר על תיקון חוק ביטוח לאומי (לרון) בנושא שכר 29-30.6.09 - כנס שנתי למשפחות 2009 פרטים מלאים על אירועים אלו באתר אנוש או ממ"נ

היי לכולם:) אתם כ"כ נחמדים שעזרתם לי עם תשובות לגבי המזגן בדיור מוגן. אגב , חתמתי על הדירה ( המנהלת אישרה לי להתקין מזגן בחדרי - אני משלמת על הכל כמובן). שאלה נוספת... היות שאני מקבלת קצבת נכות כללית מלאה (ובנוסף עובדת ומשתכרת לא רע ) ובנוסף עוברת לדיור מוגן , בעיר חדשה ולא באיזור מרכזי של אותה העיר , חשבתי על אופציה של לקנות רכב ישן וזול יחסית. יש לי רשיון נהיגה מגיל 17 ובעבר נהגתי ברכבה של אימי לעיתים תכופות. שאלתי היא כזו : האם אתם יודעים / חושבים שביטוח לאומי יעשה לי בעיות עם הקצבה ברגע שיידע שיש לי רכב על שמי ובבעלותי (למרות שזה יהיה רכב ישן ). האם הם יכולים לקחת את הקצבה ממני - או לחשוב שהנה - יש לי רכב אז החלמתי, או שזה לא קשור בכלל? אשמח לקבל תשובות/תגובות במהרה. אני פוחדת מזה מאוד. האם אתם מכירים נפגעי נפש שיש להם רכבים על שמם? זה יקל עליי מאוד רכב - אני אגור בעיר אחת , אבל אעבוד בעיר אחרת ואם אסע באוטובוסים אצטרך לבלות הרבה שעות בכבישים. וגם בסופי שבוע זה מבאס לא להיות נייד. תודה ונשתמע...

אני שלום רב, אני שמחה שהדברים מסתדרים עבורך. אני לא חושבת שצריכה להיות בעיה עם הקצבה אם יש רכב על שמך. למיטב ידיעתי (ואני מקוה שגם בני יענה לך כי הוא הרבה יותר מומחה ממני בעניינים האלה), רק למקבלי קיצבת הבטחת הכנסה יש בעיה כאשר יש רכב רשום על שמם. אין שום בעיה עם אנשים שמקבלים קיצבת נכות כללית בעניין הזה. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בכ---ל הדברים החדשים. ענת

שלום לך, אני שמח שדיור מוגן אפשר לך לקבל את השירות שאת אמורה לקבל. אני תמיד שמח לשמוע על מקרים שבהם אנשים דואגים לשמור על זכויות שלהם. לגבי ביטוח לאומי מנסיוני לא אמורה להיות אם זה שום בעיה. את מקבלת קיצבה בשל מוגבלות להשתכר בשל המחלה/הפרעה. הכי טוב בשבילך זה להתיעץ עם עובדת השיקום שלך לגבי הענין כדי לקבל תשובה מסודרת. יקי

זה לא יפגע בקיצבה רק מקבלי הבטחת הכנסה אינם רשאים להחזיק רכב התשובבה מנסיוני

שלום, אני מחפש עבור ביתי שהינה פגועת נפש חונכת. להיכן ניתן לפנות?

לדורון שלום וברוך הבא לפורום, במידה ולביתך יש סל שיקום ואישור לחונכות ניתן לפנות ישירות לאחת מהחברות שמספקות שרותי חונכות (נתן, ORS או ידיד נפש-עמל סיעודית). במידה והיא לא מוכרת למערכת כדאי לבקש ממי שמטפל בה להפנות אותה לוועדת שיקום על מנת שתוכל לממש את הזכויות שמגיעות לה. בהצלחה, נשמח לענות על כל שאלה נוספת, וגם להמשיך ולשמוע ממך (ואולי גם מבתך?) פה בפורום, בני

אני מתפקד כחונך לנפגעי נפש מזה כמה חודשים, במיקצועי אני מטפל בשיאצו ולאחרונה עלה לי הרעיון לשלב טיפולי שיאצו בכדי לשפר את מצבם של הזכאים. אלא שבשיחה עם העובדת הסוציאלית נאמר לי לא לעשות את זה מפני שזה לא תפקיד החונך. היה לי חבל לשמוע את זה וכמובן שלא אעשה משהו בניגוד לדעת המעסיק. רציתי לשאול האם ידוע לכם על האפקטיביות של שיאצו על חולי סכיזופרניה ו PTSD ? והאם יש מקום שבו כן עושים טיפולי שיאצו לחולים?

האם ידוע משהו (מבחינת מחקר רפואי מדעי) על היעילות של שיאצו בכל תחום שהוא? הרי זה תחום "אלטרנטיבי". אני לא אומר שזה לא מועיל, אבל לא בדקו את זה מדעית... מה השיאצו מתוך עצמו אומר על בריאות הנפש? מה בכלל הגישה של הרפואה הסינית לעניין? אם אתה חושב ששיאצו יועיל לחניכים שלך- אז תמליץ להם לעבור טיפול (לאו דווקא אצלך) ואם הם ירצו אז הם ילכו... אני מבין את הבוסית שלך. זה באמת לא מתאים לתפקיד שלך כחונך, אבל זה לא אומר שאתה לא יכול להמליץ להם על פעילות פנאי כזו. זה דווקא נראה כן חלק מהתפקיד שלך...

לאחרונה נתקלתי בכתבה על מחקר שבוצע בבית החולים הפסיכיאטרי-גריאטרי "הרצוג" בירושלים, שבו עשו טיפולי שיאצו לחולי סכיזופרניה, והתוצאות הראו שיפור ניכר אצל החולים. שילוב הרפואה האלטרנטיבית במקומות שהרפואה הקונבנציונלית לא נותנת פיתרון הוא חשוב מאוד וחיוני בעיקר לחולים אך גם לנו כחברה. לאחרונה קיימת מגמה אצל המדענים לבדוק יותר לעומק נושא של טיפולים משלימים מפני שיש דברים בגו. הייתי שמח להמליץ לחניכים טיפולים במקום אחר, אך חלקם אינם יכולים לאפשר הוצאה כזאת.

אני מחפש עזרה בלתרגם לאנגלית את 'מדריך שיקום עם נפגעי נפש' אודה על כל עזרה או הכוונה תודה

ת' שלום רב, ראשית אני רוצה להציע להשתמש במילון באינטרנט כמו למשל "מורפיקס" או דומיו. לגבי מדריך שיקום אולי אפשר להשתמש ב rehabilitational guide. לגבי המושג נפגעי נפש - גם אצלנו כבר לא משתמשים במושג הזה. אני לא יודעת גם לומר באיזה מושג משתמשים באנגלית. אולי יש מישהו בפורום שיכול לעזור יותר בעניין הזה. מקווה שעזרתי במשהו, ענת

אילו מושגים אתה כן רואה לנכון?

באמת אשמח אם תוכלי לענות על השאלה. באילו "מושגים" את מעדיפה להשתמש במקום? תודה,

חברתי בת 17, נמצאת כרגע באשפוז בגלל דבאון וחרדות. היא איננה מרוצה ממסגרת זו, מרגישה שלא עוזרים לה. המלצתי לדודתה לפנות אל מכון סאמיט בירושלים, בשביל שתהיה לילדה מסגרת. האם פעלתי נכון? כמו כן, אשמח מאוד לקבל פרטים על מסגרות מתאימות לנוער באיזור הצפון ובארץ בכלל. אבקש להוסיף כי במחלקה בה שוהה הילדה יש מספר כללים מוזרים למשל אסור לעשן (גם לא בחצר) אסור ללעוס מסטיק, אסור להחזיק אצלך סלסלת ממתקים שקבלת במתנה. והכללים האלה משגעים אותה, במיוחד הכלל שאסור לעשן. כמו כן היא טוענת שיש במחלקה בנות עם הפרעות ממש קשות, ושזהו פשוט לא מקומה. תודה רבה!

לשירי שלום וברוכה הבאה לפורום, קודם כל אני חייב לציין שזה מעורר בי המון הערכה הנכונות וההתגייסות שלך לנסות ולעזור לחברתך שנמצאת במצוקה, דבר שאינו מובן מאליו. למיטב ידיעתי למכון סאמיט מתקבלים רק מגיל 18 , וזאת מכיוון שצריך להיות זכאי לסל שיקום שמאושר לאנשים מגיל 18 ומעלה. זו אכן בעיה רצינית שאנשים מתחת לגיל 18 לא זכאים על פי החוק לסל שיקום ולכן לא יכולים ליהנות משרותי השיקום. הבעיה ידועה ומדוברת במערכת , ויש אכן צורך להרחיב את טווח הגילאים שזכאים לשיקום, אך מכיוון שזה דורש שינוי בחוק זה תהליך לא פשוט לחלוטין. הכללים שאת מתארת שנהוגים במקום בו היא מאושפזת נראים גם לי מוזרים ומעולם לא נתקלתי ושמעתי דברים מהסוג הזה. אני מכיר בעיקר מסגרות של מבוגרים, ולא בקיא במיוחד במה שקורה במסגרות של נוער ולכן אני מזמין את כל מי שמשתתף בפורום ויש לו ידע ו/או ניסיון אישי עם מסגרות של נוער להתייחס לנושא "הכללים המוזרים" ולתת פרטים על מסגרות אחרות לנוער שנותנות יחס אנושי יותר למטופליהם. יישר כוח על פועלך למען חברתך, הרבה בריאות והחלמה לחברתך, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך (ואולי גם מחברתך?) בפורום, בני

אם כן לאיזה מסגרת היית מציע לה לפנות? הרי היא איננה יכולה להישאר בבית כל היום, ואיננה יכולה להישאר באשפוז... תודה.

לבני ולכולם שלום, זוכרים?, איכילוב משתקמים ללא זכויות,ללא תלושי שכר,ללא חופשות שנתיות דמי הבראה או ימי מחלה.ללא פנסיה.שנתיים של מאבק.מבקר המדינה בדק את הקרן למפעלי שיקום ואכן מצא שצריך לשנות.נציגי התמ"ת התערבו והצלחתי להכניס אבחונים לשכר מינימום מופחת,(אני נגד הקטע הזה ,אכתוב במאמר ניפרד).כל הקבוצה היום מועסקת ע"י קבלן ונהנית מכל הזכויות של עובדים מן המניין. כל הכבוד לאיכילוב שעשו את הצעד הענק הזה לקראת העובדים. שווה להיאבק !אל תוותרו,חלק חשוב מהשיקום והחזרה לקהילה זה לדעת להבחין בניצול וברוע הלב של מעסיקים לא הוגנים,ולא לשתוק.כל פגוע נפש שיוצא לעבוד עושה מאמץ על אנושי וראוי להערכה ולגמול הוגן. זוהרה

זוהרה שלום, איזה כף לשמוע ממך שוב בפורום (כמובן שאני זוכר) ובמיוחד לשמוע חדשות כאלה טובות. מסכים עם כל מילה שכתבת. כל הכבוד לך ולחבריך על אומץ הלב והנחישות במאבק הצודק לקבלת זכויותיכם המלאות שמגיעות לכם בזכות ולא בחסד. אני חושב שאת וחבריך באיכילוב יכולים לשמש דוגמה להרבה אנשים אחרים. מכיוון שהרבה אנשים שקוראים את הודעתך האחרונה לא מכירים את כל הספור ואת ההתכתבות שלך עם הפורום בעבר הייתי שמח אם תעלי הודעה שמספרת את מה שהיה והתהליך שעשיתם שהסתיים בהצלחה (כי כמו שכתבתי אני חושב שהרבה מהגולשים פה בפורום יכולים לקחת מזה דוגמה , ללמוד ואולי חלקם אף יישמו את זה ויעברו תהליכים דומים). יישר כוח, נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום (היית חסרה פה הרבה זמן), שבת שלום וסופ"ש נעים, בני

זוהרה, אכן כיף גדול לראותך שוב כאן ולשמוע כאלה בשורות !!! אני מורידה את הכובע ומצטרפת לכל מה שבני כבר אמר. אף פעם לא מובן מאליו כאשר מישהו נלחם אל זכותו ובעיקר מול ארגונים גדולים שאז זו מלחמה קשה באמת. שבת שלום ענת

שלום רב! אני בת 26 ומתעתדת לגור בדיור מוגן רגיל לנפגעי נפש. שאלתי אולי תיראה די שולית אולם , לגביי היא די קריטית... אתמול הלכתי לראות דירה ולא היה בחדר מזגן. נאמר לי ע"י מדריכת השיקום, שאין בחדרים בדיור המוגן מזגנים , משום שהעלות גבוהה מאוד. אמרתי לה שלא אכפת לי לשלם מכספי את החשמל והמזגן , רק שאוכל להנות בסוף יום עבודה שלי מהמעט שכבר יש לי בחיים. היא אמרה שאין אפשרות. האם בכל דירות הדיור המוגן אין מזגן בחדרים? אני עובדת ומשתכרת די יפה ויש ביכולתי לשלם לעצמי מזגן. מיותר לציין שהתאכזבתי מאוד. אנחנו אמנם פגועי נפש אבל לא נחותים או לא צריכים שייתייחסו אלינו כאל חיות. מזגן בחום של ישראל נראה לי כדבר הכרחי. אותי זה מדכא לחשוב שלא יהיה לי מזגן בחדר. זה הדבר היחידי שאני מבקשת. אודה להתייחסות בנושא. תודה ויום טוב!

תראי- אם את נכנסת למסגרת קיימת כמו דיור מוגן של אנוש או עמותות כאל- את לא יכולה להכריח אותם לשים מזגנים וזו גם בעיה שתשלמי בעצמך כי זה ייצור מצב לא נעים כלפי הדיירים האחרים. מעבר לזה- שלשים מזגן בדירה שכורה זה ממש לא פשוט מבחינת בעל הבית וכאלה.. אבל מה הבעיה? אם יש לך או למשפחתך אמצעים כספיים- את יכולה לשכור דירה בעצמך ושתגיע אליך חונכת פעם או כמה פעמים בשבוע בלי להיות תלויה במסגרת של איזו עמותה....אני מכיר מישהי שגרה לבד במעין "דיור מוגן" כזה. ואז תוכלי לשכור לך דירה עם מזגן...

למיכאל ואני, קודם כל תודה רבה למיכאל (שמח לשמוע ממך שוב בפורום אחרי זמן מה שלא נפגשנו וירטואלית) על האפשרות הנוספת שהוא העלה שבהחלט אפשר לשקול גם אותה. רק צריך לדעת ששרות של חונכת ושל דיור מוגן זה לא אותו סוג של ליווי. המשך יום נעים, בני

לאני שלום וברוכה הבאה לפורום, אני חייב לציין שאני מאד מסכים עם מה שכתבת. אין שום סיבה שתגורי במקום שרק המחשבה לגבי התנאים בו מדכאת אותך ובמיוחד אם את יכולה מבחינת כלכלית לאפשר לעצמך תנאים טובים יותר. ובטח לא כדאי להצטרף לשרות שבו את מרגישה שמתייחסים אליך כאל חיה או אדם נחות. הבעיה היא שחשבון החשמל הוא משותף ובד"כ בדירות של דיור מוגן הוא מתחלק בין השותפים. אם את נכנסת לדירה עם שותפים שלא משתכרים די יפה כמוך סביר מאד להניח שיהיה להם קשה לעמוד בתשלום חשבונות החשמל הגבוהים בחודשי הקיץ. יש 3 דרכים להתגבר על הבעיה : 1. אם מצבך הכלכלי טוב את יכולה לנסות לשכור דירה קטנה (דירת חדר למשל) ולקבל בה שרות של דיור מוגן ואז מכיוון שלא יהיו לך שותפים לא תהיה הבעיה של השותפות בחשבון החשמל ותוכלי ליהנות ממזגן בהתאם לרצונך. 2. אם תצליחי למצוא שותפים שגם הם רוצים ויש להם את היכולת הכלכלית לממן את המזגן והוצאותיו, צוות הדיור המוגן לא אמור לעמוד בדרככם. 3. אם למשל תיכנסי לדירה עם עוד שותפה שלא תרצה במזגן, אבל תגיעו להסכמה לגבי חלוקה לא שוויונית של חשבון החשמל (כלומר את תשלמי יותר בצורה כזו שהוצאות המזגן יהיו רק עליך) אז זו גם דרך לממש את רצונך הלגיטימי (אני אישית מכיר דירה אחת שבה הגיעו להסדר שכזה בסיוע של צוות הדיור המוגן). לסכום, אם יש לך את היכולת הכלכלית אין שום סיבה שתגורי בתנאים שלא נוח לך איתם. ניתן כמו שכתבתי למצוא פתרונות, זה אומנם יותר קשה ויכול לקחת יותר זמן, אבל עם נחישות וסבלנות את בהחלט תוכלי למצוא את הסדור ותנאי המגורים שמתאימים לרצונך וליכולותיך וזו אכן זכותך ככל אדם אחר. שיהיה בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום רב, לפי ידעתי (לפחות בירושלים) כאשר אדם נמצא בתכנית של דיור מוגן , יש לו חופש לבחור את דירתו לפי האמצעים שלו. הדירות לא אמורות להיות שיכות לעמותה או חברה אלא דירות בשוק החופשי. ויש אנשים ששוכרים דירות עם שותפים שאינם שיכים לאיזשהוא ליווי. ישנם פתרונות מסוגים שונים כולל מזגן ניד. בכל אופן אם החברה שמלווה אותך בדיור מוגן מאיזשהיא סיבה לא מתאימה לך (כמובן שאני מציע לדבר ולברר את הענין עד הסוף עם החברה שנותנת שירות) יש לך את הזכות כצרכנית של שירות לברר על חברות אחרות שנותנות שירות של דיור מוגן ולראות מה המדיניות אצלם. ישנה פרוצדורה של מעבר בין חברות (כאשר יש סיבה סבירה) , במקרה כזה כדי להתיעץ עם אנשי מקצוע מ"סל שיקום". אני מודע שיש בעיה בערים קטנות שאין מבחר של חברות שנותנות שירות , אבל אני לא יודע אם זה המצב אצלך. בהצלחה יקי

דרישה לדיור עם מזגן נשמעת סבירה, פשוט וזול יותר להכנס לדירה שכורה (באופן פרטי או דרך חברת דיור) שיש בה כבר מזגן מאשר להתקין על חשבונך. מהיכרותי עם מספר דירות שבהן מתגוררים מספר שותפים שמושכרות דרך חברות שמספקות דיור מוגן,יש בהן מזגנים, השותפים מתחלקים בהוצאות החשמל,אם ההוצאה גדולה מידי אפשר לא להפעיל או להפעיל מעט, בנוסף נדמה לי שמזגן נחשב לאמצעי חימום זול יחסית לחורף כך שאולי חלק מההוצאות מתקזז.

ליקי ומשה, המון תודה על תרומתכם לפורום. ובהזדמנות זו אני רוצה שוב להזמין אנשים נוספים לתרום ולהעשיר את גולשי הפורום מהידע והניסיון האישי שלהם. אני מזמין במיוחד אנשי מקצוע נוספים בתחום (כמו יקי) להשתתף בדיונים גם על מנת לתרום מהידע והניסיון שלהם וגם על מנת לייצר שיח שיוויוני בין מתמודדים, משפחות ואנשי מקצוע שיעשיר ויפרה את כל הצדדים (שזו אחת מהמטרות של פורום זה). שבת שלום וסופ"ש נעים לכולם, בני

שלום רב, אני מנסה לארגן קבוצה ומפגשים של אנשים בגילאי 30 - 40 הסובליים מבדידות חברתית וללא כסף או כוונת רווח אשר מעונינים להרחיב מעגלים חברתיים. הקבוצה יכולה להתארגן במסגרת תחומי ענין משותפים או על בסיב אהבת אדם וכן לקבל התיחסות מקצועית ליוזמה כתובת המייל שלי היא [email protected]

שלום רב שמי עמיר... אני מתגורר בהוסטל, יש לנו מועדון, אולי נוכל להיפגש פעם בשבוע, ליצור קבוצת (גם בגיל)... רצוי מעורבת- בנים ובנות בכדי להפיג את הבדידות וליצור קשרים חדש. יש לי קלטות קריוקי... ועוד כל מיני הפתעות, הכיבוד עלי!!!

שלום לכולם. קבצות התמיכה של הבית הוורוד מצרפת חברים חדשים כל המעוניין בפרטים נוספים מוזן לפנות דרך הקישור הבא http://cafe.themarker.com/view.php?t=997044

אילן שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, נכנסתי לקישור וקבוצת התמיכה נראית מעניינת. אולי אפשר להוסיף כאן עוד פרטים (היות והקישור לא לחיץ) ולספר קצת על הקבוצה ומהותה. נשמח לשמוע ממך שוב ענת

לכבוד קבוצת התמיכה הבית הוורוד- ואילן גיל. קראתי באתר שלכם על דו-קוטביות... שמחתי לדעת שאני "גאון"... ועכשיו לעיקר, עלה במוחי רעיון , ליצור מפגש קבוצתי של קבוצת התמיכה "הבית הוורוד" אצלי בהוסטל, יש מועדון, קריוקי, כיבוד וחברה. רבים מפגועי הנפש מספרים על בדידות, בכוחנו להפיג אותה יחדיו.

הרצאה -"הכל אפשרי-חזון ההחלמה והשילוב הקהילתי" ע"י ד"ר ורד בלוש-קליינמן תתקיים לבני משפחות בסניף אנוש כפר-סבא,ביום ה' 21.5.09 בשעה 17:00 ,כתובת : סמטת אנוש 3, כפר-סבא.

כמה זה הסיוע היום לשכר דירה של משרד השיכון לזכאים ?

שלום למישהו, הסיוע בשכר דירה לזכאים עומד היום על 763 ש"ח בהנחה שזה לא עובר 95% מהתשלום החודשי הרשום בחוזה ושאחוזי הנכות הם קבועים ולא זמניים. בהצלחה ענת

שלום לכולם, הינכם מוזמנים: ביום א', 24/05/09 בשעה 18:00 תתקיים הרצאה בנושא: אנשים עם מוגבלות נפשית בהליך הפלילי - חקיקה ויישום. המרצה: הגברת נעמה לרנר,ארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות. ההרצאה תתקים באולם "ארז" שבמרכז ויצ"ו למשפחה, רח' החלוץ 47, בית הכרם ,י-ם. לפרטים והרשמה: 02-6522147 (מיל"ם - מרכז ייעוץ למשפחות מתמודדים). הכניסה ללא תשלום!!!

שלום אחי בן ה 33 סובל מסכיזופרניה. המחלה אובחנה לפני כ 10 שנים ומאז הוא מטופל בתרופות. במהלך השנים היו עליות וירידות, אך באיזשהו שלב הוא נטש את המפעל המוגן בו הוא עבד והחל להתבודד יותר ויותר. לפני כשלוש שנים אבינו ז"ל נפטר ממלחה ממאירה. מאז מותו של אבינו מצבו של אחי הולך ומדרדר. הוא הפסיק ליטול תרופות, הגיע למצבים קשים של פסיכוזה, נטש את הבית ועבר לחיות ברחוב. לפני כשנה הוא אושפז בכפיה למשך ארבעה חודשים. האשפוז בבית החולים בב"ש היה סיוט עבורו ועבור כל בני המשפחה. כשהתשחרר מהאשפוז הוא לא שיתף פעולה עם המטפלים והמשקמים באשפוז יום ולכן שוחרר לביתו. כבר מספר חודשים שהוא לא נוטל תרופות, מצבו הנפשי והפיסי מדרדר מיום ליום. הוא לא יוצר קשר עם איש, אין לו שום חיי חברה והא מעביר ימים ולילות בבדידות בביתו. אנחנו דואגים לו מאוד. בכל פעם שאנו מנסים לצור איתו קשר הוא אומר שהוא רוצה שנעזוב אותו בשקט. בשבועות האחרונים הגענו אליו הביתה מספר פעמים והמצב שלו ממש לא טוב. הוא רזה מאוד, הוא סובל מהזיות ואומר שהוא שומע קולות, הוא אומר שאין לו טעם בחיים ושהוא חי חיים של כלב. אנחנו חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות. הוא לא נוטל תרופות ומסרב להיפגש עם הרופאה המטפלת שלו. מה עושים ?

טורי שלום רב וברוך/ה הבא/ה לפורום שלנו, מסיפורך עולים דברים ממש לא פשוטים איתם משפחתך מתמודדת. קשה לעמוד מנגד ולראות בן משפחה במצבים כאלה. כבר כתבתי בהודעה קודמת שאני לא מכירה דרך להכריח מישהו לקחת תרופות. יחד עם זאת אני מציעה בכל זאת לפנות לרופאה המטפלת ולנסות להביאה לביקור בית. יש אפשרות כזו למיטב ידיעתי. אם תקרא/י את הודעתו של בני מ-13.5.09 תראה/י שבהודעתו יש חלקים שמתאימים גם לסיפורכם. מעבר לכך, למרות שכתבת שהאישפוז היה סיוט לכולם ייתכן שאין כרגע אופציה אחרת. אם את/ה חושב/ת שהוא מסוכן לעצמו (במובן של הזנחה של היגיינה ותזונה) אפשר לפנות לגורם המטפל ולאמר את זה. אני מצטערת שאין בשורות בפי ומאחלת לכולכם הרבה כוחות ולאחיך הרבה בריאות. בכל מקרה נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום. ענת

שלום, זה נשמע סיפור קשה. כולל לפי התיאור שיש סיכון משמעותי לחיים עקב הזנחה ומחשבות אובדניות. לא ניתן לבנות תכנית טיפול ושיקום דרך האינטרנט. אבל נשמע שיש צורך בשלב ראשון לערב את הפסיכיאטר המחוזי שיבצע הערכה של סיכון ואם יש צורך בטיפול כפוי (מרפאתי או אישפוזי)ו/או לעדכן את הרופא המטפלת על חומרת המצב ומה היא מציעה לעשות. רק בשלב שיש גורם טיפולי רציני שמעורב בתמונה אפשר להתחיל לחשוב על תכנית שיקום באופן ממשי(חונכות, דיור מוגן...). לפי התיאור שלך מדובר במצב חירום שדורש התערבות מהירה לפני התרדרות חריפה שעלולה לפרוץ עם השלכות קשות. יש מישהוא שאחיך סומך עליו להתיעץ איתו ? אפשרות נוספת (אולי התערבות שמעורב בה כפיה ) היא לנסות לחשוב עם אחיך אלו חיים היה רוצה לחיות ? ומשם לחשוב מה צריך לעשות כדי להגיע לשם לדעתו ולדעתכם ? יקי

אהלן טורי איך אפשר לטפל במישהו בכפייה? זה בלתי אפשרי... אפשר לכפות על אדם התנהגות נורמטיווית ברמה מסויימת וגם זה אגב לא פשוט- אבל לכפות עליו שיהיה לו יותר טוב או שהוא ירגיש יותר טוב או שהוא יהיה "בריא"? זה הרי לא אפשרי... להתמודד מול המערכת הפסיכיאטרית ולחלוטין להתנגד לה כמו אחיך זה לא כל-כך פשוט- זה אומר דווקא שיש לו אישיות חזקה ואופי. עכשיו את אומרת מצד אחד, שהוא רוצה שתעזבו אותו לנפשו ומצד שני, שאין לו טעם לחיים ושהוא חי חיים של כלב. מה הוא רוצה שיקרה? מה הוא רוצה שתעשו? מה הוא מבקש מכם? אולי באמת תעזבו אותו לנפשו ורק תדאגו שיהיה לו קצת אוכל חם פעם בשבוע? זה יעורר התנגדות? תדאגו לבוא לעזור לו קצת לנקות... לא איזה משהו מופרע שידרוש מכם הקרבה רבה, אלא דברים קטנים- כשאתם באים אז תנקו איתו קצת ת'בית או תבשלו קצת, תעברו על חשבונות...

שלום רב שמי חיה שם בדוי , מהצפון שאלתי היא : נקבעה לי נכות כללית של 100 אחוז נפשית 20 % ללא מחלה אלא דיכאון , שני ניסיונות אבודנים. בעברי .בעקבות מחלה קשה שהיום לא זקוקה כלל לתרופות פיסכטריות ?. האם שאלתי יכולה אני לעבוד במפעל של עמתות שכולו טוב מה עליי לעשות על מנת להתקבל לעבודה ?

לחיה שלום וברוכה הבאה לפורום, על מנת להתקבל למפעלים המוגנים של "שכולו טוב" יש צורך באישור מסל שיקום של משרד הבריאות (שהוא בעצם הגורם המממן). לסל שיקום (של משרד הבריאות) זכאים אנשים עם לפחות 40% נכות נפשית. לפי מה שכתבת אני מבין שלא תוכלי לקבל סל שיקום, אבל את כותבת שיש לך 100% נכות כללית , ויתכן שיש גורם מממן אחר שיכול לעזור לך עם נושא התעסוקה. אני לא בקיא בנושא של שיקום בתחומים אחרים, אבל למיטב ידיעתי שיקום בתחומי נכות אחרים נמצא באחריות משרד הרווחה. מכיוון שאת מעונינת לעבוד באופן ספציפי במפעל של "שכולו טוב", את גם יכולה לנסות להתקשר אליהם ולהסביר להם במדויק את המצב והנתונים האישיים שלך, ואולי בכל זאת תמצא איזושהי דרך ו/או גורם מממן שדרכו תוכלי לעבוד שם. הטלפון במשרד הראשי שלהם : 08-9200050 . המון בריאות והצלחה, שבת שלום וסופ"ש נעים, בני

שלום, הקיצבה שלי בוטלה מכוון שעבדתי במשרה מלאה במשך חצי שנה. רציתי לדעת מה קורה בהליכים של החזרת הקיצבה בפעם השניה: האם זה קשה וכמעט בלתי אפשרי שהביטוח הלאומי יחזיר את הקיצבה? האם מישהו מכיר את ההליכים האלה? אני פשוט רוצה לדעת.

לנטלי שלום וברוכה הבאה לפורום, את צריכה לפנות שוב לביטוח הלאומי והם יזמנו אותך מחדש לוועדה רפואית שתשקול את העניין לאור מצבך נכון להיום. כל מקרה הוא שונה , אבל בהחלט יש מקרים שבהם מחזירים לאנשים את הקיצבה. יתכן (לא בטוח) אפילו שיהיה לך עכשיו קל יותר מבעבר לאור העובדה ש"חוק לרון" מספק "רשת בטחון" למקרים מהסוג שתארת. אמנם התיקון לחוק יכנס לתוקף רק באוגוסט (ואז במקרה מהסוג שתארת הקיצבה חוזרת אוטומטית ללא כל ההליך הבירוקרטי של פניה מחודשת , וועדה וכו') אבל יכול ליהיות שכשתפני ותוזמני לוועדה (לפי הנוהל הישן) הם יתייחסו לעניין גם לאור החקיקה החדשה. שיהיה בהצלחה, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אחותי החלתה לפני 3 שנים בסיזופכרניה , אושפזה כ3 חודשים ולאחר חצי שנה חזרה לחיים תקנים , (כמובן עם כדורים) לאחר שנתיים הרופאה הורידה לה את המינון של הכדורים ל1/4 כדור ביום ...אבל להפתעתי בחודשים האחרונים אחותי לא לוקחת את הכדורים יותר והתחלתי לראות אצלה סימנים חוזרים של המחלה, דיברתי איתה על הנושא , היא התעצבנה ולא רוצה לדבר איתי. האם משהו מכון לעזור לי , איך אוכל לגרום לה לקחת שוב את הכדורים? אני ממש ממש דואגת

אלינור ערב טוב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אמרת שאת מאוד דואגת לאחותך וזה כבר מעורר הערכה. לצערי, אני לא אשת בשורות. אני לא מכירה דרך בה תוכלי לגרום לאחותך לקחת את התרופות אלא אם היא תרצה לעשות זאת. מה שניתן אולי לעשות הוא לנסות לקבוע לה תור לרופא/ה שמטפל/ת בה כדי שהוא/היא ינסו לשכנעה לחזור ולקחת תרופות. מעבר לזה אני רוצה להציע לך היות ואת מתמודדת בעצמך עם דברים לא פשוטים בהיותך אחות של, לפנות למסגרת ייעוץ למשפחות. זאת, לצורך התייעצות ותמיכה עבורך. נשמע שאת מקור תמיכה לאחותך וכדי לשמור על כוחותייך שלך כדאי לפנות למסגרת כזו. אינני יודעת באיזה איזור בארץ את מתגוררת אבל יש מסגרות של שני ארגונים. יש מרכזי "שלנו" של ויצ"ו ויש מסגרת מיל"ם של אנוש. (היות וכאן אינני יכולה להוסיף לך קישור לחיץ את יכולה לכתוב אחת משתי המילים בגוגל ואז תוכלי לבחור את המסגרת שמתאימה לאיזור מגורייך). אני מאחלת לך הרבה כוחות ולאחותך הרבה בריאות ולשתיכן הרבה הצלחה נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ענת

אלינור שלום, אני בהחלט מסכים עם ענת שכאשר אדם חי באופן עצמאי בקהילה הוא ייקח כדורים רק אם ירצה לעשות זאת. ובכל זאת רציתי להוסיף לתשובתה של ענת כמה דברים מניסיוני האישי ומהכרות אישית עם מתמודדים רבים. את מתארת מצב שבו אחותך ניהלה חיים תקינים במשך למעלה משנתיים כאשר היא לוקחת כדורים וזאת לאחר משבר חריף. ולאחר הורדת מינון התרופות ע"י הרופאה היא הפסיקה לקחת כדורים לחלוטין על דעת עצמה. אני חושב שכדאי מאד לבדוק איתה מה הסיבה שהיא החליטה להפסיק לקחת את הכדורים ומומלץ שינסה לברר זאת מי שנכון לעכשיו נמצא איתה בקשר הטוב ביותר והיא יכולה לתת בו אמון (וזה לא בהכרח הרופאה). בד"כ אנשים מפסיקים לקחת כדורים מ-2 סיבות עיקריות או שלתחושתם ו/או דעתם הכדורים לא עוזרים להם או שתופעות הלוואי של הכדורים כל כך מציקות ומפריעות להם שהם מפסיקים למרות שהם מרגישים שהתרופות עוזרות להם. ולכן חשוב מאד בשלב הראשון לנסות לברר מה הסיבה לצעד שהיא נקטה בו על דעת עצמה. אם היא טוענת כרגע שהכדורים לא עוזרים ולא עזרו לה מעולם יהיה קשה מאד לשכנע אותה בשלב הזה אחרת. אבל יכול להיות מצב שבו הכדורים עזרו לה בעבר ועכשיו היא מרגישה שהם כבר לא עוזרים, וזו תופעה שקורת ואז ניתן בהתייעצות אם הרופא למצוא תרופה אחרת שתעזור ולפעמים אנשים לא מודעים לזה. המקרה הנוסף שבו אנשים מפסיקים את התרופות למרות שהם מרגישים שהם עוזרות בגלל תופעות לוואי לא נעימות (שלפעמים גם לא נראות כלפי חוץ וקשה מאד להרבה אנשים להיפתח ולדבר עליהם, למשל דברים שקשורים לפגיעה בתפקוד ובחיי המין), במקרה הזה מאד חשוב להבין ולזהות שזו הסיבה מכיוון שבד"כ האדם לא מעלה את זה בפני הרופא כי הוא משוכנע שאין פתרון מלבד הפסקת התרופות ולא כך הוא. בהרבה מקרים שיחה פתוחה עם הרופא (בהנחה שמדובר ברופא טוב וקשוב, ואם הוא לא קשוב לדברים מן הסוג הזה מומלץ להחליף רופא) תוכל למצוא פתרון די טוב שיצמצם את תופעות הלוואי לרמה "נסבלת". יתכן ואפשר לבדוק גם עם הרופאה האם לפני הירידה במינון אחותך התלוננה בפניה למשל על תופעות לוואי קשות שהם היו חלק מהשקול לבדוק אפשרות של ירידה במינון. דבר נוסף, כתבת "התחלתי לראות אצלה סימנים חוזרים של המחלה", האם גם אנשים נוספים שותפים לתחושתך? העובדה שהרופאה הורידה לה את מינון התרופות לאחר תקופה ארוכה שניהלה חיים תקינים מצביעה בד"כ על העובדה שהרופאה חשבה שמצבה טוב , והרבה פעמים במקרים מהסוג הזה יש נטייה של בני משפחה שמאד חרדים שהמצב המשברי החריף יחזור לראות בדברים שלא קשורים כ"סימנים חוזרים של המחלה". יכול להיות שאת צודקת ויכול להיות שזה קשור למה שכתבתי. לסיכום, כדאי מאד לנסות ולבדוק היטב את כל הדברים שציינתי (זו בהחלט לא משימה פשוטה). אבל אני חושב שאם יש אדם שקרוב אליה והיא נותנת בו אמון, ניתן עם הרבה רגישות ואמפטיה לעשות זאת. מקווה שאולי הדברים שכתבתי יצליחו לעזור במשהו, למרות שכמו שענת כתבה לא בטוח שאנחנו יכולים להיות אנשי בשורות בעניין הזה. את צריכה הרבה סבלנות וכוחות , ואני כמובן מצטרף להמלצתה של ענת לקבל יעוץ למשפחות. מקווה לשמוע חדשות והתפתחויות חיוביות, ונשמח להמשיך ולשמש עבורך כמקום לשתף ולהתלבט ביחד בדילמות הלא פשוטות שנובעות מהמצב, ולתמוך בך עד כמה שנוכל באמצעות המדיה הזו, בני נ.ב. אני חייב להדגיש שאני לא רופא וכל מה שכתבתי לגבי הטפול התרופתי הוא אך ורק מניסיון אישי ועל סמך שיחות עם מתמודדים אחרים. בני

תודה שענית לי ישירות למייל ונתת לי גם כתובת של חברה לגבי חונכות. הכתובת לא "כתובתית" ולא הצלחתי במשימת החיפוש. מדובר על אשה בת 34 שנמצאת בהוסטל וסבעלת סל שיקום אבל אני כאם רואה שההוסטל הוא פתרון פיזי ולא קולע לאישיותה האינדיבידואלית. היא זקוקה למשהו אישי יותר ולאנשים לא רק חולים . היא לא כזאת חולה אבל היא בהחלט פגועה אורגנית והמחלה התיישבה בגיל מאוחר . למעשה מבחינה יישומית זה לא משנה אבל היא מאד בודדה. לא מתארת לי שיתנו לה חונכת אישית אע"פי שיש לי שיחה עם עו"ס שלה מחר. מנסיוני כשמזה תמיד עם "אלף" הסתייגויות . יותר טוב שאני אשלם ואשלוט במצב. אני מנוסה . אשמח אם תעני לי שוב. אני מכירה היטב את נעמי הדס כי אני פעילה ב"עוצמה".

לאורית שלום, אני לא יודע בדיוק על מה מדובר , וענת תענה לך לגבי ההתכתבות שהיתה ביניכם במייל. ובכל זאת רציתי רק לציין שלא מקובל לאשר חונכות לאנשים שמתגוררים בהוסטל. חונכות מיועדת לאנשים שלא מקבלים שרות של הוסטל או דיור מוגן, מכיוון שבמסגרות האלו יש מדריכי שיקום שאמורים לעזור באותם דברים שחונך/ת עושים עם אנשים שלא נמצאים במסגרת שכזו. שבוע טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אורית שוב שלום, אני שמחה שאת חוזרת אלינו שוב. יתכן שרשימת שרותי השיקום שאליה נתתי לך קישור איננה מעודכנת. בכלל לא סביר להניח שסל שיקום יאשר שרות כפול של הוסטל וחונך אז יכול להיות שמלכתחילה כדאי לדאוג לכך באופן פרטי. אני גם שמחה לשמוע שאת פעילה ב"עוצמה". (בכל זאת הייתי עונה לשאלתך גם אם לא :-)) יתכן שאת יכולה לברר עם צוות ההוסטל בו בתך נמצאת איזו חברה באיזור שלהם נותנת שירותי חונכות. אפשר לפנות לחברה כזאת גם באופן פרטי. מעבר לכך, אפשר לפרסם מודעה או באוניברסיטה (במחלקה לפסיכולוגיה או לעו"ס) או באתר שתיל ולכתוב בה מה שאת מחפשת. אני מקוה שהפעם עזרתי יותר, אשמח לשמוע ממך אם יש צורך בעזרה נוספת או אם דברים מתקדמים באיזשהו אופן. בכל מקרה בהצלחה לך ולבתך ענת

לאורית שלום, כשרות לך ולכל גולשי הפורום, רציתי לעדכן שבמכרז האחרון לשרותי חונכות זכו 3 חברות שעובדות בפריסה ארצית והן : נתן – טל. במשרד הראשי : 03-6727686. ORS – טל. במשרד הראשי : 03-7648000. ידיד נפש-עמל סיעודית (לצערי אין לי מס. טלפון לתת לך, אבל את יכולה לברר ב-144 ). מעבר לזה, (לאחר שהבנתי שגם לענת אין אינפורמציה נוספת ממך) אני מציע לבדוק אפשרויות נוספות לפני הפניה לחונכות פרטית. את כותבת שהבעיה העיקרית היא הבדידות והרצון לפגוש "אנשים לא רק חולים" . יתכן ופתרון טוב (וללא תשלום) לעניין הוא להפנות אותה לתוכנית "עמיתים" שדרכה תוכל ללכת לחוג במתנ"ס (שאת רוב עלותו מסבסדת התוכנית) ולפגוש "אנשים לא רק חולים" ובמידה ותרצה בכך תוכל גם לקבל ליווי של מעין "חונך" לצורך הפעילות החברתית דרך התוכנית . במידה ותרצי לכתוב דברים קצת יותר מפורטים, יתכן ואולי נוכל לחשוב ולהציע דברים נוספים שיותר מתאימים לה באופן ספציפי. בהצלחה, הרבה בריאות והחלמה לבתך, ונשמח להמשיך ו"להפגש" בפורום, בני

שאלה- אימי בת 62 , כיום מאושפזת בבי"ח לבריאות נפש. היא מאוד רוצה לעבור לדיור מוגן ובית החולים ממליץ עקרונית אך טוען שיש בעיה כי היא כבר לא שייכת למשרד הבריאות בשל גילה ובשל העובדה שהיא מקבלת קצבת זקנה. בבירור שערכתי באינטרנט התברר לי שניתן להגיש כל אדם לועדת סל שיקום עד גיל 65. האם זה נכון גם לגביה? למי עלי לפנות על מנת להגישה לועדה? בבית החולים מסרבים כרגע להגיש אותה. היא בפירוש לא יכולה לחזור לביתה כי המצב שם קשה ביותר ומורכב והיא לא יכולה לדאוג לעצמה ואין מי שידאג לה. מה אתם ממליצים לי לעשות? אודה לתגובה מהירה לימור

ללימור שלום וברוכה הבאה לפורום, מבחינת החוק כל אדם מעל גיל 18 (כלומר יש בחוק מעין "גיל מינימום" אבל במפורש אין "גיל מקסימום") שיש לו נכות רפואית (מסיבה נפשית) של 40% לפחות זכאי לסל שיקום. כלומר למרות גילה והעובדה שהיא מקבלת קצבת זקנה היא זכאית לסל שיקום לפי הקריטריונים שהחוק קבע. הבעיה שהרבה פעמים מאד קשה למצוא מסגרות מתאימות לאנשים בגילאים האלו, ולצערי גם המסגרות שמתאימות להם הרבה פעמים מעדיפות משיקולים שונים לקלוט אנשים צעירים יותר. את אומרת שהצוות בבית החולים ממליץ על דיור מוגן ומצד שני הם מסרבים להפנות אותה לוועדת שיקום. אם הסיבות שהם נותנים לך הם רק הגיל וקצבת הזקנה כפי שכתבת, יתכן שהעו"ס או איש המקצוע שמטפל בה בבית החולים פשוט לא בקיא עד הסוף בנושא הקריטריונים לזכאות בהתאם לחוק. אם הם ממליצים מבחינה מקצועית על המעבר שלה לדיור מוגן והם גם יכתבו את המלצתם זו בהפניה לוועדת השיקום ובנוסף גם אימך מאד רוצה בכך שזה מאד חשוב, נראה לי שסביר להניח שוועדת השיקום תאשר זאת. שיהיה בהצלחה, ונשמח להיות כאן בשבילך לכל שאלה , התלבטות ורצון לחלוק ולשתף, שבת שלום וסופ"ש נעים, בני

שלום! קבענו פגישה עם מנהל בי"ח גהה של המחלקה שהיא נמצאת,שאלתי האם להגיד לו שאנחנו לא רוצים אותה בבית?רק כך אולי הם יתחילו להיות רציניים ולעשות משהו בנידון,ואשמח אם יש לך טלפון של מישהו חיצוני שידריך אותנו?

ליה שלום, אני חושב שנהגת בחוכמה כאשר קבעת פגישה עם מנהל המחלקה שבו מאושפזת אחותך לאור תחושתך שצוות המחלקה מנסה ל"התנער ולזרוק את הכדור חזרה על אימך". את צריכה להסביר בפגישה שאימך לא מסוגלת יותר לעמוד בעומס ולכן לא מוכנה שאחותך תצא מביה"ח ותחזור להתגורר אצלה, ולכן לדרוש באסרטיביות שצוות ביה"ח ימלא את הטפסים הדרושים על מנת שיזמנו אותה לוועדת שיקום. מניסיוני, רוב הסיכויים שבוועדת השיקום תמצאו אוזן קשבת ומבינה את המצב , מכיוון שאנשי השיקום בד"כ מביאים גישה שונה ויותר מבינה לנושאים מהסוג הזה מאשר אנשי הטיפול. כמו שכבר כתבתי, בתגובתי להודעה הראשונה שכתבת פה בפורום בנושא זה, כדאי שהמטפל של אחותך בביה"ח ינסה לעבוד איתה על הנושא/הכוון הזה בשיחות הפרטניות שלהם במסגרת המחלקה, ולכן כדאי להעלות גם את הדרישה הזו בפני מנהל המחלקה. בנוסף אני שוב ממליץ לך ולאמך לפנות לקבלת ייעוץ והכוונה שמיועדת למשפחות של נפגעי נפש במרכז יעוץ למשפחות (אתם זכאים לקבל שם שרות ללא תשלום למספר מוגבל של שיחות). מכיוון שכתבת שאחותך מאושפזת בגהה , אני מניח שאתם מתגוררים באזור המרכז, ולכן מרכז הייעוץ באזורכם מופעל ע"י ויצו (מרכז "שלנו"). הטלפון שלהם : 7303919 -03 . כדאי מאד , כפי שכבר כתבתי, להתייעץ ולחשוב איתם ביחד מהי הדרך הנכונה להעביר לאחותך את המסר הלא פשוט והקשה (מבחינתה כרגע, למרות שזה יהיה לטובתה) שהיא לא חוזרת לגור עם אימך. שיהיה בהצלחה, ונשמח להמשיך ולהיות כאן בשבילך בכל שאלה , התלבטות ורצון לחלוק ולשתף, בני נ.ב. אנו לא נוהגים (וזה גם מנוגד לכללי הפורום) להפנות ולתת טלפונים של גורמים פרטיים. שבת שלום וסופ"ש נעים, בני

שוב תודה אך אני לא מבינה למי עליי לפנות ? האם לבי"ח גהה היכן שהיא עכשיו או עו"ס שלא במסגרת גהה? והאם הם חייבים לקבל את זה לאחריותם?

ליה בוקר טוב, אז ככה ... ראשית עלייך לפנות לעו"ס בבית החולים כדי להבהיר שם את המצב. כדי שהם, כפי שיקי כתב לך, יוכלו אולי להתחיל לעשות עם אחותך איזושהי התקדמות בחשיבה בנושא שיקום. כמו כן אם לאחותך אין עדיין סל שיקום הם יוכלו להגיש עבורה את הטפסים על מנת שתקבל סל שיקום. מעבר לכך, אני מסכימה עם ההצעה של יקי, שכדאי לפנות לעו"ס במסגרת הקהילה. הכוונה היא לפנות למתאם טיפול חיצוני כדי שיוכל לעזור למשפחה. צריך לקחת בחשבון שתיאום טיפול חיצוני יכול להיות שירות שתאלצו לשלם עבורו אם זה שרות שנלקח באופן פרטי. (ניתן למצוא מתאמי טיפול חיצוניים כאלה באתר ממ"נ - משפחות מתמודדי נפש). אני מפנה את תשומת ליבך שוב לדבריו של יקי שהוא בעצמו ליוה משפחה בתהליך הלא פשוט הזה ונכון להיום כל הצדדים שבעי רצון. כך שכרגע, המצב נראה קשה ביותר אבל יכול להיות שהתוצאה שלו תהיה התקדמות של אחותך בכיוון של תהליך שיקום. שוב בהצלחה ונשמח לשמוע ממך שוב גם אם יש לך שאלות נוספות וגם אם דברים יתקדמו לכיוון כלשהו. יום טוב, ענת

ליה שלום, תודה ענת על הבהרת דברי שאולי נכתבו בקודים מקצועים. בכל אופו מהנסיון הקליני והמחקרי שלי את מתארת צומת דרכים חשובה שיתכן שיהיו השלכות ארוכות טווח בתהליך ההחלמה של אחותך ובחויה שלה לגבי יחס המשפחה שלה. מדובר בתהליך מאוד מורכב שלדעתי מצריך אנשי מקצוע פעילים שיתמכו ויעזרו לכל הצדדים להבין את משמעותו. לעניות דעתי בלתי אפשרי בפורום להגיע למורכבות הסיפור לכן אני ממליץ מאוד להשתמש באנשי מקצוע בקהילה ובבית חולים. כמו כן אני מדגיש שאין אחריות פורמלית לבית חולים (לצערי) על המשך דרכך של אחותי כך שחלק מרכזי בגיוס אנשי המקצוע הוא על המשפחה. יש בעיתיות ברצף הטיפול בארץ והאחריות למעבר לקהילה היא לקונה בנתינת השירות הציבורי. יום טוב יקי

שלום בהמשך להתכתבות מאתמול קודם כל ממש תודה על ההתייחסות. אי אפשר לתאר כמה שבגהה מנסים להתנהר ולזרוק על אימי את הכדור חזרה. אחותי פשוט ילדה עקשנית ולא קלה בכלל אני אשמח אם תוכל להגיד לי למי אני צריכה לפנות לעו"ס? לפסיכיאטר? או לפסיכולוגית? ומה עליי להגיד להם שאימי לא נותנת לה יותר להכנס הביתה ושהיא באחריותם? כן זה דרך קשה מאוד אבל אימי אין לה יום ולא לילה וסובלת מאוד תודה רבה אשמח אם תחזור אליי ותכוון אותי אולי קצת יותר

ליה שוב שלום, נשמע שאתן מתמודדות עם מצב ממש לא פשוט. יחד עם זה לעיתים אין ברירה וחייבים להציב אולטימטום. אם אכן הקושי של אמך כה גדול יכול להיות שבאמת, כמו שאמרתי, אין ברירה וזה מה שצריך להגיד לאחותך ולצוות בית החולים. את צריכה לפנות בעניין למי שמטפל באחותך (פסיכיאטר ועו"ס/פסיכולוגית) ולהבהיר להם שאחותך בשום אופן אינה יכולה לחזור לגור בבית. שאמך לא מסכימה. אני חושבת שמעבר לכך אמך ואת צריכות לפנות למקום חיצוני שנותן ייעוץ למשפחות, כמו שבני הזכיר. מיל"מ של אנוש או "שלנו" של ויצ"ו. שם יוכלו לעזור לכן להגיע להחלטות הנכונות וגם לעמוד על שלכן מול אחותך ומול הצוות בבית החולים. אני מקווה שעזרתי. אם יש לך צורך בהכוונה נוספת נשמח אם תשובי ותשאלי. בהצלחה ענת

שלום זה מצב לא פשוט, שלאחרונה ליוותי משפחה במצב זהה. שמהסירוב של המשפחה לקבל את בנם לגור בביתם חזרה יצא מהלך שיקומי שבשלב זה כל הצדדים שבעים רצון. צריך לדיק במספר דברים, הבעיה אינה של בית החולים, בית חולים תפקידו הוא אישפוז שיש צורך רפואי ולא לשמש כאכסניה. הבעיה היא של אחותך ושל המשפחה. חלק מבתי החולים מוכנים לשתף פעולה ולתת זמן אישפוז נוסף עד להתארגנות של מסגרת שיקומית ואלי אף לעשות עבודה שיקומית על מוטבציה בבתי חולים. לדעתי במקרים מסוג זה חיבת להיות מעורבות של איש מקצוע מהקהילה שילווה את אחותך ו/או את המשפחה (קשה למצוא ליווי מספיק אינטנסבי במגזר הציבורי). וזאת כדי לבנות תכנית ולממש שתעזור לאחותך ולמשפחה. יקי

שלום לכל המשתתפים השעה 4 בבוקר והנושא מדיר שינה . בתי זקוקה לחונכת שהייתי מגדירה אותה יותר כמאמנת אישית. סובלת מבדידות, הפרעות אכילה ו וחוסר יכולת ליזום שינוי בחייה. אני מחפשת עבורה מי שתוכל גם ללכת איתה, גם לשוחח איתה ולארח לה לחברה. היא בת 34 וסובלת מבעיה אורגנית. גרה בקר. אליעזר. אשמח מאד אם זה יהיה בהתנדבות פעמיים בשבוע. אם לא- אשלם על כך. תודה מראש

אורית בוקר טוב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אם לביתך יש סל שיקום היא יכולה לקבל שרות של חונכות דרך מסגרת זאת. להלן קישור לרשימת שרותי השיקום של משרד הבריאות שם ניתן למצוא חברות שנותנות שרותי חונכות. http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=204&pageid=1662 אם אין לביתך סל שיקום ניתן לקבל דרך החברות האלה גם שרות באופן פרטי. אני מאחלת לשתיכן הצלחה רבה ובריאות שלמה ענת

אם זה עדיין אקטואלי אשמח ליצור עמך קשר ולספר לך על עצמי, עבודתי, ונראה כיצד ניתן להתקדם הלאה. בברכה רותם טל.0546474531

שמי רינה ואני מצוייה מאוד בעולם השיקום . עובדת בעצמי כרגע כמשקמת בהוסטל מעונינת בעבודה עצמאית על מנת לטפל אישית בתוכנית עבודה יחד עם המשפחה במשתקם. להבנתי לא תמיד הוסטל הוא מענה נכון תלוי בממידת יכולת השיקום למרות שיש מקרי שיקום יפים ממאוד בכל הוסטל . אשמח להכירכם להרכיב תוכניית מיוחדת המותאמת לצרכים של ביתך ובהיותי חיפאית זה יכול להיות מתאים . בכל מקרה אם ניראה לך אשמח לשוחח

שמחתי לקבל תגובתך. אשמח לשוחח עמך בקשר להצעתך טל. בית 0774243288 אפשר משיבון עם מס. הטל. שלך

שלום אחותי בת 20 מאובחנת כחולת סכיזופרניה וOCD . כרגע נמצאת בגהה במחלקה הפתוחה ורוצים שיהיה לה מסגרת עם לינה כגון הוסטל אך היא מסרבת. אימי כבר קשה לה איתה ומבגרת אותה בהרבה שנים ואחרותי מתעקשת שהיא לא רוצה לעזוב את הבית ורוצה רק לעבוד ולחזור לישון בבית אימי מדוכאת מזה ועוברת איתה יום יום גיהנום בבית מה עושים? יש לה אפוטרופוס ואנחנו רוצים שתהיה בהוסטל בכפיה?כבר לא אכפת לנו הוסטל פרטי מה עושים זועקת לעזרה?כל העו"ס אומרות שאי אפשר להכריח את אחותי כי היא מעל 18 אבל היא לא בעלת דיעה

לליה שלום וברוכה הבאה לפורום, את מתארת מצב לא פשוט לחלוטין שבו במידה ולאחר האשפוז אחותך תחזור להתגורר עם אמך , המצב בבית לא יהיה טוב לא עבור אימך ולהערכתי מצב זה גם לא טוב עבור אחותך. מסגרות דיור בקהילה (כמו הוסטל) ניתנות דרך סל שיקום, ואכן כמו שנאמר לך שיקום זה לא דבר שעושים בכפיה (להבדיל מאשפוז שנעשה בכפיה במקרים מסוימים) מכיוון ששיקום מצריך לפחות מידה מינימלית של שיתוף פעולה ושל רצון להשתקם. אני חושב שאתם צריכים לבקש שבבית החולים יעשו שיחות גם פרטניות וגם משפחתיות ובהם לנסות ולשכנע אותה שמעבר לדיור בקהילה (הוסטל או דיור מוגן) הוא לטובתה ויכול לקדם אותה לאיכות חיים טובה יותר. אולי אפילו להציע לה לבקר בהוסטל ולהתרשם בעצמה. כמוצא אחרון (במידה והיא לא תשתכנע בשום דרך) אמך פשוט יכולה להגיד גם לצוות בבית החולים וגם לאחותך שהיא לא מוכנה שהיא תחזור לגור בביתה (אני יודע שזו אמירה לא פשוטה לחלוטין של אם לבתה ולכן גם הדגשתי שזה המוצא האחרון) ואז האופציות שיהיו לאחותך זה או לצאת לדיור בקהילה או להשאר באשפוז (או לצאת מהאשפוז ולהשאר ללא קורת גג) ומבין האופציות האלו סביר להניח שהיא תבחר לצאת לדיור בקהילה. זו אכן התמודדות לא פשוטה עבורכם וכדאי שתנסו גם אתם להעזר בסיוע מקצועי, יש בתי חולים שיש בהם מסגרות של עזרה למשפחות ואם לא אז דרך מרכזי היעוץ למשפחות של אנוש (מיל"ם) או של ויצו (שלנו). שיהיה בהצלחה, נשמח ליהיות פה בשבילכם לשאלות, התלבטויות, תמיכה ועדוד. אתם צריכים הרבה כוחות וסבלנות, ואני כולי תקווה שנוכל לשמוע ממכם על התפתחויות חיוביות בעתיד הקרוב, בני

אני עובד כבר שנתיים במשרה שבה אני מקבל לא יותר מ1900 ש"ח אני מקבל קצבת נכות מלאה לצמיתות (נכות נפשית אני בעל תואר אקדמאי בעבר קיבלתי אני חושב תקופת הסתגלות כי היו לי משכורות גבוהות אבל זה היה לפני הרבה שנים..... הפסיקו לי את הקיצבה..ואז בדיוק פיטרו אותי ומשנת 2005 שוב אני מקבל קיצבת נכות לצמיתות כבר קרוב לשנתיים אני מקבל משכורות נמוכות והגבוהה ביניהם עד 1900 ש"ח. אני עובד בבנק ורוצה להיקלט....למרות שבגלל המצב אין סיכוי... קיבלתי השבוע מבזכות את המכתב הבא שבטח מוכר לך ובו רשום: שלום רב, הנדון: הזכות לעבוד ולהשתכר המכתב שלהלן נוסח בשיתוף עם גב' עירית פלדמן מנהלת אגף גמלאות נכות במוסד לביטוח לאומי. אבקש להביאו לידיעת כל האנשים המקבלים מכם שרות או עומדים לקבל שרות. המדינה מעוניינת לשלב בחברה אנשים עם מוגבלויות ובשנים האחרונות נחקקו מספר חוקים לקידום הנושא. האפשרות להשתלב בשוק העבודה הינה מרכיב מרכזי בדרך להשתלבות בחברה. עד כה אדם שקיבל קצבת נכות - איבד בחלק ניכר מן המקרים 40% ממנה אם הרוויח למעלה מ – 25% מהשכר הממוצע (1,982 ¤ נכון לינואר 2009). אם הרוויח למעלה מ – 37.5% מהשכר הממוצע 2,973 ¤ נכון לינואר 2009 - איבד בחלק ניכר מן המקרים את כל הקצבה. לאחרונה תוקן חוק הביטוח הלאומי. לפי התיקון, מקצבה של נכה שירוויח מעל 21% מהשכר הממוצע שהם 1,665 ¤ בינואר 2009 - ינוכו סכומים מסוימים. הסכומים יהיו מצומצמים וככל שישתכר יותר, יישאר בידיו יותר כסף מהעבודה וקצבת נכות יחד. התוצאה תהיה שיהיה כדאי לעבוד ולהרוויח ככל שניתן, ללא חשש מההפסד. התיקון לחוק יופעל החל מה – 1.8.09. עד תאריך זה כל אדם עם לפחות 40% נכות נפשית לפי סעיף 33 למבחנים הרפואיים *, שלא הרוויח יותר מ-1,982 בחודש ינואר 2009 (או 1,916 ¤ לפני חודש ינואר 2009) יכול כבר עכשיו (החל מ – 1/2/09) להתחיל להרוויח יותר כסף בלי שקצבתו תפחת כלל. כלומר, מדובר כיום בשישה חודשים בהם ניתן להרוויח יותר מ – 1,982 ¤ בלי ניכוי כלל. לאחר מכן יהיו ניכויים ע"פ החישוב החדש. כדי להבהיר שוב: החל מ – 1.8.09 ניתן יהיה לבחור ולקבל קצבה בהתאם לכללי החוק המתוקן. לפי החוק המתוקן תהיה הפחתה הדרגתית של קצבת הנכות, כך שסך כל ההכנסות מעבודה ומקיצבה יהיה גבוה יותר ככל שהנכה ירוויח יותר. לדוגמה – אדם יחיד שירוויח בינואר 2009 1,982 ¤ או פחות ויתחיל מה – 1.2.2009 להרוויח 3,000 ¤ ימשיך לקבל את מלוא הקצבה וגם את שכרו המלא עד 1.8.09. אם ימשיך להרוויח גם לאחר ה - 1.8.09 3,000 ¤ יופחתו מקצבתו 337 ¤. סך כל ההכנסה שלו מעבודה ומקצבה יהיה 4,744 ¤. ההפסד של קצבת הנכות עקב הגדלת ההכנסה היה אחד החסמים הגדולים ביותר בפני השתלבות הנכים בעבודה, הוא גרם לכך שלאנשים רבים לא יהיה כדאי מבחינת כלכלית לעבוד וכן הכריח רבים לחפש עבודה בחצי משרה, דבר שלא קל למצוא. אני מקווה שהשינוי עליו מדבר מכתב זה ,יפרוץ את הדרך לעבודה, עבור אנשים רבים וייטיב מאוד את מצבם הכלכלי של כל המסוגלים והמעוניינים לעבוד. *אפשר לברר את הסעיף מתוך טפסי סל השיקום, או במוסד לביטוח לאומי. ב ב ר כ ה , יחיאל שרשבסקי ממונה שיקום אני כבר חודשיים מקבל משכורת של 3500 ש"ח ואני מסתמך על המכתב הנ"ל בהתאם למה שרשמתי לעיל בנוגע למצבי...יש איתי בעיה כל שהיא...אני יום שלישי יהיה בביטוח לאומי ויתן להם את המכתב שהבאתי כאן אני מיואש ולא יודע מה לעשות....אני בוכה כל הזמן ולוקח כדורים ומצבי מדרדר מרוב המחשבות האם עד הכניסה לחוק לרון בתאריך 1/8/09 באמת אוכל להרוויח כל משכורת בלי שקיצבתי תיפגע? אם קיבלתי לפני שנים תקופת הסתגלות (לא בטוח)...מה יהיה עליי? האם המכתב קביל? אנא עזרו לי בבקשה

ניר שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, ראשית אני שמחה לשמוע שאתה עובד ומשתכר כפי שאתה משתכר. ראיתי את הודעתך ונכנסתי לענות לה למרות שמי שממש מומחה בנושאים עליהם אתה שואל הוא בני (השותף שלי לניהול הפורום). מקריאה חוזרת ונשנית של המכתב שצרפת (שאגב ישנו בפורום בדיון מלפני מספר שבועות) אני מבינה שנכון לכרגע אתה יכול להוויח כפי שאתה מרוויח ועדיין לא תפגע קצבתך. מעבר לכך אני אבקש מבני להכנס מאוחר יותר היום (או הלילה) לפורום כדי לבדוק ולענות לך גם הוא (כאמור, בעניינים אלה הוא המומחה בינינו). מקוה שבכל זאת הצלחתי לעזור במשהו ענת

ניר שלום, כמו שענת כתבה אני פרסמתי את המכתב הזה בפורום בתאריך 28.03.09 לאחר שדי התלבטתי אם לפרסם אותו בדיוק מהסיבה שחששתי שהוא עלול להוסיף על אי-הודאות, הבלבול והשמועות שמתרוצצות לגבי "חוק לרון". הדברים שכתובים במכתב זה שונים מפרסומים קודמים (של גורמים רשמיים, כולל הביטוח הלאומי עצמו) לגבי תקופת הביניים (התקופה שעד כניסת החוק לתוקף), אך מכיוון שמכתב זה נכתב ע"י מר יחיאל שרשבסקי בשיתוף הגב' עירית פלדמן (שתפקידיהם מצוינים במכתב) בתאריך 9.02.09 והוא מכיל בתוכו שינוי לטובה לעומת הפרסומים הקודמים, החלטתי שכדאי בכל זאת להביא את המידע העדכני הזה לידיעת הגולשים בפורום. אתה כותב בסוף הודעתך : " אני מיואש ולא יודע מה לעשות....אני בוכה כל הזמן ולוקח כדורים ומצבי מדרדר מרוב המחשבות", לדעתי האישית , המצב שאתה מתאר לא שווה את ה-1600 ¤ הנוספים............... אתה בחור משכיל ואינטליגנטי ונראה לי ששנינו מבינים את המכתב פחות או יותר אותו דבר. רק שים לב שכתוב שעל מנת לעמוד בקריטריון שחל מ-1.02.09 צריך להיות מוכר לפי סעיף 33 למבחנים הרפואיים (בד"כ נכי נפש מוכרים בביטוח לאומי לפי סעיף 33 או 34 ). מהודעתך משתמע שאתה עומד בשאר התנאים, ולגבי תנאי זה לא ספקת אינפורמציה. מעבר לזה , אתה כותב שאתה אקדמאי, לפי החוק הקיים (לפני חוק לרון), בד"כ אקדמאים יכולים להרוויח את הסכומים שציינת שאתה מרוויח עכשיו ועדיין לקבל קצבה. ברגע ש"חוק לרון" יכנס לתוקף אמורה להיות לאנשים אפשרות בחירה בין החוק החדש לישן, וכל אחד יצטרך לבדוק מה עדיף מבחינתו בהתאם לנתוניו האישיים. למשל, בחוק הישן הייתה משמעות לעובדה שאתה אקדמאי ולפי החוק החדש לא תהיה לפרט זה משמעות, לעומת זאת בחוק החדש יהיה משמעות לנתונים אישיים אחרים כמו : נכה קשה או קל, נכה וותיק או חדש והאם לנכה יש תלויים. בקצור, אני מניח שאתה לא לבד ואתה לא היחיד שמוצא את עצמו מבולבל מכל האינפורמציה (שחלק ממנה גם לא נכונה) שמפורסמת באמצעים שונים במהלך השנה האחרונה. נראה לי שייקח עוד זמן עד שהכול יתבהר, אבל בטוח לא שווה בשביל זה ובשביל עוד קצת כסף להיכנס לייאוש ולהתדרדרות במצב. אם מצבך אכן מתדרדר כדאי שתתייעץ עם אנשי הטיפול והשיקום שמכירים אותך , אך לגבי כל הנושא של החוק החדש לא הם הכתובת (מכיוון שמדובר בסוגיה חוקית/ משפטית). ולכן, אם אתה צריך עזרה מול הביטוח הלאומי עדיף שתקבל ייעוץ משפטי מעו"ד שמתמחה בתחום זה . שיהיה בהצלחה, לא לשכוח שהכי חשוב הבריאות, וכמובן שנשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

הכוונה זה שהחוזה שלי בדיור מוגן מסתיים בתקופה הקרובה ואני רוצה לשכור בית פרטי - אז כדי לקבל סיוע של שכ"ד צריך את החוזה הנ"ל או אישור מהמסגרת השיקומית שאני נמצא בה על זה שאני כבר לא גר שם ?

T שלום רב, כדי לקבל המשך סיוע בשכ"ד יכול להיות שתצטרך/י אישור מהמסגרת השיקומית כל כך שהקשר הסתיים כדי שהחברה שמעבירה את שכר הדירה תוכל להעביר את הכסף לרשותך. חג עצמאות שמח ענת

שלום רב אחיינתי, בחורה בת 25 סובלת ממספר הפרעות נפשיות. אני מאוד מעוניין שתצא מהבית ותתחיל את החיים, החיים בצל המשפחה מאוד מזיקים לה. ביררתי בחברת עמידר ולמיטב ידיעתי היא צריכה קודם להגיע עם חוזה שכירות ואז לקבל סיוע בגובה של כ-650 שקלים. היא משתכרת רק מקצבת הנכות שלה ואיננה מסוגלת לצאת לעבוד. רציתי לדעת מה עלי לעשות כדי שאחיינתי תזוכה במעל ל-650 שקלים האלה, שלא יעזרו לה בכלום. קראתי ברחבי האינטרנט ומצאתי את משפט הנ"ל לא פעם- "המענק הוא חודשי, וסכום המענק לא יעלה על 95% משכר הדירה המשולם" מי זכאי וכיצד עושים זאת? באם אין אפשרות לקבל זכאות יותר גבוהה, האם יש גוף אחר אליו אני יכול לפנות? מדובר בבחורה עם פוטנציאל אדיר שבית הוריה רק מזיק לנפשה וגורם למצבה הנפשי להתדרדר עוד ועוד. אני מאוד אשמח לעזרה תודה רבה לכם ראול

ראול שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, ראשית מאוד מעוררת הערכה הדאגה שלך לאחייניתך. מי שזכאי לסיוע בשכר דירה הוא כל אדם שיש לו דרגת אי כושר 75% ומעלה. דרגת אי כושר משמעה שלאדם אין כושר השתכרות. גובה הסיוע בשכר דירה השתנה ועומד היום על 763 ש"ח. הסכום עודנו נמוך יחסית אך בכל זאת גבוה יותר מהסכום הקודם (650 ש"ח). ציינת בדבריך שאתה מעוניין שאחייניתך תצא מהבית ותתחיל את החיים. מה היא רוצה ? מעבר לעניין היציאה למגורים מחוץ לבית ההורים ניתן לחשוב על תהליך שיקום רחב יותר הכולל נושאים שונים. אתה מציין כי לאחייניתך פוטנציאל אדיר ויחד עם זאת אתה אומר שאינה יכולה לעבוד לפרנסתה. יתכן שקביעה זו היא ברת שינוי ? שאלת האם יש מסגרת נוספת שניתן לפנות אליה. ובכן, ישנה מסגרת אחרת שניתן לפנות אליה אך לא בעניין שכר דירה אלא בעניין תהליך שיקום. מסגרת זו היא מסגרת סל השיקום. זוהי מסגרת שמאפשרת לאנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים לעשות תהליך שיקום בכל תחום ותחום. גם בתחום הדיור, גם בתחום התעסוקה/הלימודים גם בתחומים חברתיים ועוד. על מנת לעזור ולכוון אותך עוד עלי לדעת פרטים נוספים וגם חשוב לדעת מה רצונותיה של אחייניתך. (האם היא יכולה להכנס בעצמה לפורום ולכתוב לנו ?) מקוה שעניתי על שאלותיך, אשמח לשמוע ממך (או מאחייניתך) שוב. ענת

שלום רב לך ותודה על המענה אחיינתי מאוד רוצה להתקדם מחיים, אך כמו שציינתי, הרבה דברים מקשים עליה. השאיפה שלה היא לצאת לעבוד ולחיות חיים נורמלים לחלוטין. את הזכרת את סל השיקום ובדיוק לאחרונה היא דיברה איתי על זה. אבל היא פוחדת מאוד להתחיל. כרגע אני מנסה מאוד לעודד אותה ולדחוף אותה לזה. היא חושבת שלא ימצאו לה תעסוקה (הערכה עצמית השואפת מתחת לאפס) למרות שמדובר פה בבחורה מאוד מאוד חכמה, יצירתית (עוסקת באמנות), פסיכולוגית קטנה. אם הייתה לי היכולת הכלכלית, הייתי שולח אותה מזמן לאוניברסיטה, אך לצערי אני יכול לעזור לה רק בדברי ייעוץ. אני אודיע לה שתכנס לכאן ותשוחח עימך האם יש משהו מיוחד שהיא צריכה לספר לך עליו? שוב אני מודה לך מאוד

בקשר להודעה הקודמת הכוונה היא שלחוזה של הדיור מוגן יש תוקף לעוד מס' חודשים אבל המשתקם רוצה לקבל סיוע ממשרד השיכון - הוא צריך להביא אישור מהמסגרת שלו או מספיק רק את החוזה הנ"ל ?

T שוב שלום, אני לא חושבת שאני מבינה את השאלה. את/ה רוצה להמשיך ולהתגורר באותה דירה שלא דרך המסגרת של הדיור המוגן או לשכור דירה אחרת ? אם למסגרת של הדיור המוגן יש חוזה בתוקף עוד מס' חודשים אני מניחה שהמסגרת תרצה להמשיך ולהחזיק בדירה (ואולי לשכן שם אנשים אחרים). אם את/ה רוצה לשכור דירה במקום אחר צריך להביא (כמו שבני כתב למטה) אישור מביטוח לאומי וחוזה שכירות. אשמח אם אוכל לקבל הבהרה של הסיטואציה בצורה יותר מפורטת וכך אוכל לענות תשובה יותר מדוייקת. ענת

אם מישהו שנמצא בדיור מוגן ורוצה לשכור דירה אז הוא צריך אישור מהחברה של הדיור המוגן (החוזה שלו שם מסתיים בקיץ) שהתקופה שלו במסגרת השיקומית הסתיימה או מספיק שהוא יביא את החוזה כדי לקבל סיוע בשכר דירה ששם רשום מתי נגמר החוזה ?

T שבוע טוב וברוך/ה הבא/ה לפורום שלנו, כדי לקבל סיוע בשכר דירה צריך להיות זכאי לקיצבה מלאה וצריך חוזה שכירות. אם התקופה במסגרת השיקומית הסתיימה זה לא אומר שהסתיים הקשר עם המסגרת של הדיור המוגן ? אם התשובה היא כן אז כנראה שלא צריך אישור מהמסגרת הזאת. אם אנחנו כבר מדברים על סיוע בשכר דירה חשוב לומר שהתעריף השתנה והסיוע לא עומד יותר על 650 ש"ח אלא על 763 ש"ח. בכל מקרה שיהיה בהצלחה ענת

ענת היקרה האם תוכלי לכתוב ולהסביר לגביי חוק שכר הדירה. א. מהו? ב. למי הוא מגיע? ג. איך מקבלים אותו? ד. מה קורה למי שיש דירה שרשומה על שמו? ה. האם באמת העלו את הסכום? ו. מה קורה שחותמים חוזה עצמאי?... אם בעל הבית. בתודה מראש המדריך ל...

שלום רב, נערך מחקר בימים אלו על התחום של צרנכנים נותני שירות בתחום בריאות הנפש. צרכנים נותני שירות הינם אנשים עם נסיום אישי בהתמודות עם מחלה/הפרעה נפשית ההנותנים שירות בתחום בריאות הנפש (מדריכים, מטפלים, מתאמי טיפול, חונכים....). המחקר נערך במסגרת החוג לבריאות הנפש בקהילה, באוניברסיטת חיפה כמחקר תזה. המחקר כולל ראיון אישי תוך שמירה על אנונימיות במקום וזמן הנוח למרוראין. האנשים המתאימים למחקר הם אנשים עם נסיון אישי בהתמודדות עם מחלה/הפרעה נפשית העוסקים כנותני שירות לפחות חצי שנה (גם אנשי מקצוע (עו"ס, פסכולוגים, פסכיאטרים...) וגם אנשים העוסקים בתחום ללא הסמכה מקצועית). המחקר שואף להרחיב את הידע על הזוית האישית של צרכנים נותני שירות . לא נערכו מחקרים מסוג זה בארץ ובשל כך חשיבותו לתרום ולקדם את התחום של צרכנים נותני שירות. לשאלות ולפרטים: יקי סינגר סל: 0503837904 [email protected]

שלום יקי. היכן יתפרסמו התוצאות של המחקר?... נשמע מרתק.

היי יקי, נשמע מחקר חשוב ומעניין. כאשר יסתיים נשמח לשמוע יותר פרטים על התוצאות. שבוע טוב, ענת

שלום לכולם, תודה, אכן מחקר חשוב (אני לא אוביקטבי), אני מניח שיקח עוד זמן עד שיפורסם הידע שיתקבל מהמחקר, אבל זה יגיע. יום טוב, יקי

היי, קודם כל זה נשמע מחקר ממש מרתק. דבר שני, אני סטודנטית לעו"ס (שנה ב') ובואי נגיד שהחתימו אותי בלא מעט אבחנות...:) (לא ליותר מידי סטודנטים לעו"ס יוצא לבלות סופ"ש בשלוותא...) בכל מקרה, אם אני יכולה להיות לכם לעזר אתם מוזמנים לפנות אלי. צליל.

לצליל שלום וברוכה הבאה לפורום, כתבת "לא ליותר מידי סטודנטים לעו"ס יוצא לבלות סופ"ש בשלוותא......". אני קודם כל רוצה להסיר בפניך את הכובע ולהגיד לך כל הכבוד שלמרות הקשיים (כמו בילוי סופ"ש מהסוג הנ"ל) בחרת לממש את שאיפותיך וללכת ללימודים אקדמיים. ותודה שגם בחרת לספר על זה פה בפורום מכיוון שאני חושב שזה יכול לתת הרבה תקווה להרבה מהגולשים פה בפורום. אני רוצה לספר לך שבזמן האחרון אני מגלה עוד ועוד אנשי מקצוע שעובדים בתחום ו"היו בארון" (כלומר לא חשפו את ההתמודדות האישית שלהם) ועכשיו מתחילם כן להחשף. כנראה מהסיבה שהיום יש יותר פתיחות וקבלה לענין הזה. ומכאן אני מניח , שיש כנראה עוד שבוחרים לא להחשף. יתכן אפילו שלומדים איתך עוד אנשים ש"מבלים סופ"ש בשלוותא" ואת אפילו לא יודעת מזה. אני אישית (כמובן שאני לא אוביקטיבי) חושב שככל שיהיו יותר ויותר צרכנים נותני שרות בכל סוגי התפקידים (עו"ס, מדריכים וכו') זה יכול רק לשפר את מערך השיקום בבריאות הנפש. שמתי לב , שכל מי שמגיע לתחום מנגיעה אישית (גם אם זה כמשפחה) מביא איתו גישה אחרת ושונה מהזרם המקובל (MAINSTREAM) בתחום. זה נכון בכל מה שקשור לתחום (אפילו ברמה של קובעי המדיניות ברמה הפוליטית. ראינו שכאשר היה שר בריאות עם נגיעה אישית (מהמשפחה) לתחום היחס לבריאות הנפש היה שונה לחלוטין). לגבי המחקר, אני מניח שיקי יצור איתך קשר. ונשמח מאד להמשיך ולשמוע ממך כאן בפורום, (כמו שכתבתי בהתחלה את יכולה לשמש דוגמה שנותנת הרבה תקווה ומודל לחיקוי להרבה מהגולשים פה בפורום), חג עצמאות שמח, בני

לטיפול חדשני בסכיזופרניה דרושים מטופלים. הטיפול ניתן באמצעות גריה מגנטית של המוח, במסגרת מחקרית בביה"ח שלוותה. מתאימים לטיפול חולי סכיזופרניה הסובלים מסימפטומים שליליים (מצב רוח ירוד, קושי בתפקוד וכדומה). לפרטים וברור התאמה : לירון 09-7478644 (ימים ב'-ה )'

לירון שלום וברוך/ה הבא/ה לפורום שלנו, אולי כדאי לתת יותר פרטים על הטיפול. האם זה במסגרת של מחקר ? אם כן מי עורך אותו, מי אחראי עליו וכד'. שבוע טוב ענת

ללירון שלום אבקש בבקשה שתשלחי לי עוד פרטים על הטיפול החדש בסכריזופרניה גריה מגנטית של המוח איך זה פועל, ואיך עושים אותו לחולה.

פורטל חדש לאנשים עם צרכים מיוחדים עלה לאוויר, ניתן למצוא שם מחקרים, מאמרים, כתבות, אפשרויות תעסוקה, ייעוץ משפטי, פורומים ועוד המון תחומים חשובים. הקישור לאתר: http://www.be-portal.org/htmls/mental-health.aspx?c0=13071&bsp=749 מומלץ בחום!!!

אפרת שלום וברוכה הבאה לפורום שלנו, תודה על המידע החשוב. ענת

אנחנו, מרכז ייעוץ למשפחות מתמודדים (מיל"ם) מקיים מידי חודש הרצאות בנושאים שונים הקשורים כמובן לנושא המדובר. ביום ראשון הקרוב, 26/04/09, תתקיים הרצאה בנושא סל שיקום. מרצה אורחת - הגברת מיכל כהן, רכזת סל שיקום במשרד הבריאות. ההרצאה תחל בשעה 18:00, באולם "ארז" במרכז ויצ"ו למשפחה שבבית הכרם בירושלים. הכניסה ללא תשלום! לפרטים והרשמה נא התקשרו בטלפון: 02-6522147.

מיה שלום, ברוכה הבאה לפורום שלנו ותודה גדולה על המידע החשוב. ענת

די משעשע אותי שהפורום הזה הוא היחיד שנשארתי לכתוב בו. אולי יש בזה משהו, שמעיד על דבר די עמוק, שמכל הדברים שב"מחלת נפש" בחרתי להשאר לעסוק בשיקום ובהחלמה בלבד. (בעבר הייתי פעיל מאוד בהרבה מאוד פורומים באינטנרנט שעסקו בנושא ובשנה האחרונה הפסקתי לעסוק בזה גם באינטרנט וגם בכלל. חוץ מהפורום הזה....) הדברים משתנים. בהתחלה זו הייתה מעין קבלה מסויימת של המחלה או הפגיעה הנפשית. נכונות לטיפול ולכדורים. אחרי זה התנגדות גדולה, כעס גדול כלפי הפסיכיאטרים והפסיכיאטריה. (גם אם המשכתי לקחת כדורים במינון נמוך או להגיע לטיפול בתדירות נמוכה) ועכשיו- לא יודע- אני מתחיל לשכוח שהדברים קרו וגם לסלוח אולי... לשכוח ולסלוח- זו תרופה טובה. קבלה והסכמה דחייה וכעס שיכחה וסליחה יש כאן איזה תהליך דיאלקטי... :-) השיכחה היא נייטרלית. איננה מקבלת ואיננה דוחה אלא מתעלמת. זה כבר לא ממש קיים בחיים שלי- זה לא עיקר העיסוק שלי, אבל נותר בה משהו גם מהקבלה וגם מהדחייה. במידה רבה כשסיימתי לא מזמן את היחסים שלי עם מקום העבודה האחרון לאחד תקופה של כמעט חמש שנים של עבודה סדירה בשוק החופשי, עם הפסקה באמצע - היה זה אות להשלמה מוחלטת עם השפיות שלי, עם הייחודיות שלי. שוב אין אני חייב להוכיח לאף אחד שאני מסוגל לעבוד ולהיות עצמאי. כבר הוכחתי. עכשיו אולי גם מותר לי לנוח....להרהר...להתבטל....להודות שאני גם קצת חלש לפעמים ואולי אפילו יכול להיעזר באחרים. ואולי גם להתחיל לחפש עבודה, שתשתלב באיזה נתיב משמעותי יותר עבורי כאדם. ולא סתם כדי להוכיח שאני נורמלי לחלוטין ובכלל לא "חולה נפש". אולי אפילו אני גם יכול להיות קצת "חולה נפש" מעכשיו בעצם...

היי מיכאל, ראשית אני שמחה שנבחרנו. מבחינתי אני חשה שזו זכות (וממש לא בציניות ...) לפגוש אותך כאן בפורום שלנו. אני שמחה לראות את ההתייחסויות שלך לדברים של אחרים שבדרך כלל הם דברי טעם. לגבי תההליך. אתה מתאר דרך מעניינת של התמודדות שעברת, גם במובן הקונקרטי של התפקוד היומיומי וגם במובן הרגשי. אני זוכרת שלפני זמן מה (לא ממש זוכרת מתי) היה בפורום דיון לגבי הכינוי הפוליטיקלי קורקט שראוי להשתמש בו. "חולה נפש" בדרך שאתה משתמש בכינוי לא נכלל ביניהם. אני לא חושבת שמישהו בכלל צריך להוכיח שהוא "נורמלי" (והמרכאות לא בכדי) בדיוק באותה מידה שמישהו לא צריך להוכיח שהוא "חולה נפש". אני חושבת שכל אחד מוצא לעצמו את הדרך המתאימה לו ביותר. במובן הזה לנוח ... להרהר ... להתבטל הן פעילויות ממש ראויות ודרושות לכל אחד ואחד מאיתנו. באותה מידה לכל אחד (ולא משנה איך תכנה אותו) מותר לעיתים להיות חלש, לא יודע, לא מצליח וכו'. אם בכלל יש חובת הוכחה היא קיימת רק כלפי עצמנו. נכון הוא שלעיתים קיימת מאיתנו דרישה ע"י משפחה, חברים וכד' להוכיח את עצמנו בכל מיני מישורים. אבל בשורה התחתונה אנחנו חייבים את ההוכחה רק לעצמנו. רק כדי שאנחנו בהסתכלנו במראה נרגיש נוח עם מה שאנחנו רואים משתקף ממנה. כמו שאתה מתאר זאת כעת, אתה נמצא שם. אני מודה שאני קצת מקנאה :-) אני אשמח לשוב ולשמוע ממך כאן בפורום שלנו ואני בטוחה שאני לא מייצגת רק את עצמי במובן הזה. ענת

מיכאל, הדיון שהתייחסתי אליו מופיע ב-2.2.09. היות ולא ניתן להיסויף קישורים לחיצים אני לא יכולה להוסיף קישור. ענת

שלום כולם, מרכז הסיוע לנפגע נפש- מרכז אלמוג אשר ממוקם בחולון, מציע לכל המעוניין בתמיכה נפשית, עזרה בהשתלבות בעבודה בקהילה ונתינת אוזן קשבת. לפרטים: 035018331

שירלי שלום, תודה על המידע החשוב וחג שמח. ענת

חג שמח לכולם, בעוד מספר שעות נשב רובנו לשולחן הסדר. אני יודע (גם מניסיוני האישי בעבר), שעבור חלק מכם זה לא חוויה פשוטה, ליל הסדר והחג, כולי תקווה שתצליחו כולכם, מי יותר ומי פחות, בכל זאת להנות מאווירת החג. לכו עם מה שהלב שלכם אומר שנכון וטוב עבורכם לעשות בערב החג ובחג (אין צורך לנסות ולרצות את הסובבים אותכם), תחשבו חיובית, ותשתדלו לעשות כמה שיותר מהדברים שעושים לכם נעים (אפילו דברים קטנים). אני יודע שזה קל להגיד, ובמצבים מסוימים קשה מאד לעשות, והאמת שאין שום מרשם שמתאים לכל אלה שקשה להם עם החג. בכל מקרה, אני מאחל לכולם חג שמח וכשר (לאלה ששומרים). שהאביב הזה יהיה האביב של השיקום של כל אחד ואחת מכם שנמצאים בתהליך השיקום, שבו תתחיל הפריחה האישית שלכם, שתכלול החלמה ושילוב מלא בקהילה. וגם לכל הגולשים והמשתתפים האחרים בפורום אני מאחל שהאביב הזה יביא עמו המון פריחה, התחדשות, צמיחה ושגשוג בכל תחומי החיים לכם ולכל בני ביתכם. להשתמע בפורום, בני

ברכות לחג האביב הכל פורח מסביב הגיע פסח ואיתו השרב השמ זורחת באור צהבהב השמים כחולים ואין אף ענן הגיע הרגע הגיע הזמן לאחל לכם חג שופע שמחה ושהאביב הזה יהיה אביב של שיקום והצלחה חגית

חגית חג שמח וברוכה הבאה לפורום, תודה על הברכה המקסימה. וכמובן שנשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

לכל משתתפי ובאי הפורום, חג שמח. חג של התחדשות אביבית ופריחה, הסתכלות קדימה ותקוות חדשות. חג של ארוחות טעימות (לא פחות חשוב :-)) ולמי שמבלה - בילוי נעים. ענת

לכל משתתפי ובאי הפורום, חג שמח. חג של התחדשות והתחלה חדשה חגית

מעניין שדווקא עכשיו אני מבין את זה,עכשיו שאני מתחיל להיות כבר מאוזן. זה פשוט נפלא ממש קשום במילותיו של מנחם...ת'אמת שזה ממש לא,אלא טיפה מבאס.לפני שיצאתי מהאשפוז אמרו לי שאני מאוזן ואני SET TO GO, אז מה שקרה למרות שאז הייתי לא מאוזן לא הסתכלתי על מאוזן לא מאוזן אלא הסתכלתי למציאות כמה שהיא הייתה אז מכוערת בעיניים וצמחתי כמה גבוה שאני יכול והדגש על: שאני יכול והחיים למרות כל הקשיים היו יותר קלים להבנה ויותר פשוטים מעכשיו,הרבה יותר פשוטים,עכשיו אני לא כל כך מאוזן עוד לפני חודש הייתי לא מאוזן,ואז כן הסתכלתי על זה שאני לא מאוזן וזה עשה לי נורא עצוב ונכנסתי לכול מיני מחשבות נורא דיכאוניות וחסרות היגיון,היום הבנתי שאם ממצב של חוסר איזון - אחרי האשפוז הצלחתי לצמוח למרות הכול אז גם היום אני יכול,ורק הבאסה שהבנתי את זה עכשיו ולא לפני כמה חודשים אבל אני בטוח שזה שיעור לחיים כי כנראה כל עוד אני חי אני נתון למצבי הרוח של המחלה,כל מצב של לחץ לגיטימי כלשהוא מסכן את האיזון שלי ואני כנראה יתמודד עם זה גם בעתיד אז נראה לי שאני ישתמש בזה.

אבי שלום, אם הצלחתי להבין נכון מהודעתך, אתה מרגיש טוב יותר ויש תקוות חדשות. אני שמחה שחזרת לפורום. חג שמח ענת

האם דוח של נוירופסיכולוג יכול לשמש מסמך בעת בקשה לסל שיקום במקום פסיכיאטר?

לעדי שלום וברוכה הבאה לפורום, האם כוונתך לדוח למטרת קביעת אחוזי הנכות? במידה וזו כוונתך , אז חד משמעית לא, רק פסיכיאטרים ששר הבריאות קבע שהם מוסמכים לכך יכולים לעשות זאת. (וכמובן גם קביעה של ועדה רפואית של ביטוח לאומי). אם כוונתך לדוח הרפואי (שבד"כ ממולא ע"י פסיכיאטר) שצריך לצרף בפניה הראשונית לסל שיקום, אז אני לא בטוח בתשובה ומוכן לבדוק עבורך (אם זו הכוונה , כתבי לנו שוב ונבדוק את זה). שבוע טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

הכוונה עבור סל שיקום

עדי בוקר טוב, הפנתי את שאלתך לד"ר ורד בלוש-קליינמן (מנהלת תחום הכשרה, הדרכה והטמעת מודלים באגף לבריאות הנפש של משרד הבריאות) ולהלן תשובתה : "במידה והנוירופסיכולוג הוא מתאם הטיפול של האדם ומכירו מספיק טוב כדי למלא עימו את הבקשה ולהפנותו לועדת השקום במסגרת עבודתם המשותפת על תוכנית השקום של האדם, הרי שהוא בהחלט קביל כגורם מפנה. כל גורם טיפולי – שיקומי אשר עובד עם האדם לקידומו בתהליך החלמתו ובבניית תוכניתו השיקומית יכול לפנות עם האדם לועדת סל השקום ובלבד שהוא אכן מכירו טוב ועובד עימו ומקצועו איננו משנה, כיוון שתחום השיקום הוא תחום אינטרדיסיפלינארי וכולל את כל הדיסציפלינות." תודה רבה לד"ר ורד בלוש על הסיוע ועל תגובתה המהירה. המשך יום נעים, ולהשתמע בפורום, בני

בני תודה אבקש מימך לשאול את ד'ר ורד, האיש לאחר תאונת דרכים קשה שקרתה לפני 9 חודשים,היה בבית חולים שיקומי .לאחר אישפוז מלא בשיקום השתחרר וחזר לאישפוז יום משך 6 שבועות.הדוח נכתב עי נוירופסיכולוג במשך שהותו באישפוז יום.שוב מדובר בבית חולים שיקומי ולא נפשי.

שבת שלום לכולם, כפי שנכתב ודובר פה בפורום (בקיץ שעבר) עבר בכנסת חוק (שמכונה - חוק לרון) שיכנס לתוקף בקיץ הקרוב. אני מצרף מכתב שנכתב ע"י מר יחיאל שרשבסקי (ממונה ארצי על השיקום במשרד הבריאות) ובו יש את ההסבר הכי מעודכן לגבי התקופה עד לכניסת החוק לתוקף. להלן המכתב : שלום רב, הנדון: הזכות לעבוד ולהשתכר המכתב שלהלן נוסח בשיתוף עם גב' עירית פלדמן מנהלת אגף גמלאות נכות במוסד לביטוח לאומי. אבקש להביאו לידיעת כל האנשים המקבלים מכם שרות או עומדים לקבל שרות. המדינה מעוניינת לשלב בחברה אנשים עם מוגבלויות ובשנים האחרונות נחקקו מספר חוקים לקידום הנושא. האפשרות להשתלב בשוק העבודה הינה מרכיב מרכזי בדרך להשתלבות בחברה. עד כה אדם שקיבל קצבת נכות - איבד בחלק ניכר מן המקרים 40% ממנה אם הרוויח למעלה מ – 25% מהשכר הממוצע (1,982 ¤ נכון לינואר 2009). אם הרוויח למעלה מ – 37.5% מהשכר הממוצע 2,973 ¤ נכון לינואר 2009 - איבד בחלק ניכר מן המקרים את כל הקצבה. לאחרונה תוקן חוק הביטוח הלאומי. לפי התיקון, מקצבה של נכה שירוויח מעל 21% מהשכר הממוצע שהם 1,665 ¤ בינואר 2009 - ינוכו סכומים מסוימים. הסכומים יהיו מצומצמים וככל שישתכר יותר, יישאר בידיו יותר כסף מהעבודה וקצבת נכות יחד. התוצאה תהיה שיהיה כדאי לעבוד ולהרוויח ככל שניתן, ללא חשש מההפסד. התיקון לחוק יופעל החל מה – 1.8.09. עד תאריך זה כל אדם עם לפחות 40% נכות נפשית לפי סעיף 33 למבחנים הרפואיים *, שלא הרוויח יותר מ-1,982 בחודש ינואר 2009 (או 1,916 ¤ לפני חודש ינואר 2009) יכול כבר עכשיו (החל מ – 1/2/09) להתחיל להרוויח יותר כסף בלי שקצבתו תפחת כלל. כלומר, מדובר כיום בשישה חודשים בהם ניתן להרוויח יותר מ – 1,982 ¤ בלי ניכוי כלל. לאחר מכן יהיו ניכויים ע"פ החישוב החדש. כדי להבהיר שוב: החל מ – 1.8.09 ניתן יהיה לבחור ולקבל קצבה בהתאם לכללי החוק המתוקן. לפי החוק המתוקן תהיה הפחתה הדרגתית של קצבת הנכות, כך שסך כל ההכנסות מעבודה ומקיצבה יהיה גבוה יותר ככל שהנכה ירוויח יותר. לדוגמה – אדם יחיד שירוויח בינואר 2009 1,982 ¤ או פחות ויתחיל מה – 1.2.2009 להרוויח 3,000 ¤ ימשיך לקבל את מלוא הקצבה וגם את שכרו המלא עד 1.8.09. אם ימשיך להרוויח גם לאחר ה - 1.8.09 3,000 ¤ יופחתו מקצבתו 337 ¤. סך כל ההכנסה שלו מעבודה ומקצבה יהיה 4,744 ¤. ההפסד של קצבת הנכות עקב הגדלת ההכנסה היה אחד החסמים הגדולים ביותר בפני השתלבות הנכים בעבודה, הוא גרם לכך שלאנשים רבים לא יהיה כדאי מבחינת כלכלית לעבוד וכן הכריח רבים לחפש עבודה בחצי משרה, דבר שלא קל למצוא. אני מקווה שהשינוי עליו מדבר מכתב זה ,יפרוץ את הדרך לעבודה, עבור אנשים רבים וייטיב מאוד את מצבם הכלכלי של כל המסוגלים והמעוניינים לעבוד. *אפשר לברר את הסעיף מתוך טפסי סל השיקום, או במוסד לביטוח לאומי. ב ב ר כ ה , יחיאל שרשבסקי ממונה שיקום המשך סופ"ש נעים לכולם, ולהשתמע בפורום, בני

בני שלום, אתה יכול לשלוח לי את המכתב בקובץ מחשב, יקי

היי יקי, שלחתי לך במייל. שבוע טוב, ולהשתמע, בני

ענת ובני שלום, קודם כל אני רוצה לברך על הפורום, אליו הגעתי די במקרה, עיינתי ונראה לי חשוב, רציני ותומך. ולהתייעצותי - בני, בן 18, אובחן כסובל מסכיזופרניה. הוא מאושפז מזה כשמונה חודשים במחלקת נוער, מתוכם כחמישה חודשים באשפוז יום (8:00 עד 15:00). נער מדהים, מקבל טיפול תרופתי ורגשי ונראה מאוזן. חברים - אין לו כלל, בגרות- הספיק חלק קטן (ומצויין), תחביבים -יש: מנגן על פסנתר וגיטרה ומצייר. שאלתי - האם כדאי לבדוק מסגרת מגורים מחוץ לבית? (הוא מודע לכך, לצערו הרב, שהצבא לא יקבל אותו לאחר המשבר שעבר) ועל אילו מסגרות אתם ממליצים, שיאפשרו לו גם ללמוד ולהשלים בגרות, כיוון שבשלב זה, זה חשוב לו. * מבית החולים - המליצו על מכון סאמיט בירושלים - האם כדאי? * לידיעה - הגשנו ממש עכשיו מסמכים לביטוח לאומי.

לענבל שלום וברוכה הבאה לפורום, כל השירותים שאת מתעניינת לגביהם ניתנים ע"י סל שיקום של משרד הבריאות ולכן חשוב מאד להגיש פניה גם לסל שיקום בהקדם האפשרי. מכיוון שקשה מאד דרך פורום לקבל תמונה מלאה והכרות מקרוב עם כל מה שקורה, ובייחוד לאור העובדה שהוא רק בן 18 , קשה לי מאד להתייחס לשאלתך לגבי מגורים מחוץ לבית. אתם צריכים לחשוב ולהתייעץ עם אנשי מקצוע שמכירים אותו ואת המערך המשפחתי שלכם (אנשי מקצוע שאתם סומכים עליהם), ולשקול הרבה פרמטרים שקשורים לעניין , חשוב מאד להתייחס ולתת משקל גדול גם לרצונו של בנך (האם הוא בשלב הזה מעוניין לגור בבית או מחוץ לבית). את מציינת שבשלב זה חשוב לו מאד להשלים בגרויות, ניתן להשלים בגרויות גם בבית וגם מחוץ לבית (צריך לבקש בפניה לסל שיקום אשור להשכלה נתמכת). ולכן בשלב הראשון אתם ביחד עם הבן צריכים לחשוב ולהתייעץ איזה סוג של מסגרת ו/או שרותי שיקום (דיור, לימודים, עבודה, פעילויות פנאי) הכי מתאימים בשלב הזה לצרכיו ורצונותיו, ולאחר מכן הדבר הטוב ביותר הוא פשוט לבקר ולהתרשם במו עיניכם (אני הייתי ממליץ לבקר ביחד עם הבן) בכמה מסגרות שנותנות את השרות שאתם מחפשים (כדאי בזמן הביקור לנסות לדבר גם עם הצוות והמשתקמים במקום). מניסיון אני חושב שבד"כ תחושות הבטן שלכם ושלו מהביקורים יוליכו אותכם לקבלת החלטה טובה לגבי המקום שהכי מתאים עבורו. במידה ותחליטו על מגורים בהוסטל, חשוב לדעת שיש היום הוסטלים שמוגדרים כ"הוסטלים לצעירים" (שבו גרים רק חברה צעירים עד גיל 30). מקווה שהצלחתי לענות על שאלותיך. עניתי באופן כללי בשל העובדה שאני לא מכיר את המקרה מקרוב ולא נראה לי נכון לתת המלצות ספציפיות שמבוססות על כל כך מעט אינפורמציה לגביו. שיהיה בהצלחה, נשמח להמשיך לשמוע ממך (ואולי גם מבנך?) בפורום ולתת מענה (עד כמה שאפשר במדיה כזו) לכל שאלה והתלבטות , ואם תרצי את מוזמנת (וגם בנך) לשתף אותנו בכל מה שתרצו שקשור לשיקום, שבת שלום והמשך סופ"ש נעים, בני

שלום רב, ישנם מספר רב של מסגרות שיקום בארץ. כל אחד ואופיו המיוחד. חשוב בצומת דרכים זו של בנית תכנית שיקום לבנות אותו ביחד עם בנך. ישנם אנשים המתמחים בבנית תכניות שיקום במגזר הציבורי והפרטי, לא הייתי מותר על שלב זה. אגב מכון סאמט הינו מסגרת ותיקה בעלת אופי יחודי, אנשי המקצוע אוהבים ומכירים אותו. יש עוד הרבה מסגרות אחרות, כאמור אני מציע מעורבות של איש מקצוע בכך. תודה, יקי

לפורום הזה הגעתי בשיטוט רישתי סתמי. במקום מסויים רציתי להוציא משהו שאני לא יכולה להוציא בקבוצה כי פה אף אחד לא מכיר אותי ולא יודע מי אני. קצת רקע... יש לי רקע "קל" של סמים. זה התחיל בחשיש במשך שנתיים, המשיך לmdma ובסוף נשארתי עם חגיגת וזה גמר אותי. מעולם לא חשבתי שיש לי איזשהיא בעיה. אבל השנים הוכיחו לי אחרת. אומנם הרקע באמת קל יחסית אבל נפשית הרגשתי שאני מתמוטטת. לקח לי זמן להבין שלמרות שלא היית אלימות פיזית במשפחה, אבל אימא מכורה להימורים, אבא שנפטר לפני חמש שנים, אחות עם רקע בסמים, ובעיקון משפחה שלא מתפקדת היא גורם מספיק גדול בשביל ללכת לאיבוד ולהכנס דיכאונות ולמשכחי הכאבים האלה הקרואים סמים. אני גרה בתל אביב שלוש שנים. לבד. עובדת, ומשכירה דירה בכבוד. בחצי שנה האחרונה לקחתי אחריות והלכתי לבקש עזרה באל-סם בפגישה פרטנית פעם בשבוע ובפגישה של קבוצה מצומצמת פעם בשבוע. הפסקתי עם הסמים והאלכוהול לגמרי ואני נקייה כבר שלושה חודשיים וממשיכה לספור. טוב לי עם זה. הבעיהה מתחילה עם זה שפתאום אני מתחילה להרגיש ה-כ-ל. אני בעיקרון לבד. מרגישה כל הזמן לבד. למרות שיש בי חוש הומור. אני נראית סבבה. אין בי שום מום נראה לעין, אבל ההתנהגות שלי כנראה מרחיקה אנשים. אני לא אלימה. ויכולה להגיד שאני בן אדם טוב שרוצה שקט. יש בי פחד מאוד גדול. אני בת 22 סך הכל, אבל מפחדת שאיבדתי את הרכבת בלהכיר אנשים חדשים וחברים חדשים. אין לי אף חבר קרוב. חוץ מהאנשים שאני מכירה מהקבוצה שהם מקסימים. אבל ביני לבין הסביבה אין הרגשת ביטחון. נטשתי את כל החברים שלי בצפון וכולם כבר התפתחו לכיוון אחר. עשיתי הרבה טעויות במהלך השנים האחרונות אבל עבדתי קשה בשביל לצאת מהן ועכשיו אני מתמודדת איתן. אני בוכה, לעיתים קרובות בלי סיבה מיוחדת. ותמיד מרגישה לבד גם שאני מוקפת אנשים. כנראה שזה משהו שאצטרך להתמודד איתו גם. אני לומדת לאהוב את עצמי כמו שאני ולקבל את עצמי כמו שאני ואני באמת מתחילה להביו את ההיגיון שבמילים האלה. כי אין סיבה שלא. יש אנשים שתמיד ירגישו בדידות? זה קשור לחוויות בילדות שפשוט הושרשו? אני מנסה למלא את הזמן שלי בתעסוקה ולא לרחם על עצמי. אבל זה יום ככה ויום ככה... אני שלושה חודשים נקייה וזה לא ניהיה יותר קל. הסמים והאלכוהול הם בכל מקום וכולם סטלנים מעפנים. איפה הנקיייים?

ל-א. שלום, פורום זה לא בדיוק עוסק בתחום של אנשים שעוברים/עברו גמילה מסמים ואלכוהול, ולי באופן אישי אין שום ניסיון בתחום זה. למרות זאת, יש משהו מאד מיוחד בהודעתך ולכן החלטתי בכל זאת להתייחס אליה ללא שום יומרות לייעץ לך. למרות גילך המאד צעיר, את נשמעת כבחורה חזקה מאד עם הרבה כוחות שמבינה ומודעות היטב למה שקורה. כמו שכתבת לקחת אחריות ופנית לעזרה של אל-סם (וממה ששמעתי עליהם את כנראה בידיים טובות). לאחר כמה שנים של שמוש בסמים ובאלכוהול את כבר 3 חודשים נקייה מכל זה ואפילו כותבת שטוב לך עם זה, אז למה את חושבת שהפרות לא מגיעים? סביר להניח שבלתי אפשרי להגיע לכל הפרות ב-3 חודשים, אבל אני מניח שאם תתמידי גם הפרות האחרים יגיעו. אבל המשפט שהכי כאב לי בהודעתך היא תחושתך/פחדך "שאיבדת את הרכבת....", את בת 22 , כל חייך לפניך, תשכחי מזה לא איבדת שום רכבת!!!! תצאי לבלות, ולא במקומות שבהם כולם "סטלנים מעפנים" אלא במקומות שלפחות רוב החברה נקיים (ויש כאלה מקומות!!), תכירי חברה חדשים שלא קשורים לעברך ותראי שאם תתמידי לאט לאט דברים הסתדרו. אני בטוח שזה לא קל לחלוטין , אבל מניח שתוכלי לקבל את העזרה והתמיכה שאת זקוקה לה דרך הפגישות הפרטניות והקבוצתיות באל-סם. שיהיה בהצלחה, לא להתייאש ולא להרים ידיים (כל חייך לפניך!!!.....אז אל תוותרי עליהם), בני

שלום לך,אני לא כל כך יודע מה לכתוב אבל אני לא משתמש בגרס וחשיש כבר שלוש שנים + אני משתקם כרגע ולומד מקצוע במחשבים,אני לא יודע אם זה קשור אלייך אבל אני משתקם ממחלת נפש וזה פורום כזה,אז...לא יודע אם בא לך להמשיך לרשום אז סבבה גם אני ימשיך.

היי אבי. תודה על ההגבה. אני גם לא ממש ידעתי מה להמשיך לרשום ואם בכלל. לפני מה שהבנתי כתבתי את הודעה בפורום שהוא לא קשור לסמים. אבל עדיין הסמים היו קשורים לבעיות אחרות מבפנים. גם אתה נקי עכשיו לגמרי?

שלום רב, מזה מספר שנים בני בן ה-23 לא מתפקד. הוא התחיל בגיל 16 עם דכאון, חרדות קשות והפרעת אכילה. במשך כשנתיים וחצי הוא היה בטיפול אצל עובדת סוציאלית ופסיכיאטר. הטיפול ידע עליות ומורדות ונדמה היה לעיתים שהוא מתחיל לצאת מהמצב, אך לצערי זה היה רק נדמה. (לצבא, כמובן, הוא לא התגייס) בשלב מסויים הוא מאס בטיפול, ועל דעת עצמו הפסיק לקחת את התרופות הפסיכאטריות בטענה שהוא לא מסוגל לסבול יותר איך הן גורמות לו להרגיש, הוא החל להתנגד לטיפולים עצמם, הפסיק לשתף פעולה ולאט ולאט יצא לחלוטין מכל מסגרת טיפולית. בערך כשנה אחר-כך, בשל אי-שינוי במצבו ואף הידרדרות, לקחנו אותו שוב לפסכיאטר שאיבחן אותו כסובל מ"הפרעת אישיות סכיזואידית", אך משום שהוא סירב(ועדיין מסרב) בכל תוקף לכל טיפול, הוא מעולם לא חזר למסגרת טיפולית. מזה כמה שנים שהוא מסתגר לבד בחדרו מול המחשב, מזניח את עצמו ואת ההגיינה שלו, ישן כל היום וער כל הלילה . חברים אין לו ולפי הבנתי, גם במחשב הוא אינו יוצר קשר עם אף אחד דרך האינטרנט. החוצה הוא לא יוצא כלל. הוא אינו מדבר עם אף אחד מיושבי הבית, למפגשים משפחתיים אנחנו נאלצים לגרור אותו ממש בכוח ולא תמיד מצליחים. הוא אדיש מאוד ואפטי. ניסינו להציע לו מטפלים שונים(ואף לקחנו אותו לכמה - אך הוא לא שיתף פעולה כלל), מסגרות שונות, להשלים בגרויות(בגלל מצבו הוא פרש מהלימודים), למצוא תעסוקה(בין אם עבודה בשכר ובין אם התנדבותית), ללכת ללמוד מה שרק ירצה וכל אלה בקצב שלו... אבל הוא פשוט לא מוכן לשמוע. לכן, בלב כבד אנחנו מעוניינים לפנות לביטוח הלאומי, בתקווה שיוכל לקבל קצבת נכות ולחסוך כדי שיהיה לו ממה לחיות. התקשתי למצוא חומר ברשת בנושא, ומשום כך אני כאן, מנסה לשאול אתכם: האם אפשר בבקשה לקבל פירוט קצר על התהליך הנדרש לקבלת הכרה בנכות נפשית בביטוח הלאומי? אם ניתן לשפוט מדבריי, מהם סיכוייו לקבל קצבה? האם יש איזשהי דרך פעולה אחרת עליה אתם יכולים להמליץ? מה עושים עם אדם שלא מוכן לקבל שום סוג של עזרה ושיקום? אולי רק אדגיש שהאיבחון האחרון שלו נעשה לפני כ-3 שנים לערך. אותו האיבחון בו אובחן כסובל מהפרעת אישיות. דפוסי התנהגותו מאותו זמן דומים מאוד לדפוסי התנהגותו כיום, רק קיצוניים יותר. לצערי אין לי איבחון עדכני יותר עקב סירובו ללכת לבצע גם את זה. תודה על הקריאה, אני יודעת שיצא ארוך אבל ניסיתי לתת כמה שיותר פרטים.

לא' שלום רב וברוכה הבאה לפורום, את מתארת מצב מורכב ולא פשוט לחלוטין שמעבר לקושי ולסבל של בנך מייצר גם קושי, סבל והתמודדות לא פשוטה לחלוטין לך (ואני מניח גם לשאר בני המשפחה) כפי שאת מיטיבה לתאר בהודעתך. חשוב לדעת שאת לא לבד בסיפור הזה. משפחות רבות נאלצות להתמודד עם הקושי העצום של חוסר שיתוף פעולה וסרוב לקבל עזרה של יקיריהם (ביחוד בשנים הראשונות של ההתמודדות). על מנת לתת מענה (שלצערי בשלב הזה הוא חלקי ביותר) לבעיה זו קיימים מרכזים של אנוש ושל ויצו שמטרתם לתת יעוץ והכוונה למשפחות. אני חושב שכדאי מאד שתנסי קודם כל לפנות אליהם לקבלת ייעוץ. אני ממליץ לך גם לנסות להשתתף גם בקבוצות ההורים שמתקיימות במרכזים שציינתי, דרך הקבוצה תוכלי לשמוע ולקבל רעיונות מהורים אחרים (חלקם מנוסים יותר) שהתמודדו עם מצבים דומים ולראות גם שאת לא לבד בסיפור הזה. אני חושב שקבוצה כזו יכולה לתת לך הרבה כוחות בשלב הזה. אם את מתוגררת באזור ת"א, מומלץ לפנות למרכז "שלנו" של ויצו, טל. : 03-7303919 . אם את מתגוררת באזור אחר בארץ , מומלץ להתקשר למרכז אנוש בטל. : 03-5400672 ולברר איפה נמצא מרכז מיל"ם (מרכז יעוץ למשפחות) הקרוב ביותר לאזור מגוריך. אם באזור מגוריך , אין אף מרכז יעוץ למשפחות , תנסי לברר באנוש האם בסניף אנוש שבאזור מגוריך יש שרות יעוץ למשפחות של הסניף. לגבי שאלתך על ההכרה בביטוח לאומי, ממה שאת מתארת סביר להניח שהוא אכן זכאי להכרה ולקצבת נכות ע"י הביטוח הלאומי (אני מדגיש שאני אומר זאת בזהירות המתבקשת שהרי אני לא מכיר את המקרה). אבל אני חושב, שבשלב הזה , לפני הייעוץ לגבי ההליך הטכני שצריך לבצע על מנת לקבל את הזכויות, היה כדאי מאד לחשוב ולהתייעץ (שוב אני ממליץ לעשות זאת במסגרת הייעוץ במרכזים הנ"ל) על המשמעויות של פניה לביטוח הלאומי בניגוד לרצונו של בנך. אני מבין ויודע גם מניסיון אישי עד כמה קשה ומורכב המצב בו אתם נמצאים היום (גם בנך וגם את ומשפחתך), אבל אסור לכם לוותר ולהרים ידיים כי יש תקווה לעתיד טוב יותר. מהכרות אישית ומספוריהם של עוד משפחות שיצא לי להכיר, אני יכול לספר לך שאנשים רבים שהיו במצב שאת מתארת , הגיעו בסופו של דבר לקבלת עזרה, ועם עזרה וליווי נכון עברו תהליך של החלמה וחזרו לחיות חיים שיש בהם סיפוק ומשמעות (אנשים לומדים, עובדים וכו'). ולכן , חשוב מאד בשלב הזה שגם את (ומשפחתך) לא תרימו ידיים ותמשיכו לשדר לו את המסר הברור שיש תקווה לעתיד טוב יותר. דרך אגב, את כותבת שהוא יושב הרבה עם המחשב, האם יש אפשרות שהוא יכנס לפורום ויכתוב לנו את הצד שלו בסיפור. יכול ליהיות מצב שדרך התגובות שהוא יקבל פה בפורום, ודרך סיפוריהם האישיים של אנשים שעברו את מה שעובר עליו והיום נמצאים במקום אחר בחיים הוא יקבל כוחות ואולי אפילו ישתכנע לקבל עזרה. את גם יכולה לדפדף בדפי הפורום ולמצוא הודעות של אנשים שמספרים איך הם לומדים ועובדים והתחתנו והקימו משפחה גם אחרי משברים קשים ולהראות לו אותם (בתקווה שהוא ישאב מזה עדוד וכוחות שיניעו לצעד הראשון קדימה). מקווה שהודעתי הארוכה תצליח לעזור לכם במשהו, בכל מקרה אנחנו פה גם עבורך וגם עבורו בכל שאלה, התלבטות שתרצו להעלות, וכל דבר שתרצו לשתף אותנו. בתקווה שבנך יכנס בקרוב לתהליך של שיקום והחלמה, בני

תודה רבה על תשובתך הארוכה, המפורטת והכנה. אני מאוד מעריכה את זה ובהחלט אנסה ליצור קשר עם המרכזים שציינת. בקשר לביטוח הלאומי, הבנתי שהמערכה "נגדם" שקולה ל"מלחמת התשה" של ממש, וזהו תהליך ארוך, סבוך ובירוקרטי מאוד שבו לא תמיד ה"טובים מנצחים". לכן כדאי אולי להתחיל בו כבר כעת(?). בני מודע למהלך זה, הודעתי לו על כך כבר לפני כמה חודשים - אם לא יבחר במשהו(טיפול, לימודים, קורס, עבודה או כל דבר אחר שירצה לעשות למען עתידו), לא תהיה לנו ברירה מלבד לנקוט בצעד זה. כמו שניתן להבין, הוא לא עשה דבר בנידון, ופשוט חבל לנו לבזבז עוד זמן. מילא הזמן שלנו, אבל שלו. אבל כן, אנסה להתייעץ קודם עם אותם מרכזים וללמוד עוד פרטים על הנושא לפני שניגש לשם. הלוואי, הלוואי והייתה דרך לגרום לו לכתוב את הצד שלו. רק כניסה שלו לפורום בנושא תחשב מבחינתי לצעד ראשון, לסימן קטן-גדול שהוא כן מחפש עזרה ושהוא כן רוצה לצאת מהמצב הזה. אך איני רואה את זה קורה - הרושם שאני מקבלת, גם כלפי חוץ וגם מתשובותיו, הוא שהוא אינו רואה בעייתיות במצבו ושעתידו פשוט לא מעניין אותו(אם כי איני יודעת מה באמת קורה בפנים). קשה לי להאמין שיסכים לשתף משהו כשהוא מתקשה/מסרב לענות על השאלה: "מה נשמע". תודה שוב, עזרת רבות. אמשיך לבקר ולקרוא פה, ואם יהיה מה לשאול, לשתף או לעדכן, אעשה זאת. המשיכו בעבודה הטובה.

שלום א' אני רוצה להציע לך איזה אתר שקצת אולי יפתח לך את הראש לגבי בנך והמצב שלו ואולי יתן לך כמה כיווני מחשבה. האמת היא שאני חושב שהאתר הזה יכול אולי לעזור לבן שלך עצמו הרבה יותר מאשר לך, אבל הוא הרי לא נמצא כאן. http://aci.selfip.org/ האמת היא שכבר נתתי כאן פעם קישור לאתר הזה עבור מישהו, שדווקא ממש לא היה מרוצה מכך שהפנתי אותו לשם וטען שהוא דווקא רוצה להשתנות, אבל הבן שלך הרי לא רוצה להשתנות או אפילו ממש לא רוצה להשתנות, לפחות איך שאת מתארת את זה....

נראה אולי הלינק הזה למכתב להורים כן יעבור: http://aci.selfip.org/drakonite0406.php תראי- אני כמובן לא מכיר את בנך ואינני מנסה לטעון שהוא שייך לספקטרום האוטיסטי. אין לי שום מושג אם זה כך או לא. הקבוצה הזו פשוט מתארת גישה שלמה אחרת לתופעה הזו של "מחלות נפש", שאולי כדאי לך להיחשף אליה.

בעוד שהמילה "אוטיזם" וכל הנלווה לה קצת מפחיד, לא התייחסתי בביטול לדבריך וכנסתי לקרוא באתר. לשמחתי, אתה טועה, משום שאיני חושבת שמדובר באוטיזם. אינני כמובן מאבחנת ומעולם לא רכשתי השכלה בתחום, אך לפי הבנתי אין כאן בעיה של התפתחות לקויה או אי-הבנה/חוסר ידע כיצד מתנהגים בחברה. בני היה ילד ונער נורמלי. מעט מופנם וביישן אך בהחלט נורמלי. תמיד היו לו חברים, ידידות ואפילו חברות. הוא יצא לבלות איתם אחרי ביה"ס ובסופי שבוע, גם כשהתמודד עם הדכאוןוהחרדות. יתכן וחלק מדפוסי התהגותו כרגע מקבילים לזה של אדם אוטיסט, אך נדמה לי שניתן לומר זאת על אנשים רבים אשר סובלים מסוגים שונים ומגוונים של מחלות/הפרעות נפשיות ואינם סובלים מאוטיזם. בעצם, גם קווים מקבילים בין תסמיניו לבין תסמינים של אדם אוטיסט הנני מתקשה למצוא. שוב, יתכן ואני טועה, אך אף מטפל/ת אליו הלכנו מעולם לא העלה את העניין ואני נוטה להאמין שיש לכך סיבה, ולהסכים. אבל תודה לך שקראת וניסת לעזור.

מהם הזכויות לנכות עם מי אפשר להתייעץ לגבי זה?

מיטל ערב טוב וברוכה הבאה לפורום שלנו, על-מנת שנוכל להתייחס לשאלתך אנו זקוקים ליותר פרטים. על איזה זכויות מדובר - קצבת נכות, סל שיקום, שיקום דרך ביטוח לאומי וכו'. נשמח אם תחזרי ותפרטי איזה פרטים ברצונך לדעת. ענת

שלום רב, בני בן 26 , האם יש הוסטלים ברמה גבוהה לסביבות הגיל שלו עם לינה, שילוב של עבודה קלה, פעילויות חוגים מעניינים בכל שעות היום והערב? אפשרי גם באופן פרטי. תודה

ל שבוע טוב וברוך/ה הבא/ה לפורום שלנו, להלן קישור לרשימת שרותי השיקום בבריאות הנפש http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=204&pageid=1662 באמצעות קישור זה ניתן למצוא את כל מסגרות השיקום בארץ. בהצלחה ענת

שלום רב, המעבר למדגורים בהוסטל הוא מורכב. ישנם מסגרות רבות באזורים שונים בארץ. בכל אופן מומלץ שאת תהליך המעבר ילווה איש מקצוע את בנך(במידה והוא מעונין). זו צומת דרכים משמעותית. אנשי מקצוע מתאימים יש במרפאות לבריאות הנפש וכן יש מטפלים פרטים. חשוב שאיש המקצוע יהיה מומחה בשיקום והחלמה. ישנה רשימת אנשי מקצוע באתר של ממן. תודה יקי

שלום לכולם שמי יוסי שביט, אני עובד בפרויקט שיקומי חדשני שפותח בקרוב קורס חדשני בשם "גולשים בעסקים". מטרת הקורס לסייע ולעודד משתתפים בעלי פגיעה נפשית, לשפר את מיומנויות העבודה שלהם במחשבים ובאינטרנט וכן ללמוד אותם כיצד ניתן להשתמש בידע כדי להרוויח כסף באינטרנט?. במסגרת הקורס עוברים המשתתפים סדנאות, קורס, ליווי וחניכה כך שבסופו של התהליך יינתנו להם כל הכלים כך שיוכלו גם להרחיב את הקשרים החברתיים שלהם, לפתח מיומנויות עבודה במחשב וגם לבחון אפשרות של עבודה באינטרנט. הקורס מופעל על ידי פרויקט יוזמה שהוקם מתוך מטרה לקדם את שיקומם ורווחתם של מתמודדים עם פגיעה נפשית, באמצעות יצירת הזדמנויות וסביבות תעסוקה יזמיות המתאימות לרצונות המשתתפים, ליכולותיהם ולסביבה העסקית בה הם אמורים לפעול. הפרויקט מנסה יחד עם המשתתף להבין מה הוא רוצה לעשות ובמה הוא טוב, ובניגוד למסגרות אחרות לא מנסים לחפש עבודה אלה ממש יוצרים אחת. החדשנות בפרויקט היא העובדה שתופסים כל משתתף בנפרד תוך אמונה ביכולותיו וביחודיות שלו. אם אתם רוצים לעשות את השלב הראשון פשוט תענו על השאלה הבאה - מה אתם יודעים ואוהבים לעשות ? , להלן רשימה חלקית של תשובות לדוגמא : עיסוי, קוסמטיקה, אפיה / בישול ויצור מזון יחודי, הדרכות במגוון תחומים (למבוגרים או ילדים), בנייה של מוצרים, עבודות שיפוץ או חשמל, כתיבה, ציור, תפירה. לאחר שעניתם, הפרויקט על צוות מדריכיו , יועציו העסקיים והקשרים שייצר, יעזור לכם במינימום סיכון ובמקסימום סיכוי , להקים עסק קטן. ניתן לקבל פרטים נוספים ולבחון אפשרויות תחילת פעילות בטלפון 08-6655462 (פרויקט יוזמה) יוסי שביט

יוסי שלום, כבר סיפרת לנו בפורום על הקורס הזה. אז גם הבטחת שייכנס לפורום מישהו שהיה בקורס ויספר לנו עליו. זה בכל מקרה נשמע ממש מעניין ותודה על המידע. נשמח לשמוע מאנשים שהשתתפו בקורס. לילה טוב ענת