פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שלום מבקשת לדעת האם יש קבוצת תמיכה לבני בנות זוגם של נפגעי מניה דפרסיה או האם משהו מעוניין לקחת יוזמה ולהקים אתי בברכה עדנה

לעדנה שלום וברוכה הבאה לפורום, אני אישית , לא מכיר קבוצה מהסוג שתארת. אבל אני חושב שהיוזמה שלך להקים קבוצה כזאת עם שותף/ים נוספים היא מבורכת, ואשמח מאד אם ימצא מתוך חברי הפורום מי שירים את הכפפה. שבוע טוב, נשמח לשמוע על התפתחויות בתקווה שיהיו, ובכלל נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

הרבה תודה שמחתי לקבל תגובה לבבית מאד מאד אשמח שיצטרפו ליוזמה ובכלל ההתמודדות לא קלה וההתלבטויות רבות ולהבין שלא לבד ויש עם מי לדבר לתמוך ולהוועץ עם אנשים במצב דומה נראה לי שעוזר ועושה טוב. אז בבקשה מי שמעוניין קדימה יוזמה לעשות משהו למען עצמך ולמען אחרים ולצאת מחוזק בברכת שבוע טוב ומבורך עדנה

יכול להיות שעד היום שהייתי במצב לא מאוזן לא הרשיתי לעצמי להרגיש כל רגש של חוסר רצון להשתקם מפחד מהקשר הישיר של אי הקבלה של המחלה. היום שאני מאוזן אני "מרשה לעצמי" להיות עצבני מתוח וכועס אולי כחלק מהנקיטת עמדה שלי לגבי המחלה וכל מה שסובב אותה,לפחות אצלי. יכול להיות שהרגשות של הכעס והתסכול נובעים פשוט מההתמודדות הראשונית אל מול הסטיגמה-אם יקבלו אותי במקומות עבודה לימודים... קשר זוגי או בכלל. זה יכול לקרות מכמה וכמה דברים אני לא יכול כרגע לשים את האצבע אבל מה שאני כן יכול להגיד שזה בטוח חלק מהמחלה או ההחלמה,לא חשוב איך שתקראו לזה,ואני בטוח שכל אלה שיש להם את המחלה כמכנה משותף איתי יודעים או ידעו על מה אני מדבר. הפיתרון למצב הבעייתי הזה של התנודדות ממצב שאתה מקבל את המחלה ומוכן לעשות הכול בשביל להשתקם כראוי ולסיים את זה בהצלחה לבין זה שאתה בשום פנים ואופן לא מקבל את המחלה ושוב מוכן לעשות הכול כדי לא לשמוע יותר על המחלה,הפיתרון חייב להיות משהו באמצע,כי זה די ברור,דרך אגב עכשיו שאני רואה את זה, שאני נע בין קיצוניות אחת לשנייה.טוב אז אני יכול להגיד: אולי אני יוותר על השאיפות היכול להיות "מוגזמות" שלי של ללמוד מתישהוא תואר ראשון ולמצות את הפוטנציאל שלי עד הסוף זאת אומרת לוותר על השאיפות הכויכול המוגזמות ולעשות מה שנכון בשביל השיקום,אבל מצד שני אני לא הולך לוותר על החלום שלי על משהו ששאפתי כל חיי בגלל שהמחלה מכתיבה לי כך..אני עדיין חושב שלנו לנפגעי הנפש אין מקום להתלבט ולהישאר באמצע אבל זה בטוח נקודה למחשבה,לפחות בשבילי.

היי אבי, קודם כל תמיד כיף לשמוע ממך שוב. אני מסכים אתך שרגשות הכעס והתסכול שאתה מתאר בחלק הראשון של דבריך משותפות לכולנו, ולדעתי הם דבר טבעי ביותר ולגיטימי, לאור הסטיגמה שאנו נאלצים להתמודד איתה, חוויות לא נעימות שעברנו ועוד. השאלה מה אנחנו בוחרים לעשות עם זה ; האם אנחנו נותנים לרגשות האלו להשתלט על חיינו ועל החלטותינו ובחירותינו, או שאנו בוחרים לקבל את החלטותינו ובחירותינו מתוך שקול דעת, כאשר הקו המנחה, לדעתי , צריך להיות מה יקדם כל אחד ואחת מאיתנו לעבר המטרות שלו (שחשובות ומשמעותיות עבורו) בצורה הטובה ביותר. לגבי החלק השני של דבריך, אני חושב שתמיד ולכולם ("מתמודדים" ו"בריאים"), לבחור במשהו קיצוני זה טעות. אנחנו ככל בני האדם , צריכים לחפש את "שביל הזהב" שמתאים עבורנו, וזו בהחלט משימה לא פשוטה. וכמו כולם , אנחנו נאלצים לחפש את "שביל הזהב" באמצעות ניסוי וטעייה. הבחירה ב"משהו באמצע", כמו שהגדרת זאת, בכל שלב ושלב, אין פירושה ויתור על החלומות, השאיפות ומיצוי הפוטנציאל, נהפכו זוהי הדרך היותר בטוחה ובעלת הסיכויים הגדולים יותר בד"כ , להגיע בסופו של ה"מסע" אל מימוש המטרות שלך. שבוע טוב, ולהשתמע בפורום, בני

שלום, שמעתי שיצא חוק חדש אשר מתיר לעבוד במשרות מלאות של בערך 4000 שקלים, במשך שנתיים ברציפות, עד אשר ביטוח לאומי יסיר את הקיצבה לצמיתות. כלומר אם אתה עובד 6 חודשים הקיצבה אמנם מתבטלת, אבל אם אחרי 8 חודשים אתה שוב מובטל, אז הקיצבה חוזרת. זאת אומרת שהאריכו את הזמן של היכולת שלך לקבל את הקיצבה וזאת לפרק זמן של שנתיים. האם זה נכון?

לעדי שלום רב, אני מניח שמה שאת מתארת זו שוב איזושהי שמועה/פרשנות לגבי "חוק לרון". אני מצרף , קשור להודעה שכתבתי בעבר, בתקווה שזה עונה לשאלתך. http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1553,xPG-19,m-Doctors,a-Forums.html#11321_11320 שבוע טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אחי , נשוי ואב לילדים עבד כל חייו. עקב לחץ כלכלי הדרדר לסמים. ביטוח לאומי מטרטר אותו. לבסוף שלח אותו לועדה ראשונה אך כעבור שבוע כתבו לו תשובה כי בקשתו לנכות נדחתה. אין בכוונת אחי להחשב כנכה, פשוט לא ודעים אם זה צריך ללכת להבטחת הכנסה או מקום אחר. בנתיים המצב מחמיר. למי ומה לפנות. אשמח לתשובתך הדחופה .

שירן ערב טוב, אני לא בטוחה אבל נראה לי שניתן לערער על החלטת הביטוח הלאומי. אני לא בטוחה שניתן לפנות להבטחת הכנסה אם ישנה פניה לנכות כללית. ענת

אני בן 19 ואמרתי לפסיכיאטר שיש לי נטיות התאבדות ודיכאון. והוא הביא לי טיפול תרופתי. השאלה שלי היא האם אני יכול לבקש מהביטוח לאומי קיצבת נכות? תודה

בע"ה אתה בהחלט רשאי להגיש תביעת נכות. זו זכותך המלאה וכמובן שעליך לבקש מהרופא ש"ימציא" עבורך את המסמכים הרפואיים המעידים על חומרת מצבך הרפואיהנפשי. הוא בהחלט יכול לכתוב חוות דעת ולהפנות אותך לועדות רפואיות של הביטוח הלאומי שיקבלו החלטה בגובה הנכות המגיעה לך. בהצלחה ורפואה שלמה!

ב-9.12.08 יתקיים בבניני האומה בירושלים הכנס הארצי לבריאות הנפש שייוחד השנה לנושא הפחתת הסטיגמה, הכנס מיועד למתמודדים, בני משפחות ואנשי מקצוע. לתכנית המפורטת של הכנס ולהרשמה : http://www.maman.org.il/50217/moh_kenes_2008

משה ערב טוב, תודה על המידע החשוב. ענת

האם זה נכון שמישהו שהיה במסגרת שיקומית(הוסטל) ועבר לדיור מוגן מקבל הטבה כספית ממשרד השיכון?(תשלום חד פעמי)

שי ערב טוב, אני לא שמעתי על הטבה כזאת שאתה מדבר עליה. אני יודעת שאנשים מקבלים סיוע בשכ"ד ממשרד השיכון שלמיטב ידיעתי לא משתנה כאשר עוברים לגור בדיור מוגן. אני מקווה שלא התאכזבת ענת

רציתי לקבל תשובות מפורטות על תהליך שיקום,ו שאלות הם כאלה. 1.במידה ו עובד במפעל מוגן דרך סל שיקום החליט ש הוא רוצה להתקדם ו עבודה זאת לא מתאימה לו כבר ,ו הוא רוצה לקבל הכשרה מיקצועית ללא פגיעה בקיצבת נכות.אני יודעת ש סל שיקום לא נותנת הפניות ל קורסים כאלה ?כמו הנהלת חשבונות?פקידות ו כו"איזה דרך צריך לעשות על מינת לקבל קורס אחרי מפעל מוגן..האם בן אדם יכול לפנות ל ביטוח לאומי ב קשר ל זה לבד ?איך עושים את ?

לא' שלום רב, תעסוקה מעברית זה סוג נוסף של שרות שניתן דרך סל שיקום בתחום התעסוקה. זה אמור ליהיות עוד "שלב" על רצף פתרונות התעסוקה, בין מפעל מוגן לתעסוקה נתמכת. כלומר, אנשים עובדים במקומות עבודה רגילים ומקבלים ליווי יותר אינטנסיבי מאשר בתעסוקה נתמכת. בד"כ יש מדריך במקום העבודה כל יום, ובד"כ מאשרים סוג כזה של שרות לתקופה מוגבלת (חצי שנה למיטב ידיעתי). המשך יום נעים, ולהשתמע בפורום, בני

לא הבנתי כלום!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום, רציתי לדעת איזה סוגי עבודה יש בתעסוקה מעברית

שלום במידה ואני רוצה לתת הוראה לשים את קיצבת הנכות המלאה שלי בקרן לחסויים, ובמידה ואחרי כמה שנים אני רוצה שהקיצבה תחזור אלי לחשבון הבנק, האם הדבר אפשרי??

לעדי שלום רב, לא כל כך ברור לי למה את רוצה לתת הוראה מיוזמתך שקצבתך תעבור לקרן לחסויים. אנשים שקצבתם עוברת לקרן לחסויים הם בד"כ אנשים שבית משפט קבע שצריך למנות להם אפוטרופוס שינהל את עיניניהם הכספיים, והקרן לחסויים גם מורידה סכום לא קטן מהקצבה בעבור זה. אם תסבירי קצת יותר למה את חושבת על הכוון הזה, אולי נוכל לחשוב על פתרון טוב יותר. המשך יום נעים, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

אני מכירה מישהו שסובל ממחלה זו , מה דרכים להתמודדות ? מה פתרונות ? כספיים ונפשיים מצד המדינה ושירותיה ? תודה רוית

בע"ה אחת הדרכים להתמודדות עם סכיזופרניה פראנואידית היא ליטול תרופות,אבל לא רק! אדם שלקה בנפשו זקוק לתעסוקה,ועמותת החסד "אנוש" שלה מועדונים חברתיים ותעסוקתיים,וכמובן המעניקה גם את שרות הדיור המוגן. המשרד הראשי-המרכזי נמצא ברמת השרון ושם ניתן להתייעץ ולהוועץ בכל נושא הקשור באדם בעל נכות/התמודדות נפשית. אדם בעל נכות נפשית כמובן, אמור לקבל קצבת ביטוח לאומי,וזה כמובן תלוי בשיעור הנכות אשר נקבע לו ע"י ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. כמובן שאדם שלקה בנפשו,יש לאפשר לו לבטא את עצמו,רגשותיו,הגיגיו ואת אשר בקודקודו. כמובן שאל לזלזל בהנף יד באדם מתמודד נפש,יש לגלות כלפיו אמפתיה ולעודדו להאמין בעצמו וביכולותיו,וכמובן לשאוף להקנות לו חיים עצמאיים ככל שניתן. אפשר לחיות בהצלחה עם סכיזופרניה פראנואידית(אני אגב הוגדרתי ככזה) ולנהל אורח חיים מלא וגדוש. נדרשת אמביציה,מוטיבציה ואמונה, וכמובן שוב להעזר בגורמים רפואיים וסוציאליים ושיתוף פעולה עמם.

ערב טוב, רוית, ברוכה הבאה לפורום שלנו. עמית, תודה על תשובתך. ישנן כמה וכמה פתרונות וזכויות שמגיעות לאנשים המתמודדים עם סכיזופרניה. מעבר לענין הטיפול התרופתי שעמית הזכיר. ניתן לפנות למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל קצבה. לאחר הפניה האדם מוזמן לוועדה רפואית וזו קובעת את אחוזי הנכות הרפואית שלו. מעבר לכך ישנם אחוזי אי כושר שאלה קובעים אם ולכמה קצבה הוא זכאי. אם הועדה מתרשמת שלאדם אין כושר השתכרות יאשרו לו קצבה. לגבי אחוזי נכות רפואית - מעל 20% - ניתן לקבל שירותי שיקום מן הביטוח הלאומי ומ-40% ומעלה ניתן לקבל זכויות דרך סל השיקום. על מנת לפנות לסל השיקום הדרך הקלה ביותר היא באמצעות מתאם הטיפול במקום בו האדם נמצא במעקב. שם ימלאו עבורו טופס שבאמצעותו פונים לוועדה. דרך סל השיקום ניתן לקבל שירותים שונים: דיור (הוסטל, דיור מוגן וכד'), תעסוקה (מועדון תעסוקתי, מפעל מוגן, תעסוקה מעברית, תעסוקה נתמכת), מועדון חברתי, שרותי חונכות וסמך ועוד. חשוב לציין גם את דבריו הנוספים של עמית שהם חשובים לא פחות. אני מתכוונת לנושא האמפטיה, התמיכה, העידוד, המוטיבציה והאמונה. דברים אלה יכולים להשפיע מאוד על ההתמודדות. אני מקווה שעניתי אל שאלתך אשמח לשוב ולשמוע ממך ענת

בני, ב17.10.08 שאלתי אותך שאלה בנושא ועדת לרון וענית לי, ועל כך אני מודה. אולם בהמשך השרשור שאלתי אותך שאלה נוספת וככל הנראה לא ראית אותה. אשמח אם תענה לי. א'

בני, בבקשה תענה לי

לא' שלום, חשבתי בזמנו שלאחר התשובות שקבלת פה בפורום ומקריאת דבריו של יואב קריים , קבלת מענה על שאלותיך. במידה ולא, את מוזמנת להעלות לפורום הודעה חדשה (בראש הפורום, ולא בשרשור הזה) ,עם שאלתך (רצוי שהשאלה תנוסח בצורה הכי ברורה ומדויקת שאת יכולה, על מנת שאוכל לנסות ולהשיב עליה כמיטב יכולתי). שבוע טוב, ולהשתמע בפורום, בני

הסבר לעצמי לאחר כל ההודעות שכתבתי,שביניהם היה :חרדת נטישה וכו... עד עכשיו חשבתי ככה: שאפשר לראות את המחלה למי שסובל ממחלת נפש כמשהו שמשפיע על כל החיים ואפשר לראות את זה כ"מחלה" שבסדר היא גרמה לך למשבר אבל זהו זה, וזה לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו,ואני בחרתי באפשרות השנייה,אבל מסתבר שזה לא כל כך משנה איך אתה רואה את המחלה,אתה תחייה בצל שלה כל החיים,אם זה אומר כדורים ולשמור על איזון בחיים שישרה על איזון תרופתי וכו...,אז למעשה היא כן כל החיים שלך ואפילו יותר שאתם משתקם(לכל אלה המשתקמים...)אז זה לא משנה איך אתה רואה את זה,מסתבר שלא ככה העולם עובד בעולם של נפגעי הנפש,זה או שאתה מקבל את המחלה שלך או שלא,הבעיה היא כנראה שאין מה לעשות כל כך באמצע – למקרה שאתה מתלבט.

תמיד יש אמצע....:-) אנחנו כל הזמן נעים הרי בין "לקבל" את הכביכול מחלה לבין "לדחות" אותה, אבל איזה בן אדם נורמלי ירצה לקבל את זה שהוא חולה? ועוד במחלה שמוגדרת בצורה כל-כך לא מדוייקת ועמומה? גם אנשים שחולים בסכרת או באפיליפסיה לא תמיד כל-כך מקבלים את זה שהם חולים ובמקרים רבים מסרבים לקחת תרופות. למה שאנחנו נתנהג אחרת? בכל התחומים של החיים, רוב האנשים נעים באמצע....

אני ממש בהתחלה של הקבלה של המחלה,אז יכול להיות שאני טועה בקשר לזה.ככה אני רואה את זה,אבל שוב יכול להיות שזה רק אני. עברתי המון דברים, קשים במיוחד שהמחלה בעצם גרמה להם אז רמת הקושי בלקבל את המחלה,אצלי לפחות היא גבוהה ומה שזה אומר,ובזה אני בטוח- שכלל שמחלה יותר קשה ככה באופן טבעי ונורמלי לחלוטין יותר קשה לקבל אותה. זה מה שאני עובר כרגע,זו ההסבר הטוב ביותר שאני יכול לתת,שהמצב פשוט לא מאפשר לי לקבל את החמלה ובאופן טבעי אני מסרב לעשות כך,ואני לא יכול להתמודד עם כל הקבלה הזאת של המחלה מבלי עזרה מאיש מקצוע,במקרה שלי זה פסיכולוגית שהתחלתי להיות בטיפול ממש עכשיו.

שאלתי: מה החוק כיום, לגבי גובה שכר עבודה מותרת, למקבלי ביטוח לאומי שסיימו תואר ראשון ואילך? תודה לכם, ידידותי2001

לידידותי 2001, כפי שידוע לי החוק הקיים מאפשר לנכה שהוא אקדמאי להשתכר בתנאים מסוימים עד 55% מהשכר הממוצע במשק, במצב זה הקצבה עלולה להיות חלקית. כדאי לקבל מידע פרטני מביטוח לאומי או להתייעץ עם מומחה. במהלך 2009 אמור להיכנס לתוקף שינוי בתקרת ההכנסה בעקבות דוח ועדת לרון. פרוט בסעיף 3 בקישור : http://www.btl.gov.il/benefits/Disability/Pages/%D7%

לידידותי2001 שלום רב, קודם כל אני שמח לשמוע ממך שוב בפורום, אחרי תקופה ארוכה שלא כתבת פה. ולגבי הענין עצמו, תודה למשה שענה, רק כנראה שהקשור שהוא צרף לא עובד, אז אני שוב אצרף את הקשור לדף של הביטוח הלאומי בנושא, וכמו שמשה כתב, התשובה לשאלתך בסעיף 3 : http://www.btl.gov.il/benefits/Disability/pages/%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%aa%20%d7%a7%d7%a6%d7%91%d7%aa%20%d7%a0%d7%9b%d7%95%d7%aa%20%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f%20%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94.aspx שבת שלום וסופ"ש נעים, וכמובן שנשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

שלום. אני משרתת בצבא בתור מדריכה לעולים חדשים. יש לי חייל ממוצא אתיופי , ההורים שלו לא דוברים את השפה. מסיבות ששמורות במשפחה אחותו התאשפזה במוסד לבריאות הנפש. לבחורה יש 11 אחים. אחד מהם הוא היחייל שלי שמטפל בה ובל מה שקשור במצבם ובשיחות עם הרופאים. לאחרונה אחרי ששמעו השכנים והחברים על מצבה של הבחורה , החלו על אף שביקש מהם לא לעשות זאת לבוא לבקר אותה בכדי "לתמוך" הדבר מקשה על הבחורה והיא עצמה לא רוצה ביקורים אלו. בנוסף האחים שלהם רובם קטנים (פחות מ18) וכאשר הם באים בכוונה טובה לבקר אותה אפילו שהם משפחה הם גורמים גם לעצמם נזק וגם לבחורה שמתביישת במצבה. החייל שלי ביקש מהרופא שיאסור על כניסת אנשים זרים בכדי לבקר אותה ויגביל את הגיל של האנשים שיוכלו להכנס אליה. הוא מדבר בתור ההורים שלא יודעים את השפה. הרופא הצהיר שאין מה לעשות ומי שרוצה יכולח לבוא לבקר אותה... האם לדבר יש תוקף חוקי? האם באמת אין לחייל או למשפחות זכות לבחור מי יכנס לראות את הבת שלהם? בבקשה תעזרו לי כי החייל שלי סובל ואף אחד לא מוכן להדריך אותו במה לעשות....

מיכל ערב טוב, מעוררת התפעלות האכפתיות והמסירות שלך לחייל אותו את מדריכה. נשמע שאת מאוד מעורבת בנעשה במשפחה ומאוד רוצה לעזור. אני מציעה לנסות לחשוב על הדברים מכיוון שונה. אולי במקום שהאח יבזבז כל כך הרבה משאבים סביב הביקורים הבלתי רצויים הוא יכול להשתמש במשאבים אלה כדי לתמוך באחותו (ללא מרכאות) ולהסביר לה שאין במצבה סיבה לבושה. באופן הזה הוא יוכל להשיג מספר דברים. ראשית, הוא לא יצטרך להלחם בחברים, בשכנים, באחים ובצוות המחלקה כדי למנוע את הביקורים. שנית, הוא יתחיל להכין את אחותו לקראת עזיבתה את בית-החולים והחשיפה לעולם וליומיום. שלישית, הוא יוכל לסייע לתהליך ההחלמה שלה בכך שהיא תדע כבר מעכשו שמחלתה, כפי שאמרתי קודם, אינה בושה ושניתן להמשיך לחיות ולתפקד בעולם גם לאחר אשפוז במוסד לבריאות הנפש. נכון שסביב התמודדות עם מחלת נפש ישנה סטיגמה לא פשוטה אבל אחותו של המודרך שלך לא תוכל להתחבא לנצח. באיזשהו שלב היא תצטרך לעמוד מול עצמה ומול העולם. דווקא אם היא תדע שיש סביבה כל כך הרבה אנשים שרוצים לתמוך זה עשוי לעזור. מה את אומרת ? אני מחזיקה אצבעות ונשמח לשמוע ממך שוב בפורום, ענת

תודה רבה לך על התשובה. לצערי כל מה שהצעת כבר נוסה. אחרי המקרה שקרה לה שגרם לה לכל הבעיות היא היתה בביב הרבה זמן , החלב להיכנס לדיכאונות, לא אכלה לא שתתה , דיברה איתו מאוד מאוד מקוטע. כלומר רוב הזמן שקטה ופתאום אומרת משהו . כך הוא גילה בכלל שקרה משהו... הוא ל רוצה להילחם גם אבל המצב שהיא תהיה שם הור גם רצונה וגם הטיפול שהם עושים לה כנראה עוזר לה מה שמחזיר אותי לדבר שהכי מעציס אותה שאלו הביקורים....

שלום רב, נודע לי השבוע שמשרד הבריאות נתן את הזיכיון להפעלת השירותים של "בנפשנו" (מידע טלפוני, פרויקט דו-שיח) לזכין שאינו מוכר בתחום בריאות הנפש ואין לו שום יצוג של מתמודדים. מדובר באקט חריף מאוד לסגור את השירות הצרכני הראשון שהופעל בארץ (ובין הבודדים כרגע בארץ). שתי הפרויקטים הינם יחודים (לצערי) בארץ. בארצות המפתוחות אחרות ישנו עידוד ממשלתי לפעילות של מתמודדים בהפעלת שירותים, כנראה שלא הגענו לשלב זה בארץ, חבל ועצוב. פעמים רבות ראיתי את משרד הבריאות מניף את הפרויקטים הללו לשיווק ופרסום. מאכזב מאוד שאין בארץ תמיכה לחיזוק התנועה הצרכנית (ראה ארה"ב). יקי

יקי שלום, מה שאתה מספר מאוד מצער לשמוע. האם אתה יודע מדוע מעבירים את השירותים לחברה אחרת ? האם הם יפעילו את אותם שירותים ייחודיים שאתה מדבר עליהם או שהכל מתבטל ? האם יש משהו שניתן לעשות כדי להעביר את רוע הגזירה ? ענת

ליקי שלום, אני מסכים עם כל מילה שכתבת , זהו יום עצוב מאד לתנועה הצרכנית במדינת ישראל. בנוסף לסגירת "בנפשנו" ,גם פרויקט "צרכנים נותני שרות" שהיה אמור לעבור השנה לתנועה הצרכנית לא עובר, ואנחנו שומעים שיש כוונות לדחות את המהלך הזה בכמה שנים. אני חייב להזכיר ש"בנפשנו" עשתה דברים נוספים מעבר למידע טלפוני ופרויקט דו-שיח, כמו למשל תוכנית "הפעל" (שזכיתי להשתתף במחזור הראשון שלה) שהיתה תכנית חדשנית וייחודית שאפשר להגיד עליה היום שהקדימה את זמנה. אמנם, קיימת במדינת ישראל חובת מכרזים, אבל לאור כמה החלטות שהתקבלו בתחום שלנו , צריך לתהות האם מי שיושב בועדת המכרזים ומקבל את ההחלטות שוקל את כל השקולים הנכונים, או שאולי השיקול היחידי שנלקח בחשבון הוא המחיר המוצע? הדוגמה הבולטת ביותר היא בחירת מכללת אריאל להפעלת ביה"ס לשיקום במכרז שנערך רק לפני שנה, וכבר בשנה הראשונה העסק "עלה על שרטון" באיזשהו שלב נעצרו ונדחו קורסים ובסוף הסתימה השנה הראשונה וכבר יצא מכרז חדש, וכולנו צריכים לקוות שהפעם תעשה בחירה טובה יותר. גם במכרז לחונכות בחרו למשל ב-ORS , שאין לה שום ניסיון קודם בתחום, והשאירו בחוץ את אנוש למשל, שהוא הגוף הוותיק ביותר בהפעלת שרותים בתחום (וגם עוסק אך ורק בתחום זה). והנה עכשיו, גם במכרז להפעלת שרותי מידע טלפוני זכה לדבריך גורם שאינו מוכר בתחום, והועדף על פני עמותת שק"ל (שתחתיה פועלת "בנפשנו") למרות הייחודיות והחדשנות של "בנפשנו" שהעסיקה אך ורק צרכנים (מתמודדים ומשפחות), וזה עוד מלפני כ-10 שנים (שבזמנו הנושא של העסקת צרכנים בתחום לא היה קיים לחלוטין). נקודת האור היחידה בכל הסיפור, בתקווה שתתממש, היא שהמכרז היה רק לגבי המידע הטלפוני, ועד כמה שאני יודע , יש נסיון לשמור את פרויקט דו-שיח, למרות שאין עבורו ,למיטב ידיעתי , שום ממון ממשרד הבריאות. כל מה שנשאר זה לקוות שכל הגורמים ילמדו את מה שקרה, יפיקו לקחים, ושאכן נראה בקרוב, עידוד ותמיכה מכל הגורמים בתחום, שיאפשרו לתנועה הצרכנית במדינת ישראל לצמוח ולהתפתח, להפעיל שרותים, וליהיות כמו אחיותיה במדינות הנאורות. שבת שלום וסופ"ש נעים, כמובן שנשמח לשמוע תגובות של אנשים נוספים, והמון תודה ליקי על העלאת הנושא המאד חשוב, בני

את כל הסל שיקום, ויפטרו את כל העובדים הסוציאלים ואת כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים. בכסף הרב מאוד שיחסך אפשר יהיה להגדיל את הקיצבה מ-2000 ש"ח ל-4000. אני מבטיח לכם שלאף אחד כבר לא תהייה שום בעיה להשתקם...ומי שירצה שישלם באופן פרטי לכל הפסיכולוגים והעובדים הסוציאלים המפוטרים- ככה שגם הם לא יפסידו כלום במידה ואכן השירות שלהם שווה משהו ללקוחות שלהם...

היי, יש לי אחות בת 34 שאובחנה כסכיזופרנית פרנואידית רק באשפוז הראשון בחודש האחרון אחרי שההתקף החריף מאוד. קיבלה בהתחלה תרופה בכפייה. השבוע השתחררה הביתה אחרי כשבועיים וחל שינוי במצבה - היא נוסעת כל יום לבי"ח לקבל את התרופה היומית [זיפרקסה] מרצונה החופשי, ואפילו הביעה רצון לשוב למקום העבודה האחרון אותו היא עזבה [עזבה בגלל מחשבות פרנואידיות]. בעת ההתקף הפסיכוטי היא החלה בתהליך חזרה בתשובה עד כדי כך שהיא זרקה לגמרי את הלבוש החילוני ועברה לכיסוי ראש, וביגוד צנוע. ניסינו להסביר לה שהיא עושה זאת רק בגלל מצוקה, אבל היא לא רצתה להקשיב. גם עכשיו שהיא תחת מעקב יומיומי, היא לא מוכנה להיפטר מהסממנים הדתיים ומתפללת הרבה בספרי תהילים [לפני האשפוזים היא התפללה יותר מידי וגזרה על עצמה "צום" שנמשך ימים]. אנחנו משפחה מסורתית אבל איננו מאמינים שיש צורך להתהלך בלבוש דתי ולקרוא תהילים כל היום. עכשיו היא מאוד איטית בתגובות, ודיי "חולמנית" וטון הדיבור שלה חלש וכנוע כזה [פעם היתה מדברת בקול בטוח ונחוש].. בנוסף יש לה בן בגן חובה. היא מטפלת בו אבל קצת מתקשה כיוון שהילד תזזיתי מאוד. בנתיים הם גרים אצלנו עד שמצבה יתייצב. השאלה היא איך אפשר לדבר איתה? עושה רושם שהיא לא ממש רוצה לדבר על המצב שלה ולפעמים מביעה מחשבות בלתי הגיוניות. האם כדאי לדבר איתה על הדברים שקרו לה או שעדיף להניח לזה?? ולגבי החזרה בתשובה שלה - האם זה יכול להיות חלק מהסכיזופרניה? ולגבי הבן שלה - הוא מודע לכך שאמו לא מרגישה טוב ואף ביקר אותה מס' פעמים בבית החולים. הוא גם ראה אותה בעת החרפת ההתקף הפסיכוטי והרחקנו אותו עד כמה שאפשר. במשך השבועיים שהיא היתה מאושפזת, בעיקר אני טיפלתי בילד. וכשהיא שבה הביתה, היא כמובן חזרה לטפל בו - מקלחת , אוכל ולישון אבל הוא עושה לה בעיות, מתמרד ויודע היטב שהיא קצת חלשה ולא יכולה להעמיד אותו במקומו [לפני המחלה, היא היתה סמכותית ובטוחה והוא שמע תמיד בקולה] אז הוא קצת "מנצל" את זה. אז האם כדאי שהוא יילך פעם או פעמיים לפסיכולוג ילדים? הצעתי זאת לאחותי אבל היא ביטלה את זה ואמרה ש"זה יעבור". אבל לדעתי כיוון שהיא עדיין לא מבינה את המשמעות הכוללת של המחלה שלה , ואת ההשלכות שלה על הילד - אז היא חושבת שאין מה לדאוג לגבי הילד ושזה סתם שלב אצלו. אשמח לכל דיעה.. תודה מראש !

לאחות שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, מהודעתך ניכר שאת ומשפחתך עוברים התמודדויות לא פשוטות בכלל. יחד עם זאת גם ניכר שאתם עושים כל שביכולתכם כדי לתמוך באחותך וזה מעורר הערכה רבה. אינני מכירה את אחותך ולכן אינני יכולה לענות על השאלה האם החזרה בתשובה היא חלק מהתהליך הפסיכוטי אותו עברה. יש לקחת בחשבון שהחלמה היא תהליך והיא קורית בהדרגה. ראשית, אני שמחה שהיא כבר השתחררה מבית החולים ובכל זאת מרצונה ממשיכה במעקב ובקשר עם המטפלים. גם חשובה המוטיבציה שלה לחזור לעבודתה הקודמת. זה מראה על מוטיבציה לחזור לחיים סדירים ולדעתי, אם זה אפשרי כדאי לשקול זאת בחיוב. אני חושבת שאדם נוסף שצריך את תמיכתכם הוא בנה של אחותך. אני מניחה שהוא מתקשה להבין את מה שעובר על אימו ויכול להיות שזה מעורר בו חרדות לשלומה. הקשר ביניהם חשוב לשניהם ואחותך עושה נכון, לדעתי, בכך שהיא ממשיכה לטפל בו בדרך הרגילה. יכול להיות שהבן בוחן את תגובותיה כלפיו ושכרגע היא מתקשה מולו אבל זה נראה שלב בתהליך. לגבי השיחות עם אחותך, אני מציעה לפנות למחלקה ולמטפלים שם ולהתייעץ איתם. הם מכירים אותה, אתכם ואת כלל הנפשות הפועלות. הם יוכלו לייעץ בדרך הטובה ביותר. הדבר נכון גם לגבי השאלה האם יש להפנות את בנה של אחותך לטיפול. גם בנושא זה אני מניחה שהמטפלים במחלקה יוכלו לתת לך את התשובה המוסמכת ביותר. בכלל, אני חושבת, שהקשר שלכם עם המחלקה חשוב. האשפוז הוא חלק קטן מתוך תהליך של החלמה וכדי להמשיך זאת את ומשפחתך מהווים עבור אחותך מערכת תמיכה שיכולה לסייע לה לעבור את הזמנים הלא פשוטים שהיא עוברת. כאשר יש קשר בין הגורמים השונים והמשמעותיים בחייה כרגע המעבר משלב לשלב הוא טבעי וקל יותר. מקווה שעזרתי במשהו ומאחלת הצלחה והרבה הרבה כוחות לכם ובריאות שלמה ומהירה לאחותך. ענת

שוחררתי מאשפוזי האחרון עקב משבר פסיכוטי לפני שש וחצי שנים (הייתי אז בן 20). אבחנתי היא סכיזופרניה. באותו זמן, ובעצם מעולם לא פניתי לביטוח הלאומי. סיימתי לימודים לפני כשנתיים במכללה רגילה עם קשיים ועזיבה באמצע אך לבסוף קיבלתי תעודת הנדסאי. מאז שחרורי מהאשפוז אני עובד, אך לא יותר מכמה חודשים בכל מקום עבודה. אינני מצליח להתמיד במקומות עבודה. לאחרונה אף התחתנתי, קניתי דירה עם זוגתי +משכנתא והיא נמצאת בהריון מתקדם. כיום אני עובד כחצי שנה במקצוע שלמדתי אך מאוד קשה לי להתמיד ואני כבר מרגיש שאני עומד לעזוב את העבודה כי אינני יכול לשאת עוד את הקושי להתרכז ולעמוד בלחץ. אני די סובל במקום העבודה למרות שהתנאים מאוד טובים. אני מטופל באופן פרטי (ההורים מממנים) בשיחות ועדיין נוטל תרופה אנטי-פסיכוטית במינון גבוה. האם לדעתכם במצבי כיום, לאחר שש שנים מהאשפוז, ולאחר שעבדתי בעבודות שונות, יאשרו לי קצבת נכות? מאוד אודה על תשובתכם, "מתמוטד".

למתמוטד ערב טוב, אהבתי את משחק המילים או ליתר דיוק האותיות :-) ראשית, אני מורידה את הכובע בפניך על ההתמודדות שלך עד עכשו (עם שני ד'). עשית דרך ראויה לציון גם בהשכלה, גם בעבודה וגם בזוגיות. אפשר לומר שמהדרך שכבר עשית יש לך אישור ממני להחליף את הט' בד' :-) דהיינו, אני חושבת שאתה ניחן בכוחות ראויים לציון וגם כנראה מערכת תמיכה משמעותית. קצבת הנכות שנותן המוסד לביטוח לאומי נקראת בעצם "קיצבת אי כושר" והכוונה במילים אלו היא שלמי שמקבל את הקיצבה יש קושי להשתכר למחייתו. לאור סיפורך לא בטוח שהביטוח הלאומי ישתכנע בכך שאין לך כושר השתכרות. יחד עם זאת יכול להיות שיעניקו לך אחוזי נכות שמספיקים לשיקום (20%) ואז תוכל לפנות למחלקת השיקום של הביטוח הלאומי ולקבל תמיכה במציאת עבודה ובהתמודדות במקום העבודה. אני אבקש מבני, שותפי לניהול הפורום, להכנס ולהשתתף בדיון היות והוא מומחה יותר ממני בכל הקשור לזכויות בכלל ובביטוח הלאומי בפרט. בינתיים אני מאחלת לך המשך דרך מוצלחת, ענת

ל"מתמוטד" שלום רב, אני חייב להצטרף לענת ולהגיד שגם אני מסיר בפניך את הכובע, על הדרך המופלאה שעשית בשש השנים האחרונות בכל תחומי החיים, למרות כל הקשיים שנצבו בפניך. לגבי נושא הביטוח הלאומי, שענת בקשה שאני ירחיב לגביו מהידע ומהנסיון האישי שלי, לאור מה שאתה מתאר אני קודם כל ממליץ שתפנה לביטוח הלאומי בכל מקרה שהרי אין לך מה להפסיד (גם אם הם ידחו את בקשתך), אבל יש לדעתי סיכוי גדול שכן תוכר ותקבל זכויות. אנשים שעברו אישפוזים עם אבחנה של סכיזופרניה (ללא קשר לעובדה שהאשפוז האחרון היה לפני שש שנים) ונוטלים תרופות בד"כ מוכרים עם לפחות 40% נכות רפואית. זה עדיין לא אומר שהם זכאים לקצבת נכות מביטוח לאומי ומכיוון שכמו שענת כתבה בנוסף לקביעת אחוזי הנכות הרפואית קובעים לכל אחד גם אחוזי אי-כושר השתכרות, ועל מנת ליהיות זכאי לקצבה צריך מינימום 60% אי-כושר (בדרגה זו מקבלים קצבה חלקית). אתה מתאר מצב שבו לאורך למעלה משש שנים אתה לא מצליח להחזיק במקום עבודה יותר מכמה חודשים , וגם לא ברור מדבריך כמה זמן אתה לא עובד בין עבודה לעבודה, כל הדברים האלו ילקחו בחשבון ע"י הוועדה בביטוח הלאומי לגבי ההחלטה על דרגת אי- הכושר שלך, אבל לדעתי (אני מדגיש שאני מדבר באופן כללי ביותר, כיוון שאני לא בקיא בכל הפרטים) יש סיכוי שתקבל גם אחוזי אי-כושר שיזכו אותך בקצבה. ובמצב בו אתה נמצא נשוי + (בקרוב מאד , שיהיה במזל טוב!) זה יוכל לעזור לך מאד מכיוון שעל קצבת הנכות הבסיסית יהיה מגיע לך גם "תוספת תלויים". גם במקרה שבו תקבל 40% נכות רפואית, ולא תקבל אחוזי אי-כושר שיזכו אותך בקצבה (בגלל רמת ההשתכרות שלך) תוכל לקבל שרותי שיקום גם מהבטוח הלאומי וגם מסל שיקום של משרד הבריאות, דבר שיכול לעזור לך מאד על מנת לנסות ולהשתלב טוב יותר (לתקופות ארוכות יותר למשל) בעולם העבודה בשוק החופשי תוך כדי קבלת ליווי מקצועי. דבר נוסף שאני חייב לציין , זה שבקיץ הבא יכנסו לתוקף שינויים בחוק הביטוח הלאומי שמסדירים את כל נושא קבלת הקצבה במקביל להשתכרות מעבודה (מה שנקרא "חוק לרון").לאור עובדה זו ובנוסף לכל המורכבות של המקרה הפרטי שלך, אני ממליץ שאם יש באשפרותכם הכלכלית תתיעצו עם עו"ד שמתמחה בתחום זה עוד לפני הגשת הטפסים לבטוח הלאומי, ובמידה ובקשתכם הראשונה תדחה על אחת כמה וכמה , לא לוותר , לקחת עו"ד טוב ולערער. אני מכיר הרבה אנשים שהביטוח הלאומי ניסה לדחות אותם הם לא וותרו נלחמו על זכויותיהם ולבסוך נצחו וקבלו. שיהיה בהצלחה, הרבה בריאות ואושר, וכמובן שנשמח להמשיך לשמוע ממך פה בפורום, בני

שכחתי לציין שאפשר גם לקבל הכרה זמנית, כלומר למשל במצב שבו אתה לא עובד (כמו בזמנים שבין העבודות שאתה עושה) סביר מאד להניח שהביטוח הלאומי יאשר לך דרגת אי-כושר זמנית שעבורה תיהיה זכאי לקצבה ובסופה תבדק שוב זכאותך. מקווה שהצלחתי לעזור לך קצת, לילה טוב, בני

אני בחורה בת 24 שאובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית ואני מקבלת קצבה נכות אני עצמאית ואנני לוקחת כדורים עברתי המון בחיים ואיני בקשר עם משפחתי עקב אלימות והתעללות מצדם כבר מאז גיל 16 וגרתי ברחובותועם חברים ותקופה קצרה עבדתי והשכרתח דירה עד שאישרו לי קצבה ואני משכירה חדר קטן יש לי כמה בעיות 1 אני מאד רוצה להשלים בגרויות וללמוד מקצוע המטפלת שלי אמרה שכדאי שנפנה לסל שיקום בשביל זה אולם יתכן מאד שהם לפני שמממנים לי לימודים ירצו לראות האם אני מסוגלת להתמיד וידרשו ממני לעבוד תקופה במפעל מוגן אבל יש ךלי עם זה שתי בעיות 1 זה ניצול 2 אין לךי תמיכה מאף אחד אני חיה בעוני יש לי אוכל רק דרך תרומות אני מפחדת להיות חולה כי אין לי כסף לתרופה אני רוצה להשתכר בכבוד אני לא גרה אצל ההורים שאז יש לי את הפרבילגיה של להשתקם ולעבוד בחינם איך אני יכולה להוכיח להם שאני מסוגלת להתמיד למספר שעות מסוים כמו עבודה בחצי משרה או לימודים שלפעמיים שלוש בשבוע כי הפריע לי גם שהיא סיפרה לי על מרכז שצריך ללכת לשם כל יום מהבוקר עד שלוש ואני הרי בטח שלא מסוגלת כלכך הרבה שעות אז למה זה ככה ומה אפשר לעשות אני חושבת שאם אקבל הכשרה מקצועית יהיה יותר קל למצוא חצי משרה ולהפסיק לחיות בעוני ובחסר 3 אני מאד מחפשת עבודה וכל מה שאני מוצאת בחצי משרה זה רק ניקיון אז אטני עובדת מעט ונשברת כי כל הגוף כואב לי הייתי מאד רוצה לעבוד בדברים כמו טיפוח ספרות או אפילו שזירת פרחים או סתם למשל עד שהייתי לומדת מקצוע אז בעבודות כמו שירות לקחות פרונטלי או קופאית קיפול בגדים וכו הבעיה שאני ממש לא מוצאת אני מרגישה שסוגרים עלי מכל הכיוונים סבלתי כלכך הרבה בחיים שלי ונותנים לי להמשיך לסבול כי גם מתנאים את זה שיתנו לי השכלה בכל מיני דברים לא היגיוניןם כמו עבודה במפעל מוגן וגם לא עוזרים לי למצוא עבודה נורמלית ומכובדת מה לעשות?

קראתי את סיפוריך ולמרות הכאב והצער. אין לי בשרות טובות. אני סובל ממה שאת סובלת. נתנו לי קצבה וכאלו שמצפים פשוט למות כמה שיותר מהר. השיקום שנתקלתי בו הוא ברמה ירודה ולמעשה הוא משאיר נפגעי הנפש המבוגרים במסגרת מסויימת. כנראה גם אותך שלחו למקום דומה. לדעתי לא אומרים לנו את האמת והיא שאנחנו לא מעניינים את הציבור והשלטון. לכן אין תקציב אמיתי כדי לעזור לזקוקים לעזרה. ונגזר עלינו לחיות בעוני או בחסדי אחרים. זאת לפחות דעתי.

שוב ערב טוב לך, מצער אותי לשמוע גם בהודעה זאת שכך אתה מרגיש. אני חושבת שחלק מן הדברים אתה מרגיש היות וחסר לך מידע. השיקום, באמצעות סל השיקום, מציע היום אפשרויות מאפשרויות שונות כמעט בכל תחום ובכל התחומים מושקעים תקציבים רבים. האפשרויות האלה הולכות וגדלות מחודש לחודש ומשנה לשנה. הן גדלות גם במספר המשתקמים וגם בגיוון העיסוקים והפתרונות. אני חושבת שאולי כדאי לחדש את הקשר עם סל השיקום כדי שתוכל לשמוע איזה שירותים ניתן לקבל דרכם. לעיתים מטפלים שונים אינם מכירים את כל האפשרויות ולכן אני מציעה לך לבדוק בעצמך. שוב בהצלחה ענת

למיואשת ערב טוב וברוך בואך לפורום שלנו, המצב שאת מתארת אכן נראה לא פשוט בכלל. נראה שאת מתמודדת עם קשיים רבים וזאת תוך תמיכה מועטה. אני חושבת, עם זאת, שהמטפלת שלך צודקת. כדאי לך לפנות לסל שיקום. ניתן לקבל דרך הסל שרותים שונים שנראה שיכולים להועיל לך בדרכים שונות. ראשית, ניתן לגור במסגרת של דיור מוגן שאז יש לך תמיכה של מדריך/ה ומתאם טיפול ואת לא צריכה להתמודד לבד. שנית, ניתן לפנות למסגרת של תעסוקה נתמכת שזו מסגרת שעוזרת לך למצוא מקום עבודה בשוק החופשי וגם תומכת בך בהתמודדות שם. ניתן דרך תעסוקה נתמכת למצוא בקלות יחסית משרות חלקיות. בנוסף, דרך סל שיקום ניתן להשתתף בכל מיני קורסים של הכשרה מקצועית שניתנים בתנאים של תמיכה מרובה בלומדים וגם בסוף ההכשרה ניתנים שרותי השמה בעבודה. בעצם ניתן לראות שדרך השרותים השונים שסל השיקום מציע את יכולה לקבל מענה לרבים מהקשיים שאת מזכירה. יחד עם זה, כדאי לזכור ששיקום הוא תהליך. לעיתים תהליך לא קצר. כדאי לסמן את המטרות אחת אחת ולסדרן לפי סדר עדיפויות. מה חשוב יותר, מה מיידי יותר ומה ניתן לדחות בכמה זמן. כאשר מסמנים את סדר העדיפויות ניתן להתחיל את התהליך, להגשים את המטרות אחת אחת ויחד עם זאת לא לוותר על חלומות לעתיד. גם אלה ניתנים להגשמה. אני מאחלת לך הצלחה רבה ומחזיקה אצבעות ענת

תודה על התשובה אבל קודם כל אני אדם עצמי ואני רוצה את הפרטיות שלי ולא מעונינת ולא מתאים לי לגור בדיור מוגן כך שאני כן נאלצת להתמודד לבד עם עול הכללכלה ודבר שני הבנתי שבתעסוקה נתמכת נותנים פחות משכר מינמום ואני ממש זקוקה לכסף וגם אני עושה עבודה לא פחות טובה ואפילו יותר טובה ולא מגיעה לי שיזלזלו בי בסהכ הכל קשה לי לעבוד הרבה שעות ויש לי תבעיות האישיות שלי וכל מה שעבר עחלי ואני פשוט רוצה למצוא עבודה קצת יותר טובה מניקיון או מלצרות שזה קשה לי מה לעשות?

או לפחות בנושא כיוון חיים נורמאלי פחות או יותר. לפני כמה שנים קבעו לי נכות על הפרעות נפש. מאז נתנו לי קצבה וזהו. אני מרגיש כמו חי מת. ללא עבודה וכיוון בחיים , ללא בת זוג ובעצם אני תלוי בחסדי הורי. בשנת 2005 קבעו לי איזה סוג של סל שיקום והיפנו אותי למקום שעושה יותר דיכאון מאשר משקם. לקחו את כול נפגעי הנפש ורכזו אותם שהמחנה המשותף הנמוך ביותר. וזה אומר עבודות ללא שום שכר ועבדות של כיפול נייר וסידור סכום. בזה מסתכם השיקום שאני יכול לרכוש? אין אלטרנטיבה אחרת. אני מרגיש שמצפים ממני למות ללא כול תועלת. מה עושים והיכן אפשר לפנות? אני מעל גיל 34 ואני מרגיש שאם אני לא עשה משהו אם עצמי אני משול למת.

ערב טוב לך, מצד אחד מצער לשמוע שאתה מרגיש שבגיל כה צעיר אתה משול למת, מצד שני משמח לשמוע שאתה לא מרוצה מהמצב. זו תחילתה של דרך ! אם כבר עברת בעבר וועדת סל שיקום ואתה זכאי לשרותי השיקום שנותן הסל ניתן לחזור ולחדש את הזכויות האלה באמצעות מתאם/ת טיפול. האם אתה מטופל במסגרת כל שהיא ? האם יש לך עו"ס או מתאם/ת טיפול אחר/ת ? אם התשובה היא כן אז זו הכתובת שהכי פשוט לפנות אליה. אינני יודעת על איזה איזור בארץ אתה מדבר אבל כמעט בכל האזורים יש אלטרנטיבות רבות ושונות למסגרות תעסוקה. החל ממועדון תעסוקתי ומפעל מוגן, עבור דרך תעסוקה מעברית וכלה בתעסוקה נתמכת. אלטרנטיבות שונות קיימות גם בנושא הדיור וגם בנושא זה אין סיבה שתמשיך להיות תלוי בחסדי הוריך, כפי שאתה הגדרת את זה. התפיסה הרווחת היום בשיקום היא שהמשתקם הוא זה שמחליט איזו מסגרת מתאימה עבורו, הוא זה שבוחר את הדרך ואת קצב השיקום ותפקיד מתאם הטיפול להציג בפני המשתקם את המסגרות האפשריות. בפורום כמו שלנו, היות ואינני מכירה אותך, את כישוריך, את מקום המגורים ואת העדפותיך אינני יכולה להמליץ על כיוונים אפשריים אך אני בהחלט ממליצה לפנות למתאם טיפול שמכיר אותך שיוכל לעזור בכך. אני מאחלת לך הצלחה רבה ענת

אני מטופל אצל פסיאטרית שאני רואה פעם בכמה חודשים. והיא תמיד מחזירה אותי למקום הזה.רק המבוגרים ביותר ואנשים שאמת אין להם רצון אמיתי חוץ ממסגרת הזו שורדים שם. השאר מחזיקים מעמד עד כמה חודשים הולכים וחוזרים. וזה מה שיש בעיר שלי. גוש דן הדרומי. ולפעמים זה גורם לי לחשוב שהמקום קיים כדי לתת עבודה לעבודים שמקבלים שכר כנראה מרשיות המדינה או העירוניות. אין מקום אחר שאני יכול לפנות אליו ללא משרד הבריאות של העיר?

שלום רב שמעתי שיצא חוק חדש לגבי קיצבאות נכות, שיהיה אפשר להרוויח מעל גובה הקיצבה ובכל זאת להמשיך לקבל אותה.. או משהו בסגנון אשמח לקבל מידע מפורט לגבי זה........ תודה שבוע טוב

גלי ערב טוב וברוך בואך לפורום שלנו, לפני כשלושה שבועות בני כתב הסבר מפורט לגבי חוק לרון. זה הקישור לשרשור: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1553#11321_11320 אני שמקווה שזה עונה על שאלתך. נשמח לשוב ולשמוע ממך ענת

שלום לכולם רציתי לשאול אם יש כזו "מניה דיפרסיה" בלי הדיפרסיה, דהיינו רק המניה, ההיפר אקטיביות, העצבנות, וכו'. ושאלה שניה היא, מה קורה כשלמישהו יש מניה (בלי הדיפרסיה) והוא לא רוצה לקבל עזרה? דהיינו מסרב להודות שיש בעיה, ומתעצבן כל פעם שמזכירים לו את זה. האם המצב יכל להחמיר? ואם כן, עד לאיזה רמה? תודה רבה

:-) ערב טוב, כדי לקבל תשובה מוסמכת לשאלתך אני ממליצה להעלות אותה לפורום פסיכיאטריה. להלן הקישור: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה ענת

תודה רבה

זה שוב אני,אתם כבר רואים שכל פעם שבא לי להאשים או להפסיק את השיקום אני פונה אליכם במטרה להעביר את זה,מה שנקרא. אז עכשיו אני חושב משהו כזה,שהשיקום הוא לא מסלול מוגדר,אפילו לא בכיוון,זתאומרת שאני מרגיש כאילו אני משתקם כבר שנתיים ולא יודע למה אני משתקם...כאילו אף אחד לא מסביר לי בדיוק, ומגדיר לי את השיקום הזה.זתאומרת שילד לומד בביה"ס זה נורמלי כי הוא ילד וזה בשביל שיקבל חינוך נכון ערכים והשכלה וTEENAGER שמגיע לגיל 17 הוא עושה את הבגרויות שלו בשנה באווירה כיפית עם כל החברים במסגרת שהוא מכיר כל חייו.מה שאני רוצה להגיד זה שלכל דבר שבן אדם עושה אתה יכול למצוא את המשמעות שלו או ההגדרה שלו ורוב הדברים שאנשים עושים הם נורמליים. ופה אני לא מרגיש אפילו לא בכיוון שלמה שאני עושה יש משמעות או הגדרה שתוכל לתת לי הרגשה שאני אשכרה עושה משהו.לא יודע יכול להיות שזה רק אני אבל ככה אני מרגיש ואני רוצה תגובות!!

אבי ערב טוב, אני שמחה לשמוע ממך שוב ועוד יותר שמחה על כך שהפורום שלנו מהווה כתובת עבורך. אני מסכימה עם מה שכתבת שאנשים מוצאים משמעות בדברים שהם עושים. משמעות כזאת ניתן, לדעתי, למצוא לא רק כשהולכים בדרכים הרגילות כמו כולם אלא גם כאשר הולכים בדרך שונה. משמעות היא משהו שכל אחד יכול למצוא בעצמו או להיעזר באחרים כדי להאיר אותה. האמת, מצער אותי לשמוע שאתה מרגיש שלדברים שאתה עושה אין משמעות עבורך. אני חושבת שקשה לעשות דברים כאשר עושים אותם עם תחושה כזאת. אני חושבת שסביב העניין הזה יש שתי אפשרויות: האחת, לנסות למצוא את המשמעות במה שאתה עושה כרגע (שאני לא יודעת מה הוא ...), או, לחילופין, לחפש משהו שאתה יודע שהוא משמעותי עבורך. יחד עם מה שאמרתי לעיתים, בתהליך שיקום, המשמעות היא בעצם הדרך, בעצם התהליך. למרות שזה לא פשוט שההרגשה היא שהעשיה עצמה היא לא משמעותית לעיתים העשיה ברגע נתון היא הקדמה לעשיה אחרת משמעותית יותר. נשמע הגיוני ? גם אני כמוך אשמח לשמוע תגובות מאנשים נוספים בנושא הזה שהוא לדעתי חשוב ביותר ואני ממש מודה לך על כך שהעלית אותו. מקוה שעזרתי במשהו ענת

אני סוף סוף רואה אור בקצה המנהרה,סוף לכל הבלאגנים שרצים לי בראש ולכל הבלאגן הגדול שמתחולל לי בחיים. .היום הלכתי לקנות מכשיר הליכה-הליכון ופגשתי את הבן אדם אחד האנשים הכי מקסימים שפגשתי,כמובן פגשתי אותו בחנות ספורט מסוימת,ויותר מזה בזכותו ובזכות כל מיני דברים שמסתדרים לי עכשיו בחיים אני סוף סוף יכול להגיד שאני יכול להיות מאושר וזה רק תלוי בי. נכון שהדרך היא קשה ומלאה בעליות וירידות אבל זה לא אומר שזה לא יקרה,בקיצור,אילן שמו,ישב איתי ועם אמא שלי והסביר לנו במשך שעה פחות או יותר, לא על המכשיר, אלא על כל הדרך שבה הוא חושב כמאמן ומדריך מכושר,זה היה כל כך מרגש,הבן אדם פשוט תותח-על,הוא נתן לי להרגיש את הרגש הזה שכבר שכחתי מקיומו,שיכול להיות בסדר אם אני רק רוצה וגם הוא נתן לי להבין שזה מאוד ואך ורק תלוי בי. בנוסף הוא נותן לי גם הדרכה,אם זה שמירה על תזונה נכונה וזה שהוא ילמד אותי כל דבר על המכשיר ואיך שצריך להשתמש בו נכון,ותמורת ההדרכה הזאת הוא לוקח במכוני כושר מסויימים 1600 ¤ ואני מקבל את זה בחינם,חוץ מזה שאת המכשיר עצמו קניתי במבצע והוא באמת נראה לפי כל הקריטריונים כמכשיר טוב,בקיצור מציאה אחת גדולה. שאני אומר שאני סוף סוף רואה את האור בקצה המנהרה אני מתכוון שזה שאני לפחות בפוטנציאל יכול להוריד את כל הקילוגרמים העודפים שצברתי בזמן השיקום מהמחלה וזה שאני יודע בוודאות שאם אני ירזה ויהיה בכושר אני גם יראה טוב – אני אומר את זה כי אני זוכר את עצמי לפני שהשמנתי וכל הקטע הזה עם הסיגריות בתקווה גם ירד, גם עכשיו אני מתחיל שיחות עם פסיכולוג-זה בשבילי פתיחה של דרך חדשה שנמצאת אי שם באופק אבל אני רואה אותה ואני גם מתכוון לשמור עליה.

בס"ד בנאום הנצחון הודה ברק אובאמה גם לנכים ומוגבלים שבחרו בו. אני תפילה ותקווה שברק אובאמה יביא שינוי בגישה לקהילת הנכים והמוגבלים,הן בארה"ב והן מחוצה לה. כולנו תקווה וכיסופים שהעולם הזה יהיה בעזרת השם מקום טוב יותר,שוויוני יותר,צודק יותר,והרבה יותר נקי אקולוגית לכל החיים על הכדור הזה-אמן!

עמית ערב טוב וברוך הבא לפורום שלנו, כמו שכתבתי בכותרת ההודעה שלי אני מצטרפת לברכותיך וגם לתקווה שהעולם שלנו ובתוכו מדינת ישראל יהיו מקום טוב יותר לחיות בו מכל הבחינות ולכולם. ענת

אני בחור צעיר הסובל מאוסף של בעיות על רקע רגשי אני מחפש לבנות אמון וקשר אני מאוד אינטליגנט ורגיש ומיוחד ומאוד הייתי רוצה להכניס ליי עוד אנשים בבקשה צרו קשר [email protected]

רוני ערב טוב וברוך הבא לפורום שלנו, שים לב לשיחה שנערכה ביני לבין רן, מיכאל ואבי כמה שרשורים למטה. יש שם קישורים לארגונים/אתרים שונים בהם ניתן לחפש בת זוג (אם לכך כוונתך). מעבר לכך אם אתה מחפש קשרים חברתיים שונים קיימים מועדונים חברתיים של אנוש כמעט בכל האזורים בארץ. הנה הקישור לאתר של אנוש: http://www.enosh.org.il/ בנוסף יש מסגרת שנקראת "עמיתים" שבה ניתן להשתתף בחוגים במתנ"סים רגילים במחירים מסובסדים ויש רכז/ת שעוזרת להשתלב. להלן הקישור: http://www.matnachim.co.il/ShowDoc.asp?Page=General&ContentID=4 מקווה שעזרתי, בהצלחה ענת

אני בת 27 נשואה + סובלת מדכאון. לאחר הפצרות רבות לקחתי ציפרלקס ואני מרגישה מצוין, שמחה יוצרת, עושה והכל כרגיל. אבל אני עדיין חוששת שאתמכר לתרופה ואצטרך להגביר מינון עד ששום דבר לא יעזור. אני גם מפחדת שלא אוכל להיגמל מהתרופה או שלא אוכל להיכנס להריון. אשמח מאד להתכתב על הנושא עם כל אחד שעבר בעיה דומה לשלי או שיש לו מידע על כך. תודה

לגבי היריון אני ממליץ לך להרים טלפון למכון הטרטולוגי: 02-6243669 02-6243663 ותשאלי אם התרופה בטוחה בהיריון. לגבי גמילה מציפרלקס. מניסיוני האישי עם התרופה הספציפית הזו קל מאוד להיגמל ממנה, ואין שום בעיה שמתרגלים לתרופה וצריך מינון גבוה יותר. מניסיוני את יכולה להיות רגועה בקטע הזה. (אבל זה כמובן רק ניסיוני האישי) זה משמח לשמוע שאת מרגישה טוב- לא נראה לי שיש לך מה לדאוג.

תודה רבה תשובתך עודדה אותי ושימחה אותי מאד. אשמח לשמוע עוד מנסיונך האישי. נ.ב. כמה זמן מנטילת התרופה אפשר להתחיל להיגמל ממנה.?

אחרי שיחה בקבוצה שאני משתתף בה הבנתי שכל האשמות שלי למיניהן הם ביטוי של הצורך שלי באבל.פשוט אני מתאבל על החיים שלפני שחליתי. זה קצר ולעניין אבל הכי קולע כי אני ממש עוד לא הפנמתי את התהליך וכמובן לא עיבדתי את הרגשות ככה שאני יוכל להמשיך הלאה,אז אני לא יודע כל כך הרבה על האובדן הזה של המחלה. ומשהו ככה "חדש" אני כבר לא רוצה כל כך להשתקם,אני בטוח שמיציתי את העניין,אבל הגעתי לתובנה שמאוד שימחה אותי ואני חושב שהרבה אנשים מתחבטים בעניין אז אני יגיד אותה,שאפשר גם להשתקם וגם לעשות את מה שאתה אוהב,זה לא סותר אחד את השני, במחשבה שנייה אני עדיין צריך להשתקם ואני עכשיו גם חושב שכל הרצון הזה להפסיק להשתקם, יש לו מקום, אבל הוא פשוט לא נכון והמסקנה היא שכל העניין של האשמות והאבל קשור לרצון הזה להפסיק כי ככה אני לא השתקם וכתוצאה מזה אני גם לא התאבל כי לפחות מבחינה תיאורטית אני לא מתעסק בזה.פשוט עכשיו הגעתי למקום חדש בחיים ושלב חדש בשיקום,שבמידה מסוימת אני סיימתי את השיקום כי אין לי את הצורך הטיפולי זאת אומרת אני לא מרגיש שהמחלה משפיעה עליי יותר, לא בשום מובן.אבל מצד שני אני עדיין צריך לשקם את מה שהמחלה הרסה שזה אומר לחזור להיות בעל אותם יכולות לימודיות וחברתיות שהייתי לפני המחלה וכל מה שפספסתי מעבר לזה כי הייתי במצב פסיכוטי ולא תפקדתי בקיצור יש לי עוד כברת דרך לעבור וזה; עדיין נקרא שיקום,פשוט אין לזה מילה אחרת וסמכו עליי אני חיפשתי!!

למען האמת,ההודעה לא יצאה לי כל כך טובה, כי באמצע האתר נסגר לי אז אלתרתי עד שיצא כמו שרציתי.בכל מקרה מה שרציתי להגיד זה שלסיכום, הדבר "החדש" הזה שאני לא רוצה להשתקם הוא קשור במאה אחוז לעובדה שאני מתאבל כרגע על החיים שלי,לפחות ככה אומרים.פשוט זאת הדרך שלי להגיד שאני לא רוצה להתאבל ושאני רוצה לשים לזה סוף.

שלום אבי, אבי קראתי את שכתבת ועלו לי מספר מחשבות. זה נכון יש בלבול לדעתי במושג של שיקום. מבחינתי שיקום הם הכלים/התערבויות/מערכות תמיכה כדי לתמוך במטרות שאני קובע לעצמי, שנפגעו בשל המחלה/משבר (הגדרתי מחלה או משבר כי אנשים מגדרים באופן שונה את נסיונם האישי עם התקף פסיכוטי, לדעתי אין תשובה אחת). מאוד יתכן שכיום אתה לא זקוק למערכות שיקום כדי לממש את המטרות שלך, אתה יכול להשתמש בכוחות שלך ובכוחות אחרים שמסביבך שאינם קשורים למערכות שיקום(פגשתי אנשים שבחרו דרך זו). יתכן גם שאין מערכות שיקום שיכולות לתמוך בתהליך שאתה מעונין בו (כדי לבדוק) בכל אופן מנסיוני כאיש מקצוע לא כדי לבטל מהר שימוש במערכות שונות של תמיכה שיקומית בעיקר כי מסע ההחלמה הוא קשה מאוד ובמידה ויש אנשי מקצוע ו/או אנשים בעלי נסיון אישי בהתמודדות , מומלץ להעזר. לעיתים חשוב לאנשים לערוך את מסע ההחלמה שלהם מחוץ למערכות שיקום ולעיתים יש לכך סיבות טובות ומובנות, צריך לשקול את הענין טוב כי לעיתים יש לכך מחיר. יקי

קודם כול אני יוצא מנקודת הנחה שכל מה שאמרתי על זה שאני לא צריך להשתקם הוא לא נכון אחרי התובנה שהגעתי אליה במחשבה שנייה בהודעה הקודמת. או.קיי,אז אני רוצה לעשות הפרדה בין זה שאני לא רוצה להשתקם לבין עניין האבל,אני לא יודע,יכול להיות שזה קשור אבל כדי להבין יותר מה עובר עליי אני יעשה את ההפרדה. מאז שנכנסתי לאשפוז ועד עכשיו אני משתף פעולה,הכול טוב ויפה לאבל ברגע שאני צריך לעשות משהו בשביל השיקום שלי,בהתחלה אני אומר כן בוודאי אבל שמגיע "רגע האמת" אני נתקף בפחד ומשנה את דעתי-ללא רוצה,זה קרה לי ממש בכל דבר. השאלה מה היא הבעיה הזאת,האם יש לזה שם משל עצמו,אני לא יודע אני לא איש מקצוע אבל מה שאני מנחש,כי זה מה שנותר לי לעשות כדי לפתור את הבעיה,אני מנחש שהבעיה היא פסיכולוגית. לכן אני ילך לראות פסיכולוג ASAP,(האם יש פסיכולוגים שמטפלים באנשים עם מחלות נפש?) וינסה לעלות על הבעיה.מה שאני חושב שיש לי חרדת נטישה,למה? זה לא חשוב הפרטים הם אישיים מידי אבל מה שאני כן יכול להגיד זה שיש לי פחד מאוד עמוק שינטשו אותי,לפחות היה לי ועכשיו שעניינים התחילו להסתדר כבר זה פחות אבל זה לא אומר שאני לא חושב ומרגיש את הפחד הזה כל יום(עברתי אירוע טראומטי במיוחד שגורם לי להרגיש ככה), ומצד שני אני חושב שיש לי פחד ממחויבות-שאני רוצה ללמוד ולהתקדם אבל ברגע שמגיע הגע שבו אני צריך ללכת אני בורח וממש לא רוצה להתמודד עם זה. .

בס"ד שלום-רב לכולם שמי רן אני בן 22 מירושלים אני גם לוקח תרופות פסיכיאטריות וסובל קצת מקשיים. אני מעוניין להכיר בחורה דתייה/מסורתית נפגעת-נפש מאזור ירושלים למטרת קשר שיוביל לנישואין בעזרת-ה'',רק חבל שאין הרבה בנות מאזור ירושלים שסובלות מקשיים-נפשיים ): זה כתובת-המייל שלי:[email protected] מצפה להיענות.

רן ערב טוב, ברוך הבא לפורום שלנו. הפורום הזה עוסק בנושאי שיקום נפגעי נפש. יש ארגון שעוסק בהכרויות של אנשים שמתמודדים עם מחלת נפש. שם הארגון "למה לא" הנה הקישור: http://lamalo.org/index.php בהצלחה ונשמח לשמוע ממך שוב בפורום שלנו ענת

אולי אפילו אחד החלקים הכי חשובים....(ולפיכך, הפורום הזה יכול לעסוק גם בכך)

שלום רן אני לא רואה שום סיבה שתגביל את עצמך רק לנפגעות נפש....(אמנם אכן חלק מהן הרבה יותר חכמות וסימפטיות מרוב האוכלוסיה, אבל יש גם בחורות שלא הוגדרו כ"נפגעות נפש" שיכול להיות נחמד להכיר)... היום חצי עולם בערך לוקח תרופות פסיכיאטריות, זה לא כזה ביג דיל....(כ-20% מהאוכלוסיה וזו הערכה צנועה...) אבל אם אתה מתעקש על נפגעות נפש, נראה לי שהאתר הזה יכול להתאים לך: http://www.lovedavka.co.il/home/home.asp אבל נראה לי שזה יהיה עדיף: http://www.dosidate.co.il/ אבל שים תמונה טובה ותכתוב כמה דברים יפים ומפורטים- אבל בלי להאריך יותר מדי.... אפשר גם להכיר דרך פייסבוק... היכרות דרך פורומים ואימייל זה הרבה יותר קשה היום- קשה לי להאמין שיהיו לך הרבה פניות... בכל מקרה בהצלחה מ.

בס"ד שפרסמת על קיומו של אתר דוקטורס והפורום הזה בפורום "אנוש". מי יתן ונצליח ביחד לשבר את הסטיגמות(התיוגים) עלינו מתמודדי/נפגעי הנפש. אני נוהג לומר שאת נפשנו "תקנו",ואילו אלו שמתהלכים כ"נורמטיבים",הם שוורים מועדים לפורענות חס ושלום,ולמה אני מתכוון בדבריי. הדוגמא חיה,עדות מצמררת של קצין המשטרה מהוד השרון שרצח את אשתו וילדיו והתאבד! נשאלת השאלה למה? איך? דווקא איש הבטחון שאמור לנסוך בטחון על האזרחים ואמור להיות עם חוסן נפשי פשוט התערער ועשה מעשה זוועה. מי יכול להסביר מעשה שכזה? דומני שאיש בעולם הזה,הפסיכולוג והפסיכיאטרים הכי טובים עומדים ויעמדו פעורי פה לנוכח מקרה כה בלתי צפוי. נפש האדם מסתורין היא.

לכיפה סרוגה שלום רב וברוך הבא לפורום, שמח שבעקבות הודעתי בפורום אנוש הצטרפת גם אלינו. הארוע שאתה מזכיר הוא באמת ארוע מאד כואב ומצמרר, ואני בהחלט מסכים ששום חקירה משטרתית או אחרת לא תצליח לפענח את המסתורין, ומה עבר בנפשו ובראשו של אותו קצין. ובהחלט משבר וקושי נפשי זה דבר שיכול לקרות לכל אחד! אני בהחלט חושב שהפורום הזה , גם מעצם העובדה שהוא מנוהל בפורמט ייחודי של איש (או יותר נכון אשת) מקצוע ומתמודד, וגם מהתכנים שעולים בו יכול לתרום למאבק בסטיגמה ובתיוג הפסיכיאטרי, שכולנו נאלצים להתמודד איתם יום יום, ולפעמים ההתמודדות עם הסטיגמה והשלכותיה היא לא פחות קשה מאשר ההתמודדות עם הסימפטומים. אז אתה כמובן מוזמן להשתתף ולתרום פה בפורום מניסיונך גם למען המאבק בסטיגמה, וגם בכל דבר אחר שתראה לנכון. לילה טוב, ולהשתמע בפורום, בני

עמותת אנוש היא העמותה הגדולה ביותר העוסקת בארץ בפעילויות של שיקום נפגעי נפש והחזרתם לתפקוד ולהשתלבות נורמטיבית בחברה, ומעסיקה מאות עובדים. העמותה עושה בשנתיים האחרונות צעדים של התחדשות וצעידה לתהליכי עבודה המותאמים לשנות האלפיים, כדי שתוכל להמשיך ולהיות המובילה בתחומה. בשל כך, נכנסה העמותה לתהליך מואץ של שינוי ארגוני. תהליכי שינוי מטבעם הינם מורכבים, ולעתים מעמידים אותנו כעובדים וכבני אדם בפני אתגרים חדשים. מטבע הדברים, השינויים והתהליכים החדשים שלתוכם צועדת העמותה, גוררים גם ביקורת פנימית, האופיינית ולגיטימית במצבים של שינויים וצעידה לקידמה. חלק מהעובדים שבחרו לסיים את עבודתם בעמותה עשו זאת מהסיבות הנ"ל. חלקם בגלל רצון להתקדם לעבודה באקדמיה, והיו לצערנו גם עובדים שעזבו מסיבות בריאותיות. כמספר העזיבות מספר הסיבות. חשוב לציין שיחד עם זאת היו עובדים מתוך העמותה שבחרו להתקדם ולתפוס את מקום אלה שסיימו את תפקידם. מלבד עובדת אחת חדשה בעמותה, כל המשרות אוישו ע"י עובדי עמותה שקודמו. אני בטוחה שכוחנו המקצועי ממשיך להתחזק תודות לתהליך בו אנו מצויים, ואנו מחויבים כתמיד למתן השירות הראוי ביותר לצרכנים, מתמודדים ובני משפחות. בברכה, בשמת אדמון דוברת עמותת אנוש

התגובה הנ"ל מתיחסת להודעה שניכתבה ע"י שרית פקר בתאריך 26.09.08 . לבשמת, תודה רבה על פרסום התגובה, ונשמח להמשיך לראות אותך בפורום. המשך יום נעים, בני

האם יש חוק התיישנות על סל שיקום?(אם מישהו שבעבר היה מוכר למערכת אבל לא נמצא כרגע במסגרת שיקומית ומעוניין לחזור )

ל-ר' שלום, במידה ואת/ה עדיין עומד/ת בקריטריון של 40% נכות רפואית על רקע נפשי, את/ה בהחלט יכול/ה לחזור ולקבל שרותים של סל שיקום. שבוע טוב, ונשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום, בני

בקשר להודעה הקודמת מה שהתכוונתי זה האם נפגע נפש יכול לקבל תעסוקה רגילה -עבודה בשוק החופשי בפול טיים גם אם הוא לא נמצא במסגרת שיקומית?

ר' בוקר טוב, בשאלה הקודמת חשבתי שהכוונה היא לליווי בתעסוקה בשוק החופשי. אם הכוונה לא לכך אז נפגע נפש יכול לקבל כל עבודה בשוק החופשי כמו כל אזרח אחר במדינת ישראל. אז קבלתו לעבודה תלוייה בכישוריו ובהתאמתו לעבודה המסויימת. יום טוב ובהצלחה ענת

זה אפשרי שמישהו שמוכר למערכת אבל לא נמצא במסגרת שיקומית(דיור מוגן) יקבל סיוע בתעסוקה רגילה?( לא מוגנת)

לר' שלום רב וערב טוב, אם אני מבינה נכון את שאלתך אז הכוונה היא לתעסוקה נתמכת. מסגרות שנותנות שרות כזה גם עוזרות במציאת מקום עבודה וגם עוזרות להשתלב בו. מדובר על מקום עבודה רגיל לא במסגרת מוגנת. הקריטריון להעזר במסגרות שנותנות את השרות הזה הוא הכרה ע"י סל שיקום. לא צריך בהכרח להיות במסגרת שיקומית אחרת. יש אפשרות גם לקבל שרות כזה דרך הביטוח הלאומי. מקווה שעניתי על השאלה בהצלחה ענת

טוב,אם מישהו פה יבין מה אני הולך להגיד אז בבקשה להגיב כי אני בעצמי לא כל כך מבין, ואל תגידו לי שאתם לא מבינים כי זה סתם מעצבן, תנסו להבין בבקשה!. אז ככה,מאז שהכניסו לי לראש שאני חולה בסכיזופרניה ושאני צריך להשתקם למרות שהדבר הוא נכון לחלוטין, לפעמים אני נשבר ומתחיל להאשים את כל העולם ובמיוחד את עצמי איך נפלתי לחור השחור הזה ובאותו זמן אני לא כל כך בטוח שאני הולך לצאת ממנו. בזמן האחרון שניסיתי להבין את התופעה הבנתי שאני עושה בדיוק את הדבר שיגרום לזה לצוף וזה ההתעסקות בזה. בקיצור,שאומרים לי שאני צריך להשתקם ממחלת נפש בעצם מקשרים את זה למחלה וזה מה שאני חושב שגורם לי להרגיש רע כי אני פשוט לא מוכן לעלות את נושא המחלה, העבר שלה וכול מה שקשור אליה אל אוויר העולם אני חושב ואני בטוח שזה סתם בזבוז של זמן באופן מוחלט.ניסיתי להדחיק את זה אבל כל פעם שאני עושה משהו שקשור לשיקום ואני משתקם כבר שנתיים לא רק שאני נזכר בזה אני פשוט מתעסק בזה וזה הדבר הכי כואב הכי משפיל והכי מבזה שאני יכול לחשוב עליו,לפחות ככה אני מרגיש. ובאותו זמן אני בטוח שאם הייתי מנווט את החיים שלי להתעסקות בדברים שמוגדרים כ"נורמליים" אני לא הייתי חושב על זה ויותר מזה הייתי עסוק בחיי העצמאיים והמרגשים ולא נזכר בזה או מעז לחשוב על זה. אני חושב שהדרך הכי טובה היא פשוט למצוא את האיזון, זאתאומרת לדעת איפה אני מרגיש הכי נוח עם עצמי ובאותו זמן לעשות את הדברים שהם בעצם הכי נכונים לי שהם כול הנושאים השיקומיים למיניהם - אני חייב לציין משהו, אני חושב שמסגרות השיקום למיניהם פשוט לא יודעים למצוא את האיזון הזה שיתן לך את השקט הפנימי להמשיך בעשייה רציפה ובטוחה בשיקום . מי שחושב כמוני רצוי שיגיב!.

שלום אבי, אתה מציין בתחילת דבריך שאינך מבין. אני לא מסכימה. אני חושבת שאתה מעלה שאלות נוקבות ומהותיות שאני בטוחה שמעסיקות כל אחד שנמצא בתהליך שיקום כזה או אחר. יחד עם זה ברור שיש קושי גדול לעסוק בשאלות אלו בפרט כאשר אתה מציין שאתה מרגיש שכל עיסוק במחשבות שקשורות למחלה יש בהן כאב גדול וגם השפלה וביזוי. אני חושבת שגדולתו של תהליך שיקום הוא בהסתכלותו קדימה. בבחינת "זה מה יש ועם זה ננצח", ואם אכן אלה תחושותיך אפשר להניח את הדברים הכואבים מאחור ולנסות ככל האפשר להמשיך קדימה. אני בטוחה שיהיו אנשי טיפול הדוגלים בשיטות טיפול שבהן יש חיוב לעסוק בדברים הכואבים שאתה מדבר עליהם אבל אני חושבת שאתה זה שיודע הכי טוב מה מתאים לך ומה הכי יעזור לך להתקדם. זה מביא אותי לפיסקה האחרונה של דבריך. אתה ממש צודק. הדרך הטובה ביותר היא זו שאתה מוצא בה את האיזון. עם דגש על המילה אתה ! אתה אכן זה שיודע הכי טוב מה מתאים לך, איפה אתה מרגיש הכי נוח ואיזה דברים הם הכי נכונים לך. לשמחתי אנחנו נמצאים היום בתקופה בה זו צורת החשיבה הרווחת (או זאת שצריכה להיות רווחת) במסגרות שיקום. לכן, אני חושבת, שאתה צריך להתעקש על האיזון הזה. בדיוק על המקום הזה שמתאים לכל הקריטריונים שציינתי בעקבות דבריך. בכל מקרה אני חושבת שתהליך שיקום הוא תהליך שלא ניתן להכריח או לזרז אותו. הוא תהליך שצריך להיות מתאים בקצב שלו למי שעושה את התהליך. זו הדרך, בעיני לגרום לתהליך הזה להתהוות. אני מחזקת את ידיך ומאחלת לך הצלחה וגם, כמובן, חג שמח. נשמח לשמוע ממך שוב וגם מאנשים נוספים שיתייחסו לדבריך. ענת

אין לתווית "סכיזופרניה" שום משמעות תקפה לחיים שלך. אתה לא מבין את זה? התווית הזו לא משנה כלום באמת, היא חסרת כל משמעות. זו מילה שכתובה בספרים נורא משעממים ומייגעים של פסיכיאטרים, ואולי יש לה חשיבות בתוך העולם ההזוי והשקרי שלהם, אבל בשבילך זו מילה חסרת משמעות. שכח ממנה. זה כתוב באיזה תיק של איזה פסיכיאטר? או באיזה בית חולים? נו, אז מה? אתה תתרכז בלחיות חיים טובים, שמתאימים לך. אתה תתרכז בלמצוא סוג של אושר...ואם לא מתאים לך לעבוד במשרה מלאה- אז זה בסדר. ואם לא תעשה תואר ראשון וגם אם לא תהייה לך תעודת בגרות- אז גם זה בסדר. הכל בסדר- אתה לא חייב כלום לאף אחד- אתה חופשי לגמרי. זה היתרון הגדול של "מחלות נפש" שאנשים לא קולטים כל-כך לפעמים, אתה יכול לעשות מה שבא לך, אתה לא חייב להוכיח כלום לאף אחד....(זה יתרון די גדול בחיים....כי הרבה אנשים נמצאים במבחן בלתי פוסק וחייבים כל הזמן להוכיח את עצמם...) ואתה לא צריך להחלים לגמרי, את מי זה מעניין בכלל? מי יחליט בכלל שהחלמת לגמרי? מה זה אומר?

כמובן, שאם בא לך כן לעשות תעודת בגרות ותואר ראשון ולעבוד במשרה מלאה אז תעשה את זה....אבל אתה לא חייב! רוב האנשים חייבים חובה כמעט מוחלטת לנהוג ככה, לך יש בחירה...

ענת,אני חייב להגיד שזו פעם ראשונה שקיבלתי את הפידבק הנכון מפורום מסוים באינטרנט. רואים את הניסיון שיש לך,ובאמת תשובה לעניין, אפשר להבין שהתחברתי מאוד לדברים שכתבת.חוצמזה מה אני יכול להוסיף? הדבר היחיד שאני יכול להגיד כי אני באמת לא בטוח אם אני לגמרי מבין את מה שכתבתי בהודעה הקודמת, אני כן יכול להגיד שישבתי שלשום עם עובדת סוציאלית מראשון בשם יעל נרדי במטרה לקבל איזשהוא שירות של שיחות,ובמשך השיחה אמא שלי דיברה על איך שהלחץ שלי משרה עליה, שזה אומר שברגע שאני נכנס למצב של התפוצצות וכול הרגשות הפחות טובים יוצאים והדיבורים על לאשפז את עצמי כי מסתבר שזה המקום היחיד שאני מכיר כמקום שיכול לתת לי שקט.בקיצור העובדת סוציאלית – יעל, אמרה לי למצוא למה ההתפרצויות האלה קורות,ומה לעשות שכל דבר שאומרים לי לעשות בקשר לשיקום שיכול לעזור לי בשבילי הוא דבר קדוש,אז מה שכתבתי בהודעה הקודמת היו המילים שפשוט יצאו לי בקשר לאיך שאני מרגיש לגבי ההתפרצויות האלו. ישבתי עם מרפה בעיסוק על מה שכתבתי וחוץ מכל המחמאות שבאמת מחמיאות לי,בוא נשים אותם רגע בצד, היא אמרה לי שאולי העיסוק הזה הלא פוסק באיך אני יכול לגרום לשיקום להיות יותר טוב בשבילי זה אולי סוג של תשוקה שלכולנו יש וככה הוא מתבטא בשיקום שלי וזה בעצם מה שמניע אותנו אז אנחנו במקום לנסות למנוע אותו אפשר לנסות ללמוד ללמוד אותו ,זאת אומרת ברגע שזה קורה פשוט לחשוב על דברים שיכולים לעשות לי טוב באותו רגע ואולי דרך זה למנוע את זה וככה למצוא תשובה למצוקה שלי.ודבר אחרון ברור לי שאני בסופו של דבר ימצא לזה תשובה כמו לכול דבר אחר בחיים שלי שנראה בהתחלה כבלתי אפשרי ובסוף פתרתי אותו. ולגבי מה שמיכאל אמר, אני באופן טבעי מנסה כמה שפחות ואפילו פוסל את זה לחלוטין את ההתעסקות בעניין התוויות,חוצמזה שאני חושב ההשפעה שיכולה להיות לסטיגמה באופן כללי, בוא לא נפרט, היא ממש קטנה, אם נסתכל על זה בדיוק כמו שזה - זה מה שאנשים חושבים עליך, נכון שזה פוגע במעמדך בתור אזרח ולוקח לך חלק מהזכויות שלך,בכל זאת אם תיקח לדוגמא את החוק שאסור לתת לאנשים החולים במחלות נפש אקדח,תשמע יש בזה מעט אמת כי זה מאוד! אבל מאוד מסוכן! אם היית מביא לי אקדח אחרי שהתחררתי מאשפוז אני לא יודע מה היה יכול לקרות לי, ספציפי לי.וחוצמזה אמרתי בהתחלה שאני פוסל את ההתעסקות בעניין התווית כי אני חושב משהו מאוד פשוט, שהוא: אני חולה במחלה שהיא מחלה מאוד קשה, מחלת הסכיזופרניה וכיום אני משתקם במסגרת שיקום כלשהיא ועושה כל מה שאני יכול כדי להקל על מצבי ולחיות באופן יותר שליו עם עצמי עד שאני יגיע לסוף שלו וזה יגיע כאשר אני ידע שאני באמת מסוגל לחיות את החיים שלי בצורה עצמאית מלחלוטין בלי עזרה מבחוץ!!! וזה הדבר הכי חשוב לגב מה שאמרתי....וללאף אחד אין את הזכות לדעת עליי דברים שיכולים לפגוע בי,יותר נכון לאף אחד אין את הזכות לדעת עליי דברים שאני לא רוצה שהוא ידע כל עוד אני שומר על החוק.וזהו בעיקרון.

מחפש אנשים הסובלים מסכיזופרניה אשר נרפאו ריפוי מוחלט מהמחלה,אני יודע שזה נדיר אבל אני מעוניין ומסוקרן לשמוע מהאנשים האלה!!!

מה זה אומר להירפא ריפוי מוחלט מהמחלה? מה זה סכיזופרניה בכלל?

אבי, אני חושבת שהשאלות שמיכאל שואל חשובות כדי שניתן יהיה לענות על שאלתך. בעיקר, לדעתי, השאלה הראשונה. מיכאל, לגבי השאלה השניה, אני חושבת שיש לשאלה הזאת כמה תשובות מלומדות בכמה ספרים כאלה ואחרים. מה לדעתך התשובה לשאלה ? ענת

אני יודע...אני בסך הכול מנסה להבין למרות שתאמין לי אני כבר מיואש מלנסות..אבכל זאת בוא ניתן לזה סיכוי :-). כל זה בהבנה שאתה מבין מה זה באמת סכיזופרניה...

בס"ד אושפזתי לפני מעט יותר מ-8 שנים לאחר התקף פסיכוטי. אובחנתי כבר עוד בשנת 1996 כחולה סכיזופרניה פראנואידית,אך כאמור האשפוז בא לאחר שלא נטלתי תרופות אנטי-פסיכוטיות מתאימות וכן הפסקתי אותן לאחר נזק ותופעות לוואי קשות. אני מתגורר במרכז הארץ,נשוי קרוב לשלוש שנים+ילד,עובד בשוק החופשי(כרגע המצב חלש מבחינה אקונומית,אני לא עובד בבקרים,אלא אחה"צ וגם שעות מועטות מאוד) בחברה סיעודית אשר שולחת אותי לטפל בקשישים. אוהב את העבודה וכמובן נוטל תרופות באופן מסודר,מבוקר ויומיומי. בעבר הלכתי לאחד ממועדוני "אנוש" כשהתגוררתי בצפון(משם אני במקור),ואף היתה תקופה שפקדתי גם מועדון "אנוש" בעיר מגוריי. תודות לאשתי ולאהבה ולסבלנות הרבה שהעניקה לי,ולילד המקסים שהבאנו לעולם,לא ניתן לראות עליי(טפו,טפו,טפו) כלל שאני נפגע/מתמודד נפש. אני ערני ומתפקד המון שעות(קצת חוטא מדי פעם במנוחה,אבל בינינו,מי לא צריך מדי פעם קצת לנוח). אני הולך בשבתות לבית הכנסת וזה עוד סוג של ריפוי לנשמה,כן,המקורות של ישראל סבא. אני תמיד נוהג לומר ש'לא על התרופות לבדן יחיה האדם'. יש גם את הפן הנפשי-רוחני שגם הוא דורש התיחסות ותודעה. אני פעיל וכותב בפורומים,קורא מאמרים וכותב תגובות טוקבק,אני גם בהחלט מפנק את עצמי בישיבה בבית קפה ואפילו לבד ועם איזה עיתון(אבל בלי סיגריות חבר'ס,זה לא בריא,וגם לא אלכוהול,זה לא הולך עם התרופות),אני במזג אויר מאיר פנים הולך ואפילו הרבה,אני משתדל להיות אופטימי ויש בי אמונה שמה שקרה לי זה רק לטובה,אפילו עם הרציונל(השכל) לא תופס ומבין זאת. נאמר על כך במקורות:'לעולם יהא אדם מברך על הרעה-כשם שמברך על הטובה'. אז אתה מבין אבי היקר! לחיות,לבחור בחיים ולהעריך אותם,זו מתנה. להערך כל דבר ולא לקחת כמובן מאליו. אף אחד לא חייב לנו כלום,אבל השאיפה לתת ולדעת לקבל היא זו שעושה טוב לאדם. מקווה שעזרתי ועודדתי ולו במעט את רוחך. תעשה ותצליח וה' יעזור.

בדיוק אני בעיצומו של חרדה ודיכדוך על כך שהבת שלי חולה בסכיזופריה אבל כמוך לוקחת תרופות ומתנהגת נורמלי לחלוטין ובתשובה שלך עניתה לי על הרבה שאלות שלי כמו למשל אפשר לנהל חיים נורמלים בצל המחלה או אפשר לצאת לעבוד? עזר מעט אני עדיין נימצאת בתקופת "אבל".....

ענת שלום, רציתי גם אני לברך אותך על כניסתך לתפקיד כמנהלת הפורום, אין לי ספק שתתרמי הרבה מידיעותייך וניסיונך הרב בתחום השיקום לחברי האתר, בהערכה רבה, לירון בית שני, בני ברק

לירון, תודה על הברכות ונשמח לראות אותך פה בפורום איתנו. אני בטוחה שהשתתפות של אנשי מקצוע נוספים בפורום יכולה להעשיר את כולנו. חג שמח ענת

עם כל הכבוד. להערכתי אתם מנהלים את הפורום הזה כבר יורת מחצי שנה או משהו כזה.... נראה לי שההודעה החשובה בראש הפורום קצת מוזרה על רקע זה....

רציתי לשאול שאלה אחרונה להיום: קראתי את המאמר של יואב כריים במטה מאבק הנכים בישראל www.nechim4u.com (אולי זה עונה על שאלתי הראשונה מהיום) שעל פי התיקון דרגת אי כושר השתכרות תיוותר כפי שהייתה בטרם החל לעבוד, וההפחתה של הקצבה תעשה בהתאם לרמת השתכרותו ללא שינוי בדרגת אי הכושר. יתרה מכך, אומר יואב כריים, התחלת עבודה לא תהווה עילה לקריאה מחדש לועדה רפואית. אז אכל עוד תקנות אלה לא יקבעו, לא יוכל המוסד לביטוח לאומי לזמן אנשים לועדות מחדש. אז איך המוסד ידע מה קורה עם כל אלו שנכותם זמנית ויש סיכוי להבראתם? מה יקרה עם כל אלו שמצבם משתנה כל פעם? האם הם יצטרכו להודיע למוסד על שינוי במצבם?

לא' שלום, קודם כל אני חייב לציין שיואב קריים בקיא בכל פרטי החוק הרבה יותר ממני. הוא אחד מהאנשים שהיו הכי מעורבים במהלך החקיקה, ולמיטב ידיעתי גם היום הוא לוקח חלק במהלך ההיערכות לקראת יישום החוק בקיץ הבא (ישנם עוד הרבה דברים טכניים לגבי יישום החוק שעדיין לא נסגרו). למיטב ידיעתי, מה שיואב כתב לגבי אי זימון לועדה רפואית, והעובדה שדרגת אי הכושר לא תשונה נוגעת לאנשים שיש להם אחוזי נכות ואי כושר קבועים. אני מניח שאנשים שנקבעה להם נכות זמנית , כן יזומנו לועדה לקראת סיום התקופה הזמנית שנקבעה. המשך סופ"ש נעים, ולהשתמע בפורום, בני

בני תודה רבה, אתה מקל עליי קצת..................... אבל יש לי שאלה, והיא: אם אני הולכת לעבוד ומרוויחה למשל שכר מינימום, ויש לי קשיים בעבודה, האם הועדה לא יכולה להגיד: אבל הבחורה מצליחה בכל זאת לעבוד, שתסתדר לבד! ולקחת לי את קצבת הנכות?!

ועוד שאלה: הבנתי לפי דבריך שאם אדם מקבל קצבת נכות עד גיל פרישה - 62 לנשים הוא ממשיך לקבל את הקצבה(בשם אחר כפי שאמרת) גם לאחר גיל הפרישה בנוסף לקצבת הזקנה? אני מתארת לי שאם האדם חוסך לפנסיה מקצצים לו או מקצבת הזקנה או מהקצבה המתוארת...................... ניכול להיות מצב, אבסורדי מבחינת הבריאים, שבעלי נכויות מסויימות חיים ברמה כלכלית טוב יותר מהם? מבלי לפגוע באוכלוסיית הנכים - אם משהו נפגע מהשאלה אני מתנצלת מראש.

לא' שלום, יתכן שלא הסברתי מספיק טוב, אז הנה הבהרה. לא מקבלים קיצבה בנוסף לקיצבת הזקנה! פשוט בעבר מי שקיבל קיצבת נכות מלאה והגיע לגיל פרישה הפסיק לקבל קיצבת נכות והתחיל לקבל קיצבת זקנה, שהיא נמוכה יותר מקיצבת הנכות המלאה. דבר זה תוקן , ועכשיו מי שמגיע לגיל הפרישה ממשיך לקבל את אותו הסכום שקבל לפני כן (לא בנוסף לקיצבת זקנה!). מקווה שעכשיו זה ברור, וכמו תמיד, נשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

בני שלום רב ומועדים לשמחה. שתי שאלות: א. מה קורה עם ועדת לרון? הבנתי שהכניסה לתוקף נדחתה. ב. הבנתי שלפי הועדה אדם יוכל להרוויח עד כ 7000 ש"ח מבלי שקצבתו תפגע. מה קורה אם אדם מרוויח שכר מינימום, אינו בריא, ועומד בקריטריונים לקבלת קצבה מבחינה רפואית, האם הוא ימשיך לקבל את הקצבה, או שהביטוח הלאומי יגיד: "אדוני, אתה יכול להתפרנס שכר מינימום, תסתדר"? בני בבקשה תענה לי.

לא' שלום וחג שמח, מה שמכונה "חוק לרון" עבר בקריאה שניה ושלישית בכנסת בחודש יולי האחרון. בחוק נקבע שהוא יכנס לתוקף שנה מיום פרסומו ברשומות, שזה אומר שהחוק יכנס לתוקף בקיץ הבא. לצערי, הבנת לא נכון, מעולם (לא בזמן הועדה , ולא באף שלב של החקיקה) לא דובר על כך שאנשים ישתכרו 7000 ש"ח מעבודה וימשיכו לקבל קיצבה מלאה (למרות שלצערי הרב הופיעו במקומות שונים פרסומים מטעים שדברו על כך). באופן כללי החוק יאפשר לאנשים לעבוד ולהשתכר ובמקביל לקבל קיצבה, וככל שהם ירוויחו יותר מעבודה קיצבתם החודשית תרד בהדרגה לפי גובה השכר שהם מקבלים. למשל בדוגמה שנתת, אדם שישתכר שכר מינימום (3850 ש"ח נכון להיום), ימשיך לקבל קיצבה , אבל לא קיצבה מלאה אלא סכום נמוך יותר. שבת שלום, סופ"ש נעים, ולהשתמע בפורום, בני

בני, סליחה שאני מבלבלת את המוח, אבל שאלתי מבחינת הועדה הרפואית, לא מבחינת הפקידים שקובעים את הכסף שבסופו של דבר נכנס לבנק ( גמלה מינוס ההפחתה כפועל יוצא מגובה השכר = הכסף שנכנס לבנק) ושוב שאלתי קצת בשינוי נוסח: מה קורה אם אדם מרוויח שכר מינימום, אינו בריא, ועומד בקריטריונים לקבלת קצבה מבחינה רפואית, האם הוא ימשיך לקבל את הקצבה, או שהועדה הרפואית תגיד: "אדוני, אתה יכול להתפרנס שכר מינימום, תסתדר"? בני בבקשה תענה לי.

בסוף חודש אוגוסט שאלתי אותך לגבי תעסוקה נתמכת, והבנתי שאני מבלבלת בין שכר מינימום מותאם לבין תעסוקה נתמכת. אמרת שכל אדם בעל מגבלה זכאי שחוק שכר מינימום מותאם יחול עליו, ואני רק לא הבנתי משהו: אם אדם איטי כי פשוט הוא איטי כי ככה הוא נולד, האם גם אז הוא זכאי שחוק שכר מינימום מותאם יחול עליו? תודה, א'

לא' מהצפון שלום וחג שמח, האמת שלא כל כך ברור לי למה את מתכוונת בהגדרה "אדם איטי כי פשוט הוא איטי כי ככה הוא נולד" , ולכן אני יסביר רק באופן כללי את מה שכתוב בתקנות שכר מינימום. תקנות שכר מינימום נקבעו עבור "אדם עם מוגבלות" כפי שהמונח הזה הוגדר בחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, והנה צטוט של ההגדרה מתוך החוק : "אדם עם מוגבלות" - אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". זה לשון החוק, וההגדרה שאת ציינת בהודעתך היא לא בדיוק הגדרה משפטית ו/או רפואית, ולכן אם תגישי בקשה לשכר מינימום מותאם הבקשה תצטרך להבדק , ואז יוחלט אם זה עומד בקריטריונים של החוק או לא. מקווה שעכשיו זה קצת יותר ברור, שתיהיה לך שנה טובה ומוצלחת, הרבה בריאות ואושר, ולהשתמע בפורום, בני

שלום אני רוצה להתקבל למחלקה הפסיכיאטרית של בי"ח תל השומר שמטפלת בשיקום מיומנויות חברתיות דרך קבוצות טיפוליות. הרופאה שלי אמרה שיש שם צוות טוב. האם אני חייבת לעבור להיות מטופלת שם במקום אצל הרופאה שלי? או שאפשר להישאר אצל שתיהן במקביל?

לשני חג שמח, וברוכה הבאה לפורום, האמת שאני לא מכיר את הקבוצות האלה שאת מדברת עליהם, אבל באופן כללי הקבלה לטיפול במרפאה לבריאות הנפש , גם אם היא מרפאת חוץ של בית חולים, היא לפי אזורים. כלומר, רוב הסיכוויים, שתוכלי להשתתף בקבוצות רק אם מבחינת אזור מגורייך את שייכת לאזור שממנו מקבלים בתל-השומר. אבל בכל זאת שווה לך לבדוק אם הרופאה שלך המליצה לך על זה. או שתבקשי מהרופאה לבדוק את האפשרות מול המרפאה, או שפשוט בעצמך תרימי טלפון למרפאה ותבדקי איתם אם את יכולה להצטרף לקבוצות האלו. שיהיה בהצלחה, שנה טובה ומאושרת, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

שלום שמי גיא אני מאוד סגור בביתי תקופה די ארוכה גם בגלל הבעיות הנפשיות שלי וגם עקב בעיות פיננסיות ומת להתאוורר.שאלתי האם נפגע נפש שמוכר עפ"י חוק זכאי לחופשה בארץ?בחו"ל?האם יש מימון? ואם הוא זכאי האם ישנה איפשרות לנופש פרטני סולו?למי לפנות?.

גיא שלום, נפגע נפש זכאי לחופשה כמו כל אזרח במדינה. אני לא חושבת שיש מסגרת שמממנת חופשות פרטיות. יחד עם זאת יש מסגרות חברתיות, כמו למשל מועדונים חברתיים של אנוש, שיוצאות מעת לעת לחופשות בארץ או בחו"ל. מי שחבר במסגרות האלה יכול להצטרף. שתהיה שבת שלום ענת

**********************שאלה לאחד מאנשי המקצוע כאן************************* שלום שמי גיא בן 42 רווק ללא תעסוקה מאזור חיפה?(אחד הישובים הסמוכים)לפני כשבוע קבלתי אישור לסל שקום: תעסוקה נתמכת,דיור מוגן, ומתאם טיפול,אני סובל מרגישות יתר(פגיע מאוד)קבלת מרות ועוד.....הייתי בטיפול אישפוז יום מחוץ לאזור לשם הייתי נוסע כל יום במיוחד,הטיפול שם הסתיים לפני כשנה,ומאז איני מקבל טיפול פסיכותרפי פרטני משום שאין שירות כזה אצלנו ,ישנו סימפטום נוסף שאני סובל ממנו והוא התמכרות מינית שנים רבות (סרטי פונוגרפיה,אינטרנט וכ"ו)בחלק גדול של היום,דבר שלא העלתי אותו בטיפול (חשבתי אולי שזה לא שייך)אבל מעיון בפורומים לסקס ובריאות הבנתי שאני בבעיה רצינית וזה נדבך אינטגרלי מהתופעה כולה שמשתק לי את מרקם החיים התקין,אני רוצה לציין אני גבר שנראה ממש טוב וכתוצאה מההתמכרות נותרתי עם בטחון עצמי ירוד שמונע ממני ליצור זוגיות צולחת ועוד המון,במקום בו טופלתי אין להם מענה להתמכרות סקס,מידיעה שלי ישנם מרכזים פרטיים שנותנים שירות לכך אבל הדבר כרוך בתשלום ולא מתאפשר לי פיננסית,מה עליי לעשות כדי לשקם את עצמי? האם ישנה מסגרת כלשהי מטעם המדינה אשר יכולה לעזור לי? אשמח לקבל את תגובתכם ושנה טובה לכולנו!!!

גיא שלום, ברוך בואך לפורום שלנו. אתה כותב שלפני שבוע קיבלת אישור לסל שיקום. כדי להתחיל תהליך כדאי לבדוק בעזרת מתאם הטיפול מה המסגרות שמתאימות לך ואלה המסגרות בהן אתה יכול להעזר. למיטב ידיעתי בכל מסגרת דיור יש גם מתאם טיפול שאיתו מנהלים שיחות. אולי בשיחות אלה תוכל להעלות את הקושי של ההתמכרות המינית. מעבר לכך, אתה מציין שמזה כשנה אינך נמצא בשום מסגרת שיקומית. ייתכן שמסגרת של תעסוקה שתהיה כפי כישוריך ותהיה לך מעניינת ומאתגרת ותעסיק אותך מספר שעות ביום גם תהווה עזרה בכיוון הזה. שבת שלום שנה טובה והרבה הצלחה ענת

שלום רב, ישנם שיטות טיפול המתמקדות בטיפול בהתמכרות למין. בברורים שעשיתי בירושלים לפני כשנה (עבור משתקם) כמעט ולא היו אנשים שעסקו בתחום , גם לא באופן פרטי. אני יודע שיש קבוצה דוברת אנגלית של 12 שלבים בירושלים להתמכרות מינית. לפי מה שקראתי גישות טיפול קוגנטיביות וקבוצות טיפול נחשבות יחיסית יעילות לטיפול בנושא זה. כדי לך לבדוק בפורמים שעוסקים בטיפול מיני. אני ממליץ לך לחשוב עם מתאם הטיפול (שקבלת כשירות מסל שיקום) על אפשריות טיפול שקימות בנושא והאם נגישות סבירה לטיפול הינו קרטיון משמעותי למיקום של הדיור. בהצלחה יקי

יקי שלום, קודם כל אני רוצה להודות לך שבזמן האחרון חזרת לקחת חלק מאד פעיל בפורום, שמאד תורם לפורום. כאשר ענת ואני קבלנו את ניהול הפורום, כתבנו במכתב הפתיחה ואני מצטט : "נשמח לראות גם אנשי מקצוע משתתפים בפורום וליצור דיאלוג שוויוני בין אנשי המקצוע, המתמודדים והמשפחות שיפרה את כל הצדדים". אני יודע שיש אנשי מקצוע שנכנסים לפורום, אך מעדיפים לא לכתוב בו, ובד"כ רוב ההודעות נכתבות ע"י מתמודדים ובני משפחות. אני אישית מאמין בחשיבות העצומה שיש בשיקום לדיאלוג בגובה העיניים בין אנשי המקצוע המתמודדים והמשפחות על מנת לקבל את כל הזוויות וליצור יותר הבנה בין כל הצדדים, שיכולה לעזור גם בשיקום של הפרט, וגם כמנוע לקידום שרותי השיקום בכלל. אני מקווה שבעקבותיך יצטרפו עוד אנשי מקצוע שיקחו חלק פעיל בפורום, ויתרמו הן בעצות לשאלות שעולות, וגם בדיונים יותר כלליים שבהם יקחו חלק גם מתמודדים ומשפחות ונוכל לייצר הפריה הדדית שתתרום לכל הצדדים. אז שוב תודה רבה, שנה טובה, עם הרבה בריאות ואושר, ועשייה פורייה, בני

איך הולך השיקום מקצועי האם זה אפשרי לעשות קורסים דרך מקור חיצוני(מכללות,בתי ספר פרטיים וכו') כלומר שהבן אדם בוחר והאם זה משנה המיקום של המבוטח מבחינת הביטוח הלאומי ? שיקום מקצועי רלוונטי גם למי שלא מקבל קצבה?

לכ' שלום רב, ברוך בואך לפורום שלנו. נתחיל דווקא משאלתך האחרונה. שיקום וקצבה לא בהכרח הולכים יד ביד. העניין תלוי באחוזי הנכות שיש. 20% נכות מעניקים זכות לשיקום אך לא זכות לקצבה. בסל שיקום דרושים 40% נכות פסיכיאטרית כדי לקבל שירותים. לגבי קורסים במקור חיצוני - אני חושבת שצריך לברר באופן פרטני לגבי כל מקור וכל מקור מימון (ביטוח לאומי / סל שיקום). שתהיה לך שבת שלום ושנה טובה ענת

רציתי לעורר דיון בקשר לעובדי השיקום בעמותת אנוש, במשך שנים הם היו היד המושטת והקרובה של המתמודדים. נופש חו"ל, מועדונים חברתיים שהיו בית שני לחברים וחשיבה מאומצת ופתוחה יחסית אפיינו את העשייה באנוש. בשנה האחרונה, יש עזיבה מסיבית של אנשים טובים. אולי חברים יכולים להתייחס לכך?

עמותת אנוש היא העמותה הגדולה ביותר העוסקת בארץ בפעילויות של שיקום נפגעי נפש והחזרתם לתפקוד ולהשתלבות נורמטיבית בחברה, ומעסיקה מאות עובדים. העמותה עושה בשנתיים האחרונות צעדים של התחדשות וצעידה לתהליכי עבודה המותאמים לשנות האלפיים, כדי שתוכל להמשיך ולהיות המובילה בתחומה. בשל כך, נכנסה העמותה לתהליך מואץ של שינוי ארגוני. תהליכי שינוי מטבעם הינם מורכבים, ולעתים מעמידים אותנו כעובדים וכבני אדם בפני אתגרים חדשים. מטבע הדברים, השינויים והתהליכים החדשים שלתוכם צועדת העמותה, גוררים גם ביקורת פנימית, האופיינית ולגיטימית במצבים של שינויים וצעידה לקידמה. חלק מהעובדים שבחרו לסיים את עבודתם בעמותה עשו זאת מהסיבות הנ"ל. חלקם בגלל רצון להתקדם לעבודה באקדמיה, והיו לצערנו גם עובדים שעזבו מסיבות בריאותיות. כמספר העזיבות מספר הסיבות. חשוב לציין שיחד עם זאת היו עובדים מתוך העמותה שבחרו להתקדם ולתפוס את מקום אלה שסיימו את תפקידם. מלבד עובדת אחת חדשה בעמותה, כל המשרות אוישו ע"י עובדי עמותה שקודמו. אני בטוחה שכוחנו המקצועי ממשיך להתחזק תודות לתהליך בו אנו מצויים, ואנו מחויבים כתמיד למתן השירות הראוי ביותר לצרכנים, מתמודדים ובני משפחות. בברכה, בשמת אדמון דוברת עמותת אנוש

שלום בני נמצא בהוסטל בתל אביב, בזמן שועדת סל שיקום ישבה איתנו נאמר במפורש שאת הזיכוי של משרד השיכון חב' ההוסטל תקבל ישירות ממשרד השיכון והיא זאת שמטפלת בנושא הזכאות בפני משרד השיכון. כמו כן כך נאמר לנו זאת בפגישת ההכרות עם צוות המטפלים הנמצא בהוסטל. לאחר כחודשים של שהיותו בהוסטל התבקשנו להעביר את תשלומי משרד השיכון עד אשר הזיכוי יגיע אליהם. האם זה נוהל תקין ??? הטיפול נמצא בידיהם באופן מוחלט..... להת' אבנר

לאבנר שלום, ברוך הבא לפורום שלנו. לגבי שאלתך - ראשית לא הבנתי איזלו תשלומים ביקשו ממך להעביר להוסטל. האם יש איזה שהם תשלומים שמשרד השיכון העביר אליכם ? ידוע לי לי שלעיתים הטיפול בתעודת הזכאות אורך זמן ויש מסגרות שמבקשות לשלם את סכום ההשתתפות בשכ"ד ולאחר מכן מחזירות את הכסף. אשמח לשמוע ממך שוב ענת

שלום ענת תודה על התייחסותך לשאלתי.הכוונה שלי הייתה לעזרה של משרד השיכון נותן לבעלי נכות . מאחר ואת כותבת : "ידוע לי שלעיתים הטיפול בתעודת הזכאות אורך זמן ויש מסגרות שמבקשות לשלם את סכום ההשתתפות בשכ"ד ולאחר מכן מחזירות את הכסף". אמתין בסבלנות לקבלת תעודת הזכאות. להת' אבנר

מרכז הכשרה ושיקום מקצועי הרצליה והשרון בשיתוף חברת מוטורולה עומדים לפתוח במהלך חודש דצמבר קורס חייוט והלחמה. משך הקורס כ-6 חודשים, 5 ימים בשבוע. המתאימים ישארו לעבוד בחברת מוטורולה. משתתפי הקורס יקבלו החזרי נסיעות וחומרי לימוד. הקורס מלווה ע"י צוות מקצועי טיפולי. הפניות דרל מחלקות השיקום של ביטוח לאומי, זכאי סל שיקום, זכאי שיקום משרד הביטחון, לשכות לשרותים חברתיים ברשויות המקומיות. למידע ופרטים נוספים ניתן לפנות אלי בטלפון 09-9506111 או במייל [email protected]

שרי שלום, תודה רבה שאת מעלה לפורום את המידע החשוב והמענין על הקורסים החדשים שאתם פותחים במרכז. אני בטוח שזו אינפורמציה שיכולה לענין רבים מחברי הפורום, וכל אחד יכול להתרשם ולהחליט אם זה מענין אותו ויכול להתאים עבורו. רציתי להוסיף , שאני חושב שזה מאד מבורך שאתם יוזמים קורסים בשיתוף פעולה עם גופים עסקיים גדולים כמו מוטורולה , מלון דן פנורומה וכו', וכולי תקווה שהיוזמות האלו יצליחו , ונראה עוד גופים עסקיים מכובדים לוקחים חלק בשילוב אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים בעבודה ובחברה בכלל, תוך מתן מלוא הזכויות וללא ניצול. נשמח להמשיך לקבל ממך מידע לגבי הפעילות של מרכז השיקום, שנה טובה, בני

בני תודה לך על החיוק וההערכה. למרכז השיקוםהיו וישנם מספר פרוייקטים עם הקהילה ביניהם עם ECI טלקום, בנק דיסקונט, חברת אלדן להשכרת רכב וכו'. אני שמחה להודיע על המשך שיתוף הפעולה הפורה עם רשת מלונות דן ועל פתיחתו של הקורס החמישי של אומנות הבישול והאפיה. משכו 9 חודשים לימודים עיוניים ומעשיים, הרצאות אורח, סיורי לימודיים. משתתפי הקורס מקבלים החזר הוצאות נסיעה, חומרי לימוד. למסיימים תעודה של רשת מלונת דן וכן תעודת מקצוע של המרכז להכשרה מקצועית. הקורס מלווה על ידי צוות שיקומי טיפולי צוות ההשמה משים ת מסיימי קורס בעבודה בשוק הפתוח ניתן לפנות אלי בכל שאלה בטלפון 09-9506111 מייל [email protected]

שלום ד"ר , חבר שלי לוקח את הכדור לוסטרל כבר חודשיים, הוא היה אצל פסיכיאטר שאמר לו לקחת את הכדור פעמיים ביום. הוא אמר לי שטוב לו עם הכדורים ושהטיפול יתבצע לאורך שנים. הוא יתום משני הוריו, מגיל 13 הוא לבד, והוא מספר לי שהוא לא נותן אמון באנשים, והוא חושב שכל האנשים מנסים להרע לו. יש לו חרדות. האם זה מחלה נפשית? והאם אני צריכה לדאוג מהעתיד? (אנו מתכננים להתחתן) זה קצת מפחיד אותי. תודה, אושר

אושר שלום, הפורום שלנו עוסק בנושאי שיקום. אני חושבת שצריך להעלות את שאלתך לפורום פסיכיאטריה שם יכול רופא פסיכיאטר לענות עליה. זהו הקישור לפורום http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה ענת

אתמול הייתי בוועדת נכות כללית וועדת עררים היו 3 רופאים אורטופד פסיכיאטר ופנימאי בוועדה הראשונית נתנו לי נכות בסך 20 אחוז הבאת יחוות דעת מקיפה ביותר מרופר בכיר הממונה ע"י בתי המשפט לתת חוות דעת רפואיות משפטיות הרופא גם הינו בעל שם ומוכר לטובה ע"י הביטוח הלאומי הוא יועץ בכיר לוועדות ערר של הביטוח הלאומי כמובן שבתיק שלי הוא לא היה מעורב רק נתן חוות דעת בבדיקה עצמה הפסיכיאטר שאל אותי רק שאלה אחת מכל חוות הדעת ראיתי שהוא עיין בכובד ראש בחוות הדעת בסוף הוועדה שאלתי את הפסיכיאטר מדוע הוא לא מדבר איתי על מחלותי הנפשיות הוא אמר בצורה מאוד יפה שאין צורך יש חוות דעת ומיסמכים וזה מספיק בישבילו הרופא שנתן לי את חוות הדעת הימליץ חד משמעי שמגיע לי 50 אחוז לצמיתות והוסיף בחוות הדעת שאין מקום לשיקום כי אינני בר שיקום והנני מיקרה סוציאלי מה משמעות הבחנת הרופא בביטוח הלאומי ומה אתה חושב אדוני הם יקבלו את חוות הדעת עוד דבר בוועדה הראשונית קיבלתי 49 אחוז לצמיתות האם הם יכולים עכשו לאחר שעבר חודש מהוועדה הראשונית להוריד לי את האחוזים במחלות אחרות ביכדי לתת לי את האחוזים שהמליץ הרופא הפסיכיאטר שנתן לי את חוות הדעת ?

לעופר שלום, אני חייב להתייחס קודם כל לקביעה של הרופא המכובד שכתב לך בחוות הדעת שלו שאתה "לא בר שיקום". אחד מעקרונות השיקום כפי שהם נלמדים היום בביה"ס לשיקום הוא שבבסיס גישת השיקום ניצבת האמונה כי לכל אדם יש את היכולת להשתנות בכל שלב בחייו .מכיוון שאני בא מתפיסת העולם הזאת ומאד מאמין בה , אני חייב להגיד שהאמירה "לא בר שיקום" היא אמירה מקוממת בעיני, וחבל שאתה מוכן לקבל אותה. (ויתכן שהסיבה שועדת הערר העבירה את תיקך למחלקת שיקום נובעת מהעובדה שגם הם לא כל כך מקבלים את הקביעה הזו). ולכל הענין של הביטוח הלאומי, אני מבין שמדובר בתיק מורכב שנמצא בדיונים וכיוון שאני לא בקיא בכל הפרטים (וגם קשה להבין מדבריך בצורה מדויקת מה קורה; במקום אחד אתה כותב שבועדה הראשונה קבעו לך 20% ובהמשך אתה כותב שהועדה הראשונה קבעה לך 49% ) ואני (לא עו"ד או משפטן) וגם הפורום הזה לא מתיימר לתת יעוץ משפטי , אני ממליץ לך שוב , כפי שכתבתי לך בהודעה הקודמת להתייעץ עם עו"ד שיראה את כל הפרטים ויתן לך ייעוץ מדויק שמתאים למקרה הפרטי שלך. שבת שלום וסופ"ש נעים, וכמובן שנשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

שלום רב, מסכים לחלוטין עם האמריה של בני. זה ביזיון שכך רופא כותב בחוות דעת. לצערי רופאים אינם עוברים הכשרה בשיקום ולכן יש להם אמירות כאלו. יום טוב יקי

היום צלצלתי למוקד ביטוח לאומי ומסרו לי שהתיק שלי הועבר לאחר וועדת ערר נכות כללית למחלקת שיקום מה יקרה לאחר שיסימו לטפל בתיק במחלקת שיקום?הם אמרו שהתיק אמור לחזור למחלקת נכות כללית אולי אפשר להסביר לי בקצור את התהליך ? תודה

לעופר שלום וברוך הבא לפורום, קשה מאד להתייחס לשאלתך מכיוון שעד כמה שאני מבין משאלתך לא מדובר בתהליך רגיל/שגרתי אלא ביישום של החלטה שהתקבלה בוועדת הערר. כדאי לבקש לקבל את ההחלטה של וועדת הערר בכתב, ובמידה ומה שכתוב בה לא ברור לבקש פרטים (ואולי אפילו להתייעץ עם עו"ד , במידה ואתה חושב שאתה לא מקבל את הזכויות שמגיעות לך). בהצלחה, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

שלום לכולם, אני חושב שגם תפקיד של מתאמי טיפול/עובדים סוציאלים במגזר הציבורי או החברתי יכולים לעזור לך בנושא זה יום טוב יקי

שלום רב למנהלי הפורום! לאן עלי לפנות, כאם יחידנית לבקשתסיוע בשכר דירה? תודות שירה

שירה שלום, פורום זה עוסק בשיקום לנפגעי נפש. לא ברור לי האם שאלתך מתייחסת לאם חד-הורית באופן כללי, שזה לא נושא שבו עוסק הפורום, או שאת מדברת על אם חד-הורית לילד נפגע נפש, או שהאם עצמה היא נפגעת נפש? אשמח לקבל יותר פרטים, ואז יהיה אפשר לענות בצורה יותר מדויקת. לילה טוב, בני