פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

קוריאם לי סיוון... אני בת 22... נתחיל מזה שיש לי עבר פסיכאטרי.. אישפוז של שנה + בנוער סגורה ואז 4 שנים בפנימייה שיקומית בירושלים... ואני מאובחנת כגבולית... לפני שנתיים חזרתי לאיזור מגוריי... כבר תקופה שמצבי לא טוב... אבל עקב התפתוחיות של כמה דברים בסופ"ש הזה... מצבי בכי מר... נכון להיום אני מקבלת 75 מ"ג ויאפקס.. מגוחך... אני מוכרת בבריאות הנפש באשקלון... אבל פגישה עם הפסיכיאטרית פעם בחודשיים לחמש דקות לא מועילה בכלל... וההבטחה שלה למצוא לי מטפל??? אלוהים יודע כמה זמן עבר.. אבודה לחלוטין... עם המחשבות הכי לא טובות בראש... אין לי כסף לטיפול...גם לא מסובסד דרך הקופ"ח... פשוט מסתובבת אבודה ומתוסכלת בבית.. לא יודעת למי לפנות לעזרה....

הי סיוון אני לא בטוח שזה שאת מקבלת 75 מ"ג ויאפקס זה מגוחך. לפעמים הרבה יותר טוב לקחת מעט תרופות בעיקר לטווח הארוך...ולא לכל בעיה נפשית יש טיפול תרופתי! לגבי טיפול- יש פסיכולוגים מסויימים שעובדים באופן פרטי ולוקחים מחירים מאוד גבוהים, אבל במקביל מטפלים בהתנדבות גם באופן פרטי בחינם או במחיר סמלי במטופלים שאין להם יכולת למממן טיפול. (הכינוי הרשמי של זה הוא "פרו-בונו"). מה שהייתי מציע לך הוא להתחיל להרים טלפונים לפסיכולוגים באיזור המגורים שלך, להסביר בערך את מצבך ולשאול על האפשרות הזו, או אפילו קצת להרחיק מאיזור המגורים....(נניח אם תמצאי פסיכולוג כזה בתל-אביב, אז תוכלי לעשות גם יום טיול פעם בשבוע וגם תגיעי לטיפול...)

הכל ממשיך להתמוטט... מה אני עושה עכשיו?? הרגע?? אני שבורה ברמות שמפחידות אותי... מה אני עושה עכשיו...

אני שמחה לבשר לכם כי המרכז לשיקום מקצועי הרצליה והשרון פותח קורס חדרניות במלון "דן פנורמה" בתל אביב בחודש דצמבר 2008. משך הקורס 3 חודשים לימודים עיוניים ומעשיים. תלמידי הקורס מקבלים מדים, נעלים, ארוחת צהרים והחזר הוצאות נסיעה. מסיימי הקורס נקלטים כעובדי בית המלון. מתאים לאנשים שעברו וועדת סל שיקום, לזכאי משרד הביטחון, למופני מחלקות השיקום של ביטוח לאומי וכן למופני המחלקות לשרותים חברתיים של העיריות. לפרטים נוספים ולשאלות אנא פנו אלי לטלפון 09-9506111

אני במקרה עובד בתחום הזה וחדרנים עובדים מאוד קשה ומקבלים שכר מאוד נמוך. עדיף בהרבה כבר לעבוד בניקיון של בתים פרטיים, שזה תחום עם הרבה יותר כסף והרבה יותר קל מחדרנות וגם במרבית המקרים המשכורת לא מדווחת...וגם יחסית קל למצוא בזה עבודה כי יש דרישה רבה...

זה באמת לא נשמע הגיוני הקורס הזה. עם כל הכבוד, אם מישהו רוצה להיות חדרן הוא יכול פשוט להגיע לבית מלון ולבקש לעבוד. הוא יקבל שכר מינימום מלא מהרגע הראשון+טיפים. יש מחסור כרוני בעובדים טובים בתחום הזה. אין שום צורך לעבוד שלושה חודשים בחינם! בתור הכשרה עאלק...

ונשמח להמשיך לקבל ממך מידע לגבי הפעילות של מרכז השיקום. בברכה, בני

אם אני מקבלת קצבת נכות (על רקע נפשי), ואני מתחילה ללמוד בקורס כלשהו, האם מבטלים לי את הקצבה? מדובר בקורס הכשרה מסוימת של כמה חודשים. אני לא יודעת מה לעשות, הצילו.....

ל"מישהי6" שלום רב וברוכה הבאה לפורום, במידה ואת מקבלת קיצבת נכות כללית, ואין לך מקורות הכנסה נוספים, ואין שום דבר נוסף שהשתנה מלבד העובדה שאת הולכת ללמוד בקורס ההכשרה, אין שום סיבה שיבטלו לך את הקיצבה. בקיצור, אין צורך "לצעוק הצילו", שיהיה לך בהצלחה בקורס, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

אבל הקצבה שלי מותניית בחוסר תפקודיות. ואני זוכרת שיש סעיף בקצבה שאומר שאחד התנאים הוא שאיני לומדת. ופה מדובר בשנת לימודים. הם יגלו את זה? הם מבררים דברים כאלה?

שלום בעת שהות באנגליה כתיירת נפגעתי בתאונת דרכים כנוסעת אך לא נהגת,מאז התאונה הפציעות חלפו ונשאר טינטון שזהו צליל שאני שומעת כל הזמן אצלי באוזן. האם יש הכרה למצב זה כנכות? מה עליי לעשות ולאן לפנות... תודה רבה

נטלי שלום, הפורום שלנו עוסק בנושא שיקום נפגעי נפש. נסי להעלות את שאלתך בפורום הזה http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-19,m-Doctors,a-Forums.html יום טוב ענת

עד גיל 60? אני מתכוונת לקיצבה מלאה של 2000 שקלים

לגלית שלום וברוכה הבאה לפורום, במידה ואת מקבלת קיצבת נכות כללית עד גיל הפרישה (שזה הגיל שבו אנשים בד"כ מתחילים לקבל קיצבת זקנה), ביטוח לאומי ימשיך לשלם לך את אותו סכום חודשי שקבלת כקיצבת נכות גם לאחר גיל הפרישה (למרות שלקיצבה יקראו בשם אחר). כול טוב והרבה בריאות, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

מתחיל ללמוד ב-24 לחודש קורס במחשבים שנקרא : ניהול רשתות,זהו! סיימתי אבן דרך בחיים בכך שסיימתי את השיקום הטיפולי ואני עובר לשיקום המעשי שזה אומר להתחיל להיכנס לתפקוד לאחר תקופה ארוכה של חוסר תפקוד משווע עקב המחלה - אני קורא לזה שיקום בעבודה ולאחר מכן אם אצטרך למרות שאני חושב שלא - שיקום בלימודים. בעיקרון זה סיכום תמציתי של השיקום שלי.אני מאמין שבקורסים השיקומיים למיניהם אני מסוגל לעמוד ולהצליח בם רק כמה שאני ירצה אך הבעיה מתחממת יותר שאני מדבר על דברים יותר "נורמלים" מהקורס הזה, דברים שאני באמת רוצה לעשות אותם ושואף אליהם, בקיצור כל מה שהוא לא שיקומי - מתי שאני צריך להוכיח את היכולות שלי באמת.במילים אחרות יש הבדל בין להשתקם לבין לחיות את החיים כמו שהם.

אבי שלום, קודם כל בהצלחה רבה בקורס !!! אני שמחה לשמוע שאתה מתחיל משהו שאתה מרגיש שהוא "לחיות את החיים כמו שהם". אני לא חושבת שזה מנוגד לשיקום אלא עוד צעד בדרך. שיקום, לדעתי, הוא דרך. לא מעשה אחד, או קורס אחד אלא דרך שבה כל אחד מתווה לעצמו את המשימות את המטרות ואת היעדים. אנחנו נשמח לשמוע ממך שוב על הקורס אחרי שתתחיל אותו. שוב, בהצלחה, מחזיקים אצבעות ענת

למי שמעוניין בשיקום מקצועי, לימודים והשמה בשוק החופשי. יש לפנות דרך השיקום בביטוח לאומי וכן חייבים סל שיקום. תוכנית "מעברים"- תוכנית מצוינת במרכז השיקום ברעננה. לפרטים נוספים ניתן לפנות אליי בטל: 09-7719444 לשני-רכזת התוכנית.

לשני שלום, מאד שמחתי לראות שנכנסת לפורום. כבוגר של המרכז להכשרה ושיקום מקצועי שליד בית לוונשטיין, אני בהחלט יכול להמליץ בחום על המרכז הנפלא הזה. למרות שאני לא ממש יכול להתייחס לתוכנית מעברים שלא היתה קיימת בזמנו. אולי היה כדאי שתעלי הודעה נוספת שתספר קצת יותר על תוכנית מעברים ועל המרכז בכלל. (בעבר היו פה בפורום שאלות לגבי שיקום מקצועי , ואני סיפרתי פה בפורום על המרכז ועל הניסיון האישי שלי בו). בכל מקרה, נשמח להמשיך לראות אותך כותבת בפורום, בני

שלום אני אישתו של בעל חולה סכיזופכניה והבעיה היא שכרגע הוא נמצא ממש בשיא המחלה. המלוות הרבה פחדים. שאולי ..ולי ולילדיי אנחנו מאוד מאוד עוזרים ומנסים לעודד אותו איך אפשר לעזור לו ?להתגבר או שיחות או בכלל לבדוק אופציה של שיחה ותמיכה מחוץ לפורום הזה.{הבעיה הרבה יותר חמורה}.

למלמולית שלום, ברוך בואך לפורום שלנו. אני בטוחה שלא פשוט להיות לצד מישהו יקר שכל כך קשה לו. האם בעלך מטופל במסגרת כל שהיא ? מרפאה ? פסיכיאטר פרטי ? אולי שם ניתן לבקש עזרה נוספת. יחד עם זאת אני בטוחה שתמיכתך ותמיכת ילדיכם חשובה מאוד. שוב, חשוב גם לומר שגם אתם צריכים תמיכה עבור עצמכם. כדאי לדעתי לפנות לאחד המקומות המציעים תמיכה למשפחות. שם אפשר לקבל גם הדרכה ספציפית לגבי העזרה שמשפחה יכולה להציע למישהו שנמצא, כפי שאת מציינת, בשיא המחלה. אני מאחלת שיהיה לכם הרבה כח וסבלנות ולבעלך בריאות והרגשה טובה יותר ענת

ענת שלום רב. איפה אפשר לקבל יעוץ גם לבעל החולה וגם משפחתי לי ולילדיי. ובעצם הבת הגדולה לא מוכנה ללכת לשום טיפול{לא מאמינה במחלה }.וחושבת שהכל הצגה. ה"בעל" מטריף אותנו במחשבות ובטירוף שאליו הוא נמשיך. והמצב הרבה יותר גרוע מכמה מילים כואבות פה.

ענת, כלומר מה שאת אומרת זה שזה לא חריג. יש מקומות שאכן מתנהגים כך. הראו שם מקום שבו אסור היה לאמא לדבר עם הילד שלה. איפה זה כן קורה ואיפה לא?

לא' שלום, אני לא חושבת שראיתי את התכנית שעליה מדובר לכן קשה לי להתייחס לפרטים. יחד עם זה אני לא חושבת שהתנהגות אלימה היא דבר שבשגרה בבתי חולים פסיכיאטריים. אני אשמח לשמוע מדוע זה עורר את התעניינותך ומה באמת השאלה. יום טוב ענת

שלום א' מהצפון היו הרבה פירסומים בשנה האחרונה שחשפו הרבה מאוד דברים קשים מאוד ממחלקות פסיכיאטריות סגורות. אחת הכתבות ב"מעריב" הייתה על המחלקה הסגורה לילדים בנס ציונה, כתבה נוספת ב"קופסה שחורה" הייתה על בית החולים "איתנים" ליד ירושלים, שבו גם הייתה פרשה קשה של התעללות במחלקה של האוטיסטים לפני מספר שנים. בכולבוטק הייתה כתבה על יחס מזלזל בניצולי שואה מאושפזים בבית החולים "באר יעקב". על פניו, אפשר לצאת מתוך גישה שפרסומים רבים אלה מתארים אך ורק חריגות יוצאות דופן במערכת שהיא ברובה הומנית וצודקת, אבל להערכתי זה בדיוק הפוך והדברים שנחשפו בטלוויזיה הם רק קצה הקרחון של תופעה רחבה יותר שבקושי מדברים עליה ולא מגיעה לידיעת הציבור ועכשיו הדברים מתחילים לטפטף. ביסודו של דבר, כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, אני חושב ששורש הבעיה כאן היא היותם של הפסיכיאטרים בין השאר סוכנים של החברה לכליאה והרחקה של גורמים שנתפסים מאיימים ומזיקים. אינני טוען שזו מטרתם היחידה של הפסיכיאטרים, אינני טוען אפילו שהם בכלל רואים את עצמם כמחזיקים בתפקיד הזה- (כמו המטופלים שלהם גם הם מנותקים מהמציאות), אבל דה פאקטו זה אחד התפקידים העיקריים שהם ממשים בפועל. להערכתי זהו שורש הבעיה...

התוכנית בכלבוטק היתה לגבי בי"ח הפסיכיאטרי בטירת הכרמל (ולא כפי שרשמת). http://www.reshet.tv/video.aspx?video_id=17889

בסוף חודש אוקטובר (לאחר החגים) יחל מחזור הלימודים הבא של פרויקט 'אפיק' – פרויקט ייחודי לליווי נפגעי נפש בעולם ההשכלה והעבודה. בימים אלו מתחילות ועדות הקבלה למועמדים חדשים. באתר האינטרנט www.mashak.co.il , ניתן לקבל מידע על הפרויקט ועל תהליך ההרשמה. אשמח לעמוד לרשותכם לפרטים נוספים. טלפון – 03-9697080 מירב פן - רכזת פרויקט 'אפיק'

שלום רב! ברצוני לשתף בבעיה חמורה ביותר של אח שלי בן ה- 29. הוא לא מדבר עם אף אחד כבר כמה שנים, לוקה בנפש, ולאחרונה התחילו לו הזיות של ממש- הוא ראה שקית (זבל) סגורה - ושאל אותי אם אני רוצה לתקוף אותו.. ולמה אני רוצה לתקוף אותו.. הכל התחיל כשהיה על גבול האנורקסיה בגיל 17 ואושפז. אח"כ לא גוייס לצבא עקב בעיה רפואית (כליה אחת) והתבודד במשך כל השנים האחרונות ללא תעסוקה, ללא עבודה, ללא חברה, ומהווה נטל על הורי האובדי עצות. מצבו רק מחמיר עם השנים. הורי חסרי-אונים והם מוכנים להשקיע את הכל לעזרתו. מה לעשות איתו? יש מקומות שיקום? לפסיכולוג אגב, הוא מסרב בתוקף ללכת. בקושי אפשר להוציא ממנו תשובות לשאלות. בתודה, ליאור, 22.

ליאור ערב טוב, מתוך דבריך ניתן לראות את הקושי הגדול שאתה ומשפחתך מתמודדים איתו, יחד עם חוסר אונים ורצון רב לעזור לאחיך ואתה גם אומר את הדברים בפרוש. לא ציינת בשאלתך האם אחיך מטופל באיזו שהיא מסגרת פסיכיאטרית (אפילו פרטית) והאם הוא מוכר ע"י הביטוח הלאומי. ישנן בהחלט מסגרות שיקום לא מעטות. כדי להגיע למסגרות אלה יש צורך לפנות לסל השיקום. פניה כזאת יכולה להעשות ע"י מסגרת בה הוא מטופל (- אם הוא מטופל) כמו למשל מרפאה לבריאות הנפש. יכול גם לפנות פסיכיאטר פרטי או עובדת רווחה של העיריה. גם המשפחה יכולה לפנות באופן ישיר. השאלה הראשונה שצריכה להשאל היא איזו עזרה אחיך רוצה, האם הוא בכלל מתעניין בתהליך שיקום. בסך הכל הוא איש צעיר ולמרות שמאחוריו שנים לא מעטות של חוסר תיפקוד, לדבריך, בכל זאת ניתן להתחיל תהליך שיקום שיכול להביא לשיפור רב באיכות חייו וחיי משפחתכם. חשוב גם לומר שיש מסגרות שונות של הדרכה ליווי ותמיכה למשפחות. ברוב סניפי אנוש הפזורים ברחבי הארץ יש מסגרת כזאת. אני חושבת שחשוב לפנות. חשוב שאתם המלווים את אחיך ומתמודדים בשל כך עם דברים לא פשוטים כלל גם תחשבו על כוחותיכם. אני מקווה שעניתי על שאלתך. אם יש לך צורך בפרטים יותר ממוקדים כמו מספרי טלפון או קישורים לאתרים מסויימים אשמח לשמוע ממך שוב. בינתיים שיהיה לכם הרבה כח ובהצלחה ענת

היי ענת! מה שלומך? ראשית, כייף לקבל תשובה עם כל כך הרבה תשמות לב כמו שנתת לי! תודה! שנית, "לענינינו": 1. אח שלי, לא טופל מעולם באף מקום. 2. אף אחד לא יודע על בעייתו באף מוסד כלשהו. (גם השכנים לא יודעים..) 3.כשהיה בגיל 17 על גבול האנורקסיה- כהורי הביאו לו פסיכיאטר ברח ומאז אופציה זו לו עולה בדעתו. 4. הוא לא מעוניין באף שיקום. לא מדבר איתנו. אין לו חברים. לא משתף פעולה עם אף אחד. 5. ניסינו לשכנע אותו- אך אין עם מי לדבר. הוא לא מתקשר ולא מדבר בחייו עם אף אחד. מה אפשר לעשות במקרה כזה..?. המון המון תודה מראש. ליאור, 22.

שלום לכולם אני רוצה להזמין אתכם לסדרת הרצאות שאנו מארגנים בנושא שיקום והחלמה במועדון חם בירושלים ברחוב החבצלת 2 דרך בית אסתר ב7/9 בשעה 14:00 תגיע טלי מעמותת קידום לספר על העמותה ומטרותיה. ב14/9 בשעה 14:00 הרצאה של גדעון מארגון "בנפשנו" על פרויקט דו שיח. מצפים לראותכם אור-רן יקותיחאלי עו"ס ורכז המועדון 0508499580

אור-רן ברוך הבא לפורום שלנו. נשמח לראותך עוד. ענת

האם זה מייצג מה שהראו בטלויזיה על אלימות כלפי אנשים בבי"ח פסיכיאטרים? האם זה נכון שלחברים קרובים אסור לבוא לבקר?

לא' שלום, השהיתי את תשובתי כי חשבתי שאולי מישהו אחר, שמכיר אשפוז פסיכיאטרי מקרוב יענה לשאלתך. מה שראינו בתכנית הטלויזיה אכן מפחיד ומזעזע. למיטב ידיעתי זה לא מייצג את המצב בכל בתי החולים ובכל המחלקות. יחד עם זאת אני מניחה שיש דברים כאלה שקורים. לצערינו. אני לא שמעתי שיש איסור על ביקורים של חברים או בני משפחה. שוב, ממה שאני מכירה מי שרוצה יכול לבוא לבקר. מקווה שעניתי על השאלה ענת

שלום - יש לי בן , בן 26 חולה סכיזופרניה ,. הייתי מעוניינת בחווה שיקומית דתית עם לינה . בחורים שיהיה לו שפה משותפת איתם (מבחינה תקשורתית חשוב חברה מתאימה לבני גילו פחות או יותר אנא עיזרו לי לאימיל [email protected] תודה רבה

אני שלום רב, ברוכה הבאה לפורום שלנו. לא ציינת בשאלתך האם בנך מוכר ע"י סל שיקום. אם הוא מוכר, קיימים הוסטלים דתיים - בהנחה שלכך את מתכוונת כשאת כותבת "חווה שיקומית עם לינה". אני מצרפת קישור לרשימת שרותי השיקום באיזור תל-אביב שם יש כתובות ומספרי טלפון של הוסטלים שחלקם דתיים. http://www.health.gov.il/Download/pages/list_rehab.doc באתר של משרד הבריאות ניתן למצוא את רשימת שרותי השיקום גם באיזורים אחרים, אני מניחה שיש הוסטלים דתיים גם באיזורים אחרים. בנוסף, בצפון הארץ ליד כרמיאל קיים כפר הנקרא "כישורית" - אם לכך את מתכוונת. http://www.kishorit.org/Sitefiles/1/73/4111.asp למיטב ידיעתי המקום אינו דווקא בעל אופי דתי אך ישנם שם אנשים צעירים בסביבות גילו של בנך. אני מקווה שעניתי על שאלתך. את מוזמנת לחזור ולשאול שאלות נוספות וגם לשתף במידע שאת מוצאת בעצמך. בהצלחה ענצ

היי א' שכחתי להיכנס לכאן השבוע, ולכן לא הגבתי לשאלתך בשרשור הזה: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1553,xPG-18,xFT-10199,xFP-10557,m-Doctors,a-Forums.html מה בעיה שלי? תלוי את מי שואלים... באישפוז הראשון: הפרעת אישיות סכיזואידית וחשש לסכיזופרניה קטטונית. באישפוז השני, הפרעה בי-פולרית מצד רופאה אחת. במרפאה: הפרעה סכיזו-אפקטיבית. אני בטוח שאם אני אלך לעוד רופאים יצמידו לי עוד מהקללות המטומטמות שלהם... האמת- אני בריא לחלוטין מבחינה נפשית, ואף בריא ומאושר יותר ממרבית האנשים שבחייהם לא ראו פסיכיאטר, ולכן אין כל דבר מפתיע בכך שאני מסתדר היטב במקומות עבודה. הטענה השערורייתית ביותר של הפסיכיאריה, שהיא גם המקוממת ביותר, היא ההתעקשות המוזרה להדביק לאנשים מחלה כרונית לכל החיים. כביכול גורלך נחרץ לשארית חייך. האמת היא שניתן גם ניתן להחלים לגמרי ולשכוח לגמרי מכל העניין הזה- הקטע הוא שאסור בשום אופן להאמין להם שאתה חולה כרוני חשוך מרפא.... אני לא טוען שלא עברתי מצבים קשים, בעייתייים ויוצאי דופן, אבל אני כופר לחלוטין בטענה המטומטמת והצינית כאילו מצבים רגעיים אלה שאכן עברתי הם בלתי ניתנים לשינוי, הופכים אותי לנכה ומגבילים אותי לשארית חיי. בהצלחה אחי ותרגיש טוב מ.

מיכאל שלום, תמיד נחמד לפגוש אותך בפורום שלנו. אני חושבת שהמילים שלך: "האמת היא שניתן גם ניתן להחלים לגמרי ולשכוח לגמרי מכל העניין הזה- הקטע הוא שאסור בשום אופן להאמין להם שאתה חולה כרוני חשוך מרפא...." הם אולי המילים החשובות ביותר שנאמרו בפורום שלנו. זה אחד מסודות ההצלחה שלך (אני פשוט בטוחה שיש עוד סודות שאנחנו עדיין לא גילינו) וזה גם יכול להיות סוד ההצלחה של כל אחד שזו אמונתו. אני ממש ממש מסכימה איתך שאין חשיבות להגדרות או לשמות שניתנים לקשיים. מה שחשוב הוא האופן שבו מי שחווה אותם מתייחס אליהם. ומי שמתייחס כמוך - אשריו. תודה לך וכמובן נשמח לראות אותך כאן לעיתים קרובות ענת

היה מאד מעניין אותי הרקע שלך: משפחה, ילדים אישה, מקצוע....כדי להבין איך בדיוק אתה מתמודד.

אין כאן איזה סוד יוצא דופן...בסופו של דבר אני כן עושה מה שכולם עושים. הייתי בטיפול פסיכולוגי, לקחתי תרופות לתקופה ארוכה, שלבסוף הפסקתי...בתקופות קשות נעזרתי במועדון חברתי של עמותת אנוש... אני יחסית צעיר, אין לי אשה וילדים. אני אקדמאי. (לא רוצה לחשוף את עצמי כאן יותר מדי מהבחינה הזו)

להלן הפרטים: אחרי הרכבת.... אחרי הקניון.... סוף סוף זה נפתח!!! מקום בעיר הפתרון החברתי למתמודדים עם מצוקה נפשית { מפגשים וערבים חברתיים { הרצאות וסדנאות { ובעיקר – שיח משותף... המפגשים יתקיימו במקלט האיגלו בשד' האורנים, רעות (מסומן כמקלט מס' 4) פתיחה חגיגית ביום ראשון 7.9.08 בשעה 17:30. במהלך הערב – סדנת "חשיבה יצירתית והומור" עם ולי קולס, מנכ"לית עמותת "צחוק בריא". בהמשך סדרת מפגשים: { מיתוסים ותזונה נכונה { דע את זכויותיך { ניהול משק בית נבון בואו לקחת חלק בגיבוש אופי המקום הכניסה חופשית לפרטים: בקי – 03-9507940 פרסי - [email protected]

לאהוד שלום, תודה רבה שהבאת לידיעת חברי הפורום על המועדון החדש. מאחל לך ,לפרסי ולכל מי שלוקח חלק בפתיחת המועדון החדש הרבה הצלחה. המשך יום נעים, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

שלום! אני מקבל קיצבת נכות מלאה של 1900 ש"ח בחודש, בשל בעיית אישיות, חרדות, ודיכאון. רציתי לדעת אים במקביל אני מוצא עבודה במישרה מלאה, שכמובן עוברת את סכום הקיצבה, ובמידה ואני מפסיק את העבודה מכל סיבה(פיטורין,חוסר התאמה, מצב נפשי), לאחר תקופה מסוימת, אז מה זה אומר מבחינת ביטוח לאומי, האים יפסיקו לי את הקיצבה באופן אוטומטי (גם אים נגיד הפסקת העבודה היתה למשל לאחר חודשיים), האים זה אומר שאצתרך להתחיל את כל התהליך מחדש. אני עומד ליפני עבודה חדשה, ופוחד שמשהו הישתבש לאחר תקופה מסוימת, ולא תיהיה לי כל הכנסה בהמשך. תודה.

ל"חרדתי" שלום רב וברוך הבא לפורום, קשה לי לענות לשאלתך מכיוון שלפני כחודש הסתימה החקיקה של חוק לרון בכנסת (חוק שאמור לשנות את המצב הקיים לגבי השתכרות מעבודה במקביל לקבלת קצבה), והמצב נכון להיום קצת מעורפל. החוק אמור להכנס לתוקף רק בעוד שנה, אבל למיטב הבנתי סוכם עם נציגי הנכים שבתקופת המעבר יהיה איזשהו הסדר ביניים שטיבו עדיין לא ברור לי (וגם לא ברור אם ההסכמות האלו מעוגנות בחקיקה ו/או בהסכם כתוב). הובטח גם לנציגי הנכים , שבמשך שנתיים או שלוש הראשונות של החוק לא יזמנו אנשים שמתחילים לעבוד לוועדות רפואיות, וגם החוק החדש אמור לספק הגנה למצב שתארת שאם מתחילים לעבוד ומאבדים חלק מהזכויות בהתאם לגובה השכר , ובתקופה של השנתיים הראשונות (אולי אפילו שלוש, אני לא בטוח) מאבדים את העבודה , ניתן לקבל את כל הזכויות שהיו לפני התחלת העבודה באופן מידי (בלי ועדה רפואית מחודשת, וללא שום תהליך מחדש). אבל מכיוון, שנכון לרגע זה, אנו נמצאים בתקופת מעבר , שיש לגביה הרבה ערפל, ודברים לא ברורים מבחינה משפטית, אני ממליץ לך שאם בתקופה הקרובה אתה עומד להתחיל לעבוד במשרה מלאה תפנה לפני כן לקבלת יעוץ משפטי שמתייחס באופן ספציפי למקרה הפרטי שלך (מכיוון שיש גם הרבה נתונים אישיים שלך שיכולים להשפיע על זכיותיך בנושא זה כמו : ותק בקבלת הקצבה, חומרת הנכות ועוד). לקבלת היעוץ הנ"ל , אני ממליץ לך לפנות לקליניקה המשפטית לזכויות אנשים עם מוגבלות באוניברסיטת בר-אילן. פרטי הפניה לקליניקה , בהודעה קודמת כתבתי, בקשור : http://www.doctors.co.il/xRF-,xFF-Read,xFI-1553,xFT-9967,xFP-9977,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, ונשמח להמשיך לשמוע ממך כאן בפורום (אתה מוזמן, במידה ותרצה בכך, לעדכן אותנו לגבי היעוץ שתקבל, אם תבחר בדרך זו), בני

לחרדתי, הייתי שמחה לדעת איך אתה מתמודד.

בני,אתה צריך לדעת שהכי קשה לחרדתיים במצב של אי ודאות. תנסה בבקשה להיות קצת יותר ברור.

שלום רב,אחי בגיל 56 ,בעל נכות נפשית 70%,מעולם לא טופל,גר עם הוריו במשך 15 שנים אחרונות,בחור אינטיליגנט, עצמאי ,לא הפריע לאף אחד.לפני חודשיים וחצי ניפגע קשה בתאונת דרכים כרוכב אופניים,נותח פעמיים בראשו.בין ניתוח לניתוח שהה בבית חולים שיקומי ידוע.בימים הקרובים יחזור לשיקום.מצבו:הולך,אוכל לבד,מרטיב בזמן שינה,זיכרון משובש,מבולבל.אני רוצה שיקבל טיפול נכון ובשיקום לא ניראה לי שיקבל זאת.לא התחלנו עדיין בניצול הזכויות והיות ורק אני מטפלת בו אני לא יודעת איך להתחיל.יש לי חשש שהשיקום שיקבל לא יקדם אותו .כמו כן זה בלתי אפשרי להחזיר אותו לדירה של ההורים הקשישים.הכנסתו היחידה קיצבה של 2100 שח.מה עושים?

לרות שלום וברוכה הבאה לפורום, האמת שקשה לי לענות לשאלתך מכיוון שממה שכתבת התמונה לא ממש ברורה לי. כשאת מדברת על שיקום ובית חולים שיקומי, האם את מדברת על שיקום שקשור לפגיעת הראש ו/או פגיעות פיזיות נוספות בעקבות תאונת הדרכים, או שאת שואלת לגבי שיקום שנוגע לנכותו הנפשית שהיתה עוד לפני התאונה, או שהמצב נכון להיום דורש שיקום גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית? הייתי שמח אם תוכלי להתייחס קצת יותר בהרחבה, ואז נשתדל לענות עד כמה שנוכל, מכיוון שיש היבטים שלא בטוח שאנו בקיאים בהם כמו זכיותיו דרך הביטוח שמכסה את תאונת הדרכים ו/או במידה ומדובר בשיקום שכרגע מרכז הכובד שלו מתייחס לפגיעה הפיזית. בכל מקרה, נשמח לשמוע ממך עוד פרטים וננסה לענות ולהתייחס עד כמה שנוכל. מאחל לאחיך רפואה שלמה, בני

תודה, השיקום מיועד לפגיעה שנוצרה מהתאונה.חבלת ראש.אין כיסוי ביטוחי לעת עתה כיוון רכב על אופניים.אין פגיעות פיזיות בגוף אלא קוגנטיביות ,זיכרון,בילבול,אי שליטה על סוגרים. כמובן שעבר טראומה ויש החמרה במצב הנפשי

יש לי שאלה: האם כדי להיות זכאי לתעסוקה נתמכת חייבים להיות זכאים לקצבה מאת הביטוח הלאומי? ואם לא, מי משלים לאדם את השכר כדי שיוכל לחיות עם המינימום הנצרך למחיה?בבקשה תענו לי..............

לא' מהצפון שלום, על מנת לקבל שרות של תעסוקה נתמכת יש צורך בזכאות לסל שיקום. כיוון שעל מנת ליהיות זכאי לסל שיקום יש צורך בלפחות 40% נכות על רקע נפשי, זה אומר שמי שעובד דרך תעסוקה נתמכת ושכרו נמוך (למשל, פחות מגובה הקצבה לרוב האנשים נכון להיום) זכאי גם לקבל קצבה מביטוח לאומי (שהקריטריונים עבורה הם : מינימום 40% נכות רפואית + מינימום 60% אי-כושר השתכרות) ולכן יהיה לו תוספת לשכר ממקום העבודה במידה והוא מעונין בכך. כמו תמיד נשמח להמשיך לראות אותך איתנו כאן בפורום, המשך סופ"ש נעים, בני

אז מה זה אומר, שמי שמבריא ממחלתו בעצם גם מאבד את עבודתו? וחוץ מזה יש גם אנשים שגם בלי להיות נכי נפש קשה להם בעבודה (איטיים, כו') כי ככה הם נולדו. והם מחליפים הרבה עבודות. להם לא מגיע להסתדר איכשהוא? אולי אני מבלבלת בין תעסוקה נתמכת לשכר מינימום מותאם. אשמח אם תענו לי.

שלום שוב, שתי שאלות: 1. עצה שקבלנו היא לבקש אפוטרופסות על החולה. מעבר להגנה ושימוש בכספיו לשיקומו, האם זו דרך שיכולה להקל על שיקומו - האם נוכל להחליט במקומו על דרכי טיפול, וקבלתו בכלל? 2. האם נכון שאדם לו אושרו 75% נכות בביטוח לאומי אינו צריך לשלם בעבור חברותו בקופת חולים?

לעדי שלום , לגבי השאלה השניה, אם כוונתך לאדם שמוכר עם 75% אי-כושר השתכרות, מה שאומר שהוא מקבל קצבת נכות כללית, אז במקרה הזה ביטוח לאומי מוריד מהקצבה סכום סמלי עבור ביטוח בריאות והוא זכאי לשרותים של קופ"ח מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי כמו כל אדם אחר שמנכים ממשכורתו ביטוח בריאות. לגבי השאלה הראשונה, קימים 2 סוגים של אפוטרופסות : אפטורפסות לרכוש ואפוטרופסות לגוף, וכאשר קבלתם עצה לבקש אפוטרופסות , לא ברור לי לגבי איזה אפוטרופסות מדובר, וחשוב מאד גם ממי קבלתם את העצה הזו. לגבי שיקום, שיקום הוא לא דבר שנעשה בכפיה, קשה מאד ואולי בלתי אפשרי לשקם ולקדם אדם שלא מעונין ומסרב לשתף פעולה. לגבי טיפול , זה שונה, ומאד תלוי במצבו של האדם. האופציה המועדפת היא שהאדם יקבל קודם טיפול ויגיע למצב שיש לו נכונות ולו המינימלית לשתף פעולה עם תוכנית שיקומית, ואז תבנה לו תוכנית שיקום שתקח בחשבון גם את יכולותיו וגם את רצונותיו (ולא תוכנית שיקום שבה אתם תחליטו במקומו). מקווה שהצלחתי לענות לשאלותיך, נשמח לענות על כל שאלה ו/או התלבטות נוספת, ובכלל נשמח להמשיך לראות אותך איתנו כאן בפורום, בני

שלום רב, נושא האפטרופסות הוא מאוד עדין ומורכב שמדובר באנשים שסובלים ממוגבלות פסיכאטרית. הרצון הוא בסיס לכל תהליך שיקום והחלמה. לכן צריכים להיות זהירים בליקחת אפשרות הבחירה מאנשים. ישנם מקרים שזו הבחירה הנכונה ביותר ועדין יש צורך לדעת כיצד מרחיבים לכל אדם את יכולת מימוש הבחירה והרצון שלו. יקי .

במקומון בעירי(בצפון) הופיעה כתבה על אישפוז בית פסיכיאטרי, אספקת שירותים שניתנים היום ע"י בתי חולים פסיכיאטרים,(אבחון,יעוץ וטיפול רפואי, טיפול סיעודי, סוציאלי, פסיכולוגי ועוד),אל ביתו של אדם הזקוק לעזרה. נאמר שהתכנית פותחה ומופעלת ע"י עמותת "זכות הנפש", תוך הפעלת צוות רב מקצועי בתחום בריאות הנפש. שוויון בזכויות קבלת שירות ללא קשר למעמד כלכלי- חברתי, מין , דת, עדה ומיקום גיאוגרפי. חתומים: קוציי בנאדיי, גורוכובסקי זאב , עם מספרי טלפון(ניידים). נשמע טוב מדי מכדי להיות אמת!!!! מישהו יודע משהו על זה? תודה

לאני שלום, המודעה הזו שאת מספרת עליה הועלתה גם לפורום שלנו, גם לי אישית זה נשמע טוב מדי מכדי להיות אמת. על המודעה היו חתומים אותם אנשים שכתבת והם השאירו כתובת מייל בלבד. מכיון שהם לא אמרו מה הרקע וההכשרה המקצועית שלהם בתחום וגם עמותת "זכות הנפש" היא לא עמותה שמוכרת לנו, נעשתה אליהם פניה במייל על מנת לנסות ולברר פרטים, אך הם מצידם לא הגיבו. כל זה, לדעתי מדבר בעד עצמו, אנשים ו/או עמותה רצינית לא מסתתרים מאחורי כתובות מייל ומספרי טלפון ניידים, ולא נותנים פרטים (אפילו מינימליים) לגבי הכשרתם וניסויונם המקצועי. אנחנו מחקנו את הודעת הפרסומת שלהם מהפורום. בקיצור כמו שכתבת : "נשמע טוב מדי מכדי להיות אמת!!!!" שבת שלום, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

תודה ובכל זאת מה עושה מי שנזקק לטיפול פסיכולוגי ואין לו כסף? לא צריך אשפוז רק שיחות(תרופות מקבלים מהפסיכיאטר של הקופה) את הציבורי מיצינו וגם קופ"ח.

שלום , אבא שלי בן 60 , חולה נפש ומטופל באברבנל מזה שנים רבות באופן קבוע. לפני מספר שנים הוא הפסיק לעבוד ומצבו הדרדר. אני מחפשת מקום התנדבותי , או מקום שיקומי , או אפילו מקום עבודה לאנשים עם מוגבלויות , כדי שלאבא שלי תהיה שגרת יום כלשהי. פניתי לאברבנל ולרופא המטפל שלו והוא טען כי צריך ללכת לביטוח לאומי על מנת לאבחן האם הוא מסוגל לעבוד. רציתי לדעת אם יש עוד אופציה , מלבד זאת , למקום התנדבותי או שיקומי , או משהו בסגנון שאפשר לפנות אליו באזור המרכז. תודה מראש.

לחיילת ערב טוב, ברוך בואך לפורום שלנו. אני חושבת שהכיוון שאת חושבת עליו הוא כיוון ממש חיובי. לעיתים כאשר יש לאנשים תעסוקה וסיבה טובה לקום בבוקר זה כבר משפר את ההרגשה. אני מצרפת קישור לרשימת שרותי השיקום במחוז תל-אביב. יש שם גם רשימה של מפעלים מוגנים ומועדונים תעסוקתיים. http://www.health.gov.il/Download/pages/list_rehab.doc למיטב ידיעתי כל המקומות דורשים אישור של סל שיקום כדי להשתלב בהם. מעבר לכך יש כמעט בכל עיר מועדוני קשישים שפועלים בשעות לפני הצהריים ויש שם פעילויות מעניינות. יכול להיות שאביך יוכל להשתלב במועדון כזה, לפגוש אנשים בני גילו ולהנות מפעילויות מגוונות. בדרך כלל ניתן למצוא את רשימת המועדונים או באתר האינטרנט של העיריה הרלוונטית או לברר באגף הרווחה העירוני. אני מקווה שהמושג "מועדון קשישים" לא מבהיל אותך, הוא לא צריך. לעיתים קרובות זהו מקום נעים. מקווה שהצלחתי לענות על שאלתך ואת מוזמנת לחזור ולפנות וכן לחזור ולספר מה הצלחת למצוא. בהצלחה ענת

aשלום חילת, לרוב הדבר היעיל ביותר לעשות זה לבדוק מה אביך מעונין ? איפה הוא רוצה לראות את עצמו בעוד חצי שנה ? שנה ? פעמים רבות מקבלים כיוונים, לאחר מכן יש יותר כיוון מה מחפשים כדי לממש את הרצונות. שנה טובה, יקי

איך אפשר לעזור לחולה המסתובב ברחוב ללא דיור, כאשר זה מסרב ללכת בהליך הרגיל של סל שיקום? המשפחה מוכנה לממן שיקום ודיור עד לאישור סל שיקום, אך החולה חושש לשתף פעולה. פגש פסיכיאטר לאחרונה, ואף נבדק בבי"ח פסיכיאטרי ושוחרר כעבור שעה בטענה כי אין עילה לאישפוזו. האם יש גורם שיכול לעזור, ללוות את המשפחה / ליצור מגע עם החולה ולסייע בפתרון? פנינו לאנוש אך נמסר לנו כי על החולה להגיע בעצמו ולבקש עזרה - שזו עצם הבעיה מאחר וכאמור הוא חושש לעשות זאת. כל רעיון / עצה / הפניה יתקבלו בברכה.

המשפחה יכולה לפנות לאחד מסניפי אנוש שיש בהם ייעוץ למשפחות . אפשר להתקשר טלפונית לאחד מהסניפים בחולון, כ"ס, ראשל"צ, רמת השרון ור"ג ולהשאיר הודעה שיחזרו אליהם. בנוסף אהבתי את הביטוי שלך "חושש לשתף פעולה" .החששות עצומים. אם המשפחה תקבל ייעוץ יתכן שהתהליך יתקדם לכיוון הרצוי.

לעדי שלום וברוכה הבאה לפורום, אני חושב שהכוונה של התשובה שקבלתם באנוש היא שעל מנת לעזור לו ישירות הוא חייב לבוא ולבקש עזרה. אבל אני מסכים עם סי (ומודה לה על תגובתה) שבמצב שקיים כרגע המשפחה זקוקה לייעוץ , תמיכה וליווי בכל מקרה (ויתכן שזה גם יסלול את הדרך לעזור לבן המשפחה) ואת זה היא יכולה לקבל ללא קשר להענות בן המשפחה לבוא ולבקש עזרה. אם תשימי לב בקשור הבא שמסביר על מרכזי מיל"ם של אנוש, כתוב בין השאר ואני מצטט : "מתן עזרה בהתמודדות עם התנגדות לקיום קשר עם גורם טיפולי", והכוונה היא לעזרה שניתנת למשפחה בהתמודדות שלה עם המצב (ולא בעזרה ישירה לבן המשפחה). הקשור : http://enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=311&ArticleID=1600 המצב שאת מתארת , הוא מצב שהרבה משפחות נאלצות להתמודד איתו לפחות בתחילת הדרך, ולכן חשוב שהמשפחה תקבל יעוץ והכוונה נכונים וגם תמיכה. מקום נוסף שנותן שרותים דומים באזור המרכז נקרא "שלנו" ומופעל ע"י ויצו, פרטים מלאים בקשור : http://www.wizo.org/women_welfare.asp?catid=284 מקווה שהאינפורמציה הזאת תעזור לכם קצת להתמודד עם המצב המאד מורכב של המשפחה, בתקווה שהמשפחה תצליח למצוא עזרה, ובעתיד גם בן המשפחה יקבל עזרה ישתקם ויחלים. נשמח להמשיך לשמוע ממכם בפורום, הרבה בריאות, בני

לעדי שלום, בקשור הבא תמצאי פרטים לגבי הרצאה בנושא שמעסיק אותכם. http://www.enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=36&ArticleID=242 לילה טוב, ולהשתמע בפורום, בני

תודה רבה על העצות. מחמם את הלב, דווקא כשמרגישים הכי לבד. אכן, מעבר לחוסר שיתוף הפעולה של החולה קיימת בעיה (לא פחותה לדעתי) והיא שמצד אחד החולה נמצא במצב כה מוזנח שאי אפשר שלא לעזור לו (באוכל, ביגוד, כסף, חיפוש פתרונות לדיור וכו'), ומצד שני עצם מתן העזרה גורמת לו להמשיך ו"להחזיק מעמד" ולסרב לקבל טיפול הולם. אנו קרועים לגמרי בין הרצון להגיש עזרה לבין הרצון להביא אותו למצב בו יסכים לקבל עזרה.(בעיקר אמו שמרחמת וממש משועבדת לכל דרישה) מבירורים שערכנו, למשל באנוש, הבנו שעל מנת לדבר עם החולה, עליו להגיע אליהם ולבקש זאת, שזו בעצם הבעיה שלנו. האם ישנם מטפלים המתחילים שלב אחד לפני, כלומר יוצרים בעצמם קשר עם החולה "בסביבתו הטבעית" על מנת לשכנע אותו לקבל טיפול?

לעדי שלום, שמחתי מאד לשמוע שהצלחנו לחמם קצת את הלב. אחת מהמטרות של פורום זה היא לתמוך אחד בשני, ולראות שהקשיים משותפים לעוד אנשים ואתם לא לבד בעניין הזה. הייתי שמח אם חברים נוספים מהפורום ישתפו אותך מניסיונם האישי בהתמודדות עם מצבים דומים למה שאת מתארת. מעבר לתמיכה הוירטואלית (דרך הפורום), ניתן לקבל תמיכה באמצעות קבוצות למשפחות שמתקימות גם במרכזי מיל"ם ו"שלנו" וגם בסניפי אנוש בהם יש ייעוץ למשפחות. קבוצה מהסוג הזה יכולה לעזור מאד בהתמודדות עם התחושה של הלבד שאת מתארת, ואפשר לקבל ממנה כוחות וגם רעיונות להתמודדות עם המצב והדילמות הכל כך מורכבות שאת מיטיבה לתאר אותם. אם תסתכלי שוב בדף שמסביר על השרותים שניתנים ע"י מרכזי המיל"ם (הקשור בהודעתי הקודמת) תראי שיש שם גם שרות של ביקורי בית. גם במרפאות קהילתיות לבריאות הנפש לפעמים ניתן שרות כזה. בנוסף, למיטב ידיעתי גם בבי"ח אברבאנל יש שרות של ביקורי בית. הרבה פעמים שפונים ומבקשים ביקור בית נתקלים ב"תשובה מתחמקת", ולפעמים צריך להתעקש ולדרוש באסרטיביות על מנת לקבל את מה שמגיע לכם. לגבי חלק מהמקומות שציינתי (למשל בבי"ח אברבנאל) יכול ליהיות שהשרות ניתן רק למי שכבר טופל בעבר באותה מסגרת. הרבה בריאות, תיהיו חזקים , צריך הרבה סבלנות, וכולי תקווה שתמצאו פתרון שיעזור גם לכם וגם לבן משפחתכם. וכמובן שנשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, ולנסות לעזור ולתמוך (עד כמה שאפשר באמצעות פורום), בני

מרגישים שקבלנו בפורום עצות אופרטיביות להם אנו כה זקוקים כעת, אך בעיקר אוזן קשבת ועצות מכל הלב - תודה ! בין אם נצליח או לא, עזרתם לנו מאד בעיקר בידיעה שיש עדיין לאן לפנות...... בשלב זה נשתדל לערב את אחד הגורמים עליהם המלצתם, שאולי יסכימו ליצור קשר עם החולה, וזאת כמובן בתקוה שהחולה יסכים לדבר איתם. מבטיחה לעדכן. ושוב, תודה רבה על התמיכה והמילים החמות.

לפני כחודש וחצי בני בן ה 17 שב הביתה מבילוי עם חבריו כשהוא חש ברע. הוא חש בחילות, כאב ראש ותחוש של ריחוף : " לא יודע איפה אני, מרגיש כאילו אני זה לא אני". (יש לציין כי את תחושת הריחוף הוא חש מס' פעמים לזמן קצר בעבר- אך התחושה עברה במהירות ומעולם לא היתה כה חזקה).? מאותו רגע השתנה בני מילד מצטיין בכל תחום (לימודים, ספורט , ) , מילד מאושר לילד החש מכאובים , מדוכא וביקש רק למות. לקחתי אותו לפסכיאטר שאבחן דכאון + חרדה ונתן לו פריזמה. בכל יום מצבו השתנה, הוא החל להזות שהוא רואה דברים בחדר? , פחד שאנו רוצים להרעילו, חשש ממני אם כי ידע שזו אני ושעליי הוא יכול לסמוך יותר מכולם (ואומר שהוא ידע מי אני אולם לא יכל לבטוח בי). השיא הגיע כאשר הוא לפתע לא זיהה את בעלי ואותי- טען שיש ילד אחר בגופו ושעליו לצאת לחפש את משפחתו. נאבקנו בו פיזית על מנת לעצרו מלצאת מהבית. למזלנו הוא היה תחת כדורי הרגעה והצלחנו. עברנו לפסכיאטר אחר שאבחן התקף פסיכוטי , הוריד לו את הפריזמה והורה לתת לו רספרידל במינון הדרגתי עד למתן של 3 מ"ג. מזה 4 מים הוא מקבל 3 מ"ג. כיום, הוא נמצא בחרדה נוראית. הוא חושש מדברים לא הגיוניים.. מפרור שנפל על המיטה, מדמות של תרנגולת בקליפ של מוסיקה - הכל מפחיד אותו.הוא עדיין אומר מידי פעם :" מי זו האישה הזו? מה היא רוצה ממני? " וכוונתו אליי. אנחנו פונים אליו ומסבירים לו שאני אימו והוא מתאושש ונרגע. כמו כן יש לו תופעות של : כאבים באיזור הלב - און אנד אוף, הרגשת 'באסה' לדבריו, טישטוש ראייה, סחרחורות, הרדמות פתאומית למס' שניות והתעוררות, חש כאילו הוא עומד לבלוע את לשונו (כשהוא ער), פעמיים הוא לא יכל לדבר, לפעמים אינו יכול לפתוח את עינו ומסמן לי לפתוח אותם עבורו ואז הן נשארות פתוחות, ואמש הוא לא יכל להזיז את איבריו ורק לחץ על ידי עם אצבעותיו- זה לקח כ 2 ד' ואז הוא נרדם לשנייה והתעורר כשהוא מזיז את איבריו. אני מבולבלת, מודאגת, לא מקבלת תשובות מהפסכיאטר. תוהה מה יהיה עם גיוסו -דבר אשר הוא מאוד רוצה בו, מה יהיה על רישיון הניהגה שבדיוק עמד להוציא? אישפוז לא בא בחשבון. אני רוצה לתת לו את כל החום והאהבה שאני יכולה מאחר ואני מאמינה שזוהדרך הנכונה במקביל לטיפול פסכיאטרי+פסיכולוגי. אשמח לשמוע האם מישהו חווה תופעות אלו ומה אתם חושבים שהוא עובר? אשמח לשמוע מאנשים שהיו מאושפזים במחלקת הנוער הסגורה - פסכיאטרית, על יחס המטפלים שם והאם השמועות על מכות, התעללויות וקשירות נכונות. למעשה, אשמח לכל תגובה...

ענת שלום רב, ברוך בואך לפורום שלנו. ניכרים במילותייך הדאגה והבלבול ואיתם הרצון הגדול לסייע לבנך. אני מצטרפת לבקשתך לשמוע מאנשים שחוו דברים דומים לדברים שאת מתארת לענות לך ולספר ממקור ראשון. אני חושבת שזה יכול מאוד לעזור לך להבין מה עובר על בנך. מעבר לכך אני רוצה להציע, במיוחד לאור העובדה שאתם, המשפחה, כרגע מהווים את מקור התמיכה העיקרי לבנך, לפנות למסגרת כלשהי של ייעוץ להורים. מסגרות כאלה קיימות ברוב סניפי אנוש וישנו גם מרכז "שלנו" של ויצ"ו. בסניפי אנוש מתקיימות גם בהרבה מקומות קבוצות הורים וגם שם ניתן ללמוד רבות מחוויות של משפחות אחרות. אני מצרפת לך קישור לרשימת מרכזי מיל"ם של אנוש: http://enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=311&ArticleID=1601 קישור נוסף לייעוץ למשפחות בסניפים של אנוש: http://enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=75&ArticleID=45 וכן קישור למרכז "שלנו": http://www.selfhelp.org.il/detail-org.php?id=456&idtop=43 אני מאחלת לך הרבה כוחות להתמודדות הלא פשוטה שאת עוברת נשמח לשמוע ממך שוב בפורום לילה טוב ענת

שלום, עברתי ועדת סל שיקום בהצלחה, ואני והעו"ס לא קיבלנו רשימת יזמים ורק מכירים את "אנוש". עמותת "אנוש" קבעו איתי פגישה כללית והיא היתה כללית ובאוויר. אני מאיזור המרכז והייתי מעוניין לדעת מאיפה מקבלים רשימת יזמים. שמעתי על יזמים המציעים ליווי בפתיחת עסק והם נקראים "יוזמה" אבל שמעתי ש"יוזמה" יוזמה נמצאים רק בבאר שבע ובצפון ואני לא יודע אם זה נמצאים גם באיזור המרכז. אז הייתי שמח לדעת איך מגלים את רשימת היזמים או שזה סודי ? והדבר השני הוא האם "יוזמה" יש גם באיזור פ"ת ות"א והסביבה (רמת גן, בני ברק וכו') ?

לשרון שלום וברוך הבא לפורום, שמחתי מאד לשמוע שאחרי שעברת ועדת סל שיקום, אתה עושה מעין "SHOPPING " ובודק איזה שרותי שיקום יש ומה הכי מתאים לך. לדעתי, אתה נוהג מאד בחוכמה, וזוהי דוגמה מצוינת לצרכנות נבונה כמו בכל תחום אחר שבו אנו צורכים שרותים. ולשאלתך, רשימת שרותי השיקום (שמופעלים ע"י יזמים פרטיים ועמותות שונות) אינה סוד, והיא מפורסמת אפילו באתר של משרד הבריאות. קשור לרשימת השרותים (מחולק לפי אזורים) : http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=204&pageid=1662 אבל, לשמחתנו יש הרבה התפתחויות , ומגוון שרותי השיקום גדל עם הזמן, והרשימה הנ"ל לא ממש מעודכנת ומכילה את כל היוזמות החדשות. לגבי ליווי בפתיחת עסק, עד כמה שידוע לי יוזמה מציעה את זה רק באזור הדרום, אבל אתה יכול להתקשר למשרד שלהם בבאר שבע, טל. : 08-6655462 ולברר אולי הם הרחיבו את הפעילות הזאת גם לאזורים נוספים. באזור המרכז, יש פרויקט חדש של אנוש שנקרא "מעוף", שגם הוא נותן ליווי בפתיחת עסק, פרטים מלאים בקשור הבא : http://www.enosh.org.il/index.asp?categoryid=401&articleid=3462&searchparam=מעוף שיהיה בהצלחה, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

שלום שרון, ניתן לקבל רשימות מעודכנות של שירותי השיקום ע"י פנייה טלפונית לרכזת שיקום או מזכירת השיקום בהתאם למחוז אליו שייכים. לרשימת טלפונים לרכזי השיקום : http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=29&pageid=144 הפרויקטים שהזכיר בני בתחום הת%F

שלום שרון, ניתן לקבל רשימות מעודכנות של שירותי השיקום ע"י פנייה טלפונית לרכזת שיקום או מזכירת השיקום בהתאם למחוז אליו שייכים. לרשימת טלפונים לרכזי השיקום : http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=29&pageid=144 הפרויקטים שהזכיר בני בתחום התעסוקה ואחרים , מפורטים באתר ממ"נ בקטגורית תעסוקה - www.maman.org.il בהצלחה,

....

אורית שלום, לצערי הודעתך מופיעה במערכת ללא תוכן, נשמח אם תכתבי שוב. המשך יום נעים, בני

שלום פסיכולוג,יש לי סיפור קצת ארוך וקשה,אנימרגישה שאבדה כל תקווה אולי יד האל כיוונה אותי אלייך ותוכל לעזור לי.... היה לי בתקופה של פורים פרויקט לימודי קשה הכלול במתח ולחץ רב לאחר הפרויקט התחלתי לעזור לחברות שלי לסיים אותו נשארתי שעות ללא אוכל עייפה סחוטה,ומאז פסח התחלתי להרגיש תחושות מוזרות כמו רעד פנימי בלתי נשלט,תחושת סיבוב כמן סחרחורת...הרגשתי גם תחושת מחנק נוראית,עשיתי בדיקות דם בדיקות הרמונים הכל תקין בלוטת התריס לחץ דם סוכר...ברוך ה',בגלל תחושת המחנק הלכתי לרפא ראות מומחא אמרה אין לי כלום הכל תקין ואני נושמת טוב יותר ב20 אחוז משאר האנשים,פניתי לרפא לב אולי משם הבעיה נובעת אמר הכל תקין,קיצור המשכתי לסבול בפסח הרגשתי לא מסוגלת יותר התחלתי לבכות,אמא שלי התקשרה לרפא משפחה אחרי שההורים הגיעו למסכנה שכנראה זה רק תוצאות של מתח נפשי והרפא אמר לטול חמש טיפות הרגעה ולריאן שלוש פעמים ביום עשיתי זאת Zה עזר בהתחלה,המכשתי ככה צולעת ובסוף ירדתי במינון והפסקתי לקחת כי זה נורא עייף אותי.... אני תמיד דאגתי וסרבתי להאמין שזה נפשי חשבתי אני לוקה במשו,הזמן עבר המצב הדרדר, הלכתי ברחוב הרגשתי אי יציבות הרגשתי עומדת לפול,התחלתי לפחד לצאת מהבית,התחלתי להיות מדוכאת ותמיד היה בא לי רק לבכות כ י אני בחורה אנרגטית מלאת מרץ ושימחת חיים ואמיצה וזה מהפך של 180 מעלות בקיצוניות לשבת בבית למצוא עצמך לבד...נשברתי אמרתי זהווווו הלכתי לרפא לפני כשלוש שבועות או חודש נתן לי ציפרלקס 10 מלגרם,בנתיים לא עוזר לי כ"כ,לא יודעת מה לעשות מרגישה החיים מתפוררים לי,נהרסים ואני כולה בחורה עוד לא בת 20 שהחיים לפני אני שבורה,אני מרגישה למרות הכדור כנראה חרדות,או סטרס לא יודעת בדיוק פתאום תוקף אותי לפעמים תחושה של התרוקנות של חחולשה לא יודעת תחושה נוראית בכל הגוף שאי אפשר להצביע על משו מסויים....ולאחרונה יש לי לחץ דם נמוך לא יודעת למה,שלקחתי טיפות הבנתי שזה מוריד וזה מזה,אבל עכשיו לא יודעת למה היו לי פעמים לחץ דם על חמישים,וזה מוסיף לי דאגה ופחד אני חרדה לזה כל היום בודקת לחץ דם.... בקיצור לא יודעת אם צריך טיפול פסיכולוגי המצב תקוע לא יודעת מה לעשות אין לי עזרה העול כבד אני מרגישה בין היתר בדידות נוראה ועצבות קשה לעיטים,כי גם סיימתי תלימודים לגמרי החברות הטובות נישאו נשארתי די לבד....בקיצור סליחה על האריכות ממש נשפכתי,כי כולי אכולת דאגה מפוחדת,לא יודעת מה יש לי אין מי שיעזור לא יודעת לאן לפנות...מקווה מאוד שאזכה למענה ממך,ומשו יזוז לטובתי בחיים השחורים האלה....אלוקים יברך אותך ותקבל רק טוב אושר ואהבה.....תודה לך מראש על הרצון...

אפרת שלום, אכן נשמע שאת מתמודדת עם דברים לא פשוטים בכלל. יחד עם זאת, הפורום שלנו עוסק בנושאי שיקום. אני מציעה להעלות את השאלה בפורום פסיכיאטריה http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html או בפורום העוסק בנושא התמודדות עם מצבי מתח, לחץ וחרדה http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1303,m-Doctors,a-Forums.html מקוה שתרגישי יותר טוב, ענת

שלום! אני נערה בת 17 וחצי, עולה לכיתה י"ב. כבר המון זמן אני רוצה לעזוב את הבית.. אני מרגישה שאני לא יכולה להשאר יותר...ההורים שלי נורא מגבילים אותי ולא מאפשרים לי לחיות חיים תקינים כמו של שאר בנות גילי.אני מרגישה מנוצלת מאד ולא פעם הם איימו שיכו אותי אם לא אעשה מה שהם דורשים (עלאף שדרישותיהם לא הגיוניות!) יש מקומות רבים בהם אוכל להתארחולגור למשך תק', שם אוהבים אותי ואני מרגישה שם מוערכת(בתים של חברות, דודות...) השאלה שלי היא איך אוכל לעזוב את הבית והרי אני עדיין לא בת 18? האם מישהו יכול לחייב אותי לחזור הבית אם אחליט לעזוב את הבית?

רעות בוקר טוב, אני מציעה להעלות את השאלה בפורום שעוסק בגיל ההתבגרות. להלן הקישור http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2075,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה ענת

אני בן 28 סובל מהפרעות קשת וריכוז וכן מ-OCD למדתי 6 קורסים באוני' הפתוחה בהצלחה. קצב ההתקדמות שלי איטי ואני רוצה לעזוב את הלימודים לטובת לימוד מקצוע חשבתי על טכנאות מחשבים בתחום הלינוקס. יש הרבה מכללות פרטיות וצבוריות שמלמדות קורסים במחשבים-אך אני חושש ללמוד שם אני חושש שאני יפרוש מהלימודים בכאלו מקומות.והייתי מעוניין ללמוד במקום עם מסגרת מצומצמת-גם אם יעלה יותר כסף- האם משהו כאן יכול לכוון אותי או להגיד לי למי אני יכול לפנות ,או מה לעשות?

אני סובל מחרדות דבר שגרם לי בעבר לפרוש מקורס מקצועי לפני כמה חודשים-(הקורס היה יותר קל מקורסים שלקחתי באוני'-אך בגלל הפחדים והחששות הרגשתי שאני לא מסוגל ופרשתי -הסיפור אפילו קצת יותר מורכב) אני מחפש מקום שבו אוכל ללמוד מחשבים,אבל מקום לא מלחיץ בלי הרבה אנשים-שמתאים לאנשים שיש להם בעיות קשב וריכוז ו-OCD. אני לא עבדתי יום בחיי,אני מאוד חושש-אבל אני רוצה עשיתי נסיון לרכוש מקצוע לפני כמה חודשים ונכשלתי-גורם שמגביר את החששות שלי. מה לעשות?

לדודי שלום רב, כבוגר של קורס טכנאות מחשבים במרכז להכשרה ושיקום מקצועי בית לווינשטיין, אני ממליץ לך בחום לבדוק את האפשרות ללמוד שם. אתה מתאר ובצדק את הצורך ללמוד במקום "לא מלחיץ", במרכז הנ"ל ניתן ללמוד גם טכנאות מחשבים וגם תכנות מחשבים ברמה לא פחות גבוהה מהקורסים מהסוג שציינת במקומות פרטיים עם היתרון הגדול שיש במקום מעבר ללמודים המקצועיים ברמה גבוהה גם מערכת שלמה של ליווי ותמיכה (פסיכולוגיות תעסוקתיות, עובדות סוציאליות, עובדות השמה) שיכולה לתת מענה והתחשבות בצרכים המיוחדים שלך שאותם תארת בשאלתך. לדעתי , ומתוך ניסיון אישי כפי שציינתי, המערכת התומכת הזאת יכולה מאד לעזור לך להתמודד עם הדברים שציינת שגרמו לך לפרוש מהקורס המקצועי שבו היית ולשפר מאד את הסיכויים לסיים את הקורס, ולעמוד בבחינות של משרד העבודה לקבלת תעודת מקצוע. גם לי אישית, לאורך השנה של הקורס היו רגעי משבר ומחשבות לעזוב, ואני חייב לציין שאלמלא המערך התומך של בית לווינשטיין רוב הסיכויים שהייתי פורש ולא מסיים בהצלחה את הקורס (מה שהיה קורה אם למשל הייתי עושה את אותו קורס בבי"ס פרטי למחשבים). נקודה חשובה נוספת היא שאם אתה מוכר בביטוח לאומי עם 20% נכות רפואית ומעלה, אתה זכאי דרך השיקום המקצועי שלהם לקבל את הקורס בחינם (ובנוסף תקבל תשלום מלא על הנסיעות, ואפילו החזרים על רכישת ספרי הלימוד), ולא צריך לספר לך עד כמה הקורסים האלה יקרים. לדעתי , הדבר הטוב ביותר, הוא לנסוע לשם ולהשתתף בסיור במקום אותו הם מקיימים פעם בשבוע, (אין צורך בהפניה מאף גורם, וללא שום התחיבות), ואין כמו מראה עיניים, תתרשם בעצמך (ניתן גם לשאול כל דבר שאתה רוצה לדעת) ואז תוכל לקבל את ההחלטה הכי טובה. אני אישית, נסעתי לסיור, וממש חזרתי עם חשק לחזור ללימודים (אחרי הרבה שנים שלא למדתי). כמובן שבמידה ותחליט שאתה רוצה, תידרש לעבור מבחנים שיבדקו את התאמתך. קשור לאתר של המרכז להכשרה ושיקום מקצועי בית לווינשטיין : http://www.meshi.org.il/main.asp מקווה שהצלחנו לתת לך כיוון מחשבה חדש, שיהיה בהצלחה, ונשמח לענות על כל שאלה נוספת, ובכלל להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

דודי ערב טוב, ברוך בואך לפורום שלנו. ישנם שני פרטים חשובים שלא ציינת בשאלתך. 1. האם אתה מוכר בביטוח לאומי ו/או סל שיקום. (אני שואלת מכיוון שדרך אחד משני המקומות הללו ניתן לקבל תמיכה וליווי בלימודים כלשהם גם במסגרות רגילות). 2. על איזה איזור בארץ מדובר. אני יכולה בכל זאת לומר לך שיש מסגרות שונות שבהן ניתן ללמוד קורסים בתנאים נוחים יותר כמו שאתה מציין בשאלתך. למשל במרכז ההכשרה המקצועית ברעננה יש קורסים שונים שניתן להשתלב בהם ביניהם קורסים במחשבים. בסיומם של הקורסים האלה ניתנת תעודה וגם ניתן לקבל עזרה במציאת מקום עבודה. אני מקווה שתשובה זו מסייעת לך במשהו נשמח לשמוע ממך שוב ענת

אני מאובחן מגיל 15 -הפרעות קשב וריכוז ומאובחן שיש לי OCD מסוף חודש מאי השנה.(לאיבחון הלכתי בגלל הכישלון בקורס הנהלח"ש שכתבתי למעלה) הנהלת חשבונות -"הסיפור המלא" למדתי את הקורס במשך 3 חודשים ידעתי את החומר טוב ואז התחלתי לחשוש אולי זה פוגע לי בלימודים של הקורסים בפתוחה וכל הזמן זה התגבר עד שפרשתי-אז הרגשתי הקלה גדולה ואח"כ תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי "הרי הלכת ללמוד הנהלח"ש כדי לרכוש מקצוע, אז מה יהיה עכשיו עוד פעם לקחת קורס 1 בסמסטר באוני הפתוחה?!" אז חזרתי למכללה ונרשמתי בשנית לקורס הנהלת חשבונות-כאשר פעם השנייה הייתי צריך לשלם "רק" 30% מעלות הקורס המקורי. ואז הגעתי לשיעור הראשון ושוב התחילו לי החרדות (למרות שלמדתי כבר 3 חודשים את הקורס והיה בחינות ועבודות להגשה שבכולם הצלחתי).ואחרי השיעור הראשון פרשתי שוב. זו הסיבה שהלכתי לאיבחון אצל פסיכיאטר שקבע בסוף מאי כי אני סובל מ-OCD אני נוטל תרופות ריטלין+פרוזק אין לי אחוזי נכות כי לא הלכתי אף פעם לביטוח לאומי (אני גם לא יודע מה ההשלכות כלפי מה זה אומר להיותר מוגדר עם אחוזי נכות אולי זה יכול לפגוע בי?) אני בטיפול פעם בחודש אצל הפסיכיאטר ומקבל את התרופות דרך קופת חולים. אחרי מה שקרה עם הקורס בהנהלת חשבונות אין לי את הביטחון ללמוד בסוג כזה של מכללות-אני פוחד שאם אני יכשל שוב("יכשל"-אני לא בטוח שזו הגדרה נכונה,שהרי לא נתתי לעצמי אפילו את האופציה להיכשל) זה ישבור אותי (ושוב לא מדובר בתכנים קשים-שהרי הצלחתי באוני' הפתוחה לעבור קורסים קשים הרבה יותר כמו מבוא למיקרו כלכלה ומבוא למקרו כלכלה וכו'..) אני גר בגבעתיים

לענת ובני קראתי את תשובתכם בנידון נכון שאין לי כוחות פיזיים ובעיקר נפשיים לעבור כל כמה שנים דירה ויש לי יותר ביטחון לגור בדירה של ההורים שלי שמוצעת לשכירות אני חושב שהיגיע הרגע לשנות את החוק שלדעתי טיפשי מה זה משנה ממי אני שוכר את הדירה במקרה של הורי למה הם צריכים להפגע ולהשאר בלי הכנסה {אבא פנסיונר אמא ע. בית} הרי לולא אני נכנסתי לגור היו מקבלים כסף , וככה החוק הלא הגיוני לא מאפשר להם לקבל את הסכום הזעום שממילא לא יקבלו כמו שהיו מקבלים לו השכירו למישהו זר אים מצבם של ההורים היה טוב לא הייתי מעלה את השאלה כאן אני תקווה שייתעשו ויחשבו הל הסוגיה ויישנו את החוק , למה צרות העין הזאת מי קבע את החוק הזה {אני לא מאחל אבל רק אים היה לאיזה חבר כנסת בן משפחה שסובל מהבעיה הזאת היה מבין} תודה לכם [

לירון שלום, שמח לשמוע ממך שוב בפורום. חוקים ותקנות הם דברים שבד"כ קשה מאד לשנות אותם. שינויים מהסוג הזה דורשים הרבה לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות, וגם אז התהליך הוא בד"כ מאד ארוך ומיגע, ותמיד יהיו אלו שמתנגדים. למשל השינוי מהסוג שאתה מציע, יתקל באופן ודאי בהתנגדות של משרד האוצר בשל העלות התקציבית שלו, וחשוב לדעת שלמשרד האוצר יש הרבה מאד כוח, והוא מצליח לסכל הרבה פעמים ניסיונות לשנות דברים מהסוג הזה. בקצור יש צדק בדבריך, אבל זה לא כל כך פשוט לשנות את זה. לא כל כך ברור לי ממה שכתבת, האם כבר קבלת החלטה לאן פניך מועדות, האם משתמע מדבריך שהחלטת לעבור לגור בדירה שבבעלות הוריך? נשמח לשמוע, במידה ותרצה לשתף אותנו. לילה טוב, ולהשתמע, בני

שלום לכם . בעקבות התחקיר המזעזע שלפני מספר חודשים על המעשים האפלים והאלימים שקורים בביה''ח טירת הכרמל ( התחקיר שודר בכלבוטק ערוץ 2 ) , זה רק מוסיף חיזוק לרעיון שהועלה לסגור את בתי החולים הפסיכיאטרים ולבנות מחלקות אשפוז בתוך בתי החולים הרגילים . לא צריך ללמוד מהסרט '' קן הקוקייה '' .

לאורית שלום וברוכה הבאה לפורום, אין ספק שהתחקיר של כלבוטק היה מזעזע ביותר, ונמצא עכשיו בטפולה של משטרת ישראל , בתקווה שיצא מזה משהו. לדעתי ללא קשר לחקירת המשטרה, משרד הבריאות היה צריך לנקוט בצעדים משמעותיים כנגד המעורבים, לאור הדברים הקשים שנראים בברור בצילומים ואי אפשר להכחיש אותם. ואני מתכוון , לא רק לטיפול ב-"ש.ג." (אח/ות או כוח עזר) שנראים בכתבה, אלא, ואולי אפילו יותר חשוב לנקוט בצעדים כואבים נגד מנהלת המחלקה ומנהל בית החולים, מכיון שלדעתי זו הדרך היחידה למנוע מקרים דומים בעתיד. אך לצערי מניסיון העבר של מקרים קשים כמו שהיו באיתנים (שעד היום מתנהל משפט נגד המעורבים בפרשה) ועוד, יש איזושהי תחושה שמשרד הבריאות מגן על אנשיו במקום לדאוג ולהגן על המטופלים. ללא קשר לנ"ל, אני בהחלט בעד סגירת בתי חולים פסיכיאטריים, ובמקומם פתיחת עוד מחלקות אישפוז פסיכיאטרי בבתי חולים כלליים. (דרך אגב זוהי גם עמדתה של התנועה הצרכנית ושל קואליצית הארגונים בבריאות הנפש). המגמה הזו כבר נוסתה ובהצלחה בעולם המערבי הנאור, אך לצערי , אנחנו עדיין בפגור די גדול בתחום הזה. אשמח לשמוע מעוד אנשים, מה דעתם בנושא, וכמובן שנשמח להמשיך לשמוע גם ממך בפורום, שיהיה שבוע טוב ומוצלח לכולנו, בני

בהמשך לפנייתה של רותם, אני מבקשת לכתוב לי לאן ניתן לפנות לשיקום ולגמילת חולה נפש - סכיזופרניה פרנואידית אשר מעשן מריחואנה/חשיש (תחלואה כפולה). החולה אינו מקבל סל שיקום ממשרד הבריאות מסיבה זו ואף הוצא ממסגרת שיקומית בה היה. כיום אף גוף לא מוכן לקבלו והוא עצמו די בעייתי מאחר ואינו מכיר בבעיה. מסיבה זו תוך מספר ימים ימצא עצמו ברחוב! רצוי באיזור המרכז במידה ולא - ניתן בכל מקום אחר. קיים מידע על "משמר לחיים" בעילבון - אך מספר הטלפון שפורסם איננו מחובר. אודה לתגובה מהירה.

קורן בוקר טוב, את שואלת שאלה מאוד חשובה בכלל מעבר לפניה האישית לגבי האיש שעליו את מדברת. אני יודעת שבסל שיקום יש מדיניות לא לקבל לשיקום אנשים שמתמודדים גם עם התמכרות בנוסף להתמודדות עם מחלת הנפש. אני לא מכירה מסגרות שעוסקות בשיקום וגמילה של אנשים כמו שתיארת. אני יכולה להציע לנסות לפנות ללשכת הרווחה במקום שאותו איש מתגורר ולנסות לשאול שם. לעיתים יש בלשכות רווחה עו"ס שעוסק/ת בנושא שיקום יכול להיות שהוא/היא יוכלו לעזור. לחילופין ניתן אולי לפנות למסגרות שעוסקות בגמילה ואולי שם ניתן יהיה לשלבו. אני רוצה להתייחס למשהו נוסף שכתבת. את כותבת שהאיש "אינו מכיר בבעיה". לפי ניסיוני הפרמטר שמנבא בצורה הטובה ביותר הצלחה בתהליך שיקום הוא מוטיבציה. כרגע נשמע מדברייך שהמוטיבציה של האיש היא למצוא מקום מגורים ולא הצורך בשיקום או בגמילה. אולי זה הנושא הראשון שאליו צריך להתייחס עוד לפני התחלה של תהליך כלשהו. אני מאחלת הצלחה לך וכמובן לו ונשמח לשמוע אם את מצליחה למצוא פיתרון. (לפנייתה של רותם ענה מישהו בשם יקי שגם צרף את כתובת המייל שלו אולי כדאי לפנות גם אליו) ענת

האם האוצר יכול לבטל את החוק בחוק ההסדרים או להקפיא את יישומו? למרות שבתכלעס המדינה לא תפסיד מזה כמעט כלום ואפילו יכולה להרוויח בתשלומי מיסים וניכויים מהמשכורת. זו ממש בשורה מצויינת בעיקר למקבלי קיצבת נכות על רקע נפשי, כי זה יעודד רבים יותר מאיתנו לצאת לעבוד ולהרוויח יותר... אני מקבל קיצבה חלקית לצמיתות ואני עובד בשכר של 4000 פלוס מינוס, זו עבודה לפי שעות. לא ממש הצלחתי להבין מהכתבה אם אני ארוויח או איפגע מהחוק החדש, מעניין מה יקרה. האמת היא שעל העבודה החדשה לא ממש דיווחתי למרות שמורידים לי ביטוח לאומי ודמי בריאות ומס הכנסה אז הם יכולים לדעת על זה. כלומר דיווחתי כשעבדתי במשרה חלקית, אבל עברתי אחרי כמה חודשים למשרה מלאה. אני מניח שעכשיו אני יכול להיות רגוע לגבי זה.... האמת היא שבתור מקבל קיצבה חלקית אני לא זכאי להרבה הטבות כמו סיוע בשכר דירה, הנחה בארנונה, האם זה אומר שעכשיו אני אהיה זכאי להם? בכל מקרה, אלה בשורות טובות...

למיכאל שלום רב, שמח לשמוע ממך שוב בפורום, אחרי תקופה ארוכה שלא שמענו ממך. אכן , מה שמכונה "חוק לרון" עבר אתמול (יום שני) בקריאה שניה ושלישית בכנסת. מאד הזדהתי עם מה שכתבת : "לא ממש הצלחתי להבין אם אני ארוויח או איפגע מהחוק החדש", וזאת מכיון שעד לרגע זה לרוב ציבור הנכים לא ברור מה בדיוק כתוב בחוק בנוסח הסופי שעבר בכנסת (שעבר הרבה תיקונים מאז ועדת לרון וגם מהקריאה הראשונה). ניסיתי לקבל העתק של הנוסח הסופי שעבר, אך בשלב הזה עדיין לא ראיתי אותו. אני מעדיף בשלב הזה לא להתיחס לחוק (כי גם לי לא ברור עד הסוף מי יפגע ומי ירוויח מהסידור החדש), אלא ללמוד קודם את הנוסח הסופי שעבר ואת המשמעויות שלו, ולאחר מכן להתיחס לנושא. כשהדברים יתבהרו אשמח לנהל פה דיון עם כמה שיותר מחברי הפורום על השינוי המאד משמעותי הזה שנעשה בחוק ביטוח לאומי. אשמח לראות אותך יותר בפורום שתרמת לו רבות בעבר, ואני מניח שיש לך עוד הרבה מה לתרום לו מניסיונך האישי, לילה טוב ולהשתמע, בני

הי בני אישית ממש לא איכפת לי- אני בלאו הכי מקבל סכום נמוך מאוד בלי שום הטבות בכלל. אני אחיה גם בלעדיו. יתרה מכך, אני ממש לא רואה את עצמי לא כחולה ולא כנכה בשום אופן וצורה. ביקשתי את הקיצבה אך ורק כי אבא שלי ביקש זאת ממני, ולא יכולתי להתנגד לבקשתו בהתחשב שבאותה תקופה באמת לא יכולתי לעבוד- כך שהייתי צריך לחיות על חשבונו ואחרי זה פשוט המשכתי להגיע לוועדות, ונראה לי פרדוקסלי שלמרות שאני לחלוטין לא משקר לגבי מצבי, הם ממשיכים להסכים לתת לי, אז לא התנגדתי. אבל אם מסתכלים על זה מתוך פרספקטיבה אחרת, וגם כתבתי על זה בפורום בעצם, נוצר מצב בעצם שאנשים שעושים מאמץ גדול ועומדים ברשות עצמם- עובדים בשוק החופשי, שוכרים דירה עם שותפים וכו...לא זוכים לשום תמיכה או לתמיכה מינימלית ביותר. שירותי סל שיקום לחלוטין לא מתאימים לנו, כי הם מיועדים רק לאנשים ברמת תיפקוד נמוכה מאוד. הקיצבה נשללת מאיתנו, או לחלופין כל ההטבות הנלוות לה מלבד סכום סמלי. למעשה, המסר שהמדינה נותנת הוא, שבן אדם יקבל תמיכה אך ורק אם הוא חסר אונים לחלוטין ובד בבד יהיה חייב להיות מוכן לוותר על חלק גדול מאוד מהאוטונומיה והכבוד העצמי שלו. אם אתה לא מוכן לזה- לא תקבל כלום. המערכת הזו בעצם נותנת דה פאקטו מסר אידיאולוגי ברור מאוד גם אם הוא מסווה תחת תילי תילים של שיח צבוע. למעשה- התמיכה לא ניתנת לטובת האדם ולמענו כדי לקדם אותו, אלא בעיקר כדי למנוע את האי נעימות שתיגרם לאזרחים הנורמטיבים מעשרות אלפי פגועי נפש הומלסים שלא מקבלים טיפול רפואי. בעבר ההרחקה נעשתה תחת כליאה בבתי חולים פסיכיאטריים, אבל כאשר התגלה שניתן לחסוך כסף על ידי הוסטלים בקהילה, שאינם אלא בית חולים פסיכיאטרי קצת חופשי יותר, אז נבחר הפיתרון הזה.

לצוות שלום אני בן 29 נכה 100% מקבל קצבה חודשית מבטוח לאומי{נפשי} אני זכאי לסיוע בשכר דירה , להורים שלי יש דירה שמיועדת לשכירות , הם גרים בדירה אחרת{בדמי מפתח} הרופא שמטפל בי כבר 10 שנים המליץ לי מאוד להתחיל היות עצמאי ולגור לבד האם אני יכול להשכיר את הדירה מהוריי ולקבל את הסיוע בשכר דירה מצבם הכלכלי של הורי לא הכי טוב אבא שלי פסיונר חולה לב לא עובד ההכנסה משכר הדירה עוזרת , האם אהיה זכאי לסיוע בשכירות אים אשכור את הדירה מהוריי אין לי כוחות נפשיים ופיזיים לשכור מאדם זר וכל תקופה לעבור דירה אחרת. תודה מראש על תשובתכם

ירון ערב טוב, ברוך בואך לפורום שלנו. אני לא ממש מומחית בנושא סיוע בשכ"ד (יכול להיות שבני יודע יותר ממני) אבל אני חושבת שאם יהיה חוזה שכירות מסודר בינך לבין הוריך לגבי הדירה יכול להיות שתוכל לקבל את הסיוע עבור השכירות הזו. אתה יכול לנסות לפנות לאחת החברות שעוסקת בנושא (עמידר, מ.ג.ע.ר ומתן-חן) ולברר את הנושא לאשורו. אשמח לשוב ולשמוע ממך מקווה שעזרתי במשהו ענת

לירון שלום רב, אם הדירה רשומה על שם הוריך לא תוכל לקבל את הסיוע בשכ"ד. המשך יום נעים, בני

לירון שלום, רציתי להתייחס קצת יותר בהרחבה מעבר לתשובה הקצרה שכתבתי בבוקר. מכיון שכמו שכתבתי ,בהנחה שהדירה רשומה על שם הוריך,אתה לא תיהיה זכאי לסיוע בשכ"ד אם תגור בדירה הזו, ולאור מה שכתבת זה מציב בפניך דילמה לא פשוטה : האם להשאר לגור עם ההורים, או לעבור לדירה המדוברת ולהפסיד את שכ"ד או לעבור לדירה אחרת? אני ישתף אותך בדעתי האישית שמבוססת בעיקר על ניסיוני האישי, ואשמח אם אנשים נוספים יצטרפו וישתפו אותך בדעתם, בתקווה שזה יעזור לך לקבל את ההחלטה שהכי טובה עבורך. אני מסכים ב-100% עם הרופא שלך שמעבר לחיים עצמאיים (לא בבית ההורים) הוא הדבר הנכון לעשות גם עבורך וגם עבור הוריך, ומכיון שהמצב הכלכלי של הוריך לא הכי טוב נראה לי שלא כדאי לוותר על ההכנסה משכר הדירה שכפי שאתה מציין עוזרת להם. עדיף שהם יעזרו בכסף הזה , ואתה תעזר בסיוע בשכ"ד שלו אתה זכאי בשכירת דירה שלא רשומה על שם הוריך. אם אתה מרגיש שאין לך כוחות נפשיים ופיזיים לעשות את המהלך הזה לבד, כדאי לך לשקול את האופציה של דיור מוגן, אפילו לוויני, שבו יעזרו לך עם התהליך של מציאת דירה ושכירתה, ובתקווה שגם תצליחו למצוא דירה בשכירות לטווח ארוך (אני מכיר אנשים בדיור מוגן שחיים באותה דירה בשכירות במשך שנים רבות). מקווה שהצלחתי בתשובה היותר מורחבת לתת לך קצת חומר למחשבה, שיהיה בהצלחה עם כל החלטה שבסוף תקבל, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, לילה טוב, בני

רקע כללי 1. זכר , בן 27, מאובחן בדיכאון ומתח נפשי משנת 2001 ומטופל מאז , במהלך השירות ע"י קב"ן אחת לשבוע ע"י טיפול תרופתי ופגישת שיחה ובנוסף קיבלתי מאותה עת פטור מלא מתורנויות וכ"ו ועסקתי רק בתפקיד לו יועדתי וכן קיצור שעות העבודה מ-08:00 עד 12:30 כך במשך שנה וחצי עד לתום שירות החובה שלי 3 שנים (בסיס מבצעי סודי). 2. התלונות בעניין זה וההפרעות שינה הקשות שסבלו באותה עת היו לאחר תאונה מבצעית שהייתי מעורב בה בעת שירות החובה שלי ושבגינה אני מוכר כנכה צה"ל בגין הפציעות הגופניות יש לי נכות קבועה ואולם לעניין הבעיה הנפשית אין הכרה מצד משהב"ט, הציין שהתגייסתי בפרופיל 97 ללא בעיות רפואיות בעבר ובטח שלא נפשיות והכול מתועד במסמכים מתאם קופ"ח שלי, עקב המצב הנפשי לקראת תום השירות שלי הוחלט להורידו לפרופיל 45 קבוע (סעיף נפשי). 3. אינני עובד כתוצאה מהפציעות הגופניות ובעיקר הנפשיות (מתח נפשי) ובשנים האחרונות משחרורי משירות החובה בן 3 שנים שהסתיים בסוף שנת 2002 אני מטופל באופן קבוע כאחד לשבועיים במרפאה פרטית ע"י פסיכיאטר מומחה ומוכר, באופן פרטי ואני נושא בעלויות. 4. התרופות שנטלתי עד כה ולא הועילו הם, (את המינונים המדויקים אינני זוכר בדיוק ומה שכן הרשום בצמוד לשם התרופה. א. סרוקסט, רסיטל, ויפאקס, רמוטיב, פלוטין, סימבלטה 120 מ"ג, אקסל, הידרונקס, אפקסור, ציפרמיל, ציפרלקס, טרזודיל 100 מ"ג, בונדורמין, לוריון, קלונקס 2 מ"ג, ריטלין 60 מ"ג, היפונודורם 2 מ"ג, ואבן. 5. TMS – השתתפתי בניסוי במכשיר DEEP TMS, בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים במשך חודשיים לניסיון טיפול בדיכאון, אולם לא חלה הטבה כלשהי. טיפול יומי קבוע ומעודכן ציפרלקס- טיפול לדיכאון, סה"כ ליום 10 מ"ג , מנה אחת ליום בבוקר. משך הטיפול בתרופה הוא כחודש. סטאטוס הטיפול: עדיין אין הטבה מבחינת מצב רוח, אנרגיה, שמחת חיים, וכוחות לבצע מטלות. קלונקס- סה"כ ליום 2.5 מ"ג ליום לפי חלוקה של 3 מנות קרי 0.5 מ"ג (בוקר צהריים, ערב,לילה). לעיתים שאני מתח נפשי חזק אני נוטל 2 מ"ג כמנה אחת. משך הטיפול בתרופה כ-7 שנים. סטאטוס הטיפול: לרוב התרופה מועילה אולם חלה ירידה בהשפעה שלה גם במינון של מנה אחת של 2 מ"ג באמצע היום. לוריון-סה"כ ליום 3 מ"ג לפי חלוקה של 3 מנות קרי 1 מ"ג (בוקר ,צהריים, ערב). משך הטיפול בתרופה כשנה. סטאטוס הטיפול: יעילות בינונית. ריטלין-סה"כ ליום 60 מ"ג לפי חלוקה של 3 מנות קרי 20 מ"ג (בוקר ,צהריים, ערב). מאובחן כסובל ADD , הפרעת קשב וריכוז ,הובחן לפני מספר שנים ע"י נוירולוג ופסיכיאטר ועפ"י בדיקה ממוחשת "טובה". משך הטיפול בתרופה כשנה. סטאטוס הטיפול: מסייע להתרכז ואף לרוב ממריץ וגורם לבצע מטלות או לצאת. ליקרביום- נשקל כעת אפשרות לשלב את התרופה עם הציפרלקס, (ההחלטה תתקבל בפגישה הבאה). עדיין לא הוחלט זמן להתחלת הטיפול בתרופה. היפונודורם- לטיפול בהפרעת שינה 2 מ"ג ליום , שעתיים טרם השינה בסביבות 22:00. בעבר טופלתי לעניין השינה גם בזודורם 10 מ"ג, בונדורמין,טריכלונם 20סיסי, טרזודיל 100 מ"ג, אולם השפעתם קטנה וכעת את מטופל היפונודורם 2 מ"ג, משך הטיפול בתרופה כשנה. סטאטוס הטיפול: 2 מ"ג שעתיים טרם השינה לא תמיד מועיל. רקע כללי 1. מה דעתכם על השילוב התרופתי ואילו המלצות יש לכם בעניין התרופות והמינון לדוגמא העלאת מינון הקלונקס היומית, העלאת מינון הציפרלקס , טיפול אחר להפרעת השינה החמורה שאני אני סובל מזמן שנפצעתי בצבא משנת 2001 2. לסירוגין תרופות אחרות שלא כתבתי או המלצות של שילוב אחר שאני יוכל לבחון את הדברים עם הפסיכיאטר המטפל שלי. 3. כיום הבעיה המטרידה ביותר היא בעיית המתח הנפשי , והשינה ובעניין המתח הנפשי לרוב אם אני מרגיש רגוע וללא אי שקט פנימי אני מסוגל לצאת ולפעול בחוץ ככול האדם ואז גם תחושת הדיכאון פוחתת באופן משמעותי ,אולם הטיפול צריך להיות יעיל בצורה כזאת שיחזיק מעמד לאורך היום עם מינימום תופעות לוואי , ושלא ירדים אותי או יגרום לי לתחושת נמנום ,עייפות אחרת הפיתרון הוא לא יהיה יעיל. 4. השמח לקבל המלצתכם בעניין הטיפול אותו אתם ממליצים עפ"י הכתוב. 5. בברכה.

חיים שלום, הפורום שלנו עוסק בנושאי שיקום. אף אחד ממנהלי הפורום אינו פסיכיאטר. כך שאנחנו לא מוסמכים לעסוק בנושא טיפול תרופתי. אני ממליצה לך להעלות את שאלתך בפורום פסיכיאטריה שם מנהל הפורום הוא פסיכיאטר. http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html במידה ויהיו לך שאלות בנושא שיקום נשמח אם תשוב ותשאל. יום טוב ענת

אני בת 18, ואמי אובחנה כחולת מניה דיפרסיה לפני 10 שנים וכל תקופה של נראה כי המצב לא משתפר. רציתי לדעת אם יש דרך כלשהי לעזור לה חוץ מלקבל לאהוב לחבק לדאוג לטפל ולתמוך. הכדורים לא ממש עוזרים לה כי אחרי הכל לאחר כל תקופה מאוזנת שלה, היא שוב נופלת (או "עולה"..). אני מנסה כבר זמן מה להשיג לה שיחות, אך ללא הצלחה. המקום בו היא מטופלת אינו יכול לאפשר כרגע שיחות כי הכל תפוס. מה עלי לעשות? אנשים אומרים לי שאני לא יכולה להציל אותה וזוהי מחלה חשוכת מרפא. כל חיי טיפלתי בה, אם במניה- להציב לה גבולות ולדאוג שלא תבזבז יותר מידי כספים, ואם בדיפרסיה- לקלח ולהאכיל כשהיא לא מתפקדת, לדאוג שלא תפגע בעצמה. בעוד כחודש וחצי אני מתחילה שנת שירות במקום רחוק ולא אוכל להיות איתה הרבה למשך שלוש וחצי השנים הבאות. קשה לי מאוד לעזוב אותה, ואני אף מתלבטת אם בכלל לעשות את המוטל עלי ולעזוב. אם יש דרך כלשהי שאני אוכל לעזור לה בצורה אחרת, אשמח אם תעזרו לי. באמת קשה לי. כואב לי. אחרי הכל אני האמא של אמא שלי.

שבת שלום וברוכה הבאה לפורום, קודם כל אני חייב להגיד שאם הייתי פוגש אותך הייתי פשוט נעמד ומצדיע לך! את מספרת איך מגיל 8 הפכת ליהיות האמא של אמא שלך ועמדת בזה בגבורה. אני בטוח שהיה לך מאד קשה כילדה להתמודד עם המעמסה הכבדה שנפלה עלייך, ואני מקווה שלפחות היו שם לאורך הדרך אנשים שעזרו לך. מניה-דפרסיה היא לא מחלה חשוכת מרפא והיום ניתן לדבר על אחוז גבוה של החלמה (לא בהכרח ריפוי מוחלט) בדרגות שונות , כאשר אנשים כן חוזרים לתפקוד ולחיים בעלי משמעות תוך הכרה במגבלות ולמידה של כלים שיכולים לעזור להם להתמודד טוב יותר. ממה שכתבת אני מבין שהיא מטופלת אך ורק בכדורים, שיחות את לא מצליחה להשיג עבורה (שזו אכן בעיה קשה של מערך בריאות הנפש הציבורי). לא התייחסת לנושא של סל שיקום. אם אין לה סל שיקום , מומלץ מאד להגיש עבורה בקשה לסל שיקום, ולדרוש שהיא תקבל תוכנית שיקום ראויה, ביחוד לאור העובדה שאת אומרת שבקרוב את יוצאת לשנת שרות ולא תוכלי ליהיות איתה. ולבסוף, אני רוצה להתייחס לסוף דבריך "באמת קשה לי, כואב לי...", שזה אכן טבעי ומובן לאור מה שעברת בעשר השנים האחרונות, ואולי כדאי שגם את תעזרי במי שתמצאי לנכון על מנת לא לשאת את כל המעמסה הכבדה הזאת לבד, ולהתלבט ביחד לגבי הלבטים הקשים והמורכבים שאת מעלה בסוף דבריך. אשמח אם אנשים נוספים בפורום ישתפו אותך מניסיונם, ואולי זה יצליח לעודד אותך, ואם יש דברים נוספים שאת רוצה לשאול ולהתלבט איתנו נשמח ליהיות פה בשבילך, בתקווה שהעתיד יחייך אליכם, בני

שלום לך קודם כל מאניה דיפרסיה היא ממש לא מחלה חשוכת מרפא, מי אמר לך את השטות המפגרת הזו? לעומת זאת- משהו אחד אני כן יכול להציע לך-והוא להפסיק להיות האמא של אמא שלך! את לא אמא של אמא שלך. את לא אחראית לחיים שלה ולא לשיקום שלה ולא לכלום. את יכולה לתת כתף תומכת ולעזור וגם להציע לה סל שיקום, והדאגה שלך מאוד מובנת, אבל אני חושב שמה שחשוב בעיקר בטיפול בהפרעה הספציפית הזו, היא דווקא לא לטפל, להרפות... מה שאני ממליץ לך הוא אשכרה לחזור להיות ילדה של אמא שלך ולא אמא שלה- תפסיקי לדאוג לה ותפסיקי להיות אחראית לה, ותתחילי לבקש שהיא תדאג לך ותהייה אחראית לך ותעזור לך. זה אולי לא יקרה, אבל עצם זה שתשני גישה לחלוטין ותראי את אמא שלך כאמא שלך יכול לעזור לה הרבה יותר... אנשים רבים עם הפרעה בי-פולרית מתפקדים רגיל לחלוטין, וגם אמא שלך יכולה- אין לי ספק בכך, אז אל תדאגי, סיכוי גבוה היא תסתדר. צאי לשירות הלאומי שלך בלב שלם ותתחילי לתת לה לדאוג לעצמה. לדוגמה- אם היא רוצה טיפול פסיכולוגי, את לא זו שצריכה ללכת ולדאוג לה לזה, אלא היא לעצמה. אין לי שום הכשרה בתחום טיפולי מסוג כלשהוא, ואני אובחנתי על ידי הפסיכיאטרים גם עם הפרעה בי-פולרית.

הדבר הכי קשה וצורם שהיה במה שכתבת הוא שאת מקבלת את המסר שהמחלה חשוכת מרפא. זהו מסר לא נכון מבחינה עובדתית ומייצר גם לך ובייחוד לאימך חוסר תקווה וייאוש שאין יותר למה לצפות בחיים, ולכן גם אין טעם לנסות ולהתאמץ להשתקם. אני מצרף פה קשור לויקיפדיה על הסיפור המפורסם, של קיי רדפילד ג'יימיסון, מי שאובחנה בצעירותה כחולה במאניה-דפרסיה והיום היא פרופסור לפסיכיאטריה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%99_%D7%A8%D7%93%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%93_%D7%92%27%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9F אז נכון , שלא כל מי שאובחן עם מאניה-דפרסיה, יהפוך לפרופ' לפסיכיאטריה, אבל כפי שכתבתי בהודעה הקודמת בהחלט יש אפשרות לשיקום והחלמה, כל אחד לפי יכולותיו, רצונותיו, והמוטיבציה שיש לו (ואם אין לו , גם על זה אפשר לעבוד) להשתקם. יש עוד רבים בארץ ובכל העולם שאובחנו עם מאניה-דפרסיה וחזרו לתפקד ולחיות חיים משמעותיים. אז בבקשה לא להקשיב לאלו עם המסרים השליליים (והלא נכונים) ולחזור ולהאמין באמונה שלמה שיש תקווה לעתיד טוב יותר לאימך. מקווה שהצלחתי לעזור במשהו, כל טוב, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

שלום לצוות לאחרונה פורסם- שוועדת הרווחה בכנסת אישרה לעלות את תקרת ההשתכרות של הנכים והוא יעמוד על 37% מהשכר הממוצע במשק, שאלתי -מתי חוק זה יכנס לתוקפו ?והאם אני שיש לי תעודת השכלה של בוגר תיכון, שמרוויח 2300 ש"ח ומוכר ב50% נכות רפואית וב75% אי כושר גם יכנס לקטגוריה וימשיך לקבל קצבת נכות מלאה ? תודה רבה.

לקובי שבת שלום, על מנת שמה שוועדת העבודה והרווחה של הכנסת אישרה יהפוך לחוק, זה צריך לבוא להצבעה בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת, ורק לאחר מכן זה הופך לחוק. לגבי הפרטים, אני מציע שנחכה ונראה מה הנוסח הסופי שיעבור ואז ניהיה חכמים יותר. מצרף קשור להודעה נוספת שרשמתי ומתיחסת לענין זה בחלקה הראשון : http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1553,xPG-17,xFT-10063,xFP-10105,m-Doctors,a-Forums.html המשך סופ"ש נעים, ונשמח להמשיך לראות אותך איתנו כאן בפורום, בני

תודה לך בני כהן על האינפורמציה, ועל היחס הטוב- שאתה נותן לכולנו, תבורך.

שלום, רציתי לברר גם לגבי סל שיקום, האם כאשר יש מגבלות לקבלת סל שיקום? במידה ונפגע נפש עובד במשרה מלאה הוא עדין זכאי לקבל סל שיקום או שיכולת השתכרות משנה את סל השיקום ואת הסיכוי לקבל סל שיקום? תודה מראש נעה

לנעה שלום, הקריטריון לקבלת סל שיקום הוא 40% נכות רפואית על רקע נפשי. יכולת ההשתכרות היא לא קריטריון לגבי סל שיקום של משרד הבריאות, להבדיל מהזכאות לקצבת נכות של ביטוח לאומי. אבל כמובן שועדת השיקום תשקול האם יש שרותי שיקום שיכולים במצב הזה לקדם את אותו נפגע נפש, במידה ויש לו צרכים ורצונות שתוכנית שיקום של סל שיקום תוכל לקדם, הוא בהחלט זכאי על פי חוק לסל שיקום. מקווה שהצלחתי לענות על שאלתך באופן ברור, המשך יום נעים, ולהשתמע בפורום, בני

במידה ואני סובלת מבעיה נפשית , שהביאה לאישפוזים ומאלצת אותי להיות בטיפולים פסיכולוגים ופסיכאטרים, אני רשאית לבקש סל שיקום? או אחוזי נכות? והאם העובדה שכשאני מתפקדת אני מתפקדת ב-200% פוגעת בסיכוים שלי לקבל אחד מהם? האם העובדה שאני בוחרת ללכת לטיפולים פרטים פוגעת בזה ? או שבלי קשר לכל אלה אני יכולה לבקש סל שיקום או אחוזי נכות ואיזה מהם? תודה מראש נעה

שלום, אני מחפשת הוסטל שיקומי לבחורה בת 19 שנמצאת כרגע במחלקה סגורה לנשים אבחנה : הפרעת אישיות גבולית. האם מישהו מכיר מקומות מומלצים? (היא מקבלת סל שיקום) תודה מראש נעה

לנעה שלום, קיימים הוסטלים שמוגדרים כהוסטלים לצעירים ולמיטב ידיעתי מתקבלים שם אנשים בטווח הגילאים 18-30 . לא ציינת על איזה אזור בארץ מדובר. אני ממליץ לך להתקשר ללשכת הפסיכיאטר המחוזי , בו יושבות רכזות השיקום של האזור בו את מתענינת ולבקש את רשימת ההוסטלים לצעירים באזור. ניתן לבקר בהוסטלים ולהתרשם, ולדעתי זו הדרך הטובה ביותר, לראות את ההוסטלים במו עיניך, אפשר גם לדבר עם הצוות, ואז לבחור את מה שנראה לכם הכי מתאים . מומלץ מאד לשתף את הבחורה בתהליך של ההתרשמות והבחירה, שהרי הכי חשוב שהיא תרגיש שם נוח. קשור לרשימת הטלפונים של לשכות הפסיכאטר המחוזי בכל האזורים : http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=10&catid=29&pageid=144 שיהיה בהצלחה, ואחולי שקום מוצלח והחלמה לבחורה, נשמח להמשיך לשמוע ממכם, בני

תודה רבה :-) מקוה שזה יעזור. סוף שבוע נעים נעה

היי נועה אני נמצאת בהוסטל שיקומי , הוסטל "עינבלים" בחיפה,יש מקומות פנויים. באזור הצפון יש לך את "עינבלים" בחיפה, ובקיבוץ "הרדוף" יש לך גם ההוסטל בקיבוץ הרדוף אומרים שהוא הכי טוב בארץ עינבלים חיפה, 048640453 באזור השרון יש את "עינבלים" חדרה ובדרום את "עינבלים" באר שבע

לגלי שלום וברוכה הבאה לפורום, שמח מאד שבחרת לנסות לעזור לנעה, וגם אם האינפורמציה הזאת לא בדיוק מתאימה לה , יתכן ומשהו אחר מהמשתתפים בפורום ימצא בה ענין. אם זה מתאים לך, את מוזמנת לספר כאן בפורום על הניסיון האישי שלך בהוסטל, דבר שלדעתי יכול לעזור לחלק מהמשתתפים בפורום שאולי מתלבטים בשלב כזה או אחר אם כדאי להם ללכת להוסטל. בהזדמנות זו, אני מזמין גם אנשים נוספים שרוצים לשתף אותנו מניסיונם האישי במסגרות שיקום שונות, לכתוב בפורום את החוויה האישית שלהם (אין צורך לרשום פרטים מזהים). אני מניח שבדרך זו נוכל כולנו ללמוד אחד מניסיונו של השני, ולעזור גם לאלו שמתלבטים לגבי בחירות שונות שהם צריכים לקבל בקשר לתהליך השיקום שלהם. שבוע טוב, ולהשתמע בפורום, בני

בסוף חודש אוקטובר (לאחר החגים) יחל מחזור הלימודים הבא של פרויקט 'אפיק' - פרויקט ייחודי לליווי נפגעי נפש בעולם ההשכלה והעבודה. בימים אלו נפתחת ההרשמה למועמדים חדשים. באתר האינטרנט www.mashak.co.il ניתן לקבל מידע על הפרויקט ועל תהליך ההרשמה. לפרטים נוספים - 03-9697080 - מירב - רכזת הפרויקט.

למירב שלום, תודה רבה שהבאת לפורום את האינפורמציה החשובה. יישר כוח על הפרויקט הייחודי אותו את מרכזת, וכמובן שנשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

שלום, אבא שלי בן 60 , סובל ממחלת נפש (מאניה דיפרסיה) כבר הרבה שנים .. מטופל באופן תרופתי קבוע ונפגש עם רופא מדי שבועיים בבה"ח אברבנל .. הבעיה היחידה היא שהוא כבר פנסיונר ואין לו תעסוקה , לאו דווקא עבודה .. משהו התנדבותי , או לאנשים עם מוגבלויות .. פניתי לעובדות הסוציאליות בבה"ח שלו והם טענו כי זה הרופא שצריך לפנות אליהן , והרופא לא עזר לנו כ"כ. בקיצור , השאלה שלי היא , לאיזה עובדות סוציאליות אני יכולה לפנות חוץ מאלו שבבה"ח (אזוריות אולי) , ואיך ניתן להתייעץ איתן.. ? בנוסף , אם מישהו מכיר באזור המרכז איזשהו מקום עבודה או מקום התנדבותי לאנשים בעלי מוגבלויות קלות , או אנשים מבוגרים ?

לליאת שלום, את כותבת שאביך סובל ממאניה דפרסיה כבר הרבה שנים ונמצא בטיפול, האם הוא עבר בעבר ועדת סל שיקום, וקבל שרותי שקום? אני חושב שניתן למצוא לאביך פתרון תעסוקתי דרך סל שיקום (למשל מועדון תעסוקתי), ואם הוא מעונין ויכול (בהתאם למצבו), ניתן לנסות לדעתי לשלב אותו גם במועדון רגיל שיש בקהילה עבור אנשים מבוגרים. העובדה שצוות ביה"ח (עובדות סוציאליות והרופא) בו הוא מטופל בקביעות לא עוזרים לכם עם זה ממש מקוממת, לדעתי צריך לדרוש באסרטיביות מהצוות לעזור לכם בממוש זכויותיו , ובמידה והם לא עושים זאת צריך לשקול אולי להעביר אותו למשל למרפאה לבריאות הנפש הקהילתית, בתקווה ששם הצוות יהיה טוב יותר ויעזור לכם בקדום עניניו. בהצלחה, הרבה בריאות לאביך, ונשמח להמשיך לראות אותך כאן איתנו בפורום, בני

אני עו"ס קהילתי המחפש לחולה נפש בן 38,הנמצא בכושר עבודה טוב ומטופל תרופתית מקום עבודה בבאר שבע. עבודות נגרות,סבלות,חשמל וכפיים. לא בשמש.כל מי שיקבל אותו יבורך ויתברך

שלום רב. בתי סובלת ממחלת נפש. ידוע לי כי במסגרת סל שיקום תוכל לקבל חונכות עקב מחלתה. עם זאת, בתי מסרת ליצור כל קשר עם מוסדות הקשורים לבריאות הנפש. על כן אינה מוכנה לעמוד בפני ועדת סל שיקום. חשבנו לפנות לאחד מהמוסדות המעניקים שירותי חונכות ולשלם על השירות באופן פרטי, אך גם לכך בתי מסרבת (בטענה שיווצר קשר עם מוסד העובד עם "חולי נפש"). קיבלתי המלצה ממכרה על חונכת שעובדת באופן פרטי, מבלי שהיא מקושרת למקום עבודה שמעניק שירותי חונכות או למשרד הבריאות (כלומר, היא פרילנסרית). לאפשרות זו בתי מסכימה. האם הדבר חוקי? (מבחינת החונכת ומבחינתי). אם כן, כיצד לדעתך צריכה להתבצע העסקתה? כמו כן, הייתי שמחה לדעת מהו שכר שעתי סביר עבור שירות כזה. תודה מראש, ג.

ל-ג שלום רב, כשאת אומרת "בתי מסרבת ליצור כל קשר עם מוסדות הקשורים לבריאותהנפש", האם כוונתך שהיא לא מקבלת שום טיפול מאף גורם טיפולי? חונכת, היא לא איש מקצוע, ולא יכולה לדעתי להוות תחליף לטיפול, אבל יכולה כמובן לעזור במידה ובמקביל יש גם טיפול של איש מקצוע. האנשים שעוסקים בחונכות, בד"כ , לא עברו הכשרה פורמאלית בתחום השיקום, אבל כאשר הם עובדים במקום שמספק שרותי חונכות ומאושר ע"י משרד הבריאות, הם מקבלים הדרכות וליווי צמוד של אנשי מקצוע. לכן , אני מציע לבדוק טוב טוב, מי זו החונכת, אם ההמלצה שקבלת היא אמינה ואת יכולה לסמוך עליה, ובנוסף אם באמת אין שום דרך לשכנע את בתך ללכת בדרך מסודרת יותר (שאני מניח שגם תחסוך לכם הרבה הוצאות, שנראות לי מיותרות), אז אולי צריך לנסות, בזהירות, את הדרך הזו, בתקווה שבהמשך היא תוביל את בתך לקבל שרותים דרך סל שיקום. לגבי שכר שעה סביר, אני חייב להגיד שאני לא יודע, אבל נראה לי שאת יכולה לבדוק בחברות שמספקות שרותי חונכות, כמה הם גובים כאשר הם מספקים את השרות באופן פרטי. מקווה שהצלחתי לענות לשאלתך, שיהיה בהצלחה, כולי תקווה שבתך בצורה כזו או אחרת תכנס לתהליך של שקום והחלמה, וכמובן שנשמח להמשיך לשמוע ממך ואולי גם ממנה פה בפורום, בני

בעייתי היא כזאת. לפני שנתיים בעלי חלה במאניה דיפרסיה ואושפז פעמיים, בזמן ההתקף הוא עזב את הבית ,אותי ואת הילד, אחרי פרידה שלי שנה חזרנו לחיות יחד ושוב שנתיים אח"כ באותו תאריך בדיוק הוא עזב שוב את הבית בעודי בהריון מתקדם, הוא כבר חודש בחוץ ואינו רוצה לחזור. הוא מטופל בתרופות ונראה כאילו הוא בסדר ,עם הבלחות של לא בסדר. שאלתי היא: האם הוא עוזב את הבית כתוצאה מעליית המאניה? יש לציין שאנחנו זוג מאוד אוהב וחיים טוב יחד ,שאלה נוספת: האם יתכן מצב שכל פעם שתעלה לו אפיזודה מאנית הוא יברח ומה עליי לעשות כדי לא לפגוע בילדים שנפגעים בכל פעם שהוא בורח? האם פרידה והתחלת חיים לבד יהיו טובים יותר לילדיי ?

ללילי שלום, את מתארת מצב מאד מורכב ומאד לא קל להתמודדות. נראה לי שעל מנת לענות על השאלות שהצגת נדרשת הכרות יותר מעמיקה עם המצב שאת מתארת, דבר שלא ניתן לעשות דרך פורום. אני ממליץ לך לפנות לאחד מהמרכזים למשפחות שיוכלו לבדוק איתך יותר לעומק את המצב המורכב ואז לנסות לייעץ לך לגבי השאלות שהצגת. יש 4 מרכזים שמופעלים ע"י אנוש, פרטים מלאים בקשור הבא : http://www.enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=311&ArticleID=1600 ויש מרכז אחד שמופעל ע"י ויצו, פרטים מלאים בקשור הבא : http://www.wizo.org/women_welfare.asp?catid=284 במידה ואף אחד מהמרכזים הנ"ל לא נמצא באזור בו את גרה, אז אני ממליץ לך לבקש בטלפון מאחד המרכזים הנ"ל של אנוש, את הטלפון של סניף אנוש הקרוב ביותר אליך שבו יש שרות של יעוץ למשפחות (שרות זה קיים בחלק מסניפי אנוש). כול טוב, מקווה שהענינים (הלא פשוטים) יסתדרו , ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני

ממשיכה לדווח מאזור הקרבות.קרוב לשנתיים מהיום שמלאתי את טופסי הבקשה לרהיטים מהקרן לשיקום.אין רהיטים,הסכום אושר ועושה את דרכו הארוכה מאוד אל חשבוני.מעבר ל 3-4 חודשים של לעבד את הניירת ולהעביר את הכסף,אני לא מבינה מה לוקח כל כך הרבה זמן.זה עבר מניסיון לעזור להתעללות.המצב חמור כי האנשים שאמורים לדחוף את זה לא עושים כלום,כי אם היו אז היו תוצאות.העו"סים שנרדמו בשמירה.למי שזוכר פעלתי גם בתחום הניצול של משתקמים,העסקתם ללא התאמות שכר מינימום וללא זכויות עובד בכלל במשך שנים.הקליניקה המשפטית של אוניברסיטת בר אילן בדקה את הנושא ובימים אלה יוצא מכתב חריף לכיוון משרד ההשמה.כשעובדים יש תוצאות.אם אני הייתי מטפלת ברהיטים הם היו מגיעים תוך 3-4 חודשים. אם אתם מרגישים שזכויותיכם נפגעו אל תהססו לפנות. לקליניקה המשפטית לזכויות אנשים עם מוגבלויות באוניברסיטת בר-אילן. זוהרה

זוהרה שלום, הרבה זמן לא שמענו ממך ואני מאד שמח שחזרת לפורום עם עדכונים. קודם כל אני חייב לציין, דבר שאני חושב שכתבתי לך גם בעבר, שאני מסיר בפניך את הכובע, על האסרטיביות והנחישות שלך להלחם על זכויותיך שמגיעות לך בזכות ולא בחסד, ובכך את למעשה עוזרת גם לעצמך וגם לעוד הרבה אנשים אחרים שאת סוללת עבורם את הדרך לממש את זכויותיהם בעתיד. אני יודע , גם מניסיון אישי, שהמלחמה בבירוקרטיה יכולה הרבה פעמים ליהיות מתישה ומתסכלת ולגרום לנו בסוף להרים ידיים ולוותר, אבל בהחלט הדרך הלא קלה שאת בוחרת ללכת בה ראויה להערכה, ואני כולי תקווה שדרך הפורום את גם נותנת דוגמה לאנשים אחרים ללכת בדרך זו. ולגבי העדכונים שהבאת : טיפול של מעל לשנתיים בבקשה לקרן שיקום (עבור רהיטים וכו') זה בהחלט בלתי סביר לחלוטין ומקומם. אני מציע לך לפנות עם הסיפור הזה לארגון "בזכות", שהוא המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, הם מנהלים פרויקט מיוחד בתחום בריאות הנפש שמטרתו לעקוב אחר היישום של חוק שיקום נכי נפש בקהילה, ואני חושב שסיפור מהסוג הזה חייב להגיע אליהם, ואני בטוח שהם ישמחו לעזור לך עם זה. הטלפון שלהם : 02-6521308 . לגבי כל הנושא של שכר מינימום מותאם , אני זוכר שבזמנו סיפרת לנו על פנייתך לנציבות לשיוויון לאנשים עם מוגבלות, ולא כל כך עדכנת אותנו מה קרה מאז ואיך זה עבר לקליניקה המשפטית בבר-אילן (שאני מאד מסכים עם מה שכתבת שמי שמרגיש שזכיותיו נפגעו , זה אחד המקומות שכדאי לפנות אליהם), נשמח לקבל עוד עידכונים. יישר כוח על פועלך, ונשמח לראות אותך כמה שיותר בפורום שאת תורמת לו המון מניסיונך, סופ"ש נעים, בני

לכל מי שמעונין לפנות לקליניקה המשפטית לזכויות אנשים עם מוגבלות של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, ניתן לפנות בטלפון : 03-5318373 פקס : 03-6350955 דוא"ל : [email protected] סופ"ש נעים ושקט לכולם, בני

תודה על התמיכה ועל הטלפון של בזכות,אני אשתמש בו.המאבק על הזכויות זאת ממש עבודה נוספת.הזעם שהצטבר בתהליך ממש לא התאים לפורום.לאורך כל הדרך ניסיתי לשנות בלי לפנות לערכאות משפטיות.בתמימותי חשבתי שאם רק אצביע על הליקויים הם מיד יתוקנו.פניתי למבקר המדינה שמפקח על התנהלות הקרן למפעלי שיקום והוא עדיין מטפל בזה,אולי נראה את זה בדו"ח הבא.המשתקמים שפנו לתמ"ת להתאמות שכר נחסמו ע"י הקרן בטענה שאיכילוב אינו מקום עבודה רגיל אלא מפעל מוגן,כמובן שמשרד התמ"ת לא בודק אייך מקום עבודה רגיל בשוק החופשי הופך למפעל מוגן...מעצבן ?,מרתיח !לסווג אותנו כמפעל מוגן אומר שכר בהתאם,תנאים בהתאם. 5 שנים אנשים עובדים באיכילוב,אנשים פגועי נפש,משרתים אנשים בכל מקום באיכילוב שלא רק שאינו מפעל מוגן הוא לא חנות מתנות.עובדים קשה ובמסירות.כאשר אחת ל6 חודשים אמורים לבדוק את התקדמות שיקומם ולאחר שנה לנסות להעביר אותם למעסיק הישיר עם כל הזכויות.בני אתה יכול לתאר לעצמך 5 שנים של דמי הבראה,5 שנים של שכר נמוך ביותר שלא משתנה,ומעמד של עד היום לא הבנתי של מה,משהו בין מתנדב לעבד.היום המשתקמים באיכילוב גם מודעים לזכויותיהם,וגם יש להם כוח לעזור לי.הם חברי אני אוהבת אותם וחושבת שמגיע להם יותר,והמון.אני נוטה להאמין שדברים קורים בזמן נכון.היום עם ההתפתחות והשינוי בביטוח לאומי והתאמות השכר במשרד התמ"ת המאבק שלי נופל בדיוק, ומתאים לו לנצח.לאנשים שמרגישים מנוצלים,לא לפחד לא לוותר,לשאול ולחקור.ככל שהתנאים ישתפרו יותר אנשים יצאו לעבוד וחייהם ישתפרו.באנוש יש היום "מאמנות" תעסוקה שעושות עבודה מופלאה בחיפוש והתאמה אישית של עבודה. זוהרה

שלום הייתי רוצה לדעת מה הם הקריטריונים לקבלת אחוזי הנכות והקיצבה אני סובלת מ-PTSD וציקלוטימיה כבר מספר שנים לוקחת תרופות פסיכיאטריות ונמצאת בטיפול אני מצליחה ללמוד - כרגע סטודנטית לתואר שני אך בקושי מצליחה לעבוד האם יש לי סיכוי כלשהו לקבל אחוזי נכות וקיצבה? יש קריטריונים מוגדרים לכך? בתודה שחף

לשחף שלום וברוכה הבאה לפורום, קשה לי להתיחס לשאלה האם יש לך אישית סיכוי לקבל קצבה ואחוזי נכות , אבל בהחלט יש קריטוריונים : לגבי קבלת קצבה מה שקובע בנוסף לאחוזי הנכות הרפואית זה אחוזי אי-כושר ההשתכרות. לקבלת קצבה צריך מינימום 40% נכות רפואית, ובנוסף מינימום 60% אי-כושר השתכרות (לקבלת קיצבה חלקית), ו-75% אי-כושר השתכרות לקבלת קיצבה מלאה. נראה לי שכדאי לך להתיעץ עם הפסיכיאטר שמטפל בך ויודע בדיוק מה מצבך , לגבי השאלה אם את עומדת בקריטריונים. במידה ואת חושבת (וביחוד אם גם הפסיכאטר חושב) שמגיע לך קצבה, מומלץ מאד לפנות לבטוח הלאומי ולא לוותר על ממוש זכויותיך גם אם בשלב מסוים הם ידחו את בקשתך, מכיוון שבמקרים כמו שלך יש לבטוח לאומי נטיה לדחות את הבקשה, גם אם הוועדה הרפואית הראשונה לא נותנת לך את זכויותיך, תמיד אפשר להגיש ערעור, ואני מכיר גם אנשים שגם ועדת הערעור דחתה אותם והם פנו לבית המשפט ובסוף קבלו את זכויותיהם. שיהיה בהצלחה, ונשמח להמשיך לראות אותך לוקחת חלק בפורום, בני

לכל המעונין שלום לאחר שיחה אם הפסיכולוגית והמצלה של עוד כול מני מקומות כמו אישפוז יום אשמח לדעת איך הולך התהליך האירגוני של להגיע לדיור מוגן או הוסטל מבחינת אני לא יודעת איך לקורא לזה תנאי פורמאלים יש אבל איך הולך התהליך אם מי מדברים? בתודה מראש

לבישנית ערב טוב, ברוכה הבאה לפורום שלנו. אם אני מבינה נכון את שאלתך את שואלת כיצד אפשר להגיע להוסטל או דיור מוגן ומה התהליך וכן למי צריך לפנות. אז ככה ... כדי להגיע לאחד משני המקומות הללו צריך לעבור וועדת סל שיקום. לסל השיקום זכאי כל מי שיש לו 40% נכות פסיכיאטרית ומעלה. כדי להגיע לוועדת סל השיקום יש להגיש טפסים לא מעטים. את אלה יכולים למלא עבורך ולשלוח מתאם טיפול (כמו שציינת פסיכולוגית למשל), פסיכיאטר, עו"ס במחלקת הרווחה העירונית ולעיתים ניתן גם לפנות באופן עצמאי. הטפסים נשלחים למשרדי סל שיקום המחוזיים, אחר-כך את מוזמנת לוועדה שבה יושבים בדרך-כלל רכזת שיקום מחוזית או רכזת משנה, פסיכיאטר/ית ועו"ס של המסגרת שבה נערכת הוועדה. מי שהגיש אותך לוועדה מציג אותך בפניה וגם את משוחחת עם הנוכחים. אם הוועדה מתרשמת שמה שביקשת אכן נכון לך כרגע הוועדה תאשר לך את מה שביקשת. לאחר מכן את מחפשת מסגרת שמתאימה לך בעזרת מתאם טיפול, בן משפחה או בכוחות עצמך וכאשר יש מקום פנוי את יכולה להשתלב במסגרת. האם עניתי על השאלה ? אשמח לשוב ולענות אם משהו לא ברור. בהצלחה ענת

יש לי 40% נכות נפשית מה הלאה לא יודעת מצאתי את הטפסים באינטרנט איפה מוציאם את עובדת הרווחה של העיריה מי מגיש ואיך לסל שיקם

שלום קצת רקע כללי על עצמי: אני בת 24, מאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. אני נמצאת בבית מאד קשה וחולה מהרבה מאד בחינות.. בית שמקשה עלי לעבור כל טיפול שהוא ובכלל לחיות באיזושהי דרך! כרגע האפשרות שעלתה וקיימת היא לעבור לדיור מוגן.זה נמצא בתהליכים ואני די חוששת האמת מכל העניין הזה בגלל שאני די לבד בכל הסיפור,זאת הפעם הראשונה שאני גם עוברת לגור לבד ואני צריכה לדעת יותר פרטים על הנושא..! קודם כל מה ההבדל בין החברות השונות (אנוש,"שני בקהילה ובכלל..)? במה הן שונות אחת מהשניה (איכות,הטבות וכו) מה אני צריכה לדעת בעניין הספציפי הזה? אני כרגע עם 100 אחוזי נכות (אבל משום מה הורידו לי בועדה האחרונה מהקצבה-שהיא זמנית, ואני לא ממש מבינה למה כי אני לא מתפקדת כרגע ועם חרדות קשות מאד ודכאון). בכל מקרה מה מגיע לי עם אחוזי נכות כאלה? העו"ס אמרה לי שקשה מאד מאד למצוא דירה פנויה ושתתאים לי.(לצורך הענין אני מדברת על איזור המרכז-ר"ג,גבעתיים,ת"א..) האם זה נכון שלא קל למצוא דירות? חשוב לי לציין שאני בחורה מסודרת ונקיה,יהיה לי גם קשה מאד בבית עם בחורה\בחורות שיהיו רועשות מדי או לא מסודרות ונקיות.. מהי רוב האוכלוסיה שמגיעה לשם? מהם הדברים שצריך להתפשר עליהם?במיוחד בגלל שקשה לי להתפשר על דברים ואני חייבת חייבת לצאת מהבית! אני ראיתי הוסטל וממש בכיתי שאפילו הייתי צריכה לראות אותו עם כל הכבוד והכאב על האנשים שנמצאים שם,זה יהיה ממש בלתי אפשרי אם רוב האנשים שמגיעים לשם הם כאלה.לא אוכל לשרוד גם את זה... בבקשה-כל מידע שיוכל לעזור לי בעניין. כמו מה ששאלתי לגבי החברות השונות,ההטבות,סוג האנשים-אם זה קשור,מה אני צריכה לדעת בכלל אם אני עוברת לדירה מ"שלי" ובפרט במסגרת הזאת? כל מידע ממש ממש יעזור לי! תודה רבה!

שיר שלום, ברוכה הבאה לפורום שלנו. קודם כל חשוב לי לומר שכל שינוי בדרך החיים ובכלל זה שינוי לטובה מעורר חשש התלבטויות והרבה שאלות. את צודקת בכך שאת מחפשת מידע כי זו דרך טובה להפחית את החששות ולהתכונן בדרך הנכונה. ראשית, בעניין החברות השונות. אין הבדל בין החברות בשרות שניתן לדיירים בדיור מוגן. השיקולים לבחירת חברה מסויימת יכולים להיות איזור גיאוגרפי, אנשי המקצוע והמדריכים שאמורים ללוות אותך וגם היצע הדירות הפנויות שיש לכל חברה. כדי לקבל שרות של דיור מוגן דרך סל השיקום מספיקים 40% נכות. אינני יודעת למה הפחיתו לך בקצבה אני מציעה לפנות בעניין לביטוח הלאומי או לעו"ס שמטפלת בך. העו"ס שלך צודקת בדבריה שקשה למצוא דירות מתאימות באיזור ר"ג גבעתיים. הקושי המרכזי הוא שכאשר כבר נמצאת דירה מתאימה התוספת שיש לשלם עבור שכר הדירה (מעבר לסיוע בשכ"ד המתקבל ממשרד השיכון = 650 ש"ח) היא בדרך כלל גבוהה היות ושכר הדירה גבוה. לגבי התאמה לשותפות לדירה. בכל המסגרות יפגשו איתך, ישוחחו איתך וישאלו אותך איזה שותפה/ות לדירה היית רוצה. אנשי המקצוע המרכזים את נושא הדיור המוגן בכל אחת מהחברות ינסו ככל יכולתם להתאים את השותפה/ות כדי שיהיה לכן נעים ונוח לגור יחד. בכל מקרה האוכלוסיה שמשתמשת בשרותי דיור מוגן היא אוכלוסיה מאוד מגוונת מבחינת יכולת התיפקוד, הכישורים החברתיים וכיוצ"ב. לגבי עניין ההתפשרות, אני חושבת שתמיד ניתן להציב את הדברים שעליהם ניתן להתפשר ואת הנושאים שעליהם אינך מוכנה להתפשר. כמובן שנושאים אלה צריכים להיות בחשיבה מציאותית ופרקטית. אני מקווה שהצלחתי לענות על שאלותייך. אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לחזור ולשאול. בינתיים שיהיה בהצלחה. ענת

ענת, תודה רבה על תשובתך. היא באמת הבהירה לי קצת יותר לגבי הענין... לגבי הנושא המרכזי יותר שפניתי לפורום הוא באמת- "אנשי המקצוע והמדריכים שאמורים ללוות אותך"(מה ש הזכרת גם בתשובתך)-אז האם זה דבר שמשתנה מחברה לחברה בדיור מוגן? הכוונה היא למדריכים שמלווים אותי לאחר המעבר לדירה, שכמה שאני יודעת אלו מדריכים, עו"ס,פסיכולוגים..? איך מחליטים מה מגיע לי לקבל וכמה בעצם? האם רמת המדריכים, הכשרתם וכו,שונה בין החברות השונות?? אני יודעת שזאת שאלה קצת משונה או לא במקום.. אבל זה מאד חשוב לי. חשוב לי שאתחבר למדריכים ואם יש איכות יותר גבוה בשירות בחברות מסויימות אני מאד רוצה לדעת! תודה שוב

היי שיר קוראים לי שמעון אני מאובחן בסכיזופרניה פראנואידית (F20)ואני בן 27 העניין הוא כזה חייתי אצל הוריי תקופה ממושכת כ-3 שנים אחרי השחרור הצבאי בבית מתוח מאד וקשה מבחינת הדרישות יום אחד עברתי חווויה של פסיכוזה ונאלצתי להתאשפז מה שקורה זה 2 דברים אחרי האשפוז אצלי לפחות חוש ההשרדות שלי התפתח ברמה גבוהה והרצון לחפש את השקט הנפשי שלי עוד יותר לכן פניתי לגורמים שיכולים לסייע לי למצוא את מבוקשי והחלטתי שאני רוצה להשכיר דירה איפה שאבחר עם סיוע כלכלי שבעצם מגיע לי כחלק מזכויותי פניתי לחברת דיור מוגן לאחר שהוצאתי סל שיקום(במקרה הנוכחי חייב סל שיקום) ואלו החלו לעזור לי בחיפוש הדירה ומצאיתה,כיום אני גר בדירת 2.5 חדרים עם מרפסת וגינה גדולה יש לי שקט מההורים ואני אדון ובעל הבית לעצמי אין לך מושג כמה חשוב ו"בריא" וכדי לעשות את הצעד הזה עלמנת לשקם את הנפש את תחווי גם שקט וגם עצמאות חוץ מזה לא מחייב שתהיי זקוקה לאם או אב בית שיבואו לבדוק כל הזמן אם הכל בסדר אלא אם כן לא תיסתדרי אז לכן אני מציע לך שכבר מהיום תפעלי בנושא ותחפשי לך את השקט הזה כי אין דבר יותר חשוב באמת מחיבור הנפש והעצמה עצמית איזון ושקט פנימי... (והרי לך דוגמא שזה אפשרי) אז מה נותר לי לאחל לך הרבה בהצלחה הרבה תושיה והרבה ברכה בדרך החדשה....

שלום, אני ממש חייבת עצמאות ועוד יותר לצאת מהבית הנוכחי כאן. זה טוב לדעת שמצאת לך דירה ועצמאות וכרגע זאת השאיפה שלי לפני הכל ואחר כך עם השלווה (ההתחלתית לפחות)שתהיה בודאי, אחליט מה איתי ואיפה אני עומדת בכלל כי כרגע אני לא יכולה לראות כלום עם כל המתח ומה שקורה כאן אני מנותקת נורא ובחרדות קשות, המצב בבית קשה בצורה שבלתי תאמן אבל לא משנה כרגע. אם כבר כתבת לי אז אשמח לשמוע (אם תרצה לספר לי כמובן) אם זה אפשרי לגור לבד מבחינה כלכלית, כי כרגע אני לא עובדת ומה שיש כרגע זה כמובן רק 'ביטוח לאומי' וכסף ממשרד השיכון. מה כדאי לעשות, האם זה אפשרי לשכור דירה לבד עם סכום שכזה? באיזור המרכז... אשמח לשמוע ממישהו שכבר עבר את התהליך. תודה!

שלום, מקריאת חומר באינטרנט אני חושדת שלאחותי יש סוג של סכיזופרניה. היא בת 33, גרושה עם ילד. בעלת תואר שני , משכילה מאוד וחריפה במיוחד. לאחרונה היא נאלצה לרדת ברמת הפרנסה בשל אילוצים שונים , התחילה לעבוד לפני כשנה כמזכירה של מנכ"ל כלשהו במקום עבודה גדול. מאז היא גילתה חוסר שביעות רצון ממקום העבודה. היא גם רכשה דירה במשכנתא והחלה בשיפוצים, וההורים עוזרים כלכלית כדי לממן את זה. לאחרונה היא התחילה לפתח תסביך רדיפה. היא טוענת שעוקבים אחריה, מאזינים לה לטלפון , ושמסתכלים עליה בחנויות. היא מאשימה בכך את האנשים העובדים איתה. התברר גם שהמנהל שלה הטריד אותה מינית [במישור המילולי בלבד] וכשהיא דחתה אותו, הוא החל למרר לה את החיים. היא רצתה להתפטר אבל אחרי שיכנועים מצד בני משפחתי היא ניאותה להגיש תלונה פנימית והחקירה נפתחה. אבל היא גמרה אומר להתפטר בתום החקירה הפנימית [למרות שהעבירו אותה לאגף אחר]. אנו חושבים שעניין ההטרדה היה אמיתי כי מההתחלה היא לא היתה מרוצה בעבודה, ולאחר מכן החלה לפתח תסמינים חשודים. פעם או פעמיים היא "האשימה" את אמא שלי שהיא הרעילה לה את האוכל [היה לה קלקול קיבה]. לפני כשבוע היא חשה כאבים עזים בבטן והזעיקה את ההורים שלי בחצות הלילה. הם הזמינו לה רופאה, וכשזו הגיעה כדי להזריק לה משכך כאבים - היא סירבה והאשימה אותה שהיא שותפה לקנוניה נגדה. היא גם מסרבת ללכת לרופא המשפחה שלנו שמכיר אותנו עשרות שנים , בטענה שגם הוא בצד "שלהם". היא כל הזמן אומרת הם הם הם. בצר לנו פנינו לרופא המשפחה שלנו לייעוץ בלא ידיעתה, ושטחנו בפניו את כל הפרטים. הוא אמר כי זה ניראה כמו סוג של סכיזופרניה ושבכל מקרה זה דורש טיפול. זה מאוד מטריד אותי כיוון שהבנתי שהגורם העיקרי להתפרצות המחלה זה תורשה. למרות שלא ידוע לנו על מקרה כזה נוסף במשפחה. 1. האם לאור התסמינים שפירטתי לעיל - ניתן לעזור לה להחלים מזה במאה אחוז? הבנתי שזו מחלה שלא נרפאים ממנה אף פעם.. 2. יש לה אופי מאוד עקשן. כרגע היא לא במצב שהיא מסוגלת בכלל להקשיב לנו. היא טוענת שאנחנו נגדה ואף אמרה לי הרבה פעמים שלא איכפת לה מאיתנו בכלל, ושהיא חושבת רק על עצמה. איך ניתן לגרום לה ללכת לטיפול לפני שזה יחמיר? 3. האם לנו כאחים יש סיכוי ללקות בזה גם? הרי זה לא תורשתי אצלנו ככל הניראה. תודה רבה מראש

אנונימית שלום, את מתארת מצב לא פשוט בכלל. כדי לקבל תשובה מושכלת ומוסמכת אני מציעה להפנות אותה לפורום פסיכיאטריה http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה ענת

מודה מאד על עזרתכם רק שמאד מבולבלת -האם אינני במצב של לעבוד וגם איני חשה כל מוטיבציה לנושא, מרגישה שאין לי כוחות לכלום- האם במצב שאין ביכולתי לצאת לעבוד יש בכלל טעם להגיש בקשה לסל שיקום????והאם דיור מוגן מתוגבר מחייב יציאה לעבודה?????האם המטרה של סל שקום הוא להחזיר למעגל העבודה????או יש לו מטרות אחרות??? אני בעלת הפרעת אישיות גבולית ובשנים האחרונות מצבי התפקודי מידרדר,מסיבות לא מובנות או גיל מעבר או ביולוגיה(אמא לא מתפקדת)או ממצב פסיכוסומטי אשמח מאד אם תוכלו לענות על שאלתי מה הטרה של סל שקום, אם אינני במצב של חזרה לתעסוקה??האם יש מטרות אחרות בסל למי שלא מרגיש במצב של יציאה לעבודה???

רינה, שוב שלום, לפי אופן הכתיבה שלך נראה שאת נסערת מכל עניין סל השיקום. בואי ראשית נצא מנקודת הנחה שמטרתו הראשונה במעלה של סל השיקום היא לטובה. אין לאף אחד שם רצון או כוונה רעה. בכל מקרה שיקום היא דרך שעושים יחד !!! אין שום אפשרות וגם לא רצון לאף אחד להכריח לעשות שיקום. כל דבר ועניין צריך להעשות במשא ומתן איתך וכמובן שגם בהסכמתך ובשיתוף פעולה איתך. אז למרות שאני ממש מבינה את הדאגה לאור הדרך החדשה שעומדת בפנייך אני חושבת שאין בה צורך. עדיף לחשוב איזה דברים את יכולה להרוויח וכיצד את יכולה לשפר את החיים שהיו לך עד היום בעזרת סל השיקום. וזו העזרה שאת צריכה לבקש ולשאוף אליה. אם כרגע את מרגישה שהנושא התעסוקתי הוא עדיין לא רלוונטי לגבייך - אז לא. את זאת שמציבה את המטרות ומתווה את הדרך - זה מה שחשוב לדעת. אשמח להיות פה עבורך לשאלות נוספות. מקווה שעזרתי. ענת

בהמשך לפנייתי הקודמת בו הסברתי שאני ללא מקורות תמיכה אם מצד אחד מטלות קיומיות (קניות,טפול בעצמי,כביסה,טפול בביתי ותפקודי חיים שיוצרים לי עומסים רבים פיזיים נפשיים ורגשיים ומצד שני מאד בודדה ורוצה לחיות בשייכות לחברה אך מצד שני חוששת אם לא אתאקלם ואסתדר מה יהיו ההשלכות עבורי??כיום גרה בדירה שבבעלותי) גם מאד חוששת מאיבוד שליטה על חיי בעבר לפני 30 שנה היה לי נסיון אבדני מה שהגדירו כדמונסטרטיבי ואישפזתי את עצמי מרצון אך לא היתה לי כל שליטה עד שהגיע רופא והפסיק לי את הכדורים ומאז שיקמתי את עצמי עד היום. היום פשוט יכולת התפקוד וההתמודות שלי נשחקה אך עבורי איבוד שליטה בגלל ילדות טראומטית וחוסר ישע רב שחוויתי כילדה עבורי ויתור על שליטה ובחירה על חיי, הוא צורך מאד מאד בסיסי וקיומי!!!!!!ויכול להוות סכנה במצב שאחוש את חוסר הישע שחויתי כילדה מגיל4.במידה ויקחו ממני את יכולת השליטה הבחירה! לאור העובדות הנ"ל ולאור הפחדים הרבים מאיבוד יכולת בחירה מה לדעתכם המצב הכי מתאים עבורי מצב שיקל על קשיי התפקוד וקשיי ההתמודדויות ויפתור את מצב הבדידות הקיומי שחווה מבלי לאבד את יכולת השליטה והבחירה???? ממסגרת האשפוז יום הבנתי מקדמים בדחיפות את הגשתי לועדת סל שיקום, חסר לי המון מידע כדי שאוכל לבחור עבורי חיים שבהם ארגיש שמחה ולא אומללה הייתי אצל עובדת סוציאלית פרטית ואמרה שדיור מוגן מתוגבר הוא בעיתי בגלל היגינה בשטחים הציבוריים(אני מאד סטרילית) א בבקשה אודה לכם אם תוכלו דחוף לחוות דעתכם מה כדאי ובריא עבורי לבקש בועדת סל שקום?? ב היכן אוכל לקבל מקסימום מידע על כל הנושאים שקשורים בסל שיקום שיכולים לעזור בבעיותיי?? ג האם להכנס למסגרת של משרד הבריאות כבעלת רכוש מירושה לא יכול לגרום לי באיזה שלב לאיבוד שליטה ונהול חיי ע"י המדינה אודה לכם מאד מאד על עזרה מרגישה מצוקה גדולה וחרדה בגלל מחסור במידע !

רינה שלום, אני אתחיל בתשובה דווקא מן השאלה האחרונה שלך. משרד הבריאות וסל שיקום אינם אלה שמחליטים אם ניהול עניינייך הכלכליים יעברו לידי המדינה. אין לכך כלל קשר לסל שיקום. החלטה על מינוי אפוטרופוס היא החלטה משפטית והפנייה לבית המשפט נעשית ע"י פקיד סעד לעניין חסרי ישע (כך זה נקרא) בשרותי הרווחה העירוניים. הפניה לפקיד הסעד נעשית במקרה שיש חשש שיהיה לך קושי לנהל את עיניינייך. אם אין חשש כזה אז סביר להניח שלא תהיה פניה. אני מצרפת לך קישור לאתר של משרד הבריאות-סל שיקום-מחוז תל-אביב. אם אינך שייכת למחוז נסי דרך הקישור הזה למצוא את המחוז הרלוונטי לך. יכול להיות שדרך הקישור הזה תוכלי לקבל מידע נוסף שאת מרגישה שחסר לך. אני מציעה גם לפנות למטפלים שמגישים אותך לוועדת סל שיקום ואפשר גם לפנות לרכזת שיושבת בוועדה ולשאול אותה. להלן הקישור http://www.health.gov.il/pages/default.asp?pageid=2493&parentid=2491&catid=226&maincat=47 לגבי ההתלבטות בין דיור מוגן בביתך לבין דיור מוגן קבוצתי קצת קשה לי לענות תשובה מושכלת היות ואני לא ממש מכירה אותה למרות התיאור המפורט. שוב, אני מציעה להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך היטב ולהתלבט יחד איתם. יחד עם זאת אני רוצה להוסיף שניתן להתמודד עם הצורך בשייכות חברתית ע"י השתתפות במועדון חברתי (יש מועדונים חברתיים של אנוש במקומות רבים) וגם דרך השתתפות בחוגים שונים דרך פרוייקט עמיתים. זהו פרוייקט שמשלב אנשים המתמודדים עם מחלת נפש בתוך חוגים במתנסים שונים. אני מניחה שיש כאלה גם באיזור המגורים שלך. אני מקווה שהצלחתי לענות על שאלותייך לשביעות רצונך ואם לא את מוזמנת לחזור ולשאול. בינתיים שיהיה בהצלחה. ענת