פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שלום אני נמצא מזה חודש ימים בחופשת מחלה עקב התקפי חרדה ודיכאון, הופניתי לפסכיאטר והוא נתן לי כדורי סרוקסט במינון של 3 כדורים ליום וגם כדורי אסיול גם כן במינון של 3 כדורים ליום בהדרגה, ההתקפים אומנם פחתו אך אינני מסוגל לחזור לעבודה כי אני מרגיש מאוד חלש ומנומנם במשך רוב היום, שאלתי היא האם אני יכול להוציא נכות עקב המצב כי אני ממש לא מסוגל לעבוד במצב הזה תודה מראש חיים ג'

חיים שלום, הפורום הזה הוא לא פורום רפואי, והוא מתרכז בנושאי שיקום. אבל לדעתי, גם בפורום רפואי, לא ניתן דרך הפורום לדעת בדיוק מה מצבך, ולכן כדאי לך להתייעץ עם הפסיכיאטר שמטפל בך. בכל מקרה , תמיד ניתן להגיש בקשה לביטוח הלאומי, בצרוף כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, ואז תוזמן לוועדה רפואית שתקבע מהי דרגת נכותך אם בכלל. יש מצבים בהם מאשרים לאנשים גם נכות זמנית. תרגיש טוב, בני כהן

לבני ולכל גולשי האתר שלום! אני חדש כאן ו"בעל ניסיון " רב בנושאי שיקום לאחר שעברתי תהליך שיקום ארוך ומייגע בסופו היגשמתי את מרבית שאיפותיי לשימחתי הרבה וכן לשימחת כל מי שמכיר אותי. אשמח להיצטרף אליכם וליתרום מן הידע שלי וגם לקבל "טיפים" מכם שעברו שיקום מוצלח כזה או אחר בתודה עופר

עופר שלום, שמחתי מאד לראות שנכנסת לפורום. ואני מאד מעריך את העובדה שאתה מוכן לתרום פה מהידע והניסיון האישי שלך. תרגיש חופשי לשתף אותנו בכל מה שבא לך, ולשאול כל מה שבא לך , לגבי "טיפים" בכל נושא שקשור לשיקום. שבת שלום, וסופ"ש שקט ונעים, בני

לבני היקר! תודה על קבלת הפנים החמה והידידותית לאתרכם. אשמח ליטול חלק בפעילות באתר ולעזור אם רק אוכל לכל מי שזקוק. שבת שלום לך ולכולם! עופר ה"שורד"

שלום ענת, אני עו"ס, וברצוני לברר האם בכדי לשלב מטופל שלי ב"בחיבור טבעי" הוא חייב להיות מוכר על ידי ביטוח לאומי ב-40 אחוז לפחות ולעבור סל שיקום. אודה לך על תשובתך. אורן

שלום אורן, ולכל מי שעוד מתעניין :) שמי רינת דגן, אני מרפאה בעיסוק, והמנהלת של חיבור טבעי. חיבור טבעי הוא מועדון תעסוקתי שמטרתו להכשיר אנשים להשתלבות בעבודה בתחום בעלי חיים וגינון. בתשובה לשאלתך, מופנים אלינו אנשים שעברו ועדת סל שיקום, וקיבלו אישור למועדון תעסוקתי. אנו מקבלים הפניות גם ממשרד הביטחון. למידע נוסף על המועדון ופעילותו, אני מצרפת כאן קישור לאתר האינרנט שלנו: http://www.shany.co.il/misgeret_hibur.aspx בברכה, רינת דגן

אני פגועת נפש סובלת מסכיזופרניה+ocd נמצאת בבית שנה ללא תעסוקה גרה עם אמא שלי.אני בת 19 לאמא שלי אין לה כוחות נפשיים אלי ואני משגעת אותה אני רוצה לעבוד ואין לי חיי חברה. אני מקבלת קצבת נכות מביטוח לאומי. מסדרים לי סל שיקום אני מבקשת ליצור קשר אם אמא שלי 0526831839 תודה רבה שירן.

שלום האם שסכיזופרנים מתלוננים על הזיות שמיעה הם מתלוננים על קולות שבאים מאוזנם או מתוך ראשם.כלומר השאלה היא אם ההזיה היא חושית דרך האוזן או בראש בדמיון? אני חושב שאני יכול לשמוע את מחשבותי או את קולי או קול של מישהו אחר בראשי אפילו לפעמים אני שומע שירים בראשי אך אני יודע שמקורם בדימיוני.כאילו מה הבדל ?יש לציין שאין לי מחשבות שווא.קושי בויסות רגשות או תורשה במשפחה לסכיזופרניה. אני פעיל חברתי ועובד רק קצת חרד בנושא.תודה (:

הזיות שמיעה לפחות מניסיוני כסובל מסכיזופרניה,ממה שאני זוכר אני די בטוח שזה בא מהראש...מהסיבה הפשוטה שאם היית שומע את הקולות מהאוזניים אז זה היה אמור להיות אמיתי וזה לא, זה הזיה. וכאשר אתה שומע את אותם קולות,לפחות אני, שלא ידעתי על קיום המחלה,אני לא יודע מה קורה אם אתה מודע שאתה סובל מהזיות,אז במקרה הזה ההזיה לא רק שהיא נראית כאילו אתה באמת שומע או באמת רואה,היא כל כך אמיתית שהיא הופכת להיות חלק מהחיים שלך לכל דבר.

ערב טוב, אני מציעה להפנות את השאלה לפורום פסיכיאטריה. להלן הקישור: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2212,m-Doctors,a-Forums.html ענת

יש לי חברה בת 14. לפני כמה חודשים היא הוטרדה מינית ולאחר מכן נכנסה לדיכאון עמוק. היא פיתחה אנורקסיה (בקושי אוכלת ואם כן, ישר רצה לשירותים להקיא), ניסתה מספר פעמים להתאבד והיא בתקופת שפל. ההורים יודעים יודעים רק על ההטרדה, היא בטיפול פסיכולוגי אך היא אינה משתפת את הפסיכולוגית או אף אחד אחר בכל הסיפור. היא דיברה עם המחנכת בבית הספר אך לא סיפרה לה הכל. אני מנסה לשכנע אותה שתדבר אך אינני יודעת כבר מה לעשות, זה מאבק אבוד מפני שהיא פסימית ופוסלת כל דבר. אינני יודעת כבר מה לעשות, אני מפחדת שתנקוט צעד מוגזם. מה עליי לעשות? אני דואגת לה..

אחת יקרה, אנא הפני את השאלה לפורום "גיל ההתבגרות ומורכבותו" והרי הקישור http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-2075,m-Doctors,a-Forums.html ענת

שבוע טוב לכולם מקוה שהשבת עברה בסדר

האמת היא שהשבת לא הייתה כל-כך בסדר. היה לי ממש מעצבן בעבודה, ואני תוהה למה אני בכלל צריך את זה. (אני עובד במלון גם בשבתות) קצת מקנא באנשים שעובדים בכל מיני מסגרות מוגנות עם הרבה פחות לחצים, או עוד יותר טוב שלא עובדים בכלל. סיימתי את יום העבודה בתקווה שיפטרו אותי, אם כי אני מתקשה להאמין שזה יקרה, כי הם נמצאים במחסור די גדול של עובדים ואני סך הכל עובד טוב. הבעיה היא שאני מקבל כל הזמן מסרים סותרים לגבי מה שאני צריך לעשות, אני עוד יחסית חדש, וכבר הבנתי שאני צריך להחליט על הכל בעצמי אבל מצד שני גם האחריות היא עלי ואני צריך לתת דין וחשבון... טוב, במהלך השבוע סביר להניח שיהיה יותר רגוע...

מיכאל שלום, אנחנו מכירים וירטואלית תקופה מאד קצרה, אבל אני חייב להגיד שאתה נשמע לי מאד מאד מוכשר. אני שמח שאתה איתנו פה בפורום, מכיוון שאני חושב שאנשים יכולים ללמוד ממך המון, ואתה גם יכול לשמש דוגמה ולטעת באנשים תקווה שגם אחרי משבר/ים אפשר לעשות דברים בחיים, למצוא משמעות ולהגשים חלומות. העובדה שבעבודה החדשה (בשוק הפתוח) סומכים עליך, נותנים לך לקבל החלטות, וכמובן שזה אומר שגם האחריות היא עליך- בקצור מצפים ממך ל"ראש גדול", צריכה לדעתי להחמיא לך, ואין לך בכלל מה לקנא באנשים שלא עובדים, או עובדים בעבודה מוגנת. נכון שבעבודה מוגנת יש פחות לחצים , אבל נראה לי שהעבודה שלך יותר מתגמלת הן מבחינת הסיפוק בעבודה והן מבחינה חומרית. בכל מקרה, נראה לי שסתם עבר עליך יום פחות טוב כמו שיש לכולנו, ויכול ליהיות שזה גם קושי שנובע מהעובדה שאתה חדש במקום העבודה. בכל מקרה , אני מאחל לך בהצלחה, אם במקום העבודה הזה, ואם לא אז במקום אחר, ואני בטוח שאתה תמצא את המקום שעושה לך הכי טוב. כל טוב, ולהשתמע, בני

שלום, אני בסוף שנות ה20 לחיי,לפני כ10 שנים עברתי משבר פסיכוטי קצר ואושפזתי במחלקה פתוחה,ולאחר מכן חזרתי לתפקוד מלא. למדתי, אני עובדת בעבודה קבועה. הבעיה היא שבגלל הסטיגמה הקשה, אני מתקשה לספר את "סודי" הגדול לאנשים חדשים שאני מכירה או לבני זוג ואני מרגישה ש"חומה" גדולה חוצצת ביני לבינם. בשל כך אני מתקשה לייצר אינטימיות רגשית ואמון. אני מרגישה שלא משנה לאיזה הישג אגיע בחיים, אני "עובדת" על כולם,מזייפת,חוץ ממשפחתי ואנשים שהכירו אותי בזמן המשבר (שעם רובם אני כבר לא בקשר), אף אחד לא מכיר אותי באמת, לא יודע משהו מאוד מהותי מעברי. ואיך אפשר לקיים כך קשרים בינאישיים/זוגיים, אמיתיים ? אני יודעת שיש "שקרים לבנים" אבל נמאס לי לשקר לאנשים קרובים... איך מתמודדים ? נ.ב. הייתי בטיפול פסיכולגי ארוך טווח אך טראומת האשפוז עדיין צרובה בי.

אני חושב שאת צריכה לספר לבני זוג פוטנציאלים, גם כי קשה מאוד לבנות קשר שאין בו אימון ומסתירים בו פרט משמעותי כל-כך וגם כי אני חושב שהתגובה לזה היא מערכת סינון נהדרת, שמונעת מאנשים מטומטמים אטומים וצרי מוחין מלצאת איתך, ובסופו של דבר רק תרוויחי מזה כי תמצאי בן זוג, שיקבל אותך כמו שאת, ויאהב אותך כבן אדם ולא מתסכל עליך רק כעל צירוף של ציונים, הישגים, מראה חיצוני וכו. כמובן, שאסור לספר בעבודה בשום אופן וזה גם לחלוטין לא רלוונטי לעבודה וגם למכרים מזדמנים עדיף לא לספר, אבל לחברים טובים ולבני זוג פוטנציאלים, אני חושב שחובה לספר. אני בינתיים סיפרתי הרבה ונפגעתי מעט אפילו מעט מאוד. אדרבא, אפילו נתקלתי בסטיגמה הפוכה, שאני לא יודע אם את מודעת אליה, אבל בהחלט קיימת. כלומר, איזו תפיסה שנפגעי נפש הם בעלי כישרון אומנותי יוצא דופן, אינטילגנטיים יותר, רגישים יותר.

מיכאל שלום, תודה על העידוד. אני חייבת להיות אמיצה ומתישהו לספר ולשבור את "החומות". ואתה בהחלט צודק.יש גם "יתרון" כלשהו בלהיות "נפגע נפש", רואים את העולם בצורה אחרת,מעניינת, יוצאת דופן ןעשירה יותר. נ.ב אחרי כמה זמן סיפרת על אשפוזך לבנות זוגך?

האיש שנגע בי שהייתי ילדה עומד להיות אבא כל כך קשה עם זה המחשבה שהוא ייגע גם בילדים שלו אני מרגישה שאני חייבת לעצור את זה איכשהו הדבר מקשה עלי עד כדי כך שאיני מסוגלת לתפקד החל בדברים פשוטים כמו מקלחת אני לא ישנה ומרגישה מועקה גדולה רק שאני כותבת את זה יש לי דמעות בעניים אני לא יכולה יותר להתמודד.אני מטופלת אצל פסיכאטר ונותלת כדורים סובלת מהפרעת אישיות גבולית. לא יודעת מה לעשות בבקשה תעזרו לי להיפטר מהתחושה האיומה עזרו לי למנוע ממנו להיות אבא.

נראה לי שאולי כדאי שתעלי את ההודעה הזאת בפורום לנפגעות תקיפה מינית, שמנוהל ע"י עו"ס קלינית שמתמחה בטיפול בנפגעות תקיפה מינית. הקישור לפורום לנפגעות תקיפה מינית : http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1265,m-Doctors,a-Forums.html

שלום רב לפרום. אני בגיל 34 ואני תקוע בבית הורי ללא מעשה בשום תחום. אני לא עובד - חי בקצבת נכות של ביטוח לאומי. הוכרתי בשנת 2003 בביטוח לאומי ונתנו לי קצבה. אבל זהו. מה אין אלנטרנטיבה מלשבת בבית כול היום. אין לי מושג לפי לפנות - אני יודע שיש עבדות לנכים. איפה פונים? תודה מראש.

שלום רב, במידה ויש לך 40% אחוזי נכות רפואית ומעלה (על רקע נפשי), תוכל להגיש בקשה לסל שיקום של משרד הבריאות. סל השיקום יאפשר לך לקבל עזרה גם במציאת עבודה מוגנת (ברמות שונות) בהתאם למצבך וגם בדברים נוספים כמו דיור מחוץ לבית ההורים ועוד, בהתאם לרצונותיך ובהתאמה ליכולותיך. לא כתבת אם יש איזשהו גורם שמטפל בך, מומלץ להעזר בתהליך בעובדת סוציאלית. ברשימת הקישורים של הפורום תוכל למצוא קישור לטופס של סל שיקום. שיהיה לך בהצלחה, ובהחלט יש אלטרנטיבות רבות שעדיפות בהרבה מלשבת כל היום בבית ההורים. נשמח לענות לכל שאלה נוספת. בני

ערב טוב, אני חושבת שאולי התחושה הקשה ביותר בתוך התיאור שלך הוא תחושת התקיעות. יחד עם זאת נשמע שיש לך כיום רצון לעשות שינוי והרצון הזה הוא חשוב ביותר. בהמשך למה שבני כתב, אם יש לך פחות מ-40% נכות ומעל 20% ניתן לפנות למחלקת שיקום של הביטוח הלאומי באיזור מגוריך וגם שם יוכלו לעזור לך לבנות לעצמך תכנית שיקום לפי רצונך, כישוריך ויכולותיך. שיהיה בהצלחה ונשמח לשמוע אם יש התפתחויות ולייעץ בהמשך ענת

תודה על התגובות. יש לי נכות של 50 אחוז ואי כושר של 75 אחוז וקצבה של 100 אחוז. מה זה אומר?

בנוסף על מה שכתבו לך ענת ובני, שהם אנשי מקצוע בתחום השיקום, אני הייתי רוצה לומר לך שלדעתי הצעד הראשון בדרך לשיקום, הוא לאו דווקא להתחיל לעבוד. הצעד הראשון הוא למצוא תכלית ומעש, שהם לאו דווקא עבודה או שיקום פורמלי. זאת כמובן מבלי לפסול את האפשרות של שיקום פורמלי, שלוקח די הרבה זמן להגיע אליו. לדוגמה- ניסיון לעסוק בתחום של אומנות, וישנם הרבה אפשרויות נוספות. אינני מכיר אותך אישית ולכן אני לא יכול להציע לך שום דבר באופן ספציפי, אבל אני חושב שבני אדם בכלל, ומשתקמים בפרט, חייבים לשבור לעצמם את הההנחה הלא נכונה הזו, שלעשות משהו מועיל וחשוב זה בהכרח לעבוד או ללמוד. אפשר לעשות המון דברים מועילים וחשובים שאינם עבודה או לימודים.

ראשית מכאל תודה הפנייה. אתה בהחלט צודק שצריך למוצא עניין בחים. בעברי הייתי טכהאי מחשבים ומנם היתי טוב אבל עסקית הייתי גרוע ביותר לכן הנושא כבר לא מדבר אלי. אני מצלם הרבה אני מחבב את התחביב. והשקעתי בו לא מעט. אבל למציאות החיים. אני גר בבית הואי כיוון שהם לא או יכולים לעזור לי בנושא.(שכירות.) לכן יש לי קצת בעיה עם להיכן להביא נשים וזה בהחלט מרתיע אותן לשמוע שאני בגילי המופלד חי עם ההורים.(דפוק - קמצן) ואותו הדבר בנושא הרשיון הנהיגה והרכב. ומעל הכול זה פרנסה ולחיות מקצבה מאוד עד בלתי אפשרי לחיות. כאילו נועדתי להחיות בשוליים של נשוליים של החברה.

די אבוד.. נער בן 17 וחצי שסובל מידי פעם מפצעי בגרות פיתח הפרעות אכילה לא אוכל בכלל מוצרי חלב(בגלל היוד) קמחים לבנים מעט פירות כמעט ולא אוכל בשר עוף וביצים(בגלל היוד והשומן) לא אוכל כלל אוכל עם שומן הנער אוכל רק אוכל כמו של סכרתיים הוא הרזהבטירוף והוא ממש סובל מהמצב... וכל זה בגלל כל מהשהוא קרא באינטרנט על פצעי בגרות ואוכל ישאיזו דרך לעזור לו למי צריך לפנות? עד כמה בטווח הנורמה לאכולמוצרים עם מלח? עד כמה יש להגביל את השומן שבמזון? כל דבר שיעזור לו יהיה ברכה.. הוא אוכל רק כרוב שעועית עדשים גמבות מלפפונים יוגרט סויהבלי סוכר וחיטה מלאהומוצריו

מומלץ לפנות לפורום בניהול רופא ו/או דיאטנית, פורום זה מתרכז בנושאי השיקום, ולא בנושאים רפואיים. בני

האם והיכן מתקיימות פעילויות לצמצום ואף הפסקת עישון בקרב נפגעי נפש ? לאחרונה התפרסם מאמר על נושא העישון בקרב נפגעי נפש : http://enosh.org.il/Index.asp?ArticleID=2889&CategoryID=223&Page=1

בעניין העישון ומתמודדים: 1. מתמודדים מעשנים, בשיעור הרבה יותר גבוה, מאלה שאינם מתמודדים. 2. כנראה שיש קשר הדדי, בין המחלה, לבין התרופות, לבין נטייה לעישון. על כ פנים אני מכיר מתמודדים בעלי אופי חזק, שניסו "לחתוך" ולהוריד את כמות העישון. הם כמעט הגיעו לאשפוז. 3. בסיכום: קיימת קושי מיוחד, למתמודדים שמעשנים, להפסיק את הרגלי העישון. כמו כן, אנשים עם עודף משקל, שגם מקבלים תרופות, זקוקים להרבה יותר מתוכנית רגילה על מנת להרזות. כי מדובר בבעייה מורכבת, שגם לצערינו גובעת קורבנות בגוף וגם בנפש. למי שמעוניין ושולט באנגלית, מומלץ שיקרא את החוברת החדשה שיצא בקנדה: http://heretohelp.bc.ca/publications/visions/tobacco לא ידוע לי לצערי על תוכניות לטיפול בעישון אצל נפגעי נפש בארץ. אולי באמת הגיע הזמן שנדרוש את הקמתן? מדובר בבעייה קשה מאוד של בריאות הציבור אצל נפגעי נפש. שיהיה אחלה יום לכולם, ידידותי2001

גם לי לא ידוע על תכנית להפסקת עישון שמיועדת במיוחד לנפגעי נפש. אני מסכים שזו אכן בעיה קשה, וחושב ש"ידידותי2001 " צודק, והתנועה הצרכנית (מתמודדים + משפחות) , צריכים אולי לנסות לטפל בנושא. המשך יום שקט ונעים, בני

קצת פרטים לגבי המפגש ב 14/2 בשעה 12:30 באוניברסיטת ת"א בית הספר לעבודה סוציאלית. חדר 150. דרך שער 16. "בנפשנו" היא תוכנית חדשנית בתחום בריאות הנפש, אשר פועלת מטעם עמותת שק"ל. התוכנית מתאפיינת בכך שהעובדים בה הם בעלי ניסיון אישי בהתמודדות עם משברים נפשיים, שלהם (להלן "מתמודדים") או של בן משפחה. התוכנית הוקמה כדי לתת סיוע ועזרה למתמודדים ובני משפחה אחרים בכל רחבי הארץ. מאז הקמתה ב-1997 התפתחה וגדלה התוכנית וכיום עובדים בה קרוב ל-30 עובדים בשלושה פרוייקטים מרכזיים : פרוייקט קו הסיוע הטלפוני – במסגרתו עונים פעילי "בנפשנו" בטלפון למתמודדים ובני משפחה שזקוקים לעזרה, אוזן קשבת, תיווך ביניהם למוסדות, ייעוץ למי וכיצד ניתן לפנות. פרוייקט המידע – במסגרתו מפיקים ומפיצים פעילי "בנפשנו" עלונים ומאמרים בנושאים שונים הקשורים להתמודדות ובריאות הנפש. הכותבים של החומר הם אנשי מקצוע, מתמודדים ובני משפחה שכותבים גם על סמך נסיונם האישי בהתמודדות. הפרוייקט השלישי בתוכנית הוא פרוייקט דו-שיח. מטרת הפרוייקט היא לאפשר מפגש אנושי בגובה העיניים בין מתמודדים ובני משפחה לאנשי מקצוע, סטודנטים, מתמודדים אחרים וקהלים נוספים. מפגש המאפשר הזדמנות להכרות ללא מחיצות ולימוד הדדי. אנו עושים זאת על ידי כך שאנו באים ונפגשים עם הקהלים השונים, ומספרים את סיפור ההתמודדות האישי שלנו בגוף ראשון, ללא פחד מאימי הסטיגמה, ללא התנשאות וגאווה מיותרת, פשוט ב"גובה העיניים". אנו מעיזים לעשות משהו כל כך ברור מאליו ועם זאת בחברה של היום נראה לפעמים כמו חלום רחוק – להיות אנושיים, להיות בני אדם. הסיפור האישי מאפשר שינוי דעות קדומות ומיתוסים באשר להפרעות נפשיות. ניתן ללמוד שההתמודדות עם משברים נפשיים היא אנושית ואוניברסאלית, ושהמתמודד הוא בראש ובראשונה בן אדם. ניתן ללמוד שלעיתים ההתמודדות הזאת מחזקת ומביאה אדם לתובנות, רגישויות ועוצמות מיוחדות. רבים מהמתמודדים הם אנשים שהצליחו להגיע להישגים, רבים מהם יוצרים, ואת האיכויות והאכפתיות שלהם קשה ללמוד מן הספרים. המפגש האישי מאפשר הכרות שאין דרך אחרת להשיגה. המפגש אורך בדרך כלל כשעה וחצי, כאשר השעה הראשונה מוקדשת לסיפור האישי של שניים מנציגינו וחצי השעה האחרונה מוקדשת לשאלות ותשובות ולהעברת שאלוני משוב. גם במשך השעה הראשונה אנו עונים לכל שאלה שעולה כמיטב יכולתינו. כמה ציטוטים מהתגובות למפגשים : "אני מאד אהבתי את המפגש, הדובר ממש פתח את הדלת אל רגשותיו ונתן לנו להיכנס ולראות את מה שהוא עבר. זה ממש עזר לי להבין את המצב שלו ואיך הוא התמודד איתו" "לשמוע את הסיפור האישי מאד חיזק את הבנתי של הפן האישי והאנושי של ההתמודדות הנפשית. כסטודנט לפסיכולוגיה, זה קל ללכת לאיבוד בתוך הטרמינולוגיה וההגדרות של המחלה הנפשית, ולשכוח שהמטרה העיקרית של לימודיי היא להבין את האדם וכיצד לעזור לו" "אני בעצמי התנסיתי יותר מפעם עם משברים ודיכאונות קשים בתוך המשפחה שלי. המפגש עזר לי לא להסתכל על דיכאון ומשבר כ"מחלות", אלא להיפך להבין שדברים אלו הם תהליכים חשובים שאמורים להדריך אותנו, ללמד אותנו" "הדובר ענה על כל השאלות שהיו די אישיות עם כנות גדולה, מה שמאד נגע לליבי" להתראות! צוות פרוייקט דו שיח תוכנית "בנפשנו" של עמותת שק"ל

שלום גיא, הדו שיח הזה נשמע מעניין וחשוב. תודה לך שאתה מיידע אותנו עליו. יום טוב ענת

שלום לכולם, כמי שמכיר אישית את חלק מהאנשים שלוקחים חלק בפרויקט דו-שיח, בעבר ובהווה, אני ממליץ בחום על המפגש. זהו פרויקט חשוב מאד בעיני, שמנסה לטפל בבעית הסטיגמה בדרך שהיא לטעמי היעילה ביותר (ובמיוחד חשובים בעיני המפגשים עם הסטודנטים שהם אנשי המקצוע בעתיד). וכמובן אני רוצה להצטרף לענת ולהודות לגיא שיידע אותנו על הפרויקט בכלל, ועל המפגש הקרוב בפרט. שיהיה לכולנו שבוע נפלא, בני

רציתי לשתף אותכם בהחלטה שלי,החלטה מאוד חשובה, השאלה היא האם לגשת לקורס אפיק שהוא קורס למיומנויות למידה או לדלג עליו ולגשת ישר לקורס המקצועי? חשוב לי שתקראו בקפידה את הכול!. לפני הכול יש את האפשרות שאני טועה בזה שאני רוצה לדלג על קורס אפיק(מיומנויות למידה) ולגשת ישר לקורס המקצועי.אפיק יכול להוות לי הכנה לקורס מבחינת כושר עבודה - 4 שעות ביום, 5 פעמים בשבוע,כושר למידה ואפילו הכוונה. מצד שני ממה שאני הבנתי קורס הכנה לקורס מקצועי,עם כל הכבוד, יכול להיות סוג של בזבוז זמן. אני חושב שאפיק לא יהפוך אותי ללמדן טוב יותר מכיוון ש"החולשה היחידה" מהמחלה היא בגדר אפשרי לתיקון,אין לי בעייה של התפרקות מעמידה בלחצים או אי יכולת להתמיד,פשוט קשה לי "לשבת על התחת" וללמוד מהסיבה היחידה שבקורס או מקום לימודים זה או אחר שבו נמצאים אנשים בריאים ויותר חשוב מתפקדים ושהוא מכוון לאנשים כאלה, פה אני מוצא את הקושי היחיד,שמה לעשות אני אמור להשתתף בו, אם זה מבחינה חברתית ולימודית והכי חשוב לשבת על התחת . אז מה שאני אומר,האם כדאי לי לקחת חלק בקורס הזה ולהיות קשוב יותר לעצמי ולכיוונים שמציעים לי או ללכת בדרך שלי ולנסות להתמודד, אפשר להגיד, די לבד במערכה ולסמוך על האינטואיציה שלי?

היי אבי, ראשית אני שמחה שאתה משתף אותנו בהתלבטויות שלך. אני חושבת שמצד אחד זה חשוב לסמוך על האינטואיציה שלנו וללכת בדרך שלנו. מצד שני אתה אומר שהקושי היחיד שאתה מזהה הוא קושי "לשבת על התחת" כמו שניסחת זאת. האם יכול להיות שבפרוייקט אפיק תוכל לעבוד על הקושי הזה ולצלוח אותו ? לעיתים מיומנויות למידה חשובות לפני שמתחילים קורס חשוב. האם יש משהו נוסף שפרוייקט אפיק יכול להועיל לך בו ? או שהוא ממש בזבוז זמן. כמה זמן זה אמור להמשך ? האם בגלל הפרוייקט הזה אתה צריך לדחות את הקורס המקצועי או שבכל מקרה הוא מתחיל אחרי גמר השהות בפרוייקט אפיק ? כל אלה שאלות שאולי יוכלו לעזור בהתלבטויות שלך. אני אשמח לשמוע מאנשים שהשתתפו בפרוייקט הזה מה הם חושבים עליו והאם הועיל להם. בכל מקרה שיהיה בהצלחה ויום טוב ענת

זה בסדר..אחרי מחשבה ארוכה בנושא הבנתי שהכיון המחשבה הזה של בזבוז זמן הוא לא נכון והדבר הנכון והמתבקש זה לגשת לקורס

זה מהלך חשוב וגדול.המודעות לצרכים המיוחדים של הנכים עולה.וישראל חתומה על האמנה. http://www.justice.gov.il/MOJHeb/netzivutNEW/

זוהרה שלום, כל הכבוד שהבאת את הקישור הזה לכאן. לעניין הדיון האחרון שניהלנו סעוף 27 באמנה עוסק בעבודה ותעסוקה. מסכימה איתך שהחתימה על האמנה היא מהלך חשוב וכך גם המודעות לצרכי אנשים עם מוגבלויות. שוב תודה ענת

שלום לכולם, מומלץ לקרוא בקישור שזוהרה צירפה גם את הדו"ח על אנשים עם מוגבלות בישראל 2007 , שגם משווה למה שקורה במדינות אחרות במערב. זהו מסמך מרתק שכולל ביקורת לא פשוטה כלפי ממשלת ישראל, למרות שהוא נכתב ע"י עובדי מדינה (שהרי נציבות השיוויון לאנשים עם מוגבלות שייכת למשרד המשפטים). שיהיה לכולנו שבוע נפלא, בני

כל הכבוד,אם אני מבין, יש פה ניסיון להרחיב את הפורום?...3 מנהלים. בכל מקרה אני ישמח להישאר צמוד לפורום ולנסות לעזור כמה שאני יכול.

אבי שלום, תודה על האיחולים. מה שכתבת לא כל כך מדויק - שים לב להודעה בראש הפורום. בכל מקרה, אני שמח שאתה מתכוון להישאר צמוד לפורום. שיהיה שבוע טוב, בני

מכיוון שאני בעצמי מתמודד ואני מעוניין ושואף לתואר ויש לי את המסוגלות לזה.אני יותר ממעוניין לשמוע מאנשים אשר חוו משבר פסיכוטי - סכיזופרניה, והם לומדים או למדו לתואר אקדמי.

לאבי שלום, רציתי לידע אותך שקימת היום תוכנית שנקראת השכלה אקדמית נתמכת, ויש בה סטודנטים שחוו משבר פסיכוטי-סכיזופרניה, והתכנית מספקת להם ליווי שעוזר להם במהלך לימדיהם לתואר אקדמי.

שלום אבי קודם כל אני חושב שהאוניברסיטה היא מקום מצוין להשתקם בו, וחושב שאתה עושה צעד ממש טוב. מה אתה הולך ללמוד? אני אמנם סיימתי את התואר לפני שעברתי מצבים קשים, אבל היו כבר אז כל מיני סימנים מקדימים. קודם כל אתה צריך להבין שהמטרה של האוניברסיטה במרבית החוגים היא בראש ובראשונה להכשיר אנשים להיות חוקרים באקדמיה, ולא להכשיר אנשים לשוק העבודה! זאת בניגוד למכללה. לדוגמה, גם פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאלים לומדים סטטיסטיקה, שחיונית מאוד למחקר, אבל כמעט חסרת רלוונטיות בכלל לפרקטיקה היומיומית שלהם. למעשה, האוניברסיטה מנסה להרחיב לאנשים את הדעת מעבר לתחום צר ולתת השכלה רחבה, אני מציע לך לנצל את זה ולקחת קורסים במגוון נושאים וממגוון חוגים. קודם כל קח את הזמן ואל תלחיץ את עצמך. לא יקרה כלום אם תסיים תואר בארבע שנים, וגם לא יקרה כלום אם תגרור עבודות סמינריוניות לשנה חמישית. הרבה אנשים שלא מתמודדים נוהגים כך, ואני מציע לך מראש לא להלחיץ את עצמך ליותר מדי קורסים. שנית, תלמד מה שמעניין אותך! בתכלעס, כמעט אף מקצוע שלומדים באוניברסיטה לתואר ראשון לא מבטיח עבודה, זה הפך כבר להיות המקבילה למה שבעבר היה תעודת בגרות. ההתמקצעות בתחום ספציפי היא בתואר שני, ואין צורך להחליט על כך כבר בתואר הראשון. ברגע שיהיה לך תואר ראשון בציונים טובים, תוכל גם להמשיך לתחומים אחרים קרובים לתואר שני עם שנת השלמה אם מאוד תרצה. בכל מקרה, ללמוד משהו שממש לא מעניין אותנו זה ממש משעמם ונורא קשה, לעומת זאת ללמוד מקצוע שאנחנו אוהבים זה יותר קל וגם הרבה יותר מעניין וכיף. שלישית, לימודים זה לא חתונה קתולית. אפשר בהחלט להחליף ולשנות. אנחנו לא ממש יודעים מה התחום שאנחנו בוחרים בו לפני שנכנסנו אליו. רבעית, תלמד לאורך כל הסמסטר ולא רק לבחינה. חמישית, מה שהמרצה אומר בשיעור זה חשוב, אבל הרבה יותר חשוב לקרוא את הביביליוגרפיה ואת חומר הקריאה משיעור לשיעור ולעשות את התרגילים במקצועות מדעיים. זה מאוד חשוב ויקל עליך מאוד להבין את הדברים לעומק ויוריד ממך המון לחץ לפני המבחנים. יש לך את האפשרות להיעזר בחונך דרך השכלה נתמכת בחלק מהקמפוסים כמו שהציע בני. אני כמובן לא נעזרתי בזה, כי לא הייתי מאובחן אז. זה לדעתי יכול להיות לך נחמד, אבל גם אם אין לך אפשרות כזו- אין צורך שזה ימנע ממך ללמוד, וזה ממש לא הכרחי. טוב, האמת היא שנתתי לך עיצות שמתאימות לכל אחד, אבל בתכלעס אני לא חושב שזה שהדביקו לך אבחנה פסיכיאטרית צריך לגרום לעיצות מיוחדות או למנוע ממך להצליח. הרבה הצלחה מ.

לא לא אני עדיין לא הולך ללמוד אני משלים בגרויות כרגע ויכול להיות מאוד שאני יפסיק לקורס של מיומניות למידה שנקרא פרוייקט אפיק, אני עדיין בשלבים התחלתיים של השיקום וכמו שאתה יודע אני צריך לעשות את השיקום באופן מלא כדי לחזור ליכולות שלי שמעתי שיש מתמודדים שלומדים לתואר אמנם מעט אבל מספיק טוב מבחינתי,זה לא מרתיע אותי,וכמו שאמרתי אני נמצא במסגרת שיקום ועדיין לא ראיתי בחור/ה שיוצאים ללימודים אקדמים אפילו לא לימודים אז אני קצת...מעוניין לשמוע! זה הכול.

שלום! אני נפגע נפש, השתחררתי מאשפוז לפני שנה וחצי, לפני שנה נכנסתי למסגרת שיקום ועכשיו אני בתהליכי סיום של בגרות במקצוע ספרות.המטרה של הקורס לברר את היכולת שלי בצורה כללית מאוד כי אמנם אני עדיין בשלבי שיקום התחלתיים ולעבוד עם אנשים בריאים זה,אין מה לעשות זה קשה. בסוף פברואר אני יוצא לקורס מטעם השיקום שנקרא פרויקט אפיק,מטרתו לרכוש מיומנויות למידה ואחרי ב"ה אני ילך לכיוון קורס מקצועי במחשבים,משהו שאני אוהב , אני יכול להגיד שמגיל קטן אני מתעסק עם מחשבים וגם בתחום המחשבים יש המון אפשרויות קידום.רציתי לדעת מה אנשים פה חושבים האם זה מתקבל על הדעת, האם זה נשמע טוב. יש לציין שמצאו לי את התרופה די מהר ואני כבר מאוזן כמעט לחלוטין.תמיד יש אפשרות של יותר.

אבי שלום, ראשית כל הכבוד על המאמצים שנראה שאתה משקיע בדרך השיקום שלך שלא נראית קלה כלל וכלל. שנית, לדעתי חשוב לעסוק במשהו שאוהבים ואם מצאת קורס שמתאים והוא גם בנושא שאתה אוהב זה נשמע טוב. מה ההתלבטות שלך ? בהצלחה רבה ענת

אני בגדול רוצה תואר ואני יודע שאני מסוגל לזה אבל ממה שאני מבין מהצוות בשיקום אני עדיין בתחילת דרכי השיקומית ואני צריך לעבור מעין דרך שכוללת בתוכה מס' קורסים כדאי להגיע מצב האידאלי לתחילת הקריירה או איך שתקראי לזה. אני מאוד מעוניין למצוא את הדרך האמצעית שזה אומר לא שיקום ולא תואר, משהו שיספק אוותי וגם יתן לי בסיס טוב להמשך דרכי האקדמית.

שלום למשתתפי הפורום בעבר, בהווה ובעתיד, עם כניסתנו לתפקיד רצינו, ראשית, להודות לגלית ולהביע את הערכתנו על הרעיון לפתיחת הפורום הזה לפני שנתיים, על פתיחתו בפועל ועל ניהולו עד עתה. שנית, חשוב לנו לומר לכם שאנו מקווים שהפורום ימשיך להוות מיכל לקשיים ומקור תמיכה, העצמה וידע למתמודדים בתהליך השיקום, ההחלמה והשילוב שלהם, לכאלה שמבררים את זכויותיהם ולבני המשפחות. כמו-כן נשמח אם הפורום ישמש גם כבמה לשיתוף בחוויות של הצלחה, של התקדמות או של אכזבה וכן התלבטויות למתמודדים בתוך התהליך השיקומי בשלביו השונים ומסגרותיו השונות. נשמח לראות גם אנשי מקצוע משתתפים בפורום וליצור דיאלוג שוויוני בין אנשי המקצוע, המתמודדים והמשפחות שיפרה את כל הצדדים. אנו, מצידנו, נשתדל להתייחס באופן רציני, ענייני ואמפטי לכל שאלה, הערה, בקשה, התייעצות או אמירה שיעלו בפורום, מתוך הניסיון האישי והידע שצברנו מכל הזוויות של התהליך השיקומי, ולשמור על הגבולות המתאימים של פרטיות, הגינות, יושר וכבוד לכל המשתתפים. שיהיה לכולנו בהצלחה, בני וענת

לבני ולענת מאחל לכם הצלחה בהובלת הפורום המעניין והמועיל. לגלית בהצלחה בהמשך דרכך. משה - אתר ממ"נ www.maman.org.il

למשה שלום, הרבה תודה על האיחולים, שמחתי שהיית הראשון ששם לב לשינויים בפורום. אשמח לראותך משתתף בפורום. בני

ראשית ברצוני לומר שלום לבאי וכותבי הפורום בשנתיים האחרונות. הקשרים שנוצרו בינינו העשירו ולימדו אותי רבות, ועל כך תודתי לכם. כולי תקווה שהועלתי במשהו בקידום נושא זכויות והעצמה של אנשים שהם גם נפגעי נפש. אני מאחלת המון הצלחה לענת ובני שהתנדבו ברוחב לב להמשיך את הדרך החשובה הזו. מעבר לכל, אני מאחלת הגשמה עצמית ופריחה לאנשים המיוחדים שנהגתי לפגוש פה. גלית קלמנזון

היה נעים להכיר אותך, גם אם רק וירטואלית...

הולך לפגוע בנכים ככל ונפגעי נפש בפרט. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3494865,00.html לי לא משנה מה אומר שאול "פון" מופז אבל התגובה של כותבי התגוובות נותן הרגשה שאני חי בגרמניה של שנות השלושים. אבי עכשיו שוקל ברצינות להתנצר - אני חש שמרגישים שרוצים להוציא אותי מהעם היהודי בגלל שאני דפוק.(השלב הבא איתנזיה) אז מה נשאר לי זה לשנוא בחזרה. אולי גם לאמץ חשיבה אנטישמית? לא יודע מה לעשות?

ל"נתין ללא אזרחות" שלום, בדברים שכתבת אתה נשמע מאוד פגוע ומאוכזב. עולה תחושה שיש משהו מאיים בעיסוק של הפוליטיקאים והתקשורת בהשמטות מצה"ל. האם אתה חושש שיגייסו אותך כנגד רצונך? אני מציעה להעזר במטפל/ת שלך להבין מה מצבך מבחינה זו כי נראה שאתה מתוך החרדה די מתבלבל בנושא. אני מזמינה אותך לעדכן אותנו.

זה מונח צבאי אזרחי שנועד לגייס אנשים בדרך כלל מגיל 15-50 ולמעשה הם משמשים כדי לנסות לעקב את האויב.(בשר תותחים) זה בדרך כלל קורא לקראת התמוטטות כללית של החברה והמדינה ובעיקר כשלונות צבאים מסייבים.(ראו ברית המועצות וגרמניה(פולקשטרום - מליציה עממית)) אני בגיל יחסית מבוגר וצה"ל זרק אותי בערך לפני 14 שנה. והחברה הישראלית למי שלא גוייס בכול מיני סיבות כנוכל! ומי שמקבל קצבה הוא הרמאי הגדול! השלב הבא הוא רתימת דעות הציבור לצורך הצרת חייהם של ה"בלתי ראויים לחיים" - לפי טרמונלוגיה הגרמנית או כטפילים ופראזיטים לפי הטרמונלוגיה הישראלית הנאורה. ואני חובב היסטוריה בעיקר האת מלחמת העולם השניה - וכדי לבצע צעדים דרסטים קודם כול צריך ליצור דעת קהל לאחר מכן עוברים למעשים. 1933-1939 עברו 6 שנים. האיתנזיה התחילה כוון שאבא לילד נכה רצה להרוג את בנו המשותק והנכה.(המתת חסד) החוק הגרמני עדיין לא אפשר זאת. היטלר קבל מכתב ולאחר מכן הוא פעל בצורה אקטיבית ועל ידי התעלמות מהחוק.(החוק בגרמניה לעולם לא שונה.) והמשך כמובן ידוע. הצבא שלנו נכשל במלחמת לבנון וזאת לאחר כ 6 שנים שלמלחמת התשה אזרחית(טרור). ובדרך ארגונים כאלה רבי כוח נוטים להאשים אחרים - למשל אגדת התקיעת הסכין בגס שאנשי הצבא הגרמני תיפחו לאחר התבוסה ב 1918. כך הצבא שלנו נוהג.(הצבא שלנו נגוע בפוליטקה עד עומקי נשמתו.) ולמעשה כול תפיסת הבטחון של הצבא קרסה - צבא קטן וחכם , הנה מגיע השלום - דם יזע ודמעות. אז את מי יאשימו ראשי הצבא ויוצאי הפנסיה שלו דוגמת אהוד ברק או שאול מופז. את הציבור והכי קל זה לסמן מטרות וכמובן הכי קל את החלשים בחברה. אז אף לא יכול להגיד לי לא לדאוג - אני קראתי עשרות ספרים על השואה ומלחמת העולם השניה. איך זה נגמר רוב הציבור יודע החוכמה זה לדעת מתי זה מתחיל.

מה מאפיין תרופה זו כמועילה יותר מיתר התרופות הקיימות בשוק, והאם היא תצא בקרוב לשוק, ומתי?

נא לפנות לפורום בניהול פסיכיאטר

שלום, כתבתי בפורום זה בעבר על היחס המזלזל והלא חוקי אל משתקמים.עבודה ללא שכר,העדר זכויות עובד בסיסיות.מה קורה היום עם שכר מינימום לעובדים עם מוגבלויות? מלבד הפירסום האגרסבי,שום דבר.חברת ההשמה היא לא המעסיק הישיר שלי,היא זאת שגוזלת ממני את זכויותי הבסיסיות.יענו עובדת קבלן רק עוד יותר דפוקה.אפילו לא זכאית לשכר מינימום.כרגע הענין בטיפול הנציבות לזכויות מוגבלים.אני כמעט סוגרת שנה במקום עבודה שלא מזהה אותי ואת חברי שסוגרים לפחות שנתיים.אני מודה על העבודה,על ההזדמנות,על ארוחות הצהריים החמות.אני חושבת שזה נפלא שזה מתאפשר .אבל אנחנו עובדים קשה ומגיע לנו משכורת מינימום,דמי הבראה,פנסיה,ימי מחלה ואם שכחתי משהו זה פשוט כי אין לי מושג אייך נראה תלוש משכורת של עובד רגיל.אם למישהו יש מידע בנושא,או גם הוא סובל מאותה תופעה אשמח אם תכתבו.

זוהרה שלום, נכון שיש בשוק העבודה ניצול של עובדים עם מוגבלויות. ממה שאת כותבת אני מבין שאת עובדת במקום עבודה רגיל דרך תעסוקה נתמכת. במקרה כזה החוק מאפשר למעסיק לשלם לעובד פחות משכר מינימום רגיל, וזה נקרא שכר מינימום מותאם בהתאם לתפוקה של העובד ביחס לעובד ללא מגבלה. עדין מעסיקים רבים מנצלים זאת, ולמשל לוקחים עובד עם מגבלה שהתפוקה שלו לא נופלת מאף אדם אחר או נניח שהתפוקה שלו היא 75% מתפוקה רגילה ומשלמים לו למשל רק 50% משכר מינימום בטענה שהתפוקה שלו היא רק 50% . למיטב ידיעתי, גם במצב שבו המעסיק משלם שכר מינימום מותאם הוא מחויב לתת לעובד את כל הזכויות שמגיעות לו מתוקף יחסי עובד-מעביד(חופש, מחלה וכו'), וזאת בתנאי שלא מדובר באנשים שמועסקים לפי חוק אחר שתפוקתם 20% ומטה. שיהיה לך יום טוב ושבוע נפלא, בני כהן

כן,אני עובדת במקום עבודה רגיל,דרך חברת השמה.אני עובדת פחות שעות,זה ההבדל היחידי ביני לבין עובד אחר.עדיין עובדת יותר שעות מחצי מישרה.אני חושבת שחברת ההשמה אמורה לנהל את המשא ומתן מול המעסיק לגבי הזכויות.מכיון שנוח לחברת ההשמה לא להתעמת עם המעביד שבטובו מוכן להעסיק אנשים עם מוגבלות,והמעסיק מבסוט כי אין עליו שום אחריות לעובדים המוגבלים והוא מרויח עובדים זולים ללא זכויות. מה היה קורה אם חברות ההשמה לא היו והיה במשרד העבודה משרד שמטפל בעבודות למוגבלים.היה נחסך הרבה כסף,אולי במקום פקידי ההשמה שמעבר ללשים אותי בעבודה לא טרחו לסדר לי גם זכויות עובד בסיסיות.נקבל עו"סים עובדים שזה המקצוע שלהם.בדיוק בשביל הזכויות האלו התמ"ת הלכו על משכורת מינימום מותאמת למוגבלים שמאובחנת ע"י מישהו חיצוני.כל המהלך הזה ניבלם ע"י פקידי ההשמה !קיבלתי הוראה לעצור את זה אחרת כולנו נעוף מהעבודה.פניתי לנציבות השיויון למוגבלים,שם ביקשו שנעצור את התהליך ולא נישלח את טפסי הבקשה,שניתן הזדמנות לחברת ההשמה לסדר את הענין מול מקום העבודה.שנמתין חודש.חלק מהעובדים המשיכו בתהליך.כאן זה עומד כרגע.אני לא אוותר.כי אני חושבת שאי אפשר לבקש שיקום ובאותה נשימה לפגוע בכבודם של אנשים,שכבר עשו מאמץ נפשי אדיר בחזרה לחברה ותרומה לקהילה. אני התעייפתי לכתוב את זה מקווה שהצלחתם לקרוא :) זוהרה

את צריכה להגיד תודה שבכלל מעסיקים אותך. אז עם לא מקבלים שכר או שכר עלוב שלא משתלם לקום בבוקר בשבילו. הבעיה שזה לא רק השלטון של אנשי "העסקים" אלא גם הציבור בישראל רואה את נפגעי הנפש ושאר הנכים שלא במסגרת צבאית כטפילים. אז עוד נתנו לך עבודה ואת "מעיזה" עוד להתלונן.(חוצפה לא?) זה לא נכתב במטרה לפגוע אלא פשוט לשקף מה התחושה במדינת הקודש שלנו ישראל.

היי זוהרה אם התפוקה שלך לא נופלת מזו של כל עובד אחר, למה שלא תחפשי עבודה רגילה בחצי משרה או רבע משרה? ככה יהיה לך הרבה יותר זמן פנוי, לא תרגישי מנוצלת, ותוכלי לשמור על הקיצבה. לחלופין, אם השכר ממש נמוך, שווה לך לשקול לא לעבוד בכלל! ולעסוק בפעילות התנדבותית חשובה, או אפילו סתם להתבטל, או לחלופין ללמוד ולהשכיל בעצמך...ובמקביל לחפש עבודה נורמלית. שכר מינימום אמנם נקבע בחוק, אבל מה ששומר עליו הוא הרבה פחות אמצעי האכיפה הכמעט לא קיימים, הוא שבפחות ממנו אנשים פשוט לא יעבדו ולא יהיו לבעלי עסקים עובדים, או שהם יצטרכו להסתפק בעובדים לא מיומנים, ויצטרכו כל הזמן להכשיר עובדים חדשים. התופעה הזו כבר קיימת בעבודות בשכר נמוך.

בהמשך להתייחסויות של בני ומיכאל, אני רוצה לומר שבדרך כלל, כשיש התקשרות בין אנשים, מדובר בקשר שמספק לכל אחד מהצדדים משהו שהוא רוצה ו/או צריך. מפעלים זקוקים לכוח אדם זול ומתמודדים זקוקים להזדמנות להוכיח לעצמם ולסביבה את יכולותיהם. מי שמעדיף לראות בכך ניצול חד צדדי עלול לפספס הזדמנות. ומי שיכול, כפי שנאמר, לעבוד כעובד לכל דבר, מוזמן... גלית

יש לי בעיה חמורה מאוד בקשר לפורום הזה, הפורום הזה לא בדיוק פעיל ועושה רושם שגם ככה נראית המדינה שלנו בכל הנוגע למודעות של בריאות הנפש וסכיזופרניה בפרט. הייתי רוצה שאנשים יותר התעניינו ויגיבו ושיהיה יותר נגישות כדאי שלאנשים יהיה יותר חשק להתעניין, מען, למי לפנות וכו'. זה דבר שמציק לי בגלל הסיבה היחידה שזה כבר הולך מצויין בארה"ב וכמו תמיד אצלנו ייקח זמן עד שיבינו.

ראיתי לא מזמן סרט בערוץ שמונה על ה"טיפול" בחולי סכיזופרניה בארה"ב. הסרט היה על מאסר של פגועי נפש. הוא עוד תיאר את מערכת מאסר הכי טובה שם, שאחוזי השיקום בה גבוהים, והוא תיאר מציאות איומה וזוועתית, וזה במקום הטוב. באמת נהדר שהם סגרו את בתי החולים הפסיכיאטרים, אבל להחליף אותם בבתי כלא זה לא בדיוק פיתרון מוצלח. כמובן, בארה"ב הכסף הוא המלך, ופגועי הנפש במשפחות העשירות יחסית מן הסתם זוכים לטיפול מצויין ולשיקום והכל. לעומת זאת, אין שום תמיכה סוציאלית, וחולי סכיזופרניה לא יכולים למצוא עבודה הרי, כי מי יעסיק אנשים במצב פסיכוטי, אין גם ביטוח רפואי סוציאלי, אז הם לא יכולים לקבל תרופות או טיפול. המקום היחיד שהם יכולים להגיע אליו הוא בתי כלא.

החברה בישראל ובראשם אירגון הקומסרים שעושק את העם(האוצר) רואה את מקבלי הנכות כטפילים ואוכלי חינם. כאילו שהקיצבת העליבות היא משת נפש של כול אזרח. (הצליח לעבוד על המערכת.) ישראל נהפכה לסדום ועמורה. ואחר כול "הפונים"(אהוד "פון" ברק לדוגמא.) למינהם חושבים שעם ישללו את הזכויות ממי שוחרר מהצבא הוא משתמט. החברה הישראלית כול כך מגעילה אותי שאני ממש לא אבכה אם לאירנים תהיה פצצת אטום. סדום חרבה ואולי גם מדינת תל אביב תלך בדרכה ומגיע לה.

רק שתהיה בעיניינים אני אישית הייתי בכלא הישראלי על "אלימות במשפחה" והדבר המוזר הוא ששלושה חודשים אחרי שהשתחררתי החליטו שאני חולה נפש וגם לידיעתך מהניסיון האישי שלי ואני לא עובד סוציאלי או משהו כזה, שמעתי על עוד 3 מקרים דומים לשלי שבו הסובלים מסכיזופרניה נכנסו לכלא בארץ. לפחות באמריקה יש התקדמות ולא רואים את הסטיגמה כמו בארץ אלא משלבים אותם בקהילה כמו שצריך,תמיד יהיו מקרים של אלימות או השתמשות בסמים של אנשים חולים במחלת נפש בגלל המצב המעורער שלהם וגם/או מהסיבה שאנחנו רק בתחילת דרכנו להבנת המחלה.

היום אני נמצא בבית ומשתקם במש"ק בראשון רציתי לדעת האם אני חייב להיות במסגרת שיקום כדאי לקבל את הזכויות שלי:השלמת בגרויות,לימודים אקדמים או קורס. כי אם זה ככה, זה נראה לי פשוט שזה לא זכויות זה פחות מזה, מכיוון שאני כבר מאוזן לחלוטין ולא באותו מצב נפשי כמו רוב המשתקמים או כולם ואני מרגיש שאני רוצה מעצמי יותר ולא מקבל משום מה.

מהנסיון שלי תתעקש תילחם תאמין רק לעצמך ולבסוף תשיג את מה שאתה רוצה במוקדם או במאוחר

שלום, תוכניות השיקום נקבעות בוועדות סל שיקום או ע"י עובדי שיקום במחלקת שיקום של המוסד לביטוח לאומי. יש לפנות לאחד מהגורמים הנ"ל למימוש הזכויות.

שלום אחי בן ה-28 סובל מהפרעות חרדה קשות,OCD, ומוגדר כבעל אישיות בלתי בשלה. הוא אינו מסוגל, למרות רצונו , לעמוד בלחצים ולו הקלים ביותר. הוא אינו מצליח להקלט בשום מסגרת תעסוקתית ולו גם בעבודות פשוטות ביותר וכמובן מרגיש בודד משועמם ומודאג לגבי עתידו ולגבי יכולתו לכלכל את עצמו . לאחר התלבטות ארוכה,פנה לביטוח לאומי להכרה בנכות. היום הוא קיבל תשובה מביטוח לאומי כי הוא מוכר ב- 50% נכות- נכות בריאותית ולא נפשית. מה המשמעות "נכות בריאותית"- איך זה משפיע על זכאותו לקצבה ועל יכולתו להנות מסל השיקום? המטרה שלנו היא למצוא אפיק בו הוא יוכל לשפר את כישורי החיים שלו, לפתח עצמאות ולמצוא עבודה . אשמח לקבל מידע והמלצות לגבי ההמשך. הגרה.

בבטוח לאומי לא מבחינים בין נכות בריאותית לנפשית. ביטוח לאומי קובע אחוזי נכות רפואית + אחוזי אי כושר השתכרות ולפיהם נקבעת גובה הקצבה שמגיעה. במידה ואושרו לו 40% נכות רפואית ומעלה הוא יכול להגיש בקשה לסל שיקום שניתן ע"י משרד הבריאות ולא ע"י הבטוח הלאומי. במסגרת סל השיקום הוא יוכל לקבל מענה לכל הדברים שכתבת שהם המטרה שלכם. מאחל לכם ולו הצלחה בהמשך הדרך.

הגרה שלום, מחלת נפש היא מחלה לכל דבר ולכן מדובר בנכות על בסיס רפואי. הסעיפים המדברים על נכות על רקע נפשי בביטוח הלאומי הם 33 ו- 34.

בס"ד שמי אודי ואני עובד מספר שנים בתחום השיקום באיזור ירושלים. במהלך השנה האחרונה התחלתי לגלגל רעיון בשיתוף משרדי סל שיקום בירושלים להקמת בית מדרש לזכאי סל שיקום שמעונינים בלימוד תורה בצורה קבועה ומותאמת ליכולתם. לשמחתי הרבה הרעיון יוצא לפועל ובתקופה הקרובה יחלו הלימודים בבית המדרש. בית המדרש יפעל ארבעה ימים בשבוע בשעות הבוקר בלבד ומלווה בצוות רבנים ואנשי מקצוע . כל מי שמעוניין בהשתלבות בקהילה תורנית לומדת באזור ירושלים מוזמן לפנות במייל או אלי ישרות במספר טלפון : 0542-262667. יום טוב , אודי מרילי

אודי מרילי שלום, אני מודה לך על היוזמה על הפצת המידע. מדובר ברעיון חשוב ומתבקש לפלח אוכלוסייה מהותי. המון הצלחה. גלית קלמנזון

שבנצרת עלית ישנו סניף חב"ד המנוהל על ידי הרב שמשון.הסניף מרכז לומדים מכל הסוגים ובניהם גם נפגעי נפש רבים מהעיר.הם באים ללמוד קצת תורה ושוהים שם במהלך היום.הרב מפעיל אותם לטובת הקהילה עורך איתם ביקורי חולים סיוע לנזקקים בקהילה ביקור בבתי עלמין למנין .וגם פועל למענם כשהם נזקקים.גורמים שונים מביאים לסניף עודפי מזון שנותרו בסוף היום כך שהסניף גם מסייע מבחינה זו. שמשון אדם מופלא נדיב וחם.בכל יום שישי בערב הוא מזמין כמה מהם לארוחת ערב בביתו.מארח אותם מטפל בהם מתיחס אליהם כבני אדם .מתענין בבריאותם מבקר אותם כשהם חולים ועוד ועוד.הסניף הזה צריך להוות דוגמא ומופת לשילוב נפגעי נפש בקהילה.הכל הודות לשמשון בעל הנפש הרחבה והלב הגדול.יבורך .

גלית, האם נכון שזכאי סל שיקום זכאים לסיוע בדיור? האם משנה אם הם בעלי חלק מדירה? אני כנראה יקבל אחוזי נכות מביטוח לאומי. א.

אין קשר בין זכאות סל שיקום לסיוע בדיור. הזכאות ניתנת ע"י משרד השיכון למוגדרים כנכי המוסד לביטוח לאומי

שלום אני סטודנט מתמודד עם מאניה דיפרסיה ללא סל שיקום היות ואינני מדווח לביטוח לאומי כלל. לאחרונה שמעתי שיש אפשרות לקבל השתתפות בשכר דירה ( מעונות במקרה שלי) דרך שר הבריאות גם ללא סל שיקום. האם זה נכון? האם זה מוגבל בגיל או מגבלות אחרות? ואיך מוציאים את זה לפועל אם אכן ישנה זכות כזו? תןדה אסף

סל שיקום הוא של משרד הבריאות. קצבת נכות היא של הביטוח לאומי. וסיוע בשכר דירה ניתן לזכאים ממשרד השיכון. סל שיקום לא קשור בכלל לסיוע בשכר דירה, ואפשר לקבל את הסיוע גם בלי סל שיקום. לעומת זאת, חייבים להיות מוכרים בביטוח לאומי עם 75% אחוזי אי תפקוד ומעלה (וגם לקבל קצבת נכות מלאה באותה הזדמנות), כדי להיות זכאים לסיוע בשכר דירה.

רציתי לדעת איזה הנחה נותן ביטוח לאומי ל100 אחוז נכות ללימודים אקדמים? ובמקרה שכן מהי הפרוצדורה(האם יש תנאים מסוימים לקבלת ההנחה)? ושאלה אחרונה, הייתי רוצה פירוט מפורט באיזה מוסדות אקדמים מתקבלת ההנחה(האם זה באוניברסיטאות בלבד או גם במכללות פרטיות) תודה מראש

אבי שלום, המוסד לביטוח הלאומי אינו נותן הנחה, כי אם ליווי במהלך הלימודים שכולל גם ליווי כלכלי, בהתאם לצרכים של הלומד. ניתן לקבל שרותי שיקום החל מ 20% נכות. הליווי יכול להיות במימון הוצאות הלימוד כולל שכר לימוד, אביזרי שלימוד (למשל לעוורים או נכים פיסית) ועד חונך שהוא סטודנט שמועסק בשכר בליווי וסיוע המשתקם בלימודים. ידוע לי שהתוכנית מתקיימת באניברסיטה העברית ובירושלים אך אני משערת שניתן לקבל סיוע במקומות נוספים ורצוי לפנות ישירות למחלקת השיקום. בהצלחה.

שלום! אני נפגע נפש וכרגע אני נמצא בשיקום, שם אני עושה אבחונים ומצאו לי בעיית שליפה, אני רוצה לשתף אותך בהרגשה שלי ולקבל תשובה קודם כל כדי להמחיש מה זה הבעיה הזאת, שהשתחרתי מהאשפוז ושרציתי להגיד משהו למשיהו בגלל העובדה שאני לא יכול לשלוף פשוט הרגשתי כמו בול עץ כאילו אני מסתכל על העולם בלי שום עניין בו. עכשיו בקשר להרגשה שלי לגבי השליפה, שאני מנסה לשלוף לדוגמא שאני מנהל שיחה עם מישהו ואני מן הסתם לא מצליח אני בעצם "מפספס" את כל תהליך החשיבה שמלווה לדיבור. השאלה שלי האם ההרגשה נכונה? ואם כן מה אני יכו לעשות כדי לשפר את מצבי? האם אני יכול לעבוד על זה?

אבי שלום, התופעה שאתה מתאר מוכרת ואכן מקשה על התנהלות אנשים לאחר משבר פסיכוטי. קצב החשיבה והתגובה , כפי שאתה מתאר, איטי ולכן אתה מתקשה להתנהל כפי שאתה מצפה מעצמך בין אנשים. עצתי לך, למרות הקושי, לא לותר, לנהל קשרים ושיחות ועם הזמן קיים סיכוי שהמצב ישתפר. במקביל כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר בנושא.

שלום. האם אתם מכירים קורס בישול או טבחות באזור השרון שמיועדים עבור אוכלוסיית המשתקמים?

יש מישהי בשם שרי רוזן ממרכז שיקום בהרצליה שם יש קורס כזה, כמו כן היה פעם קורס כזה גם לחברת אשנב בשיתוף עם תדמור.(לא יודע עם עדיין מתקיים אבל קורס ברמה גבוה מאוד) בהצלחה

מומלץ לפנות בנוסף גם למוסד לביטוח לאומי - מחלקת שיקום, בבקשה למימון קורס כזה לצורך רכישת מקצוע.

אני עו"ס מכפר-יאסיף. רציתי לברר אם יש קורס טבחות למשתקמים שמתקיים באזור הצפון. מבקשת לשלוח לי במייל. תודה מראש על טיפולכם ועל העבודה שמבצעים עבור המשתקמים. בהצלחה.

שלום, שמי ג'ויה עדי. היגעתי אל האתר שלכם,תוך כדי חיפוש למתן עזרה ואוזן קשבת לאנשים,במצבים קשים בחייהם, אשמח לעמוד לרשותכם,ואפנה אותכם אל האתר שלי,בכדי להיתרשם מעשייתי, תודה על תשומת הלב. אשמח לקבל תשובה. ג'ויה עדי.

תוכלי לספר על עצמך יותר?

בתי מטופלת בלפונקס מזה מספר שנים, אחרי אין ספור תרופות שנוסו ללא הצלחה. היא עדיין חווה הזיות שמיעה וראייה שתמיד מלווים אותה. שאלתי היא , קראתי כי יש טיפול בגירוי מגנטי . היכן ניתן וכיצד אפשר לבחון אפשרות לטיפול .כמו כן קראתי על תרופה חדשה שעדיין לא בסל הבריאות שנקראת "אינווגה " אם אפשר לקבל פרטים נוספים עחיה או לצרף לינק שאוכל לקרוא עליה . האם עובדת על אותם רצפטורים כמו הלפונקס ?

אני אמנם לא המנהלת אבל פורום זה נוגע לשיקום יש פורום פסכיאטריה שם תוכלי לקבל תשובות בנושא הזה

פה זה פורום שיקום ולא פסיכיאטריה

מה ההבדל בין דיור מוגן לדיור לווין ?

בדיור לווין הדירה נמצאת בבעלות המשתקם והצוות מלווה אותו בתוכה. בדיור מוגן רגיל או מתוגבר, מדובר בדירות שכורות.

דרך גלית טעות בפייך מפני שהדירה בלווין יכולה להיות שכורה ולא בבעלות הדייר. האמת שהרמות וההבדלים ביניהם לא ברורים לגמרי

מה ההבדל בין דיור מוגן לדיור לווין ?

הבדל נוסף הוא מה אתה מקבל במסגרת כמה פעמים אם בית באה בשבוע עם בכלל כמה פעמים עו"סית באה

שלום אני בחור בן 32 מאוד אינטליגנט ומיוחד ורומנטיקן ומשכיל בעל המון איכויות אבל ביישן נורא וחסר נסיון עם בנות המקרה שלי עדיין בבדיקה מבחינה רפואית כי יש לי קשיי תפקוד על רקע נפשי למרות שאני עובד כבר 10 שנים רצוף במקום עבודה מסודר אני מחפש להכיר משהיא שיודעת להעניק ולקבל ולתמוך ולאהוב ומוכנה לקשר רגיש ומיוחד עם המון שותפות כנות ותמיכה אשמח על יצירת קשר להתראות

יש אתר מיוחד להכריות של נכי נפש ונכי גוף www.lovedavka.co.il

אין לי בשורות לך. בחורות לא אוהבות גברים חסרי ביטחון וזאת מנסיון שלי. אמי מצאתי הסבר בהתנהגות החיות. ואנחנו לא שונים מהחיות. ובקיצור החזקים שורדים ומעבירים את הגנים לשהם הלאה. החלשים לא. כך אצל בעלי חיים וכך אצל בני אדם.

רציתי לדעת עד כמה מותר להרוויח לאדם שהוא בעל תואר שני מאוניברסיטה, ושהוא בעצם זכאי גם לקצבת נכות של 100% (2000 שקלים).

יעל שלום, אני ממליצה לפנות באופן אישי עם השאלה הזו לביטוח הלאומי כי התשובה תלויה במשתנים נוספים וכדאי שתקבלי תשובה מדוייקת מהם. המון הצלחה בעבודה

האם זה הכרחי להעביר תיק של פאציינט במקרה של שינוי מגורים ? ( אפשרי לעבור מקום בלי להעביר תיק ?)

ברצוני לקבל מידע על כל פניימה או מוסד שיקומי לנפגעי נפש אחרי אשפוז במחלקות הן סגורות והן פתוחות. האח הראשון בו אני מטפל בן 20 ולו אני מחפש מסגרת, תמיכה אחרי אישפוז של חצי שנה. האח השני בבית בן 28 והוא כבר בפעם השלישית באשפוז וגם לו עדיין לא נמצאה מסגרת מתאימה לשני הצדדים. האם תוכלו לעזור לי ולהפנות אותי למוסדות המטפלים בשיקום החולה אחרי אשפוז, כגון פנימייות, דיורים מוגנים ועוד. תודה מראש אריק

השאלה העם יש להם סל שיקום? בכדי שיוכלו לקבל את השרותים שאתה שואל אותנו אליהם הם צריכים סל שיקום תן תשובתך ואתן לך את הצעותיי בברכה מתן

בהמשך לדברים המאוד נכונים (כרגיל....) של מתן, ברצוני להסב את תשומת הלב למידת האחריות של האח לאחיו. במצב הרגיל מקובל לפנות למטפל שאמור לפנות לסל שיקום ולקבל המלצות לגבי מסגרות מתאימות. למשפחה יש לא מעט נטל רגשי ולא רגשי במציאת מסגרת וחשוב להשתמש בכל סיוע ותמיכה כשאפשר.

האם זה הכרחי להבעיר תיק של משרד הבריאות (סל שיקום) במקרה של שינוי מגורים ?ל

עם המעבר למקום מגורים הנמצא באזור שיפוט של מחוז אחר, הדיונים בוועדות יעברו גם הם מחוז.

אני עכשיו בטיפולי ivf-גם ככה אני אשה שמנמונת.תוספת הורמונלית מגבירה אצלי רעב או בחילות,כלומר אני יכולה יום שלם לא לאכול,ןלמןחרת להיות רעבה מאוד.גם שמעתי שסקורסט כדור משמין.האם יש תחליף לסרוקסט,שלא מפריע ומסוכן להריון. מבקשת תשובת רופא מומחה.תודה.

לשמיניות באויר שלום (יופי של שם...) אני ממליצה לפנות לפורום בהנחיית פסיכיאטר. עבור חלק מהאנשים תרופות עשויות להשפיע על תאבון לכאן או לכאן. יחד עם זאת, יש לזכור שלא התרופה משמינה אלא האוכל.... בהצלחה....

אני עכשיו בטיפולי ivf-גם ככה אני אשה שמנמונת.תוספת הורמונלית מגבירה אצלי רעב או בחילות,כלומר אני יכולה יום שלם לא לאכול,ןלמןחרת להיות רעבה מאוד.גם שמעתי שסקורסט כדור משמין.האם יש תחליף לסרוקסט,שלא מפריע ומסוכן להריון. מבקשת תשובת רופא מומחה.תודה.

תעבירי את השאלה לפורום "פסיכיאטריה"

כתבתי ב8.11.07 ולא היתה תגובה נכנסתי באותו לילה לאתר ולא היה לי מושג מה מותר לכתוב בבקשה היועצת גלית אבקש את יעוצך על מכתבי נ.ב יתכן שהמכתב מסורבל ולא מובן כהלכה שאלתי מכל המכתב היתה על מלווה בכדי שאני אצא כצט מהבית תודה אלי נ.ב האם יש ביכולתך להוציא מהמחשב את המכתב מה8.11.07?! היות שנמצא במכתב את כתובת האימייל שלי תודה אלי

היי אלי אני לא יודע למה גלית לא הגיבה לך. ברור שאתה נמצא במצב יציב יחסית, יש לך משפחה ואתה "מתפקד" ברמה אמנם מאוד בסיסית, אבל בכל מקרה, הפסיכיאטרים והעובדים סוציאלים והפסיכולוגים לא הולכים לרוץ אחריך. הפסקת ללכת לתל השומר, אז תרים טלפון, קבע פגישה ולך עם אשתך. אולי שינוי תרופתי יעזור לך? אולי הפסיכיאטר יוכל להפנות אותך לסל שיקום? אולי תוכל לקבל טיפול פסיכולוגי שיעזור לך? בכל מקרה, בשורה התחתונה, אתה צריך לעזור לעצמך, ואף אחד לא יכול לעשות שינוי מלבדך, ואתה בלבד. בברכה מ.

אלי שלום, מחקתי את הודעתך כמבוקש, מעבר לכך, אני מציעה שתכתוב מחדש לגבי מצבך כדי שננסה לעזור.

מתלבט האם להפסיק ליטיום ולעבור למייצב אחר בגלל פגיעה בבלוטת התריס .אני אודה מאד למי שישתף אותי בהתלבטות שהוא עבר .

כי הייתי חייב להשתין כל חצי שעה והיה לי טעם מר בפה..

לנטילת תרופות מחיר שעלול להיות כבד ביותר. כך גם לויתור עליהן. כיוון שזו לא המומחיות שלי אני ממליצה לבחון אלטרנטיבות אצל מומחים שונים לפני קבלת החלטה על ויתור מוחלט על תרופות מייצבות מצב רוח או אנטי פסיכוטיות.

יכולים להחליף ל טיגרטול CR אם יאפשרו לך תתיעץ

קודם כל עכשיו אני מטופל וכבר מאוזן לחלוטין. בעבר היו לי הזיות מכל הסוגים אבל היו רק שניים שנראו לי מציאותיים ואמיתים עד ממש היום, אחד זה שהייתי בן 14 וחשבתי שראיתי חייזרים וחשבתי שהם "חטפו" אותי את אחי ואת חבר שלי, השנייה, לאחרונה התקרבתי לדת והייתי כנראה מושפע מזה שהזיתי שאני רואה את אבא שלי כאילו הוא י"יתגלה" אלי וממש האמנתי שאלוהים נותן לי פה הצצה נדירה לתוך העולם שלו. עכשיו השאלה שלי מה אומר ההזיות האלו והם זה נעלם עכשיו שאני מאוזן? ואם לא האם זה יעלם מתחשהוא? ואם כן מתי?

זה שוב אני, המשכתי לחשוב על זה והגעתי למסקנה שיש לי את החבילה השלמה של סכיזופרן אני גם מקבל מסרים מהטלוויזיה כמו פעם כמו כל הדברים שהזכרתי ויכול להיות מאוד שיש עוד. שחשבתי על זה פרצתי בבכי שאני חווה את כל הדברים האלה מחדש וממש עובר את זה על הבשר שלי בעוד שאני מדבר. עכשיו מה שקורה זה שאני רואה איזה שיר וישר מקשר את זה לבן אדם או לאלוהים(מהקירבה שלי לדת) כמה שזה נשמע הזוי לפחות מבחינתי וממש לוקח את זה לצומת ליבי וברוב הפעמים זה מעלה בי איזשהוא רגש ואף רגש עז. כמה שאני יותר חושב על זה אני חושב שזה אף פעם לא ייעלם זה נהייה חלק ממני, מה אתם חושבים?

יש סיכוי שהפרזתי קצת בנושא השני של קבלת מסרים מהטלוויזיה, אחרי הכל רוב האנשים מקשרים את השיר לאהוביהם, לכן ארצה שמישהו יפרט בנושא שנוכל לשקול את הנשוא בשיקול דעת.תודה נ.ב "המסרים" שאני מקבל יכולים לבוא לא רק משירים, הם יכולים לבוא מכל דבר, והם באים בעיקר מהטלוויזיה.

אבי שלום, אתה מתאר מצב נפשי שמשתנה עם או בלי נטילת תרופות ואותו אתה מכיר שנים, יחד עם זאת, נראה שאינך מבין עד הסוף מה קורה לך ומחפש הגדרה ועימה תחזית עתידית. אני מסכימה להשערה שמדובר בחלק ממך שלפעמים נעים יותר או פחות לקבל ולהכיר בו.

האם קצבה (נכות) מופסקת אוטוטמטית אחרי שמתחילים לעבוד והאם יש התראה לפני ?

זכאות לקיצבה קיימת ע"פ מבחן הכנסות. אני ממליצה לפנות באופן פרטני בשאלה לגבי זכאותך לביטוח הלאומי. עבור רווק שאינו אקדמאי, ללא ילדים מדובר בכ 2000 ש"ח לחודש. הכנסות מעל לסכום זה עלולה לסכן את זכאותך לקיצבה.

ראיתי בכמה פורומים שאלות בנוגע לפורום היזמים המשקמים פגועי נפש בתוך הקהילה. האם ניתן ליצור עמם קשר ? תודה.

בני הוא דייר באחד ממבני הדיור של הפורום. זו ממש ברכה !!! הגישה הקובעת היא שניתן לשקם ולהנחות את פגועי הנפש בקהילה. בני משגשג, עובד ומתפקד בצורה נפלאה, בזכות הפורום ובזכו מנהלת ההוסטל המדהימה. אשמח להפנות אליהם מתוך שביעות רצון ואמונה כי זו הדרך - יעל - [email protected]

אנו מזמינים אתכם לערב חוויתי של מידע, היכרות וחשיפה של מסגרות השיקום השונות באשדוד, אשר יתקיים במועדון "כח", רח' סטרומה 5, בתאריך 12.11.07, בשעה 17:00-20:00. בתוכנית: - הרצאת אורח - דוכני מכירה של עבודות משתקמים - חשיפה למסגרות שיקומיות שונות והסברה בתחום בריאות הנפש - בית הקפה של המועדון יהיה פתוח לשרותכם. (מופעל ע"י משתקמים) נשמח לראותכם...

מיכאל או הפורום שאלה: מה זה סל שיקום? אלי צ

שלום אלי סל שיקום מיועד לנכים של ביטוח לאומי, אני לא יודע לגבי נכי צה"ל, אבל נראה לי שלהם יש מערכות אחרות, ובכל מקרה התנאים שלהם הרבה יותר טובים. כדי להגיע לזה, אתה צריך לבקש מהעבודת סוציאלית והפסיכיאטר איפה שאתה מטופל שיפנו אותך לשם. הסל נותן בין השאר: 1. דיור מוגן בהוסטלים או בדירות מוגנות. זה לא נותן מימון של השכר דירה, אלא רק עזרה במציאת דירה, חונכים של הדירה, או לחלופין מסגרת יותר הדוקה של הוסטל. (לא כל-כך רלוונטי לך, כי אתה גר עם המשפחה שלך) 2. עזרה במציאת עבודה וליווי בעבודה, או הפניה לעבודה שיקומית. בתחום הזה אולי יוכלו לעזור לך. 3. עזרה של חונך אישי. 4. מימון טיפולי שיניים. ועוד דברים. אתה מגיע לועדה והם קובעים אחרי שיחה איתך, איזה שירותים מתאימים לך. מ.

יש בחיפה מקום בו מתבצעת בדיקה לכשירות מתן רשיון נהיגה.לנכי נפש. לפני כחודשיים נערכה הבדיקה אך טרם התקבלה תשובה. האם אוכל לקבל את מספר הטלפון ב ואוכל לברר הדבר?

מרב שלום, אין לי את מספר הטלפון המבוקש. יחד עם זאת אני ממליצה לך לפנות בכתב ובדואר רשום לכתובת בה נבדקת.

שלום אני סובלת מדיכאון והפראה כפיתית. עלי להופיע שבוע הבא בועדה רפואית של ביטוח לאומי .שלחתי להם כבר חוות דעת של פסיכיאטר שלי .אני זקוקה לעיצות והמלצות לפני הועדה,אך עלי לנהוג?בתודה סימה

הצעה אחת תהיי את תראי לך את מצבך האמיתי אל תשחקי אותה תעני על השאלות שלהם בכנות לדעתי לא צריך לשחק אותה מסכן איך גם לא לשחק אותה בריא כי אז יש סיכוי שלא שייתנו לך את הקצבה בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה תעדכני אותנו

גליה שלום, ההופעה בפני ועדה רפואית עלולה להיות כרוכה באי נוחות סביב המפגש עם החולי והחשיפה שלו בפנייך ובפני אנשי המקצוע בוועדה. בדומה למתן, אני ממליצה להגיע ולענות על השאלות שאת נשאלת בכנות. בהצלחה.

גליה שלום, ההופעה בפני ועדה רפואית עלולה להיות כרוכה באי נוחות סביב המפגש עם החולי והחשיפה שלו בפנייך ובפני אנשי המקצוע בוועדה. בדומה למתן, אני ממליצה להגיע ולענות על השאלות שאת נשאלת בכנות. בהצלחה.