פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שלום. אני בן 24 עברתי לפני 6 שנים תקיפה מינית על ידי שני גברים,אני מוכר בביטוח לאומי 10 אחוז בלבד.ולא זכאי לקיצבה חודשית.במשך 6 שנים ועד עכשיו אני לא לומד לא עובד שבר כלי.לא יוצא מהבית וסובל מחרדות.היש לי זכות לבקש שיקום מביטוח לאומי? למה אלו זכויות אני זכאי? בתודה אלירן

אלירן שלום, מהכתוב עולה תחושה של יאוש ורצון עז להחלץ ממנו. הרצון העז הוא אמצעי חשוב, שמור עליו. זכויות שיקום מהביטוח הלאומי ניתן לקבל רק מ 20% נכות ומעלה באמצעות מחלקת השיקום. אני מציעה לפנות למחלקה לשרותים חברתיים באזור מגוריך (רווחה) ולבקש מהם מימון לאבחון תעסוקתי ורכישת מקצוע, אולי באחד ממרכזי השיקום של הקרן למפעלי שיקום. אפשרות נוספת היא דרך לשכת התעסוקה שיכולה לממן תהליך שיקומי. אולם, בעיני השלב הראשון בדרך לשיקום הוא טיפול נפשי כדי לעבד את הקשיים והחרדות מהעבר וההווה, לחוש פחות לבד ויותר חזק ואש לבנות יחד עם המטפל תוכנית שיקום. המון הצלחה

שפשוט בא לך לגמור את הכל, פשוט לגמור את הכל! את לא מבינה מה את עושה פה, לא מבינה למה את טורחת בכלל להמשיך לנשום בכלל, את לא מצליחה לראות שום קרן אור סביבך. העתיד ניראה גדול ומפחיד ושחור בלי שום תקווה. את מתחילה להתעצבן על עצמך על הרגעים שהרשית לעצמך לחייך אי פעם בחיים שלך, כי פתאום את מרגישה מטומטמת בלל שעשית את זה. אתמול בלילה היה לי רגע כזה, וזה התחיל מהדבר הכי טיפשי בעולם, איזה טעות קטנה שעשיתי, אבל פתאום בשניה הכל ניהיה שחור. התחלתי לעשות הליכה בחוץ בקצב מטורף, חזרתי הביתה עישנתי איזה חצי קופסא. התקלחתי ורק רציתי למות. בסוף נרדמתי, וזה עבר. אני מרגישה עייפה מהחיים, אני מרגישה כאילו אני בת מאה כבר, והגיע זמני ללכת.... לפעמים פשוט נמאס להמשיך ולקוות שהכל יהיה בסדר, אני נלחמת ונלחמת אבל אני מרגישה עייפה. וברור לי שכל החיים יהיו ככה, כל החיים הם ככה. לפעמים מאושרים ולפעמים על הרצפה. ככה זה אצל כולם, אני יודעת, אני לא משלה את עצמי שאני מיוחדת. השאלה היא - למה להמשיך ולהלחם? מה גורם להאנשים להמשיך לקוות? מה מניע אותם? ליפול להישבר להיבנות מהשדים שבנו לא לברוח לא לשקוע לא למעוד..... ים פחדים נהר תיקווה....

ים פחדים ונהר תקווה יקרה.... כנראה שאם בחרת לשתף אותנו, יש בשביל מה... בכל מקרה, נשמע שהתנודות הקיצוניות במצב הרוח מתישות אותך. חשוב לזכור שיש גם נהר תקווה .

אני בגיל 44.5 מזה 17 שנה אני מתתי.......... בגיל 14 שמעתי את צחי מדבר אליי. הוא לחש לי שאים עוד פעם העיז לקחת לו את הראייה אני גם לא אראה ..אימי (זל ) לקחה אותי <9>[לטיפולים ולעשות ניתוח בשתיי עיניי אך צחי לא נכנע לניתוח.> מאתו הזמן אני פחדתי מצחי < עד שלפניי כ12 שנה התחלתי לקבל זריקה כל חודש וב 2006 התחלתי לקבל פעמיים בחודש זריקה>קלופיקסול 400 מל < אימי נפטרה בתחילת 2007 ובעקבות האירוע המר הפסקתי מהזריקות.. אבל כדורים לא הפסקתי עד היום <8.11.07> כיום לא מעניין אותי מצחי למרות שהוא מנצל אותי <צחי עד היום רואה דרך עניי אך לדבר ולאיים עליי משנת 1998 הוא ירד ממני היות שהטיפול הטרופתי שאני מקבל לא נותן לו להשטלת עליי שוב כתבתי עד לפה בשביל עזרה שאפרט מיד<<<<<<<<<<<<<<<< אנני יוצא מהבית בכלל חוץ מפעם או פעמיים בחודש למכולת לקנות סגריות כשאין לי בררה ...לא הלכתי לתל השומר מאז מות אימי היות שאני לא מרגיש צורך לשבת ולפטפת עם רופא גם לקנות תרופות אשתי קונה לי.. בחודש הראשון של אמי <זל> הייתי הולך לאבי שיחייה <78> ומאז ראיתי את אבי מעת מאוד .. אינני מרבה לישון לא ביום ולא בלילה למרות המצאותי בבית כל הזמן <אפילו לשבת מחוץ לבית לנשום אויר צח אנני מסוגל אני רוצה מאוד לשנות את המצב אך בלי עזרה ודחיפה רצינית לצאת מהבית לנשום אויר צח ולראות את אבא שלי לפחות פעם בשבוע היות שרק בורא עולמים יודע כמה זמן נותר לאבי לחיות <למרות שאף אחד לא מבטיח לי שאני יהיה קיים עוד בטרם יגיע קיצו של אבי חס ושלום> אבקש את סליחתך היה חשוב לי מאוד לפרט באריכות ליועצת גלית קלמנזון היות שאין אפשרות אחרת מלבד כל הפרטים מבלי להסטיר דבר כתבתי גם את שמי המלא היות שאני מעוניין באמת ובתמים לצאת מהמלכודת שאני שרוי בה הנני מציין פרטים חשובים על מנת לקבל את היעוץ הנכון וההכרחי הנני מוגדר על ידי הרפואה כחולה סכיזופרניה פרנואידית ודיכאון נפשי זה עדיין לא מצדיק את פחדיי מלצאת מהבית אנשים מגעילים אותי בצורה חריפה ביותר אין לי אמונה באיש ואין לי מושג הקל שבקלים למה אני יושב שעות וכותב לך יתכן שזה נובע מכך שאנני יושב מולך ומול שום אדם היות שאין לי אמונה באף אדם עליי אדמות כי אחד רומס את השני ואין לי כוח להתמודד עם מרוץ החיים יתכן שקל לי ונוח לי המצב אני לא יכול יותר וזאת אני אומר למחשב את בטח לא תעני לי כי אני לא מועיל ואין לי כסף ואין לי חברים אני נשוי 25 שנה ויש לי 5 ילדים הגדול 24 והקטנים תאומים בני 9.5 זהו התעייפתי לא מאמין שאקבל תשובה בכלל ומי יודע אם היועצת תתייחס ל5 שעות שישבתי וכתבתי מה שלא סיפרתי לאף אחד עליי אדמות חוץ מאשתי ובורא העולמות בטח סתם כתבתי והזלתי דמעות ועכשיו כואב לי החזה ויצא לי פיפי היות ששחחתי את עצמי ליילה טוב ובלי סיוטים תרצי תקראי ואם לא התייאשת באמצעאז בבקשה חבי את דעתך אלי צמח כתבת התייעץ אתי תעמדי במילתך

כמה מוכר..

שלום ובוקר טוב. אתחיל ואומר שתמיד יש סיבה למה להמשיך ולהילחם על החיים,קשה לאדם שנימצא בקושי לראות זאת,אך כאשר הוא יוצא במידה כזו או אחרת מאותו מקום,כמו פותח חלון אל הקיים,מעבר לעולמו, ואז מיתאפשר לו לראות למרחק רחב יותר מהמקום שבו הוא נימצא, על כן טוב יעשה אם יבקש עזרה,בכל דרך,והדרכים רבות ומגוונות,יש לעשות מעשה ,לקום ולבקש עזרה. אשמח להקשיב ולהיות לעזר לזקוקים. תודה ויום טוב לכולם, באהבה ג'ויה.

שלום רב, אני מודה לכל האנשים שאיכפת להם ובמיוחד לגלית. קראתי את ההתכתבויות בפורום, כבר למדתי הרבה. בני בן 17 (בן יחיד), כבר שנתיים אובחן כסובל מפסיכוזה. מקבל תרופה. מקבל קיצבה מלאה מביטוח ליאומי. לומד בבית ספר אקסטרני פרטי, מתמיד כבר שנה שניה במסגרת הקטנה הזאת. סובל מאוד מבידוד ובעיה חברתית - למעשה בעלי ואני החברים היחידים שלו. שלושתנו כמעט כל הזמן הפנוי שלנו ביחד: אם זה בבית, אם זה בטיולים, אם זה בחופשות. בעלי ואני במודע מוותרים על פרטיותנו על מנת עד כמה שאפשר לתמוך בבנינו, אך ברור שאנו לא מסוגלים להחליף לו את חברת בני גילו לה הוא כל כך זקוק. למרות המעקב הקבוע אצל פסיכיאטר ונטילת תרופה, בני מכחיש את מחלת הנפש שלו ורואה את המצב כבעיה שהיתה ועומדת לחלוף, לפחות כך הוא מצהיר בפנינו, לכן כאשר אני חושבת שאנו מתקרבים לגיל 18 שלו ולכל ההתעסקות שכנראה כרוכה בוועדות וכו' אני ממש לא יודעת איך נעבור זאת - אני לא רואה את בני מגיע ועומד מול וועדת שיקום, נראה לי שזו עלולה להיות טראוומה רצינית עבורו. אודה מאוד על עצות מסוגים שונים, דוגמאות מהנסיון הדומה למקרה שלנו. תודה רבה מראש,

היי גלית אני חושב שבמקרה הזה פיתרון אפשרי שיכול להיות מוצלח הוא סטודנט חונך. לדעתי האישית עדיף מישהו שהוא נפגע נפש בעצמו אבל לא הכרחי. מדובר בבחור שיהיה יותר קרוב אליו בגיל, ויוכל לשמש מעין תחליף לחבר, מתוך תקווה שהקשר הזה יאפשר לו להשיג חברים רגילים. אפשרות נוספת היא מועדונים חברתיים של אנוש. אני הייתי באחד מהם וזה אכן עזר לי בזמנים קשים, אבל יתכן מאוד שתהייה לו רתיעה מלהצטרף למועדון כזה. אני יודע שלנוער יש מועדונים יותר אינטינסביים של כמה פעמים בשבוע. בניגוד לפסיכיאטרים, אני דווקא חושב שהכחשת המחלה במקרים מסויימים יכולה להיות דבר טוב. בן אדם לא רוצה להרגיש חולה ולהודות שהוא חריג, ודווקא אי הודאה בכך יכולה לגרום למוטיבציה הרבה יותר גבוהה להצלחה. מצב של הודאה וכניעה למחלה הוא להערכתי יותר גרוע מהכחשה שלה. הבעיה בהכחשה היא בדרך כלל סירוב לקחת תרופות- מה שלא קורה במקרה הזה. בכל מקרה המוטיבציה לשינוי חייבת להגיע ממנו, עזבי מחלה או לא מחלה, זה פחות חשוב, האם המצב שלו מפריע לו? האם הוא רוצה שינוי? האם הוא מעוניין בחברים? האם היו חברים בילדות או שמא מאז ומעולם הוא הסתגר? הרבה חברויות נוצרות היום באינטרנט בעיקר בגיל הזה- אולי זו גם אפשרות? אולי גם בכיוון רומנטי? מ.

מיכאל, תודה על התייחסותך. אני במקרים מסויימים באמת שמחה להכחשה, אך הינה הדוגמאות שזה מפריע: בני לא יסכים להצטרף למועדון, וגם לא ברור לי איך להסביר לו הופעת החונך במידה ויגיע - מאיפה ולמה הוא הגיע? לפני פרוץ המחלה חייו של בני היו מלאי פעילויות: חוג שחמט (כולל תחרויות), טניס שולחן (כולל תחרויות) וגם קשר עם ילדים אחרים, אם כי תמיד היה לו לא קל להתחבר עם אחרים. היום הוא משחק שחמט באינטרנט, וטניס שולחן במקום בו משחקים בעיקר מבוגרים, ולא מסכים לחזור לחוגים עם האנשים שמכירים אותו. ואין לו אף חבר בגילו.

מיכאל אני רוצה להציע לך להצטרף לעומתת לשמ"ה עמותה של מתמודדים העם את רוצה נראה לי שאתה יכול לעשות הרבה בתחום של בריאות הנפש

שלום לך אמא מודאגת מנסיוני האישי- כדי להתיצב לועדות אפשר להופיע עם מלווה , ואולי אפילו אם יש לכם אישור אפוטרופוס- אתם יכולים ליצג את בנכם, בכל מקרה שיהיה לכם רק טוב.

רציתי לברר עימך פרט אחד, והוא, אני כבר שנה עובדת בשיקום, אומנם היו זמנים שלא באתי, אבל הרוב באתי, אני כבר 5 חודשים עובדת כבר כמדריכת שיקום, במפעל שאני עובדת כל פעם משגעים אותי בקשר לטיפול שיניים, הם טוענים שלא הייתי, ברחתי, וכאלה דברים, כאשר בפועל מסתבר בתלוש משכורת ישנם כל 12 החודשים שעבדתי ב - v , מדוע הם לא מאפשרים לי שינייים, והאם אני יכולה לגשת לבד למשרד הבריאות באיזור מגורי, עם התלוש, בלי עובדת סוציאלית, ולבקש טיפול מיידי ? אודה לך על התשובה, כי לחכות יותר עד שתהיה ועדה, וכל זה, ההזנחה הזו תעלה לי המון כסף, שוב אשאל, אוכל ללכת לבד, עם התלוש משכורת ולבקש מיידית טיפול שיניים. תודה ליאורה.

ליאורה שלום. טיפולי השיניים הניתנים דרך סל שיקום מיועדים לאנשים שנמצאים בשיקום, תנאי שלדברייך את מקיימת. הטיפול ניתן במרפאות ספיפיות. על מנת למצות את הזכויות שלך בנושא, על המטפל שלך למלא טופס בן דף אחד שהוא חלק מהמסמך הארוך של סל שיקום - בקשה לטיפול דנטלי. לאחר שהרופא המטפל ורכז סל השיקום המחוזי יחתמו על הטופס, תופני למרפאה שהוסמכה בנושא ע"י סל שיקום, תוצע לך תוכנית טיפול. התוכנית נשלחת לאגף לבריאות השן במשרד הבריאות ושם אמורה לקבל אישור. כשיש אישור מתחיל הטיפול. לבריאות

כל מי שנמצא במערכת בראיות הנפש שנים רבות יודע שדעתם המקצועית של אנשים כדוגמתא של הגברת קלמנזון אינה אובייקטיבית ואינה מושפעת רק משיקולים מקצועיים. היא וחבריה למקצוע ה"מטפלים" בנו שנים רבות ופיתחו לעצמם מאין דעה "פוליטית חברתית" על אוכלוסיית חולי הנפש ודעתם, דרך הטיפול והתייחסותם המקצועית לבעיותינו אינה מושפעת רק מדעה מקצועית אובייקטיבים. רוב המטפלים במערכת הם שחוקים ומערכת זו זקוקה לרענון אנושי ע"י אנשים שדעתם המקצועים והיחס שלהם למטופלים אינו ננגוע בפוליטיקה הפנימית של המערכת.

אמנון שלום, קראתי מס' פעמים את הדברים המאוד קשים שכתבת אודותי בפרט ואודות חבריי לשרותי בריאות הנפש בכלל. בהרגשה שלי, בדברים שכתבת אתה מתייג אוכלוסייה שלמה בתוויות מאוד לא מחמיאות. זאת ממש כפי שאתה טוען שאנו עושים לנפגעי נפש. אני מניחה שפגשת מטפלים מסוגים שונים וברור שלא את כולם. ממש כמו שאני פגשתי בעבודתי מגוון עצום של מתמודדים עם קווי אשוית ומטרות שונות בחיים, אך לא את כולם. בעיניי מי שמתייג חוטא לעצמו ולאמת. מי שמתייג לא יכול לפגוש את המציאות הכל כך מגוונת ומרתקת וחבל!

שלום גלית ואמנון... אני מאמין לך, גלית, שאינך מתייגת את מי שפונה אליך, אבל הבעיה של הפסיכיאטריה היא האבחנה הנוראית הזו סכיזופרניה, שהרבה מאוד אנשי מקצוע מאמינים בה...ברגע שמצמידים את התגית הזו לבן אדם זה כמעט לגזור עליו גזר דין מוות חברתי. אני מתכתב כאן מאז שהמקום הזה הוקם, ואני לגמרי מאמין לך שאת רואה מעבר לתיוג הזה, אבל יש לי הרושם שיש לא מעט אנשי מקצוע שלא מסוגלים לראות מעבר לתיוג הזה, וזה מעורר הרבה כעס ועוינות. הרעיון שבן אדם עם סכזיפורניה סובל מפגיעה בלתי הפיכה במוח, שהולכת ומחריפה, ואין לו בעצם שום סיכוי להחלים מהמחלה שלו, הוא במידה רבה רעיון מזעזע, וזה מה שפסיכיאטרים חושבים וזה משליך על כל מערכת השיקום... לדוגמה- פסיכולוגים בכלל לא מוכנים לטפל באנשים שמקוטלגים עם סכיזופרניה...זה לא לרמה שלהם... שוב- גלית אני מאמין לך שאת לא חושבת ככה, ואני בטוח שיש עוד לא מעט אנשים כמוך, אבל עצם צורת ההתיחסות הזו, שתסכימי איתי שקיימת ועוד איך, היא אחד הדברים שיוצרים את העויונות הקשה כלפי המערכת הזו. בנוסף לעוד דברים רבים נוספים, שלא נכנס אליהם כאן עכשיו. בברכה מיכאל

מי שמתפרנסים מחולי נפש מטבע הדברים ינסו להלל ולשבח את השיקום המופלא שהם אחראים לו.רוב חולי הנפש ומשפחותיהם יודעים שאין שום אפשרות לשקם חולי נפש.אחוז מזערי מתוכם מסוגלים לחזור לתפקד ככל האדם.רובם מסוגלים מכסימום לשהות במסגרות מוגנות שמפעילות אותם בתעסוקות שבלוניות תמורת אפס שכר.זה עוזר כמו כוסות רוח למת.הבירוקרטיה העצומה שהתפתחה סביב נושא סל שיקום.והמוני המתפרנסים ממנו מעולם לא נבחנו במבחן מציאות אוביקטיבי על ידי מערכת חיצונית שאכן תוכל להוכיח שחולי הנפש מקבלים קידום אמיתי ולא פתרון חיצוני שקונה שקט תעשייתי.חולי נפשי הוא דבר הטרוגני וכל חולה נזקק לפתרון וסיוע שונה.כשמנסים לכלול את כולם באותה מסגרת התוצאה לא אפקטיבית.ונכון להיות הפתרונות שסל שיקום מציע.הם אמנם מגוונים מעט יותר מבעבר.אבל גם כך אין בהם כמעט שום דבר משפר.התמונה עגומה.ולדעתי הוצאתם של חולי הנפש מביתי החולים להוסטלים למשל .לא שיפרה באמת את מצבם.פשוט החליפו מסגרת ממשלתית במסגרת פרטית.בביתי החולים הם לפחות אכלו יותר טוב.וגם קיבלו טיפול רפואי יותר טוב.בהוסטלים יש מי שמנסה לגזור עליהם קופון.זה לגמרי ברור שהתמורה שהם יקבלו תהיה דלה בהתאם.והיא דלה.אני באה מתוך המערכת הטיפולית ויודעת על מה אני מדברת.בקיצור.נכון להיום אין פתרון איכותי אמיתי נכון לסוג תחלואה זו.היא מורכבת היא סבוכה והממסד פיתח סביבה מערכת בירוקרטית שמפרנסת ומזינה את עצמה.תקציבים רבים מידי הולכים למטפלים בחולי הנפש ולא לחולי הנפש עצמם.שרובם נאלצים להתקיים מקיצבה דלה שמשאירה אותם בדלותם.

לפני כשנה הייתי במקום המכנה עצמו "מרכז שיקום הרצליה", הוצע לי עבודה של שש שעות ביום חמש פעמים בשבוע בעבור " שכר" של 800 שקל לחודש. כמו כן שמיד לאחר ש"פקידת ההשמה" הנחמדה שישבה איתי בשם אושרית אמרה מה השכר היא ציינה שגם קבלת 800 השקלים לחודש תלויים בתופקתי בעבודה. כמו כן היא לא שכחה לציין שגם לאחר שאעבור את שולשת חודשי ה"ניסיון" ללא כל שכר גם אז ה"מעסיק" הנדיב (חסיד אומות העולם) אינו מתחייב לקחת אותי כעובד בתשלום. ישבתי שם עם הגברת בליווי פקיד "השיקום" שלי, לאחר שהוא הבין שאין בכוונתי לקחת את הצעתהם המגוחכות הוא העז ושאל אותי בציניות: " מה תעשה? תשאל עו"ד לגבי חוקיות העניין?, כמובן שלא היה לי צורך להיוועץ משפטית כי ברור כשמש שמדובר במערכת קלוקלת של כנופיות סוחרי עבדים המנצלת את מצוקתם של אוכלוסיית נפגעי הנפש למטרת רווח קל. נ.ב: מדובר במקרה אמיתי שעברתי. הודעה זאת נועדה לבטא את סלידתי בכל מה שקראוי מערכת לשיקום חולי נפש במדינת ישראל. זאת מערכת רקובה מהיסוד שלא אחת התפרסמו באמצעי התקשורת השונים עדיות על רקבון בה. פורום זה הוא מחאתי הצנועה ואצטער מאד אם יתאפשר לי להביע אותה.

כמובן שבשורה האחרונה אמרתי שאצטער מאד אם לא יתאפשר לי להביע את מחאתי

דרור שלום, מקור העלבון והכעס שהתעוררו בך בשל השכר המאכזב מאוד מורגשים בדברים שכתבת ומחאתך מובנת. מובן שמותר לך להביע מחאה זו. הדברים שאכתוב הם כלליים ואינם מתייחסים ישירות אליך שכן אינני מכירה אותך ולכן אין לי יכולת לשפוט את הסיטואציה המסויימת עליה אתה מדווח. לרוב, אנשים המעוניינים לעבוד בשכר המקובל בשוק החופשי ומסוגלים לכך, מחפשים ומוצאים בסופו של דבר מקום עבודה שמתאים להם. מקומות התעסוקה המוגנים, התעסוקה הנתמכת לסוגיה וכן מועדונים תעסוקתיים מיועדים למי שעדיין אין להם הרגלי עבודה או מיומנויות אחרות הדרושות לעבודה בשוק החופשי. אוכלוסייה זו של מתמודדים, מתוגמלת ע"י קיצבה ובנוסף לה מקבלים דמי נסיעות וכן שכר סימלי שמהווה ומסמל את רמת התיפקוד ומשקף את קצב ההתקדמות של המתמודד. זהו המצב במדינת ישראל בשנת 2007. אני יכולה להעיד כי לפני 10-20 שנה המצב היה קשה בהרבה מבחינת אפשרויות השיקום , השכר ותנאי העבודה.אגב מחאה, ביכולתך למחות באוזני מר יחיאל שרשבסקי, אחראי שיקום במשרד הבריאות רח' רבקה 29 ירושלים. מהכרות אישית מדובר באדם קשוב שישמח לדעת את דעתך, להתייחס ולהגיב.

שלום דרור עזוב אותך צדק וניצול. בוא נעשה חשבון תועלתני לגמרי פשוט וקל. נקח בחור שמקבל קיצבת נכות מלאה של 2100 ש"ח בערך, וגם סיוע בשכר דירה של 600 ש"ח בערך. סך הכל 2700 ש"ח, בנוסף לכך גם הנחה בארנונה, שזה גם די משמעותי, שזה בערך עוד 100 ש"ח בחודש. סך הכל בקיצבת נכות מלאה הגענו לסכום של 2800 ש"ח. הוא התאמץ, עבר ראיונות והתחיל לעבוד בשכר מינימום. ובכן, בחורנו הנחמד יצטרך לעבוד שמונה שעות ביום, ולפעמים גם במשמרות ושישה ימים בשבוע, תמורת....3500 ש"ח במקרה הטוב...ואולם- הקיצבה וכל ההטבות הנלוות אליה נשללות ממנו! 3500 פחות 2800 שווה.....700 ש"ח... ועבודה רגילה בשוק החופשי היא עבודה עם הרבה מאוד לחץ, ודרישות נפשיות לא פשוטות. כל עבודה היום בשוק הפרטי היא לרוב כזו... 800 ש"ח זו בהחלט הצעה סבירה למדי ואפילו למעשה די משתלמת, שמעתי על מתמודדים שמקבלים הרבה הרבה פחות...

יכול להיות שאתה מיכאל צודק בדבריך לרובינו נפגעי הנפש גם העסקה בתנאים כאלה לרוב משתלמת כלכלית. אבל המחאה שלי היא נגד המדינה שמאפשת זאת וכאן צריכה לקום זעקה כי זוהי האוכלוסיה אולי הכי חלשה בחברה הישראלים שרובה לא יכולה להאבק על זכויותיהם. ואני לא אומר, יכול שגם מבחינה טכנית חוקית מותר להעסיק בצורה כזאת. אבל יש אנשים שחוגגים על מצוקתינו כמו חברות כוח אדם במסווה של "מרכזי שיקום" הצצות כפיטריות אחרי הגשם כי הם רואים באוכלוסיית נכי הנפש הזדמנות כלכלית לרווח מהיר וקל.

דרוד שלום, קל מאוד בעיני להתחבר לחוויה שאתה מתאר אודות גורמים כוחניים שזוכים ברווחים כלכליים על חשבון נפגעי הנפש.יחד עם זאת, אם נתבונן היטב במרקם היחסים האנושיים , נוכל לראות בקלות טובות הנאה מסוגים שונים שכל אחד מאיתנו מקבל מקשריו ופעולותיו. יחסי הורה-ילד, יחסי חברות, יחסי אחים, גם שם יש אינטרס ולכל צד. איש מאיתנו לא יפעל פעולות שאינו מתוגמל מהן. גלית

גלית היקרה שלום רב. רציתי לקבל מידע ותשובות על השאלות הבאות האם יש אפשרות לקבל קורס אימון אישי כאמצאי לשיקום ? האם יש קיים קורס אימון אישי מסובסד ? אשמח לקבל תשובות בהקדם תודה מראש.

שלום, ידוע לי שניתן לקבל אימון אישי במתנסים מסויימים דרך תוכנית עמיתים.כאי לבדוק בעמיתים. גלית קלמנזון

שלום רציתי לשאול שאלה. אני בגיל עוד מעט 32. הבחנת בביטו לאומי כסובל מהפרעת אשיות מעורבת , בלתי בשלה , רמת אירגון נמוכה. והתקפי חרדה ודיכאון. נקווה לי נכות של 50 אחוז ו 75 אחוז אי כושר. קצבת הנכות זה המקור ההכנסה היחיד שלי. רציתי לגעת אם אני אלך לעבוד למשל בניקיון ויחזיק מעמד כמה שאני יחזיק. קרוב לוודאי שלא יותר מכמה שבועות מנסיון העבר. ביטוח לאומי יכול לקחת לי אתהקצבה?

שלום, ניתן להרויח עד כ 2000 ש"ח לחודש בנוסף לקיצבה. הנה ערך ואתה פחות חסר ערך....

הוכרתי על ידי ביטוח לאומי בשנת 2003. מאז אני מקבל קצבה רגילה של 2000 שקל אני חושב. אני כול היום בבית ונמצא וגר בבית הורי. כך אי אפשר להתקדם לשום מקום ובטח אי אפשר למצוא בחורה בתנאים הללו. למעשה הייתי שרוי בדיכאון עמוק ללא אומץ לסיים את חיי בכבוד. מגיל 21-28 ודיכאון בינוני עם רמת תפקוד לטווח קצר בלבד28-31 בזמן הזה נסיתי ללמוד בזמן הלימודים שוב פרץ הדיכאון ועזבתי באמצע. בגיל 31 בערך פניתי לטיפול בסירוקסט שעזר בדיכאון והחרדה. אבל לא הצלחתי להתקדם לשום מקום. בשנת 2005 פניתי למקום שנקרה מש"ק.(לי זה נראה מקום של סתם אחזקה של אנשים וכדי שלעבודים שם יהיה משכורת.) למשתקמים אין שום תמריץ לבוא לשם. כולל כלכלי. אז מה נשאר לי בגיל 35 היום לחיות עד למוות אצל הורי ולהתקיים מקצבה עלובה? למצוא עבודה לבד? שאני לא יודע איך? או לסיים את חיי בכבוד? אין דירה ואפשרות להשכיר דירה. אין לי רשיון נהיגה ולכן לא יכולתי לעבוד במקצוע שלי לשעבר טכנאי מחשבים. הסירוקסט הוציא את מבושות ופחד מסויים ולכן מצאתי בחורות מסוממות או בסגנון. אבל אחרי הרבה שנים קוץ במדבר הוא פרח. אני לא רואה בשביל לעצמי עתיד. וזה גורם לי לחשוב שתוכנית המת החסד בגרמניה כלפי נפגעי נפש לא דבר נורא כול כך. רק האמצעי היה נורא.(אפשר למשל לקבל בכוס קפה ציאניד למוות הומני) וללא ידיעה. חיים של עצב יאוש לא יותר טובים מהמוות. מה לעשות? מצטער שאני מבולבל בכתיבה.

הי אזרח כתבתי אתמול הודעה בבלוג שלי על עמדתי בנוגע לתעסוקה שיקומית, ועמדתי שצריך להחליף אותה בבטלה שיקומית. אולי תמצא בזה עניין. זה כתוב מבחינתי בצורה הומוריסטית. http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=nothing34&EntryId=1087391&passok=yes אני לא באמת יודע מה לייעץ לך, רק לאחל לך מכל הלב שתרגיש טוב. אולי לגלית יהיה איך לעזור.

אחלה סיפור הבאת. לפחות כתוב בצורה הומריסטית. בעיני כול מנגון ה"שיקום תעסוקתי" נועד כדי לחעוד עובדים סוצאילים , רופאים ועוד עובדי מערכת תהיה עבודה , ובנתיים יש להם מלאי קטן של עובדי חינם או שכר של 700 שקל. ולכול אותם שבמרכזים הללו מקבלים הרגלי עבודה , סדר יום וכו' לפחות שיפסקו לשקר. ישראל הכול מסתובב סביב כמה כסף יש לך. לכן אני לא הולך למש"ק הארור הזה. שיום העבודה שלו הוא משעה 08:00-13:00 בעבודות מונטוניות משעממות ללא שום שכר. הם אפילו לא מתביישים לדרוש 2 שקל לאיזו ארוחת בוקר מגעילה. אני הפסקתי ללכת לשם אחרי חודשים שהבנתי שהמקום הזה עלוב. בממקום שהמדינה העלובה הזאת שנקראת ישראל תנסה לעזזור לאנשים לקום על הרגלים היא גוזרת אליהם עוני משווע. והממסד המחורבן של מדינת ישראל חושב שמנסים לעבוד עליו בשביל 2000 שקל. אני מאחל לאותו קומיסר קאפיטליסטי את מה שיש לי וירוויח את 2000 שקל הללו. הפתרון הוא לא בכי אולי הגיע הזמן להתאגד ולבצע מעשים גם אלימים אם צריך. ההסיסטוריה מוכיחה שרק בדם ויזע השגו זכיות. ביום יום שלי אני כבר מחקה למלחמה גדולה נגד אירן וסוריה והחלום הגדול שלי לראות את הסיטי של תל אביב נחרב עד ליסוד כי שם יושבי כול פקדי סדום. בקיצור עם כבר להתאבד עדיף לגרום נזק מסביב.

שנה טובה, בריאה ומאושרת לכולנו

לגלית ולכל מי שנכנס לכאן. שכחתי מהפורום הזה בחודש האחרון, אז הברכה קצת באיחור...

מה קורה?

הזין של מיכאל

לגלית היקרה. סליחה שאני משתמש בבמה המכובדת כדי לחסל חשבונות. אולם אני מעוניין לגבש קבוצה כדי להלחם בעמותת אנוש, כל נפגעי הארגון שמעונינים להצתרף מוזמנים. תודה לכולם, שנה טובה, בריאות ואושר .

הי קובי אנוש היא עמותה של הורים לנפגעי נפש, ומנוהלת ברובה על ידי אנשי מקצוע ולא על ידי מתמודדים. למעשה, אני אפילו פניתי ברצון להתנדב אצלם כמתמודד, והם לא התלהבו מזה במיוחד, אם כי אציין לשם היושרה, שגם אני לא לחצתי ויזמתי. אין לי מילים רעות על העמותה הזו, אבל אני חושב שזו הבעיה העיקרית בה, שהיא מגיעה מתוך הצרכים של ההורים ושל אנשי המקצוע, כי הם אלה שמנהלים את העמותה,ולא מתוך הצרכים של הלקוחות שלה, אם כי כמובן יש לנו השפעה... בכל מקרה, שוב, אני דווקא חושב שהעמותה הזו בכל זאת נותנת שירות מסוים, שיכול לעזור, ואני לא מסכים עם המלחמה הזו שלך. המלחמה העיקרית והיא ממש קריטית, היא נגד התנאים וההתעללויות הקשות באישפוז, וגם נגד אישפוז בכפייה, ולא נגד אנוש.

שלום, אני רוצה לספר לכם על ארגון בבאר שבע בשם "יוזמה", המוכר ומפוקח ע"י משרד הבריאות, שמסייע לחולי נפש לפתוח עסקים פרטיים. הרעיון של המקום הוא ליווי ותמיכה של המשתקם לקראת פתיחת עסק. אם יש לכם או לבני משפחותיכם החולים רצון להקים עסק קטן בתחום שבו תמיד חלמתם לעסוק - "יוזמה" היא פתרון טוב לכך. "יוזמה" משלבת בין הקהילה הנורמטיבית עם קהילת משתקמי הנפש ומסייעת להיטמעות בחברה ולהפחתת הסטיגמות הקיימות בחברה אודות קהילת חולי נפש. בין העסקים שנפתחו עד כה: קוסמטיקאית, מעצבת עוגות לאירועים, מעסה למגזר החרדי, מורה פרטי להכנת בגרויות ועוד. לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ס - רותם בטלפון: 08-6655462

ממולץ בחום יש גם בצפון למי שמעוניין... משתקם :-)

לגלית היקרה שלום ברצוני לשאול לגבי תעסוקה נתמכת 1 האם יש לוח זמנים, ומהו הזמן הסביר- שתעסוקה נתמכת מוצאת עבודה בשוק החופשי? 2 האם יש הגבלה במספר העבודות שהארגון מציע? לתשובה אודה.

קובי שלום, לא ידוע לי על הנחייה של זמן מוגדר למציאת תעסוקה. יחד עם זאת, במקרה בו חולף זמן רב מדי לטעמך מרגע הפנייה, (לטעמי כחודשיים)ללא הפנייה, יש לשאול את היזם מה הסיבות לעיכוב. לעיתים הסיבה יכולה להיות דרישות וצרכים קשים לסיפוק בנושא תעסוקה של הפונה, לעיתים העונה בשנה בה הביקוש לעובדים קטן (קייץ, חגים וכו'....) או סיבות נוספות. הארגון אמור להציע לך עבודות עד לקליטתך במקום עבודה והוא מתוגמל ע"פ משך הטיפול ולא מספר הצעות העבודה.יחד עם זאת,רשאי היזם לומר למתמודד שלדעתו הוא אינו בשל לעבודה בשוק החופשי ולהפסיק לטפל בו.

יש לי בקרוב וועדה רפואית בביטוח לאומי. אני יודע שאפשר להביא הורה כמלווה בזמן ביצוע הבדיקה ע"י הפסיכיאטרים של ביטוח לאומי. האם זה כדאי? האם זה מעלה את הסיכוי שלי לקבל קיצבת נכות?

חיים שלום, הסיכויים לקבלת קיצבת נכות תלויים במצבך הרפואי ובעיקר ביכולת להשתכר ואין כל קשר להגעתך עם או בלי ליווי. יש לזכור כי בוועדות הללו נחשפים פרטים כואבים ואישיים מול חברי הוועדה. עבור חלק מהאנשים, גורם מלוה נוכח יכול להועיל ועבור אחרים יעורר מבוכה. בהצלחה

גלית שלום, מדובר בבחור בן 26, מאזור בת ים, חולה סכיזופרניה. מתגורר עם הוריו. הוריו מעוניינים למצוא עבורו מסגרת של דיור מוגן או הוסטל. למי עליהם לפנות ובמה כרוך התהליך? תודה מראש.

א שלום, שאלת המוטיבציה היא השאלה החשובה בנושא .... האם ה"בחור" מעוניין בשיקום או הוריו מעוניינים להוציאו מהבית? תהליך שיקומי דורש תהליך מורכב של הכנה ריגשית של המתמודד והסביבה הקרובה ולשם כך יש לפנות למטפל שלו ואולי לחשוב גם על טיפול משפחתי. בהצלחה.

שלום אני מוכר כנפגע נפש בביטוח לאומי ובסל שיקום אני כרגע גר עם הורים (בן 23) כיום אני מעביר חצי מקצבה להורים עקב המצב הכלכלי שלנו (אמא שלי גם חולת סרטן השד) אם יש אפשרות לבקש מסל שיקום סיוע בשכר דירה מכיון סיוע יעובר להורים ? וכיום אם הכול ילך כשורה אני יתחיל ללמוד בבר אילן לימודים גובהיים ,איזה עזרה אפשר לקבל מסל שיקום או ביטוח לאומי(עברתי כבר שיקום בבית לונשטיין בקורס כטכנאי PC)אני גם לקוי למידה ) כיום יש לי חונך כללי אם בשביל חונך שיעזור לי בבר אילן בחומר הנלמד אני צריך להחליף את החונך (שלא לומד את הנושא שאני הולך ללמוד) או שיש עזרה אחרת שסל שיקום יכול לתת?

שמיר שלום, הדרך שעשית ועודך עושה מאוד מרשימה ומעידה על כוחות ויכולות - יישר כח! על מנת להנות מסיוע בשכר דירה יש להציג חוזה שכירות חתום. באשר לחונך, אין חובה להחליף חונך, זו זכות ולא חובה...

לגלית היקרה, ולכל החברה שלום.. לפני כמה שבועות- פורסם בכלי התקשורת, שמקבלי קצבאות מהביטוח לאומי יוכלו להשתכר- עד השכר הממוצע במשק, מבלי לפגוע בקצבה. שאלתי: 1 האם נפגעי נפש שהנכות הרפואית( בסכיזופרניה) היא 50% גם יכללו בחוק החדש? 2 איפה החוק עומד האם יש לוחות זמנים לחקיקתו? תודה רבה לכולם ושנרגיש יותר טוב!.....

קובי שלום, לא ידוע לי על חוק כל כך "ידידותי".... כרגע התיקרה היא 1/4 מהשכר הממוצע במשק - כגובה הקיצבה, + תוספות ע"פ מצב משפחתי, מס' ילדים והשכלה.

כול החוקים הללו נעדו כדי לשלוט בנפגעי הנפש. רוב נפגעי הנפש בעיני הציבור הרחב ובעיקר המששלה ופקידוניה. רוצים שנפגעי הנפש יהיו עניים מרודים. בגיל מסויים שהורים לא יכולים לעזור אנשים נזרקים לרחוב , אני אישית מכיר כמה כאלה. בישראל צריך ללמוד לגנוב ועשות קומבינות כי כך זאת מדינת היהודים.

שלום גלית, אני בת 27. עברתי ועדה מדרג ראשון (עם פסיכיאטר אחד) בתל השומר ב8 באוגוסט 2007 שבסופה הודיעו לי שקיבלתי 40% נכות נפשית רפואית ושעכשיו אני אמורה להמתין עד 90 יום לקבלת האישור מביטוח לאומי. בנוסף הבנתי שאת הקצבה אקבל 90 יום מהיום שהוחלט שאני זכאית לו. כלומר יש לי עוד הרבה זמן לחכות. אני גם רוצה לעבור ועדת סל שיקום ואני לא יודעת מתי הכי מוקדם אני יכולה לעבור אותה. בינתיים אני לא עושה כלום ואני מרגישה שאני דועכת ונכנסת לדיכאון.אני גרה עם המשפחה והם מאוד לא תומכים בי ורע לי מאוד בבית. השאלה שלי אלייך האם זה יזיק לי אם אעבוד במשהו בינתיים מבחינת הזכאות. זאת אם בכלל אתקבל למשהו כי הבטחון העצמי שלי מאוד הדרדר והגעתי למצב שאני לא סומכת על עצמי בתקשורת מילולית עם אחרים . האם מגיעה לי איזו שהיא תעסוקה בזמן ההמתנה הזה מהמדינה ?

שלום, קיצבת הנכות משולמת מיום הגשת הבקשה רטרואקטיבית, ולעיתים גם עד שנתיים אחורה במקרה בו הוכח כי נבצר מהאדם, בשל מצבו, להגיש בקשה. אין שום בעיה לעבוד ולהרויח כסף, רק יש לתת את הדעת לכך שלא תעברי את הסכום המותר כדי לא לפגוע בקיצבה.

שלום, אני בן 25, אובחנתי כחולה סכיזופרניה לפני 8 שנים ומעולם לא פניתי לביטוח לאומי. כיום, לאחר 5 שנים יציבות לחלוטין, אני עדיין מתקשה להסתגל למקומות עבודה ועוזב כל כמה חודשים ומתחיל עבודה אחרת וחוזר חלילה. שמעתי שבסל שיקום ישנם כל מיני אפשרויות של שיקום מקצועי ותעסוקתי. שאלותי הן: 1) האם ניתן לקבל זכאות לסל שיקום ולהנות מהשירותים של הסל ללא קבלת קצבה? כי אני מבין שאני חייב לפנות לביטוח לאומי. אך האם אני יכול לומר להם שאני מוותר על קצבה ואני רוצה לקבל רק סל שיקום? (יש לציין שאני עובד כרגע כבר מספר חודשים במשרה מלאה). 2) איך בפועל מקבלים סל שיקום ומהו התהליך שאצטרך לעבור? (פניה לביטוח לאומי, ועדות וכו') המון תודה, שי (שם בדוי)

שי שלום, ניתן לקבל זכאות לסל שיקום ללא קיצבה ע"י כך שתפנה למוסד לביטוח הלאומי בבקשה שכזו. אפשרות אחרת היא לפנות לביטוח הלאומי ולבקש להבדק ע"י פסיכיאטר מטעמם שיקבע כי אילו היית פונה לוועדה, היית זכאי ל40% נכות נפשית לפחות. לאחר קבלת האישור יש לפנות למטפל פרטי או במרפאה או בי"ח ציבורי לצורך מילוי והגשת הטופס עבורך. בהצלחה

שלום , כרגע בונים נוהל חדש של קבלת סל שיקום ללא מעבר דרך ביטח לאומי. כדי להתיעץ (באמצעות מטפל פרטי או מרפאה) על הנוהל החדש בסל שיקום. בעיקרון הבנתי שיהיו רשימה של פסיכאטרים שיתנו חוות דעת ( בתשלום באופן פרטי ) ולאחר מכן יהיה דיון מיוחד בנושא בסל שיקום. כאמור כדי להתיעץ עם רכזים מתוך המערכת של סל שיקום כי זה נוהל שמתגבש. שאלה חשובה: מדוע אתה לא מעונין בקיצבה ? האם מדובר באי רצון להיות קשור לביטוח לאומי ? תודה יקי

אני אם לבן בן 25 ,שאובחן כסכיזופרן ונוטל כרגע תרופות.הוא גר במרכז הארץ עם חבר, ואני עם בעלי בצפון..קשה לי להתמודד בשלט רחוק למרות שאני נוסעת המון להיות איתו בטיפולים.כרגע הוא לא עובד כבר שנה ועבר וועדה רפואית..מה הזכויות שמגיעות לבני? לא רוצה לגלות שהבן שלי מפסיד איזה שהן זכויות שמגיעות לו..תודה לך

ליאת שלום, המרחק מבן סובל אכן לא פשוט, יחד עם זאת, זו בחירה שלו וחשוב לכבד אותה ולתמוך בו במקומות בהם נוח לו להתמך. באשר לזכויות: קיצבת נכות שכנראה כבר אושרה לו בוועדה עליה כתבת לי. בעקבות אישור זה, במידה וזכאי ל40% נכות על רקע נפשי ומעלה ניתן לבקש שיקום באמצעות מחלקת שיקום של הביטוח הלאומי או סל שיקום וסיוע בשכר דירה. סל שיקום הינו סל שרותים שמסייע לנפגעי נפש בתפקוד, תעסוקה, פנאי ועוד- איש איש ע"פ צרכיו. ניתן להתייעץ עם המטפל בנושא.

מתנשאים, טיפשים , חסרי יכולת ניסיתם להרוס לי את החיים לא הצלחתם ניסיתם להפוך אותי לחולה נפש ; לא הצלחתם ניסיתם לשטוף לי את המוח, לא הצלחתם. איבחנתם אותי לא נכון - הצלחתם. אני מאחל לכל אלו שאתם מרמים פה למצוא את הטיפולים הטבעיים החוצה מהבעיה שלהם, אני מאחל לכם שלא תהיה לכם פרנסה, ולא נצטרך לשמוע את היבבנות שלכם יותר עוד לעולם. מה שאתם עושים עולה בקנה אחד עם פשעים נגד האנושות. לכו חפשו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עודד

עודד שלום, אני מודה לך על הדברים הכל כך כנים שאתה כותב לנו. אני מניחה שכמוך יש עוד אנשים שכועסים וחשים ספק באשר לכוונות אנשי המקצוע בבריאות הנפש. יכולתך לפנות בפורום בפנייה כל כך אמיתי וכואבת יכולה אולי לעזור לאחרים להדבר ולהתרם בדיאלוג הזה. תשובתי באה מהמקום שלי כמטפלת ומייצגת אותי: אני משערת שמאחורי הדברים שכתבת יש הרבה ייסורים, חרדה, יאוש, כעס וכאב. טיפול נפשי אינו מדע מדוייק ומדובר בתהליך ממושך. בתהליך ההכרות עם המטופל המסויים קשה לעיתים לדעת במדוייק מה הדבר שעוזר ובדרך נעשות גם טעויות. מעבר לכך, משך הזמן עד לתחושה של הקלה בזמן שאדם מתייסר גורם לו לעיתים לחוש מותקף גם ע"י המצוקה וגם ע"י מי שלכאורה אמור לעזור לו. הצעתי לך היא לא לוותר על האפשרות לטיפול, לבחור במטפל שבסביבתו תחוש נוח ככל האפשר ובסופו של דבר להאמין שיהיה טוב בעזרת הידיעה שמדובר בתהליך.

אתה צודק מאוד עודד מה שאתה ניסחת במילים כולם חושבים בלב עלה והצלח

שלום רב, אחותי עברה ועדה של סל שיקום באזור מרכז לפני חודשיים ואושר לה הוסטל , היא מאוד לא החלטית ונוטה לשנות את דעתה פעמים בתנדנדה בין הוסטל למגורים עצמאיים ( שכר דירה + סומכת או חונכת. ובועדה האחרונה המפקחת אישרה לה הוסטל ואמרה שהיא לא מוכנה לאשר שרות אחר ( בשל החוסר יציבות של אחותי ) כיום אחותי מתעקשת לא ללכת להוסטל ועזבה את המרכז ועברה לגור בצפון האם היא יכולה להגיש בקשה חדשה לסל שיקום במחוז צפון והם יאשרו לה או שהועדות קשורות אחת לשניה. תודה מראש

המטפל של אחותך אמור לפנות לועדת סל שיקום ולבקש שינוי החלטה. אחותך תוזמן לוועדה וידונו מחדש בעניינה.מדובר בהליך מקובל . כיוון שמדובר בנושא דיור, יש צורך בכינוס ועדה, במקרים מסויימים אחרים ניתן לשנות החלטה של ועדת סל"ש ללא התכנסות הוועדה, כי אם רק בפנייה בכתב.

מחבר: אריה וולינסקי (לא שם בדוי) (לשליחת דואר אלקטרוני) תאריך: 4.8.2007 שעה: 21:46 אני חולה נפש :) ושמי אריה אני בן 18 אז אין לי בית ואין לי חיים ואין לי כסף עבודה וכל דבר כזה אני מתגורר יום פה ויום פה קצת קשה לחיות כשאמא שלך יותר פסיכית מימלך וזורקת אותך לרחוב מגיל 12 הייתי כבר ב2 אישפוזים ומחלת הנפש שלי היא תורשתית מאבא אז הייתי פסיכוטי סובל משכיזופםרניה מאניה דיפרסיה ועוד כל מיני שטויות כמו שינויים במצביי הרוח וכאלה אני גם אסיר לשעבר תעזרי לי ותימצאי לי קורס חינם כדי שאני יהיה טבח שף איש מחשבהים או כל מקצוע שאני יוכל לישעור דירה ולגור בביתל ולהיתחתן עם אישתי:) אגב כל המכתב הזה היה כתוב בצחוק אין שום פואנטה למכתב למרות שכל הפרטים נכונים אני לא יכול לקבל מימך קורס חלינם כי תאשפזו אותי מהר מאוד חזרה:) אז תודה אבל לא תודה ואריה זה שם בדוי:) חההחהחה

אריה שלום, בעיני המכתב שלך מבטא יאוש וקריאה לעזרה לצד חשש מכך שמישהו אכן יתגייס, יראה את מצבך וינקוט פעולות בניגוד לרצונך בעקבות זאת. אתה נחשף בפרטים מאוד אישיים בפני קוראי הפורום ומסתתר בו זמנית מאחורי האמירה שהכתוב הוא בדיחה. המצב שאתה מתאר משך שנים קשה, מפחיד ויוצר תחושות יאוש וחוסר אונים. יחד עם זאת, כן בחרת לפנות אלינו ומכאן שיש כנראה חלק שמאמין באפשרות ואף רוצה לשנותו. לחלק הזה אני פונה ומציעה לפנות למרפאה לברה"נ, קופ"ח או לרווחה. לקבל את הקיצבאות והתמיכותהמגיעות לך, כולל לימוד מקצוע, מגורים וסיוע בשכר דירה על מנת לקבל הזדמנות לחיים טובים משל הוריך. בהצלחה.

"ברוך בואך" לדרך ללא מוצא. ומי שמשקר לך שיהיה בסדר ואתה צעיר. אומר זאת כדי ל"נחם" לצא ידי חובה על ידיד צביעות. אם לא יקרהלך נס בעיקר משהו בסדר גודל של זכייה בולוטו או ויטאמין P לצורך עבודה מכובדת. חייך יהיו דומים לשלי. בעיקר של נידוי יאוש ועוני. צר לי.

בכל צחוק יש טיפת אמת, ניכר כי במקרה שלך, באמת שלך, יש טיפת צחוק. אתה מתאר מצב נורא שנגרר מהיותך ילד וניכר כי אינך רואה דרך מוצא מאורח החיים אליו נאלצת להתרגל. עם זאת, אני מאמין כי גורלו של אדם נקבע בהתאם לפעולותיו ולמעשיו של האדם ומידת האחריות אותה הוא לוקח על מעשיו. קל להדרדר לתחתית התהום אך קשה לעלות חזרה. קשה אך אפשרי. אני סבור כי דווקא עכשיו הגעת לגיל הנכון להבין ולהפנים שמה שקורה הינו פסול וכי הוריך אינם המקור ממנו ניתן לקחת דוגמא. עוד ניכר כי מה שעובר עליך גדול עליך, אל תהסס לבקש עזרה.

גלית שלום, בערוץ 8 ישנה תוכנית- "מפרוע לרגוע" סדרה שעוקבת אחר בני נוער שהוצאו מהבית למחנה מיוחד בשל בעיות התנהגות קשות. הם עוברים מסעות ארוכים בתנאים מאוד קשים לומדים להכיר את עצמם מחדש ורוכשים ביטחון עצמי. כשאני רואה את זה אני מרגישה שזה הפיתרון הכי טוב בשבילי. אני מרגישה שאם הייתי נמצאת בכזאת מסגרת שתכריח אותי להתמודד עם הדברים ולא לברוח ולהסתגר, מסגרת שתתן לי דחיפה קדימה ותלמד אותי לקחת אחריות הדברים יכולים להשתנות לטובה. (שנים בבית בין קירות חדרי- הפרעת אישיות תלותית ונמנעת). שאלתי היא האם ידוע לך על מסגרת כזאת או דומה לה שנועדה למבוגרים? אציין שניסיתי טיפולים רבים ותרופות אך אלו לא עזרו. אני באמת מרגישה שזו מסגרת נכונה עבורי. תודה

שלומפי שלום, אני מסכימה עם הדברים שאת כותבת. טיפול תרופתי לבדו יכול מאוד לעזור אך את השיקום יש לעשות בחיים האמיתיים מול אתגרים אמיתיים. לאור התובנה החשובה הזו שלך אני מציעה לפנות לועדת סל שיקום בעזרת המטפל ולבדוק מה האתגר המתאים ביותר לך בעולם האמיתי שלנו שיוכל להוציאך מ- ד אמותייך לחיים מאתגרים, מעניינים ומצמיחים יותר. גלית

האם יש הגבלות במקרה של שינוי מגורים של סל שיקום ותוך כמה זמן יש מענה ?

כפי שכתבתי בעבר, אין שום בעיה לעבור מחוז סל שיקום ועדיין לקבל שירות. הפעולה היא מהירה למי שעבר ועדה. ניתן להתכונן לפני מעבר הדירה ולפנות למקום השיקום העתידי שבועות ספורים מראש.

מתגעגעת להיות חלק מקהילה,חברת אנשים פתוחים -מקום בטבע ו או קשור לטבע בו אוכל להשתלב בעשיה עפ קצב שלי מקום גם לשיתוף ותמיכה שבו אפשר להרגיש חום אנושי פשוט וקבלה מקום בו אוכל להזין גם ביכולות המיוחדות שלי ולהרגיש יותר בבית מהעיר בה אני מרגישה כבר זרה. אודה למי שיוכל להעלות רעיונות ומקומות בברכה אורי

שלום לך אנחנו מנסים לאתר דיור מוגן לבת 23 בקיבוץ או במושב באזור המרכז או חיפה תודה מטילדה

שלום, אני מציעה לפנות לרכז סל השיקום המחוזי בשאלה.

שלום גלית, לאחר התכתבויות רבות ומתישות בנושא עם הנהלת אתר גוגל בחו"ל בקשר לפרסום שמו של חולה ביפולר - וגם לאחר שהודעת לי כי ההודעה נמחקה - אכן נמחק ה"מלל" אולם בכותרת הראשית עדיין מופיע שמו המלא כ"חולה" - הנהלת גוגל הודיעו לי כי רק אתר "דוקטורס" יכול למחוק את הכותרת שבה מופיע השם המלא ו - שיקום נפגעי נפש ושאלה לגבי תעסוקה כחולה מניה דיפרסיה כל זאת ב - 2 עמודים ראשיים - אז כרגע הכדור בידכם - מקווה שכותרות אלו יוסרו במהרה. תודה

אתר ממ"נ - משפחות מתמודדי נפש נועד לסייע למשפחות המתמודדים בפילוס דרכן אל מקורות המידע בנושאי ייעוץ ותמיכה, זכויות, שיקום, טיפולים, הרצאות ועוד. תכני האתר עשויים לעניין מתמודדים ואנשי מקצוע. האתר הוקם ביזמתן של משפחות מתמודדים ולמענן. באתר מאפשר קישוריות למידע מקיף ועדכני, שיתוף מניסיונן של משפחות באמצעות פורום וקבלת מידע לתיבת הדואר האלקטרוני. האתר בתחילת דרכו ובעזרתכם נוסיף ונעדכן בו את המידע לתועלת כולנו. כתובת האתר : www.maman.org.il

בתי בת ה-48 חולת סכיזופרניה מטופלת מזה כמה שנים במרפאת חוץ באברבנאל. מדי שנה יש רוטציה בין הרופאים ולאחר הפסקה ארוכה ביןניהם (כ-3 חודשים) מגיע המטפל התורן החדש שמסתמך על הכתוב בתיק ומדי חודש וחצי בערך מתקימת פגישה בה היא נשאלת "איך את מרגישה?" -התשובה:"בסדר". "אז תמשיכי לקחת את הכדורים" וקובעים תאריך בעוד למעלה מחודש וחוזר חלילה.. ולא פעם מגיעה הודעה טלפונית שדוחה את התאריך לכמה שבועת. היא נפגשת פעם בשבוע עם חונכת ויושבות בבית קפה או הולכות לסרט. החונכת מקסימה! זה כל הטיפול! בתי השמינה מאוד.רוב היום היא שוכבת במיטה. הבית מוזנח ביותר. ניירות -ללא הבדל בין אם הוא חשוב לבין אם הוא פרסומת מפוזרים על כל משטח אפשרי. החלונות סגורים- "כי יעופו פנימה ג'וקים". סל הכביסה תמיד מלא בכביסה שמרקיבה לעתים )חלקה זרקתי. צריך ללחוץ עליה להחליף מצעים, והיום היא כבר מתקלחת כמעט מדי יום. קשה לבדוק אם לא גרים יחד... לי כבר מלאו 71 ולא יודעת מה לעשות כדי לשפר את המצב שלה. לא אחיה 200 שנה ומה אחר כך? אנא עצתכם. תודה

לאסתר, חונכת מקסימה היא אוצר ויכולה להשפיע לטובה על הרגלי סדר ונקיון שאליהם התייחסת. לגבי מעקב תרופתי , קיימת אפשרות ללכת למעקב תרופתי אצל פסיכיאטר באופן פרטי, תוכלו לבחור פסיכיאטר מומחה ש"ימצא חן" בעיניכן שעליו תקבלו המלצות , ביתך ואת תקבלו יחס מכובד , פגישה של כשעה כל פעם בזמן שנקבע בבית או בקליניקה של הרופא, אפשרות להתיעצות טלפונית בין הביקורים ורופא קבוע שלא מתחלף כל כמה חודשים. קופות החולים נותנות החזר על רוב הסכום למי שיש ביטוח משלים עבור 3-4 ביקורים אצל רופא מומחה כל שנה כך שאפשר להסתדר בעלות די נמוכה.

שלום האם הפרעת חרדה (פאניקה) נחשבת למחלת נפש על מנת לקבל נכות מביטוח לאומי?

המבחן של הביטוח הלאומי הוא יכולת ההשתכרות של אדם. במידה והפרעת חרדה מקשה על אנשים לעבוד ולהשתכר, הוא זכאי לקיצבה.

1) האם כל מטופל הלוקח תרופות זכאי להשתתף בחוגים של השיקום המתקיימים במרכזים לבריאות הנפש? או שצריך אחוז מסוים של נכות מביטוח לאומי כדי להשתתף בהם? 2) האם מי שיש לו אחוז נכות מאוד נמוך גם כן יכול להשתתף בחוגים אלה? 3) ומי שאין לו בכלל דרגת נכות, אבל לוקח תרופות במינון נמוך, יכול גם להשתתף?

למה את מתכוונת בחוגים של שיקום? בכל מקרה, במרפאות לבריאות נפש לא מתקיימים חוגים של שיקום, יש אולי קבוצות תמיכה, שזה מעין טיפול קבוצתי וזה משהו אחר. בשביל סל שיקום את צריכה לפחות 40% נכות, ובכל מקרה זה מיועד לאנשים עם בעיות קשות.

איילת ערב טוב, יש מרפאות לבריאות הנפש שיש בהן יחידה שיקומית ואז ההשתתפות בחוגים מתאפשרת לכל מי שמטופל במרפאה והקריטריונים לקבלה לקבוצות אלה הן מקומיות של כל מרפאה. אם את מטופלת במרפאה כזו שיש בה חוגים את צריכה לפנות למתאם/ת הטיפול שלך ודרכה לנסות ולהשתלב בחוגים. ענת

יש לי בת כבת 30 שסובלת מחרדות ומקבלת תרופות פסיכיאטריות. היא לא עובדת ומאד רוצה לעבוד, כל פעם שיש לה הזדמנות לצאת לעבודה היא נתקפת בפחדים וחרדות ולא הולכת לעבודה , למבחני הקבלה לעבודה היא הולכת בשמחה ושמקבלים אותה לעבודה היא ממציאה תירוצים ולא הולכת, ואח"כ בוכה שהיא כישלון, ומתחילה לבקש ממני סליחה שהיא לא כמו כולם. וכמה ימים לאחר מכן היא כל היום דשה בזה שהיא כישלון, איך מתגברים על החרדות מלצאת לעבודה, היא מטופלת גם ע"י פסיכולוג שאמר לי לא פעם שהוא לא מסוגל להתגבר על זה אולי לכם הפתרונות

מינה שלום, אם לבתך יש סל שיקום היא יכולה לפנות למסגרות שמספקות שרות שנקרא "תעסוקה נתמכת". זהו שרות של עובדי השמה שמוצאים מקומות עבודה, עוזרים בתהליך הקליטה וההשתלבות ומלוים את המשתקם לאורך זמן. אני מקוה שעזרתי במעט. לילה טוב ענת

מינה שלום, אם לבתך יש סל שיקום היא יכולה לפנות למסגרות שמספקות שרות שנקרא "תעסוקה נתמכת". זהו שרות של עובדי השמה שמוצאים מקומות עבודה, עוזרים בתהליך הקליטה וההשתלבות ומלוים את המשתקם לאורך זמן. אני מקוה שעזרתי במעט. לילה טוב ענת

שלום תפסו אותי שני דברים תירוצים שאמרת שהיא ממציאה ומשהו צרם לי שאמרת שהיא מבקשת סליחה,אולי היא מרגישה תחת ביקורת מצדך או פחד אני בן 47 סובל מפחדים התקפי פאניקה מעל 20 שנה ואחד הדברים הקשים זה להסביר ולהתגונן אם היא או את רוצים אפשר לשלוח לי מייל יום טוב

שלום, אחרי שנים של סבל יתכן ואחי, הסובל מהפרעות חרדה קשות, יסכים לפנות לביטוח לאומי כדי להנות מתעסוקה נתמכת ודיון מוגן. מספר שאלות לגבי פניה לאישור סל שיקום בביטוח לאומי: - האם יש משקל לבני משפחתו של החולה בוועדה? אחי לא תמיד מודע לבעייתו. זה משתנה...רוב הזמן הוא טוען ש"יהיה בסדר ...אני חוזר לעצמי" אבל השנים חולפות וכלום לא קורה..הימים עוברים בשינה ביום טוב או בבכי והתקפות זעם תכופות.הוא אינו עובד ואינו עושה דבר. היינו רוצים גם להציג את המצב כפי שהוא במציאות. האם יש אפשרות כזו או שהחולה הינו הדובר הבלעדי בוועדה? - האם יכול להיות מצב ששוללים לנפגע נפש את רשיון הנהיגה? באיזה מצבים זה קורה? מי הסמכות להחליט בנושא? אודה להתיחסותכם. סתיו. -

שלום סתיו סל שיקום הוא פרוצדורה שונה מהכרה בנכות של ביטוח לאומי, והוא מטעם משרד הבריאות. התהליך הוא כזה, ראשית פונים לביטוח לאומי ומקבלים אחוזי נכות וקיצבה, (שם אין טעם שתגיעו, ובעצם עדיף שהמצב יראה כמה שיותר גרוע, כדי שהקיצבה תהיה מלאה) ולאחר מכן במידה והביטוח לאומי הכיר באחיך עם יותר מ40% אי תפקוד, אז אפשר לפנות לסל שיקום. דיור מוגן ותעסוקה נתמכת משיגים כחלק מסל שיקום. כשפונים לסל שיקום אז גם הפסיכיאטר אמור להתייחס לא רק לקשיים אלא גם ליכולות וליתרונות של המתמודד. הפסיכיאטר מפנה אותכם לסל שיקום. אני לא יודע אם אתם יכולים להשתתף בוועדה כקרובי משפחה מדרגה ראשונה, אם כי סביר להניח שזה יתאפשר, חכו לגלית לתשובה מוסמכת. לגבי רישיון נהיגה- הביטוח לאומי יכול במקרים מסויימים לפנות למשרד הרישוי, ואז אחיך יצטרך לעבור מבחנים פסיכולוגיים ופגישה עם פסיכיאטר של משרד הרישוי. מאנשים שאני מכיר ומעצמי, אני יכול להגיד לך שבדרך כלל לא שוללים רישיון. בעיקר כשמישהו מטופל ונמצא במעקב. אבל זה יחסית נדיר שביטוח לאומי פונה למשרד הרישוי במקרים כאלה. לרוב מי שפונה הוא הצבא כשמוציאים פרופיל 21, הצבא כמעט תמיד פונה למשרד הרישוי, זה חלק מהסנקציות שלהם כלפי כביכול "משתמטים". סל שיקום לא עוסקים בזה בכלל, ואין סיכוי שיפנו למשרד הרישוי. בכל מקרה, הסיכון לשלילת רישיון הוא נמוך. בברכה מ.

סתיו שלום, לשאלתך לגבי השתתפות בני משפחה בועדת סל שיקום - הדבר אפשרי. הועדה מתנהלת בערך כך: בועדה יושבת רכזת שיקום מחוזית, פסיכיאטר ונציג מן המקום בו נערכת הועדה. מתאם הטיפול מציג את המשתקם בפני הועדה ואחר כך מצטרף המשתקם עצמו וחברי הועדה שואלים אותו שאלות לגבי בקשותיו מן הועדה, תכניותיו ויכולותיו. בשלב הזה יכולים גם בני משפחה להשתלב. חשוב לציין שאם יש מסביב למשתקם משפחה שתומכת בתהליך השיקום זה מוסיף המון ומאוד עוזר. בהצלחה ענת

אני עם 100% אי כושר ו 40% נפשי אני יודע שמגיע לי סל שיקום היכן ניתן לקבל דף מידע מפורט ובו הזכויות שמגיעות לי? אני יודע שמגיע לי הזכות ללכת ללמוד לימודי תואר ראשון, האם יש מקצועות מסוימים מהם עלי לבחור או שאוכל לבחור כרצוני וכמובן ע"פ יכולותי ומבחנים שאעבור? איני יכול להתקיים מקצבת נכות ואין ברצוני להמשיך לחיות בצורה כזו, כאשר אני עדיין יכול לתרום לחברה ככלל ובפרט לשלם מיסים וכך לעזור לנזקקים אחרים אשר במצבי. בכדי להגיע למטרה זו אני צריך עזרה בלימודים או בהכשרה אחרת למקצוע בחינם. איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה? תודה

תוך כמה זמן מועבר תיק (פאציינט) במקרה של שינוי מגורים של סל שיקום והאם יש הגבלות ?

בדומה לנושאים פרוצדוראליים רבים אחרים, הזמן קשור ליכולת התגובה של הנוגעים בדבר וכן לבקשה עצמה של המשתקם מסל שיקום. עקרונית מדובר בנושא שכיח שקל ומהיר לטפל בו.

קיבלתי הודעתך כי הודעתי נמחקה - אך דבר לא שונה - ההיפך ההודעה מפורסמת דווקא בדף מס1 1 ו -2 בגוגל - דבר המזיק מאד לאדם ששיקם עצמו ומתפרנס בכבוד - ניסיתי גם ליצור קשר עם התמיכה בגוגל ודבר לא שונה- מה עושים ? תודתי מקרב לב למיכאל

בפורום מידענות, ההודעה שלי היא תחת הניק "מיכאל למלם", תפרטי שם יותר אם את רוצה, ותקראי את התשובות. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1390 בהצלחה

גלית שלום עדיין מופיע באתר גוגל עמוד 10 וכן עמוד 11 - חשיפה שלא לעניין - יש לבדוק אפשרות דחופה למחיקה מהאתר תודה

זה כל מה שניתן לעשות בינתיים. מה שקורה כבר עכשיו הוא שמהלינק של גוגל, לא יהיה לינק להודעה, (כי היא נמחקה, ואז מי שילחץ על הקישור יקבל לינק שבור) כך שכל מה שמי שמחפש מידע יוכל לדעת הוא שהאדם המדובר כתב בפורום הזה. עד שימחק הלינק מגוגל יכול לקחת עוד זמן רב. גלית לא יכולה לעזור לך יותר בנידון, אם זה נורא חשוב לך אני מניח שניתן להגיע ישירות לאנשי גוגל ישראל דרך אימייל. חיפשתי פורום בנושא הזה ולא מצאתי, כדי לשאול איך התהליך הזה עובד. אולי אני עוד אמצא. התשובה היא מקומון סנס.

אז בסוף מצאתי פורום שעוסק בזה, התשובה שקיבלתי בינתיים היא שאין מה לעשות. אולי יהיו עוד תשובות. ואולם, ברור שהדבר אפשרי מבחינה טכנית, ואין ספק שמישהו שעובד בגוגל יכול לעשות את זה תוך שנייה. נסי ליצור קשר איכשהוא עם גוגל ישראל.

לגלית שלום הקישור בפורום הוא מיום 14.6.06 - שעה 10.02 - תעסוקה וכמובן עד 19.6.06 המשך ההתקשרות עימכם - אשר מופיעה באתר גוגל וואלה ועוד - אבקש למחוק את התכתובת בנושא זה על מנת למחוק את שמו של הנ"ל מכל האתרים דחוף - תודה

איך אני מורידה טכנית מהאתרים גוגל והשאר את השם?

את לא עושה כלום. אם השם נמצא בפורום הזה. תבקשי מגלית למחוק את ההודעה מהאתר, ואז אוטומטית הוא גם ימחק מגוגל ושאר מנועי החיפוש, כי לא יהיה עוד עמוד כזה, יתכן אגב שזה יקח קצת זמן, אבל בכל מקרה גם אם הלינק יופיע בגוגל לעוד זמן מה, אי אפשר יהיה להגיע לעמוד הרלוונטי. גלית היא זו שיכולה למחוק. פני אליה במייל עם קישור ספציפי, ושהיא תמחוק. או כל מנהל פורום אחר ברשת. התשובה שלי היא מקומון סנס בלבד.

לגלית שלום לפני כשנה פניתי בשם ידיד חולה ביפולר ושאלתי לגבי תעסוקה עבורו. השאלה הופנתה בשמו הפרטי והמלא של ידידי. היום במהלך חיפוש באתרים שונים בנושא אחר לגמרי, התברר לי כי ברגע שמקלידים שם מסויים מופיעה גם השאלה שנשאלה בזמנו לגבי הנ"ל באתר דוקטורס בשמו הפרטי, כך שנוצר מצב שכל מי שמקליד שם זה - נחשף לפניו אדם שאינו מעוניין להיחשף כמבקש תעסוקה ופגוע נפש, האם יש מצב לבטל חשיפה כזו לכל מאן דבעי ? שערוריה ממש

אפשר למחוק את ההודעה, והיא תרד מהאתר, וגם מגוגל. זה מאוד פשוט, תני לגלית לינק (באימייל) והיא יכולה פשוט למחוק את ההודעה

אני חושב, שגם אתם לא הייתם מצהללים כאשר בזבזתם שעה בכתיבה ואף אחד לא היה מתייחס..

שלום מישהו קראתי בעיון את מה שכתבת על החבר שלך, ומדובר במקרה מורכב מאוד. כשהאבא כתב אז זה נשמע די בבירור, שככל הנראה לא מדובר במצב קשה שמצריך טיפול, אבל לעומת זאת אחרי שאתה פירטת, זה נשמע הרבה יותר כמו מצב שיש בו צורך בטיפול די דחוף. הבעיה הקריטית אצל החבר, וזו בעיה שחוזרת הרבה פעמים בפורום הזה ובאחרים שעוסקים בפסיכיאטריה, היא שלפי דעתי קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעזור לבן אדם שלא מוכן לעזור לעצמו, וזה עוד כשהוא ברמה שהוא מכיר בכך שיש לו בעיה. קל וחומר, כאשר בן אדם אפילו לא מכיר בכך שיש לו בעיה. אישפוז בכפייה אפשרי לאדם שמסוכן לעצמו ו/או לסביבה. המקרה הזה הוא מקרה מאוד אפור, מכיוון שלא ברור עד כמה אם בכלל הבחור מסוכן לעצמו. יתרה מכך, אישפוז עוזר מעט מאוד אם בכלל, כך שאני לא משוכנע שימהרו לאשפז אותו. בקיצור, זה מצב מאוד מורכב וקשה, אני לא יודע אם למישהו יש באמת פיתרון למצבים כגון אלה. בברכה מיכאל

אישפוז בכפייה, שהוא תמיד במחלקה סגורה, גם יכול לגרום נזקים קשים לנפש ובעיקר לנשמה. אל תשכחו את זה כשאתם שוקלים את האופציה הזו.

שלום רב דר אני בן 25 סובל מדכאון וחרדה ומטופל על ידי 8 סוגי תרופות שונים 5 מהם למצב נפשי. שאלתי מה הבעיות הגורמות לי לא לקים יחסי מין עם אשתי . כי אני לא מצליח נפשית.למה ומה לעשות בבקשה עזרה אני כמעט קורס. בקיצור בן אדם סובל מבעיה נפשית פוסט טראומה .מה מוניע ממנו לקים יחסי מין עם אשתו האם זה קשור ל{חרדה אי חשק יאוש מחשבה על מצבו בכלל לא בראש שלו } ומה עוד גורם לו לקים יחסי מין. ומאוד מודה על כול עזרה.

חלק מהתרופות הפסיכיאטריות, בעיקר אנטי פסיכוטיות מהדור הישן, גורמות לאימפוטנציה. תבדוק עם הרופא שלך אם אתה יכול להוריד חלק מהתרופות שיכול להיות גורמות לזה.

עידן שלום, שאלה זו נשאלה על ידיך לא מזמן. תשובתי אז והיום, בהמשך לדברים המחכימים של מיכאל היא שכל מקרה לגופו. ייתכן ומיכאל צודק, אולם, קשה לענות על כך בפורום שכזה. הסיבות יכולות להיות אכן בעקבות נטילת תרופות או רגשייות בינך לבינך או סביב הקשר ביניכם. אני מציעה לפנות לטיפול זוגי.

בתי בת 30 נמצאת מזה חצי שנה במסגרת דיור מוגן המנוהל ע"י עמותה. במשך התקופה לא עמדה בכל הקריטריונים והדרישות שהוצבו בפניה.( הגעה לפגישות עם מדריכות, תפקוד במסגרת סידור הבית ועוד.) ניתנו לה מספר ארכות להשתפר. לאחרונה בשיחה עם מנהלת הדיור המוגן הובהר לה שלא תוכל להמשיך במסגרת אם לא ישתפר התפקוד שלה. לטענתה היא מקבלת יחס לא מכובד ולא מכבד ומדברים אליה בלשון מעליבה. לאור זאת החליטה לנסות לעבור לעמותה אחרת. ברצוני לברר כיצד ניתן לבצע את הדבר ובמה זה כרוך. האם יהיה צורך לחזור שנית לועדת סל שיקום שתקבע את זכאותה מחדש? אציין בנוסף שלפני תקופת הדיור המוגן היתה בשני הוסטלים ופרשה מהם בנסיבות דומות.

שלמה שלום, אני מעדיפה להתחיל מהחלק האחרון בשאלה ברשותך: להערכתי, כיוון שמדובר במסגרת דיור שלישית, חשוב לבדוק עם הבת עד כמה היא מעוניינת להשתלב במסגרות ומהם הקשיים שלה סביב השתלבות במסגרות הללו. באשר למעבר יזם. יש לפנות לאחראי על המסגרת בה היא שוהה ולבקש לזמנה לוועדת סל שיקום. בוועדה ידונו בעניינה בנוכחותה ויציעו לה אלטרנטיבות .

שלמה שלום, אני מעדיפה להתחיל מהחלק האחרון בשאלה ברשותך: להערכתי, כיוון שמדובר במסגרת דיור שלישית, חשוב לבדוק עם הבת עד כמה היא מעוניינת להשתלב במסגרות ומהם הקשיים שלה סביב השתלבות במסגרות הללו. באשר למעבר יזם. יש לפנות לאחראי על המסגרת בה היא שוהה ולבקש לזמנה לוועדת סל שיקום. בוועדה ידונו בעניינה בנוכחותה ויציעו לה אלטרנטיבות .

אמי בת 63 חולת סכיזופרניה עומדת בפני שיחרור מבית החולים . אני ואבי מתלבטים לגבי מסגרת עבורה ,לאחר שיחרורה הבעיה העיקרית שניצבת בפנינו היא חוסר שיתוף פעולה שלה בנטילת תרופות. כאשר אמי משתחררת מבית החולים היא מסרבת לקחת תרופות ואין בן משפחה שמצליח לשכנעה לשתף פעולה וגם שנושא רק מוזכר הדבר מלווה בצעקות ועצבנות מצידה. הצוות הרפואי בבית החולים טוען שבמסגרת האישפוז היא לא מתגדת ללקיחת תרופות. אחד הפיתרונות לדעיתנו הוא מסגרת של בית אבות שבה תהיה השגחה יומיומית בנטילת תרופות אך מבחינת הגיל ורמת הפעילות של אמי אנו חושבים שזאת אינה מסגרת מתאימה. מכיוון שאני כאשר אמי מאוזנת היא אישה פעילה הזקוקה לתעסוקה ולחברה .ובנוסף רצונה הרב של אמי לחזור לביתה. פיתרון נוסף שחשבנו עליו הוא הבאת מטפלת לביתה . אך פיתרון זה מלווה בחששות כבדים מכיוון שאיננו בטוחים שמטפלת תהיה מסוגלת לתמודד עם סירובה לקחת תרופות וכך בעצם נישאר עם הבעיה. שאלתי האם יש פיתרון נוסף שלא חשבנו עליו?

נוני שלום, ראשית, סוגיית הטיפול בהורים לכשעצמה מאוד מורכבת וכואבת בהמון מובנים. מהדברים שנכתבו על האם, ניתן לחשוב שאולי היא מעדיפה להיות מאושפזת ובמצב של מחלה שכן מסרבת לקבל טיפול- זו סוגייה שחשוב לברר עימה- מה היא רוצה בעצם. בירור זה רצוי שיעשו המטפלים בביה"ח ולא בני המשפחה. על המטפלים לעזור לה לעשות את הדיאלוג הפנימי שכרוך בבחירה בין ויתור על החלק החולה - החלק הילדי שלה לבין ויתור על תפקידים בוגרים בחייה דוגמת הורות וזוגיות. במידה ויראה לגורמים המעורבים שקשה להשיבה הביתה, והיא תרצה בכך, ניתן יהיה לתת לה סומכת או לאפשר לה לגור בהוסטל כדי ללוותה בתהליך נטילת האחריות על התרופות לצד אלמנטי אחרים בחייה.

בתי עומדת לקבל סל שיקום, כנראה. היא לא רואה את עצמה כנפגעת נפש קשה וחוששת שלא תוכל למשל, לעשות רשיון נהיגה כי אולי זה ימנע ממנה. האם זה נכון? מדוע יש כאלה האומרים לה שזה יהרוס לה את החיים? היא בת 22 והיא לא רוצה לעשות משהו שתתחרט עליו.

אין שום קשר בין סל שיקום לרישיון נהיגה, או לשום דבר אחר. זה לא פוגע בכלום. אכן, משרד הרישוי יכול לעשות קשיים למישהו שקוטלג פסיכיאטרית ברישיון נהיגה. כמעט בכל המקרים מי שמדווח למשרד הרישוי הוא הצבא, אם מקבלים פרופיל 21 על סעיף נפשי. במקרים יוצאי דופן מדווח הפסיכיאטר המטפל, ואז הסיכוי לא לקבל רישיון גדול יותר, אבל סל שיקום לא מתעסקים בזה בכלל. שום דבר אחר לא יכול להיפגע, סל השיקום הוא תחת סודיות רפואית. למעסיקים אין שום גישה למידע ע למי שמקבל סל שיקום, וגם אם היה להם קשה לי להאמין שהם היו מודעים לזה ובודקים את זה בכלל.

בהמשך לדברים המדוייקים שכתב לנו מיכאל (-המון תודה, בשם כולנו), אני רוצה להדגיש נקודה מסויימת. הפנייה לסל השיקום מעוררת לעיתים אצל מתמודדים תחושות מפוצלות: מצד אחד מדובר בגורם ממסדי בעל יכולות לתמוך ולעזור, יחד עם זאת, מצד שני חשיפת המצב הנפשי והתפקודי בפני גורם ממסדי עלולה לעורר רתיעה וחשש. סל שיקום הינו סל שרותים, בדומה לקופת החולים. בתנאים מסויימים (נכות נפשית ) מתמודדים יכולים להעזר בו בנושאי דיור, תעסוקה, פנאי ועוד. מי שחושש מפנייה שכזו , רצוי שיברר את סיבותיה לפני הפנייה עם המטפל.

שלום רב דר אני בן 25 סובל מדכאון וחרדה ומטופל על ידי 8 סוגי תרופות שונים 5 מהם למצב נפשי. שאלתי מה הבעיות הגורמות לי לא לקים יחסי מין עם אשתי . כי אני לא מצליח נפשית.למה ומה לעשות בבקשה עזרה אני כמעט קורס.

משה שלום, האינפורמציה המובאת בפנייתך אינה מאפשרת להשיב, לא כל שכן לעזור. קיימים גורמים אפשריים רבים. אני ממליצה על פנייה לטפול.

משה שלום, האינפורמציה המובאת בפנייתך אינה מאפשרת להשיב, לא כל שכן לעזור. קיימים גורמים אפשריים רבים. אני ממליצה על פנייה לטפול.

אנורקסיה מוכרת בנכות בביטוח לאומי?

בוודאי!

גב' גלית קלמנזון שלום רב! הנני בן 29, סובל ממחלת "אורטיקריה כרונית" מאז שהתגייסתי לצבא לפני 10 שנים. בחודש השני בשירותיי בצבא, לאחר התירונות, בבקו"ם, הופיעה אצלי מחלת האורטיקריה ופניתי לבי"ח וגם למרפאה צבאית לצורך קבלת טיפול רפואי, שם קבלתי אהיסטון ומשחות שרק עזר לטווח הקצר והמחלה שוב חזרה. הרופאים בצבא מסרו לי שאין תרופה יעילה למחלה שממנה אני סובל, ברצוני לציין גם שהגורם למחלה אינו ידוע (אבל רופא שמכין לי חוות דעת רוצה לשייך את המחלה למתח נפשי), ובכך לא התלוננתי יותר על המחלה ולמרות שהופיעה אצלי פריחה בעור וגירוד. המחלה הנ"ל גם המשיכה באזרחות לאחר השחרור מהצבא, ופניתי לבי"ח פעם אחת מרוב שלא סבלתי. בעקבות כך, אני הגשתי תביעה נגד משרד הביטחון בעקבות המחלה, ולאחר שנבדקתי ע"י מומחה מטעם משרד הבטחון, כתב בחוות דעתו כי "אין קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי שירותך" ודחו את התביעה. אך, הגשתי ערעור לבית משפט השלום בגין המחלה הנ"ל, וכעת רופא מומחה לאלרגיה מכין חוות דעת משפטית בעניין, הרופא ינסה לקשר את מחלת האורטיקריה הכרונית לאורטיקריה עקב מתח נפשי, להזכירך המחלה הופיעה אצלי אחרי התירונות, בפעם הראשונה בבקו"ם, וידוע לך אווירת הבקו"ם שרויה במתח ואולי גם זה מתח נפשי מצטבר מהתירונות וכו' ... . לדעתך האם יש סיכויי לזכות בתביעה בכך שהחלה פרצה עקב המתח הנפשי. ואם יש לך אופציה אחרת או גורמים שכדאי להעלות אותם אבקשך שתעזור לי משום שאני עדיין סובל מהמלה הנ"ל. אבקשך שתתן לי תשובה. מאחל לך חיים יפים ומתוקים לך ולמשפחתך. לילה טוב וחלומות פז,ותודה מראש.

צר לי, איני מכירה את המחלה ולכן אמנע מלהביע עמדה

אתמול פורסמה כתבה מדהימה מדהימה על מכון שידוכים והכרויות לאנשים עם קשיים נפשיים בידיעות אחרונות (מוסף 24 שעות) קודם כל הכל שם ניתן חינם על ידי אנשי מקצוע מקסימים:02-6446908 חוץ מזה, אשמח להראות לכם את הכתבה(סרקתי אותה) אבל אני לא רואה פה מקום להוספת קובץ, חבל כי זה יכול לעזור לרבים... מי שיודע איפה אני יכול לפרסם אותה ולהוסיף אותה שיאמר לי. יש להם גם מייל:[email protected] בהצלחה!!

למה שאנחנו נגביל את עצמנו רק לאנשים עם מוגבלויות? יש בחוץ לא מעט אנשים בלי מוגבלויות, שהם גם אינטילגנטים ורגישיים ונחמדים, למה שלא נצא איתם? אם כבר תעשו לאנשים סדנאות על זוגיות, על איך להתחיל, גם באינטרנט וגם מחוצה לו, על שיפור הדימוי העצמי, ואחרי זה שילכו לחפש בעצמם בלי מישהו או מישהי עם מוגבלות או עם מגבלות.

אני מודה למפרסם הקישור החשוב הזה. ככל שנפגעי נפש יוכלו לראות עצמם כראויים לחיים מלאים, הסטיגמה השלילית שלהם כלפי עצמם ושל החברה כלפי קשיים נפשיים תפחת. מדובר בשרות חשוב כשלעצמו וגם כסוכן שינוי מבחינת מעמד נפגעי הנפש ומקומם בחברה.

שלום אני אמא לנפגעת נפש. בקרוב יש לבתי ועדת סל שקום. אין לי מושג איך זה. והשאלה שלי היא : האם רצוי שגם אני אשתתף ומה עלי לומר שם? האם יש משהו שעלי לדעת לגבי הזכויות שלה לפני שנגשים לועדה? עברו כבר 5 שנים מאז שבתי נעשתה חולה, ויש לי עניין, שהיא כבר תקבל את הזכויות שלה ושתתקדם.(החשש שלי הוא שהיא תסרב לסל שקום שיוצע לה ותקלקל לעצמה.) בתודה ומחכה לתשובה גליה

גליה שלום, מאוד משמעותי וחשוב שיש לך עניין ורצון בשיקומה והתפתחותה של הבת. יחד עם זאת, חשוב שלביתך תהיה מוטיבציה. ללא רצון שלה, לא יתקיים שיקום. החוויה של לשבת מהצד ולחזות במצב מאוד לא פשוטה, יחד עם זאת, לא נוכל לפעול ולירצות עבור אחרים....

אין מה לדאוג האנשים שיושבים בוועדה יודעים לייעץ ולהסביר לאדם שמולם מה מתאים לו לדעתם אין מה לחשוש תהיי בטוחה שבתך תצא משם עם תובנות.

שלום, אני אב לבן בעייתי , הוא לא ישן בלילה, ישן רוב שעות היום. לא מדבר כמעט עם אנשים , סגור כל הזמן בבית. אני חושד שמתפתחת בו מחלת נפש. איך אפשר לברר בודאות? הנער לא משתף פעולה, לא מוכן ללכת לרופא, לא מכיר בכך שיש לו בעיה. מה לעשות?

אתה יכול להביא פסיכיאטר לביקור בית, זה כמובן קצת יקר, אבל יכול להיות שאם הוא יגיע אליכם הבייתה, הבן יסכים לדבר איתו. הרבה מאוד בני נוער או אנשים צעירים (ובעצם גם אנשים זקנים ובכל גיל) עוברים תקופות כמו שאתה מתאר, גם מבלי שיש להם בכלל מחלת נפש. יש סיכוי גדול, שזו רק תקופה וזה יעבור לו. תראה- כאשר בן אדם לא מסכן באופן מיידי את עצמו וסביבתו, אין שום דרך לכפות עליו טיפול פסיכיאטרי, כך שאין שום דבר שאתה יכול לעשות, חוץ מלנסות לשכנע אותו ללכת לטיפול. אני אישית מתנגד מאוד לאישפוז פסיכיאטרי כפוי בכל מקרה, ואני חושב שלכפות עליו טיפול רק יעשה לו נזק חמור ולא יועיל לו בכלל, כי בסופו של דבר בן אדם חייב לעזור לעצמו, ובלי שהוא יכיר בכך שהוא צריך שינוי, השינוי לעולם לא יגיע. למעשה, השאלה היא למה אתה מתייחס להתנהגות שלו כמו אל "מחלה", ולא כמו אל בטלנות, או עצלות או הסתגרות או מיזנטרופיות...למה זו חייבת להיות מחלה? אולי זו בחירה שלו. הוא לא אוהב אנשים ולא רוצה איתם קשר, לנוכח היכרותי עם בני אדם, זו לא נשמעת לי בחירה לא רציונלית. בברכה מיכאל

בנימין שלום, ברצוני להצטרף לרוח הדברים של מיכאל. נשמע שהבן שלך נמצא בתקופה של הסתגרות. זו יכולה להיות חלק מהתנהלות של מתבגר שיוצר נפרדות מהוריו ובדרך זו מביע עצמאות ומוהל בתוך המסר סוג של תוקפנות. הצעתי היא לנסות להדבר עימו ולהשתדל שלא לתקוף חזרה ככל הניתן. ניתן להעזר בתיווך של גורמי ם בביה"ס.

גלית שלום , אני מתגוררת בדיור מוגן קבוצתי מזה מספר חודשים. בתקופה האחרונה איני חשה בטוב. ולאחר התייעצות עם הפסיכיאטרית שלי עלה הרעיון לפנות לאישפוז. אני מאוד חוששת שלא אוכל לעמוד בתשלומים החודשיים של שכר הדירה ואאלץ להתפנות. הייתי מעוניינת לשמוע על הנהלים בעיניין בתודה מראש

הי שלי אם את משלמת את שכר הדירה מהקיצבה שלך, ומהסיוע של משרד השיכון, אז למה שהאישפוז יפריע? או שלא תעמדי בתשלומים? אני מכיר אנשים בדיור מוגן שאושפזו לתקופה והמקום בדירה נשאר בשבילם. לא צריכה להיות בעיה לדעתי. מקווה שאני לא טועה, חכי לגלית. בברכה מיכאל