פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

שיקום בבריאות הנפש/שיקום פסיכיאטרי הוא תחום יחסית חדש. בעבר הגישה/תפיסת העולם בתחום בריאות הנפש הייתה שאנשים אושפזו לתקופות ממושכות, ולעיתים למשך כל חייהם, בבתי חולים פסיכיאטרים.

ב-15 השנים האחרונות חל מהפך בגישה. הובן כי מרבית האנשים יכולים לחיות חיים בעלי משמעות בקהילה: לקיים קשרים חברתיים ומשפחתיים נורמטיביים, לעבוד, ללמוד, להקים משפחה ולצרוך את שירותי בריאות הנפש בקהילה.

השינוי בגישה הביא את רפורמת האל-מיסוד (שבמסגרתה מספר מיטות האשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים ירד לחצי), נחקק "חוק שיקום נכי נפש בקהילה", שנכנס לתוקף בשנת 2001, שהביא לתנופה גדולה בתחום השיקום בקהילה. חוק השיקום עיגן את הזכות לקבל סל שירותי שיקום (סל שיקום) שמטרתם לעזור ולקדם את תהליך ההחלמה והשילוב בקהילה.

הפורום עוסק בכל מה שקשור לשיקום בבריאות הנפש: ידע ומידע על תהליכי שיקום, החלמה ושילוב בקהילה, זכויות והאופן בו ניתן לממשם, העצמה ותמיכה.

הפורום משמש כבמה לקבל ולחלוק מניסיונם של אחרים, להתלבט ביחד בדילמות שונות בשלבים השונים של תהליך השיקום, ההחלמה והשילוב בקהילה, לקבל ולתת תמיכה בהתמודדות עם המורכבות והקשיים השונים, לשתף בחוויות של הצלחה והתקדמות או של אכזבה וליצירת דיאלוג שוויוני, שיתוף והפריה הדדית בין כל המעורבים בתחום (מתמודדים, משפחות, אנשי מקצוע, עובדים בתחום השיקום, אנשי אקדמיה וקובעי מדיניות).

2134 הודעות
1664 תשובות מומחה

מנהלי פורום שיקום לנפגעי נפש - ייעוץ ותמיכה

21/06/2007 | 02:58 | מאת: שלי

גלית שלום , אני מתגוררת בדיור מוגן קבוצתי מזה מספר חודשים. בתקופה האחרונה איני חשה בטוב. ולאחר התייעצות עם הפסיכיאטרית שלי עלה הרעיון לפנות לאישפוז. אני מאוד חוששת שלא אוכל לעמוד בתשלומים החודשיים של שכר הדירה ואאלץ להתפנות. הייתי מעוניינת לשמוע על הנהלים בעיניין בתודה מראש

21/06/2007 | 23:39 | מאת: מיכאל

הי שלי אם את משלמת את שכר הדירה מהקיצבה שלך, ומהסיוע של משרד השיכון, אז למה שהאישפוז יפריע? או שלא תעמדי בתשלומים? אני מכיר אנשים בדיור מוגן שאושפזו לתקופה והמקום בדירה נשאר בשבילם. לא צריכה להיות בעיה לדעתי. מקווה שאני לא טועה, חכי לגלית. בברכה מיכאל

20/06/2007 | 15:27 | מאת: נאור

שלום אני נאור בן 19 ואני סובל מעפרות נפשיות כעס עצבים דיכאון בגייל 11 עברתי אונס 4 פעמים ביום אחד עינוים איתי משפז בבית חלוים מרכז לבריאות הנפש בטרית הכרמל אחרי נסיון היתבדות שחוזר על עצמו כול יום לפני שנה עברתי תאונת דרכים שחברה שלי נהרגה ואני נפצעתי קשה מאוד הרגלים שלי היו מחוצות במנוע הגב של לא זז שגעתי לבית חולים במסוק המצב שלי התחיל לידדר איתי בקומה חודשים בלי הכרה מנשם אחרי שיתוררתי לא רציתי לחיות ששמעתי שחברה שלי לא יחזיקה ממעמד היום ברוך השם אני אלך אבל אני לא רוצה לחיות אתמול נסתי ליתבאד לקחתי 40 כדורים ושתיה חריפה התמוטטי ישר וגעתי שוב לבית חולים מעלף עושה לי שיתפת קיבה אני יגיד לכם למה אני לא רוצה לחיות אני רוצה את חברה שלי יש לי מרכז עצבים במוח פגועה ואני לא ראה אותי משתקם אפילו שאני בהסטל לא אלך לי שם

20/06/2007 | 19:08 | מאת: גלית קלמנזון

נאור שלום, שורת הארועים הקשים שעברת אכן קשה ונוראה. יחד עם זאת מצאת לנכון לפנות בפורום הזה לעזרה וזה משמח ולו בגלל התקווה לעזרה שמסמל המעשה הזה. יש לך כנראה רצון וכוחות לגייס אחרים ולעורר אכפתיות כלפייך - דבר חשוב בהתמודדות עם האובדנים.

19/06/2007 | 22:12 | מאת: ר

שלום גלית, בגיל 16 עברתי משבר נפשי קשה שאובחן כ schizoaffective disorder , למרות שהיתה אפיזודה פסיכוטית בודדת במהלך חיי ולכן יכול להיות שהאבחנה הנכונה היא manic depressivic . מהר מאוד התרופות עבדו והבנתי את חשיבותן-אני לוקחת רצוף כבר 11 שנים, ועוד קידמתי את עצמי לתרופות חדישות יותר . בכל מקרה, הסתרתי, ואני עדיין מסתירה את עובדת היותי חולת נפש. איבדתי את כל חבריי מהתיכון, ויש לי 3 חברות לא קרובות .אני פותחת את לבי בפני עו"ס ופסיכיאטרית באופן פרטי . קשה לי מאוד עם ההסתרה הזו ואני אמביוולנטית לגביה, כי אני כל הזמן כמו שחקנית על הבמה ואני פשוט שונאת לשקר.במיוחד קשה לי שאין לי מישהו/י בגילי לדבר איתו על הדברים האמיתיים שמעסיקים אותי. וחסרים לי בחיי אנשים דומים לי. מעבר למחלה יש לי אישיות חרדתית(שהתכונה התבלטה לאחר המשבר עקב רגשי נחיתות)+אגוצנטרית, דרמה קווין ונמנעות מעימותים עוד לפני שהמחלה פרצה.+חוסר גבולות שלאחר הטיפול התברר שזו תכונה משפחתית אצלנו. עשיתי בגרות מלאה איכשהו, איכשהו שירות צבאי מלא בתפקיד יוקרתי(זייפתי הרבה גימלים ומיותר לציין שנחשבתי לפריקית שאף אחד לא סבל), באוניברסיטה כשהיה לי חבר סופסופ הרגשתי אופטימית אבל מאז שנפרדנו מצבי הדרדר. כיום אני על פרשת דרכים: אני לא מעוניינת לעסוק בתחום הפיננסי שאותו למדתי. אני חושבת ללמוד עיצוב גרפי, ההורים שלי מוכנים לממן את הלימודים למרות שהם לא יציבים מבחינה כלכלית בעצמם ונמאס לי להיות נטל. גם אם אלמד תחום שאני טובה בו, אני חוששת שלא אוכל להתמיד במקום עבודה, כמו שקרה בכל מסגרת ב11 השנים האחרונות ואני שוקלת לפנות לביטוח לאומי ולנסות לקבל סל שיקום. האנשים הבודדים שמכירים אותי האמיתית, מלבד מהפסיכיאטרית, רואים בצעד של סל שיקום צעד של אלחזור ומפעילים עלי לחץ לא לעשות זאת ושזה יהרוס לי את החיים. זאת מפני שעל פני השטח יש לי הישגים יפים אבל בפועל סבלתי מאוד כל פעם בדרך להשיג אותם והם בעיני כותרת ריקה. גם אני חוששת לפנות לשיקום כי אני לא יודעת עם איזה רמה של נכות נפשית יהיו האנשים בדיור המוגן ובמפעל המוגן, בהנחה שאקבל 40 אחוזי נכות או יותר, וממה שהבנתי אאלץ לחיות ברמת חיים נמוכה שאני לא מורגלת אליה, ואני מפחדת גם מחוסר אתגר ומניוון. אני ממש לא מצליחה להחליט. אודה לך על עצה טובה.

לקריאה נוספת והעמקה
20/06/2007 | 19:01 | מאת: גלית קלמנזון

ר שלום, מהאופן בו הצגת את הדברים את נמצטיירת כבחורה בעלת כוחות ותובנות שיכולים להיות לך לעזר רב בדרך להתפתחות אישית, מקצועית והגשמה עצמית. אני מתקשה להבין מה בפנייה לסל שיקום נחווה ככל כך הרסני ומסוכן. מדובר בסל שרותים המיועד למי שסובל מקשיים נפשיים. הסל עוסק בתמיכה בנושאי דיור, פנאי תעסוקה, טיפולי שיניים, ועוד. מדבריך נשמע שאת זקוקה כיום לעוגן כלכלי, עצמאות, סיוע בבחירת כיוון מקצועי, תמיכה רגשית וכלכלית בתהליך הלימודים וסיוע במציאת מקום עבודה בהמשך , כנראה בשוק החופשי. עוד נשמע שעולמך החברתי אינו מספק אותך ואולי גם הית רוצה מגורים עצמאיים- בכל אלה הפנייה לביטוח הלאומי וסל שיקום יכולים לעזור רבות וכל יום שעובר כרוך באובדן של קיצבה חשובה.

18/06/2007 | 14:42 | מאת: ד

רציתי לבקש ממך הסבר רפואי מוסמך, על ההשלכות שיכולות להיות לאיומים של מורה, הדורשת מילדה הסובלת מ"סלקטיב מיוטיזם" לקרוא ולדבר בקול, לעיני הכתה. מהן התופעות העלולות לצוץ בעקבות קריאת ציוני הילדה בקול, ואיום, שלא תוכל להכנס לכתה עד תום בי"ס יסודי אם לא תשנה התנהגותה.

לקריאה נוספת והעמקה
18/06/2007 | 17:00 | מאת: גלית קלמנזון

ל-ד שלום, באופן עקרוני, אני מזכירה שאנחנו בפורום שיקום לנפגעי נפש והדיונים אמורים להיות בנושא... ולגבי השאלה עצמה, במידה ונראה לך שהתנהגות המורה לא טובה לילדה, ניתן לשוחח עימה, ואם לא עוזר, עם יועצת ביה"ס או גורם רלווונטי דומה.השלכות התנהגות שתארת כלפי ילדה יכולה להיות בעלת השפעות שונות, בהתאם למקרה .

18/06/2007 | 13:16 | מאת: עינב

שלום לכם. רציתי לדעת היכן בקריות יש דיור מוגן קבוצתי. תודה.

19/06/2007 | 23:43 | מאת: מתן

דברי עם סניפי אנוש בטח יוכלו לעזור לך http://www.enosh.org.il/Index.asp?ArticleID=54&CategoryID=85&Page=1

14/06/2007 | 23:39 | מאת: ו.

היי גלית ברצוני לשאול איזה גוף אחראי ויכול לעזור לי בקידום מטרותיי.שהם רכישת השכלה (למוד לבגרות ופסיכומטרי במטרה להמשיך ללמוד אקדמי) או יציאה לעבודה של כמה שעות בכדי להשיג איכות חיים וביטחון חברתי וכו'. אני מקבל קיצבה 75% שלא מספיקה לכלום .עברתי וועדת סל שיקום והם החליטו על השכלה חונכות ומתאם טיפולי. במרפאת בריאות הנפש אצלינו לא מוכנים לתת לי מתאם טיפולי בטענה שאנו לא שייך להם .זאת בגלל שפעם היתי מטופל בתחנה והטיפול היה צולע וגרוע עד כדי כך שהלכתי לכיוון הפרטי וכיום אני כחמש שנים מטופל אצל פסיכולוג פרטי .ובתרופות אני קשור לתל השומר. אציין שתל השומר רחוק מביתי ואני מעדיף שהמתאמת טיפולית תהייה מעירי . למי אני אמור לתת את דף סיכום החלטת סל שיקום ? אם במרפאה לא מקבלים אותי ובתל השומר אין לי עו'ס אלא רק פסיכיאטר? וכשאתחיל ללמוד לבגרות במכללה מי ישלם לי ואיך? סליחה שיש לי כל כך הרבה שאלות ואין את מי לשאול.. תודה רבה מראש

לקריאה נוספת והעמקה
16/06/2007 | 19:16 | מאת: גלית קלמנזון

שלום, מדבריך עולה תחושה שאתה קצת "נטוש".... באופן עקרוני, מי שהגיש אותך בזמנו לוועדת סל שיקום חתום בטופס סל השיקום שהוא אחראי למימוש התוכנית. מכאן שאותו מטפל אמור להפנות אותך לרכז השלמת השכלה במחוז המגורים שלך וליזם העוסק בהשמה של תעסוקה נתמכת. במידה ואתה מתקשה לקבל סיוע ממי שהגיש אותך לוועדה בזמנו, ביכולתך לפנות עם האישור החתום ע"י ועדת סל שיקום ליזם ע"פ בחירתך וכן לרכז השלמת השכלה שיושב במשרדי סל שיקום במחוז מגוריך. באם תשובתיי אלה לא יעזרו, אשמח לסייע לך לאתר את כתובת רכז סל השיקום הרלוונטי ע"פ אזור מגוריך ותוכל לפנות במכתב לעזרה.

14/06/2007 | 21:24 | מאת: NYC

איך הולכת הפרוצדורה של סל שיקום (אחרי ועדה) במקרה של שינוי מגורים? (העברה של התהליך למקום אחר)

לקריאה נוספת והעמקה
16/06/2007 | 19:04 | מאת: גלית קלמנזון

שלום, בעקבות שינוי מקום מגורים המצריך שינוי מסגרת שיקומית, על המטפל לפנות למסגרת החלופית ובמקביל לרכז סל השיקום המחוזי כדי לידע ולתאם את מעבר המסגרת. מדובר בפעולה פשוטה הנעשת בשכיחות רבה.

13/06/2007 | 21:22 | מאת: סתיו

שלום, אחי בן 25 סובל מהפרעות חרדה קשות ,כפייתיות, הפרעת אישיות גבולית. הוא מטופל רפואית אך מצבו אינו יציב, יש התקפות זעם מרובות \ איומים בהתאבדות וכו'. רמת התפקוד שלו נמוכה ביותר, הוא אינו עובד, מתקשה ביצירת קשרים חברתיים ולמעשה משועמם וסובל. יש לו יחסי תלות הרסניים עם אימי. היא עושה עבורו הכל. הוא תלוי בה לחלוטין ואינו יכול להתקיים לבדו, לקבל החלטות בסיסיות, לבצע מטלות יומיומיות פשוטות כמו אוכל וכו'. ( נסיון שעשינו למעבר למגורים עם שותף בדירה שכורה נכשל) הוא חושש לתדמיתו ולכן אינו מוכר על ידי ביטוח לאומי. אני חוששת שהמצב הקיים היום בבית אימי (האלמנה) יסתיימו באסון. לא ניתן להמשיך לחיות עם הצרחות האינסופיות והתפרצויות הזעם. רופאו מסכים ש"אכן המצב קשה" אבל לא נותן פתרונות. אני רוצה להובילו בהדרגה להבנה כי דיור מוגן הינו הפתרון הנכון עבורו. כך לאט לאט יוכל להשתחרר מיחסי התלות הנוראיים האלה ולהתחיל לפתח חיים עצמאיים פחות או יותר בסביבה פחות מאיימת ותחרותית. חשבתי להביא אותו " במקרה" למקום בו יש דיור מוגן בתקווה שהוא ואימי יתרשמו ויבינו כי צריך לשנות את המצב הבלתי אפשרי שקיים היום. האם יש המלצות לאן עלי לפנות - מקום אסטטי בו ניתן לקיים חיים עם הכוונה תעסוקתית ופסיכולוגית ראויים? רצוי באזור המרכז כדי שנוכל לתמוך וללוות את תהליך הניתוק בצורה טובה יותר. אשמח לקבל רעיונות. אני מרגישה אובדת עצות. חייב להיות איזשהו פתרון ! סתיו

14/06/2007 | 21:00 | מאת: גלית קלמנזון

סתיו שלום, הקשיים שאת מתארת מאוד מורכבים וספק אם ניתן לפותרם באופן בו את מייחלת, לא כל שכן בפורום כזה. לאימך ואחיך מערכת יחסים מורכבת רבת שנים שכפי הנראה מתאימה לשניהם במובנים מסויימים ומשרתת את צרכיהם. ההתבוננות מן הצד, כשאת לא חלק מהקירבה הזו ביניהם לא פשוטה בוודאי מהרבה מובנים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שבידי כל אחד מהם (אימך ואחיך) לשנות את מצב והם בוחרים להשאירו כפי שהוא. הצעתי אלייך, עם כל הכאב על המצב, לנסות בהדרגה ללמוד ולכבד את הבחירה של שניהם, אולי לשקול סיוע של טיפול נפשי לזמן מה עבורך כדי שתוכלי לעבד את החוויות של ילדות לצד יחסים שכאלה ביניהם.

14/06/2007 | 21:01 | מאת: גלית קלמנזון

סתיו שלום, הקשיים שאת מתארת מאוד מורכבים וספק אם ניתן לפותרם באופן בו את מייחלת, לא כל שכן בפורום כזה. לאימך ואחיך מערכת יחסים מורכבת רבת שנים שכפי הנראה מתאימה לשניהם במובנים מסויימים ומשרתת את צרכיהם. ההתבוננות מן הצד, כשאת לא חלק מהקירבה הזו ביניהם לא פשוטה בוודאי מהרבה מובנים. יחד עם זאת, חשוב לזכור שבידי כל אחד מהם (אימך ואחיך) לשנות את מצב והם בוחרים להשאירו כפי שהוא. הצעתי אלייך, עם כל הכאב על המצב, לנסות בהדרגה ללמוד ולכבד את הבחירה של שניהם, אולי לשקול סיוע של טיפול נפשי לזמן מה עבורך כדי שתוכלי לעבד את החוויות של ילדות לצד יחסים שכאלה ביניהם.

14/06/2007 | 22:38 | מאת: סתיו

גלית שלום, כנראה לא פרטתי מספיק. אני- לא הנושא . אין כאן עניין של "פתרון חוית ילדות" עבורי . אני בת 42 , אמא ל-4 ילדים, שומעת בד"כ בטלפון או בביקורי השבועיים מצוקה שמשוועת לעזרה. אני באמת חוששת מאסון. אני מדברת על התפרצויות זעם, צרחות, קריעת בגדים, צעקות ברחובות. אימי לאחרונה החלה לסבול גם היא מהתקפי חרדה לאור המצב הלא פתיר. שניהם מבינים שהקשר הרסני ורוצים להתנתק ולא מצליחים. לא מוכנים להגדרה "רשמית" במחלה כי אז למעשה תגוז התקוה שהכל בסוף יהיה בסדר והוא יהיה כמו כולם. אימי סובלת מאוד גם היא . היא אכן רוצה שהוא יצא מהבית ואינה יודעת איך לעשות זאת. רציתי לנסות להוביל אותם בעדינות לפתרון ולכן רציתי לשמוע האם קיימים מקומות עם דיור מוגן תומך ראוי (גם אם נדרשת תוספת כספית מעבר) אשר יספקו לאחי מסגרת תעסוקתית וטיפולית תומכת. זקוקה מאוד לעצות פרקטיות. את העובדה שהמצב קשה ומורכב אני מבינה. רוצה להביא בכל זאת לשיפור המצב. תודה מראש סתיו

13/06/2007 | 09:31 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

אני מו?כר לביטוח הלאומי ומקבל קצבת נכות של 75%. גר בבית בגלל הבעיה הנפשית ולא יכול לצאת לעבוד. שנה הבאה רציתי ללכת לנסות ללמוד מקצוע אבל ברור שאין לי וגם לא להורים שלי כסף לזה, שמעתי שיש תמיכה או מימון של השכר לימוד ועוד כל מיני דברים כאלה שיכולים לעזור. איך קוראים לזה ולמי פונים? מה עושים? אשמח לתשובה מהירה

13/06/2007 | 20:50 | מאת: גלית קלמנזון

ערב טוב, אני קצת מתקשה לכנות אותך בכינוי שבחרת לעצמך כי בעיני הוא מסמל, לצד הרצון המבורך שלך לשינוי והתפתחות גם חיבור לזהות של חולה ופחות של אדם הסובל ממחלה... ולשאלתך: אני מציעה לפנות למחלקת השיקום של הביטוח הלאומי. שם תוכל לעבור אבחון תעסוקתי מעמיק ובעקבות התוצאות תקבל המלצות לכוון של לימודים ו/או עבודה. במידה ויימצא באבחון שיש סיכויים סבירים ויכולות ללימודים אקדמיים תקבל הפנייה ומימון בהתאם. קימות תוכניות לסיוע לנפגעי נפש ללמוד בחלק מהאוניברסיטאות הכוללות גם מימון וגם חונכות של סטודנט אחר במהלך הלימודים. המון הצלחה ואני ממליצה לזכור שיש לך עוד תכונות ואשיות מלבד אבחנה פסיכיאטרית עם שם ארוך....

13/06/2007 | 20:51 | מאת: גלית קלמנזון

ערב טוב, אני קצת מתקשה לכנות אותך בכינוי שבחרת לעצמך כי בעיני הוא מסמל, לצד הרצון המבורך שלך לשינוי והתפתחות גם חיבור לזהות של חולה ופחות של אדם הסובל ממחלה... ולשאלתך: אני מציעה לפנות למחלקת השיקום של הביטוח הלאומי. שם תוכל לעבור אבחון תעסוקתי מעמיק ובעקבות התוצאות תקבל המלצות לכוון של לימודים ו/או עבודה. במידה ויימצא באבחון שיש סיכויים סבירים ויכולות ללימודים אקדמיים תקבל הפנייה ומימון בהתאם. קימות תוכניות לסיוע לנפגעי נפש ללמוד בחלק מהאוניברסיטאות הכוללות גם מימון וגם חונכות של סטודנט אחר במהלך הלימודים. המון הצלחה ואני ממליצה לזכור שיש לך עוד תכונות ואשיות מלבד אבחנה פסיכיאטרית עם שם ארוך....

05/06/2007 | 18:31 | מאת: יואב

שלום, אחי בן 32, סובל מהפרעות חרדה קשות הוא מטופל במרפאה בכדורים ולכאורה מצבו "יציב" (אין התקפות זעם והשתוללויות). הוא עבר במשך 10 השנים האחרונות מספר טיפולים פסיכולוגיים אבל לא נראה בכלל שהם הטיבו את מצבו. למעשה ,די בלבלו אותו כי תפיסת המציאות שלו לא טובה והשיחות לא הועילו בכלום למעט ב"הוצאת קיטור". הוא לא מצליח למצוא עבודה/לשמר מקום עבודה או לקיים קשרים חברתיים. רוב הזמן הוא בבית, בוכה ישן ואוכל. בימים טובים הוא מצליח למצוא עבודה מזדמנת ואז כולנו מאושרים לכמה שעות. הוא חי עם אימי, תלוי בה לחלוטין, דורש את מלוא תשומת הלב שלה . הוא אינו מודע למצבו ואינו מוכן לשמוע על סל שיקום או פניה לביטוח לאומי (תדמית אישית). התסכול שלו כל כך גדול ! הוא מאוד רוצה להיות כמו כולם ולא מבין מדוע אינו מצליח. איך בכל זאת גורמים לו להבין את הבעיה שלו? אך ניתן בכל זאת לקיים חיים בעלי ערך ומשמעות במצב הזה? הרופא המטפל נותן בעיקר "הבנה" שאכן המצב קשה אבל ללא פתרונות. אני חושש שהסיטואציה הבלתי אפשרית הזו תיגמר ברע. אשמח לקבל הכוונה. האח המודאג.

06/06/2007 | 20:41 | מאת: גלית קלמנזון

יואב שלום, דאגתך לאחיך מובנת מאוד, הוא כנראה סובל, מעבר לסימפטומים הפסיכיאטריים גם מהקושי להכיר בהיותו לוקה במחלה. התהליך של הכרה במצב ועיבוד האובדנים מאוד קשה ועלול להמשך עוד זמן מה, אלא שכנראה שאין "קיצורי דרך" אני מציעה שלא להלחם בו וברצונותי. אני מבינה שהוא כן מגיע למעקב רפואי וזה אומר שמשהו בכל זאת מכל מה שמתרחש כן מובן לו. רצוי לסייע לו, במידת האפשר ובמידת שיתוף הפעולה, להגיע לשיחות עם מטפל שיוכל לתמוך בו בינתיים ולסייע לו להכיר במצב.

06/06/2007 | 20:42 | מאת: גלית קלמנזון

יואב שלום, דאגתך לאחיך מובנת מאוד, הוא כנראה סובל, מעבר לסימפטומים הפסיכיאטריים גם מהקושי להכיר בהיותו לוקה במחלה. התהליך של הכרה במצב ועיבוד האובדנים מאוד קשה ועלול להמשך עוד זמן מה, אלא שכנראה שאין "קיצורי דרך" אני מציעה שלא להלחם בו וברצונותי. אני מבינה שהוא כן מגיע למעקב רפואי וזה אומר שמשהו בכל זאת מכל מה שמתרחש כן מובן לו. רצוי לסייע לו, במידת האפשר ובמידת שיתוף הפעולה, להגיע לשיחות עם מטפל שיוכל לתמוך בו בינתיים ולסייע לו להכיר במצב.

12/06/2007 | 20:02 | מאת: א'

יואב יקר. אין מילים בפי לאמור כמה אני מבינה אתכם. יום יום אני מתמודדת עם סטיגמה בקשר לבעיה זו.מעניין האם זו נטייה גנטית או לא. אולי זו נחמה, אבל הוא לא לבד. מטעמי צניעות לא אתאר את עצמי ומה אני אני עושה, אבל אתם צריכם לדעת שזו מלחמה, ומלחמה קשה, לפעמים המחלה מנצחת....אצלי, בד"כ , אם כי בקושי רב, אני מצליחה לנצח אותה...... והסביבה-הסביבה לפעמים לא מבינה-אני לא עצלנית-רק בתקופה האחרונה אני מצליחה לקום בבוקר.....והתגובות: תזיזי את התחת....למרות שהתפקוד שלי לא היה מבייש גם אדם בריא....רק בקצב יותר איטי.... בקיצור, לדעתי האישית יש אור בקצה המנהרה.....צריך הבנה מהסביבה כי בלי זה זה הרבה יותר קשה.....תבינו אותו, אבל גם תסבירו לו שהוא חייב לעזור לעצמו-כי הדרך לאשפוז (לדעתי האישית בלבד, ויש להדגיש שאני לא רופאה-כך שאל תראו במילותי המלצה כל שהיא-להשאר בבית או להתאשפז) קלה מאד, ולא תמיד מועילה מאד. איחוליי החלמה מהירה, ואם לא- התמודדות יותר קלה. מה זה מבינה. א'

12/06/2007 | 20:02 | מאת: א'

יואב יקר. אין מילים בפי לאמור כמה אני מבינה אתכם. יום יום אני מתמודדת עם סטיגמה בקשר לבעיה זו.מעניין האם זו נטייה גנטית או לא. אולי זו נחמה, אבל הוא לא לבד. מטעמי צניעות לא אתאר את עצמי ומה אני אני עושה, אבל אתם צריכם לדעת שזו מלחמה, ומלחמה קשה, לפעמים המחלה מנצחת....אצלי, בד"כ , אם כי בקושי רב, אני מצליחה לנצח אותה...... והסביבה-הסביבה לפעמים לא מבינה-אני לא עצלנית-רק בתקופה האחרונה אני מצליחה לקום בבוקר.....והתגובות: תזיזי את התחת....למרות שהתפקוד שלי לא היה מבייש גם אדם בריא....רק בקצב יותר איטי.... בקיצור, לדעתי האישית יש אור בקצה המנהרה.....צריך הבנה מהסביבה כי בלי זה זה הרבה יותר קשה.....תבינו אותו, אבל גם תסבירו לו שהוא חייב לעזור לעצמו-כי הדרך לאשפוז (לדעתי האישית בלבד, ויש להדגיש שאני לא רופאה-כך שאל תראו במילותי המלצה כל שהיא-להשאר בבית או להתאשפז) קלה מאד, ולא תמיד מועילה מאד. איחוליי החלמה מהירה, ואם לא- התמודדות יותר קלה. מה זה מבינה. א'

05/06/2007 | 13:51 | מאת: מלכה

מה תופעות הלוואי של תרופה זו?

05/06/2007 | 15:17 | מאת: מיכאל

הי מלכה http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=253 בברכה מיכאל

06/06/2007 | 20:32 | מאת: גלית קלמנזון

מלכה שלום, אני מציעה לפנות בשאלות רפואית לפורום "השכן" בנושא פסיכיאטריה, המון בריאות

02/06/2007 | 17:07 | מאת: מושיקו

לגלית שלום רב אני בן 27. מקבל קיצבה בסך 1851 ש"ח אני גר עם ההורים . מעוניין לעבור דירה ולהיות עצמאי. אני לא עובד בשל ,בעיות ,וקושי לעבוד ממחלתי, אני נוטל תרופות באופן קבוע ,וכתוצאה מזה קשה לי לעבוד. אני מאד רוצה להיות עצמאי . אבל איך אני יכול להתפרנס רק מהקיצבה בלבד ,שלא תספיק לי. האם ישנה איזה סיוע כמו השלמת הכנסה או שזה רק הקיצבה בלבד שאי אפשר פשוט להתקיים מימנה. האם ישנם דרכים נוספות לסיוע ,שיעזור לי בבעיה. אודה לך מאד על תשובה. תודה מושיקו

לקריאה נוספת והעמקה
02/06/2007 | 21:02 | מאת: מיכאל

הי מושיקו מהבחינה הכספית- יש לך אפשרות לקבל סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, זה עוד 600 שקל, במידה ויש לך 75% של דרגת אי תפקוד. אבל ממה שאתה מתאר, נראה לי שהכי כדאי לך להיעזר בשירותים של סל שיקום ממשרד הבריאות, ודרך זה להגיע לדיור מוגן, שדרכו תוכל להכשיר את עצמך לחיים עצמאיים. אלה המלצות כלליות, אתה יכול לברר יותר אצל הפסיכיאטר המטפל או העובדת סוציאלית, וכמובן גלית תרחיב ותוסיף. בברכה מיכאל

24/06/2007 | 16:01 | מאת: באותה דלמה

יש סיוע בשכר דירה של 650 ש"ח. כמובן שלא הייתה רשומה דירה על שימך. כאשר קבלתי קצבה בשנת 2002 גם אני עזבתי את בית הורי בגיל 30. לאחר שנה מכול מיני סיבות הורי לא יכלו לתמוך בי מחוץ לבית. בקיצור הקצבה זאת צורה של השלטון להגיד שהם נותנים כסף לנכים ורק יוצאים ידי חובה. הרי מ2100 ש"ח אין אפשרות להתקיים אם אין לך משפחה. יש אנשים שאלוהים שונא וכול אחד והמזל שלו. צר לי שאני כותב לך כך אבל זאת המציאות. וחבל שהיא כך.

04/06/2007 | 20:34 | מאת: גלית קלמנזון

מושיקו שלום, בהמשך לדברים המחכימים של מיכאל המבהיר את זכויותיך, אני רוצה לשתף במחשבות שהיו לי סביב הדברים שכתבת: המחשבה על יציאה מבית ההורים, לצד השמחה וההתרגשות שבהתפתחות, עשויה לעורר גם רגשות קשים הנסובים סביב חשש מפני הלא נודע ושאלות באשר ליכולות ולכוחות. בחלק מן הדברים הללו אתה עוסק כרגע. אנשים רבים המתמודדים עם מחלת נפש מצליחים להתגורר במסגרות שונות של דירות, דיור מוגן, הוסטלים וכו' עם תקציב דומה לשלך. אחרים מצליחים, למרות הקשיים גם לעבוד במסגרות כאלה או אחרות כך שנראה לי שלא זו השאלה.... בעיני, אתה אולי שואל את עצמך ואותנו עד כמה בטוח לנסות, עד כמה ראוי להסתכן ולעזוב מקום שנחווה כמוכר לטובת הלא נודע.... בעיני, כשתרגיש בשל לכך, תוכל לעשות את הצעד.

01/06/2007 | 13:17 | מאת: רחל

היה לי הכל הייתי נערה חיננית ומוכשרת היה לי קול זמיר הייתי מוקפת מחזרים וחברות ממש פרח... עד שהתאהבתי בגבר מבוגר ממני שהיה מעשן סמים והוא הכניס לי פעם סם לשתייה ואז ראיתי הזיות ושמעתי קולות במשך שבועיים וטופלתי אצל פסיכיאטר פרטי אחר כך היו לי עוד 4 שנים של פריחה ואז היה לי פלאשבק חשבתי שאני היטלר והיו לי עוד כל מיני מחשבות שווא מפחידות לא היה מנוס ואושפזתי במחלקה סגורה למשך 3חודשים ומאז אני לא בנאדם שמנתי 10 קילו מהתרופות התעוותו לי הפנים ואני לא מסוגלת ליצור קשר נורמלי עם גבר בנוסף אני נתקפת חרדות ודכאונות ושום טיפול תרופתי לא עוזר לי אני מיואשת וממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני מתגעגעת לימים הטובים שלי ובוכה כל הזמן החיים שלי עלובים

לקריאה נוספת והעמקה
02/06/2007 | 20:59 | מאת: מיכאל

שלום רחל אל תתיאשי- לא נדפקו לך החיים! הכל הפיך, והחיים יכולים להפתיע. קודם כל אני ממליץ לך לעבור לתרופות אנטי פסיכוטיות מהדור החדש, שגורמות פחות לתופעות לוואי כמו עוויתות בפנים, במידה וזה לא מה שאת מקבלת כבר עכשיו, או להוריד מינונים. לרדת במשקל עם תרופות פסיכיאטריות זה מאוד קשה, אבל אפשרי. את זה אני לא יודע מניסיון אישי, כי איכשהוא תופעת הלוואי הנפוצה הזו פסחה עלי. נורא קשה להתאושש ממשברים כאלה, אני יודע את זה, כי עברתי את זה, אבל זה אפשרי. תאמיני לי ממי שהיה שם והתאושש שזה אפשרי, ואני מבטיח לך שהייתי במצב לא פחות גרוע משלך. תרגישי טוב מיכאל

02/06/2007 | 23:43 | מאת: מרים

לרחל אני אנסה לעודד אותךואני אספר לך קצת על עצמי אני חליתי אחרי לידת בני הרביעי עברתי תופת תרופות עם תופעות לואי איומות ואישפוזים ארוכים כאשר הילדים שלי זרוקים לבד היום אני סבתא מאושרת ומיוצבת בזכות תרופות שנתנה לי פסיכיאטרית פרטית אני בת 54 את עדיין צעירה ואני מאחלת לך שזה יהיה האישפוז האחרון שלך אם יש לך הורים תומכים נסי ללכת לפרטי שיתנו לך את התרופות הטובות ביותר בהצלחה

02/06/2007 | 23:43 | מאת: מרים

לרחל אני אנסה לעודד אותךואני אספר לך קצת על עצמי אני חליתי אחרי לידת בני הרביעי עברתי תופת תרופות עם תופעות לואי איומות ואישפוזים ארוכים כאשר הילדים שלי זרוקים לבד היום אני סבתא מאושרת ומיוצבת בזכות תרופות שנתנה לי פסיכיאטרית פרטית אני בת 54 את עדיין צעירה ואני מאחלת לך שזה יהיה האישפוז האחרון שלך אם יש לך הורים תומכים נסי ללכת לפרטי שיתנו לך את התרופות הטובות ביותר בהצלחה

04/06/2007 | 19:59 | מאת: גלית קלמנזון

רחל שלום, את מתארת מצב דכאוני בעקבות משבר פסיכוטי אצל נערה כשרונית ומקסימה. את כותבת שמאז אינך "בן אדם". אני מבינה שאת "בן אדם" אחר, שאת לא אותו בן אדם כי את עברת משהו משמעותי ועוברת תקופה של סבל. מצב דכאוני מכיל בתוכו גם חוסר תקווה ומחשבות קשות על העתיד וזה המצב בו את שרויה. אדם דכאוני מתקשה לראות חלקים חיוביים במציאות וההכרה בכך יכולה לסייע לך להבין שבעתיד, טיפול תרופתי, פסיכותרפיה ושיקום נכונים יכולים לסייע לך לחוש טוב יותר כלפי עצמך והעולם.

01/06/2007 | 10:39 | מאת: אפרת

מחבר: אפרת תאריך: 1.6.2007 שעה: 10:33 היי אני בת 24 נשואה לומדת שירותי אנוש שנה שנייהעושה סטאז בסניף אנוש סיימתי את הפרויקט שלי ועכשיו עד סוף השנה האקדמיצת אמורה להיות עם המשוקמים ולשוחח איתם לתת הרגשה טובה וכו....כל שבוע אני הולכת לסטאז כל פעם 3 שעות.והתיידדתי עם אחת הבחורות שמ,אני בחורה דתייה עם לבוש דתי ואף פעם לא התייחסו אליי במיוחד המשוקמים הגברים חוץ ממה נשמע? מה שלומך? ודיבורים רגילים. אתמול קרה לי מקרה מרגיז לפעמים נמביאים לסניף אדם שמדריך איך לעשות קיפולי נייר ישבנו יחד עם המשוקמים לעשות את זה והיה בחור אחד שהרגשתי שהוא מדבר גסויות מתחילת היום (הוא לא כזה בדר"כ אומנם פטפטן לא קטן אך לרוב לא מדבר על מין) והיה זורק רמיזות מיניות כלליות לאוויר ללא קשר אליי,לא ממש התייחסתי ,הוא ישב לידי כשעשינו קיפולי נייר פתאום היד שלו הייתה על משענת הכיסא שלי ושמעתי אותו אומר:אני חרמן על....(אמר את שמי...)מרוב הלם לא הגבתי,עשיתי עצמי לא שומעת ואז שם יד על ראשי אז הזזתי את ראשי קדימה בחוסר נוחות,כנראה הבין את הרמז והוריד את ידו,לאחר מכן שוב ישבנו ליד השולחנות המוצמדים והצוות רצה לעשות איזשהו פעילות ,הרגשתי שהוא מסתכל עליי וניסיתי להתעלם ופתאום הוא קרה לי לבוא אליו,מרוב טיפשות חשבתי רוצה להגיד לי משהו שלא קשור לסקס אז הלכתי אליו שאל אותי איך אני חוזרת הביתה...אמרתי באוטובוס אז הוא אומר לי תבואי אליי הביתה...וגם אומר:אל תדאגי אני אדע איך להתייחס אלייך ממש בהקשר מיני ואז אמרתי לו:שמע אני אישה נשואה ודתייה וזה ממש לא נעים לי איך שאתה מדבר אליי אז הוא אומר לי אז מה הייתי עם נשואות בקיבוץ אמרתי לו בכל זאת לא מוצא חן בעיניי היחס הזה ,אין לי בעיה להיות ידידה אבל בלי רמזים מיניים ונגיעות ואז אומר לי :תודי שיש ביננו משיכה... בקיצור כשראיתי שלא ממש עוזר קמתי ולא התייחסתי אליו בכלל והמשכתי לדבר עם הבחורה שהתיידתתי איתה. השאלה איך אמורים להתייחס במצב כזה? אומנם הוא פגוע נפש אבל לי יש את הכבוד שלי, לא הייתי רוצה שיסלקו אותו מאנוש עקב התנהגות בלתי נאותה כי גם יש לו בעיות של דכאון ואין לו ממש חיי חברה,מה הייתי צריכה לעשות? אני אמורה להיות באנוש עוד כ5 פעמים לפחות עד סוף השנה.והוא גם בא כל פעם אך זו הפעם היחידה שהטריד אותי

לקריאה נוספת והעמקה
04/06/2007 | 19:51 | מאת: גלית קלמנזון

אפרת שלום, את מתארת חוויה מאוד לא פשוטה. חוויה בה ברגע מסויים הרגשת שאת זזה מעמדה של צוות מטפל והופכת לאשה העוברת חוויה של הטרדה מינית. באותו רגע ממש, איבד המשתקם אותך כמטפלת.... על מנת להחלץ מן המקום הזה, בפני עצמך, בפני הצוות עימו את עובדת, המשתקמים האחרים והאדם שמולו חשת את הדברים הקשים שתארת, את זקוקה לסיוע והדרכה חיצוניים. הליווי וההדרכה יוכלו לסייע לך לשקם את הגבולות שלך כאדם וכמטפלת ולהעמידם באופן מובהק מול המשתקם. ייתכן ואותו משתקם שנהג בחוסר שיפוט בדק משהו מולך והחרדה שחשת גרמה גם לו אשמה ומצוקה. לסיכום, אני יכולה לומר שהחוויה הקשה כל כך שאת מתארת מוכרת למטפלים רבים באופן כזה או אחר. הדרך בה תפתרי את הדברים תוכל להיות דרך מאוד ללמוד ולצמוח כאשת טיפול.

היי אני בת 34 ומטופלת אצל פסיכיאטר מקופת חולים. מאובחנת כסכיזופרנית. אני לא מקבלת ביטוח לאומי (קיצבה) אלא אני עובדת ומפרנסת את עצמי. חשבתי על רעיון של דיור מוגן בשבילי כפי ששמעתי ממישהו. האםי אני זכאית לדיור מוגן למרות שאני לא מקבלת קיצבה?

שלום נאווה דיור מוגן מקבלים כחלק מ"סל שיקום" של משרד הבריאות. כדי לקבל סל שיקום את צריכה לקבל אחוזי נכות מביטוח לאומי. אין זה אומר בהכרח שתקבלי קיצבה, אבל הם חייבים להכיר בך כזכאית לקיצבה אילו לא היית עובדת, ואחרי זה את פונה לסל שיקום. אפשר לקצר את התהליך, כלומר הפסיכיאטר יכול לפנות ישירות לסל שיקום ולהצהיר שאילו היית פונה לביטוח הלאומי היית מקבלת אחוזי נכות, ואז תקבלי סל שיקום, ותוכלי לקבל דיור מוגן. בקיצור, הדבר אפשרי, פני לפסיכיאטר שלך. בברכה מיכאל

נאוה שלום, חד משמעית התשובה היא כן, בהמשך לדברי מיכאל שכל כך מתמצא ועוזר לכולנו.... במידה ואת מוכרת כנכה אך אינך זכאית לקיצבה כי את עובדת לפרנסתך או במידה ולא פנית ויש לך אישור מפסיכיאטר, בשני המקרים את מוזמנת לפנות למימוש זכויותייך.

28/05/2007 | 11:43 | מאת: חיה

ברצוני לדעת המשפחה שלי , רוצה שיהיה בדיור מוגן כלומר לא הוסטל? יש לי בית של ההורים שלי ז"ל . לא מסתדר לי מבחינה כלכלית גמלת נכות של 2059 שח לא מספיקה לתחזק בית בן 5 חדרים כולל גינה גדולה . מה עליי לעשות?

28/05/2007 | 13:10 | מאת: מיכאל

הי חיה דיור מוגן הוא בעצם מצב שאת שוכרת דירה עם שותפים או לבד, ויש לך תמיכה של מדריכה, שעוזרת לך או לכם לנהל את חיי היום יום, היא עוזרת בלדאוג לקניות, חשבונות, ניקיון, ואולי גם פעילות חברתית, והיחסים בינכם אם מדובר בשותפים. בשביל דיור מוגן את צריכה סל שיקום של משרד הבריאות. יתכן שאת לא זקוקה לזה בכלל. בכל מקרה, לגבי הבית שיש לך. אפשרות אחת היא להשכיר את הבית, ובדמי השכירות שתקבלי לשכור דירה קטנה יותר וזולה יותר, במקרה כזה יווצר לך הפרש מסוים חודשי בין הסכום שתקבלי על הבית לבין הסכום שתוציאי על שכר דירה, שיתווסף לך לקיצבה ותוכלי להוציא על צרכי היום- יום שלך. לכאורה זה הפיתרון המוצלח ביותר. הבעיה היא שבישראל אין תרבות של שכירות, ובעיקר לא לנכס כמו שאת מתארת. מי ששוכר הם בעיקר סטודנטים או אנשים צעירים בלי ילדים, והסיכוי שהם יתעניינו בנכס כמו שלך הוא די נמוך. האפשרות השנייה היא למכור את הדירה, לשמור את הכסף בבנק ולקבל עליו ריבית, או להשקיע אותו באג"ח או אפילו בבורסה, ובתשואה על ההון בנוסף לקיצבה לשכור דירה קטנה יותר. או לחלופין לקנות דירה חדשה בסכום הזה. זו החלטה כלכלית די מורכבת, ולדעתי כדאי לך ללכת ליועץ השקעות מקצועי בבנק שלך, או באופן פרטי, שיסביר לך את כל העניין לעומק. בברכה מיכאל

29/05/2007 | 15:28 | מאת: ענת

שלום לחיה ומיכאל, לפי דעתי יש אפשרות נוספת, והיא, להוסיף שותפים בשכר לבית שבו את מתגוררת כרגע. הדבר יאפשר לך להמשיך לגור במקום בו את גרה, לקבל שרותי דיור מוגן וגם לקבל הכנסות נוספות וסיוע בתחזוקת הבית הגדול. בהצלחה ענת

20/04/2012 | 13:38 | מאת: זאב

לדיור מוגן יש הרבה יותר יתרונות מאשר לבית אבות. חשוב ביותר שתבינו כי בניגוד לבתי אבות, דיור מוגן שומר על עצמאותם של דייריו, יש כאן מאמר טוב בנושא: דיור מוגן מול בית אבות http://www.e-mago.co.il/golden-83.htm

27/05/2007 | 23:42 | מאת: ציפי

אני מסורבת תעסוקה בב"ל. רק בגלל הגיל. יש לי מקצוע שמדבר בעד עצמו. סרובה של ב"ל להעסיק אותי מזה כמה שנים החמיר את מצבי הנפשי ואינני מתפקדת כלל. ידוע להם שכל בעייתי הינה תעסוקה. ללא תעסוקה אני אבודה. מה לעשות? תודה מראש ציפי

31/05/2007 | 22:08 | מאת: גלית קלמנזון

ציפי שלום, לצערי לא הבנתי את הפנייה, מה הכוונה מסורבת תעסוקה?

16/05/2007 | 12:21 | מאת: מיכאל

שלום לגלית ולשאר האנשים הבקיאים כאן... אני נכנס לכאן מדי פעם ופתאום קלטתי שיש לי נושא קונקרטי שאני צריך להתייעץ עליו בדיוק איתכם... לפני כמה שבועות עזבתי את מקום העבודה שלי אחרי שנתיים וחצי של עבודה. מדובר במקום עבודה בשוק החופשי, שקיבלתי עליו שכר רגיל. (קצת יותר ממינימום) לא מקום עבודה שיקומי. החלטתי לעזוב את מקום העבודה שלי, למרות שכל העולם ואשתו אמרו לי לא לעזוב עד שאני אמצא משהו אחר, כי נמאס לי ממנו והרגשתי שמיציתי את המקום ושאני צריך להתקדם למשהו יותר רציני, וגם כי היה לי בירור שללא הדחק של חוסר עבודה אני אתקשה להביא את עצמי לחפש עבודה אחרת. אני מקבל קיצבת נכות חלקית, קצת יותר מאלף שקל, השאלה היא האם מגיע לי גם דמי אבטלה בנוסף לקיצבה? האם כדאי לי להתחיל את התהליך של תביעת קיצבה מלאה על רקע שינוי במצבי התעסוקתי? או שלא כדאי לפתוח את זה לדיון בכלל. יש לי קיצבה חלקית כביכול לצמיתות...אני חושש לתבוע קיצבה מלאה, כי אני לא רוצה שיפתחו את התיק שלי לדיון, מתוך חשש סביר שבמקרה כזה יחליטו לבטל את הקיצבה לגמרי, וגם כי אני מניח שאני בלאו הכי אמצא עבודה תוך כמה חודשים, ואז שוב יצטרכו להוריד לי את הקיצבה וכו... חשבתי שדווקא בשביל דמי אבטלה, אני יכול לטעון שבעצם התפטרתי בגלל החמרה במצבי הנפשי, ולכן זה בעצם פיטורין, אם כי אני לא יודע אם זה ישנה משהו... אני דווקא חושב שביטוח לאומי צריך ללכת כמה שיותר לקראתי, כי התפקוד היחסית גבוה שלי חוסך למדינה המון כסף. הרי אנשים עם אבחנה כמו שלי מתאשפזים הרבה, נמצאים בהוסטלים ודיור מוגן וכו...וכו...אבל מניסיוני דווקא אלה שמתמודדים יותר לבד מקבלים פחות זכויות ופחות תמיכה... תודה על עצתכן.. מיכאל

16/05/2007 | 20:28 | מאת: גלית קלמנזון

מיכאל שלום, אני מסכימה עם טענותיך שרצוי להתחשב במצבי ביניים כשלך באנשים מתפקדים ומתפרנסים, אלא שהצדק והמציאות לא תמיד נפגשים.... למען האמת אין לי נסיון במקרה של תביעה לדמי אבטלה עבור מי שמקבל קיצבה חלקית. מדוע אתה חושש מפתיחת הדיון בעניינך? להערכתי, שיעור הנכות שלך קבוע, הקיצבה השתנתה עם תחילת העבודה אני מציעה לבדוק את בקשותיך מול לשכת התעסוקה והמוסד לביטוח הלאומי ולהחכים אותנו באינפורמציה שתקבל...

19/05/2007 | 18:40 | מאת: מאיר

אני חושב שאתה יכול לקבל דמי אבטלה ללא קשר לקיצבת נכות. בלשכת תעסוקה לאקדמאים יש גם הצעות עבודה וזאת דרך לקבל מהם הפניה לעבודה בנוסף לדמי אבטלה. אם אתה התפטרת ולא פוטרת אז נדמה לי שיש תקופת המתנה של 90 יום עד שתהיה זכאי לדמי אבטלה. אפשר לקבל גם קורסים דרך שירות תעסוקה לאקדמאים.

19/05/2007 | 20:10 | מאת: מיכאל

אני אגש מחר ללשכת תעסוקה, נראה מה יהיה להם להציע לי, אם כי מנסיון העבר הייתה לי אכזבה די קשה מהם, אבל ננסה ונראה, אין לי מה להפסיד... אני קצת ביררתי באינטרנט, ואכן קיבלתי אותו מידע שאתה כתבת... בברכה מיכאל

שלום לכולם, 1. האם מישהו יודע כמה מותר לאקדמאי (תואר ראשון) להרוויח מבלי שתיפגע לו הקיצבה של 2000 ש"ח? 2. כנ"ל מה לגבי הנדסאי?

שלום ענת לפי האינפורמציה שאני יודע ,לאקדמאים- ישנה אפשרות להגיע לסכום 60% מהשכר הממוצע -שזה בערך שכר מינימום, מבלי שהקיצבה שלהם תיפגע, ליתר בטחון תבררי ביטוח לאומי בטל'6050 * לילה טוב

הי ענת... אני אקדמאי והרווחתי עד עכשיו קצת יותר ממינימום. קיצצו לי את הקצבה לשישים אחוז מקיצבה מלאה, ואיפשרו לי להרוויח עד 4000 שקל. לא יודע בדיוק כמה יכולתי להרוויח כדי שתהיה לי קיצבה מלאה, אבל אם זה היה 60% הייתי יכול להמשיך לקבל קיצבה מלאה. בברכה מיכאל

ענת שלום, אני מאוד ממליצה לבדוק את הדברים באופן פרטני מול המוסד לביטוח הלאומי משום שקיימים משתנים רבים אצל כל אחד וההנחיות משתנות אף הן. מאוד חשוב לבדוק כדי לא לפגוע בקיצבה.

אבל זה לא אוטומאטי. צריך לבקש מהם אישור מיוחד לכך. כלומר להגיע לסניף עם צילום התואר והם יאשרו לך את תיקרת ההכנסה שאליה מותר להגיע. אם לא תבקשי אישור מראש אז מורידים לך מהקיצבה משכר של מעל 1,800 ש"ח בחודש.

14/05/2007 | 22:05 | מאת: קובי

שלום לכולם אני נמצא במסגרת סל שיקום בעמותת אנוש כרגע אני נמצא בסיווג דיור לווין, במסגרת השיקום- אני מקבל שיחות מעו"ס שנמצא בהתנסות קלינית טיפולית, בעבר ג"כ הייתי מטופל ע"י מטפלים מסוג זה, למרות שאני "שפן נסיונות" אני מבליג, אבל החונך שאמור ללוות אותי פעם בשבוע מבריז ומוכר לי סיפורים על כך שהוא לא מופיע , שאלתי: האם יש עמותות אחרות באזור השפלה שמלוות במסגרת דיור לווין, ולמי אני יכול להתלונן על חוסר הטיפול, תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה
15/05/2007 | 22:50 | מאת: מתן

לדעתי בתור אחד שמבין ומתמצא כדי לך לנסות לפתור את הבעיות עם אנוש לפני שאתה עוזב אותם וזה למרות שיש עוד חברות דיור מוגן דבר עם מנהלת אנוש במקום מגורייך היא נגישה לך זה בטוח ותבקש ממנה עזרה כי מה שאתה מתאר זה לא אמור להיות. ככה זה בטוח

20/05/2007 | 20:31 | מאת: גלית קלמנזון

קובי שלום, קבלת שירות חלקי מגורם טיפולי היא חוויה מאוד לא פשוטה והמחשבה על עימות מול גורם מטפל יכולה לעורר רתיעה. אני מבינה את הרצון לנתק עם אנו"ש קשר ולחפש "מטפל טוב" במקום אחר. יחד עם זאת, אני מציעה, בדומה לקובי, לנסות לשוחח בסניף אנו"ש אליו אתה שייך עם מי מהמטפלים שיש לך יותר אמון בו. ייתכן ובירור הדברים מול החונך בעזרת האחראיים עליו יועיל לכל הצדדים, כולל לך. יש סיכוי גם שאיש באנו"ש אינו מודע לקושי שאתה נתקל בו ופתיחת הנושא תאפשר לך לחוות שיעור בהתמודדות עם כעס ותסכול ותוכל אף להרויח מכך. במידה ולא תמצא מענה באנו"ש, יש אפשרות לפנות לרכז/ת סל שיקום לצורך סיוע בעמידה על זכויותיך. בהצלחה.

06/05/2007 | 23:23 | מאת: זוהרה

לאחרונה התחלתי לעבוד במקום עבודה בשוק החופשי.פקידת ההשמה הבהירה לי ששבועיים ראשונים הם ניסיון ולא אקבל עליהם שכר.ביום השכר הראשון (לאחר עבודה של חודש)אקבל רק החזרי נסיעות,ורק ביום המשכורת הבא אקבל משכורת מלאה.חודשיים מתחילת העסקתי.אפילו שאין יחסי עובד מעביד.נראה לי שזה לא חוקי.ושאין העסקה ללא תשלום,מלבד ...עבדות. אשמח לשמוע את דעתך זוהרה

07/05/2007 | 18:59 | מאת: מיכאל

הי זוהרה לפי החוק מגיע לך תשלום מהרגע הראשון שהתחלת לעבוד! מה שהמעסיק שלך עושה הוא לא חוקי בעליל ואת יכולה לתבוע אותו על כך. זו לשון החוק היבשה. ואולם, אם העבודה באמת טובה מאוד, ואת מרוצה ממנה, יכול להיות ששווה לך להיות מעין "שוליה" לתקופה קצרה כמו שהיה נהוג בימי הביניים, כלומר מישהו שעובד בחינם וכך לומד את העבודה על חשבונו. לצורת העסקה כזו יכולה להיות הצדקה גם בימינו, אם כי בימינו זה לא חוקי! (מצד שני, מתמחים במשרדי עו"ד ורופאים מקבלים הרבה פחות ממינימום, כי הם עובדים שעות ארוכות ולא מקבלים תגמול, לא שמעתי עדיין על מישהו מהם שתבע את המשרד שהוא עובד בו, למרות שאני בטוח שהם יודעים את החוק לא פחות טוב ממני). בברכה מיכאל

07/05/2007 | 19:10 | מאת: זוהרה

מיכאל שלום, תודה על תשובתך. מתמחה ושוליה נכון כאשר רוכשים מקצוע או מתלמדים.העבודה שלי נילמדת תוך 20 שניות. עבודה פשוטה .כן היא טובה לי עכשיו והמשכורת טובה בסופו של דבר.היה חשוב לי לציין את העובדה בפני פקידת ההשמה של ביטוח לאומי.זה לא ישנה דבר.היא טוענת שזה ההסכם עם מקום העבודה,חבל שההסכם לרעתי. זוהרה

06/05/2007 | 20:37 | מאת: ליאת

שלום. השתחררתי לפני כשנה מאשפוז פסיכיאטרי ואני מקבלת קצבת נכות. דרגת אי כושר 75% לאור המצב הנוכחי אני בתהליך של טפסים לסל שיקום כדי להתקבל לשיקום בקיבוץ הרדוף. (עברתי שיקום באופן פרטי אך המצב התדרדר) 1. מהו בעצם סל שיקום? אני מעל 18, אני צריכה סל שיקום כדי להתקבל להרדוף? 2. שיקום זה זכות שלי? או שזה עולה כסף? אם כן למי זה עולה? למשרד הבריאות? מה בקשר לקצבת הנכות? אם אהיה בשיקום מה הזכויות שלי והתנאים בכל הפרוצדורה? ערב טוב

06/05/2007 | 21:37 | מאת: מתן

א.סל שיקום זה בעצם סל שירותים שמוצע על ידי משרד הבריאות לנכי הנפש עוברים וועדה שבה מבקשים דברים שהוועדה מחליטה עם לאשר או לא הדברים האלה שאת יכולה לבקש הם:1דיור מוגן בסוגיו השונים שזה הוסטלים שהרדוף דרך אגב נחשב וצריך סל שיקום בכדי להתקבל לשם . ויש גם דיור מוגן רגיל שזה משהו עם יותר עצמאות . 2 .תעסוקה 3. חונכות כמובן שיש עוד דברים אך אלו העיקריים לפני הוועדה את ממלאת טופס עם העו"סית שלך שאיתה את מחליטה מה מתאים לך הוועדה מחליטה מה לאשר לפעמים גם יכולים לאשר לך משהו דומה למה שבקשת ולא את מה שבקשת. ב.שיקום זה זכות שלך ממומן לגמרי חוץ מדברים מעטים שלא אבל אף פעם זה לא פוגע בקצבת הנכות של ביטוח לאומי זה ממומן על ידי יחידת סל השיקום בשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות התנאים הם בעצם כל הדברים שבקשת ברגע שקבלת סל שיקום אפשר להתנסות סל השיקום נשאר לתמיד עם אני לא טועה בהצלחה

06/05/2007 | 21:55 | מאת: גלית קלמנזון

המון תודה למתן... שוב, מזל שאתה פה! סל שיקום, בדומה לסל בריאות הוא סל של שרותים המגיעים מתוקף חוק לאזרחים. כמו שאדם שסובל מדלקת גרון זכאי לטיפול אנטיביוטי, כך אדם שסובל ממחלת נפש ומוכר בביטוח הלאומי כבעל 40% נכות רפואית, זכאי לשרותי שיקום. המטפל, בדומה לרופא המשפחה במקרה של מחלה פיסית, ממליץ על תהליך שיקומי וועדת סל שיקום דנה ומאשרת את התהליך או ממליצה על חלופות להמלצת המטפל. סל השיקום נותן שרותי דיור, תעסוקה, פנאי, טיפולי שיניים, קרן שיקום....

06/05/2007 | 15:35 | מאת: עופר

אני סובל מתסמונת טוראט + OCD אני גם מטופל בתחנת בריאות הנפש כרגע אני במשא ומתן עם ביטוח לאומי למתן שיקום מקצועי הבנתי שאני צריך לפחות את ה 20 אחוזי נכות בשל כך האם את חושבת שאני זכאי עקב ההפרעות שציינתי בתודה רבה מראש

לקריאה נוספת והעמקה
06/05/2007 | 21:46 | מאת: גלית קלמנזון

עופר שלום, קביעת שיעור הנכות תלויה במידת חומרת המגבלה ולא רק באבחנה הפסיכיאטרית-רפואית. בכל מקרה, מומלץ לפנות ולבדוק מול רופאי המוסד לביטוח הלאומי. במקרה אחד, יגידו לך שמצבך די טוב ואינך זכאי לנכות.... ובמקרה שני תקבל הזדמנות להשתמשבשרותי השיקום של המוסד לביטוח הלאומי.... בהצלחה.

06/05/2007 | 09:55 | מאת: רון

גלית שלום לך קראתי בחדשות וואלה שהוגשה חקיקה לרפורמה בהכנסת הנכים ויושמו שינויים עד כמה מי שקיבל קיצבה של 1900 ש"ח והשתכר מעל הקיצבה , הקיצבה בוטלה . ומעתה נכים יוכלו להשתכר עד 7.200 ש"ח בלי לאבד את הקיצבה שאלתי האם זה נכון מה שהבנתי כי הכתבה לא ממש ברורה , בסוף כתוב שתקוזז מ1.200 אולי אפשר לקבל הסבר אודה לך מאוד

06/05/2007 | 21:43 | מאת: גלית קלמנזון

רון שלום, לצערי לא ראיתי ולא קראתי את הידיעה, אני מזמינה את מי שקרא ויודע להחכים אותנו. גלית קלמנזון

03/05/2007 | 11:00 | מאת: זוהרה

שלום, בזמן היותי חברת קבוץ אושפזתי פעמים רבות .מעולם לא הוגשה ע"י הקבוץ בקשה לועדה רפואית וקצבת נכות .לאחר שנים עזבתי את הקבוץ ,אושפזתי שוב ואז עברתי ועדה רפואית והתחלתי לקבל קיצבה.חלפו שנים.היום אני רוצה לתבוע את ביטוח לאומי על כספים שלא שולמו לי אז בהיותי מאושפזת בקבוץ.האם אני חולת נפש ,שנמצאתי תחת השגחה של מוסד כמו קבוץ,ולא הייתי מודעת לזכויותי עשויה לזכות בתביעה זאת? אודה מאוד למישהו שאולי עבר תהליך דומה שישתף אותי. זוהרה

06/05/2007 | 21:41 | מאת: גלית קלמנזון

זוהרה שלום, מנסיוני, ניתן להגיש לביטוח הלאומי תביעה רטרואקטיבית במקרים יוצאי דופן, (להערכתי, המקרה שלך יוצא דופן). עלייך להגיש מכתב שלך המבקש תביעה רטרואקטיבית בנימוק שבשל מחלתך, נבצר ממך להגיש את התביעה בזמן. למכתב יש לצרף מכתב מפסיכיאטר מומחה התומך בעמדתך ואומר שבשנים שקדמו להגשת התביעה על ידייך, לא היית מסוגלת לתבוע אותם. ייצויין כי בדרך כלל ההכרה היא שנתיים אחורה ולא יותר.... המון הצלחה.

06/05/2007 | 23:17 | מאת: זוהרה

תודה רבה, נתת לי קצת תקווה.אני בקרוב אפגש עם עו"ד מהסיוע המשפטי,בעינין הזה.האם אני פועלת נכון ?האם אני מפעילה תותחים כבדים ובעצם אפשר לסגור את זה עם מכתב לביטוח לאומי? אודה לך אם תחזרי אלי. זוהרה

01/05/2007 | 11:50 | מאת: עינב

אני מאובחנת כסובלת מדיכאון כרוני חרדות והתקפי פניקה אני מטופלת בכדורים בילבד כבר 3 שנים אני לא מצליחה לצאת לעבוד כי יש לי חרדה כימעט מכל דבר עקב כך אין לי הכנסה ביכלל או תעסוקה ובטח אין לי כסף לפסיכולוג מה עושים? וחשוב לציין שלמוסדות שפניתי אמרו לי אם היית מאובחנת כנכה מעל 45 אחוז ולא 30 אז היית מקבלת הכנסה ועזרה יש לי עוד כל כך הרבה בנושא ניפגעי הנפש ועל המדינה והחברה שלא מכירים בנו כשווים לכל אדם אני רק צריכה את המקום כדי להפעיל מחאה נגד הביזיון הנ"ל

לקריאה נוספת והעמקה
01/05/2007 | 19:28 | מאת: מיכאל

הי עינב... האם ניסית לערער על אחוזי הנכות שנקבעו לך? לי נשמע שבהחלט מגיע לך אפילו 75% לפי המצב שאת מתארת, כי יש פגיעה קשה ביכולת שלך להתפרנס בגלל מחלה. בברכה מיכאל

06/05/2007 | 21:37 | מאת: גלית קלמנזון

עינב שלום, ראשית, צר לי מאוד על תחושת חוסר האונים הבדידות והיאוש שבאים לידי ביטוי בדברייך. אני מניחה שהקשיים שאת מעלה מוכרים לרבים. בנושא הכלכלי, בדומה למיכאל, אני מציעה להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי האבחנה והמגבלות שהיא יוצרת ובהתאם לחשוב אם כדאי לך לפנות לערעור על אחוזי הנכות. יש לזכור כי בערעור נבדק מצבך ויש סיכון גם להפחתה.... בנושא הרגשי, באופן כללי, מצבי דכאון גורמים ללוקה בהם לתחושה של יאוש וחוסר תקוה ולכן, ייתכן וחלק ממה שאת מביעה ומרגישה נובע גם מהדכאון. אני בהחלט חושבת שכדאי לך להעזר בטיפול נפשי מעבר לתרופות. לשם כך יש לפנות למרפאה לבריאות הנפש במקום מגורייך.מטרת הטיפול היא גם בדיקה של המשאבים הפנימיים והחיצוניים העומדים לרשותך, גם "עשיית סדר ", גם תמיכה וגם סיוע בתהליך השיקומי. לסיום, הערה קטנה-גדולה וכאובה: הרפורמה בבריאות הנפש ממשיכה, מרפאת נתניה עומדת להסגר בינואר הקרוב וטיפול רגשי "חינמי" ארוך טווח הולך ומתרחק מאנשים הזקוקים לו. אשמח לסייע לך בבברור כתובת המרפאה, אם קיימת באזור מגורייך.

29/04/2007 | 10:46 | מאת: מתעניין

מה בדיוק תפקידה של מתאמת התמיכות ומה ההבדל בינה לבין שאר המדריכים?

29/04/2007 | 21:54 | מאת: גלית קלמנזון

מהיכן המושג מתאמת תמיכות לקוח? ייתכן והמושג לא מדוייק.

26/04/2007 | 23:03 | מאת: מירית

שלום לכולם, הרופא רשם לי תרופת ריספרדל ואמר שהיא מאוד יקרה. אני לא מקבלת קיצבת ביטוח לאומי ולא מוכרת כנכה. רציתי לדעת האם המדינה מממנת את עיקר סכום התרופה או שאני צריכה לממן אותה לבד ב-100%?

לקריאה נוספת והעמקה
29/04/2007 | 21:59 | מאת: גלית קלמנזון

מירית שלום, שאלת שאלה חשובה ובנושא כאוב. סיבסוד נמוך יחסית או העדר סבסוד מונעים מרבים לקבל את הטיפול הרפואי המיטבי עבורם וחבל. בכל אחת מקופות החולים תנאים אחרים. בתרופות מסויימות האבחנה הרפואית מתווה את גובה השתתפות קופת החולים בעלויות. משום כך אני מציעה לפנות לרופא שרשם לך את הטיפול לקבלת פרטים וכן לרופא המשפחה.

29/04/2007 | 21:59 | מאת: גלית קלמנזון

מירית שלום, שאלת שאלה חשובה ובנושא כאוב. סיבסוד נמוך יחסית או העדר סבסוד מונעים מרבים לקבל את הטיפול הרפואי המיטבי עבורם וחבל. בכל אחת מקופות החולים תנאים אחרים. בתרופות מסויימות האבחנה הרפואית מתווה את גובה השתתפות קופת החולים בעלויות. משום כך אני מציעה לפנות לרופא שרשם לך את הטיפול לקבלת פרטים וכן לרופא המשפחה.

02/06/2007 | 23:17 | מאת: מרים

קיבלתי הודעה מהמנהל של בריאות הנפששהוא מפסיק לסבסד לי את התרופה סוליאן כי אני לוקחת אותה יחד עם זיפרקסה שבעצמה מסובסדת אני הלכת לפסיכיאטר פרטי שאחותי משלמת לי ושני התרופות האלה ביחד עשו בי פלאים בזכותם אני מרגישה כמעט רגיל קשה לי מאוד לשלם את המחיר המלא של סוליאן מבקשת עצה מה לעשות מרים

18/04/2007 | 10:17 | מאת: מילם

שלום רב, ברצוננו להציג בפניכם את מיל"ם- מרכז יעוץ למשפחות מתמודדים עם בן/ת משפחה נפגע/ת נפש. מיל"ם הוקם על מנת לספק אוזן קשבת והדרכה לבני המשפחה המתמודדים, לעיתים לבדם, עם מצוקות יקיריהם- עם תחושות הכאב, הבדידות, הכעס והתסכול. אתם לא לבד! השירות במיל"ם ניתן בחינם. ניתן לפנות אלינו במס. הטלפון 02-6522147 או באמצעות המייל [email protected] נשמח לעמוד לשירותכם

24/04/2007 | 18:00 | מאת: רבקה

אני מתמודדת כבר הרבה שנים עם מחלתה של בתי הגרה איתי החיים במחיצתה קשים מנשוא ואני לבדי במאבק, הייתי רוצה להכיר אישה שמצבה דומה לשלי על מנת שנוכל לתמוך זו בזו

17/04/2007 | 02:01 | מאת: דניאל

אני סובל במשך כל היום מכאבי ראש ולחצים בתוך המוח אין לי שלוה נפשית כל מה שאני שומע או רואה זה נכנס לתוך המוח ומשגע אותי אני כבר לא יודע מה לעשות אני חושב שאני משוגע הראש מפוץץ במחשבות אני סיזכרופני שותה כדורים לפונקס אבל זה לא עוזר כל היום הראש שלי מתפוץץ בא לי כבר לא לחיות אנשים מדברים אלי זה עושה לי עצבים אני שומע משהו רואה משהו זה מטריף אותי עד לידי לחץ בתוך הגולגולת של המו בבקשה עזרו לי אני מתחננן

לקריאה נוספת והעמקה
25/04/2007 | 11:40 | מאת: גלית קלמנזון

דניאל שלום, עצם העובדה שבחרת לפנות לפורום הזה מצביעה על כך שהיה לך, באותו רגע, אמון שאולי מישהו או משהו יכול לעזור. מכאן, שכנראה שאתה גם רוצה לחיות ולהרגיש טוב, וזה חשוב. מהדברים עולה שהסבל שלך מאוד גדול והמחשבות גורמות לכאב ממש פיסי. הצעתי היא לנסות ולהתייעץ שוב עם הרופא המטפל לגבי הטיפול ולהיות סבלני ככל הניתן (זה קשה כשסובלים...)השפעת הטיפול התרופתי היא כעבור שבועות ספורים. במקביל, ולמרות שזה אולי נשמע בלתי אפשרי כרגע, לנסות להעסיק את עצמך במה שעניין ומעניין. לנסות לצעוד בחוץ אם אפשר, להשתדל להסיח את הדעת מהמחשבות. בהצלחה

17/04/2007 | 00:01 | מאת: אילנית

היי, אם קורה שמתברר שביטוח לאומי שגה בחומרת המחלה, ואחוזי הנכות צריכים להיות הרבה פחות מ-75% או 50% , האם ייתכן שהביטוח הלאומי ידרוש להחזיר את סכום הקיצבה ששולם לאורך כל השנים? האם היו תקדימים כאלה? תודה, ויום טוב.

25/04/2007 | 11:31 | מאת: גלית קלמנזון

אילנית שלום, מבחינה מעשית, כאשר ועדה של המוסד לביטוח לאומי קובעת כי אדם מסויים נתון במצב מסויים, הכספים שניתנים הם באחריות המוסד ואין שום אפשרות לגביה בדיעבד. מה שניתן, ניתן. במידה ויש ספקות או שינוי במצב של האדם, ניתן לזמנו לוועדה וההחלטה שתינתן תהיה רק באשר לעתיד. יחד עם זאת, כספים שניתנו למי שהוכר כנכה והתברר בדיעבד כי הנתונים שנימסרו היו שיקריים- כן יידרש האדם להחזיר. במקרים מסויימים, קביעה של חולי או נכות במוסד כמו הביטוח הלאומי, עלולה לגרום לכאב גדול שכן קבלת קיצבה נותנת למי שמקבל אותה ואולי גם לסביבה, הוכחה ניצחת לכך שאכן זה המצב וקשה להכיר בו בגלל המשמעות של החולי.

שלום רציתי לדעת האם דרוש סל שיקום מביטוח לאומי כדי להתקבל לתכנית פעילויות השיקום של המרכזים לבריאות הנפש (כמו בחולון) שמתבצעות בבקרים, או שפשוט העובדת הסוציאלית מפנה אותי לשם בעצמה בלי הביטוח הלאומי? ועוד שאלה - האם אדם שלא מקבל קיצבה אבל מטופל במרפאה ציבורית לבריאות הנפש, זכאי להשתתף בפעילויות האלה שבמרכזים?

אתי שלום, אמנם איני מנהלת את הפורום אך יש לי הכרות עם פעילויות השיקום במרפאה לבריאות הנפש בחולון. אני מקוה שאיני מטעה אותך אך למיטב ידיעתי אין צורך בסל שיקום על מנת להצטרף לפעילויות. העובדת הסוציאלית שלך יכולה להפנות אותך. לדעתי, כך הדבר גם כאשר מדובר באדם שאינו מקבל קיצבה. אני רוצה להוסיף רק תיקון טעות - סל השיקום הוא מסגרת של משרד הבריאות ולא של ביטוח לאומי. צריך להיות מוכר ע"י ביטוח לאומי כדי כבעל 40% נכות נפשית על מנת להיות זכאי לסל שיקום אך המסגרת היא של משרד הבריאות. לביטוח לאומי יש מחלקת שיקום משל עצמו ושם התנאים וההיצע הם אחרים. בהצלחה. ענת

הי אתי, אכן כפי שנכתב, עליך לפנות לעובדת שיקום במחלקת השיקום של סניף בטל"א אליו את שייכת, עד כמה שידוע לי בטל"א ת"א מפני שמס' תושבי חולון שהגיעו אלינו למרכז להכשרה ושיקום מקצועי הרצליה והשרון הופנו ע"י בטל"א ת"א. אצלנו במרכז קיימים מס' הכשרות וקורסים יחודיים כגון "אומנות הבישול והאפיה בלווי רשת מלונות דן", "טיפול בבעלי חיים- פינת חי", "סייעות משנה בגני ילדים", מזכירות, פקידות, הנה"ח ועוד ועוד. כל ההכשרות מלוות ע"י עובדים סוציאליים, מדריכים, עובדי השמה, לנפגעי נפש בניית תוכניות שיקום ייחודיות המותאמות ליכולות ולקשיים, השתלבות הדרגתית, הקניית מינומנויות, שיחות פרטניות וקבוציתיות והכנה לעולם העבודה. למסיימים נמצאים מקומות עבודה ע"י עובדי השמה ולווי במקום העבודה במסגרת תעסוקה נתמכת של- סל שיקום. את מוזמנת להתקשר אלי ואשמח לתאם איתך פגישה כדי לספר לך ולסייר איתך אצלנו במרכז. 09-9506111 שרי

17/04/2007 | 08:40 | מאת: דנה תרון אמיר

ככל הידוע לי קבלת אחוזי נכות וזכאות לשיקום מקצועי דרך בטוח לאומי הם תנאי לכניסה למרכזי שיקום. במרכז שיקום מקצועי ברעננה יש תוכניות יוצאות מן הכלל לנפגעי נפש, בראשן תוכנית "מעברים". כדאי מאד לבוא לבקר שם ולהתרשם, ללא כל מחויבות. מתקיימים שם סיורים מדי יום שלישי בשעה 11:00 בבוקר, ע"י אחת העובדות הסוציאליות. טל' של המרכז לברור פרטים נוספים - 097719444. שיהיה בהצלחה! דנה.

25/04/2007 | 11:26 | מאת: גלית קלמנזון

בהמשך לדברים שכתבה שרי רוזן (שלום שרי...) ברצוני להבהיר קיימות ארבע דרכים שונות לקבלת מימון תהליך שיקומי במרכזי השיקום: 1. באמצעות פנייה לעובדת שיקום של המוסד לביטוח לאומי. תנאי הסף הוא 20% נכות, לאו דווקא על רקע נפשי. 2. סל שיקום. תנאי הסף הם 40% נכות על רקע נפשי ומעלה וכן שהפונה יהיה בשלב בו אינו זכאי לסיוע ביטוח לאומי משום שכבר טופל על ידם ומוצאו זכויותיו שם או שנאמר לו שהם מתקשים לסייע לו. 3. המחלקה לשרותים חברתיים השייכת לעיריה יכולה לממן לפונים שלה, בהתאם לשיקול דעת העובד המטפל, תהליך שיקומי. 4. שרות התעסוקה- לשכת התעסוקה יכולה לממן למובטלים תהליך שיקומי במרכזי שיקום. מרכזי השיקום ברחבי הארץ ובכללם תוכנית מעברים ברעננה מציעים תוכניות שיקומיות מגוונות בהתאם ליכולות, לנטיות ולצרכים של הפונים.שווה לבדוק, בעיקר עבור אנשים שחשים בשלים לתהליך שכזה. ניתן להגיע לסיורים במרכזי השיקום.

15/04/2007 | 05:40 | מאת: יצחק

גלית שלום רב, דעתי היא = אמנם אני יכול ליצור קשר בקלות עם המטפלים והאנשים הסובבים אותי, אבל = אמון, עד שאני בוטח ורוכש את אמון הסובבים אז אני מעז ונפתח אל המטפל ואו עם מי שהייתי רוצה להיות איתה/ו בקשר זאת אומרת זה יכול לקחת חודשים ואולי שנה או שנתיים עד שאפתח בפניהם. אכן, יותר קל דרך הפורום ליצור קשר בעולם וירטואלי לכאורה, אבל לפני שפניתי והעזתי לכתוב לך, קראתי המון תשובות לשאלות שנשאלו ע"י חברי הפורום. פתיחות אצלי = זמן. בברכה ותודה רבה יצחק

15/04/2007 | 22:22 | מאת: גלית קלמנזון

יצחק שלום, אכן לזמן משמעות רבה ביצירת קשרים ובמשמעות שהם מקבלים. אני מודה לך על האמון שנתת בי ובפורום הזה.

16/04/2007 | 04:05 | מאת: מחפש תשובה

ליתר דיוק, שרי החביבה זאת שענתה לי ולא גלית היקרה... לפי דעתי אתה אדם בוגר ויודע מה אתה רוצה ואני מאמין שגם תצליח... לא שאני מכיר אותך, פשוט "קראתי אותך" ושמתי לב לההתלהבות שלך מהתחום ההייטק... אני לא מסכים עם גלית במשפט "ברובם יש אוירה תחרותית מאוד ודרישות גבוהות"... יש גם מקומות מאוד נחמדים למשל אני עבדתי במקומות כאלה... אתה יכול להתחיל במשהו קטן כמו תמיכה בלקוחות שזה מאוד כיף ומספק... מאחר ויש לך נפש עדינה אתה מאוד תאהב את זה כי זה לתת ולקבל חזרה... לפי דעתי תפנה טלפונית למספר ששרי רשמה ותשאל בעצמך איך כמה ולמה... הנה תזכורת של המספר 09-9506111 ואתה לא צריך לשאול את החונכת שלך... אתה גם יכול להחליף אותה אם זאת שבמרכז הזה במידה ותמצא לנכון... גלית מתנצל מראש עם נפגעת מעצתי ליצחק... עלה והצלח...יצחק משפט חיזוק לסיום - אני בוחר להשלים עם חוסר השלמות בעולמינו... מחפש תשובה

גלית, שלום רב ותודה רבה רבה רבה... מבלי לראות במי מדובר אם באדם צעיר, או נער או בגיר יותר ותוך כדי שליחת רצף של אימיילים, עלית ועשית זאת יפה מאד מעולה!!! יש לציין, את העובדה שאת לא רואה אותי, וידעת לעלות על בעיתי אט אט תוך כדי שפיכת מילותיי על מקלדת המחשב. ועל זה תבוא עלייך הברכה יישר כוח ועשי חייל!!! בן רפאל יצחק שם אמיתי... הרצליה

14/04/2007 | 22:43 | מאת: גלית קלמנזון

יצחק שלום, מצד אחד מעודדת אותי העובדה שהצלחנו בפורום, אני והכותבים האחרים שהתייחסו לדבריך, לאפשר לך מספיק בטוח עד כדי חשיפת הקשיים בצורה כל כך כנה. יחד עם זאת, נראה ש"בעולם האמיתי", בקרב הסובבים אותך, הדרך עוד ארוכה לשיח שכולל כנות ואמון.נראה לי שיש לך יכולת ליצור קשר, לתת ולקבל מהזולת. יכולת זו יכולה לעזור לך בקשר עם המטפלים ובני המשפחה בהמשך. מה דעתך?

08/04/2007 | 10:07 | מאת: מחפש תשובה

חג שמח ושלום לכולם... הסיפור שלי מתחיל בזה שעד לפני שנתיים היתה לי עבודה קבועה עם כל התנאים האפשרים בתחום המחשבים... חברה טובה (5 שנים + ביחד) ועתיד ורוד...יום אחד מן הימים תקף אותי גל מאני (BP), בגלל אותו גל מאני החלטתי באופן פתאומי וטפשי לעזוב את חברתי לשעבר... בעקבות תהליך הפרידה מצבי הנפשי נהיה מעורער וזה גרם לי לאישופז בבית חולים נפשי. אחרי האישפוז חזרתי למצבי הנורמלי (בעזרת טיפול ) וחזרתי לעבודה כרגיל וחשבתי הנה שוב הכל טוב חוץ מזה שחברתי לשעבר נפגעה קשות (לא מבחינה פיזית) מהמקרה ולא היתה מעוניית לחזור להיות בקשר... אחרי חצי שנה בערך תקף אותי שוב גל אי שפיות חדש שבו לקחתי החלטה מפגרת לעזוב את מקום העבודה המצויין שהיה לי בלי לחשוב יותר מדי... אחרי שבוע מהחלטה הזאת שוב אושפזתי, אחרי האישפוז חזרתי למצבי הנורמלי ללא עבודה (כי אני התפטרתי !!!)... אחרי שחזרתי לעצמי לאחר מנוחה של חודשיים, מצאתי לי עבודה חדשה עם תנאים טובים והכל נראה ורוד שוב.. לאחר תקופה של שלושה חודשים במקום העבודה החדש (היו מרוצים ממני מעל הראש) תקף אותי עוד גל אי שפיות שבו לקחתי שוב החלטה מפגרת לעזוב את מקום העבודה, מרוב שאהבו אותי נתנו לי שבוע חופש לחשוב על זה ואבל אני עדיין נשארתי בשלי בגלל אותו גל מאני...כמובן שהגל הזה גם הסתיים באישפוז ואחרי האישפוז חזרתי למצבי הנורמלי ללא עבודה (כי שוב התפטרתי !!!)... בסופו של דבר הרמתי ידיים והגשתי תביעה לביטוח לאומי וכמובן שמהם קבלתי 75% נכות בגלל אותה מחלה/הפרעה... היו לי שתי הזדמניות לעבודות חדשות, אבל בגלל הטראומה ופחד מהגלים אני נמנעתי מלהענות בחיוב להצעות אלו... כרגע אני מבוטל (זאת לא טעות כתיב) וחיי את חיי באיזי בלי הרבה לחצים והפרעות וכבר מעל 8 חודשים לא תקף אותי גל מאני... אני לא יודע מה עליי לעשות כדי לצאת מן הפחד הזה וכמובן אני לא רוצה לבזבז את חיי כנתמך סעד... אשמח לקבל מענה\יעוץ\המלצה או כל תגובה עניינית אחרת

08/04/2007 | 12:51 | מאת: שרי

נהדר שאתה מוצא עבודות ומתקבל בקלות, הקושי לעבור את תקופות המשבר מבלי לעשות לך נזק בלתי הפיך ניתן לפיתרון ע"י לווי של עובד השמה.כאשר אתה מוכר כבעל 40% נכות נפשית אתה זכאי לגשת לוועדת סל שיקום, אחד מהמוצרים בסל נקרא תעסוקה נתמכת, היא יכולה להיות נתמכת ב-2 מובניםהאחד כשאדם עובד במקום עבודה הוא מלווה ע"י עובד השמה אשר תפקידו להיות בקשר עם האדם ולעזור לו להתמודד עם קשיים שיכולים לצוץ במקום העבודה, או בעקבות שינויים במצבו, או להיות עבורו מתווך מול המעסיק וכו' המטרה לעזור לאדם לשמר את מקום עבודתו על אף ולמרות הקשיים.מרכז שיקום מקצועי הרצליה והשרון בו אני עובדת תעסוקות בהייטק ולווי עובדים בהם,הוא אחד מהפרוייקטים החשובים והמצליחים שלנו, לכן אני יודעת שזה אפשרי

08/04/2007 | 13:14 | מאת: מחפש תשובה

לצערי רק היום שמעתי על קיומו של סל השיקום שאני יכול להעזר בו !! ולרגע חשבתי שיש לי אחלה עוזרת סוציאלית...כמו שאמרתי אני מגודר כ- 75% אז אני בטוח זכאי... אני מאוד עצמאי, גר לבדי ומתמודד טוב מאוד עם מצבי לחץ (הייתי בתפקיד מנהל פרוייקט חומרה / תוכנה ותמיכה לכ-500 לקוחות ברחבי הארץ) ועבדתי גם באיזור רעננה :-) אבל קיים בי פחד עז להתחיל הכל מחדש ואז יבוא לו גל וישטוף הכל...כי זה מה שקרה אחרי שחזרתי לעבודה פעמיים ואפילו הייתה עוד פעם אחת שניסיתי שוב הציפו אותי חרדות וכו' ועזבתי על היום הראשון... השאלה העיקרית שלי איך אני מעלים את הטראומה הזאת ? איך אני מחזיר לעצמי את הבטחון הנפשי ? ד"א אני די עוזר בפורומים כאלה ואחרים בתחום שלי, הפעם חשבתי למוצא לעצמי פתרון שרי תודה רבה לך על המידע החיוני הזה... חג שמח לך ולבני משפחתך מחפש תשובה

07/04/2007 | 21:30 | מאת: דניאלה

שלום רב, אני סובלת ממחלת נפש ואיני עובדת. לפני שנה הופניתי למרפאת החוץ הפסיכיאטרית בתל השומר לשיקום. אמרו לי שאקבל תור בעוד 4-6 חודשים. חלפה שנה מאז והתקשרתי כמה פעמים אבל עדיין לא קיבלתי תשובה. האם ניתן להסיק מכך שבגלל הבעיות הקשורות ברפורמות והמעבר לקופות החולים, לא מקבלים מטופלים חדשים? תודה.

07/04/2007 | 22:03 | מאת: מתן

השאלה שלך לא מובנת את בטיפול והופנת רק כדי לקבל דרך תל השומר את השיקום שמגיע לך? בלי קשר מה איזור המגורים שלך ?אולי בגלל זה לא מקבלים אותך בתל השומר בהצלחה שמח לענות

10/04/2007 | 18:24 | מאת: גלית קלמנזון

דניאלה שלום, קשה לי לדעת מה הסיבה שבגללה לא התקבלת לטיפול. אני מציעה פשוט לפנות ולשאול. בכל מקרה, הרפורמה תחול על מרפאות בקהילה ולא על בתי החולים והיא עדיין לא החלה.

26/10/2008 | 11:21 | מאת: אתי

אני מפנה אותך לקרוא על מחלקה חדשה הקיימת בנתניה ואלי יכולה להתאים לצרכייך. www.tipulyom.co.il קראי אודות המחלקה ואם נראה לך את יכולה להתקשר ולבקש את מנהל המחלקה דר' ידין. בהצלחה וכל טוב.

04/04/2007 | 13:13 | מאת: ליאת

שלום אני בגיל צבא,קיבלתי פטור מהצבא בגלל שאושפזתי במחלקה פסיכיאטרית,יש לי נכות נפשית בגובה 75% ואני מקבלת קיצבה מביטוח לאומי. א. האם אני חייבת לעשות שירות לאומי במקום צבא למרות האשפוז? ב.הבנתי שאני יכולה להתחיל עכשיו שירות לאומי ואחרי גיל 21 לא ניתן יהיה לעשות האם זה נכון? אני מעוניינת לעשות שירות לאומי. לצורך העניין לא עברתי שיקום,אך אני נמצאת במסגרת טיפולית ברפואה משלימה. ביי תודה אשמח לתגובה מהירה

04/04/2007 | 13:18 | מאת: ליאת

שלום שוב א. לגבי סל שיקום, לא הייתי בשיקום אלו זכויות בכל זאת מגיעות לי בתור פגועת נפש\נכה נפשית ? הבנתי שיש עזרה כספית. ב. מה בנוגע לבגרויות? עלי להשלים בגרויות והבנתי שמגיעה לי מילגה חד פעמית. כל טוב

05/04/2007 | 22:54 | מאת: מתן

לגבי הזכויות מגיע לך לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי על נכות נפשית וזה מתאפשר רק אחרי שעברת וועדה אחרי שעברת את הוועדה יש החלטה על אחוזי הנכות ואז מקבלים סיוע כספי שקרוי גם קצבת נכות כמובן שלא תמיד הוועדה נותנת לך אחוזי נכות. לגבי השאלה השנייה עם תהיי מוכרת בביטוח לאומי אז תוכלי לבקש מהם השלמת השכלה. רצוי לציין שצריך סבלנות בכל התהליכים האלה בהצלחה

03/04/2007 | 23:38 | מאת: ישראל

יש לי 25% נכות נפשית ועוד 60% נכות נכות רפואית(גופנית) האם יש לי זכות לסל שיקום?

05/04/2007 | 22:44 | מאת: מתן

למיטב זכרוני זכאות לסל שיקום היא רק מ40% נכות נפשית אולי גלית תתקן אותי אבל זה מה שאני זוכר בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה שאל אם אתה צריך משהו ואשמח לעזור בכל

10/04/2007 | 18:06 | מאת: גלית קלמנזון

כרגיל....מתן צודק, לסל שיקום זכאי מי שמוכר ב40% נכות נפשית ומעלה ואין לי שום יומרות לתקן אותך מתן, אם יהיה צורך, אולי לתקן את התשובות שאתה נותן, וגם זה מיותר....

אחי המתגורר בארה"ב בשנים האחרונות עובר בשבועות האחרונים התקף פסיכוטי עמוק. אני נסעתי לשם למספר ימים במטרה לשכנע אותו לחזור לארץ והוא סירב בתוקף. הוא גם סירב לכל טיפול מקצועי ובמיוחד סירב לטיפול תרופתי. לאחר שהמשבר העמיק הגיעה לשם אמא שלי. הוא אושפז להתסכלות אולם לאחר 72 החליטו לשחרר אותו מבלי טיפול מכיוון שאינו מהווה סכנה מיידית. הוא כרגע עם אמי שם. הוא פוטר מהעבודה, בעלי הבית שהוא שוכר הודיעו שהוא חייב לפנות אותו. הוא לא מוכן לקבל טיפול ולא מוכן לחזור לארץ. יש למישהו מושג מה ניתן לעשות בכדי לעזור לו? אין לנו הרבה כסף וכבר הוצאנו בחודש הזה למעלה מ- 50,000 ש"ח על הנסיעות, תשלומים שהוא היה חייב וכדומה. מה עושים אחרי שאמי תחזור לארץ בימים הקרובים? האם יש פרוצדורה חוקית שמאפשרת לנו להחזיר אותו לישראל?

לקריאה נוספת והעמקה
10/04/2007 | 18:01 | מאת: גלית קלמנזון

נעה שלום מדובר במצב מורכב ובנוסף מצטרף העניין של המרחק הגאוגרפי....אני מבקשת לדעת למה את מתכוונת באומרך התקף פסיכוטי עמוק. באופן כללי אני מציעה לחשוב לערב גורמים רפואיים ומשפטיים במקום בו נמצא אחיך , אולי הוא יסכים לשתף פעולה עם מטפל שיגיע לביקור בית אצלו. האם הוא מסוכן לעצמו. לסביבה? אולי ניתן להעזר בשגרירות ישראל ולהביאו לישראל, כך ניתן יהיה לטפל בו מבלי לנסוע הלוך ושוב.

01/04/2007 | 19:09 | מאת: MR BLUE

לפני כשנה וחצי שכבתי עם זונה ומאז אני סובל מדכאון קשה...תמיד הייתי אדם ישר ואהבתי נשים רק הייתה תקופה קשה וחשתי בודד ידעתי שזה יכאיב לי אבל עשיתי זאת בכל זאת.......אני מרגיש מלוכלך ואני מרגיש שאנסתי אישה וזה ממש כואב לי.......אני לא יוצא עם בחורות כבר הרבה זמן אני יודע שאני מת........אני חי רק בגלל שאני מתבייש להתאבד........ממש הייתי רוצה למות......אין לי כח ....אני סטודנט באונ כמעט בן 30 אני עומד לעוף בגלל שלא מצליח ללמוד אין שום אופק לחיים האלב ואני מתפלל למוות כל הזמן...חברה שלי לשעבר שאהבתי כל כך אחרי כמה שנים שהיינו יחד זרקה אותי ואז נכנסתי לדכאון שהוביל אותי לזונה חלק מזה נובע מהקטע שכאב לה מאוד בעת קיום יחסי מין ונראה לי שהגוף שלה דחה אותי..........הלוואי והמוות המשחרר יגיע אני חי על כדורים וטיפול פסיכולוגי אבל זה לא עוזר ..........לא יכול יותר רוצה למות.........

05/04/2007 | 15:57 | מאת: גלית קלמנזון

MR BLUE שלום אני מבינה, מתוך כך שבחרת לכתוב לנו בפורום שיש בך בכל זאת רצון לספר את סיפורך ואיזושהי תקווה לסיוע- דבר שמעורר סוג של אופטימיות. נשמע שאתה מלא ברגשות אשם, לאו דווקא מוצדקות: למשל בנושא הגוף של החברה שדחה אותך- כנראה שהיו לה הקשיים שלה סביב יחסי מין שאינם קשורים דווקא אליך. באשר לזונה- גם היא כנראה בחרה במה שבחרה והגיעה למקצוע שלה מסיבותיה היא. נשמע שאתה לוקח אחריות הרבה מעבר לתחום האחריות שלך ומיוסר על כך. אני מציעה פנייה לטיפול נפשי. אתה מוזמן לשלוח לי בפורום או במייל את אזור המגורים שלך ואשמח לסייע לך למצוא כתובת לסיוע.

05/04/2007 | 18:18 | מאת: MR BLUE

היי אני לוקח כדורים וגם בטיפול פסיכולוגי אבל זה לא רק האשמה גם התמימות שלי שאבדה...ממש כואב לי אני רוצה להיות שוב ילד למרות שאני קרוב לגיל 30 הכאב על זה לא נפסק.......כואב לי על מה שהפכתי להיות וגעגועים לאדם שהייתי פעם...

גלית שלום רב, השאלה שלי היא כזאת, עוד לפני תאונת הדרכים שדברתי עליה, תמיד נמשכתי מינית לגברים ואף קיימתי אך ורק עם גברים עד היום יחסי מין, אומנם מעולם לא היה לי חבר קבוע. אבל תמיד זה היה עם גברים עוד מאז שאני זוכר את עצמי נטייתי המינית הייתה שייכת לבני מיני ונשארה כזו. שאלתי היא? האם הומוסקסואליות נחשבת עד היום בעידן המודרני כמחלת נפש? אם כן, אני פרטי לי, לדעתי, זאת הסיבה שלי, ולא תאונת הדרכים. תאונת הדרכים שאירעה לי, היא שלב שבו הייתי אמור לחשוף ולשוחח על זה עם איש מקצוע. בברכה מיקי/יצחק

שלום יצחק הומוסקסואליות איננה נחשבת הפרעה נפשית מאז שנות השבעים בערך. לגבי כל שאר הדברים שכתבת, קצת קשה לי לענות לך, כי אני לא ממש מבין מה זה אומר שמישהו הוא אפוטרופוס שלך? אבל נראה לי די ברור שאין לו זכות לאשפז אותך בכפייה. זה בסמכות הפסיכיאטר המחוזי בלבד. האם אחיך מונע ממך לעבור לדיור מוגן או להוסטל? האם הוא יכול לעשות את זה? אולי זה יכול להיות פיתרון בשבילך? תרגיש טוב מיכאל (שם בדוי)

05/04/2007 | 15:51 | מאת: גלית קלמנזון

מיכאל, כמה נעים לקרוא את תשובותיך החביבות והנכונות....מזל של כולנו שאתה פה. אני מסכימה עם כל מילה.

גלית שלום רב, השאלה שלי היא כזאת, עוד לפני תאונת הדרכים שדברתי עליה, תמיד נמשכתי מינית לגברים ואף קיימתי אך ורק עם גברים עד היום יחסי מין, אומנם מעולם לא היה לי חבר קבוע. אבל תמיד זה היה עם גברים עוד מאז שאני זוכר את עצמי נטייתי המינית הייתה שייכת לבני מיני ונשארה כזו. שאלתי היא? האם הומוסקסואליות נחשבת עד היום בעידן המודרני כמחלת נפש? אם כן, אני פרטי לי, לדעתי, זאת הסיבה שלי, ולא תאונת הדרכים. תאונת הדרכים שאירעה לי, היא שלב שבו הייתי אמור לחשוף ולשוחח על זה עם איש מקצוע. בברכה מיקי/יצחק

לקריאה נוספת והעמקה
05/04/2007 | 15:50 | מאת: גלית קלמנזון

למיקי שלום, הומוסקסואליות אינה נחשבת למחלת נפש זה שנים רבות. יחד עם זה, נטיה מינית כלפי בני אותו מין נגועה בדעות קדומות בחברות רבות, כולל אנשים רבים בחברה שלנו. משום כך יכול להיות מאוד קשה לחשוף פן זה. אולי לא סתם נגרמה לך תאונה בדרכך לשוחח על כך....

28/03/2007 | 14:16 | מאת: לש

שלום. מהי הזכות המוסרית של רופאים פסיכיאטרים לטפל כאשר הם מעוררים מצוקה אצל אנשים שבאים עם מצוקה, במקום להרגיע אותה, ומעוררים מצוקה יותר גדולה? אני חושבת שאחת הרעות החולות בפסיכיאטריה הוא המבנה שלה שהוא הרבה יותר מונולוג מאשר דיאלוג עם המטופל , או החולה, . ישנם אנשים חולים, אבל בגלל הגישה האיליטיסטית נכנסים למטריה גם אנשים בריאים, או אנשים שעם גישה בריאה היו נשארים בריאם ומקבלים חיזוקים. נלחמים בהפרעות או ש רוצים לשפר את הרגשתם של אנשים ? אולי נלחמים באנשים? האם זה הוגן במצב שכזה ליטול מאנשים את זכויותיהם ולכפות עליהם טיפולים כפויים?האם המחוקק מודע למה שקורה כשהוא מגבה פסיכיאטריה כענף רפואי? א. למה מבלבלים תרופות נגד פרכוסים ותרופות נגד דיכאון ביחד עם תרופות פסיכיאטריות, ולמה לא מוסרים את כל המידע עליהן למי שלוקח אותן? ב. למה מערכת מסודרת לכאורה מאפשרת למבוטח בקופת חולים לשאת בעול כשיש לו קרוב משפחה חולה נפש קשה והוא יתום מהורים ולבד בבית, כלומר למה כשאין תמיכה קבועה בבית גם אין תמיכה ממקור חיצוני? ולמה בית חולים פסיכייאטרי לא בודק לעומק את המצב שמביא מישהו לאשפוז, ובכל זאת מטפל בתרופות שהשפעתן יכולה להיות מסוכנת ואובדנית? ג. למה בית חולים פסיכיאטרי נשאר בתדמית שמעוררת בושה באנשים שמאושפזים שם, וגורמת להם לא לחלוק את המצוקה שלהם בפירוט עם חברים שיכולים לעזור אולי? ד. למה אין ביקורת אפקטיבית על שיטות טיפול וותיקות שטומנות בחובן סכנה? ה. למה אין ביקורת יעילה שתעצור מצב שבגלל חסכנות על גב המאושפזים, ובגלל חוסר התפתחות של הרפואה הפסיכיאטרית לפחות בבית חולים אחד, מי שמשלם בבריאותו ובחייו הוא המאושפז ? ו. למה במצב של כפיה מצופה ממטופל להתלונן על מה שהוא רואה שלא בסדר כאשר הוא כבר מפסיק להאמין והוא מלא פחדים להפוך למשהו כמו אנשים במשפחה שלו שיש להם בעיות נפשיות?

לקריאה נוספת והעמקה
28/03/2007 | 21:07 | מאת: גלית קלמנזון

ל-לש שלום, מהמערכת הפסיכיאטרית מצופה להקל במצבי משבר קשים ומורכבים, גם כאשר המתמודד עצמו אינו יודע את עצמו ואינו מבין מה עוזר ומועיל ומה מזיק ומדרדר אותו. מצופה ממנה לסייע בשלבים של חזרה לשגרה, להחזיק ולתמוך במתמודד בשיקום בביה"ח ובקהילה. מצופה להבין ללב המתמודדים במצבים מבולבלים ומבלבלים ולדייק במתן העזרה לסוגיה וגם לדאוג לאשפוזים כשצריך, להמנע מאשפוז כשלא צריך. לאשפז בכפיה את מי שמסכן ומסוכן ולא לאשפז כי הדבר פוגע בחרות האדם.המטפלים מקבלים תפקידים שונים וסותרים: הורים, אחים, מורים, שוטרים ו....בעיקר קוסמים לא כן? המערכת הפסיכיאטרית אינה חפה מטעויות אולם חשוב לזכור שביכולת המטפלים לעשות רק את מה שהם יכולים מתוך ידיעה אחראית שהם עוסקים באנשים.

את מאוד נחמדה אז אל תיפגעי כי יש דברים שאני לא מסכימה איתך ואני חושבת שהם בסיסיים.קביעה מתי המתמודד אינו יודע את עצמו, ומתמודד זה לא בהכרח חולה אלא מישהו שאושםפז היא קצת יומרנית כי הבעיה היא מתי שמשהו מתמודד עם משהו שגדול עליו עד כדי כך שהוא לא מסוגל להסביר זאת לאחרים , או לאחרים שלא מכירים אותו מקרוב. מתמודד שמבין שהוא נולד למשפחה עם בעיות מאוד קשות ושלחלק מהם זה עבר גנטית יכול להבין טוב מאוד מה מזיק לו ומדרדר אותו, וזה יכול להיות הפחד מהמערכת הפסיכיאטרית שהוא מכיר מקרוב, ואף בית חולים פסיכיאטרי לא יעלה על זה כי אף בית חולים פסיכיאטרי לא יבדוק את זה.זה שביכולת המטפלים לעשות רק את מה שהם יכולים מתוך ידיעה אחראית שהם עוסקים באנשים, זה כשל לוגי, כי זה לא אחראי לטפל באנשים גם בכפיה וגם בתמיכה של החוק וגם איפהשהו ממקום שהוא מעל לאוכפי החוק בערך כמו אלוהים, כאשר הם לא יכולים לעשות הכל ולא יכולים לדעת הכל, ויכולים גם לפגוע, אבל מתנחמים בסטטיסטיקה שהם פוגעים רק במיעוט יחסי. אני מתכוונת בעיקר לא למחלות פסיכיאטריות קשות אלא להפרעות, אבל אני לא בקיאה בסיווגים. מה זה מהמערכת הפסיכיאטרית מצופה? אם זה מישהו או משהו ספיציפי שמצפה ממנה אזה הבעיה שם, ואם המערכת הפסיכיאטרית מצפה מעצמה ככה אז הרי ברור שהיא לא ממש עומדת בסציפיות של עצמה, והשאלה היא מי מגבה אותה.

27/03/2007 | 18:49 | מאת: דנה

שלום רב ! מקווה שתוכל לענות לשאלתי בתשובה מספקת ומובנת ... הנני בת 27 כיום עברתי ניתוח בגיל 12 בגב וסובלת מכאבים כרוניים כיום וצריכה גם לעבור ניתוח חוזר שם בגב, במשך חיי עברתי טרואמות ועדיין עוברת בן זוגי חולה במחלה קשה , ובעיות בריאותיות שלי ובעיות נוספות משפיעות עלי בשגרת חיי היום יום מספרת בקצרה ככל האפשר , הגשתי תביעה לביטוח לאומי מכיוון שאינני מסוגלת לעבוד והאבחנה של הפסכ' שאותה נתתי לביטוח לאומי היא כזו: AJUSTMENT + PROLONGED DEPRESSIVE REACTION PRSONALITY DISORDER NOS ובאותה תקופה נתן לי אסייול לוציפרלקס עם אבחנה זו ולאחר ועדה נקבעו לי 20 אחוזי נכות על העניין הזה. הנני רוצה להגיש החמרת מצב מכיוון שהמצב רק מחמיר ואינני כמו פעם והלכתי לפס' אחר שקרוב יותר לאיזור מגורי והוא רשם לי את האבחנה הזו: ADJUSTMENT REACTION+PREDOMINANT DISTURBANCE ותרופות MELODIL 50MG וגם TRANXAL 15MG מבקשת בבקשה לדעת ממך האם אבחנה זו היא יכולה להיות בעצם מסמך של החמרת מצב או שזו אבחנה לא טובה בשביל הגשת החמרת מצב לעומת ההאבחנה הקודמת אודה לך מאוד על תשובה העונה על שאלתי זו מכיוון שאיני יודעת ולפי האחוזי נכות מה אבחנה כזו יכולה להיות מבחינת אחוזים מכיוון ש20 אחוז זה סימנים אובקטיביים וסובקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלתית וכושר העבודה וזה מה שקבעו לי. 30% זה ישנם סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה 50% זה ישנם סימנים קלינים מובקים וקבועים שאים בהם הפסקות המגבילות את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר מבקשת בבקשה שתוכל לענות לי לפי אבחנות אלו מה שייך לאבחנתי מבחינת האחוזים פחות או יותר . (מה שרשמתי על האחוזים זה לפי הפרק של הנכות לנושא זה ) בתודה מראש על תשובתך דנה

27/03/2007 | 20:50 | מאת: גלית קלמנזון

דנה שלום, ראשית חשוב לדעת מה את בעצם מבקשת מהמוסד לביטוח לאומי: שיקום, קיצבה או שניהם. כרגע, בהנחה שאחוזי הנכות המדוברים הם בנושא תפקוד ולא רפואה, מגיע לך מימון תהליך שיקום מקצועי ואבחון וזה חשוב. מעבר לכך, קבלת קיצבה מותנת בשיעור של 65% ומעלה של נכות תפקודית. הדבר לא בהכרח קשור לאבחנה פסיכיאטרית אלא ליכולת לפרנס את עצמך.

האם צריך להיות רשום כנכה בביטוח לאומי כדי לקבל תמיכה ממשרד הבריאות או שאפשר להגיע אליהם ישירות? בקיצור, איזה מסלול צריך לעבור כדי להתקבל לתכנית כמו "מעברים"

אם אני לא טועה בכדי להתקבל לתכנית מעברים צריך סל שיקום של משרד הבריאות. זכאי סל שיקום בדרך כלל רשומים כנכים בביטוח לאומי . התנאי לקבלה לסל השיקום היא קצבה של 40% ומעלה מביטוח לאומי. לגבי איך מגיעים לסל השיקום של משרד הבריאות, ממלאים טפסים עם עובד בבריאות הנפש בו את מטופלת ולאחר כמה חודשים את מוזמנת לוועדה שבה מחליטים ביחד איתך מה יהיה טוב לך(אולי מעברים) . בהצלחה תשאלי עוד שאלות אשמח לענות

מתן, אין כמוך! המון תודה על העזרה והתשובה. תיקון קטן: הדרישה היא ל - 40% נכות נפשית רפואית על רקע נפשי ולא קיצבה...

שלום רב, שמי מיקי וזהו כמובן שם בדוי, עברתי תאונת דרכים בגיל 15 ומאז עברתי המון אשפוזים חוזרים ונשנים. שאלתי אליכם חברי הפורום, מהי מניה דיפרסיה 28 אפקטיבית? ומה הן השלכותיה לגיב תפקודו של החולה מצד אחד, ולגבי בריאותו מצד שני. ומה עושים כאשר הנך רווק בן 51, והאחים והאחיות שלך נכנסים לך לורידים? אודה לכל אלה שיפנו לי תשובה במייל שכתובותו מופיעה בראש העמוד. חג אביב שמח לכולם

שלום רב, שמי מיקי וזהו כמובן שם בדוי, עברתי תאונת דרכים בגיל 15, ואז עברתי המון אשפוזים חוזרים ונשנים. שאלתי אלייך גלית: מהי מניה דיפרסיה 28 אפקטיבית? ומה הן השלכותיה לגבי תפקודו של החולה הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך, כאשר ידוע שהוא בטיפול, ושומר לקחת תרופות כמו שנקבע לו. ועוד שאלה: הנני רווק בן 51, והאחים והאחיות שלי נכנסים לי "לוורידים". אודה לך מאד גלית, על תשובתך בפורום או במייל אליי אשר כתובתו מצויינת בראש העמוד. חג אביב שמח. מיקי.

28/03/2007 | 20:34 | מאת: גלית קלמנזון

מיקי שלום, מחלת המניה דפרסיה היא מחלה אפקטיבית, כלומר מחלה שמשפיעה על האפקט- מצב הרוח ולמעשה יכולה להופיע תמונה של תנודות במצב הרוח ממצב מרומם מאוד עד כדי חוסר שיפוט ופגיעה בבוחן המציאות ועד דכאון עמוק. לעיתים, הסובבים את מי שחולה במחלה שפגשו אותו במצבים לא פשוטים שפגמו בשיפוט, מתקשים להתאים את ההתנהלות שלהם למצב הנוכחי של המתמודד. כך עלול להווצר מצב של הגנת יתר מבחינת המתמודד. במצבים אחרים, מי שנתון בהתקף מאני עלול שלא מכיר בכך שמדובר בהתקף ואז נסיונות לעזור לו להתנהל אחרת נחוים כמתקפה.

20/03/2007 | 17:25 | מאת: ל"ש

טיפול בדיכאון בכפיה או יותר נכון , טיפול במניה, שזה יותר קיצוני ומסוכן, בכפיה,בלי שינוי מה שקורה בבית ובלי מודעות למה שיש בבית, מה הוא עוזר בכלל? ולמה יש לגיטימציה לכפיה וחוסר לגיטימציה למאושפז? אני מתארת לעצמי שאנאפרניל זאת תרופה יותר זולה ואולי יותר חזקה ושהיא יכולה להיות יעילה מאוד, לפחות בטווח המאוד קצר, אבל אני לא מבינה למה משתמשים בה אם לצורך כך יש צורך במייצבים, ולא עושים תרופה אחת קצת יותר גדולה, כי אנאפרניל זאת תרופה קטנה מאוד. למה נותנים אותה כשיש הפרעה של שינויים גדולים במצב רוח? הרי תופעות הלוואי שלה מייצרות שינויים במצב רוח, ולמה נותנים אותה בכלל? למה בונים על זה שאנשים יחליפו תרופות ולא מבינים שתרופה לא מתאימה יכולה לגרום לאומללות ולהתנהגות הרסנית? למה פחדים ולחץ וחרדה מטופלים בנפרד ולא מבינים שהם מייצרים אחד את השני ושהבעיה האמיתית לא מטופלת,ולא מטפלים בגורם ההתחלתי לבעית מצב הרוח? הטיפול עלול להחמיר את הבעיות/הפרעות לפחות בחלק מהמקרים, גם אם הוא יכול לעזור במקרים אחרים. למה מטפלים באובססיה בתרופות ולא מטפלים בגורמים או בפחדים או בלחץ שמביאים את האובססיה? למה לא מתחשבים באנשים קרובי משפחה שעלולים בגלל אילוץ לתת תשומת לב מיוחדת, לקבל צרות בעצמם? ואנשים במערכות קשות, מאיימות וכפויות לא נעשים יותר גמישים במחשבה אלא יותר קשיחים, והאבחון והגדרת המצב שלהם לא משפרים אותו,וזה גם לרעתם וגם מחזק אובססיות. למה פיתרון פסיכיאטרי לבעיה אחת עלול להביא בעיה הפוכה ומסוכנת לא פחות? מה טוב בזה בכלל? לא כולם מסוגלים לעבור גיהנום עד שמחליפים להם תרופה וזה חוסר אחריות לטפל בצורה כזאת, אבל אין דין ואין דיין.

לקריאה נוספת והעמקה
20/03/2007 | 19:04 | מאת: גלית קלמנזון

ל"ש ראשית, אני מודה לך על שהעלת את הבעיה הכאובה, אני משערת שהיא נוגעת לרבים. אכן, הקשיים שבתאורך יכולים להיות מטופלים במימדים שונים ובעצם הטיפול הנפשי, המשפחתי והתרופתי אינו "מדע מדוייק". קיימים סוגים שונים של תרופות ומאוד קשה להתאים את סוג התרופות הנכון לאדם המתמודד המסויים, לעיתים הדבר כרוך בסבל של המתמודד עד מציאת הטיפול הנכון. באשר לנושא המשפחה: טיפול משפחתי דורש הסכמה משפחתית- דבר שלא תמיד ניתן. מעבר לכך ומבלי לנקוט עמדה לגבי הנושא המסויים שלך, קיימת נטיה אנושית במצבי סבל המעוררים כעס גדול שקשה להתמודד עימו להאשים את האחר. סוג כזה של דיאלוג מתקיים במשפחות ובכלל בקשרים רבים. נוצר מצב בו לעיתים הכועס מאשים את האחרים והאחרים אותו, מבלי יכולת אמיתי לדבר או לקחת אחריות. במצבים כאלה איש מהצדדים לא יפנה בעצמו לטיפול אלא ישלח את האחר....

20/03/2007 | 23:54 | מאת: ל"ש

אז את אומרת שבעצם אין פיתרון למערכת הטיפולית, ולמרות שזה לא מדע מדוייק, יש לממסד יכולת וזכות לכפות טיפול על מי שממלא כמה קריטריונים, למרות שהטיפול אינו מדוייק בהכרח ,] אני לא יודעת אם את יודעת , אבל אנשים עלולים להגיע למצב נפשי כתוצאה מסבל, וטיפול ניסויי גורם סבל רב יותר ומוסיף על החרדה הקושי והאימה, כי הוא רפואי וסמכותי. ככה לוקחים אנשים עם נטייה אובדנית ובמסווה של טיפול מסייעים להם להקצין את הנטייה ולממש אותה. וזה פשוט בלתי נסבל. לא יכולים לעשות טיפול משפחתי למשפחה מפורקת בלי הורים. מטילים על אנשים אחריות לבוא לטיפול ומסירים כל אשמה. למה פסיכיאטרים משתמשים בתרופות עם השפעה על מצב הרוח ועל ההתנהגות, ועם תופעות לוואי בלתי רצויות גם כן ועדיין מטילים את מירב האחריות על המטופלים ועל משפחתם, בעוד שברפואה רגילה, בה אין השפעה על חשיבתו של המטופל, לא קיים כזה נטל על אנשים שמקבלים שירותי רפואה, ובדרך כלל הם זוכים לקבל טיפול הוגן נכון ויעיל? כיוון שאפשרי טיפול במישורים שונים, אבל הטיפול כשאינו פרטי נעשה במגוון צר של מישורים, זה לא מתאים להרבה או לחלק מהמקרים. פתאום רופאים הם לא כאלה אנשים טובים ועוזרים. ורופאי משפחה, שכן אמורים לעזור ולהכיר, בכלל לא מטפלים בתחום הזה.מי שמופנה לטיפול מופנה לדבר רע , אפילו שזה כביכול בית חולים. יש כאן גם הטעיה של הציבור שלא מבין בדברים האלה. החכמה היא לא לצפות מהבן אדם להתמודד עם כעס גדול שהוא מרגיש ולהניח מראש שהוא חסר בסיס והוא נובע מחוסר יכולת לקחת אחריות. החכמה היא לא להטיל על בן אדם אחריות שגדולה ממדותיו בלי להבחין בזה הרבה שנים. החכמה היא לא להתייחס למחקרים שחוקרים הנחות של פסיכאטרים אלא לטפל במה שקורה ולהבין מה שקורה, ומה לעשות שהמציאות לא מתאימה את עצמה למחקרים ושהDSM הוא לא התנ"ך והוא לא חזות הכל ושאם בן אדם מתנהג בצורה שבמקרה גם מתוארת בספר הזה, זה יכול לנבוע ממצוקה אבל לא חייב לחפוף לאבחנה והוא לא יקבל טיפול נכון והבנה ואבחנה נכונה בגלל העולם המצומצם הזה שעוד חושבים שהוא נכון? פשוט מעורר אימה.

אנו, חוקרים מהחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה ומאגף השקום בבריאות הנפש במשרד הבריאות מנסים להבין את הגורמים והתהליכים האישיים המשפיעים על הבחירה להשתמש או לא להשתמש בתרופות פסיכיאטריות. אם את/ה משתמש בתרופות פסיכיאטריות או השתמשת בעבר אנו מזמינים אותך לקדם את הידע בנושא השימוש בתרופות הפסיכיאטריות - דבר שעשוי לסייע להבין גורמים המשפיעים על הבחירה ליטול או לא ליטול תרופות פסיכיאטריות. ניסיונך האישי עשוי לעזור לרבים אחרים. המחקר קיבל אישור של אוניברסיטת חיפה ושל אגף השיקום בבריאות הנפש של משרד הבריאות. השתתפות בו כוללת ראיון אישי ומספר שאלונים. המחקר אינו כולל התערבות בטיפול ולכן אין בו שום סיכונים ותופעות לוואי. ההשתתפות במחקר היא התנדבותית ואנונימית. אם תחליט להשתתף במחקר, אנו מבטיחים לך כי החומר שייאסף יישאר חסוי, כלומר ללא השם שלך ולא ניתן יהיה לזהות אותך. כמו כן תוכל להפסיק את השתתפותך במחקר בכל שלב מכל סיבה שהיא. הדבר לא יפגע בתנאי הטיפול שלך. אנו נשמח לשלם 40 ש"ח עבור הזמן (כשעה) שתקדיש להשתתף במחקר. בכל שאלה תוכל לפנות אל החוקרים האחראיים: ד"ר דיוויד רועה טלפון: 04-8288724 (אוניברסיטת חיפה) וד"ר ורד בלוש-קליינמן טלפון: 04-8632944 (לשכת הבריאות חיפה)

מהכרות, אני חושבת שאנשים בוחרים לא לקחת תרופות פסיכיאטריות א. בגלל תופעות לוואי קשות שיש להן והרצון לחיות בלי תופעות הלוואי האלה ב. בגלל חשש מתופעות הלוואי כאשר בן משפחה אחר כבר לקח תרופות כאלה ג. בגלל נטיה אובדנית, כאשר התרופות אמורות להלחם בנטייה אובדנית שקיימת אך יש להן תופעות לוואי שהן גם בלתי נעימות וגם טומנות בחובן הקצנה של הנטייה האובדנית , והמטופל לא רוצה הקצנה של הנטיה האובדנית, ולא רוצה תופעות לוואי בלתי נעימות.

16/03/2007 | 14:51 | מאת: ליאור

שלום לדר קלמנזון ולכל באי הפורום חלק1 אני בן 23 עברתי לפני כמעט שנה התקף מאני פסיכוטי הראשון שלי שנמשך חצי שנה ונגמר באשפוז,האבחנה שניתנה לי היא היא סכיזו אפקטיב.במשך החצי שנה שהיתה לי את המחלה לא ידעתי שאני אפילו חולהמאחר וזה היה התקף ראשון שהתחיל בהיפומאניה לא מזיקה והדרדר למאניה אם אפקט פסיכוטי וסוג של שגעון גדלות מאחר וכל החיים הייתי בשולי החברה סבלתי מחרדה חברתית בלבד ובעקבות טיפול אנטי דכאוני ההיפומאניה התחילה וכך כל התחיל. לאחר האשפוז לקחתי פסיכאטר שהבהיר לי מה היה לי ,עד לפני שפגשתי אותו גם אחרי האשפוז חשבתי שהיפומאניה זה מצב אידאלי..כיום אני יודע שזה מצב חולני שאסור שהוא יחזור בעקבות כך ,כיום על מנת שהוא לא יחזור אני לוקח טיפול אנטי דכאוני ,אנטי פסיכוטי ובנוסף כדור מייצב, בשלב האחרון של המאניה היו לי בעקבותיה התקף אלים לא על אנשים על חפצים...ובנוסף זה התבטא בנהיגה שלי ,לא פגעתי באף אחד אבל היו מספר תאונות בלי נפגעים כמובן,בעקבות כך נשלל רשיוני לשנה עם בדיקה כעבור שנה אצל פסיכאטר מטעם המדינה,כיום מצבי יציב שאלתי היא האם כעבור שנה אם עדיין המצב יהייה יציב יוחזר לי רשיוני או שידחה לעוד שנה.מאחר שהיו לי כמה תאונות שוב בלי נפגעיםבנפש או פצועים. וחלק 2.. כיום אני גר זמנית אצל אחותי הגדולה אין לי אפשרות לגור אצל הורי, מצבה הכלכלי לא טוב היא גרושה+ילדה אני רוצה לעזוב ואין לי כרגע יכולת ,אגב הוכרתי כנכה ב 100% בביטוח לאומי ובקרוב אני יעבוד בעבודה שיקומית עם שכר נמוך, בנתיים זה בירוקרטיה של ביטוחלאומי וזה לוקח זמן.הקיצבה היא 2150 והיא לא מספיקה להשכרת דירה ושאר התשלומים,אני גר מאז ומתמיד בקריות ואני לא רוצה לעזוב את האזור הזה, יש לי אלטרנטיבה גם ברמת גן מאחר ויש לי חברים שעברו לשם.שאלתי היא האם מישהו מכיר הוסטל באזור זה ותוכלו להמליץ לי עליו מאחר שאני לא מכיר אף הוסטל בארץ.ואם לא אז תוכלו להפנות אותי לפורום ששם יוכלו לתת לי את המידע הזה.כי גם כאלה אני לא מכיר(פורומים). בנוסף יש לי שאלה לגבי הוסטלים ..האם גם שם אני צריך לשלם שכר דירה ומה לגבי תשלומים חשמל מיסים מים וכל השאר...ומה זה בעצם הוסטל יש שותפים או לבד? התפקוד שלי הוא כרגע מצויין... חלק 3 תודה לכל תשומת הלב ועל תשובתכם:)ליאור

לקריאה נוספת והעמקה
18/03/2007 | 01:25 | מאת: מיכאל

הי ליאור... קודם כל אתה צריך לדעת שיש לך אפשרות לסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, לא מדובר בהרבה כסף, אבל אם אתה גר עם שותפים ומקבל את הסיוע זה בהחלט אפשרי לשכור דירה גם עם הסיוע הזה והקצבה. הוסטל זו מסגרת מאוד קשה ולא נעימה. זה די דומה לאישפוז במחלקה פתוחה, רק בתוך הקהילה, אם כבר מה שהייתי ממליץ לך זה דיור מוגן. תפנה לעמותת "אנוש" שמנהלת כמה מסגרות כאלה. אתה משלם שם שכר דירה כמובן וגר עם שותף אחד או שניים, ויש לך ליווי של מדריך. זה בעצם כמו לשכור דירה עם שותפים, רק שיש מי שדואג לך לכל הדברים הדי קשים שיכולים להיות עם שותפים. (אני האמת גר לבד, ודי סבלתי עם שותפים, אבל הייתי עם שותפים לא דרך דיור מוגן) תרגיש טוב מיכאל

19/03/2007 | 19:09 | מאת: גלית קלמנזון

ליאור, הפעם אני בוחרת להתחיל את התשובה מהסוף: יש משהו מאוד חביב בסעיף השלישי של הדברים שכתבת, אתה בוחר להתייחס ולהודות לקוראים והכותבים התייחסויות לדברייך. הדבר נותן תחושה שהקשר פה הוא עם אדם שמתייחס לזולת, יודע לקבל ולהכיר בכך שקיבל, יודע להשיב תודה - בסיס לא רע להתחלה של חיים משותפים עם חברים לדירה, לא כן? דבר נוסף, נשמע שאתה בתקופה מאוד לא פשוטה סביב החיים שלך וסביב המחלה , בה המון דברים לא ברורים ועלומים. יחד עם זה אתה מחפש ושואל ובודק- דבר חשוב בשיקום ובכלל בהתנהלות בחיים. באשר לשאלת המגורים: אתה זכאי לסיוע בשכר דירה הניתן ע"י משרד השיכון בסך 650 ש"ח לחודש. יש אפשרות לגור באופן עצמאי או להעזר בסל שיקום בהוסטל או דיור מוגן. (מיכאל, הפעם אנחנו חלוקים: אני פגשתי הוסטלים שנראו לי נעימים ומסייעים לנפגעי נפש שנזקקו לתמיכה בשלבים הללו של חייהם. ) בהצלחה

19/03/2007 | 19:37 | מאת: מיכאל

הי גלית יכול להיות שאני טועה, ההיכרות היחידה שלי מהוסטלים היא מביקור שעשיתי אצל חבר שהיה מאושפז איתי ובינתיים חזר לגור עם ההורים. בכל מקרה, את לא חושבת שעדיף לליאור דיור מוגן על הוסטל? ושהוסטל הוא לאנשים במצבים הרבה יותר קשים משלו? עוד עיצה קטנה לך, ליאור- במידה ואתה בכל זאת גר עם אחותך, בקש ממנה לחתום איתה על חוזה שכירות, במידה והדירה בבעלותה, או להוסיף אותך לחוזה השכירות שלה, ובקש את הסיוע בשכר דירה, ותתן לה את הכסף בתור שכר דירה. חבל לוותר על הכסף הזה שמגיע לך. אתה יכול למצוא חדר בדירה עם שותפים רגילים, שבה משלמים 200 או 250$ לחדר, אתה יכול לעמוד בזה גם עם הקצבה והסיוע בשכר דירה. למרות שבאמת הדיור מוגן יוכל לעזור לך מאוד להימנע מהרבה מאוד קשיים שקשורים לכך. בהצלחה ליאור מיכאל

16/03/2007 | 12:04 | מאת: יובל

היי אני יובל מתענין האם מי שלוקח לפונקס -תרופה אנטי פסיכוטית יכול לקבל מנוי חינם לחדר כושר?

לקריאה נוספת והעמקה
19/03/2007 | 18:55 | מאת: גלית קלמנזון

יובל שלום, שאלה חשובה! לפני כשנתיים הוקם פרוייקט שמומן על ידי חברת תרופות על מנת לסייע לנפגעי נפש הנוטים לעליה במשקל גם עקב השימוש בתרופות שמגבירות תאבון. לא ידוע לי אם הפרוייקט עדיין פועל, יחד עם זאת, הגורם המפנה לפרוייקט הוא הרופא המטפל שאמור להמליץ על המתמודדים המתאימים לפרוייקט. זכור לי שהקריטריונים לכך היו: שימוש בלפונקס וגיל 35 ומטה. לא ידוע לי אם יש או אין שינוי בקריטריונים.... אודה לך אם תעדכן את כולנו בנושא לאחר ברורעם הפסיכיאטר המטפל.

23/03/2007 | 22:09 | מאת: מתן

לפי מה שזכור לי הפרוייקט לא מתקיים