שיקום לאחר אירוע מוחי

תודה על התשובה, יש לי מספר שאלות נוספות: בעלי עבר אירוע מוחי קל - בעקבותיו יש לו קושי בדיבור - הוא מדבר במשפטים קצרים, האם יש דרך לשפר את דיבורו? פגיעה נוספת היא ביד שמאל - בתחילה הוא לא יכל לכתוב (הוא שמאלי) - כעת מצבו השתפר אבל קורה לו שהוא אוחז במשהו ביד ולא יכול להרפות - האם ניתן לשפר את תפקוד היד? כמו כן האם אדם שעבר אירוע מוחי יכול לחזור לעבודה, ולהמשיך לעסוק בספורט כמו הליכה שחיה ועוד? דבר נוסף בעקבות האירוע הוא הפך מאד תלותי בי - האם זה דבר שישאר כך או שבהמשך הוא יחזור לעצמו? כנ"ל הוא התחיל לסבול מחרדות וממתח - מה ניתן לעשות? אני שואלת שאלות אלו כי אני ממש דואגת, ובבית החולים בו הוא מאושפז קשה לקבל תשובות ברורות, כמו כן אם אני שואלת שאלות בביקור רופאים בעלי מא מתרגז ואני פוחדת להרע את מצבו. אשמח לקבל תשובות. ניצן

אפשר לראות השפור בדבור שנפגע אחרי שבץ מוחי גם חודשים אחרי האירוע אולם ככל שהפגיעה הראשונית קשה יותר כך מידת ההחלמה מועטה יותר ומידת ההחלמה בחודש הראשון אחרי השבץ היא סימן לצפוי בהמשך. ישנם ספרים מצויינים, פרי עטה של ד"ר יהודית לוטוק, מנהלת השירות לקינאיות תקשורת במחלקת השיקום של הדסה הר הצופים, שמטרתם ללמד את המשפחה כיצד להמשיך להדריך את החולה במאמצי השיקום שלו. אני מציע לך להתקשר אליה טלפונית כדי להתייעץ איתה ולהזמין אחד מהספרים שכתבה למטרה זו. שפור התפקוד ביד שמאל הוא תפקידה של מרפאה בעיסוק מומחית לנושאא השבץ ואפשר להתייעץ עם כזו. כדאי לנסות "להפעיל" את יד ימין ולהפנות אליה את תשומת הלב כשיד שמאל "נתקעת" עם חפץ ולא משחררת אותו. חיוני למצאו ספורט ועיסוק המתאימים לרמת מוגבלותו של האדם שעבר שבץ ולעסוק בו בהתמדה. זהו הבסיס לשיקום מוצלח. שוב, האתרים של הNSA (NATIONASL STROKE ASSOCIATION ) האמריקאי טובים מאוד במתן דוגמאות כאלו. "הספורט" הטוב ביותר הוא כמובן ההליכה. קבוצת תמיכה, כמו זו הקיימת בירושלים או בחיפה, יכולה לעזור לבן זוגך להתמודד עם בעיותיו הנפשיות ואולי להשתחרר מהחרדה הנובעת מהתלות בך. תרופות נוגדות דכאון וחרדה במינונים נמוכים גם עוזרות.

אני מודע לתאוריה הרפואית שאדם שלקה בארוע מוחי יכול להשתקם עד שנה וחצי לאחר הארוע ולא יותר תגובתי זאת באה מאחר ואישתי עברה ארוע מוחי קשה מאד באונה השמאלית של המח היתה בשיקום 5 חד' ושוחררה עם אבחנת טוטאלוס אינה ברת שיקום. היום כמעט 5 שנים לאחר הארוע לאור טיפולים פרטיים שמקבלת לכל אורך הזמן היא משתקמת וככל שעובר הזמן המצב משתפר הן המוטורי ,התחושות , הדיבור יוצא מכך שכנראה אין זמן לשיקום אלא יחס וטיפול המשפחה בחולה והשמיים הם הגבול שנה טובה שלמה

לד"ר גוטליב שלום, תודה על תמיכתך והערתך לספרי ואני אכן מאמינה שחייבים לתת את מירב ההזדמנות לטיפול ממושך בתקשורת כי למרות שהתקדמות יכולה להיות איטית ומעטה, בכל ;את היא התקדמות שמשמעותית ביותר בחיי היום-יום של המטופל וסביבתו.