ספק CVA

אושפזתי בבי"ח ליממה לאחר שהתעורר חשד לארוע מוחי בגלל תלונה על חוסר תחושה בצד שמאל בגופי. כשהגעתי לבי"ח נימצא בבדיקה המיפרזיס משמאל.מה זה? אציין שתוך זמן קצר נעלם חוסר התחושה ו-CT מוח היה תקין לחלוטין.האם הארוע יכול להחשב כ-CVA?

אינני רופא ולכן לא אתן יעוץ. יחד עם זאת אפנה אותך לכתבה בנושא ומשם תבין. http://doctors.msn.co.il/news/1192/

כתבה נוספת http://doctors.msn.co.il/article-view/207/

אי וודאות שלום לך דוקטור זה עתה יצאתי מבית החולים, כאשר אחי שוהה שם על איבוד כושר הדיבור. הוא קם בבוקר כרגיל וכאשר ניסה לדבר הוא הוציא מפיו מילים לא ברורות. ב ct ראש לא נמצא דם, אך הבחנתי במילה אבססט. אני חייב לציין כי כושר הביטוי שלו השתפר יחסית, אך הוא לא מצליח לבטא מילים המצריכות את תנועת הלשון, כגון: מילים עם אותיות גימל, דלת, למד וכו. יש גם לציין כי הוא לא סובל מתרדמת של העצבים בלשון, ודגימות הדם שלו טובות. אנא עזור לי לנטרל את אי הוודאות ע"י זיהוי הבעיה וטיפולה. תודה מראש אריק ס

ראשית טוב שהוא בביתחולים ובידיים מקצועיות. איני בטוח אך אם הכוונה בציטות שלך היא למונח "אבצסס" הרי שפירושו תהליך דלקתי זיהומי שמוגבל מבחינת מיקומו אך בכל זאת נחשב למצב מסוכן ורציני המחייב לעיתים קרובות אף ניתוח ובוודאי טיפול אנטיביוטי. אם תמסור בהמשך פרטים נוספים אפשר יהיה להמשיך להדריך אותך. ההפרעה הקלינית ממנה סובל אחיך כתוצאה מהתהליך המוחי נקראית אפזיה מוטורית ופירושה שהאזור האחראי על היכולת לבנות היגויים, מילים ומשפטים, הנמצא בדרך כלל בצד שמאל של המוח בחלקו הקדמי נפגע ובמידה ויווצר שם נזק בלתי הפיך יהיה צורך "לאמן" מחדש את הכישורים האלו באמצעות טכניקות של רפוי בדבור. בהצלחה.

יוחנן, אני מקווה שהסיפור שלך לא יסתיים כמו אצלי. לאבי (בן 75) היו אותם תסמינים בערך. זה קרה לפני יותר מחודש ואף שאלתי שאלה בפורום. הוא שוחרר מביה"ח עם טיפול תרופתי. לאחר כמה שבועות הוא קם בבוקר ללא יכולת דיבור (אפזיה) ובמשך כ-5 ימים שותק כמעט כליל בצדו הימני ללא יכולת הליכה, בליעה, דיבור, כתיבה, ושליטה בצרכים. אבי מבין הכל ומודע למצבו. אנו מתקשרים איתו בשאלות של כן/לא. כעת הוא בתהליך שיקום בבי"ח שיקומי, כלוא בתוך גופו. בשיחה שערכתי איתו לאחר הארוע הבנתי שהוא הפסיק מיוזמתו את בליעת הגלולות (אספרין) בגלל בעיות אולקוס וחוסר מודעות להשלכות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כנראה שזה היה הטריגר שדרדר את משפחתנו למצב הנוכחי. כמו כן ערכתי כמה בדיקות (לא רשמיות) והתברר לי שרק בבי"ח תל-השומר נעשה טיפול אקטיבי בארוע בשעות הראשונות. יתכן ואילו אבי היה מגיע לביה"ח הזה, מצבו לא היה מתדרדר.

לסבתא שלי היה אבססט מס' פעמים, והיא נותחה כל פעם. אחרי תקופה מסויימת, זה היה חוזר. אחרי הפעם האחרונה זה חזר אחרי שבוע.היא לא מעוניינת להכנס שוב לניתוח כי היא מפחדת מההרדמה ומשיתוק של הרגליים שעלול להיות. השאלה שלי היא האם ללחוץ עליה ללכת לניתוח שוב או שהיא יכולה להשאר במצב הזה בינתיים עד שממש יפריע לה והיא תחליט ללכת בעצמה? והאם יש לזה פתרונות טבעיים? (הומאופתיה, דיאטה מיוחדת וכדומה?)