שיקום לאחר אירוע מוחי

אמי בת 77 חולת סרטן, עברה מספר הקרנות לאיזור הצוואר ומייד לאחר מכן נוצרה בצקת בקנה הנשימה ועקב כך עברה פיום קנה והוזנה עם זונדה. תוך כדי אשפוז זה, קבלה אירוע מוחי עקב אי נטילת מדללי דם ע"י הצוות הרפואי. (שיתוק יד ימין ורגל ימין) מספר ימים לאחר האירוע התחילה להזיז רגל ויד ימין(עדיין בצורה חלשה), כאשר כף ימין עדיין לא פעילה אך יש בה תחושה. בשל המעברים הרבים בין המחלקות והזמן בו נמצאת שוכבת במיטה, נחלשה מאד וכמעט שאיננה משתפת פעולה (מאד עצבנית כשמנדנדים לה יותר מדי). אנו מעוניינים לעשות לה שיקום ביתי, אך הבנו שמכיוון שבטופס השחרור שרשמו במוסד הסיעודי, לא נרשם שיקום אינטנסיבי, אלא רק פיזיוטרפיה, היא עלולה להיפגע ולא לקבל את המגיע לה או את המקסימום האפשרי ע"מ שתחזור לתפקוד. מה עלינו לעשות ע"מ לקבל בעבורה את המקסימום האפשרי?, מכיוון שיש לה מחלת רקע סרטני, לא פעם הרופאים שאלו אותנו מדוע אנחנו לא מניחים לה ומאפשרים לה למות...עליי להדגיש שאמנם המחלה נחשבת סופנית, אך היא החלה רק את השלב הראשון בטיפול במחלה (טיפול הורמונאלי ואת ההקרנות - אילולי ההקרנות לא היינו מגיעים למצב זה כיום)

מקווה שאמך מרגישה טוב, מזדהה עם שאלתך. לפני חודש אמי אושפזה עקב נפילה וחבלה בראש. בדיקות סיטי גילו דימום והפגיעה היתה בדיבור ובבית הבליעה. כיוון שאמי בת 92, מנהל המחלקה אמר שאין לה סיכוי לצאת מזה, ההתנהגות כלפיה היתה רשלנית. אחותי ואני האכלנו אותה דייסות בכפיות , בית החולים לא טרח להביא קלינאית תקשורת או מומחה לבדיקת הבליעה, לא נתנו לה נוזלים עד שהתלוננתי ושלחתי העתק למנהל המחלקה. הם החליטו שהיא תמות וככה התנהגו ואנחנו נאבקנו על חייה. ייאמר שגם הקטע התרופתי היה משפיל, אמי גנחה מכאבים ולא נתנו לה משככי כאבים, הפסיקו לה בבת אחת 4 תרופות נרקוטיות וההשפלות היו איומות. לאחר כשלושה שבועות היה חשד שקיבלה אירוע נוסף, למרות שבבדיקת סיטי זה לא נראה, אבל הנוירולוג החליט לפי חולשה ביד, והפניית המבט לצד אחד. כיום היא במחלקה פנימית, שמו לה זונדה, קשרו אותה למיטה, היא לא יכולה לזוז, גונחת כל הזמן, וישנה, אני אובדת עצות, הדיבורים של הרופאים עושים לי רע בנשמה, אין לידה כלב חוץ מאיתנו, לא קלינאית תקשורת, לא פיזיותרפיסט, רק מאווירת הנכאים יקרה לה משהו. אז מה אם היא בת 92??? אסור לה לחיות???? מה עלי לעשות?????