שבץ בעקבות הוצאת גידול

לפני כחודש גילו אצל אימי גידול שפיר מסוג מנינג'יומה בצד השמאלי של המוח. כעבור שבועיים היא עברה ניתוח להוצאת הגידול. הניתוח עבר בהצלחה, אך הגידול היה גדול משציפו. הוציאו את רובו אך מאחר ומיקומו היה מאחרוי העיין, לא רצו לפגוע והשאירו 2% מהגידול. יום לאחר הניתוח כל האזור התנפח והיא עדיין לא התעוררה. לאחר שבוע גילו שכנראה היא עברה ארוע מוחי כי התאים מסביב לגידול נסמכו על כמויות הדם שהגידול סיפק להם. כרגע, שבועיים אחרי, היא עדיין לא התעוררה ולא ניתן לבחון את הנזק שנגרם. הרופאים אומרים שיכול לקחת המון זמן אם בכלל היא תתעורר. אף אחד לא נותן לי תשובה ברורה לגבי מה שקורה, ומה שיקרה. המצב כולו נורא חדש לי. והרופאים פה (בארה"ב) הציגו את הניתוח כנורא פשוט, ולא ציפינו להסתבכות שכזו. הייתי רוצה לדעת קצת יותר על המצב, והסיכויים לצאת ממנו, בנוסף לסיכוני הפגיעות. כמה זמן בד"כ התהליך לוקח, ולמה עליי לצפות?

קשה מאוד לספק לך תשובה ספציפית אולם באופן כללי ביותר זה נכון שניתוח מנינגומה הוא בדרך כלל ניתוח שאינו גורם לסבוכים ובמקרה של אימך חל סבוך כפי שלצערנו יכול לקרות בכל ניתוח. המקום של הגידול מאחורי העין מצביע על האפשרות שמדובר אולי באזור המוח הנקרא האזור המצחי (פרונטלי) ובאזור זה קיימת אפשרות לנזק מוחי המתבטא במצב של תרדמת (קומה) אולם יש לו פוטנציאל יחסית גבוה להתעוררות (ביחס למצב דומה באזורים אחרים של מוח). הפגיעה בכלי דם המזין את המוח בזמ ניתוח מנינגומה שהוא גידול חוץ מוחי היא גורם שכיח לסבוך בניתוח כזה ואף שאין על כך סטיסטיקות ברורות נדמה לי שאירוע מוחי כזה חמור פחות מאירוע מוחי "רגיל" ובעל פרוגנוזה פחות קשה. אם כל זאת לא ניתן להיות ספציפיים יותר על סמך התאור שלך. גם לגיל השפעה משמעותית על הפרוגנוזה וככל שגילה של אימך צעיר יותר כך הפרוגנוזה טובה יותר. בהצלחה.

תודה רבה על תשובתך. מכאן אפשר רק לחכות ולקוות.

שלום לך לימור! שמי מיכל וגם לאמא שלי גילו גידול מסוג מניגיומה באזור השמאלי של המוח אבל לא מאחורי העין אלא מעל האוזן השמאלית והוא ישב על מרכז הדיבור. אני מאחלת לך שאמך תתעורר אך תהיי אופטימית כי גם אמא שלי שכבה שבועיים ללא הכרה עד שהיא התעוררה מהניתוח כי הגידול שלה היה מאוד גדול 4 על 5 על 4 ס"מ שזה ענק והם טענו שהגידול שכב שם בערך 10 שנים! כך שההחלמה היא מאוד קשה עד היום שהיא כבר חודשיים מאז הניתוח ומצבה הנויורולוגי לא כ"כ טוב היא לא מסוגלת לדבר אלא מילים בודדות ומגממת וגם היא עדיין לא הולכת רק בכיסא גלגלגים ולא מתקשרת כך שאנחנו ממש על הפנים ואני מקווה שמצבכם כבר יותר טוב אני יודעת שהרופאים בארץ טוענים שגידול מסוג מנגיומה הוא נפות בארץ והרופאים עושים המון ניתוחים להוצאתם מידי יום ו 90% מהם מצליחים ללא סיבוכים אך כנראה שלא לכולם! מקווה שמצב אימך משתפר ואם את רוצה להתכתב איתי תעני לי בפורום או תשלחי דואר אלקטרוני לאיי מייל שלי בהצלחה, מיכל!

תודה על העידוד. אני נורא שמחה בשבילך שאמך התעוררה. למרות השיקום הקשה נשמע כי היא מתקדמת וזה מצוין, זה מעודד. ברור שזה תהליך ארוך וצריכים המון סבלנות, חייבים להיות חזקים וזה נורא קשה. עבר כחודש מאז הניתוח של אמא שלי והיא עדיין לא התעוררה. נדמה היה כי חל שיפור במצבה עד לשבוע שעבר - היא לחצה לנו קצת את היד והגיבה (כמה שכבר אפשר). השבוע חלה התדרדרות ויש לה חום גבוה כל הזמן ולא ידוע מקורו. אני כל כך תלושה כרגע, עם כל החוסר וודאות הזאת. אני מקווה שתראי שיפור כל יום אצל אמך, כל התמיכה והאהבה של המשפחה מאוד עוזרים. אני מתארת שקשה לראות חוסר תגובה מילולית מצד אמך, ואני יודעת שגם כשמתעוררים ההתמודדות היא קשה ושונה אך תמיד יש עוד תיקוה לשיפור. מוזר באמת איך הגידול הזה מתפתח שנים ללא התרעה, גם אצל אימי הוא היה 13 שנה, וגודלו היה גדול. כל כך עצוב איך החיים נקטעים כך. אימי גם מאוד צעירה - 53, והיא התרגשה לקראת החתונה שלי שהיתה אמורה להיות עוד חודשיים. כרגע ביטלנו את החתונה. אבל זה הדבר האחרון שחשוב כרגע. בכל מקרה, טוב שכתבת לי, זה נורא מנחם. ובהחלט תכתבי לי עוד, אני מקווה שהכל יתקדם טוב ושתראי שיפור נוסף. אה, ואולי את יודעת כי אני לא שאלתי לגבי זה: האם הגידול הוא תורשתי? (כרגע לא כל כך איכפת לי לגבי זה כי הייתי נותנת את חיי בשבילה אבל זה תמיד עוד משהו לדעת).