טיפול בבצקת מוחית

שלום רב, רקע: אבא שלי (59) עבר התקף לב שני לפני שבועיים וחצי, ולאחר טיפול בטרומבוליזה נוצר לו (לאחר יומיים) דימום פרונטלי בחלק השמאלי של המוח. הדימום התאפיין בירידה קוגנטיבית, בלבול, איבוד חלקי של זכרון וכושר ריכוז. פיזית, קושי בשיווי משקל וסטיות ימינה בעת הליכה. הטיפול בטרומבוליזה הופסק, ובדיקת CT לאחר שבוע הראתה ספיגה חלקית של הדימום ובנוסף נצפתה בצקת מוחית סביב הדימום. בסוף-שבוע האחרון שוחרר אבי מבית-חולים, עם המלצות לפנות למרכז שיקום זכרון בקהילה. לאחר שלושה ימים בבית, אבי נלקח ביום א' לבית חולים שנית, לאחר הזעה קרה פתאומית ולאחר מכן הקאות חוזרות (7 פעמים בבית+בבית חולים במשך יממה). לאחר CT, נצפה גידול בבצקת וסטייה של קו האמצע; לא היה שינוי בדימום. הטיפול הנוכחי הוא בעזרת סטראודים (dexamethasone). מצבו של אבי: כאב ראש וחולשה, רוב הזמן ישן, כמעט ולא אוכל ולא שותה. שאלות: אבי אושפז במחלקה פנימית רגילה כל הזמן עד השחרור בפעם הראשונה ומאושפז באותה מחלקה כרגע (למעט ימים ראשונים לאחר M.I. בהם שהה בט.נ. לב). השאלה היא, האם יש צורך להעביר את אבי למחלקה נוירולוגית בבי"ח אחר (אין מחלקה כזו בבי"ח הנוכחי) והאם הטיפול במחלקה נוירולוגית ידע להסתדר עם בעיות הלב כראוי ? האם הטיפול הנוכחי (dexa) בבצקת מספיק ? (עד השחרור אבי לא טופל בבעיות מוח בכלל למעט הפסקת הטיפול הראשוני בטרומבוליזה) אודה מאוד על עזרתך. בכבוד רב, סטס.

באופן כללי ביותר רצוי תמיד שחולה שהסתבך עם שט"ד מוחי ונאלץ לחזור לבי"ח לאחר שלא הסתדר בבית , יחזור הפעם למחלקה נוירולוגית, אולם בהתחשב ביכולת הטיפולית המוגבלת למצב זה לא נראה לי שהגעתו למחלקה פנימית בחזרה היא בלתי סבירה ובמיוחד עם קיים שירות יעוץ נוירולוגי שעוקב אחריו. הטיפול בדקסמטזון הוא אכן הטיפול הסביר ביותר במצבו ונראה לי שיש סכוי טוב להמשך שיפור. הייתי ממליץ לכם לבקש חוות דעת של רופא גריאטר או שיקום או נוירולוג לגבי הצורך להפנות אותו כעת להמשך אשפוז בבית חולים שיקומי ולא חזרה הביתה כשמצבו ייתייצב. בהצלחה.