ארוע מוחי

אימי עברה לפני כחודש ארוע מוחי. יד ימין ורגל ימין נפגעו. כיום היא מסוגלת לקום וללכת עם ההליכון, לגבי היד, עדיין חלשה וקשה לה להזיז. היא היתה בשיקום שבועיים והתקדמה יפה לדעת הצוות. כרגע היא נמצאת בבית החלמה (נופשון) מה שקורה הוא שאני בת יחידה, יש לי 3 ילדים בינהם תינוק בן שנה ותשע חודשים. קשה לי מאוד לתמרון בין הבית שלי אליה, היא מצפה שאני אעמוד לרשותה בכל עת - אני גם עובדת משרה מלאה כאשר סכנת פיטורין מרחפת גם עלי. בקרוב היא תצא הביתה, והיא מצפה לגור איתי (דירה 3 חדרים צפופה ביותר) או שאני עם משפחתי אעבור לגור איתה (מה שחשבנו לפני הארוע) הבעיה היא שאני מרגישה כבר בלי כוחות. מבחינת שליטה בצרכים היא שלטה יפה בשיקום, פתאום בבית ההחלמה היא מתחילה לעשות במכנסיים, גורמת לי בכל מקרה להגיע כל יום בכדי לקחת את הכביסה ולכבס לה ולהביא לה (אצלה זה עכשיו!!!!!) לי אין כוח ויש לי הרגשה שהיא עושה בכוונה כי איך בשיקום היה המצב סביר יותר???? קשה לי להגיד לה שאני לא מעוניינת לגור איתה שהילדים שלי לא צריכים לגור במשתנה ציבורית ולהתבייש להביא חברים הביתה. בעלי תומך בי מאד, אך לכמה זמן?????? אודה לך אם תייעץ לי אפילו במקצת כי אני ממש אובדת עיצות ומתמוטטת נפשית. תודה מראש.

לעננית שלום, אבי כבן 59 עבר אירוע מוחי לפני כשלושה חודשים ,צריך הרבה סבלנות ,החולה נעשה אגואיסטי מאד .אני במצב דומה מאד לשלך,מאחר וגם אני אמא לשני ילדים ובניהם תינוק. האם חשבת על עובד\עובדת זרה כפתרון לסיעוד באימך? אם תרצי עלויות את מוזמנת לכתוב לי ואני אעביר לך את כל המידע שאני יודעת מהמקרה של אבי,ענת.

היי ענת תודה על התשובה. לצערי אני לא בטוחה שאני אעמוד כספית בעובד זר, אבל אשמח לשמוע עלויות ואיך עושים זאת.

על הקושי של דור ה"סנדביץ" המטפל בילדין שלו ומוצא עצמו צריך לטפל גם בהורים נכתב לא מעט והמצוקה שלך היא נחלתם של רבים. להתמודד עם הדרישות הקשות האלו הוא אתגר אמיתי שמחייב "נשימה ארוכה" וכוח עמידה אבל ההצלחה תגרום לך להרגיש שעמדת בכבוד באחת הדרישות היותר קשות של החיים וגם זה שוה משהו. ראשית אל תצפי מעצמך "לפתור" את כל בעיותיה של אימך, זה לא באפשרותך אבל כל עזרה שתוכלי להעניק לה חשובה. תגייסי את כל המשאבים העומדים לרשותה בקהילה כמו עזרה בטיפול ביתי מטעם הבטוח הלאומי (חוק סיעוד) ומטעם קופת חולים (יחידה להמשך טיפול, מחלקת יום, רופא המשפחה ואחות המרפאה) ואל תהססי לוודא שהיא מקבלת את מקסימום העזרה האפשרית. תתייעצי עם אנשי הצוות המטפל בנפשון לגבי האסיזרים המתאימים ביותר לאימך: למשל נראה שהיא זקוקה לטיטולים כדי לא להצטרך לכבס מדי יום בגדים. מוכרחחים לדבר באופן גלוי על כל ההבטים הכי אינטימים כדי לקבל תשובות ולבצע הערכה נכונה של מידת הצורך בעזרה. תקראי ספרים מתאימים כמו "סיעוד הורים בישראל" של גרשון אקשטיין כדי להפוך ל"מקצועית" בתחום המורכב הזה של טיפול באמא חולה ולדעת לקבל את כל ההטבות המגיעות לך. למשל בארנונא או במס הכנסה. תעזרי באגודות חולי שבץ שבהם תמצאי "אחים לצרה" (טלפונים שלהן תמצאי בתשובות קודמות) עם עצות ותמיכה חברתית. בסופו של דבר לא תוכלי למלא אולי את כל ציפיותיה של אימך, וגם היא תבין את זה, אבל כל עזרה שתגישי לה תהיה בעלת חשיבות ותזכר ככזו. בהצלחה.