4 שנים לאחר אירוע מוחי

שלום רב, אבי היקר בן ה-60 אשר נותר משותק בפלג גופו השמאלי ונתמך ע"י מטפל 24 ש' אחרי שעבר איורע מוחי לפני כ-4 שנים. אבי מטופל באופן פרטי ע"י פיזיותרפיסט 2 פעמים בשבוע וגם הולך מדי פעם לטיפולים של קופת חולים בריפוי ועיסוק. מיום האירוע לא חל אפילו טיפה שיפור במצבו של אבי.הוא אינו יכול לעבור אפילו ממצב שכיבה לישיבה.אבי היה אדם נמרץ ומלא חיים והאירוע לקח ממנו את זה מבחינה פיזית.הראש שלו לא נפגע הוא מדבר ברור ולעניין ואני חייבת להאמין שחייבת להיות עוד דרך ,עוד טיפול ,עוד משהו שלא שמענו עליו ואולי אתה יודע :-) ... אשמח גם לדעת מה אתה חושב שהסיכויים שמשהו ישתפר?יש עוד סיכוי?תקווה? אני מודה לך על קריאת מכתבי הארוך ואשמח לקבל את תגובתך בתודה א.י

רציתי לשאול על תרופה בשם "זולפידם". רצ"ב לינק לכתבה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3255675,00.html ראיתי על זה תוכנית בערוץ 8.זה כדור שינה שנתנו לאנשים שהיו במצב צמח וגרם לחלקם להתעורר.בעקבות זה גילו שעוזר לאנשים שעברו פגיעה מוחית ועוזר למוח להתחדש.לפי התוכנית לחלק מהחולים לא עזר בכלל ולחלקם שיפר את התפקוד בצורה מפליאה. שוב תודה א.י

שלום לך א.י אינני רופא. תשובה והנחייה לגבי שאלתך ותרופות יתן ד"ר גוטליב. הכלל הבסיסי לדעתי בשיקום הינו :כל מה שנראה היום בלתי אפשרי הינו סימן מובהק למה שעליך לעבור מחר. אני אומר זאת מניסיון אישי. יש אומנם חשיבות למחלות רקע של אביך אבל העובדה שאינו יכול לבצע מעברים מסמנת על בעיות ספסטיות אורטופדיות ,כאבים ואחרות בנוסף לאירוע המוחי . בגלל הספסטיות שכנראה קיימת אצלו אני מציע ורק על פי המלצת ד"ר גוטליב או נוירולוג בכיר אחר כמו :פרופסור נתן בורנשטיין או רופא שיקומי כמו ד"ר אברהם לזרי-לנסות הידרוטרפיה (לא מומלץ לסובלים מסחרחורות ולחץ דם גבוה) ו/או זריקת בוטוקס (שוב במסגרת המגבלות והרגישות הגופנית לסוג זה של טיפול) ,הפעלת השרירים שנחלשו כמובן בליווי פיסיוטרפיסט. לאחר שאביך יבצע מעברים אני מציע לפנות למרכז השיקום עזרה למרפא של הרב פירר בבני ברק 03-5777021לבקש להתקבל לבדיקה לצורך הכנסתו לרצף שיקומי יום חינם . שם מטפלים טיפול רציף באלקטרודות לתחושה ולהפעלה כולל תרגול בפידבק .שם יש גם ריפוי בעיסוק וריפוי באומנות. שם יש מטופלים המהווים קבוצת תמיכה בנוסף למטפלים שכולם מקצוענים לעילא. אני מזמין אותו לאחד ממועדוני נאמן נא היכנסי לאתר וצרי קשר עם האחראי www.neeman.org.il

אבי מקבל זריקות בוטוקס כבר יותר משנה.עשו לו בטיפולים גם את האלקטרודות.הוא היה באשפוז 3 חודשים בלוינשטיין שם עבדו איתו על המעברים ועוד כל מיני דברים אך פשוט שיווי המשקל שלו לא יציב ולכן כנראה הוא לא מצליח להתרומם לבד ברמה כזאת שאפילו כשהוא עושה את צרכיו הוא צריך שיהיה איתו מישהו. הוא השתתף בכל מיני "פרויקטים/מחקרים" מאז השחרור הוא היה הולך עד לפני כשנה 3 פעמים בשבוע לטיפולים בקופת חולים כמו פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק וכיום הוא בקושי הולך לטיפולים בקופת החולים אבל יש לו פיזיוטרפיסט פרטי מעולה שמגיע אלינו פעמים בשבוע. אני חייבת להגיד כי בזמן שאבי היה מאושפז ראיתי מבוגרים ממנו שלפחות למראית העין הפגיעה היתה דומה והם השתפרו באופן מפליא עוד בהיותם באשפוז אך לצערי לאבי לא היתה אפילו טיפונת של התקדמות. איך בכל המחקרים היום עוד לא גילו פתרון לשיתוק?????אולי יש טיפולים ניסיונים כלשהם?מכשירים חדשנים שעוד לא הגיעו לאוזני? אני כ"כ רוצה לעזור לאבא שלי שכן מצבו מאוד מדכא אותו הוא היה אדם פעיל מאוד שהיום לא יוצא כמעט מהבית ולדעתי הוא שרוי בדיכאון אך אינו מודה בכך ומסרב לקבל עזרה בנושא זה. תודה!!!! א.י

אני רואה שהגבת לאנשים שכתבו אחרי אבל אלי לא התייחסת. אשמח לקבל את עצתך תודה א.י

ממה שאתה כותב אני יכולה להבין כי כבר 4 שנים אין שינויים ביכולות המוטוריות של אביך. כמעט כל המחקרים בתחום השיקום מעידים כי לאחר זמן זה לא ניתן לצפות לשינוי מוטורי מהותי. לאור כך התקווה מבוססת על שינוי בעל מאפיינים אחרים ממה שתיארת. לדבריך, מצבו הקוגניטיבי/חשיבתי של אביך טוב. לא כל כך ברור האם דברים אלו מבוססים על תצפית או גם על אבחונים קוגניטיבים שנערכו במסגרת השיקום. כך או כך, העובדה שאביך לא נפגע מאוד ברמה הקוגניטיבית מאפשרת לו להשתקם בצורה תפקודית ותעסוקתית.רמה קוגניטיבית/חשיבתית תקינה מאפשרת לאביך להשתמש באביזרי עזר- מחשב מותאם, טכנולוגיות שרק הולכות ומתפתחות ומאפשרות עצמאות.במידה והוא מגלה ענין במחשב יש לו אפשרויות מגוונת לפנאי והנאה. גורם נוסף של התקווה היא מצב רוחו ודרך התייחסות של אביך למצבו? האם לאחר 4 שנים מאז האירוע השלים עם מצבו,האם אביך יכול להנות מפעילויות פנאי ומשפחה? האם משמעויות חיים רבות שהיו לו בעבר נשמרו או נפגעו בעקבות האירוע? לעניות דעתי התקווה לשינוי נמצאת ברובה בתוך האדם וביכולתו למצוא משמעות גם במסגרת מגבלותיו. פרט לכך אתה צריך לשאול את עצמך, עד כמה הצורך שאביך ישתפר מוטורית הם שלך (הקושי שלך לראות את מצבו)או שלו. יתכן ואביך , עבר חווית שיקום טובה, אשר איפשרה לו להגיע לשלב השלמה כלשהי עם מצבו. במידה וכך הדבר יתכן ומגבלתו הפיזית מטרידה אותך יותר מאשר אותו. חומר למחשבה..או לתקווה מסוג אחר. שנה טובה והרבה בריאות אורית מנהלת מרכז לטיפולי בית

קודם כל תודה רבה על תגובתך. דבר שני אני בחורה :-) אין ספק שקשה לי לראות את אבי במצבו,אין יום שאני לא מזילה דמעה באמת אבל הסיבה לכך זה לא כי קשה לי לראות אותו נכה אלא כי כואב לי שהוא עצוב ושהוא לא אותו אדם שמח ומאושר כפי שהיה. הוא לא בעניין מחשבים ולא בעניין של פנאי.הוא אדם של חופש וטבע ומאז האירוע הוא לא מרבה לצאת מהבית.עצוב לי ואני בטוחה שהרבה יותר לו שהוא לא זכה להחזיק את 3 הנכדים היחידים שלו ושהוא לא יכול לשחק איתם כפי שחלם והוא רק בן 57 היה כשזה קרה.האחיינים די מתעלמים ממנו כי הם קטנים והם נקשרים יותר למי שבא איתם במגע.מה הם רואים? את סבא על הכורסא כל הזמן..זה קשה ואני לא יודעת איך לעזור לא ...פשוט לא יודעת איך... לגבי מצבו הקוגניטיבי/חשיבתי של אבי אז כן זה נבדק במהלך השיקום. תודה!