שאלה לד"ר גוטליב

שלום, אבי בן 47 עבר לפני חודשיים שוק אנאפילקטי שכתוצאה מכך היה לו דום לב ובמשך זמן ממושך לא הגיע חמצן למוח, הוא עבר החייאה ממושכת שכללה החדרת טובוס לטרכיאה ומכות חשמל. ההחייאה הצליחה והוא הועבר לטיפול נמרץ. שם אמרו לנו שהם רואים שיש פגיעה בקליפת המוח. הוא היה בתרדמת בערך חודש ושבוע שבמהלכה הוא פקח עיניים אבל לא מיקד את המבט. לאחר מכן שמנו לב שהוא ממקד את המבט עוקב אחר אנשים. בשלב מאוחר יותר התחלתי לשאול אותו שאלות של שהתשובה עליהן היא כן כמו "אם אתה מזהה אותי תעצום את העיניים חזק" והוא באמת עצם. ניסינו עוד כמה שאלות ולפעמים הוא עצם את העיניים. מבחינתנו הוא מודע לסביבה, זוכר, מתקשר בצורה כזו. הוא לא מדבר, החל לחרוק שיניים. לא מצליח לעשות פעולות פשוטות כמו להרים את היד, ללחוץ אותה וכו'. לאחר טיפול נמרץ הוא עבר לפנימית שם שהה כחודש וחצי ולפני יומיים העבירו אותו ל"בית בלב" למחלקה של סיעוד מורכב. הסבירו לנו שבמידה ומצבו ישתפר יעשו לו שיקום במקום, אבל כרגע כל הפעולות הן משמרות ולא משפרות. מכל הסיפור, האם יש לך פרוגנוזה כלשהי? בסה"כ הוא בנאדם צעיר האם יש לו סיכויים טובים להתחיל לדבר/ללכת וכו'? תודה מראש.

לצערי איני יכול למלא אותכם תיקווה רבה בקשר לשיפור משמעותי שכן במצב המתואר מרבית המקרים מתייצבים במצב הנקראה מצב וגטיטיבי שבו הקשר בין גזע המוח האחראי על העוררות ויתר אזורי המוח מנותק ואף שהפעילות המוחית ממשיכה להיו תקינה מבחינת תפקודים בסיסיים כמו מצבי ערנות ושינה היא חסרת תוכן אפקטבי המאפשר לאדם לנהל למשל קשר עם הסובבים. במצב כזה המטופל יזדקק לתמיכה סיעודית מלאה שארית חייו. מה שמתואר על ידכם כקשר באמצעות תנועות עיניים שזכה לפרסום במקרים נדירים כמו זה המתאר הספר 'הפרפר ופעמון הצלילה' דורש בדיקה יסודית עם רופא המוסד , אחות ראשית או עובדת סוציאלית כדי לוודא שאכן מדובר בקשר עקבי ואמין (לא רק בעיניכם אלא גם בעיני מתבונן אוביקטיבי מהצד) כדי להחליט אם יש או אין קשר בעל משמעות המצביע על פעילות מוחית "גבוהה" בעלת תוכן שממשכיה להתקיים. בהצלחה.