שטף דם

אימי לאחר שטף-דם גדול במוח, למזלה ללא חסרים ניירולוגיים אך עם עייפות וחולשה מאד גדולה. היא לא מצליחה ללכת, הרגליים שלה כאילו חלשות מידי, ולא "סוחבות" אותה והיא פשוט מתמוטטת, נהיית לבנה כולה ואפילו מתעלפת. כמו כן יש לה לעיתים חולשה כ"כ גדולה שהיא ישנה כ"כ עמוק ובלתי אפשרי להעיר אותה! אולי אפשר להגדיר זאת "שינויים הבכרה"? האם זה הגיוני, נורמלי לאחר שבועיים מאז תחילת הארוע. עשו CT וראו שאין הדרדרות בשטף דם ( על רקע קומדין). או האם צריך לבדוק דברים מסויימים? כמו כן, מופיעים לה "עיקצוצים" או "נימול" באצבעות הידיים, הרגליים, ולעיתים גם תחושה כמו של הירדמות של חלקים מסויימים כמו ישבן או גב. אשמח לקבל את התייחסותך, ותודה מראש

שבועיים לאחר אירוע מוחי צפוי ו'מותר' להתעיף בקלות מכל מאמץ והתופעה בולטת ככל שהמחלים קשיש יותר (לא ציינת בת כמה אימך) וככל שהאירוע קשה יותר. אפשר להסתכל על כך כעל מנגנון הגנה ולא 'לכעוס' על האדם גם אם הוא נרדם לך באמצע השיחה.. אף על פי כן , שבועיים לאחר האירוע, זה הזמן להתחיל בהפעלה פיזית אינטנסיבית כדי להחזיר את המחלים לפעילות עצמאית וכדי למנוע 'דקונדיציה', כלומר התעייפות יתר וחולשה שמקורן אינו בתוצאות הנוירולוגיות של האירוע אלא בשכיבה ממשוכת. אדם צעיר ששוכב במיטה יום זקוק ליומיים כדי לחזור לכושרו הקודם (למשל ספורטאי) ואדם קשיש זקוק כנראה ל3-4 ימים כדי לחזור לרמתו הקודמת וכל המקדים הרי זה משובח (בתנאי שמצבו הרפואי התייצב). אינני יכול לענות לגבי העיקצוצים והנימול ישירות אולם בדרך כלל, רוב רובם של התלונות מסוג זה בשלב זה שלההחלמה מקורן בסיבות טריוויליות הקשורת לאי נוחות גרמית-שרירית (שוב השכביה והישיבה הממושכות) ולא לבעיות נוירולוגיות. בהצלחה.