שיתוק צד שמאל

אמי בת 71 עברה ארוע מוחי שהוגדר כקשה מאוד בתאריך .13.4.03 (עד למקרה עצמו היא היתה אישה פעילה מאוד ותפקדה באופן עצמאי לחלוטין). אובחן אוטם בצד ימין בקוטר 10 סנטימטר. לאחר כחודש חזרה להכרה,היא מזהה את בני המשפחה, מדברת אך לעיתים קשה להבינה ומשותקת בצד שמאל .לאחרונה מרגישה כאבים עזים בברך שמאל וביד שמאל וכמו כן מרגישה כשנוגעים לה בכף הרגל,מזיזה את אצבעות כף הרגל השמאלית ואף משכה את רגל שמאל כשנגענו בכף רגלה. שאלותי הן: האם סימנים אלו מורים על כך שאימי תוכל להלך באופן רגיל ועצמאי? האם קיום עצבים חיים מקל על השיקום למרות שהיום כשמורמת עם המנוף כל גופה רפוי ? האם התנתקויות מהסביבה ועייפות יתר אופייניות לפרק זמן זה לאחר הארוע? חשוב לציין שעד כה אינה נמצאת במקום המוכר כשיקומי,משום שהיתה מחוברת לזונדה ,ומה שהיא מקבלת הם טיפולי פיזיוטרפיה בלבד!!

אשתדל לענות לשאלותייך עד כמה שניתן , על בסיס המידע החלקי שסיפקת. ראשית, נראה לפי התאור שמצבה ההתחלתי , מיד לאחר האירוע ובמהלך החודש הראשון של ההתאוששות הטבעית, קשה באופן יחסי וזה סימן פרוגנוסטי לא טוב, שכן ככל שהמצב הראשוני קשה יותר כך ההחלמה חלקית יותר. שנית, נראה שכעת, חודש לאחר האירוע מתחילות תנועות חלקיות בספיים המשותקות ומצב הכרתה מתחיל להשתפר. הגיע אם כ הזמ לערוך הערכה שיקומית רצינית, על ידי מומחה, גריאטרי, שיקומי או נירולוגי או אפילו פיזיוטרפיסט בעל ניסיון כדי שתקבלי תמונת מצב מציאותית לגבי הסכוי לשפר חלק מהתפקודים : למשל שווי משקל בישיבה שיאפשר לה לשבת בכיסא ללא תמיכה, למשל כח ברגליים שיאשפר לה לעבור מהמיטה לכיסא בעזרה קלה ולא בעזרת מנוף ולמשל אכילה ללא זונדה (לשם כך אפשר גם להתיעץ עם קלינאית תקשורת המתמחה בבעיות בליעה) . כל אלו הן מטרות ראשוניות אך לא פחות חשובות מהמטרה של הליכה עצמאית ואם ניתן יהיה להשיג אותן אפשר יהיה לדבר על מטרות גבוהות יותר. לאור היותה אישה פעילה לפני האירוע ובהתחשב בגילה הצעיר יחסית יש מקום לדרוש מהקופה המבטחת אותה לפחות הערכה כזו אם לא העברתה לבי"ח שיקומי מוכר. בהצלחה.

מלכה יקרה לפני כ- 4.5 שנים אמי שהיתה אישה פעילה ביותר קיבלה אירוע קשה ביותר, הרופאים אמרו לנו שהפגיעה כל כך קשה שהיא לא תתעורר לא תזהה לא תכיר לא תזכור, בקיצור אמרו לנו שיודיעו לנו. לא ויתרתי, למרות שעברה ניתוח לניקוז הדימום ושחרור הלחץ מהמוח, וידעתי שיש לה סכרת ומחלת נשימה שנקראת סי.או.פי.די. אמרתי שרק לאחד יש זכות להגיד לי לוותר וזה יקרה כשהוא יגיד את דברו. ישבתי לידה שעות, דיברתי איתה, שרתי לה , סיפרתי לה בדיחות, התפללתי וכן גם בכירתי, אבל הכי הרבה דיברתי אליה. היא היתה בחוסר הכרה והרופאים תמיד התיחסו אלי ברחמים מרובים. בדרך היא גם חלתה בדלקת קרום המוח, שסכנה את חייה עד מאוד לא פעם אחת אלא פעמיים. עברנו קשיי גהינום, קשה לחיות בין תקווה ליאוש. וקשה לאבד וקשה לתת ללכת. יום אחד התעוררה, ואמרה שהיא רעבה, זיהתה את כולם זוכרת הכל, נשארה משותקת בצד שמאל אבל צידה הימני נשאר לה. כולל כושר דיבור, וכולל זכרון וצלילות מופלאה. אותו רופא שאמר לנו ללכת הביתה ולחכות שיודיעו לנו.... ראה אותי ובמבט מתנצל אמר כי למוח יש דרכים משונות משלו להתאושש ושהם לא יודעים הכל. אם אי פעם דיבר אמת זו היתה הפעם הם לא יודעים, לא מספיק לא הכל וכמעט לא כלום. כן, צריך לקחת בחשבון את מה שהרופא אומר אבל זו לא תורה מסיני!!! התחזקי, וקווי, ובעזרת השם הכל יהיה בסדר, אחרי הכל הוא זה שברא את המכונה המופלאה הזו שנקראת המוח האנושי, לעיתים הדימום נספג, ולעיתים המוח מתאושש, היי חזקה , טלי

לדר גוטליב תודה רבה על התייחסותך , לעת עתה אנו צופים בשיפור ומקווים שבעזרת ה' הוא ימשך. לטלי תודה רבה על הדברים התרגשתי לקרוא את תשובתך . אכןם יש רק אחד שיודע את התשובות לכל. תודה!!!!

אין נסיון רב עם חולה במצב הזה אך מנסיוני הדל רוצה אני לעודד אותך ולשלוח לך מספר מודים שכתבתי כחולה משתקם אולי בין המילים שלי תוכלי לקבל עצה אין אני מתימר להיות רופא אני רק מחזק את ידי דר גוטליב אשר תומך בנו החולים דבר אחד חשוב הוא לא נתק את אמא מהבית עד כמה שאפשר זה הסביבה שלה זה והאהבה שלכם הם החלק החשוב בתיקוה אשר תמיד ישנה מוכן לשלח לכם ללא תמורה רק עם תיקוה לעזרה מהלב חיים טל 098611979