קטרקט

שלום ד"ר לוינגר. אחי בן 40 סובל תסמונת דאון, אינו מדבר ואינו שומע ושוהה בהוסטל. אובחן אצלו קטרקט והוא נדרש לניתוח. פרט לכך הא מתפקד בסדר. במצבו אני מודאג מהניתוח בגלל המגבלות שתארתי, ובגלל משך ההחלמה הארוך גם לאדם רגיל. ברור לי שניתוח יהיה הכרחי במוקדם א במאוחר בגלל מגבלת ראיה שתחמיר במשך הזמן (מצד שני במצבו קשה להבין ממנו אם יש לו קושי בראייה). נקודה נוספת שראויה לציון היא שעיניו מאז ומיתמיד דומעות ומפרישות בגלל בעיה בצינורת הדמעות (מקוה שאמרתי נכון). הופננו למרפאת אקופלסטיקה ואנו ממתינים. שאלתי: 1) מה מידת הדחיפות לבצע ניתוח קטרקט אם הוא עדיין לא מתלונן על החמרה דרמתית בראייה (כאמור קשה לדעת היות ולא ניתן להבין ממנו). במילים פשוטות מדוע לא למשוך יותר זמן. פרט לעובדה שהראייה הולכת ודועכת (איכות חיים)? 2) האם יש איזה שהוא ייתרון לנתח קטרקט כבר בהתחלה? 3) האם קטרקט בשלב מיתקדם יותר מקטין את סיכוי ההצלחה / החלמה של הניתוח אילו נעשה בהתחלה? 4) בנושא הדמעות ווהפרשות, ובהנחה שקיימת בעייה, מה מקובל לעשות במקרה כזה בהתיחס לקטרקט? אני מאוד מוטרד ורוצה להיות בטוח שמיציתי את כל האפשרויות. אודה לתשובתך.