אנורקסיה

יש לי ילדה בת 14. בתקופה האחרונה, במשך כחודשיים, ירדה כעשרה ק"ג. משקלה היום 38 ק"ג וגובהה 1.55 מ'. אני מרגישה נואשת, הילדה אינה מבינה לאיזה מסלול היא נכנסת וזאת למרות שיחה עם רופאים. יש למישהו עצה איך ניתן לפנות אליה, איך אפשר לדבר אליה כדי שתבין? האם לתזונאי שבפורום יש אפשרות להציע תפריט לפחות זמני עד שניפגש עם מישהו? (התור שלנו עם מרפאת נוער רק בעוד 5 ימים).

לאמא המודאגת שלום, אכן הפרעת אכילה מסוג זה צריכה להיות מטופלת על-ידי רופאים. אם היא לא מוכנה לאכול מזון מוצק, הייתי מציע לך להכין לה משקה מזין ובריאותי המכיל את כל אבות המזון. תשרי 20 - 30 שקדים טבעיים (לא קלויים) במים ולאחר כ 3-4 שעות תקלפי את הקליפה ותטחני בבלנדר עם 1-2 כוסות מים מסוננים, או מנרליים. אפשר להוסיף, בננה, או תפוח, אפרסק, מנגו, שיזיף, או מיץ תפוזים, כפית מולסה ומעט קינמון. אותו משקה אפשר להכין עם 3-4 כפות שומשום מלא, או גרעיני דלעת וחמניות). כדאי לשתות את המשקה הזה 2-3 פעמים ביום. אם אפשר להוסיף גם סלט ירקות ומיץ גזר. אם זה יצליח, תודיעי לי ונכניס שיפורים נוספים (סיבים) בהצלחה צביקה

לאונרקסיה יש מלבד הצד הפיזי הנראה לעין (הירידה במשקל) גם צד נפשי חזק מאוד- בדרך כלל בעיות לא פתורות של החולה עצמה עם עצמה והיחסים בין בני המשפחה ביחד. בנוסף היא נמצאת בגיל ההתבגרות הקשה שיש כאלה שאינן יכולות להתמודד איתו, ולכן העיסוק באוכל מסב את העניין מההתבגרות המינית לאפיק חר, פחות מרתיע. השליטה באוכל היא כמעט הדבר היחיד שבו היא מרגישה שהיא יכולה לשלוט ולכוון. הכי חשוב זה להקשיב. לא להכריח ולא ללחוץ- זה רק יגרום לה לדחיה מהמשפחה. אין טעם להגיד לה שהיא נראית רזה יותר מידי ושהיא צריכה לאכול- המח שלה לא מבין את זה ולא יכול לקלוט מה שנשקף מהמראה. יש לשלב טפול נפשי משולב עם דיאטנית/תזונאית. יכול להיות שהטפול הנפשי (שיחות) יכלול את כל בני הבית. זאת מחלה מסוכנת ומתקדמת שמחייבת טפול מיידי, ואין מקום לשום דחיות. לפעמים צריך כפיה, מכיוון שהיא עצמה קרוב לודאי תסרב לטפול . הכי חשוב זה להקשיב לה ולאהוב אותה (גם אם לכם לא ברור כלל העניין והעיסוק עם האוכל. הפחד מהשמנה ומאוכל בשבילה, הוא פחד שיותר חזק מלמות). בהצלחה.

זה לא העניין של אוכל מוצק זה העניין של כל אוכל הפחד מהשמנה חזק יותר מכל דבר אחר אני יצאתי מזה בעזרת פסיכולוג שבנה ביחד איתי דברים מלגו ואחר כך התחיל להוציא ממה שבנינו קוביות לגו עד שהכל התפרק הוא גם פירק לי בובה שאהבתי מאז שהייתי קטנה בסוף הבנתי את החשיבות של האוכל בבניין הגוף אבל גם זה לא עזר לגמרי מה שעזר עד הסוף היה העלבה שקיבלתי מילד אחד שאהבתי בלי שידע שקילל אותי ואמר לי תלכי ממני שלד עצמות מכוערת אז הסתכלתי במראה וזהו מאז התחלתי לאכול לפי מה שצריך

מה שאת יכולה לעשות בתור אמא זה להעניק לה מספיק תשומת לב ובנוסף להכין לה באהבה אוכל שהוא גם מזין וגם טעים. בעניין האוכל אני יכול לעזור, אם את מוכנה להקשיב.

תודה לכל אלה שהתייחסו. אשמח לשמוע כל רעיון שיוכל לסייע לנו להתגבר על המהמורות שגובהות מדי יום. ברור לנו שאין כאן הוקוס פוקוס, ונצטרך הרבה אורך רוח, אין ברירה - זה לא הזמן להשבר. לא לנו כהורים. כן, אנו מתחילים טיפול רפואי משולב, ואנו מקווים שנזכה לשיתוף פעולה מהילדה. אגב, היא מבינה שהיא במקום לא טוב ולכן באה איתנו ברצון, טוב אולי זה מוגזם, אבל לפחות מתוך שת"פ מלא לטיפול. צביקה, היא לא מוכנה לאכול דברים מתוקים, והרכיבה לעצמה תפריט הכולל ברנפלקס בבוקר (כ-2 כפות) עם חלב 0 אחוז, שהיא קונה בכספה. בצהרים אוכלת במקרה הטוב, חתיכת עוף, כף אורז, וכף סלט. בערב אוכלת תפוח. מלבד זאת היא כמעט ולא שותה.