אוכלת מהסיבות הלא נכונות...

שלום! אני בת 15 ועד לפני שנה שקלתי בסביבות ה-50 קילו( אני לא ידועת במדיוק כי אז לא שמתי לב ודגש על כל עניין המשקל...) כרגע אני שוקלת 60 קילו...:-( הגעתי למסקנה כי העלייה המשמעותיית זו נגרמה עקב בעיות,מריבות,סיכסוכים שהיו לי בין המשפחה וגם קצת בין החברים... ראיתי שכל פעם אחרי מריבה במקום לא לאכול להיות ב- "דאון" כזה...הייתי רצה למקרר ופשוט אוכלת ואוכלת! תמיד אהבתי לאכול אבל לא עד כדי כך! עכשו זה כבר הפך להרגל ..לא חשוב אם יש משהו במשפחה או שאין אני עדיין אוכלת ממש בחזירות.. ויש דבר חשוב שלא ציינתי...אני עוסקת בפעילות ספורטיבית במסגרת קבוצתית כבר למעלה מארבע שנים, אז כך שספורט- אני עושה.. וגם ניסיתי לצמצם באכילה ולאכול מסודר ירדתי מספר קילוגרמים אך שוב עליתי במהרה ... הגעתי למצב שלא אכפת לי איך אני נראת , לפעמים אני ככה בוכה שמכנס לא עולה עליי ושאני כבר מידה ארבעים אבל אחרי שהמכנס יורד ואני מגיעה למטבח הכל נשכח.. וחשוב להדגיש כי אמי סובלת מעודף מקשקל סביר והיא שמה לב לבעיה הזו ומנסה לעזור לי בתפריט...וכל מיני..אך אני דוחקת אותה ולא ממש רוצה לשמוע... מקווה שתוכלו לייעץ לי כיצד אוכל למנוע בפעם הבאה את המפגש הכל כך מוכר והתמידי שלי עם המקרר... תודה ליאת....

ליאת היקרה שלום רב, ראשית תודה שאת משתפת אותנו בכזאת כנות בחיים שלך זה בטח לא ק,ל אבל זו התחלה לפתרון. מצב שאת מתארת הוא מאד מאד נפוץ. אכל, כבר משחר ילדונתו, מהווה לנו מרגיע, מחמם, ונותן הרגשה שהכל יהיה בסדר. (תחשבי על תינוק קטן ,מפוחד לא מבין, שהדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לבכות ,ואז באה אמא ונותנת לו אכל, כשהיא מחבקת אותו ומרגיע והכל נהייה בסדר). כשגדלים ויש קשיים בעולם הזה, עלנו ללמוד להיות האמא המנחמת של עצמנו . את בגיל התבגרות, בגיל זה הרי לא תלכי לאמא שלך להתפנק ולקבל חיבוק כשרע לך על הנשמה, במיוחד אם בדיוק רבת אתה, ובכלל בגיל זה תפקדך הוא להפרד מהורים, וזה הרבה פעמים גורם להרבה קושי, כעס ומריבות. את כרגע בשלב מעבר - כבר לא ילדה קטנה ,ועוד לא בוגרת, ועליך להתחיל לבנות בתוכך אמא פנימת - אוהבת, מקבלת ומרגיע. על האמא הפנימית הזאת, לדעת לנחם אותך, לא דרך אכל אלא בדרכים אחרות כמו משפטים מרגעים, שמעת מוזיקה,שינה טובה ודרכים אחרות. בניית אמא פנימת טובה זה דבר לא קל ,וגם נשים בוגרות נכשלות בו בגדול, אז תיהיי סבלנית עם עצמך. לדעתי כדאי לך מאד לקבל יעוץ. הכי טוב אם אפשר יעוץ של דיאטנית שיש לה גם רקע ביעוץ נפשי, כדי שתוכלי לקבל תמיכה משני הכוונים - היום יש דאיטניות כאלה .אם לא אז סתם יעוץ של דיאטנית שתעזור לך לסדר את התזונה שלך ולחשוב בקול רם יחד אתך איך להקל עליך את ההתמודדות עם קונפלקטים שונים. כמובן שגם יעוץ פסיכולוגי עשוי מאד לעזור. אם אין לך אפשרות לאף אחד מאלה, עליך למצוא משהו אתו תוכלי לדבר זה עוזר מאד.

האמת שדי התאכזבתי לשמוע ממך שאני צריכה לקבל דרך הטיפול בדיאטה גם ייעוץ פסיכולוגי, אני יודעת שאת צודקת זה פשוט נשמע לי די משונה.. אני לא חושבת שאני אלך לאחת מן האפשרויות שהצעת (ותודה עליהן בכל אופן!), מפני שהבעיה, לדעתי לא חריפה כל כך וגם אני "משתלטת" על העניין בזמן האחרון...אני בהחלט שמחתי לתגובתך... ואשמח לעוד.. אבל זה עדיין נשמע לי מוזר כל הקטע של הפסיכולג אשמח אם תפרטי עליו כי זה נשמע כמו בעיה נפשית,...:-\ לדעתי זה הוא חלק מגיל ההתבגרות והדרך שלי להתמודד..ובהחלט צדקת שאני צריכה לדבר עם מישהו אני באמת אחשוב על עניין זה.. תודה בכל אופן על מענך לבעייתי, נחמד מצידך! חג שמח.... ליאת