אכילה...
דיון מתוך פורום תזונה טבעית
למומחים שלום רב, אני בחור צעיר כבן 20 , אני נראה טוב ובעל ביטחון עצמי טוב, אך בשנתיים האחרונות אני שמנתי דיי הרבה וכיום יש לי כרס ושמנתי גם באיזור הפנים ולמעשה בכל הגוף, ושמתי לב לסיבה, כל פעםשאני אוכל משהו שטעים לי גם עם זה אוכל או גם עם זה קינוח -שוקולדים וכ"ו , אז אני לא אוכל אחד או שתיים אני מסוגל לאכול כמות דיי רצינית למרות שאני מלא , ודברים מתוקים לדוגמא אני אוכל ממתק אחד אם טעים לי אני גומר את כל השקית , בלי חשבון עד שנגמר כלומר מן חוסר במחסום או בגבול באכילה (גם אוכל וגם ממתקים) , יש לציין שאין לי אובססיביות לאוכל ממש כמו לחשוב על זה או לחיות את זה , אלה רק אם אני מתחיל אז אני לא גומר כזה, יש לציין שאני לא שמן !! אלה מלא כזה- וזה מציק לי כי אני חייל נראה טוב מבלה וחשוב לי המראה שלי מאוד!!, ראשית מה זה , האם זה מוכר לך? מה ניתן לעשות בנדון? וממה לדעתך זה נובע? אם תוכלי לומר לי - שאני שוקל 88 !!!! והגובה שלי הוא 1.82-3 , ומבנה שלי דיי רחב - האם זה ממש נורא או האם זה חורג מהנורמלי וכמה אני אמור לשקול ביחס לגבוה!? אני מאוד יודה לך אם תתייחסי לשאלתי, אלפיי תודות מראש , ערן
שלום ערן הגבול העליון של משקל המתאים לגובהך הוא 79 ק"ג, כך שיש לך עודף משקל. אתה מתאר מצב שקיים אצל רוב האנשים בעלי עודף המשקל: הם אוכלים כי האוכל שם, והוא טעים, והם לא מפסיקים כשהם שבעים, אלא רק כשהאוכל נגמר. האנשים שמפסיקים כשהם שבעים בדרך כלל לא סובלים מעודף משקל. הסיבה לצורת אכילה זו נעוצה פעמים רבות בהרגלי אכילה לקויים מהבית ומגיל קטן.עם הזמן לומדים גם לזהות באוכל נחמה, פתרון לשעמום או למבוכה חברתית, הרגעת מתח, ועוד המון קישורים אחרים, שמרחיקים את הקשר בין רעב אמיתי ואכילה. מה שאפשר לעשות בעניין זה הוא חינוך עצמי מחדש: אתה צריך ללמד את עצמך לאכול באופן מוגבל ומאוזן, לצמצם מאד את אכילת הממתקים, ולעשות פעילות גופנית כהרגל חיים מידי יום. לצערי אין מרשם פלא שיפתור לך את הבעיה במחי יד. אם אתה רוצה לשנות את הרגליך עליך להשקיע מאמץ, סבלנות והתמדה, וגם סליחה עצמית, כי לפעמים מועדים. די ברור לך מה הבעיה ולמה אתה משמין, ורק בידך היכולת לשנות זאת. רבים מוצאים עדוד ועזרה בקבוצות תמיכה כמו שומרי משקל או O.A (אכלנים אנונימיים). יש גם קבוצות פרטיות שמפרסמות במקומונים בערים שונות בארץ. נסה להעזר בקבוצה, שם תקבל הנחיות מפורטות יותר, ותמיכה קבוצתית שעוזרת להתמיד.
עודף המשקל אך לא אצל כולם, היא ליקוי במנגנון הפיזיולוגי של רעב-אכילה-שובע. הליקוי הראשוני מתבטא בהפרשת עודף אינסולין לדם בעקבות אכילת פחמימות. השם באנגלית הוא post prandial reactive hyperinsulinemia אצל מי שסובל מן הליקוי הזה, "עם האכילה בא התיאבון". כלומר, אכילת פחמימות אינה גורמת לו לשובע, אלא להגברת הרעב. מדובר על מנגנון של התמכרות. לא מדובר על רעב אמיתי, כזה שבא ישר מן הקיבה, אלא על סוג מיוחד של רעב לפחמימות או כמיהה לפחמימות. ההסבר לעיל לקוח מן הספר "דיאטת המכורים לפחמימות" מאת רייצ'ל וריצ'רד הלר. הנה קישור לאתר האינטרנט שלהם. http://www.carbohydrateaddicts.com הזוג הלר מציע פיתרון לתופעה - הדיאטה שמתוארת בספר שלהם, ויש עוד הרבה הצעות. כ ל הדיאטות דלות הפחמימות ("המסע אל שיא הכושר" של ד"ר בארי סירס, "מכסחי הסוכרים" של קבוצת רופאים מניו אורלינס, שיטת מונטיניאק ש"מכסחי הסוכרים" מתבססים עליה, דיאטת ד"ר אטקינס, הסדנאות של בית החולים מאיר ("דרך המלך"), "דיאטת הסרטונין" של פרופ' בלום מן המרכז הרפואי רבין, ועוד ועוד....) מיועדות עבור אותם אנשים. כל אחת מן השיטות האלה נוקטת בדרך משלה, אבל המטרה הכללית היא לשמור על רמה נמוכה של אינסולין בדם. הנחת היסוד של OA , שהוזכרו בתשובתה של מנהלת הפורום, היא שמדובר על התמכרות. הם עוסקים בשלושה היבטים של החלמה - פיזיולוגי, נפשי ורוחני. אין להם תוכנית אכילה רשמית, אבל רבים מחבריהם נוקטים בשיטה של הימנעות מוחלטת ממוצרי קמח וסוכר. הקישור השני הוא אל האתר של דנה קרפנדר, שגם היא כתבה ספר בנושא. האתר שלה, כמו הספר, סוקר מגוון רחב של דיאטות דלות פחמימות. היא מפיצה בולטין שבועי שכל מהדורותיו הקודמות נמצאות באתר. http://www.holdthetoast.com/hig_c01.html להלן - האתר של "מכסחי הסוכרים": http://www.sugarbusters.com ולהלן - אתר הדיאטה של ד"ר בארי סירס: http://www.zoneperfect.com קישור אחרון - שאלות נפוצות על דיאטות דלות פחמימות http://home.talkcity.com/TechnologyWay/wallyb/index.html
ערן
ערן מילת המפתח היא שליטה. גם לי יש את אותה הבעיה שליטה. מה שאני למדתי לעשות הוא לשים לי אוכל בצורה סבירה בצלחת ולא לקחת כל הזמן מהסיר "רק קצת". אם אני רוצה שוקולד אני מבקשת מחבר שלי שיביא לי 2 קוביות וזהו, אני לא מתקרבת לחבילות שוקולד. והכי חשוב אם אפשר אז שלא יהיה בבית, זה הכי קל. אסנת