כלב בדיכאון

שלום רב, מעט רקע: לאחותי היו 2 כלבי האסקי מעורבים:האמא בת 7- מעוקרת והבן בן 6שאינו מסורס, הם כל החיים גרו אצלנו. לפני כחודש אחותי עברה דירה ולקחה רק את האמא על מנת להקל על הטיפול בהם (יציאה לטיולים, כמות השערות וכו') והבן נשאר אצלנו. במשך השבועיים הראשונים השינוי היה מצויין וכל כלב נהנה מתשומת לב גדולה יותר, יותר יציאות לטיולים, שינה בתוך הבית ובכלל ניתן לומר שהטיפול בהם השתפר. לפני כשבועיים שמנו לב כי הכלב מדוכא ולא מתפקד כרגיל וכיצאנו עימו לטיול שמנו לב כי השתן שלו מכיל דם רב (ניתן לומר כי יצא לו רק דם ולא באמת שתןוראו כי כואב לו בעת מתן השתן). חשוב לציין כי זוהי בעייה חוזרת וכבר פעמיים בעבר הוא ואימו הוציאו דם בשתן. (אין ביובים פתוחים בסביבה והם אינם שותים ממימי האסלה). לקחנו את הכלב לוטרינית והיא עשתה לו אולטראסאונד ובדיקת שתן (שמתוכה גם בדקה את הדם) ונמצא כי הפרוסטטה שלו מוגדלת (כבר קרה בפעם הקודמת שהוציא דם בשתן) אך בבדיקת השתן והדם (שנבדק מתוך השתן) לא היו ממצאים מיוחדים ורשמה לנו כדורי אופלודקס 200 מ"ג. כבר כיומיים לאחר מתן האנטיביוטיקה מצבו של הכלב השתפר והוא נתן שתן רגיל וחזרה לו שמחת החיים. לאחר היום השלישי הכלב התחיל להתנהג מוזר - אפאטי, חסר תיאבון (לא נוגע בשום אוכל מלבד מעט עוף מבושל שאנו מכינים במיוחד בשבילו), לא נענה לקריאות הבעלים, אינו נובח כבעבר, נראה ממש כאילו הוא בדיכאון. אתמול, ביום ה-9 למתן הכדורים, החלטנו להפסיק לו את האנטיביוטיקה בשל חשש שזוהי תגובת לוואי של הכדור אך גם היום הכלב היה מדוכא וחסר תיאבון לחלוטין. כאשר יוצאים עם הכלב לטיול הוא מאושר ומקשקש בזנב וכשמשחררים אותו מהרצועה בדרך חזרה הבייתה הוא רץ בשמחה ובאושר (הכלב חזק מאד ורץ בעלייה מבלי להתעייף). מרגע שמגיע הבייתה שוב נכנס לדיכאון ומתיישב באפאטיות מוחלטת. חשוב לציין כי כל חייו היה הכלב מאושר וממושמע ותמיד נענה לקריאותינו ותמיד זכה ליחס חם ואוהב. לעיתים בימי הקיץ החמים, חם לכלב בשל פרוותו ואנו מכניסים אותו לחדר ממוזג אך גם שם האפאטיות והדיכאון ניכרים עליו. עוד פרט חשוב הוא כי בביתנו הייתה מכת קרציות והסרנו מהכלב כ-40 קרציות בשבועיים האחרונים. ריססנו את האזור הנגוע והרחקנו משם את הכלב. בנוסף, טיפטפנו עליו פרונטליין ושמנו לו קולר נגד קרציות שנראה כבאמת עוזר ובאמת בימים האחרונים הקרציות הבודדות שעליו מתות. אנו חושבים כי הסיבה לכך היא אחת מהארבע הבאות: *דיכאון בשל הפרידה מאמו. (על אף שהיה מאושר בשבועיים הראשונים) *קדחת הקרציות. *תופעות לוואי של האנטיביוטיקה (הפסקנו לו אותה אתמול בבוקר אך עדיין הכלב אפאטי לחלוטין). *סרטן בפרוסטטה (איך מאבחנים אותו ?) אנו רוצים לעשות סירוס לכלב כי הבנו מהווטרינרית שזה ימנע דלקות בעתיד אך במצבו הנוכחי נראה לי שניתוח רק יזיק ויש להמתין עד אשר יעבור הדיכאון והכלב יתחזק. מה דעתך ? מה ניתן לעשות ? אנו ממש דואגים לו ולא כל כך סומכים על הוטרינרית שלו.

אייל, מבין האפשרויות שציינת, כולן אפשריות, למעט תגובה לאנטיביוטיקה שאינה נשמעת סבירה. יש לגשת שוב עם הכלב לוטרינרית, רק לאחר שתשלל כל בעיה בריאותית במאה אחוז ניתן יהיה להסיק כי מדובר בבעית התנהגות. קדחת קרצ??ת ניתן לשלול על סמך בדיקת דם (ספירה וסירולוגיה) משטח דם וסימנים קליניים גידול בפרוסטטה על סמך תגובה לטפול, אולטרסאונד ,סימנים קליניים וביופסיה (בזהירות!!!) סירוס הינו אחת מאופציות הטיפול המקובלות.

שלום שמי לירז ואני גרה בארהב לפנישלושה שבועות הגעתי לארץ עם כלב שאני מגדלת אותו מאז שהוא גור ויש לי עוד עלבה מאותו סוג שנשארה בארהב עם בן זוגי מכיוון שלא יכולתי להעלות את שניהם למטוס איתי ... הכלב הוא מסוג פומריניאן בן 2 וקוראים לו לואי , לפני הפרידה הוא היה הכלב הכי שמח שיש כל הזמן משחק , קצת פחדן אבל שום דבר לא היה ניראה מוזר כיום הכלב לא אוכל ולא שותה רזה מאוד בקושי מתקשר ... אני חסרת ניסיון במקרה הזה והייתי שמחה לדעת. מה לעשות ? תודה רבה לירז