הבנה של שאלה עקרונית בתסמונת המעי הרגיש

אני סובלת ממעי רגיז עם נטיה יותר דומיננתית לעצירות,מתפנה באמצעות נרות גלצרין לרב, פעם ביומיים או שלושה ימים לא כי לוחץ או כואב אלא כדי למנוע בלאגן. כאשר מתחילות היציאות עם המאמץ הרב נוצרת דחיפות ובעית התרוקנות וריצה לשירותים כל חצי שעה כ 5 פעמים. השאלה העקרונית האם אחרי התרוקנות משמעותית כזו הרצון להמשיך להתרוקן והדחיפות הם למעשה חלק מהקלקול העצבי,הרי לא באמת כל פעם שאדם נורמלי מתפנה הוא לא מבצע התרוקנות מלאה. האם התחושה שמלווה אותי היא בעצם פייק וחלק מהבעיה? כי אם כן אנסה להתגבר על הדחיפות מבלי להתאמץ ללא הפסקה.

תודה. אבל התחושה הזו קורת תמיד גם אם לא השתמשתי במשלשל תקופה.