האם זו בכל זאת הפרעת קשב?

שלום רב, אני סטודנטית לתואר שני. את התואר הראשון למדתי באוניברסיטה הפתוחה, כך שלא היתה חובה להיות בהרצאות וגם אם כן - הכיתות היו קטנות ותמיד ישבתי מול המרצה. יש לי בעיה לשבת באולם הרצאות עם עוד הרבה אנשים, כי אני לא יכולה להתרכז בדברי המרצה אם מישהו מדבר מאחורה, או אפילו לוחש. אם מישהו זז מקדימה, לועס מסטיק, נע במושב וכו'- אני ממש לא מצליחה להתנתק ולהקשיב למרצה. למזלי, אני בתואר שני והכיתות ממש קטנות, אך יש שני שיעורים חשובים שאני לומדת באולם הרצאות גדול. מייד התיישבתי בשורה הראשונה כדי לא להבחין בתנועות אנשים וחפצים מקדימה, פרט למרצה, אך אני לא יכולה להתרכז בגלל רעשים. מצאתי את עצמי מעירה לאנשים שבבקשה יהיו בשקט, אבל זה מביך אותי ואני לא רוצה שיווצר רושם שאני קטנונית ומעירה כל הזמן. מצד שני, אני כל רגע מתנתקת מנושא השיעור, לא עוקבת ולא כותבת הכל ומאוד מתוסכלת. שעה וחצי של שיעור כזה מתישה אותי נפשית. אינני חושבת שיש לי הפרעת קשב וריכוז, כי למדתי על כך בלימודים ואני לא עונה על קריטריונים נוספים שמתאימים להפרעה. יש לי בעיה בויסות חושי אבל לה אין פתרון. מצד שני, אני לא רוצה לסבול יום שלם בשבוע בלימודים ומודעת לכך שזה ילווה אותי בכל הרצאה בכיתה גדולה ושאין יל (ובחיי שניסיתי) שליטה על כך. מה ניתן לעשות?