jחושים,תפקודים והתנהגות

בעיות התנהגות ובעיקבותיהן דימוי עצמי נמוך יכולות לצמוח על רקע של חוסר וויסות חושי. ילד שיש לו רגישות יתר שמיעתית חווה את העולם כרועש בצורה בלתי נסבלת – כאילו אנחנו היינו גרים בין 4 דיסקוטקים עם רמקולים בפול-ווליום . ילד כזה יהיה הראשון שיזהה מטוס מרחוק , ויגיב בבהלה לפתיחת שואב אבק או כל רעד חזק אחר שאינו בשליטתו. יכול להיות שהוא לא יגיב לקריאה בשמו ויגביר מאוד את הטלוויזיה כדי לעזור לעצמו לסנן גירויים שמיעתיים שמאוד קשה לו לסנן. ילד שיש לו רגישות יתר מגעית ירגיש לו בנוח במגע עם מירקמים שונים כגון חול , דבק ועל רקע זה יכול להיות שימנע מעבודות יצירה. סוגים שונים של בגדים ממרקמים שונים יפריעו לו מאוד – התויים של הבגדים , הגרבים וכו. ילד כזה יעדיף להיות מה שפחות לבוש גם אם קר – או להפך יעטוף את עצמו לגמרי כדי להמע מגיריים חיצוניים של מגע כגון מגע של אנשים. על רקע רגישות זו ילד כזה יעדיף "לשמור מרחק" מילדים אחרים כי הוא יפחד מהמגע איתם מכיוון שהוא חווה כל מגע כמאיים ולא נעים. על רקע זה יכולה להתפתח תוקפנות הגנתית – אני אתקוף כל אחד שמתקרב אלי לפני שאני אאלץ להרגיש במגע שלו. כך נולדות בעיות חברתיות שאנחנו בטעות מפרשים אותם כבעיות רגשיות-פסיכולוגיות וע"י איבחון ובעיקבות כך טיפול לא נכון – מחמירים את הבעיה. אותו ילד שיש לו רגישותו יתר מגעית – יכול להיות שתיהיה לו תת רגישות של תחושה עמוקה של השרירים והמפרקים מה שמבלבל עוד יותר. (למרות שעל פניו אפשר לחשוב שתחושה מגעית על פני העור- ותחושה עמוקה של השרירים והמפרקים זהו רצף של אותו חוש – אלו שתי מערכות שונות לגמרי שהקשר בינהן הוא בלתי תלוי). ילד שיש לו תת-תחושה עמוקה יעדיף מגע חזרק מאוד יחפש כל זמן התנגדות מגעית. התנהגותו של ילד כזה יכולה להתפרש בטעות כתוקפנוית-אלימה, מכיוון שזה אותו ילד שיתגרה בילד הכי מופרע בגן כדי שזה יתנפל עליו ויספק לו את התחושה של שרירי הגוף שהוא כל-כך צמא אליה. זה ילד שיטפס על כל מה שקשה, ידחוף (בלי לעלות על דעתו שזה לו נעים לאותו ילד שהוא דוחף) וינצל כל ערימת ילדים כדי לחוש במשקל הילדים על גופו. התנהגותו שמתפרשת ע"י הסביב בטעות כתוקפנית תגרור תגובות שליליות דבר שייצר תדימית עצמית נמוכה ללו הבנה "מה עשיתי לא בסדר". בעיקבות יחס שלילי מתמיד של הסביבה הילד עלול לפתח באמת התנהגות תוקפנית ואז השילוב של תת-תחושה עמוקה יחד עם תוקפנות תביא להתנהגות הרת אסון. זהו גלגל שמעצים ת עצמו. חוסר וויסות תחושתי – תת או יתר רגישות יכול להיות גם בחוש הריח , רגישות לאור, ראייה (ילדים שמחפשים תנועה לעיניים). חוש נוסף שבו יכולה להיות חוסר וויסות הוא החוש הוויסטיבולארי- תחושת התנועה. ילד שיש לו תת רגישות תנועתית לא יוכל לשבת במפגש בגן או על כסא בכיתה לאורך זמן משום שיש לו צמא מתמיד לתחושת תנועה בראש. לכן הוא תמיד יתנדנד על הכיסא – והמורה לא תבין למה הוא לא מפסיק למרות בקשות חוזרות ונשנות שלה , הוא יטפס למקומות גבוהים ללא תחושת פחד שתגן עליו מתוך הנאה להסתכל למטה, הוא ימצא כל הזדמנות להסתובב- מסביב לעמודים ברחוב מסביב לעצמו וכו. הוא יאהב לונה-פארקים ובעיקר את הקרוסלה. ילד עם יתר-רגישות ותנועתית יפחד לזוז – כי זה יגרום לו סחרחורת, ובגלל זה הוא פחות יתנסה במשחקי תנועה של ילדים ולכן התפתחותו המוחית שתלויה בתנועה במרחב תתעכב. על רקע רגישות-יתר תנועתית אפשר לפתח חוסר קשב ובעיות בלימוד הקריאה. מערכות החושים הן בלתי תלויות. ברוב המיקרים שיש חוסר וויסות-איזון תחושתי - הדבר מופיע בכמה מערכות חושים במקביל דבר שמעלה את חומרת הסימפטומים באופן אקספוננציאלי – כלאמר בהרבה. פלא שלילד כזה שהעולם כל-כך קשה לו ומאיים עליו יהיו התפרצויות זעם?! בנוסף לקויות למידה יכולולות להתפתח על רקע תפקודי התפתחותיים – חציית קו-אמצע, היכולת להצליב, והיכולת לבדל שרירים אחד מהשני וכן על רקע טונוס שרירים נמוך (בדרך כלל) או גבוה מידי. כל הדברים האלה ניתנים לטיפול . בהרבה מהמיקרים אנחנו מטפלים בסימפטומים ע"י טיפולים רגשיים למיניהם. אך הבעיות לא יחלפו עד שיהיה טיפול אמיתי וישיר בבעיות התחושה ו\או התפקוד שמההוים את מקור הבעיות וסיבתן. את כל זה כתבתי משום שאני מרגישה צורך לשתף אותכם בניסיון שלי. ההתפרצויות הזעם שהיו לבן שלי - נעלמו לגמרי אחרי טיפול תחושתי מקיף ואינטנסיבי במשך 3 שנים. מצבו הפיזי ויכולתו הספורטיבית נתנה קפיצה ובעיקבות זה השתפר מצבו החברתי והלימודי. לא שפתרנו את כל הבעיות – עדין דרך קשה וארוכה לפני אבל בהחלט חל שיפור משמעותי שהיתה לו השפעה מיטיבה על כל המישפחה , והגלגל ממשיך להעצים את עצמו לטובה.

הזדהתי מאוד עם תוכן הכתבה, יש לי ילדה בת 9 עם רוב התסמינים . למי עלי לפנות כדי לקבל טיפול תחושתי? תודה