מתקשה להתנחם

ד"ר מאיר שלום, אולי אתה תוכל לתת לי קצה חוט למה קורה לי בזמן האחרון. אני בתואר שני וכותבת עכשיו את התזה שלי. כל שנות לימודיי היתי נחשבת למצטיינת. אחת היכולת הכי חזקות שלי היא בכתיבה, כתיבה קוהרנטית ומענינת, שכמובן מתבססת על קריאת חומר אקדמי. אני לא יודעת אם יש בהגדרה כזו יכולת, אבל אני חושבת שזו יכולת לקשור בין דברים,. אני מוצאת איך לשלב ולשזור יחד הרבה פריטים, וזה מעין שעשוע לוגי שלי. הא, ויש לי גם זכרון פינומנלי, לטווח הארוך. הענין הוא, דוקא עכשיו שהגעתי לאחת מהמטרות של בחיים, התזה, אני פתאום לא מסוגלת. אני מותשת נפשית ופיזית ואני לא מצליחה לעשות כל דבר שיקדם. אני מנסה להתרכז ולא מצליחה, קוראת חמש פעמים אותה פסקה ולא מבינה על מה דיברו. אני מוצאת שאני בורחת לעיסוקים אחרים ורק לו לכתיבה. עד השנה היתי אובססיבית וכפיתית לענין המצוינות, והלך טוב השקעתי את כולי בעבודות האקדמיות.היתי ישנהבממוצע ארבע שעות בלילה והיו לילות שבכלל דילגתי עליהם. והנה עכשיו אני פשוט מרגישה שכל מה שהיה לי מתמוסס לי בידיים. יש תאריכים להגשת הצעת מחקר וכו שמתקדמים לעברי בצעדי ענק ואני רק נסוגה. אולי זה קשור, אולי לא אבל בחודשים האחורנים חליתי בטיפוס הבטן (סלמונלה) וקיבלתי תרופות שגמרו אותי. חודש אחרי היתי מסטולה מהם והרופא אמר שזה מחלה קשה ושעלי להשלים עם זה. אבל הנה עבר עוד חודש (אני כבר חודשיים אחרי סיום התרופות) ואני מרגישה שזה רק מחמיר. אני מרגישה אבודה. אבודה.. מה אני יכולה לעשות? בבקשה עזרתך. ליה