בהמשך לשאלה מתאריך 17/12

שלום ד"ר למפיט , לפני מספר ימים העלתי בפורום שאלה לגבי חשד ל-ADHD אצלי בני , ונהנתי מאוד מתשובתך. לפני יומיים ניהלנו שיחה ארוכה עם מרפאה בעיסוק שמטפלת בילד כמעט שנה, וזאת לאחר שמרפאה עצמה שוחחה ארוכות עם הגננת כדי לקבל תמונה מלאה. יש לציין שמדובר באחת הנשות מקצועה הטובות בירושלים , בעלת ותק של 30 שנה בתחום, ואנחנו סומכים עליה מאוד. לאור השיחה גיבשנו "תכנית פעולה" ואני אודה לך אם תוכל להתייחס אליה. מאחר וכפי שציינתי בעבר מדובר בילד מאוד נבון ובעל סימפטומים מועטים יחסית החלטנו בשלב הזה לפנות לפסיכולוג ילדים על מנת לבצע מספר דברים: 1. לבקש מהפסיכולוג לעשות תצפית על הילד במשך יום או יומיים בגן ולהתרשם מהתנהגותו. 2. לעשות איבחון מחוננות. 3. לקבל הדרכה לגבי דרכי פעולה נכונים על מנת ליצור הרגלים נכונים להתגבר על הקשיים בעזרת שינוי התנהגותי ללא טיפול תרופתי. רק לאחר התרשמותו של הפסיכולוג נחליט אם לפנות כבר עכשיו לאיבחון ניורולוגי. במקביל אצל מרפאה בעיסוק הוחלט לשים דגש על התמודדות עם התנהגות איפולסיבית , לתרגל איפוק והקשבה להוראות. בנוסף מרפאה רוצה להתייחס לתופעה של תת רגישות שקיימת לדעתה, וליצור גירויים שונים למנגנון שיווי המשקל ו"חושים נסתרים" . בבית התבקשנו לעשות "דיאטה סנסורית" ע"י מספר פעולות , כמו קפיצה על טרמפולינה לפני הליכתו לגן וגם בשעות אחר הצהריים. חשוב לציין שאנחנו הורים אוהבים מאוד, אך גם אסרטיביים ועקביים , ואין לנו בעיה להתמיד בכל תכנית לאורך זמן, כל עוד תביא תועלת ותקדם את ילדינו . לנגד עניי עומדת העדפה לאפשר לילד הסתגלות מוצלחת בכל מסגרת ללא טיפול תרופתי אלא על ידי פיתוח מנגנונים לשליטה עצמית ושינוי התנהגותי. האם יש משהו נוסף לנוכל לעושות ? האם יש משהו שאנחנו מפספסים? תודה מראש, סיגל.