שאלה

שלום, אני סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטה. במהלך הלימודים (וכן גם לאורך הלימודים בבית הספר בעבר), הפעמים שהצלחתי לשבת בשיעור שלם המועבר בדרך המסורתית של הוראה פרונטלית, ללא התעסקות בדברים אחרים במקביל (במקרה הטוב) או התעסקות רק בדברים אחרים (במקרה הרע) יכולות להיספר על עשר אצבעות- כשמסביבי אנשים שנראה כי מצליחים לשמור על ריכוז.היום אני סוחבת איתי תמיד לפטופ צמוד בכדיי לרשום את השיעורים מכיוון שיש לי קושי רב לשמור על סדר וארגון בניירת ויש לציין כי אם אין ביכולתי לרשום את השיעור- הסיכוי שאצליח להתרכז- אלא אם כן הנושא מרתק בצורה יוצאת דופן, כמעט אפסי. בתיכון הייתי נוהגת לצייר הרבה במחברות (מכיוון שהקשב שלי היה בורח) או פשוט לשבת בכיתה ולהרהר בדברים אחרים לגמריי. מכיוון שלא היו לי אף פעם בעיות התנהגות ותמיד הייתי נעימה לבריות, אף אחד מהמורים לא ראה זאת כבעיה מיוחדת- מה שהוביל להורדת ציוניי המגן שלי, לנזיפות רבות ולהערות בתעודה מצדם. אני ישנה ואוכלת בצורה מסודרת רוב הזמןולא רואה כי יש לי בעיות מיוחדות שיכולות להסיח ממני את הקשב. אני מוצאת את עצמי בתקופה האחרונה נעדרת הרבה משיעורים ומשלימה אותם לבדי בידיעה כי לא אתרכז בשיעור כי המרצה לא מספיק סוחף בדיבורו ואני יודעת כי אין סיכוי שאצליח להתרכז . במבחנים יש לי נטיה לנסות לסיים כמה שיותר מהר ו"להיפטר" מהישיבה בכיתה וההתעסקות במבחן. בתיכון זה עלה לי בציונים כי לא הייתי שמה לב לכתוב בשאלה- עכשיו אני משתדלת יותר לקרוא לאט, אבל נדיר שאני עוברת בסוף על המבחן כולו גם אם יש לי זמן כי הריכוז שלי אובד עד אז. יש לציין גם כי שני האחים שלי אובחנו כבעלי הפרעות קשב וריכוז (על אף שאצלם זה לווה גם בבעיית התנהגות). ומכאן לשאלתי: האם יש מקום ממה שתיארתי ללכת לאבחון? תודה