כן או לא?

לא נראה לי שהורים אשר ילדיהם אינו סובל מבעיה זו יוכלו איי פעם להבין עד כמה הורים כמונו נמצאים בדילמה עצומה. בני בכיתה ד'. אובחן כבר מלפני א' ב-ADD. אנו ניסינו ומנסים בכל דרך למנוע נתינת תרופות לעזור לו להתגבר על הבעיה, לא כי אנו לא מאימנים שזה עובד, אנו יודעים שזה עובד אך מפחדים מאד מההשלכות של נתינת תרופות פסיכוטיות לילדינו. אני איני מצליחה להחליט מה עדיף ולא יודעת האם אני אתחרט יום אחד על כך שלא נתתי לו או שאתחרט על כך שכן. בינתיים אנו שורדים אך איני יודעת האם הוא סובל לחינם עקב בחירתי לא לתת לו או שבעתידו הוא יסבול אם כן אתן לו. אמא אוהבת ומודאגת

שמי ירון ואני גן 32 סובל מבעיות קשר וריכוז, בעית שליפה מהזיכרון לטווח קצר, דיסלקציה ועוד כמה קשיי למידה שונים. בתור ילד הורי התמודדו עם אותה דילמה, האם לתת תרופות או לא. לא ישנו בלילות ועברו את מה שאתם עוברים רק שלפני 20 שנה לא יכולו לקבל הדרכה נורמאלית והם בסופו של דבר החליטו שלא לתת לי תרופות. במהלך השנים התנדנדתי במערכת החינוך. ילד בעייתי בכל המובניםובתוך מערכת שלא כמו היום לא ידעה מה לעשות איתי. מצד אחד במבחני מנת המשכל אובחתי כגאוןת מצד שני לא למדתי כלום, לא היתי נשאר בכיתה. אם הייתי בכיתה הייתי מפריע. שיעורים לא הכנתי אף פעם ועד כיתה י' אחת לחודש ההורים היו באים לבית ספר להתחנן שלא יעיפו אותי מבית הספר. כשעלתי לתיכון השתנה אצלי משהוא בראש, אני חושב שחלק נכבד מזה הגיע בזכותו של מחנך דגול בשם רמי אמיתי מנהל תיכון גלילי בכפר סבא. והתחלתי לנסות ללמוד בבית הספר. מעולם לא למדתי לפני כן וזה לא היה קל. חקרתי בעצמי ופיתחתי לעצמי שיטת לימוד עצמאית שתעזור לי להשתלב בתוך המערכת שלא כלכך ידעה מה לעשות איתי ובסוף סיימתי עם בגרות מלאה (לא מרשימה אבל מלאה) אחרי הצבא החלתתי שעלי ללמוד באוניברסיטה ועלי לשפר בגרויות. שיכללתי את השיטה שלי ויצרתי בגרות מדהימה ואף הגעתי להשגים אקדמאים מדהימים באוניברסיטה. לאחר מכן התחלתי ללמד עם שיעורים פרטיים תלמידים מכיתה ח' ומעלה איך להשתמש בשיטה שלי והצליח גם הם. כל זאת עשיתי ללא רטלין וללא כל תרופה אחרת. כל חיי נאבקתי במוגבלויות שלי ואף פיתחתי שיטה מעולה להתמודד איתם. הורים של תלמידים שלי שאלו אותי כל הזמן בעד ונגד שימוש בתרופות ותשובתי תמיד היתה. לא צריך תראו לאן אני הגעתי בלי שימוש בתרופות. אך מכיוון שאני מתפרנס מטיפול בילדים עם קשיי למידה, והסקרנות הוציאה אתי מהכלים. קיבלתי החלטה והתחלתי לקחת תרופה. אני לא רופא ולא פסיכיאטר וגם ללא הכשרה פורמאלית בתחום החינוך המיוחד. את ההצלחה שלי ואת ההצלחה של התלמידים שלי הבאתי מתוך נסיון אישי וחוויה אישית. התרופה שינתה לי את החיים, היום אני חושב שאם ההורים שלי היו נותנים לי בתור ילד את התרופת קסם הזאת יותר מחצי מהקשיים והסבל שעברתי היה נמנע ממני. היום כשהורים של תלמידים שואלים אותי מה אני חושב. אני אומר אל תחשבו פעמיים, תהליך ההתאמה של התרופהו והמינון לפעמים קצת קשה ולא נעים אך מהרגע בה עולים על דרך המלך ההשפעה היא מדהימה. אי אפשר להסביר אותה במילים. אני לא אומר שהטיפול מתחיל ונגמר בתרופת קסמים, אבל מחצית מהסבל נעלם. תמיד חשוב להתייעץ עם רופא אבל אני אומר אם המליצו לכם לתת לילד אז לתת לילד. אתם כהורים רוצים למנוע סבל מהילד שלכם. זה לא ימנע את כל הכאב והתסקול על זה צריך לעבוד, יחד עם זאת הוא יצמצם אותו משמעותית.