לגשת לאבחון, או לא?

ד"ר למפיט שלום. אני ילדה בת 14 וחצי בכיתה ט'. בשיחת הורים שהייתה לי עם אמא שנה שעברה, מורים רבים העירו לי על חוסר הקשבה ומורה אחת הציעה לי לגשת לאבחון. כבר מגיל צעיר גיליתי את הקושי בריכוז ממושך, אבל אמא שלי חושבת ש"לכל אחד יש הפרעות קשב וריכוז, אפילו קצת, ואפשר להתמודד גם בלי ריטלין או פסיכולוג". משנה לשנה בעיית הריכוז מחמירה אצלי, בעיקר בגלל תוכן השיעורים בבית הספר. כאשר יושב לידי ילד, אפילו אם אני ממש שונאת אותו, אני עושה בעיות כל השיעור. מדברת, משחקת, מטיילת ועוד. המורות חשבו שלהושיב אותי לבד זה הפיתרון, אך במהרה גילו שכשאני לבד אני מתחילה להיות עצבנית יותר, מתחילה להקיש ולתופף על דברים בעצבנות ועוד. אם מדובר במבחן או בטקסט ארוך שעליי לקרוא, כל צליל קטן מוציא אותי מריכוז ויוצר בעיה שבה אני קוראת את הטקסט שוב ושוב ועדיין לא מבינה מה קראתי. האם בעיות אלו קשורות לקשב וריכוז או שאימי צודקת ואני צריכה להתעלם מהן?