נערת adhd שלא יודעת להפעיל שיקול דעת

שלום רב, יש לי מתבגרת בת 17 adhd המטופלת אצל פסיכולוגית מזה שנה. מאז ומתמיד נעזרה בבעלי מקצוע במקביל לקונצרטה 36mg שהיא נוטלת. היא עולה לכיתה י"ב. המתבגרת מאובחנת מגיל צעיר מאוד כ-adhd.מאז קטנותה היו לה התקפי כעסים שהיו ממש גורמים לה לצעקות רמות רעד בידיים הזעות כאבי בטן. לציין שהיא נרגעת מהר והדבר לא קורה הרבה. היא אומנם בת 17 וחצי אבל מנטלית היא ממש לא בשלה. לא פעם אנו נתקלים במצב בו על פניו אינה יודעת להפעיל שיקול דעת נכון. קשה לה מאוד לומר לא! אינה יכולה לדחות סיפוקים, היא מאוד אימפולסיבית, ועל פניו נראה שאינה מבינה נכון מצבים חברתיים כראוי. מצבה החברתי טוב מאוד למרות כל הקשיים. היא נערה חכמה והפער בין האינטלגנציה והיכולות להשתמש בכך גדולים ביותר. דבר שמתסכל אותה מאוד ולצערי הרב מאפשר לא פעם לאחרים לתמרן אותה באופן אינה עומדת על דעתה, בין היתר לחשיבות הסביבה והחברים בגיל הזה אצלה הדבר מעט אף מדאיג. סוג של תמימות ונאיביות. היא מורידה מערכה ולא פעם מקבלת על עצמה את הדימוי של ה"לא חכמה" למרות שהדבר ההפיך הגמור. היא נערה יפה במיוחד והדבר מושך אליה הרבה תשומת לב חיצונית. מזה שנה יש לה חבר בן גילה שלצערי הרב לא מעט כנראה זיהה את הקשיים הללו ומשתמש בהם לא מעט בהרבה אופנים, יש לנו עימה ערוץ פתוח היא מספרת "הכל" דבר שלדברי הפסיכולוגית מראה בגיל הזה על חוסר בשלות..היא יכולה לשבת ולספר הכל בשעת כעס על החבר דברים באמת לא נעימים ולאחר מכן להתנהל כאילו לא קרה. בעיצה עם המטפלת אנו תומכים מהצד אבל נקרע הלב לראות אותה טועה בכל פעם מבלי ללמוד לקח, דבר שאנו יודעים שמאפיין מצבים כמו שלה. שאלתי האם אין מקום לפנות לפסכאטר על מנת לברר היכן הדבר יושב אצלה...המטפלת טובה מאוד אבל הקשיים רק הולכים ומתעצמים. החבר פוגע לא מעט בביטחונה האישי ובדימוי העצמי שלה, יש תחושה שכמה שלא ננסה לשקף לה עד כמה היא מיוחדת וחכמה, דבריו בכל פעם כאילו הורסים הכל וכמובן ו"הוא" חזק מאיתנו כרגע ביכולת לתמרן אותה לצערי. חוסר היכולת שלה להיות אסרטיבית ממש מדאיגה ואף לעיתים מפחידה, בכל פעם שאנו מסכמים עימה משהו לדוגמא: מסיעים אותה לחברה מחליטים שהיא מגיע בזמן מסוים, היא מתקשרת שוב שוב ולמרות שאנו אסרטיבים , היא הגדילה לעשות והיום כאשר סיכמנו שאין אנו לוקחים טרמפיסטים עימנו בחזרה, כאשר אחותה באה לקחת אותה היא העלתה עימה מישהו שעל פניו הבהרנו שאין ברצוננו לקחת, כן אז נין לומר למה לא? לרוב אנו עושים זאת אבל בצורה עיקבית אינה מקבלת "לא" והיא הציבה עובדה, אחותה אומנם לקחה את הבחור אולם הבהירה לה שזו פעם אחרונה שהיא לוקחת אותה לאיפה שהוא...אנא עזרתך מצטערת שכתבתי ארוך אבל בכנות אנו מטפלים בה המון ואנו ממש כבר עייפים מתוסכלים ומיואשים...מה לעשות? מתי יודעים היכן הגבול בין ה-adhd ומתי הטיפול כבר אחר? לציין שיש לנו עוד 5 ילדים ומעליה יש 2 אחיות גדולות. המון תודה רקיע מעונן