סרטן, כן או לא.

בוקר טוב אני מתנצלת מראש על אורך השאלה אך אני רוצה לנסות ולהביא לפניך את התמונה המלאה של מחלת אבי. אבי בן 75, אושפז לפני כחודש וחצי עם צהבת חסימתית, כאבים בבטן ימנית עליונה, חוסר תאבון מוחלט וירידה דרסטית במשקל. בבית החולים אבחנו נגע מסוים ששלושה שבועות לא הצליחו לגדיר מהו, כאשר הממצא הפתלוגי יושב בדיוק על הצינורית בפתח של כיס המרה וחוסם אותו.שלוש פעמים ביצעו באבי ERCP ולא הצליחו לפתוח את הצינורית ולהתקין סטנד בטענה כי המקום מודלק ביותר והם אינם מצליחים אפילו להגיע לנגע על מנת לקחת ביופסיה. שלא לדבר על כך שהבדיקת ה-ERCP האחרונה ארכה כשלוש שעות. עוד לציין שבמהלך חודש האשפוז אבי לא קיבל כלל לאכול למעט נוזלים היות וכל יום חשבו לעשות את הבדיקה או לא לעשות. בקיצור, מצבו בבית חולים זה הדרדר קיצונית והחלטנו להעבירו לבית חולים אחר במרכז הארץ. בבית חולים זה בוצע שוב פעמיים ERCP ללא הצלחה, נמצאו קרישי דם שחסמו את המעבר. שלוש פעמים בוצע ניסיון לניקוז חיצוני ללא הצלחה. בנתיים ממשיך להדרדר מצבו של אבי. בשלב זה הבילרובין עומד על 21 ורמת החלבון בדם נמוכה קיצונית דבר שהוביל למיימת בבטן ובצקות קשות ברגליים. לאחרונה, בשיחה עם מנהל המחלקה נאמר לנו כי כנראה שמדובר בסרטן בכבד שהתפשט כמו דשא ולכן לא ניתן לראות אותו בבדיקות שונות, כמו כן נאמר לנו כי רמת החלבון הנמוכה היא העובדה לכך שהכבד לא עובד יותר ואין עוד מה לעשות עבורו למעט איכות חיים. כמו כן, הם מציעים לא לעשות ביופסיה של הכבד כי זוהי בדיקה לא נעימה שרק תכביד עליו. אני מתנצלת, אבל הארועים נראים לי הזויים לחלוטין, אינני יודעת לאן עוד לפנות, האם מהלך הארועים נראה לך תקין? האם אתה חושב שיש דברים נוספים שניתן לעשות או להכווין אותי לפחות לאן לפנות, ואפילו באופן פרטי? האם ייתכן שההתמקדות בממצא הפתלוגי בצינורית כיס המרה הובילה שפספסו את הבעיה האמיתית בכבד? תודה מראש