לא ישנה..

יתכן וההודעה תצא עם שגיאות כתיב, או שגיאות מכל סוג שהוא, אני מתריעה ומתנצלת, אני מוצפת רגשית ואם הקוראים הסליחה. אני בת 28 נשואה ללא ילדים, BMI 36 לכל היותר.מחלות נלוות? אבחנת עבר של היפראינסולינמה. אבחנה של מרפאת הפרעות אכילה בבית חולים רמב"מ של OBD. מעי עצבני? או שמא עצבון של המעי - שאלה טובה - שינויים קיצוניים בהרגלי היציאה ללא ממצא פתולוגי. (עשיתי הרבה בדיקות ואף קולונסקופיה וכולן תקינות לצערי/שמחתי). עקרונית - אפשר לומר שאני נגד התערבות כירורגית יש לי לכך מספר טיעונים שלא דווקא נוגעים למקרה שלי. לעומת זאת, ברמת היום יום אני סובלת מהרגלי האכילה שלי. אך מעולם לא ביקשתי לעצמי דיאטות בזק או פתרונות קסם כאלו ואחרים. מסיבות שונות אני מהרהרת על התפיסה שלי, ושואלת את עצמי מה עדיף עבורי. כאמור BMI 35 , הייתי מעוניינת להרות כבעוד שנתיים (לקראת סיום הלימודים). קשה לי לתאר את חיי ללא האכילה הכפייתית, ואני חוששת שלא אצליח להתנהל היטב לאחר הניתוח, ושהבעיה האמיתית שלי תשאר איתי. אני נוטלת ציפרלקס במינון 10 מ"ג - "למעי העצבני" (נניח). בעבר כשאר רזיתי חוויתי חרדות קשות, אני מאמינה שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי פסיכיאטרי מעולה - שידי אינו משגת כלכלית - מה גם שאיני בטוחה שאספיק במהלך חיי למצוא לי מזור על הכורסא ואולי בכל זאת בניגוד לתפיסתי סכין המנתחים תפתור לי את הבעיות? מה דעתכם? אני לא מרגישה בשלה דיי להגיע להתעייץ במרפאה בנושא אני פשוט פוחדת, מתביישת להודות. חוששת מהיריון במשקל עודף וסיבוכיו. חוששת מניתוח. חוששת מהחיים בכלל הייתי אומרת, אני פשוט כפי שהבנתם אם קראתם ולו ברפרפוף עד כה, אדם שהוא מלא חרדות מהכל. האם ניתוח יכול להתאים לי? דווקא לי? בכל זאת? התייאשתי, אז התייעצתי. תודה למשיבים..