שאלה לגבי המחקר

צוות יקר קראתי את המאמר על האפשרות להרכבת הקפסולה. תאי הבטא העטופים בקרום שומר. שאלתי: האם תתכן שתהיינה סתימות בממברנה בתוך הגוף? שמעתי פעם טענה כזו. ועוד: האם אפשר יהיה לעטוף את התאים בקרום מגן שהוא קרום של תא מוכר בגוף שאותה לא מפרשת המערכת החיסונית שגוף זר? (זאת אומרת האם ניתן לרמות את המערכת החיסונית ולהתחפש בצורה מוצלחת למשהו אחר ) מה הפריצות האפשריות החזויות במסגרת התפתחות ההנדסה הגנטית? אילו הם הניסויים האחרונים בתחום ? תודה על התייחסותכם וזמנכם היקר המוקדש לנו, קרן פ.

קרן שלום, אכן, הקרום הוא תמיד סוד הקסם והעניין, וגם במקרה דנן. הקרום חייב להיות עביר כך שיתאפשר מעבר לגלוקוס ולאינסולין, ומאידך ההכדוריות הלבנות לא יוכלו לחדור את המעטפת הפורוזיבית כדי לחסל את התאים הזרים.זאת ניתן להשיג כמו בכל מסנן טוב בקביעת פתחי המעבר בקרום שיהיו קטנים דיים לאפשר את מעבר הגלוקוז ולחסום את נציגי המערכת החיסונית. הקרום אכן עשוי להסתם, וכנראה שהקרום לא יהיה בעל אורך חיים אינסופי וצריך יהיה להחליפו כמו לכל מערכת סינון. אין בכך חסרון, תלוי בתדירות ההחלפות, ולוואי שניתן היה להחליף גם מערכות אחרות שמטבע הדברים מתקיים בהם בלאי. הסתמות כל תווך מסנן מצוייה ביחס ישיר לעדינותו, משמע ככל שקטנים פתחי המעבר כך גם הו איסתם יותר. תורמים לכך גורמים נוספים, דוגמת מידת "הנקיון" של הנוזל המסונן או התווך שבו מצוי הקרום, כמו גם למשל מידת העקשנות של מערכת החיסון בהתקפתה על התאים הזרים שזה תלוי כמובן בעד איזו מידה היא תזהה תאים אלה. אם נניח שהמערכת החיסונית תהיה מוכנה "להתאבד" ובלבד שתמשיך להאבק בתאים הזרים, המשמעות היא אולי סתימת הקרום במוגלה או בתוצרי חללי מערכת החיסון. אבל הטכנולוגיה תדע גם לפתור בעיות אלה, אין לי ספק. אלה בעיות זרימה וטיהור זורמים שיש להם פתרון, וכל הקושי הוא בעצם היותם מערכות ביולוגיות המחייבות בדיקות ורמות אמינות גבוהות במיוחד. לכן אני סבור שבסופו של דבר יעשה שימוש בתרבית של תאי ביטא אנושיים, מה שיוריד את הצורך ברמת דיכוי נחרצת מידי של המערכת החיסונית. ובסופו של דבר, פיתוחים כאלה מוכחים בלעדית באופן אמפירי, ואלה גם מניבים את הפתרונות או האמצעים המשלימים את המכשולים הצצים לא מהתיאוריות אלא מהיישום בפועל. ולכך דרוש זמן - אבל אין לי ספק שימצא הפתרון. מאיר

שלום לך, אכן קימת בעיה עם הקרומים או הממברנות, אשר לאחר שהם נבקעים ומשחרריםאת האינסולין עלולים להצטבר בכליות ו"לסתום" אותן. מחפשים לכן חומר שיעבור פירוק מלא או כמעט מלא גוף. עדיין לא נמצא חומר אידאלי שכזה. על מנת שלא להסתבך עם חומרים ביולוגיים וקורמים המעוררים תנגודת אימונולוגית, חשבו גם על אפשרות להשתמש בכדוריות דם אדומות "רי'ות". קיימת היום טכניקה המאפשרת ל"הוריק" את תכולת ההמוגלובין והחלבונים בכדוריץ האדומה, ולהשתמש ב"צללים" (GHOSTS).שלהן כבלונים קטנים שניתן למלא אותם באינסולין. אם הכדוריות תלקחנה מדמו של הסוכרתי עצמו, הן לא תצורנה תנגודת אימונולוגית..גם זה נמצא עתה בנסיונות נרחבים. ההנדסה הגנטית תאפשר אולי בעתיד ליצור צאצאים להורים סוכרתיים, אשר במקום הגן או הכרומוזומים שגורמים לנטיה ו"רגישות" לסוכרת, יוכנסו במקומם גנים או כרומוזומים שמקנים "הגנה" בפנמי סוכרת. ההדנסה הגנטית משמשת כבר היום בייצור התעשיצי של האינסולין בעל מבנה האדם (HUMAN INSULINS ). ויש עוד כמה נפלאות ונצורות שחושבים עליהן. בברכה ד"ר קנטר