ביטוח לאומי - TYPE 1

ד"ר קנטר , מאיר וחברי הפורום שלום. לאחרונה הגשתי בקשה להכרה של הביטוח הלאומי במחלתה של בתי (סכרת מסוג 1). לתדהמתי - נשלחה לי דחייה לאקונית ואני מצטט: "תפקוד הילדה אינה שונה מילדים אחרים בני גילה.." לא בילבלה אותם לגמרי העובדה כי הילדה בעלת מספר מדליות זהב באליפות הארץ בבלט ואירוביקה, אינה מסוגלת עוד להתעמל ללא השגחה והכנה מתאימה שלא לדבר על שאיפה לשיאים פזיולוגיים הנהוגים במקצוע הזה. ולא הזכרנו את טיולי בית הספר כשהחובש מקבל את ערכת העזרה המיוחדת וההשגחה המתמדת שהיא זקוקה לה. האם נפתחה כעת מלחמה כוללת ועלי להפעיל עורכי דין וכדומה או שמא זו שיטת עבודה של המערכת שאמורה לתמוך באזרח דווקא ברגעי המשבר שלו?

מושיק ידידי, האם אתה מוכן לפתוח במלחמה? האם אתה בנוי לכך? צריך להפריד בין הכעס על המחלה, בין הקשיים והשינויים בעיסוקים ובתוכניות עקב הסוכרת(בכנות, האם האם הביטוח הלאומי אשם בכ.ך?) לבין הפיצוי על הקושי בתפקוד, ההוצאות וכו'. זה נושא לא פשוט ומאתגר, אבל בגדול מתקיים הכלל שאתה מצטט - מערכות ציבוריות הן ערלות. כולנו זוכרים את מאבק הנכים שעל פניו נראה שהם לפנינו בתור (ככלל,כציבור, ולא כבודדים, שהרי סוכרתי שעבר נניח קטיעה הופך לנכה). כך שאני לא צופה לכך הצלחה והענות, אבל הרצון קצת לגרגר לממסד את השוליים של הבטחון העצמי - אני הייתי שמח לסייע. מאיר

מושיק אני נדהם!!!!!!!! אמור לי על מה בדיוק אתה רוצה שביטוח לאומי יפצה את ביתך? ואולי לעצמך אתה מבקש פיצוי? ביתך בעלת מדליות זהב ארציות ואתה מתלונן שכדי להמשיך עליה להיות תחת השגחה? במקום לעודד אותה להמשיך בלי להיכנע אתה מנסה לשים עליה חותמת של נכה,אחר כך תתפלא מדוע היא חושבת כנכה. מושיק סוכרת היא לא נכות . אנחנו לא נכים ולכן לא מקבלים קיצבה וזו גם צריכה להיות דרך המחשבה שלך ושל ביתך. ולעניין ביטוח לאומי לא מאשר נכות לסוכרת אלא אם כן היא קשה לשליטה או שיש בה סיבוכים,אני מתרשם כי אצל ביתך המצב אינו כזה וטוב שכך. אני למשל קיבלתי הכרה של ביטוח לאומי לצורך לימודים וזאת רק לאחר שהתגלו אצלי בעיות בכליות ובכבד,אלה הם הכללים האמן לי הלוואי שלעולם לא תהיו זכאים לעזרת הביטוח. קרא את דיברי מאיר דברי חכמה הם,אין לך אל מי לבוא בטענות המצב נתון ועל ביתך להתמודד איתו עזור לה אל תשים לה רגל.

דברי אלוהים חיים דיברתם.. נכון.היו לי ולאשתי התלבטויות רבות לפני הצעד הזה אבל אם נשקול את הדברים בקור רוח (גל - לא צריך להתרגש יותר מדי..) ואם אנו מסכימים כי הויכוח עקרוני, אז אוכל גם להסביר כי מנקודת ראותי - כל אזרח משתתף בתשלומים שוטפים לביטח הלאומי.עכשיו - כשמו כן הוא - ביטוח. ואם הוא ביטוח - אז עתה אפשר להתווכח על מי פגוע ומי לא..והבאתי את הדוגמא של בתי כדוגמא בלבד: לא יתכן שילדה שהגיעה להשגים כמו שפרטתי ועכשיו מוגבלת יותר נחשבת לילד ללא מוגבלות. לא צריך לברוח מהמצב המיוחד שבו הסוכרתים נמצאים. קשה לחשוב עליהם כמוגבלים - ואני שמח לומר לכם כי בתי מתפקדת יפה במסגרת המגבלות - אבל עדיין קיימות מגבלות( ומי כמוך יודע - גל..).וראה זה פלא כשאתה מגיע לצבא אתה הופך למוגבל עד כדי שחרור מחלט..עתה עלי לשקול כמו שמאיר אומר.. האם קיימים הכוחות הנפשיים להכנס למלחמה הזו.לטעמי יכולנו לעשות את זה יחד במסגרת האגודה. אבל אולי אנחנו לא בשלים עדיין. כי בעיות אחרות במדינה על סדר היום.. שיהיה לנו שבוע מאוזן וטוב.. מושיק

גל, דבריך נובעים מהלב. אכן הסוכרת אינה עניין פשוט כלל ועיקר. אבל מעבר לקושי, אני מסכים עיצך בלב שלם. אני לא חש את עצמי נכה ולו לרגע קל. זה פאק. ואני לא מאשים איש. אפילו את הביטוח מה שמו. וכל עוד לא נהיה נכים, אני לא מתכוון להתחזות ככזה. ודבריך מחממים. מאיר