למאיר-לגבי משאבת אינסולין

אני עומדת לעשות אותה בעוד כשבועיים ומקווה אכן שזה יותר יעזור לי וגם יקל לי על החיים כי ההתמודדות תמיד קשה. האמת אני דיי בלחץ מכל ההתקנה שלה ומהחשיבה להיות מחוברת למשאבה קטנה כל הזמן,אולי לא יהיה לי נוח או שיהיו לי היפויים. בהיפו אני מאוד נלחצת ואף פעם,בעיקר שזה חמור-מתחת ל-60 אני לא יודעת מה קודם לאכול או לשתות ואני מרגישה כ"כ רע,רועדות לי הידייים,אני נרגשת מאוד ונכנסת ללחץ ואז אוכלת ושותה כל מיני דברים שכמה שעות אח"כ כבר מקפיצים לי יותר מידי את הרמה ואז אני בהיפר. זה לא קורה הרבה אבל שזה קורה בעיקר באמצע הלילה אני מאוד נלחצת. ושאלה אישית- אני סובלת מפחדים וחרדות גם לגביי כל מיני דברים ובעיקר לגביי הסכרת,כל דבר שקשור לסכרת מלחיץ אותי מאוד,מפחיד ומשתק אותי עד כדי כך שלפעמים אני כבר לא רוצה להתמודד,נכנסת לדיכאונות רק מהמחשבות של הסיכונים מהמחלה וממה שיהיה בעתיד והפחד הזה משתק אותי,גורם לי לסחרחורות,התקפיי חרדה ועוד דברים. אני נלחצת כאשר אני מדברת וחושבת על המחלה ויש לי אי שקט תמידי כבר שנים. מה אתה מציע לי לעשות? לאחרונה התחלתי להשתמש בכדורים"סרוקסט" וזה מעט מעלה את מצב הרוח אבל הפחד והחרדה לא עוזבים אותי. אשמח לקבל את דעתך וגם אם תפנה זאת אולי לדר" קנטור.

נוגה יקרה, כה יפה תיארת את מצב החרדה והמתח בסוכרת, עד לכדי כך שהייתי מרגיעך ואומר לך כזאת, הנה, נוגה, את ממש סוכרתית נורמאלית לחלוטין, כפי שצריך להיות..... יש המגדירים את הסוכרת כמחלה של אי עמידות בלחצים. אבל סוכרת כמחלה כרונית תופסת נחת כבד בחחי היומיום כמו גם בהרגשה המנטאלית, וטבעי שתהיינה חרדות וחששות. עברתי את זה כמותך בדיוק ואף העליתי את זאת על הכתב. כעסים, מתח, יאוש, דכאון ועוד. איך צריך לחוש אדם החווה היפו בלילה - זאת טראומה לא קטנה שעוצמת החוויה נותרת גם לאחר סיומה, ואני מניח שצריך אח"כ לחייך, לעבוד, אין לצפות להבנה יתרה - וטוב שכך. אבל נוגה כל התחושות האלה אינם שמורים לסוכרתיים בלבד, וגם אנשים בריאים לכאורה לוקים בה מעת לעת. המפתח הוא המינון והעוצמה. נפילות יש ותהיינה, אבל לאחר כל מורד ימצא בהכרח גם מעלה ותקווה. יש ללמוד לתת לתחושות האלה לחלוף ולהמתין בסבלנות להתאוששות, לתחושת ההתגברות, הכוח, ההתחדשות, וקדימה. פרחים, שמש ואור, ספרים, ריקודים, ספורט, משפחה, וגם אי אילו דברים אסורים. החיים באיסור מתמיד קשים מנשוא. זה מצב המזמין מתח וחרדה. אין בכך תועלת. בסופו של דבר תלמדי להסכין עם מה שיש ולקבלו, גם אם האיזון אינו בדיוק כמו שאנו מצפים ממנו. יש כלל בסיסי תמוה לכאורה אבל בדוק בפתרון בעיות - ההתעלמות מהבעיה. אם מניחים לה, לבעיה, סופה שהיא תניח לנו. ובאשר למשאבה, אל תחששי יתר על המידה כי כל פרשיית ההתחברות פשוטה בהרבה ממה שאת יכולה לשער. גם אני חששתי כמוך, והסתבר לי שבפועל אין בכך בעייה. הנה אני מצ"ב לינק למאמר על האופטימיות והסוכרת. באתר שלי, "מ-טוק" תמצאי עוד מאמרים על ההיפו, כעסים, התמודדות וכו'. נא קראי ותיווכחי שאת סוכרתית אחת ככולנו ומשלנו, החווה את מה שרובנו חשים. http://members.iol.co.il/matok/frum/frum40.htm http://members.iol.co.il/matok/frum/frum93.htm קריאה מהנה, מאיר