מתה מפחד

אני אמא לנער בן 14 שחלה נשבוע בסוכרת נעורים ואני ממש מפחדת שאני לא אצליח להתמודד עם המחלה . למרות כל העידוד שאני מקבלת מהסביבה . אני חושבת על כל מיני דברים נוראאים שיכולים לקרות לבן שלי. ואני לא יודעת מה לעשות. אני יודעת שהיום כל הרפואה יותר מתקדמת אבל בתוך תוכי אני מרגישה שהחיים שלי נגמרו. אני יודעת שאני אעטוף את בני בכל תשומת הלב האפשרית ואם מצבי הכלכלי היה מאפשר זאת הייתי מפסיקה לעבוד ומקדישה את חיי בשבילו. אני מרגישה אשמה בכך שהוא קיבל את המחלה הזו. אני מאשימה אך ורק את עצמי.

רחלי, במחלקה קיים גם שירות פסיכולוגי. חשוב שתעזרו בהם. עדי

אפשר לומר שאני הרבה יותר רגועה לאחר השיחה שקיימתי עם האחות והרופא במרפאת הסכרת. מקווה להמשך טוב שנה טובה. ותודה.

א. הפחד לא ממית ב. הסרטן ממית ג. הסוכרת אינה ממיתה. ד.אפשר לחיות איתה ולהמשיך ליהנות מהחיים, ובלבד שמשחקים לפי הכללים שלה. ה. את חייבת להמשיך ליהנות מהחייים שלך, ובו זמנית להעניק טיפול ואהבה לבן האהוב. ו.אסור שהילד ירגיש שאת אובדת עשתונות, ההיפך ,את צריכה להיראות שופעת בבטחון ובחיוניות

תודה על המילים המעודדות. אני הרבה יותר רגועה עכשיו לאחר ההדרכה שקיבלנו. שנה טובה ותודה.

גב' רחלי, חזק ואמץ! הרשי לי לחלוק איתך מנסיוני עם המחלה הזו המכונה סכרת טיפוס1 (Type 1) קיבלתי אותה בגיל 31. - תדאגי שיהיה לך ביטוח מושלם (קופת חולים), כולל הבן כמובן. -רישמי אותו במרפאת הסכרת הקרובה לביתך אצל רופא מומחה סכרת. -יהיה על בנך להיות במרפאה כל 3 חודשים בערך. -יתכנו שתי אפשרויות: זריקות או משאבה. אני סבור שבהתחלה הרופא ימליץ על זריקות. המחלה אצל בנך מתפתחת כעת כנראה ולכן יש להקשיב להוראות הרופא. תוך 3 עד 6 חודשים יהיה ברור האים הטיפול מתאים. אם לא, עדיף משאבת אינסולין. השיקול בידי הרופא כמובן. אני מחובר למשאבה ונהנה מהחיים. חבל שלא עשיתי זאת קודם... -בנך יידע להפעיל את הטיפול על גופו (אני מאוד מקווה) ולא צריך לחשוש. -בפירוש הידע הוא כוח עצום, כך שיהיה על כל המשפחה לדעת יותר על תהליך המטבולי של הגוף ואורח חיים עם תזונה נכונה. להכיר מושגים כמו פחמימות, שומנים, פרוטאינים, קלוריות, כמה לאכול. אני לא מרגיש מוגבל. אם בנך מאוזן הוא יעשה כל דבר שבריאים עושים, כולל מזון. נכון, זה כולל גלידה ושוקולד - בהחלט! יש עוד נושא צמוד לבני הגיל הזה - הורמוני הגדילה. הנושא חשוב. ללא ספק המומחה במרפאה יציין זאת לפניכם. אם לא, שאלו אותו. ההורמון עושה הפתעות לגיל הצעיר. שתיהי שנה טובה לכל המשפחה לזר

שנה טובה ותודה.

רחלי שלום אני חולה סכרת מזה 15 שנה ולמרות שקיבלתי אותה בגיל מבוגר אני חי איתה ומודע היטב לכל הכרוך בחיים עם סכרת, באורח החיים עם סכרת ובאיזון הסכרת. המשימה לא קלה, לא נעימה, מעייפת, לא תמיד מצליחים, יש הרבה כשלונות וכל הזמן צריך ללמוד ולשים לב לשינויים, במיוחד בגיל ההתבגרות. עצתי לך היא שאת העבודה הקשה הזו אל תקחי בשום אופן על עצמך, תשאירי אותה לבנך. את יכולה לעזור, לעודד, לנחם, ללמוד יחד, להבין את הכשלונות ומצבי הרוח והכל חוץ מלקחת את האחריות על עצמך. ככל שתחושי יותר רגשות אשם ותקחי את האחריות של הטיפול על עצמך כך יתחמק בנך מהמשימה ולא יוכל להיות עצמאי, ואת לא תוכלי להיות לידו כל החיים. שנה טובה ובהצלחה

מאז שכתבתי את ההודעה הראשונה התאוששתי והבנתי יותר טוב את המצב. בני באמת שולט הרבה יותר טוב במצב. הוא מזריק לעצמו אינסולין בודק את רמות הסוכר לבד יודע בדיוק מתי יש לו היפו ומתי הוא צריך לאכול. אני מקקוה שהוא ימשיך כך. בכל מקרה תודה רבה על התגובה ושנה טובה לך רחלי.