"כמו-סוכר" (SweetDiet)

מישהו מכיר, מישהו יודע ויכול לחוות דעה? כמו-סוכר (SweetDiet) אבקת ממתיק לבישול ואפיה על בסיס ציקלאמט וסכרין רכיבים: מלטודקסטרין, ציקלאמט הנתרן, סכרין הנתרן. ערך תזונתי ל-100 גר': אנרגיה (קק"ל) 372 חלבון 0 גר' פחמימות 83 גר' שומן 0 גר' מינרלים 3.30 גר' סודיום ציקלאמט 8.00 גר' סכרין 0.80 גר' אומרים שהוא מתאים מאוד לתה כי אין לו טעמי לוואי. האם יש לכם בעיה של טעמי לוואי בתה עם ממתיקים אחרים? שבת שלום, אייל

לא רק לאייל, לכולם. מתוך ספר שעוסק בתוספי מזון וממתיקים מלאכותיים. E952 ציקלמאט cyclamates שמות נרדפים: חומצה ציקלאמית כל אחד ממלחי הסידן והנתרן של חומצה ציקלאמית (ציקלוהקסילסולפאמית, Cyclohexylsulfamic), נקרא ציקלמאט. הציקלמאטים התגלו במקרה בשנת 1937 על ידי מיכאל סבדה (Michael Sveda) בארה"ב. ציקלמאט מתוק פי שלושים מסוכרוז, אין לו כל ערך קלורי, הוא יציב בחום ומסיס מאוד במים, מה שמקנה לו נקודות זכות רבות בתעשיית הממתיקים המלאכותיים, בעיקר עקב האפשרות לעשות בו שימוש בעוגות ומיני מאפה, שימורי פירות, משקאות קלים, ריבות, ממתקים, רטבים וכו'. בדרך כלל כיום, נעשה שימוש משותף של סכרין וציקלמאט בכדי להרוויח את יתרונות שני הממתיקים ובכדי לחפות על טעם הלוואי הנלווה לסכרין. למרות שהוא בקושי נספג במערכת העיכול, הנה קיימים במערכת העיכול חיידקים שמפרקים אותו והופכים אותו לחומר בשם ציקלוהקסילמין (cyclohexylamine) שהוא ככל הנראה חומר מסרטן. לכן, כבר בשנת 1969 אסר מינהל המזון והתרופות בארה"ב על שימוש בציקלמאט עקב עדויות שהוא גורם ככל הנראה לגידולים סרטניים בשלפוחית השתן אצל חיות מעבדה. איסור זה נותר בעינו בארה"ב ובמדינות נוספות, עד היום. האיחוד האירופי שהחליט בעבר על צריכה מקסימלית של 11 מ"ג\ק"ג משקל גוף ביום, שינה המלצתו עקב קביעת הועדה המדעית של המזון (SCF) (Scientific Committee on Food ( שמוטב להוריד את הכמות המקסימלית שאותה ניתן לצרוך והעמיד אותה ב- 13 למרץ שנת 2000 על 7 מ"ג\ק"ג. בנקודה זו, מעניין לבדוק את ההבדלים במספר מקרי המוות אצל גברים בשנים 1995/6 מסרטן שלפוחית השתן, בין ארה"ב, שבזמן ההוא, היה בה איסור שימוש בציקלמאט כבר למעלה מעשרים וחמש שנים, לבין מדינות אירופאיות שבהן מותר השימוש. ובכן, על פי ארגון הבריאות העולמי, היו בשוודיה 9.1 מקרי מוות ל- 100,000 גברים בשנה, בספרד 15.2 מקרים, בצרפת 11.9 מקרים, באיטליה 14.4 מקרים, בגרמניה 10.7 מקרים וביוון 13.7 מקרים. ואילו בארה"ב היו 5.9 מקרים לכל 100,000 גברים בשנה. עם זאת, יש להדגיש ששכיחות מחלה זו במזרח הרחוק, נמוכה אף יותר מארה"ב. באזורים עירוניים במדינות שונות, כפולה התמותה מזו שבאזורים כפריים, ואילו אצל נשים בארצות שונות, נמוכה שכיחות המחלה בין רבע למחצית משכיחותה אצל גברים בהתאמה. בישראל מוגבל הציקלמאט במשקאות ל- 400 מ"ג\ליטר, בריבות ל- 1,000 מ"ג\ק"ג, בקינוחים ל- 250 מ"ג\ק"ג ועד 2,500-500 מ"ג\ק"ג לממתקים בהתאם לסוג ולמשקל הממתק. אולם, למרות שהחומר הזה מותר, השימוש בו בארץ נדיר יחסית וניתן למצוא אותו על פי רוב רק בתחליפי סוכר, בדרך כלל יחד עם סכרין. בישראל אגב, היו בשנת 1996 7.2 מקרי מוות מסרטן שלפוחית השתן לכל 100,000 גברים באותה שנה.

המשך מאותו ספר על הסכרין E954 סכרין Saccharin הסכרין, תוצר של מספר מלחים, בעיקר נתרן, אשלגן וסידן. מלח הנתרן של הסכרין, הנמכר באופן מסחרי, מסיס יפה במים ומתוק פי 200 עד 700 מהסוכרוז. בממוצע מתוק הסכרין פי 350 מסוכר. זהו הממתיק המלאכותי הוותיק ביותר. הוא התגלה בטעות כבר בשנת 1879 על ידי שני כימאים אמריקאים, איירה רמסן וקונסטנטין פלברג אשר חקרו במעבדה חימצון של 0 – טולואנסולפונאמיד (o-toluenesulfonamide ). לאחר הניסוי, התברר לפלברג אשר ישב לאכול את ארוחתו בביתו, שהנה מזונו הומתק מאוד וזאת, למרות שרחץ היטב את ידיו כשיצא מהמעבדה. הסכרין פרץ בסערה לשוק המזון בעת מלחמת העולם הראשונה כשהונהג הקיצוב בסוכר. הוא עשוי להופיע כאבקה, נוזל או טבליות. הוא יציב בחום, שומר על חיי מדף ארוכים, כמעט אינו מתפרק בגוף ומופרש ממנו כמות שהוא. מכיוון שהסכרין נושא עימו טעם לוואי מר ומתכתי מעט, הוא משולב לעתים עם ציקלמאט (E952) המכסה ומסתיר את טעם הלוואי. השימוש בסכרין מלווה בחששות. חוקרים העלו חשד שהסכרין עלול לגרום נזק לכליות. בעבר גם פורסמו מחקרים שהעידו על עליה בשכיחות סרטן שלפוחית השתן אצל חיות מעבדה, עקב העובדה שמרבית החומר (שאינו מתפרק כאמור לעיל) מופרש מהגוף כמות שהוא תוך שהוא עובר דרך השלפוחית. כמו כן קיים חשד שלא אומת שהסכרין הוא אחד מגורמי הסיכון לסרטן שחלות ורחם אצל נשים. בשנת 1977 הוצע על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לאסור על שימוש בסכרין מכל וכל, עקב הסכנה המוחשית שבו. אולם לפי דרישת הציבור לכאורה, התערב הקונגרס האמריקאי ואישר המשך שיווק הסכרין ובתנאי שעל האריזה תתנוסס אזהרה בדבר הסיכונים שבצריכתו. מכיוון שכך, הוחלף הסכרין במוצרים רבים, על ידי האספרטיים, עד שהתברר שגם התחליף אינו נקי מסיכונים. בשנת 1984 הציע ארגון הבריאות העולמי "WHO" את גבול הצריכה המומלץ לסכרין ל- 2.5 מ"ג לק"ג משקל גוף בלבד. מסקנות ארגון הבריאות העולמי גרמו להפעלת לחץ מסיבי על רשויות הבריאות באמריקה וקנדה על ארגון הבריאות העולמי, כדי שתוסר התווית "חשוד כחומר מסרטן" מעל הסכרין. הטיעון העיקרי היה שלמרות שהסכרין הוכח כגורם סרטן בחיות מעבדה, הנה, לא היו במחקרים תנאים המתאימים לבני אדם ולכן התוצאות אינן תקפות. בתחילת שנת 2000 נענו רשויות הבריאות של ארה"ב והוציאו את הסכרין מהרשימה של החומרים הכימיים שעלולים לגרום סרטן. (מעניין לציין שבמקרה זה התקבלה העובדה שיש הבדל בין חיות מעבדה לבני אדם) אולם, מכיוון שצריכת החומר הזה בכמויות גדולות עלולה להיות מסוכנת, הוחלט באיחוד האירופי שבכמות מעל 5 מ"ג\ק"ג משקל גוף, עלול להיגרם נזק לבריאות. בישראל מותר שימוש של עד 80 מ"ג\ליטר משקה או 100 מ"ג\ק"ג בקינוחים או דגני בוקר.

שלום לכולם, מיספר קישורים לאתרים שנתקלתי בהם היום במהלך שיטוטי בנושא ממתיקים מלאכותיים ושאולי יעניינו אותכם:- http://www6.snunit.k12.il/eco/art43.html http://www.shomreymishkal.co.il/article_details.asp?id=26 http://www.cancer.org.il/telemeyda/docs/urincaupre.asp שבוע טוב, אייל