האופטימיות שבסכרת

שלום לכולם! שמי הדס , אני גרה בראשון לציון, בת 15 וחצי וחולת סכרת כבר 3 שנים. רציתי להגיב על הכתבה בנוגע לאופטימיות... אני חושבת שמאוד חשוב לראות את האופטימיות בסכרת ובכלל במחלות, שהרי אם אנחנו לא נהיה אופטימיים לגבי עצמנו, מי כן?.... ושלא תבינו לא נכון, יש לי המון סיבות לכעוס אם אני רק רוצה! - אמא שלי חולת סכרת, אח שלי חולה סכרת, אני צריכה להזריק לעצמי 3 זריקות אינסולין ביום, לבדוק רמות סוכר בדם 5 פעמים ביום ,לחיות בהשגחה תזונתית יומיום ובקיצור כאב ראש אחד גדול! אבל אם באמת נתחיל לחשב את כל הדברים הרעים שאנחנו מתמודדים איתם כל יום, הרי לא נגמור עם זה בחיים! ולכן ההמלצה החמה שלי אליכם היא אופטימיות. ( - : אני באמת לא יודעת מה היתי עושה אילולא השמחה הרבה שהעניק לי ה' במתנה. אגב- זה לאוו דווקא צריך לבוא לידי ביטוי רק במחלה, אני חושבת שבימים טרופים וקשים כאלה שעוברים על כל אחד ואחד מאיתנו במדינה הזו - לא תזיק קצת אופטימיות ושמחה יתרה!... בקיצור- תמיד צריך להשתדל ולמצא את הדבר הטוב והחיובי שברע... * פעם היה רב גדול בשם ר' נחמן מברסלב שהיה אומר: "אסור להתיאש רק לשמוח יש, אפילו אם מגיע זמן קשה אסור להתיאש..." תמיד בשמחה ( -: שלכם הדס.

בהצלחה הדס אפשר להתמודד גם עם פסימיות