סוכרת ודרך חיים

אני סוכרתי טייפ 2 . כשקיבלתי את הבשורה על מחלתי סרבתי לקבל את המחלה , לקחת תרופות , ולשמור על תזונה מתאימה. התפתתי ונסעתי למומבסה כי חשבתי שאוכל להירפא מהמחלה. לזמן מסוים אכן הבראתי מהמחלה אבל היא חזרה. אני נכנס כאן לאתר וקורא דברים מופלאים על כיוונון משאבה, על היפו והיפר, ועל עצות העוברות מאחד לשני. אני נעזר מאוד בכל התשובות הניתנות כאן גם באופן פרקטי וגם מתעודד מבחינה נפשית. הגעתי למסקנה שמצבי בכלל לא רע. ואני צריך להיות מאושר ולקבל את היותי חולה במחלה כרונית. לא הרופאים או קופות החולים יוכלו לעזור לנו . כל אחד חייב לקחת אחריות ולמצוא מה טוב לו.

כל הכבוד דיוויד, הכן, כך הדברים נראים.

דוויד, למקרא דבריך איך ניתן להימנע מהתחושה ש..... הרווחנו את גמולנו ביושר ובהגינות. תהיה לנו סוכרתי בריא. מאיר

שלום לך, חבל ש"נפלת בפח "של מומבסה. אתה צודק עקרונית - כל אדם את השיניים שלו צריך לצחצח כל יום לבד. יחד עם זאת מומלץ לך לעיין בספר :"סוררת - לחיות עם להרגיש בלי". תמצא שם פרקים מענינים על ההתמודדות היומיומית, הן המעשית והן הנפשית להשגת איזון סוכרת טוב ויעיל. בברכה

לדר' קנטר שלום, מנפלאות מעבדי התמלילים... "יחד עם זאת מומלץ לך לעיין בספר :"סוררת - לחיות עם להרגיש בלי". תמצא שם פרקים מענינים על ההתמודדות היומיומית, הן המעשית והן הנפשית להשגת איזון סוכרת טוב ויעיל." שם נהדר! אתה צריך לשקול ברצינות עדכון שמו של ספרך האחרון. אולי במהדורה הבאה? סוכרת = סוררת. זה יכול להיות רעיון טוב להרחיב את חוג הקוראים. אבנר