מחלת אדיסון

שלום רב, הינני בחורה בת 27. בשנה האחרונה סבלתי מוירוס cmv-igg (ציטומאגאלה-וירוס), שגרם לי לירידה במשקל, בחילות ותשישות. לפני כחודשיים התאשפזתי בביה"ח על רקע של תשישות קיצונית והירדמות ללא יכולת להעיר אותי. בבדיקת LP נשללה דלקת קרום המוח. גם EEG יצא תקין. כל הוירוסים שנבדקו (איידס, הפטיטיסים שונים וכד') נשללו. לתלונות הקיימות נוספו גם הגברה של הבחילות שהיו במשך כל השנה והקאות לא רצוניות. בבדיקת גסטרוסקופיה נמצא גסטריטיס וחיידק אליקובקטור פילורי. ניתן לי טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי למשך שבוע. באמצע הטיפול ההקאות החריפו עד לרמה של התייבשות הגוף, ואז אושפזתי שוב בביה"ח. סיימתי את הטיפול האנטיביוטי בביה"ח, ושם גם נעשתה לי בדיקת פסאג' שיצאה תקינה. כעת, שבוע וחצי לאחר שהשתחררתי מביה"ח אני סובלת מהקאות תכופות (מינימום פעמיים ביום ועד לשבע-שמונה), ואני מגיעה מדיי יומיים-שלושה לאישפוז יום בביה"ח (שם אני מטופלת) לקבלת אינפוזיות של נוזלים כיון שאני מתייבשת. הרופאים בביה"ח הרימו ידיים ואמרו שמדובר בבעיה נפשית, וככל הנראה מדובר באנורקסיה נרבוזה. מעצם עיסוקי, כעובדת סוציאלית, אני מטפלת בהפרעות אכילה ומכירה את ההפרעה טוב. אני משוכנעת לחלוטין כי לא זו הבעיה. הלכתי לפני יומיים לייעוץ פרטי אצל רופאה פנימאית, וזו העלתה את החשד למחלת אדיסון. היא טענה שהתופעות עליהן אני מתלוננת מתאימות בדיוק למחלה מסוג זה. כרגע אני במצב של רזון קיצוני (42 ק"ג ל-166 ס"מ), התדלדלות שרירים מאסיבית, תשישות קיצונית והתייבשות בשל ההקאות הבלתי פוסקות. ובכן, שאלתי היא: מה דעתך על האבחנה, האם היא נראית בעיניך כמתאימה? האם יש דברים אחרים שהייתי חושב שמתאימים למצבי? ובנוסף, מהי מחלת אדיסון, והיכן אוכל למצוא חומר כתוב עליה. תודה מראש על התשובה!

מחלת אדיסון הנה בעיה בהורמונים של יותרות הכליה ניתנת לבדיקה פשוטה כך שאין צורך בהשערה ניתן לבדוק ולדעת בקשר לרופאים שלך - כנראה אין ביכולם לעזור לך [לכן טוענים לבעיה נפשית] ויש לחפש אחרים

,י' שלום רב, אכן קיימת בדיקה המעידה על מחלת אדיסון. הבדיקה היא הזרקת הורמון מסויים לגוף שאמור לעורר את פעילות בלוטת האדרנל לייצר קורטיזול בגוף, ואז לאחר כשעה של הזרקת החומר עורכים בדיקת דם לרמת קורטיזול בגוף. הבדיקה אמורה להתבצע אצל נשים ביום השלישי או הרביעי לווסת. כיון שכעת אני במשקל נמוך מאד הוסת אינה סדירה ומופיעה אחת לחודשיים לערך. רק לפני שבוע סיימתי את הווסת, ועל כן כעת אצטרך לחכות זמן רב יחסית עד שאוכל לערוך את הבדיקה. עד אז אינני יודעת כיצד אסתדר, כיון שבשל ההקאות המרובות אני מתייבשת כל הזמן וזקוקה לעירויי נוזלים. אני מקבלת את העירויים בקופ"ח או לחילופין בביה"ח במחלקת אישפוז היום בה אני מטופלת. אלה לא החיים שייחלתי לעצמי בגיל 27. מה אני אעשה? אני חשה כי קיים אצלי דיכאון תלוי מצב, ואני שוקלת להתחיל לקחת טיפול אנטי-דיכאוני לתקופה קצרה, כי אני חשה שאין לי כבר כוחות להמשיך להתמודד. אני אשמח לשמוע יותר על המחלה ועל ההתמודדות איתה. בברכה, טולי