סכרת סוג 2

קראתי את מאמרו של מאיר פרומקין וממנו למדתי כי הורדת רמת הסוכר בדם אינה מספקת, כי הבעיה של קליטת הפחמימה בתא נשארת, והפתרון הוא בלקיחת תרופה שעוזרת. האם באמת זה הפתרון היחידי שקיים. האם תמיד, בכל מצב שאדם מאובחן כסוג 2 , הוא צריך לקחת תרופה גם אם הוא מצליח לאזן עצמו בעזרת תזונה וספורט? כי לכאורה זה מה שעולה מהמאמר. שאלה נוספת - איך אני יודעת מה רמת האינסולין שיש לי בדם? האם זה נתון קבוע בבדיקות שגרתיות לסוכרתי? ואם כן , כיצד מכונה הנתון בדף הבדיקה ומה הרמות הנורמליות? תודה

פל שלום, לדעתי מאיר צודק, אלא אם כן את מוכנה לחיות על דיאטה שמעטים מאוד - אם בכלל -מסוגלים לעמוד בה. שאלת אותנו את השאלה הזאת כבר לפני שבוע ועניתי לך. האם יש לך מד למדידת סוכר? לפי דבריך הבנתי שכן. מה יותר פשוט מלנסות את זה באופן אישי על עצמך? זה ייקח לך פחות משבוע. פשוט תנסי לאכול מזונות שונים ולערוך מדידות שעתיים לאחר מכן. כך תוכלי להווכח באופן אישי ולענות על השאלה הזאת בעצמך. אשמח לשמוע מהן מסקנותיך. אגב, האם (ומהיכן) רכשת כבר את הספר של ד"ר קנטר? אם כן, מה דעתך על הספר? אייל

אייל (הראשון) שלום יתכן וטעיתי בהבנה. הבנתי כי יש שני סוגי סכרת ,2 אם כי בשני המקרים יש רמות סוכר גבוהות בדם. הראשון - תפקוד לקוי של הלבלב הגורם לחוסר באינסולין, והשני (מה שנאמר שיש לי) זה למעשה אפילו עודף אינסולין כי הלבלב מתפקד כראוי אך הפחמימות לא נקלטות בתא. אם הבנתי נכון, אז שאלתי היא: איך אפשר לדעת אם יש לי בעיה בתפקוד הלבלב או בעיה בקליטת הפחמימות? האם במסגרת בדיקות הסוכר בודקים גם את רמות האינסולין? . כפי שאמרתי, יתכן ולא הבנתי את כל הנושא בכלל. לשאלתך , הזמנתי את הספר דרך מיתוס ועדיין לא קבלתי אותו. תודה על הסבלנות פל

פל, צריך להבין שרמות סוכר הדם הגבוהות הן סימפטום שיש לטפל בו בפני עצמו - אבל עצם ועיקר הבעיה בסוכרת בעובדה הפשוטה שהפחמימות במקום שתעבורנה לרקמות לקיום חלקם בתהליך החיים, משמע, הבעירה - הן נותרות בדם במידה זאת או אחרת. לכן הטיפול אך ברמות הסוכר בבחינת זאת היא הבעייה - אינו נכון. דימיתי את המצב למערכת צנרת עירונית בה הלחץ גבוה מעל המותר, וכולם מטפלים בלחץ בעוד שהבעיה היא שמהברזים לא קולחים המים. לכן, לו למשל תדאג באמצעות טיפול תרופתי להעביר את עודף סוכר הדם אל הרקמות - ממילא ירדו ערכי סוכר הדם. ולדעתי לא יתכן טיפול אמיתי בסוכרת ללא טיפול תרופתי, למי שמבקש להרחיב את נקודת השקפתו. לכאורה אפשר שנבצע פעילות גופנית נועזת עד לכדי כך שהיא תוריד את רמות סוכר הדם לגדר הנורמה. בנוסף נוכל על נקלה להוריד את רמות סוכר הדם אם נלעס עיתונים, אספסת ונשתה קולה דיאט לרוב. עדיין נותרת השאלה - ממה אמורים להתקיים רקמות ותאי גופנו? זה עניין של תובנה נכונה של הסוכרת. ומי שמבין זאת באורח זה, ממילא יאמר שהטיפול בסוכרת צריך להיות שילוב ההדדי של כל צלעות השילוש המתוק - מזון, פעילות גופנית וטיפול תרופתי. התוצאה המתבקשת מכל אלה הוא מה שאנו מכנים "איזון". מי שמפרש איזון זה רק בטכניקה של "שמירת רמות הסוכר בדם" מחמיץ את העיקר. הוא משול לאחד המטפל בחוסר הלחץ בצנרת העירונית - מנקה, מוסיף כימיקאלים, מנער את הצנרת, מעלה ת לחץ העבודה, רק בדבר אחד אין הוא מטיב את המצב - בעצם העובדה שהמים צריכים לקלוח ולהרוות את הצמאים שבמוצאי הברזים. לכן אני מתקשה להבין את מי שמנסים שלא להשתמש בתרופות יעודיות לסוכרת, מהטעם שבכך הם נוסכים בקרבם תחושת דז'אוו שהם "פחות סוכרתיים". תרופות המסייעות למטבוליזם משופר של הפחמימות ולהשלמת החוסר שבפעילות האינסולין או יעילותו הם בחזקת הכרח. לא ראיתי סוכרתיים פרט לבודדים, יחידי סגולה ונדירים במינם, שאינם נפגעים כשאומרים להם זאת, או שמגיבים כאילו ואמירה זאת פוגעת בבריאותם שהם כה הטיבו להסדיר עד לכדי שלמות לטעמם. ואני מבין מדוע רופאים שככל הנראה יודעים את הפיזיקה הפשוטה הזאת אינם מתעמתים עם סוכרתיים בשינוי הרגלים או תובנה וטיפול. לכן לעיתים אני מגיב בצורה שאינה מעידה על השתאות קוסמית כאשר כאן ושם מספרים לנו סוכרתיים על הצלחות אישיות מופלאות למרות חוסר ההבנה או שיתוף הפעולה של הרופא המשפחתי או המטפל. זה מתחיל בעלי זית ערביים ונגמר בחילבה אפריקנית או גת תימנית. וכל קריסטל אנרגטי או אבקת אשכי קוף מתאימים בה במידה. ואיך אפשר לא להסכים, לא להיות פתוח, קשוב, "אלטרנטיבי" (הו, מילת קסם, חזקה יותר מ"אולטמטיבי"), איך אפשר להיוותר משעמם עם הרפואה הקלאסית, ה"שמרנית", זאת שרק בצע כסף שבמכירת התרופות מניע אותה.. סוכרת היא מחלה לאנשים אינטליגנטיים, אומרים לי אנשים אחדים ורומזים לי בקריצה מרומזת שלא להסביר למבינים דבר.נכון, הטיפה רטובה, אז מה יש כאן להוסיף דבר על טיפות ורטיבות? אז הנה אני מגמר.... והמבין יבין. ואם הדברים נכתבו ביד קשה מעט או צינית, אנא, זה רק לחידוד הנושא הזה. מאיר

לפל שלום, אנשים ש"תופסים" את הסוכרת - סוג 2 בראשיתה, בהחלט יכולים לחיות שנים רבות ללא תרופות אם הם מקפידים על דיאטה ופעילות גופנית. לרוב חולי הסוכרת מסוג 2 , הרופא מציע לנסות להתאזן עם דיאטה ופעילות גופנית, ואם לא יעזור, הוא מתחיל בטיפול תרופתי. רמת הסוכר היורדת בעיקבות הפעילות הגופנית - הסוכר לביצוע יוצא מהתאים, וכנראה הפעילות הגופנית מצליחה לשאוב את הסוכר מהדם לתאים במנגנון שאינו ברור לי. אם תסתפקיבדיאטה "מטורפת" בלבד - רמת הסוכר בדם תרד, אך הסוכר לא יקלט בתאים, ולכן בגלל חוסר הסוכר בתאים, הגוף יפרק שומנים לסוכרים, תוצר הלוואי יהיה אצטון, ותיכנסי לקטו אצידוזיס. מסוכן מאוד. לגוף יש מנגנון נוסף כאשר רמת הסוכר יורדת מתחת לסף מסוים, הכבד משחרר גלוקגון, שהופך לסוכר, ורמת הסוכר בדם שוב גבוהה (בד"כ יותר מדי). בקיצור - המנגנון אצל סוכרתיים מסוג 2 שונה לחלוטין מאשר באלה עם סוכרת מסוג 1. ונסיונם, וגופם שונה לחלוטין משלנו, סוג 2. בוקר טוב. תירץ