לזר

הי לזר. אני די אוהב לקרוא את הודעותיך ודי נהנה לגלוש מידי פעם באתר שלך (למרות שלפעמים יש דפים שחורים שתוקעים את המחשב לדקות ארוכות וצריך סבלנות עד שהעסק מתחדש) בכל אופן שמתי לב שאתה מאוד מודע למה שאתה אוכל ולפעילות גופנית שאתה עושה וליחידות האינסולין שאתה מזריק ומחשב הכל בדיוק של מ"מ. אני חושב גם שקראתי פעם על האינסולין שאתה מזריק ונדמה לי שאתה מזריק יחסית מעט מאוד יחידות כולל הבולוסים ומאוזן לא רע (יחסית לרובנו). מעניין אותי לגעת אם כל אחד יכול להשתמש בידע שלך או שאתה חושב שזה אישי ועובד על כל אחד בדרך אחרת. אשמח לקבל את תשובתך

שלום אייל, תודה על הערותיך. למרבה הצער, לא רבים מאמינים שהסוכרת עובדת לפי הספר. ספר שנכתב על יד אנשים שהתנסו עם חולים סוכרתיים בבית החולים. אני לא רק מאמין להם, אלה מנסה ובודק וכל הזמן לומד. אני לא מזריק מעט, אלה בידוק לפי משקל הגוף - עד ליחידה בודדת מדויק. ההמוגלובין שלי כעת הוא 6.0 ואני לא יכול יותר לרדת וגם לא רוצה. אני עושה בולוסים קטנים אבל מספר רב של פעמים ביום בהתאם למזון שאני אוכל ומוד נטילתו. רק לעיתים רחוקות אני לא עושה בולוס על המזון שאני קולט. כל אחד יכול להשתמש בידע הזה בתנאי שהוא סוג 1 עם הומלוג. לגבי רגולר, כל המועדים זזים בשעה קדימה ונמרחים שעה יותר. לגבי סוגי אינסולין אחר אין כללי ברזל, כי פעולתם איתית מאוד והם בלתי צפויים. 20 שנה הרפואה עבדה עלי (לא בכוונה כמובן) עם אינסולינים של חזיר ואחרים - עד כדי גיחוך. לגבי סוכרת סוג 2 אני לא יודע להעריך אותה בכלל, כי לפעולת התרופות אין מועד ידוע ומדויק. לדוגמה, אם חולה סוג 2 רוצא לאכול תפוח הוא לא יכול לפצות את רצונו במקום, משום שגם אם יקח תרופה, זו תפעל במועד בלתי מדיד ובעוצמה לא ידועה לי - לא כתוב בשום מקום שאני מכיר. לפי דעתי, הסוכרת הנפוצה - סוג 2 צריכה להידבק על אדם עם מזל כזה שהוא אם ייצור אינסולין מופחת. האדם הזה יכנס לדיאטה ויזהר מפחמימות. סוג 2 עם תנגודת קשיי טיפול כי בכלל אין לדעת כיצד לחשב את המינון של התרופה - להם צריך לתפור "חליפה על הגוף" וזהו - אין יותר. היופי של סוג 1 הוא בדיוק בנקודה זו. אתה אוכל, מזריק מדוד ומצפה לתשובה תוך שעה עד שעתיים. אם אתה יודע להקדים אתה נשאר שטוח ללא עליה ברמת הסוכר. אבל, זה דורש המון השקעה והבנת המזון והגוף. אני חושב שכאשר אדע הכל, כבר לא אזדקק לו... קח את דברי בזהירות. הסק לבד מסקנות וערוך ניסוים עם מטרה. לי נשארה מטרה אחת כעת: להישאר במשקל הנוכחי ולהרגיש טוב כל הזמן. נסה הכל

לזר, נראה לי שלנו, הסוכרתיים מסוג 1 יש יותר פרמטרים לשלוט על האיזון. למעט ההיפוהים וחוסר הנוחות היחסית - התגובה שלנו היא דינמית ומורגשת. אתה יודע, דקארט הגדיר את הידיעה בשני תנאים. היא צריכה להיות "ברורה" ו"מובחנת". נדמה לי שלמעשה הוא הגדיר לנו את ידיעת האיזון, שאצל סוכרתי מסוג 1 מתקיימים בעליל. והוא היה איש מקסים והגיוני שסגד לידיעה ותיאר בצורה ציורית וחכמה הרבה מערכות בגוף, ללא כל ידיעה אנטומית של ממש. לכן, אני חושב שלסוכרתיים מסוג 2 קשה יותר ב"אבחנה ברורה" של מצבם העכשווי ובאמת קשה יותר לנסח כללי איזון עבורם. באופן פרדוקסלי, הם צריכים ליותר הקפדה ומשמעת עצמית, ולמרות שאיני סוכרתי מסוג 2 , אני מנסה להדגיש נקודה זאת כי הם הרוב. בלי קיצורי דרך. בלי תחליפים. מאיר

יפה כתבת, לזר. אייל, בתור אחד שמחזיק את עצמו על HbA1c=5.5 תוך ניהול אורח חיים מטורף של מוסיקאי וסטודנט שמנסה להתפרנס, אני יכול לתמצת את שיטתי, שקרובה מאד בעקרונותיה לשל לזר, לשלושה עקרונות: פדנטיות, אופטימיות, וידע. 1. פדנטיות - זו היסודיות הפנאטית, המשמעת. זה לבדוק ולמדוד כמויות מזון שוב ושוב. זה לא לוותר על פעילות גופנית. זה להיות מודע לכל מה שאתה עושה מרגע שקמת עד לרגע שאתה הולך לישון. הכי חשוב, זה לא לאבד עירנות ומודעות גם אחרי הרבה זמן וגם אחרי שמזמן נמאס לך מכל דבר שמזכיר סוכרת. 2. אופטימיות - השמים הם הגבול. אורח החיים שאנו מנהלים כסוכרתיים הינו אורך החיים שכל אדם בריא צריך לנהל - דיאטה נכונה ומאוזנת ופעילות גופנית. יש מחלות יותר קשות בעולם, ולמזלנו נפלנו על סכרת, שבה בריאותינו תלויה בנו, ולא באף אחד אחר. טפו טפו טפו. 3. ידע - זוהי, לשיטתי, התרופה מס´ 1 לסוכרת (אחרי אינסולין, לפחות). לדעת הכל על המחלה ועל עצמך. לקרוא, לקרוא הרבה. למדוד סוכר 8 ולפעמים 10 פעמים ביום, רק כדי לנסות, לבחון, לבדוק איך כל מזון משפיע עליך, או כדי לוודא שהזרקת מספיק אינסולין עם ארוחת הצהריים. לחלוק ניסיון וללמוד מאחרים, כמו עצם שיחתנו בפורום הזה. ושוב, חשוב להבין שיש תקופות ויש תקופות. ה-HbA1c שלי לא תמיד היה 5.5, ובפעם הבאה שאני אבדק, אחרי תקופת הבחינות הקרובה, סביר להניח שהוא יהיה יותר גבוה... בהצלחה.