השתלות

קראתי על השתלת תאי לבלב בכבד של חולי סוכרת בקנדה. האם גם בארץ תתכן השתלה כזו ואילו סיכונים יש בה. וכן מה יהיו הקריטריונים לבצוע ההשתלה .

שלום לך, בנסיון להביא לשחרור מהצורך בזריקות אינסולין, נעשים כל הזמן נסיונות להשתלת תאים מפרישי אינסולין. אחת השיטות היא להשתמש בלבלב של נפטר, ולהפריד ממנו את תאי הביתא מפרישי האינסולין, ולהשתילם תוך התאמת רקמות למניעת דחיה. הבעייה היא שבתהליך ההפרדה והבידוד של תאי הלבלב מהנפטר, אחוז גבוה הולך לאיבוד, ומה שנשאר אינו בכמות מספקת כדי לשחרר את המושתל מאינסולין. הקנדים מצאו דרך להפיק תאי לבלב של אדם משני נפטרים שונים, תחת טפול מורכב למניעת דחיה והתאמה רקמתית ככל האפשר. בבידוד תאים משני נפטרים שונים, התקבלו מספיק תאי לבלב פעילילם, ואמנם חולה אחד מתוך מספר חולים הצליח להשתחרר מתלות באינסולין לאחר הזרקת תאים מוצלחת. הבעייתיות - צריך שני נפטרים עם זהות רקמתית, שהולכים לעולמם בו בזמן או בו ביום. במדינת ישראל, מקוםבו קשה למצוא מספיק כליות (ניתן לתרום כלי ה גם מהחי!), לא כל שכן לבלב, בשל התנגדות בני המשפחה על רקע דתי למסירת אברי נפטרים להשתלות, שיטה זו אינה נראית לי ברת ישום בעתיד הקרוב. המפנה יחןל ברגע שיצליחו בהנדסה גנטית להפעיל תאים של הסוכרתי עצמו, ולגרום להם להתחיל לייצר אינסולין. ( בדומה ליצור העכשוי של אינסולין מחיידקים או תאי שמר* על הדבר הזה עובדים כיום, וכמו כן, תוכלי תוך זמן קצר לקרוא במפורט על הנושא בפרק "כך הולכים השותלים.." בספרי החדש על סוכרת העומד להופיע בקרוב. ד"ר יורם קנטר

אני חושבת שהבעיה היא לא על רקע דתי, בגלל שבכל זאת יש איברים שאפשר להשתיל אחרי שהאדם מת, גם מבחינת ההלכה. כמו כליה, כמו קרנית , ועוד. לב ריאות וכבד, אלה בעיות אחרות. בגלל שחיבים לקחת אותם מנפטר כאשר הלב פועם, ועל פי ההלכה, האדם עדין חי, ואסור לנו לקצר חיו של אדם - כלומר לרצוח. לגבי לבלב אני לא יודעת. אבל גם לו היה פתרון דתי, עדין לא היו לנו מספיק איברים. האוכלוסיה שלנו קטנה, והלואי שאף פעם לא יהיו מספיק תורמים לאנשים חולים, ושאלה יצטרכו לצאת לחו"ל לשם כך. שם יש הרבה אנשים, הרבה תאונות. הלואי ולא תהיה כאן אפילו תאונה אחת, אפילו מקרה מות לא טבעי אחד. והלואי ונתפתח בצורה כזו שנוכל לשקם תאים חולים, ומנוונים, ולהחזירם לתיפקודם במקום להזדקק להשתלות.