מוזר ומעניין...

אני בת 32, רווקה וחברתי בערך בגילי, גם רווקה. אני בחורה יפה לכל הדעות וחברתי... חמודה, אבל ממש לא יותר מזה.... ביום יום אני מאוד מחוזרת אבל משום מה, כשאנחנו יוצאות ביחד, מתחילים איתה די הרבה ופחות איתי. אני באמת מנסה להבין את ההגיון ואני לא מצליחה להבין! זה לא שהיא אינטלגנטית יותר ממני, זה לא שיש לה מה להגיד ולי לא - ובכל זאת, לה יותר "הולך". הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא, שהיא הרבה יותר פתוחה, חברותית וזורמת ממני. השאלה היא, אם זה העניין. כלומר, אם גבר יראה שתי בחורות ביחד, אחת נאה מאוד והשניה חברותית מאוד - האם ילך על החברותית ולא על זאת שמוצאת חן בעיניו באמת? מה דעתכם?

יובל, תודה על התשובה המהירה. 1. מעדיפים לפנות אליה כי היא משדרת המון פתיחות, חברמניות, חיוך וקבלה של כל אחד שירצה לפנות אליה, לא משנה אם הוא מוצא חן בעיניה או לא - היא פשוט חברמנית. 2. אני סגורה ומשדרת עצבות (מישהו פעם אחר לי). היא משדרת פתיחות ושמחה. 3. בעיניי זה אומר על האנשים שהם מעדיפים ללכת למקום הקל, הפשוט יותר, הזורם שלא יצטרכו להתאמץ במיוחד, פשוט לקבל את מה שנגיש - וזה היא. 4. כשאני לבד, אני מקבלת אין ספור מחמאות בכל מקום שאני הולכת על כמה שאני יפה ומקסימה ואיך זה ש"יפהפיה כמוך עדיין לבד" וכו' - לכן זה יותר קשה להבין את המצב כשאנחנו ביחד - זה פשוט לא הגיוני. 5. במבט מהצד, אם הייתי צריכה לבחור בין שתינו, אין ספק שהייתי בוחרת בי מכיוון שמעבר לזה שאני באמת נראית טוב (וזה לא משחצנות, אני מספרת את העובדות) אני גם פחות קולנית ורעשנית ממנה. היא כל כך פתוחה ושמחה שזה נראה אפילו קצת מגוחך מהצד עד כדי מביך. אני לא אוהבת לעשות השוואות או לפרגן לעצמי יותר מדי, אבל המצב הזה ממש מוריד לי את הבטחון. כשאני מספרת לה על בחור כזה וכזה שדיבר איתי (כשאני לבד), נראה לי שהיא כבר לא מאמינה לי כי היא רואה שכשאנחנו ביחד, כמעט ולא מתחילים איתי כי עסוקים איתה - וזה מביך ולא נעים. זה אולי נשמע טפשי ושטותי אבל באמת קשה לי עם זה.